אני מיואשת (טריגר מלחמה ובערך הכל)המלחמה האחרונה?

ומפחדת עליי ועל כל מי שאני מכירה שפשוט כלום לא ישתנה וכולנו כצאן לטבח ח"ו

אני מיואשת מכל כיוון אפשרי לא יכולה עם זה מפחדת שהכל לשווא שחיי החיילים לשווא שכל מה שאנחנו עוברים לשווא שכל ההקרבה לשווא

לא מסוגלת עם המדיניות של מוסר נוצרי ושחיי אויב קודמים ושמשחקים לידי החמאס וכל הדיבורים על הפסקת אש ודי די אני רק בוכה בשביל מה כל זה?! שיתחמשו מחדש די השם די אין כוחות אין אין אין אין אין

ובצפון מה אומרים לנו ביידן וחבריו שאסור לנו להרחיב לחימה לצפון. אה באמת????? אתם אלה שהורגים כאן להגיד לנו??? ואז משחררים עוד מילואימניקים בגלל זה נותנים להם דלק נותנים להם חשמל מים מזון תרופות מסכנים חיילים בשביל הקקות האלה ממשיכים לחשוב שהרשות הפלסטינית או כל הזבלות האלה שונים בעוד שכולם רוצחים משחררים אסירים סותמים פיות למי שמדבר מוסר יהודי עושים הפוגות ובשביל מה

אין לאן לברוח אם אתה יהודי ואני לא רוצה למות ובטח לא ביסורים ולא שהילדים ולא אף אחד ואני לא סומכת על אף אחד כאן ואין לי כוחות אני מותשת ואני בוכה ואני מיואשת 

כאילו אני כתבתיכמהה ליותר

אני מזדהה עם כל מילה שלך.

בעיקר המישפט האחרון - הפחד שאין לאן ליבוח, הפחד מהמוות ומההייסורין - מלווה אותי ממש כל היום.

אני אישית עוברת טיפולים וגם לוקחת כל יום כדורים, וזה כן עוזר קצת, אולי כדאי לך לישקול גם?

אהובה, זה באמת תחושות קשותבארץ אהבתי

אבל אני באמת חושבת שזה לא תיאור נכון של המציאות.

יש שינוי עצום בתפיסה לעומת מה שהיה פעם. הרבה יותר עמידה מול הלחץ הבינלאומי, הרבה יותר עוצמה מול הערבים, ועוד דברים שאנחנו לא מודעים אליהם.

נכון שעוד לא הכל מושלם, ויש עוד דברים שצריך לתקן, אבל הרבה דברים התחילו לזוז לכיוון הנכון, ב"ה.


ומי שמחליט באמת מה יקרה פה זה הקב"ה. יש לנו נבואות ויש לנו הבטחה, ואנחנו בתהליך של גאולה.

צריך להתחזק באמונה בכוח של התפילות שלנו, ובכוח של הקב"ה באמת לקבוע ולהוביל את המציאות. אותי ממש מחזק להגיד פסוקי דזמרה (כשאני מצליחה, לצערי לא כל יום בכלל), ולהקשיב באמת למילים שאני אומרת, להבין שבאמת ה' מולך פה על העולם.


ואני גם שומעת הרבה שיעורים שמחזקים ונותנים הסתכלות רחבה יותר על מה שקורה פה. את יכולה לחפש ביוטיוב... אני נהניתי משיעורים ששמעתי של הרב ראובן ששון, הרב אורי שרקי, הרב חגי לונדין, הרב ינון קלזן. ויש עוד שהמליצו עליהם בפורום.

ואם את מעדיפה לקרוא, אז יש פה חוברת מהממת ומחזקת של הרב ראובן ששון בענייני המלחמה -

חוברת מלחמה לה' - הרב ראובן ששון

לא מספיק, ממש לא מספיק.שמן קוקוס
התחושה היא בהחלט שמסכנים חיילים לחינם. 
אני מבינה ומזדהה לגמרי...בארץ אהבתי

הלוואי שהיינו עושים מהפך מלא ברגע, ופועלים רק לפי האמת האמיתית שלנו, בלי חשש מהתגובות בעולם, ובלי לסכן אף אחד מהחיילים שלנו...


אני לא אומרת שהכל טוב עכשיו. וכל מה שעדיין לא תוקן כואב לי מאוד.

אבל גם כשיש דברים שעוד לא תוקנו, חשוב לראות את הדרך שעשינו, את השינוי שמתחיל לקרות, להודות על זה ולהתפלל שיהיה עוד...


וכמו שכתבה אמאשוני למטה, לדעת העולם עלינו יש השלכות כבדות, זה לא רק מה שידברו עלינו בתקשורת בעולם (את זה כבר עושים, ואנחנו כרגע מתמודדים עם זה). אבל אם נפעל באופן שיגרום למעצמות הגדולות להפנות לנו עורף - אנחנו באמת נסכן את כל המדינה.

