קשר עם שכנה חרדייה.אנונימית בהו"ל

אני מקווה שזה בסדר לכתוב את זה, אם לא - תמחקו.

לא רוצה בכלל לפגוע באף אחת!!!

 

אבל קצת קשה לי לאחרונה עם השכנה החרדייה שלי. בכללי היא מתוקה ממש, אבל עכשיו כל פעם שאני רואה אותה זה צורם לי.

 

כי בעלי מגוייס, יש לי שני גיסים בעזה, 20 בני דודים מגויסים, בערך 300 אנשים שאני מכירה מגויסים. אולי אפילו יותר.

 

וכל פעם שאומרים שנהרגו חיילים ל"ע אני מתה מפחד, כי יש סיכוי חלא קטן שזה מישהו שאני מכירה. ונהרגו כבר כמה אנשים שאני מכירה.

 

והיא פשוט ממשיכה בחיים שלה, בעלה נמצא כל יום בבית, גם בצוהריים וגם בערבים ובלילות. ובשבתות!

 

והיא לא מפחדת, ואין אף אחד שהיא מכירה שעלול לקרות לו משהו ח"ו.

 

ואני יודעת שזה לא שהיא עשתה את זה בכוונה, אבל אני לא מצליחה לדבר איתה רגיל.

 

בעז"ה זה ישתנהסודית
כבר עכשיו 2000 חרדים ביקשו להתגייס לצה"ל.
יש המון חרדים שמתגייסים ויש המון חרדיםבתי 123

שהיו רוצים להתגייס וצהל לא רוצה אותם ומקבלים פטור

אני מציעה להפסיק להאמין לנתונים שהתקשורת מפרסמת

נכוו, לא מזמן הראוהמקורית

כתבה שמדברת על זה שצהל לא מגייס גם את האלפים שביקשו להתגייס מתחילת המלחמה

בכללי צה״ל עכשיו דחה גיוסיםלא מחוברת

הם לא מאורגנים וזה לא הזמן.

זה בירוקרטיה מכירה כמה אנשים (חרדים) נלחמו לשיגיסו אותם וכן הצליחו.  

אישית אני מכירה מישהו שהתפקיד שלו בצה״ל זה לשכנע חרדים להתגייס. 

לא רק עכשיו במלחמה אלא באופן כלליבתי 123

בצבא לא ערוך לקלוט חרדים ויש מעדיפים שלא לקחוט אותם בכלל.

ואם כבר חשוב להוסיף שרובם הגדול מתנדבים בארגונים מצילי חיים בלי לבקש שום הכרה או תגמולים מהמדינה

היא לא אשמה בזה שיש פוליטיקה חרדיתהמקורית

וכל הבלאגן🤷


תפסי מרחק אם קשה לך, אבל צריך להבין שזה הרבה מעבר לאינדיבידואל שמולך

ואגב,יש גם ישראלים רגילים כביכול שלא מתגייסים. לא יודעת כמויות, אבל זה עלה הרבה בשנים האחרונות

את מאנונימי אז די קשה לדעת איך להגיבבתי 123

(חשוב לי לציין שאנחנו חרדים ובעלי כן היה בצבא)

בכלליות אני חושבת שרואים במוחש איך כל ההסתה של התקשורת נגד החרדים פעלה טוב טוב.

באותה מידה לשכנה שלך יכל להיות בעל ג'ובניק או בעל שלא התגייס מסיבות אחרות.

תהיה בטוחה שאין לב של אישה כרגע בישראל שלא דואג לשלום החיילים ואין אף אחת שישנה רגוע בלילה ואין עין אחת שנשארה יבשה. ואני לא מכירה אף אחד שלא תורם בממונו או בגופו למלחמה לחיילים לנשים שבעלם במילואים. מתפללים ומקדישים את על שיעורי התורה למען ניצחון עם ישראל ושלום החיילים.

כל אחד תורם את חלקו למדינה וברור שאם אין תלמוד תורה אין מי שיחזיק את הקיום שלנו בארץ וגם אין על מה להילחם.

אנחנו חייבים להשאר מאוחדים ולהשאיר בצד את המחלוקות שהתקשורת והפוליטיקאים ממציאים מאינטרס.

אני בהחלט יכולה להבין את ההרגשה שלךשירה_11

ואני חושבת שגם אני הייתי מרגישה כמוך

 

סוג של גם היא צריכה להשתתף במצב הזה, אבל שתדעי שמאוד יכול להיות שגם לה יש קרובים בצבא ובעזה,

אני עם בעלי בבית, יש לו פטור ולא גייסו אותו ואני כל היום מדברת על הנשים שבעליהן גויס, כל יום כל היום.

 

ואנחנו חרדים וזה נראה כאילו הוא נולד בכולל, אבל בצוק איתן גם הוא היה בעזה, והרבה מהגדוד שלו נהרגו. וכנראה שכל אחד והזמן שלו לתפקידים הקשים יותר.

 

מוסיפה על תגובתךהמקורית
אני ובעלי נראים 'חרדים רגילים' ושנינו שירתנו ושנינו פטורים ממילואים
מבינה מאוד את הקושי שלךאני זה א

רק יכולה להגיד שמכירה הרבה חרדים שמגוייסים נכון לא כמו בציבור החילוני והדתי חאומי אבל יש בהחלט חרדים מגוייסים וחוץ מזה שאצלנו במשפחה עש כמה מגוייסים וחוץ מאחד החתנים שחרדי ולא מגוייס יש גם חילוני וגם דתי לאומי שלא מגוייסים אז זה קיים אצל כולם..

שולחת לך חיבוק על הקושי להיות לבד אני ממש מבינה אותך 

מבינה אותךאמאשוני

אני גרה בתוך קהילה דתית לאומית וכולם אצלנו בביכ"נ מגוייסים כל אחד יותר קרבי מהשני

וביהכ"נ ממול הכל כרגיל..

מלא גברים וצעירים כאילו אין מלחמה.

ומסעדות יש את האיזורים של העיר שכל שולחן שני יש חייל עם המשפחה שלו, ויש את האיזורים שכולם יושבים משפחות משפחות ללא אף מגוייס,

וכ"כ הרבה שיחות של:

מה גם אבות מגויייסים? כן...

