כמו שסיפרתי פה בתחילת המלחמה, הגן של הבת שלי עבר דירה. במקום במבנה שממש מול הבית - למבנה במרחק של כעשרים דקות הליכה.

הוא היה שם למשך כמה ימים, ואז ירושלים הפכה לירוקה והגן חזר למקומו הרגיל. כך למשך עוד כמה ימים, ואז שוב הייתה אזעקה בירושלים ושוב החליטו שהגן צריך לעבור למקום הרחוק, הבטוח יותר.

וזהו, מאז זה כך, אף שירושלים כבר מזמן שוב ירוקה. וכמעט כל ההורים צריכים לעשות את הדרך הארוכה הזו כל יום, כולל כאלה שילדיהם נמצאים בקצוות אחרים של השכונה, כולל כאלה שהאבא מגויס.

הגננת כתבה לנו שאמנם מבחינת העירייה כבר אפשר לחזור לגן הרגיל, אבל היא מעדיפה לעשות זאת אחרי חנוכה - גם כדי לא לטלטל יותר מדי את הבנות (אחרי חופשה יהיה קל יותר לעשות את השינוי) וגם כי המעברים דורשים הרבה לוגיסטיקה קשה ומעייפת (של העברת כל הציוד של הגן ממבנה אחד למשנהו). אחת האימהות אמרה לי גם שהיא דיברה עם הגננת, והיא אמרה לה שהמעברים עשו אותה ממש חולה... (ובאמת הגננת חסרה יחסית הרבה פעמים לאחרונה)

הגננת כתבה שאם בכל זאת למישהו קשה עם ההסדר הנוכחי, שיכתוב לה בפרטי.

ומכאן להתלבטות שלי:

עד עכשיו ההליכה (בחום) הייתה מתישה מאוד, אבל היום היא הייתה ממש בלתי נסבלת... לא נראה לי שאשרוד את זה עוד פעם... (אם כי כך גם אמרתי אחרי ההליכה הראשונה לגן, והנה - כבר שבועיים בערך שאני עושה את זה...)

השאלה - האם לכתוב את זה לגננת? לבקש ממנה שבכל זאת נחזור כבר עכשיו לגן המקורי? או להתחשב בה ולהתגבר עוד קצת זמן?

(בעלי אומר שכל עוד זה היה מול העירייה - אז לא היה אכפת לו "להילחם" שהגן יחזור למקומו, אבל כעת כשזה מול הגננת המקסימה - זה כבר פחות נחמד ונעים... אבל בסופו של דבר, לא הוא שצריך להחזיר אותה )

מה דעתכן?

(מעניין אם מישהי זיהתה אותי בעקבות הסיפור הזה...)

תוכלי לנדב לכך את בעלך/אותך

וגם את גדולים שלך

ומן הסתם עוד הורים יוכלו לעזור להעמיס על רכב ולפרוק

(אין לי מושג מה זה להעביר גן)

שנהנתי לקרוא את הסיפור שלך

את כותבת יפה

רק לא יודעת כמה הורים יהיו פנויים. בעלי לא בבית בימים אלה ואני לא נוהגת, ולא יודעת לכמה אנשים כאן יש רכב... (בעצם לגננת עצמה אין רכב כמדומני)

אבל אנסה לשאול בקבוצה אצלנו ואת ההורים שלא נמצאים בקבוצה...

(להעביר גן - זה כולל ספרים, מגירות, כיסאות, ציוד ואולי עוד דברים, כבר לא יודעת...)

( אגב מבחינה 'חינוכית' לא יודעת אם זה נכון שיותר טוב לילדים לעשות את השינוי דווקא אחרי חופש, אחרי חופש עדיף אני חושבת להדגיש דווקא את ההמשכיות של השגרה, לא לייצר התחלה חדשה אם אפשר להמנע מכך, זאת אומרת בעיני ברור שעדיף, מבחינת הילדים עצמם, לחזור לגן כשבוע שבועיים לפני החופש, להסתגל אליו ואז לחזור אליו אחרי החופש )

אבל אצטרך להספיק קודם לקחת את הקטנה, שצריכה עגלה. ואז לחכות למונית, שזה גם בגשם...

לא יודעת מה לעשות

אולי תעשו תורנות בין ההורים של הסעות?

נשמע ממש לא טוב לבנות לעבור כל כך הרבה, וגם לגננת... זה ממש לא פשוט לעבור דירה כל כך הרבה פעמים... 

רק ברחובות הראשיים, וזה לא יעזור לנו.

ניסיתי לארגן תורנות, אבל זה לא ממש הלך. בכל מקרה - התורנות תהיה ברגל, כי לרוב ההורים אין רכב...

כמעט לכולם, נדמה לי. (יש כמה הורים שחוששים שהגן המקורי לא מספיק בטיחותי, אז כן מעדיפים את הגן החדש)

בהתחלה ניסינו להתאגד ולפנות לעירייה, אבל בעצם כרגע העירייה נתנה את ההחלטה ביד הגננת, ולהתנגד לגננת זה כבר לא נעים...

מתלבטת אם מותר להתפלל שהגשמים לא ירדו בשעות הקריטיות - שבע וחצי עד תשע בבוקר ואחד וחצי עד שתיים וחצי בצהריים...