אם זה עושה לך טוב לפרוק אז תפרקי - הריון ולידה


הלוואי שנגיע לימים שבהם לכולם יהיה ברור איך צריך לפעול מול הרע, ואז נוכל למגר באמת את הרוע...

כל המקום של האמונה שלי נפגעהמלחמה האחרונה?

אין לי כוחות גם לזה ח"ו בקושי כוח להתפלל אני ביאוש ביאוש מהכל אין לי כוח גם להאמין כ"כ האמנו כל הדורות וטבח אחרי טבח בשביל מה להתאכזב אבל בלי זה אין לנו כלום אז אני לא יודעת מה להגיד אני פשוט מתוסכלת ומיואשת ופצועה

איזה כואב להרגיש ככה❤️בארץ אהבתי

האמונה היא באמת המשענת שהחזיקה אותנו לאורך כל הדורות, בלעדיה באמת אני לא יודעת איך להחזיק מעמד...

אבל זה נכון שאחרי מכה כזו קשה האמונה עוברת טלטלה.


האמת שאני מרגישה אחרת ממך, מה שקרה דווקא עורר אותי להתקרב יותר לקב"ה. אז אני לא יודעת כמה אני יכולה לכתוב לך בלי להבין באמת את המקום שלך.

אז רק שולחת לך חיבוק, ומקווה שתצליחי למצוא דברים שיצליחו למלא אותך ולתת לך כוח בהתמודדות הקשה הזו...


(ואם את רוצה להרחיב ולדון עוד בעניין האמונה אחרי מה שקרה - מוזמנת בשמחה, פה או בפרטי...)

כן אני רוצה להרחיבהמלחמה האחרונה?

אם את יכולה לכתוב לי על האמונה כאן אני נאחזת בכל דבר שיכול להרים

ממש אשמח להרחיב יותר, בערב בלנ"דבארץ אהבתי

בינתיים אם את רוצה את יכולה לכתוב - למה קשה לך להאמין? למה את מרגישה שלא יעזור להתפלל? את יכולה לכתוב הכל, ואני מקווה בעז"ה שיהיו לי את המילים הנכונות לעזור לך לראות את הדברים אחרת...

מנסה להרחיב קצתבארץ אהבתי

לא יודעת אם אני נוגעת במה שמעסיק אותך, או שהקושי שלך הוא בכיוון אחר. מוזמנת לכוון אותי...


 

 

נראה לי שהקושי הגדול באמונה אחרי אירוע כזה, הוא ליישב את הסתירה בין זה שאנחנו יודעים שהקב"ה הוא טוב מוחלט, ורוצה רק להיטיב לנו, לבין זה שאנחנו יודעים שהקב"ה מכוון ומוביל את המציאות.

וקשה להכיל את הסתירה הזו. אם הקב"ה כיוון את מה שקרה, איך יכול להיות שהוא טוב?


 

אני לא יודעת אם אני באמת יכולה לענות. יש פה קושי אמיתי כי אנחנו לא רואים את הדברים מלמעלה אלא רק מתוך העולם הזה, שמהווה רק חלק קטן מהתמונה.

אבל אני כן אנסה להתייחס לדברים, איך שאני מסתכלת על המציאות, והרבה על פי שיעורים שונים ששמעתי (של הרב ראובן ששון, הרב דב ביגון, והרב שבתי סבתו).


 

קודם כל צריך להבין, שהקב"ה לא יוצר את הרע. אבל הוא כן מאפשר אותו. כתוב בפסוק "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה" (ישעיהו מ"ה, ז'). הקב"ה בורא רע ולא יוצר או עושה רע, וזה אומר שהוא *מאפשר* לנו להגיע גם לדברים רעים, כחלק ממתן הבחירה החופשית.

אבל כמובן שגם כשיש בחירה חופשית, העולם לא מופקר. הקב"ה יכול לדאוג שגם אם מישהו מנסה לעשות רע, בסוף זה לא יצליח, כי מי שהוא רוצה לפגוע בו לא צריך להינזק עכשיו.

וזו ההשגחה האלוקית על העולם. שמתרחשת בפרט בארץ ישראל, 'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה'.


 

אבל לפעמים הקב"ה כן מאפשר לרע לפגוע. כדי לעורר אותנו. כשלומדים תנ"ך זה הדבר הכי בסיסי שרואים שם. כשעמ"י מחובר לקב"ה, הגויים לא מעזים לתקוף אותנו. כשם ישראל מתרחק וחוטא, הרוע פוגע בנו, ואז עם ישראל חוזר בתשובה והקב"ה מושיע אותנו.


 

יש לרע גם צד שהוא מגדיל את הטוב. 'כאשר יענו אותו - כן ירבה וכן יפרוץ'. לפעמים יש מצב לא מתוקן, שנשאר כמו שהוא. אבל כשהבעיתיות שלו 'מתפוצצת', זה מעורר לתקן אותו מהיסוד, וכך להגדיל את הטוב.