איך זה נקרא שהם עכשיו חיילים? מילואים

מה הם שם גם בשבת? כן, נשמה, כן. זה מה שעושים במלחמה.

ואז כשאני בתל אביב גם שם עסקים כרגיל. אחוז מגוייסים נמוך יחסית.


אשרינו שזכינו להיות מהמתגייסים להגן על עמנו.

אני מרגישה חובה וזכות עצומה להיות חלק מהמערך הלוחם.

מי שלא רוצה להיות שותף אי אפשר להכריח אותו, ההפסד כולו שלו.

אדם יכול לעמול כל חייו להשתדל להיות צדיק וללמוד תורה ולקיים מצוות, הוא לא יגיע למדרגת חייל שמשרת ונלחם ומוסר נפשו למען הגנת עם ישראל.

סליחה צרם לי ההשוואהאנונימי054

אין נעלה מלימוד התורה

ואי אפשר להשוות

כמובן שגם חייל שלוחם בחירוף נפש להגן על עמו מעלתו עצומה עד בלי דיי

אני ובעלי שנינו חרדים ויוצאי צבא , עברנו מבצעים , סגרנו שבתות בלחימות ,בעלי שירת גם בקבע, ושנינו היינו בתפקיד חשוב מאוד במערכת והיום בעלי תורם את חלקו בללמוד במסירות נפש לזכות החיילים ואני תורמת את חלקי בלשלוח אותו בזמנים שהם קשים

אנחנו מפונים מהדרום חודש וחצי עם ילדים קטנים והכי מתבקש שארצה אותו איתי צמוד בזמן הזה

אני גאה בשירות הצבאי שעשינו בכל קנה מידה

אני חושבת עליכן נשות המגוסים כל יום וליבי איתכן  מאוד ומעריצה את הגבורה שלך

אבל אין מקום להשוות ולזלזל בלומדי התורה כי מי שמבין את ערכה יודע שבלי תורה אין לצבא שלנו שום כוח!

די לפילוגים ולמחלוקות כולנו אחים וכולנו ב-יחד באחדות ננצח

כל אחד וחלקו הוא

^^ תודה על התגובה שלךעטלף עיוור

למרות שאני חושבת שגם המשפט הראשון שלך קצת שם את הדברים במקום של השוואה והיא מיותרת.

אבל לגמרי איתך! לימוד תורה מחזיק את העולם!

גם אם זה לא נראה לעין!

ולכתוב באותה תגובה על חרדים וחילונים בתל אביב שאוכלים במסעדות זה פשוט לא מתאים!

 

ומוסיפה-

אני עובדת במקום שיש בו הכל, דתיים חילונים וחרדים.

ולא, ממש לא כל הדתיים מגויסים ולא כל החילונים.

(ודווקא יש גם חרדים שכן אבל זאת לא הנקודה).

אז מה נגיד על בחור דתי שלא מגויס וממשיך לעבוד כרגיל? הוא הרי תורם הרבה פחות למלחמה מאברך ממוצע, לפחות בעיניים שלי ומקווה שבעיניים של כל אחת פה.

 


 

 

בחור דתי, ששירת בצבא בעברקופצת רגע

וכרגע לא מגויס - שירת את המדינה בעבר, ואם יהיה צורך בחיילים נוספים, יגויס גם עכשיו.

וכשהוא ממשיך כרגע לעבוד, הוא ממשיך לשלם מסים. והכסף הזה חשוב למדינה עם כל הוצאות המלחמה כרגע ועם הצורך לפנות ולפצות ולצייד צבא ועוד ועוד...

אז קצת קשה לומר שהוא לא תורם כלום.


אני מבינה את הצורך של האברכים שיכירו בתרומה שלהם, אבל חושבת שהמינימום זה להכיר את המציאות ואת התרומה של אחרים. 

עכשיו גם הכנסת את העניין הכלכלי... אשמח מאודבתי 123

להסביר לך עד כמה המדינה מרוויחה מהחרדים שלומדים תורה.

שוב די להקשיב לתשקורת!

את כתבת שבחור דתי ממוצע שרק עובדקופצת רגע

תורם פחות למלחמה ( אפילו כתבת 'הרבה פחות')

אני הכנסתי את העניין הכלכלי, כי, מה לעשות, חיים בכלל ומלחמה בפרט עולים כסף.


אני סקרנית, בהסכם זבולון ויששכר, רק זבולון תורם וליששכר אין תרומה?


שוב, מי שמבקש הכרה בזכותו, חושבת שצריך לשים לב שגם הוא מכיר בזכויות אחרים ומכיר תודה. 

א. זה לא מה שכתבתי ב. אני שמחה מאוד שישבתי 123

לי הזדמנות להסביר כמה אברכים תורמים לכלכלת המדינה ואני מהיותר זקנות פה בפורום ומבינה דבר שניים בכלכלה.

(ושוב אני אדגיש. בעלי היה בצבא שנינו עובדים ומשלמים הרבה מיסים).

אברך שיושב בכולל מקבל מהמדינה כמה מאות שקלים יתר המלגה שלו מגיעה מאנשים כמונו שתורמים להם והרבה מגיע מחו"ל. אברך שחי בצורה כזו כל הכסף שמקבל זה כסף שהולך נטו לכלכה. מאיפה יש לאושר עד ושופרסל כסף למיסים שמשלמים אם לא מהמשפחות שקונות אוכל? מאיפה יש לבנק מיסים לשלם אם לא מהאזרחים שמשלמים משכנתא ל30 שנה?

לא צריך ללכת רחוק כדי לראות שמדינות שהלכו לפי המתווה הכלכלי השקרי הזה וגם הביאו מעט ילדים פשוט קרסו כלכלית.

דבר נוסף שלא מספרים לך זה שאם כל החרדים יצאו לצבא ולעבוד תהיה פה אבטלה מטורפת. אנשים שיושבים ללמוד לרוב רציניים מסורים וחכמים מאוד. הם יתפסו מקומות עבודה של אנשים אחרים שצריכים לפרנס.

