לצמצם מגע מול הילדים אם היא עושה דברים שלא נעימים להם

וגם לגבייך - לא לשתף אם את יודעת שהיא לא רגישה וחסרת טקט

צריך להתנהל עם האוהבים והקרובים אלינו בחכמה, ולשים לב איפה הם מחלישים ולוקחים לנו אנרגיה ולהרחיק את המקומות האלה מאיתנו כמה שיותר, אפילו שמשתדלים לשמור על קשר ולכבד

הוא טוען שאני לא משחררת מולה.

ובצדק לדעתי

הוא יודע מי זאת אמא שלו וגם מסכן, אני לא מרחמת עליו עם ביקורות על אמא שלן כל הזמן.

מעמידה אותו במקום לא נוח

לא יודעת למה בצדק

את צריכה להסביר לו שהוא לא יכול לנהל את הקשר שלך מולה. וגם לקבל את זה תודעתית בעצמך.

מותר לא לשתף אותה בכל דבר, בטח לא בדברים שהיא צוחקת עליהם והם ככ רגישים

את לא חייבת לשחרר מולה, את צריכה לכבד אותה אבל קודם כל את עצמך

לא רק אני מולה

לא נותנת לה את הילדים כי לא סומכת עליה וכו.

שוב, לא סומכת וזה מוצדק בעיניי. אני שומרת על הילדים שלי 

לא נשמע שיהיה לם טוב איתה לבד לפי מה שסיפרת

אבל זו לא תמונה מלאה אז אני מסייגת

לפעמים )בטח עכשיו שהוא מגויסת ואני לבד איתם( צריכה לצאת להתאוורר, לנשום אבל לא מסוגלת להשאיר אותם איתה.

מרגישה שהיא שורטת להם את הנפש

מה הם לומדים? שכאב שלהם ושל האחר זה דבר מצחיק.

את לא חייבת לרצות אותה בכל מחיר

באמת אבל

אל תהיי מרצה. לא כלפיה ולא כלפי בעלך בעניין הזה

את לא צריכה לתרץ שום דבר לאף אחד.

במצב מלחמה כולם בקצה ומגיבים באופן קיצוני יותר מאשר בד"כ.

ואת הכוחות שלך את צריכה להשפיע כלפי פנים ולא בתהליכים ארוכים.

אבל לטווח ארוך את יכולה ללכת עם בעלך להדרכה מבעלת מקצוע איך להתמודד עם הלקות הזאת.

תלמדו מה יש באפשרותכם להשפיע ומה לא.

תקבלו כלים איך לדבר ולתווך את זה לילדים ומה הם יכולים ללמוד מזה

(קבלת השונה, התייחסות לבעל מוגבלות, הפרדה בין התנהגות לפרשנות להתנהגות, שליטה ברגשות ועוד)

את נסערת מאוד ובצדק, כי אין לך את הכלים הנכונים לשפוט נכון את המציאות ובטח שאין לך כלים להתמודד איתה.

כשאין כלים זה מביא למצוקה מאוד גדולה כמו שאת חווה ובצדק.

אבל שתדעי שהכלים האלה קיימים בעולם.

זה כואב לפתוח את הנושא ולהוציא החוצה את כל התחושות הקשות שהצטברו, אבל בסוף התהליך אפשר להתרפא ולגדול וללמוד ליצור קשר בריא.

קשה לדעת אם בעלך סוחב מזה שריטות עוד מהילדות, אולי הוא יהיה מוכן לפתוח את הנושא אם חשוב לו הקשר של הילדים עם אמא שלו, אולי זה יהיה לו כואב מדי.

את לא גדלת שם, ואולי יהיו בך הכוחות לשנות את המבט לפני שתשרטי בעצמך ברמה שלא תוכלי לצאת ממנה.

גם אם לא, את יכולה למנוע את השריטה של הדור הבא.

אפשר לקבל כלים ולצאת מחוזקים מההתמודדות הזאת.

העניין הוא שצריך להסביר לילדים קודם כל את העובדות, שיקבלו הדרכה ברורה תואמת גיל על התופעה, אז את הפרשנות, אז להציף את התחושות שהסיטואציות מעלות בהם ואז ללמד אותם לשלוט בהם.

ההתמודדות מולה לא צריכה להיות יום יומית, אתם בטח לא נמצאים שם הרבה, אבל חבל לוותר לגמרי על הקשר ולהקשות עליהם להתמודד עם הנושא כשיגדלו.

אם את לא רוצה בטווח הארוך להתמודד עם זה בעצמך, לפחות תשלחי אותם לטיפול שיקבלו כלים וגם המטפלת תוכל לבחון באופן אובייקטיבי איך זה הקשר משפיע עליהם.