 

המלחמה הזו, לפי איך שאני רואה את זה, ולפי השיעורים ששמעתי, היא גם מלחמה שנועדה לתקן מציאות של רוע.

ולמעשה, המלחמה הזו, עם כל הכאב שלה, הצילה אותנו מאסון גדול הרבה יותר.

אפשר להמשיל את המצב שלנו לילד שהולך לכיוון האש, ואבא שלו עוצר בעדו, אבל הילד ממשיך ומנסה, ובסוף האבא נותן לו להיכוות, כדי שהוא יבין את הסכנה ולא יכנס כולו לאש.


 

לאורך שנים היינו שבויים באשליה שהמציאות שלנו פה היא עובדה מוגמרת, שיש לנו צבא חזק ושאף אחד לא יעיז באמת להתעסק איתנו. בזמן שניסינו לשחד את החמאס בכסף ובאישורי כניסה של פועלים לארץ, הם היו שותפים לתכנון כולל להשמדת ישראל.

לאורך השנים הם לא הסתירו את הרוע שלהם. כל פעם שהיה 'סבב' של טילים, הם ניסו באופן ברור להרוג בנו. והקב"ה שמר עלינו, והגן עלינו, וכמעט ולא נפגענו מאלפי הטילים שנשלחו עלינו לאורך השנים.

אבל לא הצלחנו לראות ולהפנים שהם באמת רוצים להשמיד אותנו. אפילו לא בצוק איתן, כשגילינו את המנהרות שלהם שהגיעו ממש לתוך היישובים שלנו - הרסנו את המנהרות וחשבנו שזה מספיק. לא הצלחנו להבין שבאמת יש פה אויב אמיתי שימצא דרכים אחרות להגיע אלינו. המשכנו לרחם על אכזרים.

אז הקב"ה נתן לנו להיכוות מהרוע שלהם. "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך". היה לנו הסתר פנים, לרגע, שנתן לרוע שלהם להיחשף. בעוצמה נוראית שהיממה אותנו לגמרי.

אבל אפילו זה היה ברחמים (כמה שקשה להגיד את זה על מה שקרה). אם הקב"ה לא היה שומר עלינו פה, הם היו מחכים עוד קצת ועושים את התכנון המקורי שלהם (כך שמעתי מכמה מומחים בנושא, זה לא אני אומרת..) - לבוא בבת אחת גם מהצפון וגם מהדרום, יחד עם עוד מדינות אויב שיצטרפו לחגיגה, ואז אולי גם היו מצטרפים כל הערבים שבתוכנו, ובלי הקב"ה כנראה היינו מושמדים באמת. זו היתה התכנית שלהם - "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד, ושללם לבוז".


 

עם כל הכאב העצום, אני מרגישה שממש רואים פה את יד ה'. גם בהצלה מהאסון הגדול יותר שהיה עלול לקרות, וגם בסיפורי הניסים הקטנים ששומעים שהיו בתוך התופת.

רואים איך באמת מתעורר תיקון בעם, בהרבה טעויות ששקענו לתוכם. אני חושבת שמה שקרה לנו מכוון את כולם להתבונן מחדש על המציאות, ולעשות תשובה על דברים שטעינו בהם. ויש כל כך הרבה תשובה עכשיו - קירוב לבבות, יחס חם לדברים של קדושה, אנשים שמבינים שה'קונספציה' שלהם קרסה. אני באופן אישי מרגישה שהתיקון שלי הוא התחזקות בהבנה שרק הקב"ה באמת שומר עלינו, וההשתדלות שלנו היא רק השתדלות (שכמובן צריכים לעשות המקסימום כדי שה' יתן ברכה), אבל רק הקב"ה יחליט מה יקרה למעשה (כתבתי על זה יותר בהרחבה בהודעה אחרת שלי פה בפורום).


 

לא יודעת אם הדברים מדברים אלייך. מוזמנת להמשיך לשאול...

את מתארת תחושות מאוד קשותהמקורית

של ייאוש וחוסר אונים

אז קודם כל חיבוק


ודבר שני, מציעה לפנות לטיפול. מוקדם ככל האפשר. תתחילי מרופא משפחה אפילו. 

הטיפול מרגיש לי כמו לבנות בית חולים מתחת לגשרהמלחמה האחרונה?

מה יעזרו לי כדורים שיטשטשו את ההרגשה הכי אמיתית שלי? מה יעזרו לי שיחות אני מדברת כל הזמן וכבר עשיתי מיליון טיפולים אין אפשרות לאף מטפל לטפל כי זאת המציאות

מי שצריכים לטפל בו זה האויבים. לא אני.

וזה מעצבן אותי, לא את כמובן אבל מעצבן אותי טיפול טיפול שאין בי שום דבר לטפל וזה ממש כמו לבנות את הבית חולים מתחת לגשר השבור במקום לתקן את הגשר.