הגדרה יפה -"מעשה סוליקה"

זה מרגש כמה שכר אפשר לקבל על הליכה סתמית!

(חוץ מהשכר הרגיל על הליכה למען חינוך הילדים)

ומדהים הכשרון שלך- להפוך את המציאות מקרה ורטובה לסיפור מחמם לבבות. אשרייך!

זה היה מעין ניסיון להסתכל על זה בעין טובה - כי בפועל זו הייתה התמודדות קשה...

ותודה על ההסתכלות של שכר פסיעות בהבאת ילדים ללימודים! זה באופן כללי אולי יכול לעזור לי בקושי שבגן הרחוק...

זו עיר, עם תחבורה טובה בעיקרון, רק לא כל כך בתוך השכונה. ולכן אנשים מלכתחילה שולחים לגני ילדים קרובים לבית.

(ואני - המצב שלי עוד טוב... יש לי רק קטנה נוספת שצריכה לאסוף. החברה של הבת שלי שלקחתי היום ובעוד פעמים - יש לה עוד שלושה אחים קטנטנים, שכל אחד מהם נמצא במסגרת במקום אחר בשכונה, ואבא שלה מגויס...)

הילדים בעקשו לחכת ברגל) בדרך כלל נוסעים באוטו( ואני אמרתי לעצמי נצלי את המזג הנעים והקרער להליכה רגלית.

הקטנה רצתה ברגל(מזל שלא הסכמתי) ונקשרה בבכי רב בעגלה.. בחוץ כמובן נרגעה.

הלכנו לאיטנו נהנים מההליכה עד,שפתאום התחיל טפטוף קל שאחרי כמה דקות נפסק נשמתי חרווחה והגברנו קצב בהליכה עד שפתאום נפתחו ארובות השמים וירדו עלינו שטפונות עזים של מיים כשאני היחידה עם סוודר ) נשמעת אמא מזניחה אה( הילדים פשוט לא מוכנים לשים סוודר עד שלא קפוא..

בקיצור אמרתי לביתי לרוץ מהר לבד לבית הספר ואני רצתי עם 2 קטנים לגן הגענו סחוטים .

חיכיתי להפוגה בגן ובנתיים והתקשרתי חבעלי בתקוה שעוד לא יצא לעבודה אך חרוע מזלי יצא. יצאתי ברגל חזרה בתפילה שלא נחזור חולות ושלא יתפוס אותנו שוב גשם ואז חברה עברה ואספה אותי ותודה לאל הגענו במהירות וכמובן שהחלפנו בגדים .. ואחכ גם הקפצתי באוטו לבת ולבן בגדים יבשים..

התכוננתי לצאת עם הרכב לקראת לוויה של חייל,

נובעת כמה מטרים, מתפרק לי הוישר.

מחוץ לאוטו גשם זלעפות, אני מנסה להרכיב את הוישר ללא הצלחה.

נוסעת לאט, לא רואים כלום, כמעט דרסתי מישהו שהתפרץ לכביש,

עוצרת בצד ומחפשת ביוטיוב סרטון איך מחברים.

לא מוצאת ואין לי כח להמשיך בחיפושים.

אז אני בלי רכב ביומיים הקרובים, לאחר מכן אקח את האוטו שיסדרו לי את זה.

כמובן שללוייה אני לא מגיעה. חוזרת הביתה.

הבנות חוזרות עם אמא של חברה שבאה אלינו.

אני יוצאת לאסוף את הקטן, דווקא לא כזה גשום.

איך שיוצאים מהמעון ברקים ורעמים.. אני מבינה שיש לי כמה דקות בודדות לגשם זלעפות.

לא מצליחה להתקדם נורא מהר עם ילד קטן בידיים והוא מפחד מהגשם, אני מקבלת אותו בתוך המעיל וממשיכים במעלה הרחוב כשנהרות הגשם באים לכיווננו.

בסוף הגענו.

עכשיו נראה איך נתמודד עם מחר.

לפחות יש רק יומיים סיפתח להתכונן מראש עם מה שצריך לקראת הגשם של המשך העונה.

שנה שעברה היו שבועות שלמים של גשמים זה היה מתיש.

מזל שלא קרה כלום... מקווה באמת שתסתדרי בימים הקרובים.

(ובאמת הזכרת לי את שנה שעברה, שפשוט סבלתי מימי הגשמים... לא רציתי להוציא את האף מהבית אפילו לגנים הקרובים...)

את העוד יומיים כבר יש לך ביד

אבל מה אכפת לך לנסות למצוא מישהו הערב שיסדר לך את זה שתוכלי מחר להשתמש ברכב?

עייפתי כבר מכל התיאומים וההתמודדויות.

התלבטתי אם להשאיר באוטו מפתח למקרה כזה,

והיה נראה לי שאסתדר בלי אוטו כי אני עובדת מהבית.

אז חשבתי שלהשאיר את המפתחות בתוך הרכב יטריד אותי יותר אז לקחתי אותם איתי

ואין לי כח לצאת לרכב כשהילדים בבית

אז זה בכל מקרה יהיה רק מחר,

לפי התחזית נראה שבשעות הבוקר המאוחרות יהיה טפטוף קל מאוד,

החנות במרחק חמש דקות נסיעה מאיפה שהאוטו מקסימום אשאיר להם את הרכב שם בחניון שיטפלו בזה.

