אבל מאז הפסקתי את המניעה 2 אחיות שלי (שזה כל האחיות שלי) ילדו (נקלטו חודש ניראלי לפני שהפסקתי, משו כזה)

גיסתי בהריון מתקדם ב״ה (יש רק גיסה אחת, כלומר כל המשפחה עם/ לפני ניובורן)

וחברה ממש ממש טובה בהריון גם (ראשון, מה שאומר שכל היום היא שואלת אותי שאלות ושולחת לי תמונןת של הבטן)

וזו שעליה כתבתי את ההודעה, היא גיסה של בעלי. התחתנה שנה וקצת אחריי, יש לה ילד בן 7 חודשים

אבל היי גם לך יש תינוקת

אמנם לא ממש ניו בורן אבל גם תינוקת.

שכשאת ילדת אותה, אחיות שלך וגיסתך לא ילדו ולא היו בהריון כנראה ה' מתזמן להורים שלכם נכד נכד בנפרד

בפרקטי, אם זה ממש בוער לך, זה הזמן להוציא אישור מחלה בבוקר ולצאת למעקב זקיקים ובדיקות דם.

סטיקים של ביוץ זה נחמד, אבל לא הכי מדויק.

בנוסף, הייתי שוקלת איזשהו ליווי רגשי. נשמע שיש לך הרבה רגשות מעורבים בעניין הזה. אולי תחושת אשמה, קלקול על זה שאת לא נקלטת? אולי השוואה תמידית לאחרות?

ממש יכול להועיל ולחזק אותך כי החיים הם לא תוכנית כבקשתנו לצערנו

בהצלחה!

אופ זה מעצבן אותי

יש לי אחות שחמסה חמסה חמסה נקלטה בכל הפעמים בנסיון הראשון

ואני מדברת איתה והיא אומרת לי ׳פשוט את צריכה לשחרר את מידי חושבת על זה ולחוצה׳

כן מתוקה? למה את יודעת בכלל מה זה לנסות ו*לא* להיקלט?… קל לדבר…

לא בתחרות עם אף אחד

וגם לא עם קשיי פוריות קשים, סתם, לקח לי 9 נסיונות להיקלט. חשבתי לתומי שזה תקין, מתברר שהשאלה אצל מי-

במשפחה של בעלי כולן מתקתקות ילדים

גיסתי הסבירה לי שבהנקה היא לא מקבלת מחזור כמה חודשים עד שהיא רואה דימום ואז היא יודעת שהטבילה הבאה עוד 11 חודשים

כמעט בלעתי אותה עם הטלפון.

ככה? פשוט וברור?

אף פעם לא קיבלת מחזור, ואז עבר חודש, ואז קיבלת עוד מחזור???? מן הסתם, יש לה 7 ילדים....

ןאני לא בתחרות וממש מרגישה שהשם יודע מתי מתאים לי לחכות עוד קצת

וחושבת שהמציאות שלי יותר הגיונית משלהן עם צפופים מאד והכל

ועדיין....

אני חושבת שזה חלק מלהיות אשה

הרצון הזה להריון שהוא לא הגיוני בכלל

הוא לא קשור ל'מתאים כרגע' או לא

פשוט, הריוניות סביבנו ודיבורים על הריון, ילדים, תינוקות, קצת מעבירים אותנו על דעתינו...

שגם אני ילדתי שבע פעמים, ובהחלט היו לי רצפי חודשים של המתנה... (כולל פעם אחת של תשעה חודשים מורטי עצבים כאלה)

אם כי אולי גיסתך צעירה יותר ממני...

בכל אופן - גם לך יש תקווה ♥️

בטח לא 7 כשהגדול בן 9 כמו אצלה..

לכן אומרת זה לא רציונלי

אני יכולה אפילו להיות במצב שלא רוצה הריון

ועדיין אם מישהי מספרת לי אני מתלהבת וכזה וואו הלוואי עלי.