אז יופי אלך לטיפול מיליון ואחד ואז מה??? מי יטפל בחמאס ובאויבים??? מי ימנע את הרוע שלהם? הם צריכים טיפול לא אני. ושוב את מהממת אני לא מדברת לכוונה הטובה שלך רק לתסכול שלי שההגיון אומר ששום טיפול לא עזר ולא יעזור כי מי שצריך טיפול זה האויבים וזה מקבלי ההחלטות וכל המוסר הנוצרי המעוות הזה.

האמת שהתגובה הזאת היא ההסבר בעצמו למה טיפול חשובאין כבר כח

כי צורת המחשבה הזאת

היא זאת שתוקעת אותך


הלתלות את הרגשות והמצב הנפשי שלך

במציאות חיצונית

שלא בידיים שלך

כעובדה

כהיא הגורמת

היא האשמה


זה צורת מחשבה הרסנית


בעל הקשר במציאות

להתקע על להאשים את מה שאני  מרגישה

במציאות שלא בידיים שלי


זה בדיוק מה שגןרם לך חקושי הנפשי

ולתחושת האין מוצא

זה בודאות מכניס לתחושת חוסר אונים קורבנות מסכנות תקיעות..ומשם הדכאון היאוש החרדות מגיעות


בטיפול יעזרו לך

להבין ולזהות את הלופ המחשבתי הזה שלא עטשה לך טוב

קוראים לזה פרדיגמה אגב

לפרק אותו לגורמים

לנטרל את העוקץ שהו

ולבנות תפיסה חדשה מתוכו-כזאת שתאפשר לך לצמוח ולא להשאר תקועה בבוץ


את חא חייבת

אבל לפי איך שאת כותבת

זה נשמע בדיוק מה שיכל להוציא אותך מזה



ואגב

אני לא מדברת מלמעלה


אני בעצמי עברתי המון טלטלות נפשיות וכואבות מהמלחמה הזאת

היא הפגישה אותי עם מלא משפטים מגבילים בתוכי

ולגמרי הופעלתי מהם


וגוקא מנסיון זה כל כך אפשרי וכל כך מרל. ומשחרר להרגיש שאפשר להיות באותה מציאות

אבל אחרת



את מדהימהאמאשוני

וואו איזה עוצמות.

כל מילה בול.

איזה מהפך עברת, ממקום של טלטלה נפשית קיצונית ללא ראיית אופק ותקווה,

למצב שאת משפיעה טוב על אחרים.

בע"ה שתמשיכי להתמלא ולהתחזק,

ושתמצאי בך את כל המילים הטובות גם ברגעים הקשים יותר של התקופה.


מצדיעה לך

❤️


(עכשיו הבעיה שאת צריכה לתקן את הניק למשהו שמבטא את הכח שהצלחת לבנות בתוכך)

מצטרפת לדבריםהמקורית
חח באמת אבל אין לי כח😉אין כבר כח

ונכון

עברתי איזה מהלך

שהבנתי מה היתה הנקודה והתפיסה שמההתחלה גרמה לי לכל ההתרסקות והקושי הקיצוני( באמת ברגיל אני לא חווה דברים ככה בכזאת קיצוניות)

בעלי ממש עזר לי לעבד ולהבין ולמצוא איך יותר נכון לי להתנהל עם עצמי


אבל

זה דרך מאוד מפותלת


יש כמה ימים שפתאם מרגישה טוב יותר וחזקה ויכולה..

ואגב- עד לפני שבוע וחצי זה לא קרה בכללללל..אז מבחינתי זה שיפור עצום)


ואז יש יום יומיים שמתרסקת ומתרוקנת ומתייאשת...

ואז שוב קמה

ומניחה ששוב נופלת


אבל דוקא בגלל זה

מבינה כמה כן אפשר להתמקם אחרת נפשית בכל מציאות

וכן

זה לא קל

אבל זה שווה


ותודה על הפירגון. מחזק. 

כל מילה. מסכימה ממשהמקורית
מבינה מה את אומרתהמלחמה האחרונה?

אבל ההרגשה שלי שרק תיקון וטיפול במציאות יעזור לי ולכולם. הרע כ"כ גדול שחייב לגדוע אותו ולמחות אותו ובעיניי אין דרך אחרת שיכולה לגרום לי להרגיש טוב

ושאפו לך את באמת מדהימה כמו שכתבו לך מעריכה אותך מאוד

ההרגשה שלך באמת מובנת והגיוניתאין כבר כח

אבל פשוט לא עוזרת לך


ולכן

העבודה היא

לא למצוא סיבות למה היא לא נכונה


אלא למצוא לעצמך דרך

שהיא לא תנהל ותשלוט בך וברגשות ובחוויית חיים שלך


סוג של

אל תהיה צודק

תהיה חכם


ותכלס בתור מישהי מהתחום הטיפולי פשוט בא לי כל כך שכן תנסי לפתור את זה

כי לדעתי

זה יפתח לך כל כך הרבה


וזה לא בשמיים אגב להשתחרר מהתפיסה הזאת

באמת לבד זה קשה ועוד בכזאת מציאות הזויה


אויבים ותסכול ודברים נוראים קרו וייקרואוהבת את השבת

השאלה איך הנפש שלנו מגיבה לזה..