אז תהיה אבטלה והמשכורות יהיו נמוכות יותר כי יהיה פחות ביקוש לעובדים.

אז אני מבקשת די להסתה! אין מישהו שאינו חשוב למדינה חיילים לומדי תורה כולם!

וזה לא סותר את מה שרשמתי שאין להשוות את מסירות הנפש של חייל לוחם שמסכן את חייו למען כולנו.

מקווה שלמדנו כולנו משהו מהמלחמה הזו וזה לא לתת לאוייב בדיוק מה שהוא רוצה.. והוא רוצה שנלחם ביננו.


נכון, לא את כתבת, עטלף כתבהקופצת רגע

לא שמתי לב שהגיבה לי מישהי אחרת.


לעצם העניין, לא מסכימה איתך.

לא נשכנע אחת את השניה וזה כנראה לא הזמן להתווכח. 

יפה שאת מתחילה להתווכח ואת גם מחליטהבתי 123

מתי לסיים.

השרשור הזה התחיל כפריקה של אנונימית וחבל שזה אנונימי

והפך לשרשור הסטה ושיסוי

עצוב שלא למדנו כלום 

כי אני אכתוב ולא נשכנע אחת את השניהקופצת רגע

למשל, מי אמר שמצופה מהציבור החרדי רק לצאת לעבוד? למה שחלק מהם לא יקימו עסקים ויספקו תעסוקה לכולם?

מי אמר שאם הציבור החרדי יצא לעבודה תהיה בגלל זה אבטלה?


ושוב, לי אישית אין עניין להתווכח כרגע.

אני הגבתי לעטלף עיוור שעשתה השוואה בין אברך לבין 'סתם דתי' שתורם הרבה פחות, לא שמתי לב שהדוברת התחלפה, מחילה.


רק אני לא מבינה למה רק לצד אחד של הדיון מותר להיפגע? לי אסור להיפגע מההשוואות האלה?


אז ניסיתי לסיים את הדיון בלי להעליב עוד, מתנצלת אם לך זה לא מתאים. את מוזמנת להגיב ולחדד ואני אגיב או לא... 

פשוט כי מה שרשמת לא נכון עובדתיתבתי 123

בקשר לצבא אין פה ויכוח. חרדים מתגייסים פחות משאר האוכלוסיה ואין פה מקום להשוואה.

אבל חוץ מזה מי תורם יותר למדינה ועם ישראל?! זה שקר אחד גדול

מזמינה אותך לחפש מספרים אמיתיים. כמה אחוז מהאוכלוסיה החרדים באמת יושבים ולומדים בכולל שנים בלי לעבוד

השאר עובדים ובעלי עסקים ומתנדבים ותורמים.

והנשים החרדיות עובדות באחוזים גדולים יותר מאשר נשים במגזר הכללי. והרבה פעמים החרדיות עובדות בעבודות קשות שאין אף אישה שמוכנה לעבוד בתנאים האלו הכל כדי שבעלה יוכל ללמוד תורה ולהחזיק את הקיום שלנו ואת הסיבה שלשמה אנחנו כאן ולשמה מגיע לנו את הארץ הזו

מי תורם יותר *כלכלית*?קופצת רגע
נראה לי שעדיף לעצור את הדיון פהבארץ אהבתי

הודעות בפורום לא ישנו התנהלות של מגזר שלם.


את כתבת קודם שכדאי לעצור את הדיון, ואני מסכימה איתך.

מותר לא להגיד את המילה האחרונה. באופן טבעי על כל טענה שאנחנו שומעים, אנחנו רוצים להגיב ולהסביר את דעתנו.

אבל בואו נתגבר ונחליט שעוצרים פה.

מתוך כבוד אחת לשניה. מתוך אהבת חינם של עם ישראל.

גם אם אנחנו עדיין חושבות השניה טועה.

בשביל להרבות זכויות לעם ישראל...

צודקת 👍קופצת רגע
מסכימה מאודבתי 123

אני חייבת לומר שאני חשופה בעיסוקים שלי להרבה אוכלוסיות

ואני מרגישה שתמיד נותנים לצד אחד לפרוק והצד השני לרוב הקול החרדי שותק כי הוא יודע שאין טעם לויכוח שאין לו סוף.

לי הפעם כן היה חשוב למחות על העיוות בעובדות.

שיהיה רק טוב לכולן

תגדירי מה היא תרומה כלכליתבתי 123

האם רק מס ישיר?

האם מס עקיף?

האם מי שמביא יותר ילדים וכפועל יוצא המדינה מעסיקה יותר גננות ומורים ויכולים לפתוח יותר עסקים כי יד מי שיקנה.

אולי בכלל אלו שמקפידים לקנות רק תוצרת ישראל? כי מי שקונה בנקסט זורקת כסף החוצה.

אולי מי שתורם הכי הרבה אלו חברות הממתקים? בזכותם חברת טבע משלמת הרבה מיסים למדינה והרבה רופאים ורופאי שיניים מתפרנסים ומשלמים מיסים

אולי חברות ההייטק שמביאות משקיעים מחול.

או כוללים שאת רוב התרומות מביאים מחול כסף שנכנס ישירות לעסקים ישראלים.

זו לא הסתהתקומה

זו מחלוקת אמיתית על אידיאולוגיה.

אני הייתי כאן פעם בפורום במשתמש אחר, ואחת מהסיבות שדי עזבתי היה בגלל שרשור שבו נשים כתבו שמסירות נפש על תורה שווה ממש למסירות נפש של חייל במלחמה.

אין לי שום דבר נגד אנשים פרטיים,

אבל התפיסה הזו כל כך פוגעת

שום דבר לא משתווה לחייל שמת במלחמה כפשוטו, והניסיון להשוות בין הדברים הוא מעוות.

לא כל חוסר הסכמה הוא הסתה, יש כאן וויכוח אמיתי על אידיאולוגיה, שנכון שאצל כל אדם היא מתבטאת אחרת ולכן לא נכון להכליל, אבל האידיאולוגיה שאומרת "לימוד תורה הוא מעל הכל, חלוקת תפקידים לפי שבטים, מסירות נפש על התורה משתווה למסירות נפש של חייל" ועוד ועוד זו לגמרי אידיאולוגיה שקיימת, והוויכוח הוא מול הרעיון ולא מול אנשים

הסתה היא כשכותבים שקריםבתי 123

וכשכותבים על תפיסות עולם של אחרים כאילו זו האמת רק כי התקשורת אמרה ככה.