לא חשבתי שאסתבך עם הגשם היום.

וגם למדתי לקח, כשיש ברקים ורעמים להיכנס לבניין הקרוב ולחכות שם יבשים להפוגה..

הייתי יכולה להתקשר לילדים שיכנסו לבינתיים לשכנים כדי לא להישאר הרבה זמן לבד זה היה חכם יותר מאשר להמשיך את כל העליה עם ילד בידיים.

פשוט לא הערכתי נכון את הסיכון, לא נורא לומדים. החלפנו בגדים ושכחנו מזה די מהר.

(חוץ מזה שכל הבובו היה סחוט אז הייתי בלי כיסוי והבן שלי הביא חבר, מקווה שזה לא הביך אותו)

נשמע ממש לא נעים..

רק אולי יעודד אותך שממחר אמור להפסיק הגשם לפחות עד שבוע הבא...

באתי להרגיע.

דווקא יש משהו קצת מרגיע אותי שאין מסגרות סביב לידה.  

הילדים לידי, אני לא צריכה לרוץ להעיר לארגן אותם, להכין קופסאות אוכל,לאסוף אותם בצהריים ואז לקבל ילדים עצבניים ובכיינים (נכון תמיד אחרי מסגרות כולם בכיינים ועצבניים? סוג של הצפה רגשית מהמעבר ומהעייפות)

אז הילדים פשוט קמים בקצב שלהם, אני לא משקיעה בתסרןקןת ובגדים מסודרים, ואם טפטף שוקו על הילד אני לא רצה להחליף לו חולצה, הכל יותר רגוע באיזשהו מובן. קצב איטי.

מתישהו במהלך היום כשהבעל פנוי לוקח אותם לאיפשהו העיקר שיהיה קצת שקט, גן שעשועים, ג'ימבורי, מצידי קניות במכולת...

לגבי מעבר דירה, אין לי מה להגיד זה נראה לי קשוח ביותר לעבור דירה עם לידה... תזהרי מאוד לא להתאמץ אם כבר ילדת במעבר. 

הילדים שלי עוד קטנטנים, הגדולה בת 4 בקיץ

אז גם ככה הם קמים מוקדם והיא לא ישנה בצהרים (ואם כן, הולכת לישון ממש מאוחר)

איך היה לך עם העייפות? אולי זה מה שהכי מלחיץ אותי

וגם קשה לי לראות אותם מלוכלכים אבל כבר עכשיו לא מסוגלת להרים אותם לכיור לשטוף אז בטח אחרי הלידה

ובכללי לחשוב כמה את יכולה לסחוב אצל ההורים אחרי הלידה שיהיה עדיין סביר לכולכם ולנצל את ההזדמנות. (כשילדתי את הרביעי בתחילת אוגוסט והגדול היה בן 4, נשארתי כמעט חודש אצל ההורים, חזרתי רגע לפני תחילת שנת הלימודים, אבל יודעת שלא תמיד מתאפשר פיזית ונפשית גם מהכיוון שלך וגם של ההורים)

יש קייטנה באזור גם לחודש השני של החופש? כי זה הדבר הראשון, אפילו לקייטנת בייביסיטר של בנות 15

לדאוג להקל עלייך כמה שאפשר - עזרה בניקיון, אוכל קנוי וכו'

לקנות מראש יצירות/ משחקים שווים שתוכלי להוציא שיעסיקו את הילדים, לקנות המון הפתעות וקשקושים שתוכלי לחלק בכל פעם שהמצב מתחיל לצאת משליטה ולעצור את זה שם

אם יש ילדים גדולים- למנות אותם האחראים להכין קייטנה לאחים הקטנים אחר צהריים, תמורת צ'ופר מסוים שתסכמו עליו מראש, או שכנות צעירות (בנות 12 נגיד) בתשלום

בקיצור להקל בכל מה שאפשר...

שיהיה בשעה טובה🙂

בני 4 ו2

לצערי אין קייטנה בחודש השני

ולגדולה הקייטנה כבר עכשיו נגמרת ב13 (כל כך רציתי מלא זמן לעצמי לפני הלידה!)

גרים ביישוב קטן שבקושי יש נוער שמוכן לעשות בייביסיטר, מאז שהם נולדו לקחתי רק 3 פעמים מרוב שקשה למצוא ואני מתייאשת מראש

חוץ ממורות וגננות כולם עובדות ומוצאות פתרונות בתשלום או עזרה מהמשפחה… תדמייני שאת רואת חשבון שיש לה רק שבוע חופש באוגוסט ושאר הזמן צריכה למצוא פתרון.

ההורים שלי גם גרים רחוק ונסעתי אליהם לשבוע עם הילדים…

אז הכי מחכה לחופש הגדול וזה זמן שבד"כ ממש כיף לי עם הילדים

יוצאת איתם לטיולים וכאלה

באמת מעריצה את מי שעובדת בחופש הגדול, אין לי מושג איך עושים את זה!

