לא יודעת מה מצבך וגילך... ומה האופי שלך, מה עושה לך יותר טוב? לחכות? להיות בעשיה?

יכול להיות שאני הייתי קובעת לעצמי איזשהוא דדליין שבה אני מנסה רק לשפר תזונה לתזונה לשחלות פוליציסטיות וקצת כושר ואם לא נקלטת בתקופה הזאת מתחילה במעקב.

אבל ממש עבדתי על זה לא סתם בקטנה וה לא עזר, לא הצלחתי גם להתמיד הרבה מידיי זמן.

אני 25+

אני רוצה להיות בעשייה בנידון אבל לא רוצה ללהתחיל מוקדם מידייי

בהצלחה בהחלטות!

ואולי התזונה שניסית לא הייתה מתאימה לך.. אולי כדאי לנסות משהו אחר. ממה שאני יודעת זה צריך להיות הטיפול הראשוני בשחלות פוליציסטיות. לצערי ברפואה היום אין מספיק מענה בנושא הזה

וכבר אין לי כח נפשי לנסיונות של רפואה אלטרנטיבית תודה בכולופן.

אז יש הסבר, למה לא מוגדרים?

ולעיקר, אם יש לך מחזור כנראה עד גם ביוץ, אני הייתי מנסה כמה חודשים ואז מתחילה מעקבים.. התינוק/ת שלך פיצי אם איתך בבית זה גם מסרבל קצת את המעקבים אז אני כן הייתי נותנת צ'אנס טבעי..

אני גם עם שחלות פוליציסטיות אבל לא היה לי ביוץ.. בדיוק במחשבות מתי נכון לנו לחזור לניסיונות (לא היה בא בחשבון הריון אז אני עם גלולות למרות שגם מניקה) גם הטבעיים וגם טיפולים

בלי לדעת אם יש ביוץ ואם כן מתי הוא? נראלי חסר סיכוי....

ולא באלי להתחיל עם המקלונים של הביוץ יש למה בכלל?

במקלונים או במעקב זקיקים...

בלי לרוץ קדימה, שלב שלב..

את בטח יודעת שאם יש מחזור זה לא בהכרח אומר שיש ביוץ

אבל נשמע שדווקא המחזור שלך יחסית סדיר עכשיו, אז סיכוי גבוה שאת כן מבייצת.. ואם יש ביוץ תקין אפשר קודם לנסות טבעי לפני שרצים קדימה ונסחפים לטיפולים..

ובשחלות פוליציסטיות דווקא מאוד נפוץ שאחרי לידה או שינוי הורמונלי קיצוני אחר(למשל הפסקת גלולות), דברים משתנים ויש שיפור או חלילה ההפך.. אז זה בכלל לא מופרך שאת כן מבייצת והכל תקין ופשוט תנסו להיות יחד בביוץ...

אני ממש לא עוברת מיד לטיפולים אפילו שיש לי כמה מוקפאים.

השאלה שלי הא מתי היית מתחילה לבדוק ביוץ במעקב זקיקים? כי זה סרט ועכשיו עם ילד בכלל פרוצדורה לקבוע תורים לא"ס ולרוץ מוקדם בבוקר לבדיקות,

מצד שני יש מצב שאנחנו לא נמצאים יחד בביוץ בכלל...

כאילו אני אחרי הבכור שלי לקח לי תקופה עד שבכלל הייתי מסוגלת לחשוב על הריון שני(ואז הקב"ה דאג שנחשוב על זה טוב עוד הרבה שנים עד שנשתוקק לזה מאוד מאוד...)

אבל זו לא שאלה שיש פה מישהי שיכולה לענות לך עליה.

זו שאלה שתלויה ביכולות הטכניות והרגשיות שלך בלבד.

הגוף שלך נפלא, נכנסת להריון וזה כי הגוף שלך יודע מה לעשות (כן, אפילו אחרי כמה וכמה שנות טיפולים)

וההריון התפתח וילדת, כי הגוף שלך יודע בדיוק מה לעשות.

לדעתי, אני הייתי מגדירה מה הוא X זמן שבו את נותנת לטבע לעשות את שלו, ואחרי זה פונה לטיפולים....