מותר לחשוב אחרת מותר להאמין אחרת.

אסור לפגוע במישהו אחר אסור להפיץ שקרים ואסור להכליל ולהאשים מגזר שלם  

אבל למה מה שאני חושבת זה בגלל שהתקשורתקופצת רגע

אמרה,

ומי שחושבת כמוך זה בגלל שהיא מחזיקה בדעות הנכונות?


באמת, אם אני אגיד לך שהרבנים שטפו לך את המוח, לא תיפגעי?


אבל לך זה סבבה שאת אומרת לי שיחה שאני חושבת זה באשמת התקשורת?

( עכשיו ניסיתי לשאול באמת, בטון לו מתריס, תנסי לקרוא את זה ככה אם תצליחי)

א. את לא מכירה אותי וכמו שאת מבינהבתי 123

אני לא גרה בקהילה חנוקה ואף רב לא שטף לי את המוח אף על פי שאנחנו חרדים

אני מכירה את החרדים ואני כן מכירה את האוכלוסיה החרדית ואת גווניה.

יכול להיות שאת צודקת חלק מהדברים שנאמרו כאן הם שקר מוחלט והכללה. ואת צודקת אני לא צריכה לקבוע אם שמעתם את זה בתקשורת או במקום אחר. אני באמת מעריכה כאן כל אחת ואחת גם אם היא לא בדיעות שלי.

העניין של התקשורת זה דוקא ללמד זכות כי אם אני שומעת שמדברים דברים כאלו על אוכלוסיה שלימה אני מעדיפה לחשוב ששמעו והאמינו בתמימות לתקשורת שמהווה עבור הרבה אנשים מקום שאמור להיות אמין

נשמה את בתיבוקר אור

לא מסכימה עם חלק ממה שכתבת

אבל מעריכה אותך מאוד❤️

מסכימה איתך מאוד. עד שלא מבינים מהו שכולשוקולד פרה.

אפשר לצאת בהצהרות מכאן ועד גבעתיים

מי אמר שלא מכירים?את בתוך הציבור?אנונימי054

לא. אז לא להגיד סתם שום אברך או בכלל אדם ירא שמיים לא יפחית לשנייה מערכו של חייל, להפך, אם תחפשי במקומות הנכונים תמצאי ים אחדות אהבה ונתינה אחד לשני


 

ממש מקומם המשפטים הללו וההשקםה שאברך לא תורם כלום או תורם פחות

עד שלא תהיי במקומם אל תשפטי,אני כן הייתי בשתי בצדדים, לא באתי מעולם חרדי , והמשפחות שלנו נותנות מיסים מכובדים ומשרתות בתפקידים בחירים מאוד בצבא ובמשטרה  

לכן מרשה לעצמי להגיב ככה כי זה ממש בורות להגיד שאברך לא תורם כי הוא לא עובד או לא מגוייס

כמה הרס התקשורת הזאת עושה


 

סליחה אם נשמע תוקף זה פשוט ממש נגע בציפור נפשי והייתי חייבת להגיב

לא אישי כלפייך

זה התקשורת שטשטשה יפה מאוד ויצרה את ההרס שהגענו אליו.

הגבתי למי שכתבה שאברך תורם יותר 'מסתם דתיקופצת רגע
שעובד'.


לא מסכימה וגם אני לא אוהבת השוואות (ויכולה גם להיפגע מהן)

בדיוק עם כל העצב גם אני לא שופטתבתי 123

פה את אלו שמגיבות ככה.

התקשורת והפוליטקאים שכל מה שיש להם זה אנטרס להשאיר את כולם דתיים חרדים חילונים חלשים מפוחדים ושונאים

כי כעס מתורגם למספרים בכלפי וכעס וסטרס מתורגם לבזבוזים וכסף ותרופות.

אני מתחננת אל תתנו לזה יד.

כולנו פה אחד בשביל השני ובמיוחד פה בפורום אחת בשביל השניה.

יש פה הרבה חרדיות ואסור לתת יד לתגובות פוגעניות ושקריות פה בתוך הפורום

אולי יש לו פטור ממילואים?עלמא22

גם בעלי וגם אחד האחים שלי וגם הגיס שלי, לכולם יש פטור ממילואים, באופן רשמי. כל אחד מהסיבות שלו.

אז זה אומר שהם פחות תורמים? ובכן, לא. מעבר להתנדבויות ותרומות, הם ממשיכים לעבוד וככה הם תורמים לכלכלה של המדינה, שזה חשוב וקריטי בעת מלחמה, כדי שהמדינה לא תקרוס מבחינה כלכלית (אגב, בעלי באופן ספציפי הוא איש כוחות ביטחון, אז בהחלט אי אפשר להגיד שהוא לא תורם למלחמה, למרות שהוא כביכול עובד כרגיל)

לא מסכימה איתך.אמא לאוצר❤

לא הייתי אומרת שהם לא פחות תורמים.

הם פחות תורמים. נקודה

וזה בכלל לא משנה מה הסיבה שהם לא מגוייסים

הם גם תורמים? בהחלט.

כל אחד חשוב לא משנה מה הוא עושה.

אבל באופן חד משמעי הם פחות תורמים מאנשים שמסכנים את נפשם ומפסיקים את כל חייהם כל להילחם על החיים של כולנו

להגיד שאין הבדל וכולם תורמים באותה מידה בעיני זה פוגע

בחיילים ובמשפחות שלהם שמקריבים עכשיו כל כך הרבה בשביל שהם בכלל יוכלו להמשיך לעבוד.

אז מתנצלת, הם פחות תורמים

וזה בסדר גמור, ואף אחד לא מאשים אותם, אבל להשוות את התרומה זה לא פייר.

זאת האמת הפשוטהאמאשוני

מסירות נפש בהגנה על עמ"י חשובה יותר מלימוד תורה,

כל אחד לפי חלקו זה בנוגע למי שלא יכול להילחם אז שיהיה תומך לחימה, כל אחד בדרכו.

