לא בטוח שהמשמעות מבחינתו היא כמו שמבוגרים מפרשים את זה.
ניסית לשוחח איתו על הנושא בפתיחות, לא בזמן עימות?
מה שבטוח שמה שמנסים עשר פעמים ולא עובד, לא יעבוד גם בפעם העשרים. זה מתסכל ממש.
אם את חוששת שיש משהו רגשי מתחת להתנהגות הזאת אולי כדאי לקחת אותו לחוג טיפולי.
לא יודעת אם כדאי דרך הקופה, כי לא יודעת איך יקבלו את האמירות האלו.
הוא אומר את זה רק כלפי אחותו? הוא אומר את זה גם כשאת לא בסביבה? (תשאלי את בעלך אם זה קורה גם כשהוא שומר עליהם)
לגבי דיבור מעליב או לא, מילים יש להם כח כשנותנים להם משמעות, אולי הוא מכוון את המילים כלפי אחותו, אבל בעצם מדבר איתך.
להחזיר לו את זה בתור "אם לך היה נעים"
לא חושבת שבהכרח מעביר את המסר, כי כל אחד מעליב אותו דברים אחרים.
כדאי אולי לדבר איתו בזמן רגוע באופן כללי שיש אנשים שלא אוהבים לשמוע כל מיני דברים, ואנחנו צריכים לכבד את זה.
למשל לבקש ממנו לספר מה מעליב אותו, ולהגיד לו זה לא נעים שאומרים לך ככה.
לשאול אותו מה זה גורם לו בלב.
כלומר לשים דגש על התחושה שהמילים הפוגעות גורמות, ולא על מילים ספציפיות שהם הפוגעות, וגם לא לנהל את השיח הזה כקונטרה להתנהגות שלו, אלא בזמנים ניטרליים כחינוך לרגישות לזולת באופן כללי.
לגבי הילדה, אפשר לחזק אותה בנפרד, ללא הנוכחות של אח שלה, להבין מה ההשפעה עליה (לא תמיד זה כמו שאנחנו חושבים)
וללמד אותה כלים להתמודד בעצמה.
אם היא מרגישה שצריכה חיזוק מאמא אז שיהיה לכם סימן או מחווה מוסכמת שיכולה להחליף את הנאום הקבוע.
למשל אפשר ללמד אותה שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שאומרים לנו, אבל אנחנו יכולים לשלוט האם להיפגע ובאיזה עוצמה.
נגיד עם הבת שלי בת 6 הייתה לי שיחה על זה אתמול, ואמרתי לה שיש לנו מחסום והשלט למחסום נמצא רק אצלנו, ורק אנחנו מחליטים מה ייכנס ומה לא.
ואז עשינו תנועה כזאת כמו לחיצה על שלט של אוטו. היא נהנתה מהרעיון שיש לה שליטה מוחלטת. לא בטוחה שזה תמיד יעזור אבל זה אמצעי חיזוק.
בהזדמנות אחרת לימדתי ילדה אחרת איך לא יפעיל אותה דברים שאח שלה אומר לה, שאלתי אותה אם היא הייתה שומעת את זה מרדיו אם הייתה עונה לרדיו. היית מדברת וכועסת על הרדיו?
אז היא ענתה שלא.
אז אמרתי לה כל פעם שהוא מתחיל תדמייני שזה רדיו, אם זה לא יעצבן אותך הוא יפסיק עם זה.
בהקשר הזה גם סיפרתי לה על הסבתא שכל פעם שהייתה שומעת בקריאת התורה על יוסף הייתה מתפרצת ומזהירה אותו שהאחים שלו ישליכו אותו לבור.
הילדה צחקה ושאלתי מה מצחיק.
וביחד הגענו להבנה שזה מצחיק לדבר עם מי שלא שומע, וזה גם לא יעזור.
וככה עם כל מיני דוגמאות כאלו בכל מיני הזדמנויות היא התחזקה בהבנה שאין מה להתייחס לדיבורים שלו ושלענות לו לא ישיג את המטרה.
(במקרה שלהם הוא חד לשון וחד מחשבה עם ביטחון עצמי ותמיד ימצא טיעון לכל תשובה שהיא תגיד לכן אין טעם שהיא תנסה להחזיר לו באותו מטבע)
אז אני אומרת שבמקביל לתהליך עם הבן שלך, אפשר גם לחזק את אחותו בלי קשר אליו.
אבל תקחי בחשבון שאולי הילד מדבר איתך דרך העלבת אחותו, והיא לא הנושא מבחינתו אלא המושא.
אולי זה התחיל כמשהו אחד ועבר להיות משהו אחר. זה גם קורה לפעמים.
וגם רוצה לחזק את מה שאת עושה, כשאת מציבה את הגבול אז להתייחס לתופעה ולא לאמירה שמיוחסת אליו.
כמו שרשמת: "זה דיבורים שלא אומרים"
ולא "הדיבור שאמרת לא יפה"
בניסוח כזה הכלל הוא הנושא ולא מי שאמר אותו. זה לא נגד אף אחד ספציפי אלא נגד התופעה.
ושתדעי שחינוך ילדים זה משימה מאתגרת וארוכה ממש ממש
זה לא ששיחה אחת עוזרת, אבל גם המאמץ שלנו לא מיותר, אז למרות שהוא חזר עכשיו להתנהגות הזאת, זה לא אומר שכל מה שעשית עד היום ירד לטימיון ומתחילים מנקודת ההתחלה, אלא שהייתה לי ירידה כרגע, בע"ה הוא יעלה חזרה בקרוב בע"ה!
בהצלחה!