אבל לדעתי גם בשבילך, קחי פסק זמן, בלי כל הבלאגנים, פשוט להינות מהרגע. יש לך תינוק קטן ויש לך זוגיות טובה.

לפני כל הטיפולים וההורמונים והריצות, קחי פסק זמן פשוט להינות מכל השפע שכבר יש לך עכשיו.

כי אני כבר בשלב הבא, לא באלי להילחם עוד 5 שנים על עוד ילד 

המתנה מורטת עצבים להיון וילד נוסף

כי אם אלך עם המשוואה שאמרת לא בטוח שיהיו לי הרבה ילדים אם בכלל...

אולי לגדולים באמונה

לא אפרט יותר על הגישה שלי, אבל זה חלק מזה.

אם המתנת עכשיו 5 שנים, זה כי היית/הייתם צריכה/ים לעבור תהליך מסוים עד שהגיע הזמן הנכון. וזה לא אומר שהילד הבא גם יהיה ככה.

יש לנו דחיפה חברתית להביא הרבה ילדים, מצד שני יש הרבה שזו לא מציאות החיים שלהם מכל מיני סיבות. צריך לשחרר תלות מהתוצאות, לפעול במה שאפשר ולזכור שילדים זה מה'.

ברור שקשה לשחרר תלות מהתוצאות, את רוצה את זה מאוד מאוד. אבל תנסי בכל זאת לשחרר תלות מהתוצאה

אבל אני חייבת לשאול אותך, המתנת פעם לילד? לא חודשיים, המתנה של ציפייה ובירורים, קרה לך???

עם כמה ילדים בבית

ולא מתקרבת לקרסוליים של אישה שהמתינה שנה אחרי שנה אחרי שנה

אני אומרת לך שבמציאות כמעט ואי אפשר לעשות את זה בפועל

זה לבקש מבן אדם להיות מלאך

ואנחנו לא מלאכים וגם לא שואפים לזה.

ולא התנסיתי בזה

כן המתנה אבל לא מאוד בוער לי ובלי שום התערבות.

ברור שקשה להיות בתוך זה, והאינטנסיביות של כל חודש, זה אולי מה שהכי קשה. בדיוק בגלל זה אם זו הייתי אני, הייתי מגדירה זמן שבו אני בוחרת שלא להתעסק בזה.

ואם זה לא יגיע טבעי אז אפנה להתחלת התהליך הזה שוב.

דווקא כי בעיניי הזמן הרגוע בלי כל הסטרס שמסביב מאוד חשוב וחיוני לנפש שלנו. 

וברור שאי אפשר לדעת מה יהיה, אם היא מתחילה טיפולים מחר, האם ההריון יהיה עוד חודש או עוד שנה?

אבל בעיניי ההרפייה תעניק לה כבר שלווה נפשית, מה שמאוד סביר שטיפולים יקחו ממנה מהשנייה הראשונה. כך שלדעתי בהחלט יש חשיבות להגדיר זמן שבו לא מתעסקים בזה כלל.

ומסכימה שקשה לשחרר תלות בתוצאות כשמדובר במשהו שהוא בנפשך (וזה כן משהו שהתנסיתי בו) והסוד בזה לדעתי הוא לרדת לשורש הקיום שלך, ששם רק את נמצאת ושם את שלמה בדיוק כפי שאת.

בין אם זה מה שהתפללתי עבורו או לא

אני עוברת תהליך, בין אם התוצאה תתרחש או לא. התהליך הוא המטרה.

הכל לטובה, לפעמים ה' רוצה שנגדל, שנעבור משהו, ובגלל זה יהיה עיכוב. וזה תמיד יהיה בדבר שאנחנו הכי רוצים, הכי חשוב לנו

אז צריך לשחרר את התלות בתוצאה, כי אין לנו באמת שליטה על זה, ולהיות מוכנים באמת לעבור את התהליך ולפעול בשביל זה

לעשות את ההשתדלות שאפשר, בלי תלות בתוצאה.

למשל אני הולכת לטיפולים, אבל מקבלת את זה שאולי זה לא יצליח, אבל עושה מה שיכולה.

ואז אין סטרס

עניין ה'עושה מה שיכולה',

או מה ההשתדלות הנצרכת מצידה עכשיו, זו בדיוק ההתלבטות.

כל אחת פה ייעצה לה לפי מה שהיא רואה לנכון.