ברור שבריאותם השלמה הכי חשובה פה, לטווח קצר וארוך,

אבל לא בהכרח שאפשר למקסם את הדאגה לבריאותם ע"י ניתוק מגע מסבתא, במיוחד שבעלך כן מעוניין שיהיה ביניהם קשר.

תכירי שיש אופציה נוספת.

תרשמי לך את זה באיזה מגירה במוח לזמן אחר רגוע ומתאים יותר שתהיה לכם יותר פניות, כרגע תתעסקי בלשרוד עם המילואים וכל זה.

בהצלחה! 

הבן שלי בורח ממנה

והבת שלי רק רואה אותה ומתחילה לבכות 

חושבת שחמות בדרך כלל זו לא דמות מתאימה לשתף בדאגות על מחלות. גם אני לא אעשה את זה (למרות שהסיבה הפוכה - היא פשוט תדאג מדי וזה יעלה לה בבריאות).

גם בייביסיטר מחמות זה לא תמיד מתאפשר (אצלי למשל זה כיוון שהיא כבר די מבוגרת).

באמת נשמע שחמותך היא אישה לא קלה בכלל. אז אין לך ברירה אלא לשמור על מרחק ממנה. לא לספר לה בכלל שאת זקוקה להתאווררות מדי פעם. לדבר איתה רק שיחות קצרות בטלפון, שבהן את משדרת שהכול בסדר ורק מספרת חוכמות של הילדים. (שוב, גם אני נוהגת כך, למרות שהסיבה אצלי היא לגמרי הפוכה)

מקווה שיש לך בכל זאת את מי לשתף בקשיים ולקבל תגובה אמפתית ♥️

וכמובן - בשורות טובות ושיתברר שהחשד הרפואי הוא כלום!

נראה לי שבדרך כלל פחות משתפים את החמות בדברים אישיים ופנימיים. חמותי באמת באמת מקסימה! ובכל זאת לא אשתף אותה ברגשות שלי כמו שאני משתפת את אמא שלי...

אבל בהחלט יש חמיות שהקשר איתן קרוב כמו קשר של אם ובת, ואז בהחלט אפשר לשתף אותן בכל דבר.

(כתבתי את זה לפותחת כדי לעודד אותה שאף שחמותה חריגה, עדיין זה לא חריג לא לשתף את החמות בדברים אישיים)

איך היא אם אנשים אחרים? האם רק כלפייך וכלפי הילדים היא צוחקת כך?

יש מחלה נוירולוגית ( תסמונת פסאודובולברית)

שאנשים הסובלים ממנה יש להם פרצי צחוק בזמן הלא מתאים.

ואז זה לא אישי נגדך, אלא בעיה שלה ,וזה גם נוירולוגי, אז זה לא קשור בכלל להרגשה שלה כלפייך, ואם היא סובלת מזה, בטח גם לא נעים לה מעצמה...

אם זה ככה,זה ממש מקל.

זה לא צריך לפגוע,

זה בכלל לא צחוק של זלזול.

יש לי חברה טובה שתמיד זה קורה לה במקרים הלא מתאים, והיא פורצת בצחוק בזמנים הכי לא קשורים,ואין לה שליטה על זה, היא לא יכולה להפסיק. אני בתור חברה תמיד ריחמתי עליה וניסיתי לעזור לה בזמנים כאלה.

כותבת לך דוגמא אחת רק כדי להסביר את התופעה- היינו בלוויה של מישהי ממש קרובה לשתינו, והיא באמצע  צריכה לצאת החוצה כי היא פרצה בצחוק מתגלגל שלא נפסק כמה דקות.

כשקראתי אותך חשבתי שזה מדהים איך בגלל שהיא חברה אהובה אני מבינה שזה בעיה שלא תלויה בה והצחוק לא אומר עליה כלום ( היא אישה מדהימה , שכל אחת היתה שמחה לכזו חברה רגישה ותומכת),

ואם זו היתה חמותי- איך הייתי עלולה לפרש את הצחוק בצורה שלילית ולהיפגע ממנה, ולהפסיד את הקשר המדהים שיש לנו🤔

אני בוחרת שלא להתמודד עם זה( יש לי מספיק דברים להתמודד) וגם שהילדים שלי לא.

אז מה הפתרון? לנתק מגע לגמריי לגמריי???

אנשים שלא גדלו לתוך הרעיון שכל דבר אפשר לטפל זה בכלל לא במושגים שלהם.