אני אומרת בעיקר לעצמי- יהודים שמרו על שמחה כל הזמן, גם בשואה שהייתה נוראית הרבה יותר- חצי עם נמחק ללא שום יכולת הגנה,  גם בפרעות נוראיות..

וזה מה ששומר עלינו העם היהודי- להישאר בשמחה ובאמונה שהכל מאת ה' ושהוא דואג לנו ושומר עלינו..


ולכן בזה צריך להתמקד... במה אנחנו יכולים להשפיע ובאיך הנפש שלנו נשארת בטוב...


שוב, אני אומרת את זה בעיקר לעצמי... אבל אולי יעזור גם לך...

חיבוק בכל אופן על הקושי הגדול...❤️❤️

אני לא יודעת איךהמלחמה האחרונה?

אפשר לשמוח אפילו לא איך אפשר לא להתייאש

את יודעת למה את לא רוצה טיפול בעומק של הדברים?המקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ח' בכסלו תשפ"ד 10:50

כי זה כביכול מצביע עלייך כ- לא בסדר, למרות שזה לא את באמת כביכול, זו המציאות העקומה

אז למה אני צריכה לטפל בעצמי במקום שהמציאות תתוקן?

והתשובה - כי את כלכך מתערערת מדבר חיצוני שאין לך שום יכולת לשנות או להשפיע עליו. וזה לא קשור לעובדה שהאירוע וההתנהלות לא תקינים מבחוץ, זו הפרדה שצריך לעשות בינך לבין האירוע 

את נותנת לאירוע להיכנס לך מתחת לעור, לחבל לך  בשמחת החיים, האירוע קורה מתחת לגשר ומאיים להקריס אותו 

 

ואגב, כדורים לא מטשטשים את ההרגשה, הם תוחמים אותה לגבולות הגיוניים  שמאפשרים לתפקד רוב הזמן למרות חוסר הצדק

כי החרדה מכסה אותך כרגע, על כל רבדייך

כי איזה תועלת יש בסערת הרגשות שלך בעצם..? שואלת באמת.

 אני בטוחה שגם את יודעת שגם אם הצדק איתך מבחינת הטענות גרידא, לקריסה שלך כרגע  אין שום תועלת והיא גם לא תשפיע על מקבלי ההחלטות ובטח לא על האויב האכזר

את הטענות לצדק צריך לשמור ליום שאחרי, כשנגבה מחיר ציבורי מכל מקבלי ההחלטות שכשלו ונדרוש תשובות ופעולות אקטיביות להמשך ההגנה על המדינה 

על מי כן זה משפיע? על החוסן שלך, על האישה והבת והרעייה והאמא שאת

הם גבו מחיר גבוה מדי עד כה. לא צריך לתת להם עוד, בטח לא מעצמנו

 

ואני מבינה את התחושות הקשות ולא נפגעתי בכלל, הכל בסדר . 

 

 

אבל איך זה דבר חיצוני אם זה החיים שלי ושל כל העם שהמלחמה האחרונה?

שלי? אני מרגישה שזה עצם המציאות ועצם הרע שמקיף הכל והמוות בכל פינה ח"ו והאובדן אין לאן להסתכל בלי לראות אובדן ח"ו אני לא מרגישה שזה חיצוני אלא שזה מה שקורה ממש.

אם זה חיצוני אולי זה היה טיפה יותר קל אבל בעיניי זה הכי פנימי שיש

הןא יכול לעזור לךסודית

לראות את המציאות אחרת.

להרגיש שאין עוד מלבדו

ולהבין

שזה לא רבין, לא פרס, לא אהוד ברק, לא דן חלוץ, לא גנץ לא יאיר לפיד לא ביבי (להבדיל) ולא ביידן.

כל אלו שליחים

ואם את רוצה שהמציאות תשתנה,

היא תשתנה בעזרת תהילים שתקראי

לא בעזרת פריקות תסכול בפורום.

את יודעת

כשאני מתעוררת הלילה

מתה מעייפות

אני מדליקה אור קטן בהול

וקוראת כמה פרקי תהילים

כי לילה

ואין עכשיו כויללים עם מספיק אנשים ערים להגן על החיילים שלנו

והמרחק בין כדור שהורג לכדור שהחטיא הוא כחוט השערה

ועל חוט השערה הזה מחליט בורא עולם

ואני מסתכלת על מספר ספרי התהילים שפתוחים בשעות האלה

ועצוב לי לראות שרק 2

וכאן יש הרבה נשים שערות בלילה כי הן מניקות או קמות להרגיע תינוק

ויכולות להגיד אפילו רק את פרק ק"ל, שהוא פרק קל לזכור בע"פ, וכבר המצב שלנו ישתפר...