הפותחת צריכה לחשוב מה יעשה לה טוב. אנחנו לא יכולים להגיד לה מה לעשות.

היא יכולה להגיד כן זה טיעון טוב, ים... צודקת, אולי אחכה עד שהילד יהיה בן שנה ורק אז אחשוב מה הלאה

או היא יכולה להגיד ים.. בכלל לא מבינה אותי, אני קופצת עכשיו למים העמוקים והולכת על זה בכל הכוח.

זו החלטה שלה

לעצם העניין אני גם חושבת שהגיוני לקחת עוד כמה חודשים להנות מהקטן בשקט, אבל זה משהו שבאמת כל אחת צריכה להחליט לעצמה. 

לא אומרת מתוך תרעומת חלילה אלא מתוך מה שאני מרגישה.

אין מרתיח מזה, הרפיה, שלוות נפש, רוגע, אל לחץ וכו וכו אלו מילים יפות שכל מטופלת פוריות תשמע שהיא צריכה לעשות

ואז אווו אז יגיע הרגע המיוחל ואם הוא לא יגיע מיד אחריי, הוא בוודאי יעזור לה להתקדמות.

בבקשה, ההצעות האלה, הן לא רלוונטיות, מי שלא התנסתה בהמתנה מורטת עצבים ונסיונות בתחום הפוריות שלא תציע להירגע.

שוב, אני יודעת שזה נשמע מתלהם, אבל זה פשוט בוער לי, אני לא יוצאת עלייך חלילה, מקווה שתקראי את זה נכון, ואם לא, סליחה.

להרפות, לא כדי שזה יגיע.

אלא שתהיה לה שלווה. בלי לבדוק כי הנה אולי עכשיו הרי הרפיתי אז אולי זה עבד.

אלא שתקח לה עכשיו נגיד 3 חודשים שהיא בכלל לא מנסה, שהיא משקיעה בשלוות הנפש שלה.

ואם היה אפשר לעשות טיפולים באותו stat of mind זה מה שהייתי אומרת, אני לא חושבת שזה אפשרי

ששווה לך להגדיר פרק זמן שבו את מנסה בלי התערבות. כלומר, תנסי לזהות ביוץ ולתזמן

אבל תני לגוף צאנס

אני מכירה כמה פוליציסטיות שילדו ללא שום התערבות אחרי שילדו פעם אחת

כמה זמן לתת

ואיך לזהות את הביוץ? מקלונים? אמינים מספיק?

ותתחילי עם מקלונים מהבית

אם באלך קצת יותר התעסקות אז תעשי מעקב זקיקים עם בקופה

אבל אפשר בהחלט להתחיל ממקלונים בבית עם

ממליצה על האתר 'בזמנו'

יש שם בדיקות במחיר יחסית טוב

והמשלוח חינם

ואז את מתחילה לבדוק מהיום ה9-10 של המחזור, כל יום פעם ביום לפחות

לא על השתן הראשון, יותר לקראת 11 בבוקר.

כל בדיקה את שומרת, אולי תעשי לך מחברת ותרשמי של איזה יום כל בדיקה.

כשאת רואה שהפס השני מתחיל יותר להתכהות, ממליצה לך לעבור לשתי בדיקות ביום

אחת בוקר ואחת ערב, 5-6 בערב.

סיכוי טוב שככה תתצליחי לתפוס את הזמן של הביוץ

סביב זה תשתדלו לקיים יחסים

לא חייבים לקיים בדיוק ביום הביוץ, גם יום יומיים לפני זה מצויין

בהצלחה ובשורות טובות. 

ולא מתאבדת על "לתפוס את הביוץ".

את המשאבים הדרושים למעקב זקיקים הייתי משקיעה בחשק כדי לשמור על יחסים בתדירות של פעמיים-שלוש בשבוע.

לגבי פרק הזמן - שנה מאז שהפסקת להיניק.

ואני ממש ממליצה לנסות את שיטת אביבה בהקשר של שחלות פוליציסטיות.

לי זה רק גרם להרבה יותר מתח ובלאגן. 

כמה זמן לתת זה שאלה שרק את יכולה לענות.

את עדיין צעירה אז השעון לא מתקתק לך....