מכינים מראש ערכות חירום למצבי קיצון, שכוללות חטיפים, זמן מסך והמון קשקושים מהשקל, וגם משחקים ''מיוחדים" כמו פליימוביל נניח שלא יוצאים סתם. וכל פעם שמורכב לך לטפל בהם במקביל שולפים משהו מהערכה.

להכין מראש ארוחות זמינות או רעיונות לארוחות שיהיה לך קל לשלוף ולהתכונן מראש למתי שהם רעבים, שלא יתקע לך שהם מורעבים פתאום באמצע הנקה ארוכה

לתת לילד בן 4 תפקידים של גדול- אתה משגיח

על התינוק בזמן שאמא הולכת לשירותים, אתה אחראי לדאוג לתינוק ולהביא לי דברים או לאח הקטן אם הוא מבקש ואמא עסוקה... זה גם באמת עזרה וגם נותן לו הרגשה של גדול שאפשר לסמוך עליו

ותכלס בסוף לזכור שזה בסך הכל חודש או חודש ומשהו, וזה יעבור גם אם יהיה ממש קשה🩷

השתחררתי מבית החולים ביום שהגדולה סיימה את הקייטנה.

האמת אני פחות מעודדת, היה לי קשה מאד, בעלי ניסה כמה שיכל לעזור, אבל זה היה בדיוק לקראת סוף הזמן בישיבה והוא היה צריך להיות עם התלמידים שלו..

כן הייתה לי תקופה מסויימת של בין הזמנים שהוא היה איתי, וגם יצאנו לחופש שבוע עם המשפחה שלו אז הם טיילו ואני נשארתי במקום לינה לנוח אבל זה בהחלט היה קשוח. הרגשתי שאני מתחילה את החל"ד רק אחרי שחזרו למסגרות.

רק שולחת חיבוק ומעודדת אותך לעשות עכשיו כמה שיותר דברים שמשמחים וממלאים אותך כדי לאגור קצת כוחות.

לא אמרת האם לבעלך יש אפשרות לקחת חופש גם ללא תשלום לשבועיים הראשונים

ואז נגיד שבוע ראשון תהיי אצל ההורים

ואז שבועיים הוא יהיה בבית

ואז בעיני זה כבר מצב אחר כי כן תספיקי קצת להתאושש

גם אם פחות משבועיים יכל לעזור.

אם לא- אז אני במקומך היתי מביאה מישהי שתגיע כל בוקר נגיד מ8 עד 10- שתעשה לילדים ארוחת בוקר ותעסיק אותם ואת תוכלי לנוח ולהתחיל בוקר בנחת

גם בצהרים להביא מישהי לשעה-שעתיים  שתוכלי לישון

ובערב לשעה של ארוחת ערב ומקלחות והרדמות

או שהבעל יחזור מוקדם יותר לפחות

וחוץ מזה לקנות מלאאא ערכות יצירה וחומרי יצירה  מהסטוק

אולי גם משחקים חדשים

בעיני אם מזהים מה הזמנים המאתגרים -יותר קל לתת להם מענה

עכשיו הכל מבהיל כי את חושבת על הכל יחד כמכלול

כשמפרקים לגורמים זה נהיה מרגיע יותר

זה נקרא "חופשה מקבילה"

זה כמובן צריך להתאים לסוג העבודה

אבל לפי החוק יש דבר כזה,

5 ימים זה בסיסי

ועוד שבוע זה לא מוכר בכלל

אז שבועיים שהוא יהיה איתך זה נראה לי כבר עוזר

את מקבלת דמי לידה על שבוע פחות, בזמן שאם הוא היה ממשיך לעבוד או מנצל מחלה/חופש ל5 ימים הייתם מרוויחים כרגיל עבורו ואת מקבלת את מלוא דמי הלידה.

מי שלא ממש לחוץ על ימי החופש שלו זה הרבה יותר משתלם להשתמש בהם במקום

אם חשוב לאישה להתאושש באופן בריא אחרי הלידה והיא זקוקה לבעל

אז בעיני כן שיבחרו לקבל פחות אז מה

היא לא מוצאת בייביסיטר לעזרה

למה המשכורת לשנו אם לא כדי להעזר בה לצורך כזה קיומי כמו הבראה  והתאוששות אחרי לידה

לא שזה מה חשייבים לעשות

כל אחד ומה שנכון לו

אבל בעיני הז לגמרי בחירה הגיונית ונבונה

הוא מקבל דמי לידה על השבוע הזה, אם הוא מרוויח יותר זה יכול לצאת כדאי.

אם מאפשרים לו לקחת חופש בעבודה ברור שזה הכי טוב, אבל לא כל מקום זורם...

לכן חשוב לדעתי להכיר אפשרויות לפי החוק.

לא הייתי בונה על זה שיעבור האמת

אז אם מתאים לך שוב..

אבל עצם זה שכאב מקושר לאישות זה בעייתי בעיניי

למה לא לנסות אמצעי אחר?

החומר הזה חזק ולא תמיד נעים לעור

ובסוגריים (אל תסמכי על זה כאמצעי מניעה יעיל במיוחד...)

יש לפני סיום משכב הלידה?

משמע לפני הביקור אצל רופאת הנשים שתתן מרשמים..