אנחנו בדור המשיח

כלום לא יעזור חוץ מלהשען על אבינו שבשמים

ואם תקחי טיפול תהיי במקום שמסוגל להישען

ולא בבור שחור עמוק שסוגר עליך.

❤❤❤❤🇮🇱❤❤❤❤

עובדתית כרגעהמקורית

המוות לא נמצא בכל פינה. עובדתית הוא לא. אולי הוא עובדה באתרי החדשות, ואז אני מציעה לך לצפות פחות, אבל אפילו בעזה הוא לא בכל פינה כי חיילים ננכנסים כל פעם לכמה ימים ויוצאים ב"ה

וגם לא הרוע

הרוע הוא נקודתי לאנשים הרעים. מסביבנו יש מלא טוב. את אוהבת את המשפחה שלך? זה טוב

את דואגת לכלל ישראל שנמצא במלחמה ? זה טוב

הבעל, הילדים ההורים ב"ה בריאים ושלמים? זו מציאות שלמה ענקית של טוב

כנ"ל אם יש לך פרנסה

 

המקום הקיצוני הזה שאת נכנסת אליו כשאת אומרת שאנחנו מוקפים ברע ובאבל ושכול ומוות ואבדן  הוא לא מקום שמעיד על המציאת האובייקטיבית. והיא גם לא המציאות באמת

היא המציאות הפנימית שלך כרגע שנובעת מתחושות קשות שעולות עקב המלחמה.

אני למשל לא רואה את המציאות ככה. בכלל.

אני רואה מציאות של חסד אינסופי ואחדות, שמרגשת אותי עד דמעות, ובתוכה יש גם מוות. זה התחיל מהרצון לרצוח, להשמיד להרוג ולאבד מנער עד זקן נשים וטף, אבל לא נגמר שם והמוות הוא לא כל התמונה 

התמונה היא עם ישראל בשעתו הקשה שקם להתאחד ולהתחבר

שקם להתחזק, שקובר את הבנים והבנות עם שיירות של אלפי אנשים עם דגלי מדינת ישראל בדרך לבית העלמין, כי הם מתו על קידוש השם, וכי אנחנו מרגישים בתוכנו לבד שזה הזמן שלנו להתאחד

שיודע שרוצים לכלותינו 

ועדיין מרים ראש, נושא תפילה, רואה את הניסים שנעשו מאז השבת ההיא ועד היום

וגאה בזכות להיות יהודי על אדמת ארץ ישראל גם אם הדם שלנו נשפך עליה 

 

אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות, אבל אני כן ממליצה לך שוב לשקול את זה בחיוב

המצב שאת נמצאת בו לא יקדם אותך לשום מקום

את לא ראש השבכ, לא ראש הממשלה, לא נשיא ארה"ב ולא שר ההגנה האמריקני. את לא משפיעה בכעס ובתסכול שלך, יותר מענישה את עצמך ואת הסובבים אותך.

זה הזמן לפעול בחכמה ולא להתעקש להיות צודקת 

כתבת ממש חזק ויפה❤️בארץ אהבתי
מהמם ונכוןאין כבר כח
חיבוק גדול💜 מזדהה עם חוסר האמון במערכת.שמן קוקוס

רק משיח!

חוסר אמון מוחלט. בהכל.המלחמה האחרונה?
תפציצו כבר את כל עזה מהאוויר וזהו די כברהמלחמה האחרונה?

כל יום לשמוע על החיילים הקדושים האלה. דייי השםםם דיייי

למה למה הם מתים למה???? כדי לשמור על אזרחים של חלאות???? כדי לעשות בפינצטה?????

שימותו כולם שימותו גם כל מי שבצפון למה אנחנו צריכים לשלם עוד מחירים לא שילמנו מספיק????

למה למה למה למה להכניס דלק וחשמל וציוד ולסכן חיילים כדי לפנות ולהגיד לפני ודי כבר פשוט די

והדם של החיים שנשארו כאן לא פחות חשוב מהדם של אחרים ששם. די אני מרגישה שאנחנו בשואה ורק יותר מתסכל כי אנחנו עם מדינה בתוך שואה

נניח ונפציץ את עזה מהאווירהשקט הזה
אפילו נטיל שם פצצת אטום נניח


א. מה עם החטופים שלנו, גם אותם פשוט נהרוג?


ב. מה עם כל העכברים שמסתתרים במחילות?


הם לא יהרגו מהפצצה כזאת וגם לא מפצצת אטום. הם הכינו את כל המנהרות שלהם בדיוק בשביל זה.


אי אפשר לנצח את המלחמה הזאת באמת בלי להכנס קרקעית.


ואלו רק שתי נקודות קטנות למה להפציץ מהאוויר זה לא פתרון 

יש פצצות חודרות בונקרים (טריגר פריקות קשות בבקשההמלחמה האחרונה?