אם את מאד רוצה אז כדאי לך להתחיל מעקב זקיקים ולא מקלונים

את ממש רוצה עוד ילד,ב"ה זה רצון בריא ומבורך!

אם כבר חיכיתם הרבה שנים,למה לחכות עוד?

כי יש סיפורי "מופתים " על נשים שאחרי הריון מטיפולים נכנסו להריון טבעי?

יש לי קצת קושי עם הסיפורים האלה, כי כולם יספרו על אלו שבאורח ניסי נכנסו להריון, אבל לא יספרו על כל אלה שלא נכנסו להריון...

כמו שתמיד מספרים על האישה באנגליה שילדה בגיל 60 ,שזה מקרה בודד,

אבל לא יספרו על כל הנשים הצעירות יותר שהשעון הפוריות שלהם תקתק מהר,וכבר בגיל 30 הם פחות פוריות. שזה הרבה הרבה יותר סיפורים🙁

כבר חיכיתם כמה שנים, חבל לחכות שוב ושוב,

ב"ה שהקב"ה נתן לרופא רשות לרפא-ומצאתם דרך להכנס להריון, תלכי על זה,

במקום לחשוב על סיפור כלשהו שאולי אולי יכול לקרות, תעשי את ההשתדלות שלך  בדרך שכבר הצליחה פעם אחת.

אל תהססי מלהיכנס למעקבים וכו' דווקא אם תינוק קטן זה יותר קל לתמרן, עם ילדים גדולים זה כבר יותר מסובך, אבל עדיין לא סיבה לא ללכת על זה.

בסוף ה"תוצאה " משמחת את כולם - גם אתכם שהשקעתם בזה מאמץ וגם בתינוקי הקטן שישמח לאחים קרובים אליו.

לגבי הסוף שכתבת- בא לך להכנס להריון כמו נשים רגילות,

לענ"ד זה עניין של התבוננות שלנו.

רגילים לקרוא להריון בלי טיפולים- הריון "טבעי".

הרמב"ן בפרשת בא כותב "אין בהם טבע ומנהגו של עולם... עד שנאמין בכל דברינו ומקרנו שכולם ניסים"

צריך להתבונן בעולם איך הטבע הוא נס של ה', רק בגלל שאנחנו רגילים לראות אותו, זה נראה לנו טבע, אבל גם הטבע הוא נס!

כל הריון הכי טבעי, שבא הכי בקלות- הוא נס מה'.

ה' ברא אותך בצורה כזו שכדי להכנס להריון תעזרי ברפואה- אז זה הטבעי בשבילך!

תנצלי את השפע שה' הוריד לעולם דרך הרפואה ,ותשתמשי בו.

בהצלחה, ובשורות טובות במהרה ❤️

אני חושבת שזו השקעה שמאד כדאית,

ובמבחן התוצאה לא התחרטנו לרגע על ההשקעה שהשקענו.

וברור שכל הריון הוא נס

אם צריך טיפולים זה מה שעושים אבל טבעי זה לא. יותר קרוב למעל הטבע ומסירות נפש

למה לא נעים?

כתבתי מה אני התבוננתי , וכתבתי בפרוש לענ"ד,

זו הרגשתי לאחר התבוננות שעשיתי בעניין,אותי ההתבוננות שעשיתי חיזקה.

כמובן שלא חייבים להסכים איתי, אבל לא רואה מה כאן לא נעים.

ממש מחמם את הלב 3>

ולקח המון זמן להיכנס להריון ראשון. אחר כך הריון שני היה בקלות ב״ה (לא בשנה הראשונה, יש לי רווח גדול יותר).

ממליצה מאוד על דיקור! מאמינה שזה מה שעזר לי בפעם הראשונה, וכנראה גם השנייה, למרות שאצלי אחרי הלידה המחזורים נהיו סדירים והביוצים מורגשים

תמה, רות, אילת, תמר, אביטל

יעל, מיכל, אביגיל, נעה

בחורה מהממת! כנראה שלא הייתי קוראת ככה לבת שלי אבל אולי מישהי אחרת כן🤷‍♀️

@עם ישראל חי🇮🇱 מי שאנע מכירה היא דתייה לא חרדית

זה באמת יותר נשמע נעים לאוזן 🤗

בכל אופן אם רוצים לצוות על שמחה, אני חושבת ש-

רוני, צהלי, גילי נשמעים הרבה יותר.