הנקודה היא שהיא לא שמחה בצער שלכם כמו שזה נראה. ועכשיו את יודעת שזו לא שמחה שלה מהכאב שלכם אלא תופעת טבע להסתכל עליה שמישהו צוחק כשבאמת הוא ממש מצטער.

והאמת הייתי מפרידה בין היחס המוזר שלה לילדים לבין היחס שלך אליה מבחינת התנהלות

לפי מה שאת מספרת היא לא כשירה לעשות בייביסיטר לילדים והפ גם מבחינה רגשית לפי התגובה שלהם לא מסוגלים להיות אצלה, אז זה יורד מהפרד. היא לא תהיה בייביסטר

בנוסף, היא לא מסוגלת להכיל כנראה שיתופפים שלך - אז קחי בחשבון שהיא לא חברה שלך, ולא אוזן קשבת.

היא אמא של בעלך. 

מכאן, את מחויבת בכבודה

ולכן בפסים פרקטיים - לא הייתי שולחת אליה את הילדים לבד וממש לא משתפת אותה בדברים אישיים, היא גם לא חייבת לדעת שאת משתמשת בבייביסטר. באמת שהא לא, וגם אין לה רוח הקודש כדי לגלות לבד אם לא תעלי את הנושא

מה שכן - לכבד אותה, להבין שהיא לא מסוגלת במקום להיפגע, ללכת מדי פעם עם הילדים ועדיף בנוכחות הבעל 

וזהו.

פיסית ונפשית

אם גרים קרוב- לא להגיע הרבה. לא להרבה זמן..

ברור לי שהייתי לוקחת ביביסיטר. לא הייתי משאירה אותם איתה בשום צורה. ואל תגידי לה שאת יוצאת.

לא הייתי משתפת אם זאת התגובה שלה

והייתי מחזקת כמה שאני יכולה אח''כ את הילדים שזה שהוא קיבל מכה, זה כואב ולא נעים ולא צוחקים על זה. שאיך שהיא מגיבה זה תגובה לא נורמאלית.

ולא הייתי מתקשרת הפלאפון. רק לעיתים. לא בתדירות...

זה כבר חציית גבול

הייתי אומרת לה במילים ממש ברורות- את לא יכולה להחזיק בהם ככה. את מכאיבה להם. ואם היא ממשיכה שוב אחרי שאמרת לה, להגיד לה- אנחנו לא נוכל להמשיך להיות איתך אם זה ככה. לפעמים יש אנשים שצריכים שידברו אליהם כמו אל ילדים...

אפשר לרחם עליה אבל את צריכה להסיק את המסקנות שלך ואולי באמת היא לא בייביסיטר מתאימה. 

יש לה בעיה בהבנת קודים חברתיים? זה נשמע פשוט לא תואם גיל בשום צורה (אולי תואם ילדות או התבגרות מוקדמת).

היא היתה ככה גם עם ילדיה?

עם אירוע מורכב בדיוק כמו בכי.

צחוק ובכי שניהם תופעות פיזיולוגיות שמגיעות מאותו מקום.

לא זוכרת בדיוק את כל ההסבר,

אבל זה ידוע למשל כשמישהו נופל

יש את זה שקופא

יש את זה שרץ להרים אותו

ידנאת זה שפועל בקור רוח לפי ההוראות (לא להזיז נפגע גב וכו')

יש את אלו שבוכים,

ויש את זה שצוחק.

זה לא נובע מחוסר טאקט, אלא מתגובה פיזיולגית של הגוף.

יש כאלה שמכירים את עצמם ויודעים להתגבר על זה (למשל בנשימות ונשיפות חזקות)

יש את אלו שירוצו למקום מבודד ושם ירשו לצחוק להתפרץ

ויש כאלה שלא מצליחים לשלוט בזה.

מבינה שזה פוגע להיתקל בזה, אבל זה לא נובע מרוע לב.

כדאי ללמוד על זה ולתווך את זה נכון לילדים שאכן לא יפתחו שריטות.

שתהיה לך בריאות איתנה ובשורות טובות בע"ה.

תבקשי ממנה שתתפלל עלייך אולי זה יעזור לך להרגיש שהיא איתך בדאגה.

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שקיות כאלה של תמיסת מינרלים להתייבשות. מגעיל אבל מציל. בקופסא אדומה עם תות. מכינים מזה כוס ושותים לאט לאט. זה מחזיר לגוף מלחים ומינרלים. אם לא עוזר לכי לקבל עירוי! תרגישי טוב 

אולי זה לא הכי טוב כמו הקנוי

אבל בתור התחלה זה גם מאוד עוזר

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...