ובנפרד, לא מתה על אסורים, אז סבבי הנסיונות האלו מתישים.

כשאני עם מניעה, מרצון גמור

אני יכולה ממש לקנא בחברה/אחות שבהריון.

כשאני מונעת, זה כי אני מרגישה שלא מתאים לי ולמשפחה שלי כרגע עוד הריון. זה לא מגיע אלי משום לחץ של אף אחד גם לא מבעלי.

ואז אני רואה משהי בהריון, ומתחשק לי להיות במצב שכן מתאים לי הריון עכשיו

מצחיק איך הרגש והשכל פה עובדים שעות נוספות

גם לי היו שנים כאלה שב''ה הפוריות היתה ממש בשיא ונקלטתי מהר( לא בהגזמה כזאת אבל אחרי 1-3 מחזורים)

וה' הראה לי בפעם האחרונה ששום דבר לא באמת ידוע מראש וזה לגמרי העסק שלו

ולא בידיים שלנו גם אם התרגלנו למהשהו

הגוף גם משתנה עם השנים

וזה באמת ממממש רגישצוכואב לשמוע כזה משפט כשאת מחכה

אני ממש מבינה אותך

ממליצה ממש

להתנתק מכל דיבור מחליש

להתרכז רק בסיפור שלך

היא פשוט לא מבינה…

מבחינתה יש לי ילדה בת שנה וכלום

אז רוגע…

עם ילדה בת נשנה לרוב זה סופר טבעי לא לביות בהריון עדיין

ואני לא מונעת ועדיין לא תמיד היתי נקלטת לפני

בכנות אולי תלכי לייעוץ קצת להסין למה זה תופס אותך ככה קשה כל כך מהר?

זה לא סתם

זה יושב על צשהו

ואם תביני אותו אולי זה יקל עליך

את לא חייבת ורק הצעתי כי מנסיוני זה יכל לעזור

יש מאמנות בסטאז

במחיר סמלי

ואפשר גם רק פגישה אחת

אבל לא חייב כלום

בעיקר רציתי להציע ..למצוא את הדרך להתברר מול עצמך

להבין אותך

את הקושי והבקשה הפנימית שלו

ואז גם לתת לו מענה מדויק יותר

לי זה מאוד עוזר לעבוד ככה

אפשר גם עם עצמך לבד ,בעתיבה,בהתבודדות, בשיחה עם חברה,אחות או עם הבעל

מכירה מישי מומלצת במרכז עם מחיר שפוי?…

בכלל לא נזק. להפך.

זה לא טיפול נפשי

זה פשוט מרחב שמאפשר לך להבין יותר את עצמך ולקבל כלים להתמודדות עם המצב

ומי שלמדה יש לה את הכלים

ויש לי גם המלצות על מאמנות יותר מנוסות ולא יקרות

מבינים את המקום שלך או נותנים לך כח

זו דעתי

כי האחות הזו אנחנו באמת תאומות סיאמיות

פשוטו כמשמעו

מכירות אחת את השנייה הכי טוב בעולם

מדברות מחא

על הכל

אוהבות מאןד מאוד ממש

ולכן זה רק יותר הציק לי!

אבל שתדעי שזה יכול לקרות

גם עם אנשים מאוד קרובים

ככל שיש יותר נק' השקה ודמיון בהלך הרוח, יש יותר קרוב דעת ומן הסתם מרגישים בנח

אבל גם אנשים שיש איתם קרוב דעת ואמון גדול, ייתכן ויהיו נושאים בהם יהיה שוני בהסתכלות וייוצר פער

לרוב הדרך לגשר על פערים כאלה היא אמפתיה והכלה.

אבל לא כולם מצליחים לעשות את זה בלי לרוץ לפתרונות פרקטיים (דוגמת ה- רק תהיי רגועה ותצליחי)

לא לא נפגעתי ממנה

גם ישר כזה אמרתי לה טוב מושלמת שלי יש לך עוד רעיונות?