לטעמי בכל אופן.

בהצלחה בבחירה 

שנגמרים באות י'

תפארת, נהורא, מלכות, נעה, תרצה, תחיה,

לא יודעת אם הז הסגנון

ניסיתי כאלה שפחות נדושים כי אמרת שאת פחות אוהבת את הקלאסיים..

גם לי יש בת בדרך ב''ה ויש לי בעיה עם שמות של בנות.

אני אוהבת מאודדדד טליה וכנה אבל בעלי לא אוהב :/

נעמה, נעמי, מרים, יעל, תמר

וסתם שעולים לי

רותם, יובל, מעין, אור, שיר

השניה רק מעין ושיר יעברו אצל הרב שמואל והם סבירים בעיני

מנסה לחשוב על חברות של הבנות שלי

תהל, אודיה, שייה, רוני, ענהאל, הדר, הילה

כנראה רוב מה שכתוב כאן לא מתאים להגדרות של הרב אליהו.. 

גם אצלנו לקח זמן למצוא שמות לבנות.

בסוף פתאום מצאנו.

ואת השמות מצאנו אחרי הלידה. מה שחשבתי לפני לא היה רלוונטי מבחינתי.

שלא הוא אמר שהם בסדר גמור

לא אכתוב את שמות בנותי כי זה אאוטינג אבל מוזמנת לפנות באישי

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

האמת, מבינה אותן.

מטפלת שעובדת משמונה בבוקר ועד ארבע, זקוקה לקצת מנוחה באמצע

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪

מבינה שאצלך לא :/

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות

ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד

בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...

אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...

כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...

אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה

כדורים טבעיים כאלה

ועזר לי ממש

כי זה יכול לגרום להתמעטות

סתם זורקת רעיון

כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.

זה סרטים ישנים, לא כולם צנועים מאד אבל אולי תחפשי אם את מכירה פה משהו ומתחשק לך לראות שוב...יש פה מכל הסוגים

סרטים וסדרות – Google Drive

אני בדרך כלל משתדלת לא לראות סרטים, ראיתי המון שהייתי בחורה אבל אני מאמינה שזה לא מאוד עושה טוב,

אבל היום אני פשוט טובעת, כל היום בוכה מרוב סבל ! לא יכולה לנשום מרוב בחילות.

וממש עזרת לי, יותר נכון הצלת אותי, עכשיו אני יכולה טיפ טיפה להשכיח את הסיוט שאני נמצאת בו..

ואל תחשבו, אני שמחה על ההריון ורוצה את הבייבי, אבל רק מי שעברה היפראמזיס יודעת על מה אני מדברת!

אבל יש לרבנית רות בנימין סדרה של סרטונים עם סיפורים שקשורים לטהרה. ממש ממש מרגשים ומעניינים.

אני יודעת שיש אופציה גם לראות אותם בדרייב

תודה רבה

שהיה לי בתחילת ההריון.

שולחת לך חיבוק גדול, מרחוק כמובן.

מקווה שאת מטופלת היטב. אם לא-

ללכת לרופא לקבל כדורים.

להקפיד לקבל עירויים אם צריך.

ממליצה ממש (מעבר לטיפול התרופתי) על מזגן- בחדר קר הריחות פחות חזקים.

להריח שמנים אתריים אם עוזר לך.

גם משחקים בפלאפון עזרו לי לא להקיא ולהסיח את הדעת.

מסתבר שהיפראמזיס יכול להיות מסכן חיים אם הוא ברמה חמורה ולא מטופל. אז להיזהר עם זה.

(כותבת כי כתבת שאת 24 שעות במיטה)

יש קישור למבדק עצמי על רמת ההיפראמזיס שלך. לי זה גרם להבין עד כמה המצב לא תקין ושאני באמת חייבת טיפול. (היה לי חמור או משהו כזה)

אגב, אם זה עוזר- לי אישית אישרו גמלה לשמירת הריון בגלל ההיפראמזיס. הבנתי שעושים עם זה בעיות. לי אישית לא עשו בכלל אבל אולי זה בגלל התיעוד הרפואי של כל הדברים שעברתי. (בי''ח, עירויים, מעקבים וכו')

מצרפת בהודעה הבאה את הקישור

עמותת אם הדרך

אגב, אני רואה שכתבתי 'ההיפראמזיס שהיה לי בתחילת ההריון' אז כמובן שתחילת ההריון היא עד שבוע 20 לפחות (אח''כ הצלחתי להוריד כמעט את כל הטיפול התרופתי), ושהוא לא היה אלא עדיין כאן, אמנם ברמה נמוכה יותר, וכנראה שלא כדי להעלם. 