מי שיכול, פשוט שצריך להילחם.

אין פה שום זלזול באף אחד.

מקורכיסופי לילה

אפשר בבקשה לקבל מקור מוסמך למה שכתבת?


ובכלל, במחשבה הזו שכולם צריכים להתגייס  יש  איזושהי חוסר הבנה במציאות הפשוטה.

בעם ישראל היו 12 שבטים, ושבט אחד מתוכם היה שבט לוי ואחד יששכר. ושניהם-התפקיד שלהם היה ללמוד תורה.


גם עכשיו בעמ"י- ישנם יהודים שתפקידם להילחם ממש, כאלה שתפקידם לתמוך בלוחמים, וכאלה שתפקידם ללמוד תורה ולמשוך שפע של הגנה על הלוחמים.


זה פשוט לא מובן לי כל פעם מחדש איך בתור יהודים מאמינים אנחנו לא מבינים את זה.


ואם כל החרדים היו מתגייסים- מי היה לומד תורה שתגן ותשמור.

סליחה שאני אומרת את זה אבל זו חוסר אמונה וביטחון לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה- בגלל שאני לוחם אז אנחנו מנצחים.

להילחם זו השתדלות כמו שללמוד תורה זו השתדלות.

והתוצאה בידי הקב"ה.



אני מסכימה עם החלוקה שלך, אבלהמקורית

זו לא נחשבת מלחמת מצווה?

במלחמת מצווה מגייסים אפילו נשים

זה בקטע העקרוני

עזבי שהצבא לא מסוגל לקלוט את כולם.. אבל אם זו מלחמת מצווה, אז @אמאשוני צודקת במה שהיא אומרת

רק שהעניין הוא,שכדי להיות מגויסים במדינה למלחמת מצווה צריך להיות מגויסים קודם בכלל במדינה שלנו..

אני בטוחה שאפשר לתרום במלחמה גם בתפקידי רבנות וכו', אבל צריך להתחיל ממשהו

אני חושבת שזה לא סותראין כבר כח

בעלי לומד ומלמד תורה כל היום כל החיים

זה השליחות שלו ומתאמצים עבור זה כולנו כמשפחה ושמחים בזה


אבל

במלחמה

אפילו חתן יוצא מחופתו

זה המקום בו קורית ההתרחשות המרכזית כרגע בעמ''י

זה מגלה כח של מסירות נפש שאין למעלה ממנו

בגוף ובנפש

שם השכינה שורה כרגע


ובעיני .כן זה מחוייבות  של כולנו

וזה לא סותר את התורה

להפך


יש מספיק אנשים שלא מגוייסים מסיבות שוונות, שמבוגרים יותר שגם ילמדו תורה

ובכללי כולנו נראה לי משתדלים להתפלל לומר תהילים לפעול גם באופן הרוחני..


אישית לא מתחברת לפטור מצהל בגלל לימוד תורה

חושבת שזה מעמיק את הברית לתורה ברובד עמוק יותר

מעל טעם ודעת

ושביחד

זה עמוק פי כמה

כמו דוד המלך

כמו עמ''י כל הדורות

שלא נתן לצבא להיות חילוני

אלא להפך

צבא ה'


אבל כן חושבת

שבחברה החרדית

זה מורכב

וזה גם באמת בעיתי מצד הצבא שגם הוא שבוי בתפיסה מעוותת על חרדים ולא מקבל אותם בזרועות פתוחות ומאפשר גם שרות נקי וטהור הלכתית כמו שצריך וכו

ומעריכה ומייקרת מאוד מאוד מאוד את ההתמסרות לתורה שיש דם

ממש

לומדת מזה

והלוואי וגם אצלינו היה יותר יראת שמים וכזאת אהבת תורה


כרגע

מול מצב נתון

שבלי קשר לדת'ל או חרדי

חושבת שהכי הכי חשוב


לא להעמיק פרוד

לא לחשוב לא טוב על אף אחד

לא לשפוט

לא לקטלג

לא להתעסק במה שבמילא לא ישנה משהו עכשיו


הדבר היחיד שנתן לי תקווה וכח ואמונה בימים האלה

זה עם ישראל החפה המתוק הטהור שהתגלה פה

מכל המגזרים

חילונים קדושים מתוקים מדבש

חרדים חסידים שיצאו לבסיסים, שעבדו בחקלאות

היחד והאהבה והחיבור ביננו

בעיני

זה הכלי נשק הכי מרכזי שלנו בסיפור הזה


ולכן בעיני

הקושי מול בשכנה

מובן אולי

אבל עזבי

לא עכשיו

זה לא באמת הרי עוזר למשהו

אם צובט לך-אז עדיף קצת לשמור מרחק

אבל בעיני

אולי אפשר לשנות גישה

למצוא דרך ליצר יחד גם ככה

הלב פתוח עכשיו

להזמין להפרשת חלה לזכות החיילים ..לומר יחד תהילים לאפות עוגות וכו

כולם ישמחו לקחת חלק

כולם מעריכים את המסירות נפש


מקוראמאשוני

מצוות השירות הצבאי מול לימוד התורה


אם תרצי עוד מקורות אוכל לחפש אח"כ אבל בכנות, מקורות זה לא מה שישכנע אותך, נכון?

אם חתן יוצא מחופתו בוודאי שגם לומד תורה צריך לצאת מאוהלה של תורה.


יש מי שלא יכול להילחם מפאת גילו או מצבו הנפשי או הפיזי.

לא כולם יכולים לעשות את הדבר הכי חשוב באידאל, גם אני לא יכולה לקום ולהילחם עכשיו.

אבל מי שמסוגל ויכול, בוודאי שמובחר יותר שילך להילחם עכשיו.

אני שמחה ומודה לה' שבעלי זוכה למלא עכשיו את צורכי עמ"י בדרגה הגבוהה ביותר כרגע.

עד כה הסכמתי איתך אבל עם זה לאבתי 123

צריך לוחמים וצריך לומדי תורה.

גבר שיכול לשבת וללמוד תורה ולא הולך להלחם עדיף שישב וילמד תורה.