שבהנקה מלאה + נרות ושקפים אז אפשר לסמוך.

אבל לדעתי ללכת על זה רק אם יהיה לא נורא הריון חדש בשלב זה כי זה יכול לקרות..

אם מאוד חשובה המניעה

אז להימנע עד שיש מניעה טובה.. אין דרך אחרת

ולנסות לבקש מרופאת משפחה מרשם לגלולות בינתיים

אם לקחת בעבר גלולות אז בוודאי שלא אמורה להיות בעיה.

או במייל

( או אפילו לפני הלידה אם מספיק מתוכננים...)

לא צריך לחכות בשביל זה לבדיקת רופא 

יש לך נסיון עם הנקה מלאה ללא התערבות הורמונלית?

אם כן זה יכול לתת לך אינדיקציה.

אני קיבלתי וסתר ראשונה אצל הבכור ארבעה חודשים אחרי הלידה בהנקה מלאה.

אחרי הלידה השניה רופא אמר לי ששלושה חודשים אני יכולה להיות רגועה (כמובן בהנקה מלאה כנ"ל)

ב"ה אצלי מלידה ללידה זה מתארך...

בכל אופן זה דבר שכדאי לדעת ולהכיר את הגוף, גם אם את מתכננת מניעה הורמונלית יכול להיות שאת נוטלת אותה תקופות ארוכות לחינם...

למשתמשות בדיאפרגמה זה גם משמעותי כי זה יכול לחסוך התאמות בתקופה שהמשקל תנודתי.

בעיקרון אין מה לעשות בשלב הזה.. זה לעקוב שהכל מתפתח תקין

אז כן כדאי להיבדק

ואולי ימליצו לה על מנוחה יותר

לפי גודל העובר

לפי ווסת אחרונה היא 11 בערך

יש מה לחשוש מיומיים של כתמים חומים?

אין בעיר שלה רופא נשים מחר זה רק מוקד

לי היה ב2 ההריונות כתמים וגם דימום בהתחלה וב"ה עבר בשלום.

ואם תרשי לי, אני גם נכנסת איתך מתחת לשמיכה.

זה באמת מאד מאכזב.

אני לא חושבת שאת צריכה הצלה כרגע.

מותר לך להתאבל על החלום שכל כך רצית, את אנושית ומוצפת ועובדת כל עך קשה לגדל את הילדים שמחוץ ומבפנים

אז באמת חיבוק גדול

אני גם מתאכזבת איתך.

קשה מאד להרגיש פרופורציות בשלב שהוא מאד סוער והורמונלי. זה נראה לי בסדר גמור להיות עצובה כמה ימים.

אם זה ממשיך אז כמובן לפנות לקבלת עזרה.

אבל שבוע של פרידה והפנמה נשמע לי סביר בהחלט.

את מקבלת את כל ההנחות הקיימות וגם שלא קיימות.

אני מורידה בפניך את הכובע על זה שאת הולכת להביא חיים כפולים לעולם

❤️

משום מה בהריון האחרון הייתי בטוחה שסוף סוף תגיע בת וששמעתי שזה עוד בן לקח לי זמן להתאושש..

מאחלת לך שתתאוששי מהר ותמצאי אור במצב הזה.

תני לעצמך זמן לעכל את זה

את ציפית שהבית שלך יבנה באופן מסויים וזה לא קורה.

ברור שהכל לטובה אבל כרגע קשה לראות מעבר לשברים.

תני לעצמך זמן להתאבל על שברי התמונה שציירת לעצמך

בכדי שתוכלי לראות בהמשך את התמונה החדשה באופן מיטבי

כמה אתן מדהימות ,קראתי את התגובות והרגשתי שאתן פשוט מדברות איך התחושות שלי.

איך מנסים להתחבר להריון כזה, מרחמת עליהם שזה מה שהם חווים.

לא מתרגשת ולצערי לא מצפה לראות אותם. ואני אמורה ללדת אותם ולאהוב אותם.

אולי זה זמן? אבל עבר כבר 4 חודשיפ כמעט ולא התפתח כלום ועכשיו עם הבשורה הזו😭

טעטע

שזה הגיוני ממש ותני לעצמך זמן, וזה יעבור.

אבל, אם כבר עבר הרבה זמן כמו שאת מתארת, ועדיין קשה לך עם עצם ההריון ועכשיו נוסף עוד קושי, אז אני מציעה שאם את רואה שעוד שבוע את עדיין באותה סערת רגשות בהחלט כדאי כמו שכתבה @מתואמת לפנות לטיפול. יש דבר כזה דכאון בהריון, הוא פחות מוכר מדכאון אחרי לידה, אבל קיים לחלוטין!!

וגם, חיבוק גדול, והרבה כוחות ממני

כל מה שאת צריכה עכשיו זה לשרוד את ההריון הלא פשוט הזה.

שיתוף אישי - שרדתי הריון 9 חודשים כשכל יום רציתי שהוא ייגמר! ממש עד הלידה! והילדה בריאה בנפשה יותר מדיי, אהובה ברמות הכי גבוהות

אל תחשבי על זה בכלל. לימדו אותנו שהעובר צריך להרגיש חום אהבה ואני לא ראיתי את זה בשום הריון

אני חושבת שכן כדאי לך לפנות לעזרה. אמנם יש לך סיבה ממשית לדיכאון, אבל בכל זאת יכול להיות שהתגובה הקשה שלך מצביעה על דיכאון אמיתי ברקע, שהסיבה הזו התלבשה עליו.