שקשה לה שלא תקרא אני מרגישה שחייבת להוציא את זה לפחות כאן באנונימיות)

ולגבי החטופים אני לא רוצה להתחיל לדבר כי זה כואב מדי אבל יש צד שמה שקרה בעסקת שליט שחלק מהמחבלים ששוחררו רצחו בידיהם אזרחים והדם של האזרחים האלה שנרצחו לא פחות אדום משל גלעד שליט. וזה בלי היאוש שיש לי שמי שקשה לה שלא תקרא בבקשה שאני לא סומכת על חמאס שלא עשו לכל החטופים דברים ויכולים ח"ו ח"ו ח"ו ח"ו ח"ו להחזיר את כולם בארונות אין לי טיפת אמון במפלצות האלה ואני מיואשת מדי מכדי לקוות

מסכימה עם הניתוח של המציאותסודית
עבר עריכה על ידי סודית בתאריך ח' בכסלו תשפ"ד 14:35

לצערי לא זוכרת את שם הפרשן )אולי אור החיים הקדוש?) שכתב שישמעל המשמעות של השם היא לא שה' שמע להגר כי אז היו קוראים לו שמע - א-ל אלא זה לעתיד לבוא שעם ישראל יצעק לה' מרוב הצרות שישמעל עושה לו ולכן ה' נתן את השם על העתיד שבו ישמע את צעקתינו


 

התחושה שלי היא שהדבר היחיד שיעזור זה לקרוא לה' שוב ושוב ושוב...

 

פורשת לזמן מה מכאן כי מרגישה שלי אישית לא מתאים כרגע.

❤❤❤

אם זה עושה לך טוב לפרוק אז תפרקיאמאשוני

אם זה לא עושה לך טוב, ואת בוכה ומיואשת ורוצה לשנות את ההרגשה הזאת,

אז ממליצה על כלי שהתפרסם ע"י גורמי מקצוע



תרשי לעצמך להשאיר מאחור מחשבות שלא מחזקות אותך.

אם את רוצה לעשות משהו יעיל ויש לך כוחות לשנות, אז אי אפשר להפקיר את תחום מדיניות החוץ של ישראל ולהתלונן על מוסר נוצרי. קחי אחריות ותעשי משהו עם זה.

אם אין לך כח לקום ולעשות מעשה, אז אין טעם לשקוע במחשבות מייאשות.


לא את כל התמונה אנחנו מכירים. מדיניות חוץ זה משהו מורכב. רוסיה שהיא מעצמה הרבה יותר חזקה מישראל, קרסה והמון אזרחים שלה סבלו רק מחרם כלכלי, המטבע התרסק ואנשים ומפעלים קרסו ויש עדויות על אזרחים שמתו ברעב בכפרים. וזה בלי שום התערבות צבאית ופוליטית. נטו סנקציות כלכליות.

אז זה לא כזה פשוט לומר מי אתם ולא בהכרח נובע מתפיסות נוצריות. יש פה ניהול סיכונים מורכב יותר.

חלק מהעוצמה של ישראל ושדירוג האשראי לא צונח ושיש אמון בישראל כמדינה חזקה שאפשר לעשות איתה עסקים, זה שהיא לא מחרחרת מלחמות.

הכסף הרב שזורם פנימה נובע מהאמון של בעלי הכסף, שההשקעה שלהם תשתלם.

מלחמה רב זירתית כשישראל מבודדת מהעולם ולא מקהלת סיוע בטחוני, תביא קרוב לוודאי להתמוטטות המשק כולו.

המציאות הגאופוליטית משתנה כל הזמן.

תארי לך שכל התיאום הבטחוני עם רוסיה על הנעשה בסוריה (לפי פרסומים זרים כמובן) קורס,

התיאום עם ארה"ב על מה שקורה במפרץ.

ישראל מדינה חזקה בטחונית, אבל צריך קצת ענווה.. אי אפשר להגיד זה האזרחים והחיילים שלנו שמתים בגבול הצפון אז שמים פס על כולם ונכנסים למלחמה כוללת ללא תמיכה של שתי מעצמות העל רוסיה וארה"ב (שלא לדבר על סין שלא ממש בצד שלנו)

בדרך כזאת יהיו פה הרבה יותר אזרחים וחיילים הרוגים.

אז לכן, בגלל שהנושא הזה מורכב, והוא לא שחור ולבן, עדיף או לא להתעסק בזה בכלל ולסמוך על התהליך הגאולי שבע"ה נינצל מכל תוכנית זדונית,

או לצלול לעומק של הנושא, ללמוד אותו היטב (לימודים של לפחות שני תארים)

ולהשפיע מבפנים על תפיסת האסטרטגיה של ישראל ומכאן להשפיע על קבלת ההחלטות.