אני לא בהריון כרגע אבל עניין אותי לראות לפי מה מגדירים..

אז מילאתי לפי ההריון האחרון אבל יצא רק ניקוד

יצא לי היפרמאזיס בדרגה בינונית

לא יודעת איך מרגישים בקשה, אם אני מרגישה בגהינום מדור שביעי.

לא יודעת מה את עוברת אבל יודעת שכמעט תמיד זה עוד יכול להחמיר😞 בהריון השני היה לי ממש קשה, שהוגדר בינוני

ואז בהריון השלישי הבנתי מה זה ממש קשה באמת🫣 שאכן גם הוגדר קשה מאד והייתי חלק ממנו בסכנת חיים..

חיבוק גדול מרחוק בכל אופן, זה קושי בל יתואר 🤍 ולהסיח את הדעת זה מעולה בכל מה שאפשר, מחזקת אותך! גם אני בדר"כ לא רואה סרטים סדרות וכו' וההריון ראיתי מלא מלא זה הדבר היחיד שעזר לי קצת להסיח את הדעת לכי על זה

יש כאלו שמסתכלים על זה כאילו את חולת נפש או מפונקת.

שימי פס על כולם אין להם מושגגגג

תודה, תודה, רק מי שעבר את זה מבין!

יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ

של נשים שעברו את זה לפריקות והתייעצויות לשאלות והכל ..

לי זה היה משמעותי בהריון קבוצה שמבינה באמת את מה שאני עוברת.

מוזמנת! אם את רוצה תכתבי לי מספר טלפון בפרטי אדאג שיצרפו אותך💓

תודה רבה בכל אופן

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

שהיא לא רעה. ולא למציאות הנוכחית....

מסכימה עם כל היתר. 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

מה שעבר עלייך.

מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?

לא מגיע לך.

נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.

אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???

סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.

חיבוק על האירוע המורכב.

ממש מחבקת אותך את לא לבד

מקווה שהרוב מול הרשויות מאחוריך.

נשמע לי בכללי להתחיל עם רופאת משפחה לבקש בדיקות להבין מה לא טוב פיזית.

טיפול רגשי חובה כמו שכתבו. אפשר דרך הרווחה או הקופה אם הם כבר בסיפור.

שיחת איפוס לבעל, את או מטפל. את לא אמורה להגיע לקריסה ברמה שצריכה לצאת מהבית כדי לנוח. אתם אמורים להיות יחד באירוע.

ולפחות לתקופה הקרובה לא להתקרב לחמות הזאת. לפחות לא את והילדים. ושזה יהיה ברור גם לבעל.

חיבוק ענק! שולחת כוחות.

אלוקים אדירים!!!!!

זה כ"כ לא תקין בכ"כ הרבה רמות.

ברגע שהכל נגמר הייתי מעיפה אותה מהחיים שלי לצמיתות.

אני בהלם מוחלט

מגיע לך חופש ומגיעה לך הפסקה מתי שאת רוצה וצריכה.

בלי התחשבנות כמה את עושה וכמה את לא עושה.

את ראויה לטוב ולשלווה.

אני פשוט המומה.

🩷

מזל שהקבוצה הזאת קיימת! רק כאן יבינו אותי

שכתבתי שהיא חמה טובה בסהכ

התכוונתי שהיא חמה טובה עד המקרה הזה

באמת שהיא הייתה בסדר לעומת סיפורים אחרים שבנות כותבות היא לא אובסיסיסית לבן שלה ולא לילדים היא לא מהחופרות והמתעלקות

הולכים אליה מידי פעם בשישי ורוב הזמן שיחות טלפון מאוד שיטחיות .. היא של פעם פשוט חסר לה טאקט.