יש את ארגון ניצה, שמתמחה בדיכאון אחרי לידה, אבל מן הסתם מתאים גם לדיכאון לפני לידה. ואפשר גם לפנות למטפלת רגשית או פסיכולוגית באופן עצמאי...

הרבה כוחות!

אבל לא, אני בנא שמח ואוהב תחיים, נכנסתי להריון מתוך שמחה ורצון ענק.לא היה לי שום תסמין של דכאון עד לאותה בשורה.

והורמונים עלולים להביא לדיכאון גם בלי קשר לכלום...

בכל אופן, טיפול טוב יכול לעזור לך לקבל את הבשורה הקשה הזו, או לפחות קצת לחיות איתה בשלום ולהגיע ללידה בצורה טובה ובלי התנגדות חזקה...

(אמנם לא חוויתי מה שאת חווית - או שקצת כן, כי גם לי הייתה אכזבה כשגיליתי שהתאומים בנים ובבית היו בן ובת, אבל כן תכננתי עוד ילדים - אבל כן חוויתי קושי גדול להגיע מוכנה נפשית ללידה. וטיפול קצר עזר לי בזה, גם אם חלקית. לכן אני ממליצה)

שיחות?

תודה על זה...

היו לי ממש תסמיני דיכאון, לא רציתי לצאת מהמיטה לפגוש אנשים, הייתי בוכה מלא, לא התחברתי להריון בכלל, לא ראיתי את עצמי יולדת אותו אוהבת אותו, והיה נורא נורא קשה. פלוס בחילות והקאות והידיעה שזה תינוק ממין שיש לי ממנו כבר הרבה בבית ממש נפלתי לבור עמוק. פניתי לרופאת המשפחה שהפניתי אותי לעוסית של הקופה לטיפול שארך הרבה זמן. באמצע גם הוספנו טיפול תרופתי כי הייתי צריכה את הדחיפה הזו בנוסף לשיחות. אם לא הייתי מטפלת בעצמי זה היה נורא, הייתי חייבת מישהו שישלח לי חבל הצלה כי הייתי כבר עמוק בדיכאון.

מחזקת אותך ממש לפנות לטיפול. אפשר להתחיל מרופא משפחה, ואפשר לחפש ישירות עוסית או פסיכולוגית, עדיף מישהי שמתמחה בדיכאון. חיבוק גדול, זה לא פשוט בכלל בכלל.

זאת התמודדות לא פשוטה בכלל.

ממש אפשר להרגיש אותך. ממש ממש. וגם את הכאב שמסתתר על הציפייה של הבת, שכל כך חדרה לך ללב.

זה בטח ממש לא פשוט ומלווה אותך כל היום.

שולחת לך חיבוק גדול ומכיל.

נראה לי שהייתי כותבת במחברת את כל התחושות, ושוטחת שם מעומק ליבי את התפילות לה'. גם אלו הכי כמוסות ונסתרות שלך.

החל מספר למשפחה הקרובה והרחוקה

וכלה בזה שיהיה לך חיוך כשהם יצאו מהבטן. ושתהיה לך חופשת לידה מהנה ושמחה.

אם קשה לך לפנות אליו במילים, אז אולי דרך הכתיבה...

תאמיני בזה שהוא שומע לך ומקשיב לך בתוך הכאב, אע"פ שהוא זה שהביא לך גם את ההתמודדות הזאת.

לתפילה שלך יש כוח.

שוב חיבוק! מקווה שעברה עלייך שבת נעימה.

ואחרי זה באמת תראי איך את עוזרת לעצמך לקום משם, מה ישמח אותך וייתן לך כח.

כשגיליתי גם שאצלי זה 2 מאותו מין, בהתחלה התאכזבתי. והיה לי קשה.

ואז שמחתי.

כי הבנתי שאני עלולה להעדיף אחד יותר.

וכשהתחילו התנועות התחלתי להתחבר.

כל פעם שעשיתי אולטרסאונד שאלתי שוב ושוב מה המין.

היום 5 שבועות אחרי ואני מאוהבת.

קראתי אותך פה וזה הזכיר לי שרשור עתיק מהפורום...

בת רביעית בדרך - הריון ולידה

(שם המין הפוך, ואין את החלק של התאומים, שגם הוא חלק מהקושי. אבל עדיין מדובר בתחושות מאוד קשות מסיבה דומה).

במקרה שלה אני יכולה לשתף שהרבה מהקושי שהיא כתבה עליו היה החשש שלה שאולי בגלל שהיא לא אוהבת את העוברים שלה - זה עצמו לא בסדר וזה יפגע אחר כך בתינוקות ובקשר שלה אליה.