יש מספיק בחורים גם חרדים אגב שלא מסוגלים ללמוד ולא חסר תומכי לחימה.

אל תשכחו בבקשה שרוב החרדים מתנדבים וחלקם תוך סיכון ומסירות נפש זקא איחוד הצלה ועוד ועוד 

להיפךאמאשוני

גבר שיכול להילחם עדיף שילך להילחם.

מי שלא יכול להילחם, שישב ללמוד תורה.

צר לי על ההרגשה שלך ואת ממש צודקת במשפט האחרוןבתי 123

אין השוואות החיילים מוסרים את נפשם כדי לשמור ולהגן על כולנו.

מי שיושב ולומד תורה לא מגיע למדרגה הזו

עם ישראל לא יכול להתקיים בלי צבא וגם לא יכול להתקיים בלי לומדי תורה וזו בודאי שמירה רוחנית לכולנו.  לכן אין מה להרגיש כעס כלפי האחר את לא יודעת אילו חיים ואילו דאגות אחרות יש להם.

זה באמת קשה ממשבארץ אהבתי

להיות עם בעל מגוייס, ועם כל כך הרבה קרובים מגוייסים... המתח הזה באמת גדול, ביחד עם הקשיים האחרים של להחזיק את הבית לבד, והגעגוע לבעל, והכל...


 

והקושי הזה פוגש אותנו בהרבה מקומות שמוסיפים לרגישות.
 

אני בטוחה שהשכנה שלך מרגישה מחוברת לכלל, וכן דואגת על עם ישראל והחיילים. אבל זה נכון שהיא פחות מרגישה את זה כמוך. זה לא משנה את כל שגרת החיים שלה כמו אצלך, ואצל עוד הרבה...

 

אבל זה לא משנה מה עם השכנה שלך.

אם את מרגישה שקשה לך מולה, את יכולה לנסות להפחית קצת את הקשר עכשיו. תדאגי לעצמך, ותעשי מה שעושה לך טוב.

כבר כתבו פה נשים אחרות שהבעל שלהן מגוייס, שהן משתדלות לצמצם קשר עם חברות שהבעל שלהן בבית, כי עצם המפגש מוסיף לקושי.

זה בסדר להרגיש את הקושי, וזה בסדר לעשות מה שמקל עלייך.


 

מקווה רק שאת מצליחה בכל זאת לראות אותה (ואת כל מי שבעלה לא מגוייס) בעין טובה. ולהבין שכולנו שותפים במלחמה, כל אחד במקום ובדרך שהקב"ה שם אותו. כל אחד עם ההתמודדות שלו ועם הדרך שהוא מסוגל לתרום לכלל.

(ולפעמים דווקא מי שלא מגוייס מרגיש גם קושי מול מי שכן, ומצטער על כך שאין לו אפשרות לתרום באופן שמרגיש הכי משמעותי בימים אלו...)


 

חיבוק על ההתמודדות שלך. שולחת לך הרבה כוחות...❤️

מרגישה צורך להגיב..חזקה בעורף

בתור אחת שבעלה בעזה וכל האחים שלה בעזה. וכבר ראתה הרבה פרצופים אהובים ליד מודעות האבל...


דבר ראשון- חיבוק, זה קשה כ"כ!!!


אבל, בשבילך, אל תוסיפי לך עוד קושי בחיים עכשיו.

שחררי...

המלחמה הזו לימדה אותי לא לשפוט ולא לקנא באף אחת. פשוט להגיד תודה על מה שיש לך!! ולהתפלל לטוב בשביל כולם!


אין לי מושג מה קורה בבית של השכן, עם מה הוא מתמודד, המלחמה הזו פוגעת בכולנו בכל אחד מאיתנו...

ואנחנו לא יודעים איך ובמה.


שני דברים שמאוד עזרו לי עם ההבנה הזו זה דבר ראשון הסיפורים שרצים ברשת על משפחות /זוגות שלא גוייסו מכל מיני סיבות. וכמה זה קשה ושובר (ראיתי שיתוף של מישהי שבעלה עם פוסט טראומה, לא יכול להיות במילואים. היא לא מקבלת עזרה כי בעלה "בבית" מצד שני, ההתמודדות שלה עם הפוסט טראומה שבטח עכשיו מתעצמת אצלו, לפי דעתי קשה בהרבה מההתמודדות שלי) וכמה זה פוגע בזוגיות שהבעל רוצה להתגייס ולא יכול ונשאר בבית.


ולגבי הקנאה, אני זוכרת שבשבועיים הראשונים שלא היה שום סיכוי לאפטר, בעל של חברה שלי הצליח לקבל אפטר, הוא גם היה עם בעלי בדרום, וקצת קינאתי כי בעלי לא קיבל.

הוא כבר לא יקבל אפטרים יותר😔

מאז נזהרת מאוד לא לקנא באף אחת!! להגיד תודה על מה שיש לי.


תשמחי שבעלך לוקח חלק במלחמה החשובה הזו!!

הם אשכרה עסוקים במחיית עמלק!! אמאל'ה, איזו מצווה חשובה!!!


וגם את נלחמת!! את גם אלופה!! תנסי לדבר איתה רגיל, תנסי להילחם גם במערכה מול היצר הרע (שהיא לפעמים אפילו קשה יותר) ובזכות אהבת החינם הזו אנחנו ננצח!!!

כ"כ נכוןהבוקר יעלה
וככ כ"כ עצוב ☹️
😭😭😭מחי

הצורה שכתבת את זה פשוט ריסקה אותי 😥

לפחות הם זכו להיפגש עוד פעם אחת... שובר את הלב 😪

אגיב בתור חרדיתאנונימית בהו"ל

שבעלה לא מגויס וכמו שאת מתארת הרב לא בצבא (יש לי גיס שכן במילואים כרגע, אם זה עוזר..)

תדעי לך שמהמקום שלי אני מבינה אותך

אני שבועיים לא הייתי בנאדם.

שנאתי את השהות של בעלי בבית. שנאתי את כל מה שסביבי דפק ותקתק כרגיל.