וזה הסברתי לה והיא הבינה

אבל הקונספט…

למרות שאני מנסה רק 3 חודשים בנתיים...

אבל כל יום הוא נצח כשרוצים ילד משלכם

זה לא עניין של תחרות

אבל כשרוצים הריון והוא מתעכב

אז כל הריון של מישהו קרוב קצת שורף לך בלב

לא כי את עצובה בגללה

את עצובה בגללך. כי את רוצה גם.

בעז"ה מאחלת שתזכו בקרוב ממש! 

זה ממש שזה לא בגללה זה בגללי…

אני פשוט רוצה…

ובימים האחרונים אני מרגישה מידי פעם כמו כזה מין ׳משיכות׳ בבפנוכו של הבטן כאילו מישו שמושך אותה מבפנים

וזה עושה לי מחשבות סתם וציפיות סצם

ולפי מקלוני ביוץ בכלל עוד לא זיהיתי ביוץ אז וודאי אני לא בהריון… (אאכ ביוץ היה ביום של המקווה… התחלתי לבדוק רק שלושה ימים אחריו אבל לפי מה שאני קוראת פה בפורום אם הייתי נקלטת אז היה יוצא רצף של מקלונים חיוביים ולא שלילים)

בקיצור

אופ

את ממש נורמלית!

גם אני הרגשתי כמוך. זה ממש בסדר, לגיטימי.

בעז"ה בבריאות ושמחה בידיים מלאות במהרה

ועכיו התקשרו אחיי מאיזו עמותה שעוזרת לזוגות עם בעיות גנטיות ורצו תרומה

לא נתתי…

אנחנו תורמים ברוך ה׳ להרבה מקומות וללומדי תורה

אבל אני מפחדת שזה היה נסיון🙈

ואם הייתי תורמת לעזור לזוגות שיהיה להם ילדים, אזכה גם…

מה יהיה איתי?…

לא רק אם נתת תרומה או לא..🤭

וחיבוק! ההמתנה קשהה

אני גם באותו מקום כרגע של ציפייה, (וזה לא שאני מחכה הרבה, אבל אני אחרי הפלה, אז מרגישה רצון חזק מתמיד לעוד הריון..)

מבינה אותך ממש ושיהיו בשורות טובות בעז"ה

לפני כשלוש שנים כל הנשואות בצד שלי ילדו בהפרש של חודשים ספורים זו מזו - חוץ ממני.

יש לי הרבה יותר ילדים משלהן, ובכלל מנעתי באותה תקופה - ועדיין הייתה לי צביטה קטנה.

אז מותר לך להרגיש את זה. תחבקי את עצמך על התחושות האלה. אפילו תבכי קצת.

ואחר כך תנסי למצוא לך נקודות נחמה - בתינוקת המתוקה שכבר יש לך, בכך שמה שיש להן לא לוקח ממך כלום, בדברים חיוביים אולי שיש בהמתנה כעת...

אבל את זה רק אחרי שתקבלי את הכאב שאת חשה עכשיו ולא תכעסי על עצמך.

♥️♥️♥️

מטופלת פוריות

כל גיסה נספת שבהריון זה עוד צביטה כואבת בלב.

ח"ו לא מחוסר פרגון. אלא לצערי מקנאה

אני רוצה גםםםם

ואני עוברת דברים לא פשוטים ב3 וחצי שנים האחרונות

והן כבר בהריון השלישי מאז ילדתי איתן את התאומות בנות הדקה ל5...

וכן- זה כואב, כואב מאד

אבל אני מתאמצת מאד לתעל את הכאב לתפילה, לתקווה ולאמונה

שה' אוהב אותי

והוא עושה את מה שהכי טוב בשבילי

מאחלת לכם ולכל עמ"י ישועה בקרוב

אני זטכרת שכשהיתה לי הפלה ממש הרגשתי את זה.

כל מי שילדה איתי בלידה האחרונה, כבר היתה דוב בהריון, רובם ילדו בתאריך המשוער שלי.