היא לגמרי השאירה אותי בהלם 😵‍💫

הצעתי לרווחה לבדוק אותם

אולי הם הבעיה הם התרגלו לראות אמא מתפקדת 

ואם אמא נחה או לא מרגישה טוב 

זה מגיע לאלימות ומשטרות אז זה אומר דרשני 

אני אחרי .. אני בבית

בסופו של דבר אין לי באמת לאן ללכת

אני בקשר עם כל המעורבים ומנסה לנקות את השם שלי

בסהכ .. אני אמא טובה עד כמה שאפשר

שמתפקדת ורק הייתה צריכה לילה לשים ראש וקצת מנוחה

מסוג הרגעים שלא הייתי מתנגדת שיטפלו בי

כמו שאני מטפלת בילדים והבית 😔

לא יודעת איך קרה שבקשתי עזרה כי אני עייפה

עכשיו הנפש שלי עייפה פי 100 😔

וטוב שאת כבר בבית.. את מלווה בטיפול יקרה?

איך בעלך הגיב לזה?

תכלס זה באמת כלום ימים שאת מחסירה, אפילו לפעמים רק חצאי ימים.

זכותך לנצל שעות הריון, מחלה, חופשה וכו'..

לכן לדעתי כל עוד לא רומזים לך, או ממש מעירים- הכל בסדר.

חוץ מזה שבמילא אסור לפטר אותך בהריון, לכן כרגע את מוגנת. 

כמה סטרס.

יש באמת תקופות כאלה שהכל פשוט קורה וזה הכי לא מתאים.

אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי בהייטק - אם כשאת שם את משקיעה וזמינה הכל בסדר. מותר לך להיות בהריון, מותר לדודים למות, מותר ללכת לבדיקות.

הבעיה זה אם את מגיעה ועושה הפסקת קפה שעה ואז א.צהריים שעה וב4 גם הפסת קפה של שעה.

לא צריך לעבוד כמו רובוט, צריך יחסי אנוש (זה חשוב לא פחות ממקצועיות) אבל פשוט צריך להראות רצינות, לנסות למצוא פתרונות (כמו שאת עושה, במקום לבטל יום בגלל בדיקה כן לעבוד מהבית) וזהו.

Haters gonna hate, אז אם זה הפחד שלך אפשר באמת לנשום ולזכור שזה שלהם ולא שלך, שאת עושה את המקסימוםועומדת בדרישות המצופות. שהיתה לא תקופה מאתגרת ועדיין את טובה.

כשאני הייתי חצי שנה בעבודה הרגשתי קצת כמוך לקחתי את הבוס שלי לשיחה ואמרתי לו "תשמע, עברה חצי שנה זה מבחינתי זמן להסתכל אחורה ולחשוב קדימה. היתה לי תקופה ממש מאתגרת, הגעתי מתחום אחר בתוכנה שהיה לי קל יותר וכאן קשה לי מאד. אני משתפרת אבל זה עדיין מאמץ ולא אינטואיטיבי וציפיתי מעצמי ללמוד יותר מהר. הייתי שמחה להבין איך אתה רואה את הדברים ולחשוב מה נכון הלאה."

במקרה שלי הוא אמר שהוא חווה את זה אחרת ודווקא הם מרוצים, אז המשכתי להרגיש אותו דבר ולהתאמץ אבל ידעתי שזה בראש שלי ואני כן עומדת בציפיות ייש בזה קצת משהו מרגיע.

הפידבק שהבוס שלך יתן לך יכול מאד לעזור, גם כדי לשפר את 3 החודשים שנשארו לך ללידה, וגם להבין מה הסטטוס שלך שם. לפי התגובה שלו תעשי הערכת מצב ותביני איך כדאי להתנהל הלאה. במיוחד שאצלך נשמע שזה דברים יותר חיצוניים שהקשו עלייך ולא מהותיים שהיו חלק מהעבודה

שאלתי קולגה מה חושב על השתלבות שלי והכל.

ואחרי זה גם שאלתי את הבוס. הכי דוגרי אבל הכי מרגיע.

עברה חצי שנה, אשמח לדעת איך אתה רואה את זה...

בהצלחה!!

הצוות כרגע קצת מוזר

לא רוצה לפרט אבל אני לא אין לי מישו בצוות ש'מבין שיחה'

לא בצורה מתנשאת, בצורה טכנית.