לא יכלתי להסתכל על חברות דשאמרו לי 'לא שומעות חדשות, זה עושה לי רע'. איך אתן מעיזות שיהיה לכן כל כך טוב??

לא ידעתי איך להכיל את זה שקורה דבר כל כך נורא ואנחנו כחרדית מתוך החברה החרדית חיה לה ב'בועה' מנותקת

ולקח לי הרבה זמן להתאפס על עצמי

ולהבין שככה זה קרה. כרגע בתוך המלחמה פחות יש דרך לשנותא ת זה

וכן אני רוצה לחשוב על איך אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים לעם שלנו, להרגיש חלק.

 

רוצה לומר לך שאני מבינה את ההתרחקות שלך.

מצד שני יש מצב שאני השכנה שלך, ואני משתוקקת לעזור לך במה שתרצי, רק מביך אותי הסיטואציה.

באמונה, עד עכשיו לא חזרתי לצאת להליכות עם בעלי. זה מביך אותי. מרגישה לא ראוי להראות בציבור איתו, אפילו שיש סביבי מלא גברים (חרדיים וגם לאו דוקא)

 

ואם השכנה שלך היא לא אני, והיא באמת אדישה, אז דברי איתה. תנערי אותה קצת. לא בכעס, בשיתוף כנה, שייפתח לה הלב.

שתאמץ חייל לתפילה. שתכין לך ארוחות. שבעלה יהיה קצת עם הילדים שלך, מה שרלוונטי. ו

זה לא בשבילך, זה בשבילה. שתהיה חלק מעם ישראל.

תגובה יפהאמאשוני
כל הכבוד לך! תודה על התגובה הזוקופצת רגע
נשים יקרות,בארץ אהבתי

השרשור פה נוגע בנושאים נפיצים ורגישים.

בינתיים אנחנו מאפשרות לשרשור להמשיך, אבל מזכירות לכל מי שמשתתפת בדיון -

יש פה נשים שבאות מרקע שונה, מתפיסות עולם שונות, מחינוך שונה.

דרך הודעה בפורום לרוב לא נצליח לשנות את הדעות של כל מי שחושבת אחרת ממני.

אבל הודעה בפורום בהחלט עלולה לפגוע.


אז מותר לנו לדון גם בנושאים שיש לנו דעות שונות בהם.

ומותר לכל אחת לבחור אם להיכנס לדיון כזה, או להרגיש שזה לא עושה לה טוב ולא להשתתף בשרשור הזה.

אבל אנחנו מבקשות, שכל אחת שבוחרת להיות פה, תשתדל להיות רגישה במילים שלה. לחשוב אם אפשר לכתוב בצורה עדינה.


יש פה הזדמנות להכיר תפיסות עולם שונות, וזה חלק מהיופי של הפורום. אבל אם זה גורם לתחושה רעה ולפגיעה במישהי פה, זה לא שווה את זה.

במיוחד בימים אלו - בואו נתחזק בעין טובה אחת על השניה, ונשתדל להרבות בדיבור טוב על עם ישראל.


ואם מישהי מרגישה שהשרשור עובר את גבול הטעם הטוב, או שנכתבים דברים שלא צריכים להיכתב, מוזמנת לדווח לנו ואנחנו נעצור את הדיון.

(למי שלא מכירה - לוחצים על השלושה פסים בצד ההודעה, בוחרים 'דווח', ואז אפשר לפרט לנו וכל המנהלות יראו את זה).

אני חרדייהאמא---

ובעלי לומד כל היום, ובאמת לא עשה צבא.

(במאמר מוסגר - רק רוצה להגיד שאח שלי, בני דודים שלי, וחברים בעזה.

אני דואגת מאוד ושותפה מלאה בעזרה למי שכ"כ צריכה את זה כרגע לידי.)

מסכימה איתך שיש פערים אדירים בכמה הלחימה משפיעה על היום-יום של הציבור.

ואנחנו כביכול ממשיכים את השגרה כרגיל.

אני הכי בעולם לא רוצה להכעיס ולפגוע, ואף פעם לא הייתי במקום שלכן, אז אם לא מתאים לכן, פשוט תדלגו.

אבל אני מציעה לך לנסות לחשוב על זה בצורה הזאת:

נכון שישנם כל מיני תפקידים של חיילים? יש חילים קרביים שנכנסים לעזה, ויש כאלו בגבולות ויש כאלו בעורף שמפעילים דברים, וכו'... אז תנסי לחשוב על זה שחלק מהחיילים שלנו הם גם האברכים שיושבים ולומדים (תנסי ממש לדמיין אותם עם מדים והכל) בצבא חזק צריך את כל סוגי החיילים. והתורה מגינה ומצילה. ומי יודע כמה חיילים ניצלו בגלל התורה של בעלי?

מסכימה במיליון אחוזים שהקושי שלנו כרגע יותר קטן. אבל למשל בעלי, קיבל על עצמו עוד כמה שעות לימוד במאמץ גדול מאוד, כשותפות ללחימה, אז מבחינתי אני כמו אישה שבעלה במילואים וחוזר ללילות ושבתות. הוא בקושי נמצא בבית ורוב העול עלי... ויש גם כאלו חיילים. לא באה להגיד שזה קשה כמוכן!! ואני מעריצה של כל נשות המילואים!!! ומתפללת עליכן!! ועוזרת מאוד למי שבקרבתי...
אבל אני באמת מרגישה שיש לבעלי חלק בלחימה הזאת. וחלק גדול. הוא בתפקיד עורף, אבל יש לו תפקיד!!

אני רק רוצה להגיד לך כל הכבוד!! ותודה רבה לכם!אמא לאוצר❤אחרונה

אני ממש ממש מאמינה שזה חלק בלתי נפרד מהלחימה שלנו שאנחנו חייבים את החיילים שישבו וילמדו!

והאמת שמה שלי מאד קשה זה שיש הרגשה כאילו החיילים האלה, לומדי התורה שלנו,  לא מתנהגים כמו חיילים *במלחמה*

בהרבה ישיבות (אני מכירה ממש) שגרת הלימוד ממשיכה כרגיל

וזה מה שמכעיס אותי,

לא שלא מתגייסים 'בפועל'

ממש לא

אלא שלא מתנהגים עכשיו כמו חיילים של תורה במלחמה!