ואני לא... וקינאתי כל כך כל כך !!

בעזרת ה' שתיפקדי בקוב ובקלות! 

חוויתי אותן גם בתקופות שחיכיתי.

ואפילו כשהייתי כבר בהריון ופגשתי חברה שלא ראיתי הרבה זמן וילדה קצת אחרי את הראשונה, צבט לי לראות שהיא תלד לפניי את השני שלה.

בקיצור, זה אנושי וטבעי. לדעתי זה סבבה לתת לזה מקום, רק להשתדל לא להתקע שם..

בעז"ה בשורות טובות בקרוב

מבינה אותך

גם לי יש חברות שהתחתנו הרבה אחרי וב"ה כבר יולדות... ואני עדיין מחכה

מה שעוזר לי זה להגיד לעצמי שלא הייתי רוצה ולא היה עוזר לי שגם הם היו מחכות

ושלא עשיתי שום דבר רע בזה שאני עדיין לא, ואפילו להפך אני עושה הרבה יותר מאמצים בשביל זה

ושאיכשהו הכל לטובתי, ובסוף (בקרוב!) יהיה טוב

ובכלל, שבגשמיות צריך להסתכל על מי שלמטה מאיתנו, ולהודות לה' שיש לי בעל! ואמא! ואבא! ואחים ואחיות! ועוד ועוד ושום דבר לא מובן מאליו ואני מתפללת לה' שיזכה אותנו בקרוב, לא כי מגיע לנו, פשוט כי הוא טוב וחסדיו אינסופיים והוא אוהב אותנו

וזה עדיין קשה, וזה בסדר... 

וישועת ה כהרף עין

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

לא ידעתי שלרבנית חבצלת סלוטין יש שיעורים!!!

היא היתה המחנכת שלי והיא מדהימה מדהימה

תודה על השיתוף! 

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

בסוף זה באמת לגמרי שלנו..

אשמח אם תוכלי לחפש לי

אצלי ממש עשה איפוס של הכיוון.

במה אנחנו מתעסקים יותר בלעשות טוב עם הילדים או להגיב רק כשיש בעיות? 

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

אוסתאופת לימד את ההורים שלו איך לשחרר שרירים שממש היו תפוסים, אחרי כמה תרגילים היה ילד אחר לגמרי.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

סודה ושתיה מוגזת

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

עברתי הפלה בהריון הראשון ולא הייתי בצער או אבל.

כן הייתי בשוק ולחץ מהתהליך, לא באבל או צער על הילד שאמור היה להיות

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

עברתי הפלה בשבוע קצת מוקדם יותר, ולא הרגשתי רע נפשית.

כן היו כמה ימים של דימום כבד אז הייתי חייבת לקחת ימי מחלה, אבל זה לא שלא תפקדתי. והרגשתי בסדר סה''כ.

מה שכן לא יודעת אם כדאי לקחת את זה לכיוון של ''לא מגיע לי עוד תינוק''.... למה את חושבת ככה? הפלות קורות ותהיה לך עוד הזדמנות בע''ה

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

והיו פעמים שהיה לי ברור שאני כבר ממש נראית בהריון, ועדיין היו כאלה שהופתעו לשמוע את זה...

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

בהריון הראשון לכולם ממש כשגיליתי...הייתי צעירה ומרוגשת וזה קרה ממש אחרי החתונה אז ההתלהבות הייתה גדולה

ובהריונות הבאים אחרי 3 חודשים

חושבת שכל הסמוי מהעין יש בו ברכה וכדאי לספר רק אחרי שעברו 3 חודשים והכל תקין...

הכותל וביקור בשוק מחנה יהודה

גן סאקר

מזרקות של פארק טדי, ליד ממילא

עין לבן

גן חיות?

חדר בריחה אם הם גדולים..

האקווריום

מוזיאונים אם אתם בקטע, יש די הרבה

מנהרות הכותל/שרשרת הדורות