ובסופו של דבר, אחרי שהתינוקת נולדה, היא אהבה אותה מאוד מאוד ולא היה שום ביטוי לקושי שהיא חוותה בהריון (למרות שעדיין היא הצטערה שאין לה בן.. אבל זה לא התבטא בקשר מול הבת)

(אפשר לראות קצת מזה בתגובות שלה בשרשור פה - מה שאני מנסה לומר - הריון ולידה )

לא יודעת אם זה עוזר לך. אבל לפעמים זה יכול לעזור לראות מישהו שעבר קושי דומה לשלנו, ואיך זה התפתח בהמשך.

בכל מקרה, חיבוק ענק על ההתמודדות. זה באמת לא פשוט לחוות תחושות כל כך קשות בהריון.

מקווה מאוד שתצליחי למצוא את הכוחות להתמודד, ושבסופו של דבר תשמחי בבנין המתוקים ותרווי מהם הרבה נחת...

אני אחות לחמשה אחים בנים. אין לי אחיות.

לא אשקר שהייתי שמחה מאוד לאחות. אבל ה' בחר אחרת.

כן יכולה לומר לך שאם תצליחי לבנות קשר טוב וקרוב עם הבת שלך, זה בהחלט יהיה לה משמעותי גם אם אין לה אחות.

בנוסף היום הגיסות שלי גם קצת ממלאות את הפונקציה הזאת. וגם הקשר עם האחים, שאומנם זה לא אחות, אבל עם חלק מהאחים יש לי קשר מאוד טוב וכך היה גם בילדות.

ודבר נוסף שאמא שלי הקפידה (אולי היום זה כבר יותר ברור מבדור שלנו) זה שהאחים עוזרים בבית ועושים הכל. 

הראשון בן

שניה בת

שלישי בן

רביעי בן

חמישי- שישי התאומים גם יצאו בנים.

יכולה להבין על מה את מדברת . מבינה מאוד את האכזבה . אך נסי לקחת את הדבירם בפרופורציה.

הקבה לא עושה לך דווקא או בכוונה חס ושלום.

הוא התאים לך את המינים בדיוק למה שאת צריכה ויכולה.

יכולה להגיד לך עליי ועל בעלי

שעם כל התקווה והציפייה לבת אחת לפחות נוספת,

אנחנו הרבה פעמים מסתכלים על הבת היחידה שלנו, על הדרישות שלה, על כל ההוצאות שבאות עם הגידול ,היום בת 9 וזה הולך ומחמיר , על השמירה המיוחדת שאנחנו שומרים ,לא כמו על בנים.

ופתאום הבנו שוואלה, הכי טוב לנו כך! ואם היו לנו בנות נוספות, לא יודעת אם זה היה כזה מתאים לנו כמו שחשבנו.

נקודה נוספת למחשבה-

השם אוהב אותך

ובחר בך מכולם להביא 2 נשמות ביחד.

זה לא דבר של מה שבכך

התאומים שלנו היום כמעט בני 7 חודשים

ואנחנו מאוהבים בהם כל יום מחדש ועוד קצת

ואוו איזה אמהות משדרגת זו.

כמה אור ואהבה מוסיפים לבית .

כמה שהייתה לי תחושת "החמצה" שזה לא בנות או לפחות בן ובת ,היום אני ממש שמחה על כך ומודה להשם .זה בדיוק מתאים עבורי . לא רוצה משהו אחר. ואת גם תביני את זה בהמשך.

יקרה

כמה בנות מתפללות שיהיה להן רבע ממה שיש לך

ולא נפקדות לא משנה כמות התפילות

רק השם יודע למה הוא מסובב כך את הדברים

תנסי להיות בשמחה ולסמוך עליו מאה ממאה

לא תתחרטי

ושיהיה בידיים מלאןת ,בסבלנות הכלה וקבלה

שמחה אמיתית במה שיש לך

בריאות אושר ורק טוב

תחפשי עוד בגוגל אם זה לא קרוב לך לבית.

בגדול- מרכזים שעוזרים להכנה ללידה וליווי בהריון כשיש עניין מורכב רגשית עם זה.

תנסי לפנות?

נשמע שמורכב גם הקבלה של ההיריון וגם המין של העוברים.

תדאגי לעצמך❤️

חיבוק גדול 

אני דווקא מבינה אותך ממש

נשמע שיש כאן יותר באסה בשביל הבת שרצית לתת לה אחות ואת לא רוצה לנפץ לה את החלום.

אין לי עצות טובות, רק חיבוק 

בדיוק הרגע פתחתי את הפורום בטלפון.

מתמודדת מגיל 16, ב"ה מטופלת ומנהלת חיים בריאים.

ממליצה על טיפול CBT

יש מכון מדהים של גדעון פיין - ocd clinic, גם רוב המטפלים שם דתיים.

מבינה ממש את הקושי לבשל ככה.

במקביל אני מאמינה שצריך גם טיפול תרופתי - להרגיע את החרדה ולהצלחת הטיפול הקוגניטיבי.

מוזמנת לאישי בשמחה, או אם את רוצה להמשיך לשאול פה זה גם סבבה.

אני מרגישה מתוסכלת כי המחשבות הטורדניות לפעמים ממש מפריעות לי

ומרגישה שאין פיתרון 😕

עכשו זה קורה לי במציאת עבודה שבגלל המחשבות האלו אני לא מתחילה לעבוד.

מוזמנת לשאול שם, או שאשאל בשבילך על מטפלים.