נכון, אתם חיילים!!!

וחיילים במלחמה צריכים לתת מעל ומעבר!!!

וללמוד ולהתפלל כמה שהם יכולים!!

גם בלילות

וגם בהפסקות

וגם שכבר קשה!

כמו שכולם עושים בחזיתות השונות!

אז אם אתם באמת באמת מאמינים (ואני באמת מאמינה בזה) שאתם ממש חיילים וממש הכרחיים למאמץ המלחמתי אז זה לא הזמן ללכת להתנדב ולחפש איך לעזור במלחמה, זה הזמן ללמוד עוד ועוד ועוד...כי זה מה שאנחנו צריכים יותר מהכל!

מבינה מה אני באה להגיד?


אז אני מאד שמחה לשמוע שיש אנשים שלוקחים את התפקיד החשוב וההכרחי הזה ברצינות

ואני ממש מודה לך על ההשקעה וההשתדלות בשביל זה

ומבקשת ממך בכל לשון של בקשה

תמשיכו ככה!!

גם כשזה קשה, ואני בטוחה שזה קשה!! גם לך וגם לו.

תזכרו את כל החיילים שנלחמים עכשיו בשדה הקרב, ומחרפים נפשם, ותתאמצו עוד קצת, בשבילם, אני בטוחה שזה ממש מגן עליהם וגורם לניסים גדולים ורעש בשמיים

חיזקו ואימצו ❤️

אנחנו מאחוריכם כמו שאתם מאחורינו

וכמו שאנחנו משתדלות ומשתדלים להחזיק מעמד אפילו כשזה ככ ככ קשה וכבר ככ ארוך ומתיש

תמשיכו גם אתם

תחזיקו חזק

ובעז"ה בזכות כולם תבוא גאולה אמיתית

תודה לך ולבעלך על התרומה החשובה ככ הזאת למלחמה❤️

מאשת מגוייס שמאמינה ככ בכוח של התורה לשמור ולהגן עלינו😘

אני גם רוצה להגיב בתור חרדיתדיאן ד.

ואנסה מאוד מאוד בזהירות להביא עוד נקודת מבט.

 

קודם כל, גם כחרדים אנחנו חווים את המלחמה, את הפחד והדאגה לחיילים לחטופים ולכל עם ישראל והצער על כל מי שכבר לא איתנו.

אני לא חושבת שאני יכולה לנסות להשוות את עצמי למישהי שדואגת לבעלה שנמצא בחזית.

כי באמת בעלי לא בחזית.

 

אבל אני מבחינתי ממש לא המשכתי בחיי השגרה שלי.

מתפללת המון על כל אחד ואחד, דואגת וחרדה.

יכולה לשמוע סיפורים על חטופים או אנשים שנהרגו ולהתחיל לבכות בעבודה.

כי אנחנו עם אחד והלב שלי איתם.

וגם לי יש קרובי משפחה שנמצאים בחזית וכל המשפחה דואגת ומתפללת עליהם מאוד.

 

אבל מה שאני רוצה להגיד זה בעיקר שהמלחמה הזו חידדה לי את הייחודיות של עם ישראל.

כי אנחנו לא עם ככל העמים.

זה כל כך לא מובן מאליו עם ששרד כל כך הרבה שנים מפוזר בין העמים והצליח לשמור על הייחודיות שלו ועל הזהות שלו.

וזה מדהים שאחרי השנה המפלגת שעברנו, ברגע של קושי העם כולו התגייס למערכה (כל אחד בדרכו...)

וזה לא מגיע סתם מהאויר כי יש לנו כל כך הרבה מטען שמגיע איתנו.

אנחנו העם הנבחר!

והתקופה הזו חידדה לי עד כמה אנחנו צריכים לשמור על ערכי הנצח שלנו.

שהיהדות זה מעבר לשמירת תורה ומצוות, זה מה ששומר עלינו בתור עם נצחי ובלתי מנוצח.

ולא שחלילה אני אומרת משהו על מישהו שהתגייס ונלחם עבורנו. מעריכה כל אחד ואחד, אל תקחו את זה למקום כזה.

אבל החרדים לא מתגייסים בגלל עקרונות רוחניים, לא כי מחפשים לברוח מסכנות או רוצים חיים קלים.

אפשר כמובן לא להסכים עם העיקרון, אבל בסוף זה מגיע ממקום ערכי, ואברכים ונשותיהם משלמים מחיר על הבחירה שלהם (רמת חיים למשל).

 

מקווה שאני מצליחה להעביר את הנקודה שלי, קצת מתקשה לארגן במילים את הרעיונות והמחשבות שלי.

אבל מקווה שלפחות את הלב והרגש כן הצלחתן להרגיש.

 

 

מבינה אותך אבל לאו דווקא כלפי חרדים.שמן קוקוס

יש חרדים בצבא, יש אחרים שתורמים באיחוד הצלה וכו ומוסרים את הנפש.

זה שיש סביבי גברים רבים שלא במילואים ונשים שממשיכות בשגרת חייהן מפריע לי מאוד וקשההההה לי עם זה, אבל לא הייתי מכלילה חרדים.

איך את יודעת שהם ממשיכים בשגרה?רבע ל7

יש מצב שכן אבל גם יש מצב שלא ואת פשוט לא יודעת


אם את צריכה עזרה, תבקשי אותה בבקשה

למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
עם צ'קים אפשר ללכת להוצאה לפועל!!רוני 1234

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!


וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

אגב, יש חברה בשם וויצ'קרוני 1234
שנותנת שירותים שונים בתחום הזה. בין היתר הם נותנים ערבות (בתשלום, כמו ביטוח) ועוזרים לפנות דיירים סרבנים.
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקורית
אני לא חושבת שהם עושים את זה מרשעותפרח חדשאחרונה

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדש

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

יכול להיות המון דבריםבשורות משמחות

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

לא אנטיביוטיקה ולא סטרספרח חדשאחרונה

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

תודה על התשובהדרקונית ירוקה

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אפשר לסגור את הגלריה עם וילון?רוני 1234אחרונה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום

אולי יעניין אותך