ובנוסף

כדאי לחשוב על פנייה לביטוח לאומי

זה יכול להיחשב כפגיעה באובדן כושר עבודה 

בהופסידי 41 נגה סיתרי מספרת על התמודדות עם  OCD מגיל 16, שהתבטאה במחשבות מאגיות, חרדות כשרות, ניקיון ותחושת אחריות קיצונית.  באמצעות אמנות ועיצוב גרפי היא הפכה את הכאב לכוח, יצרה פרויקטים להעלאת מודעות, ועברה מהסתרה להסברה — וכיום חיה עם OCD בעוצמה מופחתת ומלווה מתמודדות אחרות דרך יצירה.

🎧 ספוטיפיי: הופסידי- הכל על או.סי.די HOPE.C.D OCD HOPECD אוסידי

▶️ יוטיוב: HOPE.C.D הופסידי - הכל על OCD אוסידי

💬 קבוצת ווטסאפ: Hope.c.d הופסידי

👥 קבוצת פייסבוק: HOPE.C.D- הכל על OCD | Facebook

📸 אינסטגרם: ‎הכל על OCD‎ (@hope.c.d.galit) • Instagram profile

אם רפואית אמרו למנוע שנה אני חושבת שאין צורך לשאול רב על זה..

מעבר לזה

לא כ"כ הבנתי מה את רוצה לשאול את הרב

האם למנוע בכלל? (ההשקפה שלנו קצת שונה בעניין אז לא בטוחה שאת רוצה לשמוע את דעתי)

או באיזה אופן למנוע?

ולגבי סוגי המניעות

מה הכוונה שאת יכולה רק הורמונלי?

אסור לך התקן?

לי אסור התקן וגלולות השפיעו לא טוב, כל סוג עשה משהו אחר

אז קיבלתי היתר להשתמש בדיאפרגמה 

שדיאפרגמה נחשבת פחות בטיחותית, ולכן זה בעייתי להשתמש שחייבים מניעה הרמטית כמו אחרי קיסרי

זה מה שכתבה.

או שאת מדברת על מניעה לאחרי השנה

היא קיבלה הנחיה רפואית למנוע שנה

אז אני מבינה שהשאלה שלה היא מה לעשות אחרי..

קראתי לא נכון...

למה צריך לשאול רב על מניעה? אישה בין לידות חייבת לאגור כוחות, גוף ונפש, זה לא שאין לך ילדים .

בעיני, זה צריך להיות חשיבה של בני הזוג יחד לגבי מניעה ולא רואה לנכון לשאול רב. 

מה בעצם השאלה שלך?

קודם כל תציגי לעצמך בצורה מסודרת לפני שאת מציגה לרב.

מה את רוצה בעצם?

היתר להמשיך למנוע? היתר לאמצעי מניעה לא הורמונליים? היתר להפסיק מניעה?

קצת התקשתי להבין את השאלה...

אחרי שיהיו לך נתונים מסודרים על מה את רוצה, ומה הדברים שחשובים לך, אולי יהיה לך יותר קל גם להציג לרב

את רוצה להפסיק למנוע או לא?

לא ככ הבנתי ממה שכתבת

צריכה להתחזק פיזית ונפשית לפני הריון נוסף

שאת מרגישה חלשה עדיין

זהו

זה היה לפני שבת

אני בעצמי עוד לא סגורה מה ואיך וכמה...

אולי אחכה עוד 3 חודשים פשוט לשאלה האם ואיך להמשיך למנוע. כמה זמן לחכות בהתחשב בגילי ובמצבי הנוכחי בחיים בכלליות

אולי זו שאלה קצת נפיצה בקרב נשים...מבינה את זה

אני כבר לא מאוד צעירה ותוהה לעצמי מה עושות כל הנשים שפתאום בגיל 40 כבר זהו... מונעות? כבר פחות פוריות?

על עצמך ולחשוב מה טוב לך ולמשפחתך

עזבי מה כולם עושות

ה'כולם' האלו לא יעברו הריון ולידה וגידול הילדים האלו בשבילך.. ואני חושבת שלא תמיד נכון לקבל את המצב הזה של הריון כברירת מחדל.

זה נכון שבאופן טבעי לא אמורים למנוע

אבל היום השתנו קצת הדברים, נשים עושות הרבה יותר מחוץ לבית ויש פחות כוח פיזי ונפשי אז צריך לקחת את זה בחשבון

ולגבי נשים בגיל 40

אני מכירה כאלו שלא מונעות ופשוט כבר לא נקלטות

ומכירות הרבה שמונעות כי לא מעוניינות בהריון בגיל מבוגר יחסית והסיכונים הכרוכים בזה..

עד שמגיעה הפתעה

לפעמים גם רחוק מאד מגיל 40

זה באמת סיכון שהן לוקחות בלי המניעה אבל כל אחת שתעשה מה שהיא רוצה..

שנקלטה בגיל 46 (והילדה כבר התחתנה...) ואחת שנקלטה ב-52, אבל ההריון לא שרד.

למכירה לא מעט נשים שילדו מרצון מעל גיל 40.

מי שלא רוצה הריון- כדאי לפעול אקטיבית בעניין.