לגבי לחיות כיהודי, אין ספק בכלל ולא בר השוואה מצב הביטחון האישי שלנו כאן עכשיו לעומת אירופה ומדינות אחרות של לפני כמה עשרות שנים בודדות.

בהיסטוריה הארוכה של עמ"י לא היו הרבה תקופות יותר טובות כמו עכשיו.

האירוע הנוכחי מורגש בעצמה בגלל המלחמה הפסיכולוגית. לא בגלל שבאמת מסוכן לחיות בארץ.

גם לפני 20 שנה שכל יום התפוצץ פה אוטובוס או שניים, הייתה את התחושה שמפחיד להסתובב ברחובות, כי מה שעלה לכותרות זה אותם פיגועים ולא כל אלפי האוטובוסים שנסעו כל יום ולא התפוצצו.

אז גם עכשיו, חטפנו מכה קשה שהשפיע גלים הרבה מעבר לעוטף ולדרום, וחוטפים גם בצפון לא מעט, בכל הארץ רצים למקלטים אבל האמת הפשוטה היא שמיליוני אזרחים ממדינת ישראל לא נמצאים בסכנה.

חוסר הביטחון הוא פסיכולוגי, ולכן צריך לטפל בו באמצעים פסיכולוגיים ולא פיזיים.


יש לי גם מה להגיד ברמה האמונית על מסירות נפש להיות יהודי, אבל כרגע נשאיר את הנקודה הזאת בצד.

כתבת ממש יפה, תודה על הכל...בארץ אהבתי
כתבת מדויק, ממש מה שאני מרגישה וחושבתבאורות
אחד הדברים שהכי קשים ליהמלחמה האחרונה?

זה שנחזור אחורה והכל יהיה לשווא. שח"ו חיים של חיילים ואזרחים רבים מספור יהיו לשווא כי תהיה הפסקת אש בעקבות עסקת החטופים ומה אז?

חמאס יחזיר הכל לקדמותו ויתמקדם ויברח ויתחבא וכל הרע שהם עושים מאז ומעולם. אז למה? למה שחיילים יכבשו את צפון הרצועה? וכל מה שהם כבר עשו? בשביל מה? בשביל שהפסקת אש הזאת הכל יחזור לקדמותו?

מה עם כל אלפי החיים שניטלו? מה עם עוד חיים שיכולים להיגדע? איך אפשר בכלל לדבר על הפסקת אש אפילו במחיר החטופים אם אנחנו מתעסקים עם מפלצות אני מיואשת מיואשת מיואשת מיואשת

אני חושבת ש במקומך הייתי מתנתקת כרגעבאורות

לחלוטין לחלוטין מהחדשות. זה לא עושה לך טוב. גם בסוף, מה שאנחנו שומעים בחדשות זה מה שרוצים שנדע. יש שם ככ הרבה שמועות לא נכונות וחצאי אמיתות ומלא מלא מתחת לפני השטח שאנחנו לא יודעים.

לכן תיקחי על עצמך להתנתק, לחלוטין! בלי שום עדכון, לפחות לכמה ימים. 

מרגישה שזה חזק מדי בשביל להתנתק לחלוטיןהמלחמה האחרונה?

אבל תדעי שמה שכתבת עזר לי טיפה. וכרגע זה המון בשבילי אז תודה

💗 בטוחה שתמצאי את הכוחות להתרומםבאורות
את לא מנהלת את העולםסודית

את צריכה לעשות את ההשתדלות שלך

את מסוגלת לקרוא כמה פרקי תהילים למען החיילים או שאת יותר מדי מיואשת?

אם את במקום עמוק כל כך של יאוש, זה מצריך טיפול.

אולי לא טיפול בכדורים

אולי רק להתנתק מהחדשות

לקבוע כל יום זמן קצר לתפילה  אם קשה לך אז אולי מנחה, או מעריב, שקצרות יותר, או אפילו "רק" להתחבר לרבבות עמך בית ישראל שקוראים ממש עכשיו ו24/7 תהילים

 

קריאת תהילים משותפת

כל מי שכתבה ליהמלחמה האחרונה?

תודה על התגובות שלכן אני מבקשת סליחה אני פשוט כאובה מדי ומיואשת מדי גם כדי להגיב טוב ולהגיד תודה או אפילו להגיב בנורמליות התסכול והיאוש חזקים מדי אבל אני קוראת הכל ותודה לכן

צודקת כל כך. מסכימה וכואבת איתךטלטול1

והאמת, בייאוש מהמדינה הזו.

פשוט ייאוש. לא צער, לא כאב, אין לי כוחות להתנגד.

האמא של המדינות המטומטמות עם המוסר הכי מעוות בגלובוס זה אנחנו.

והכאב הכי גדול הוא שרובנו שבויים בידי מיעוט קולני וחסר כל **^*&*^ עם 0 מוסר ו0 שיקול דעת.


וטובי בנינו ובנותינו הולכים לצאן לטבח. ממש ככה ח"ו.

מי שמנהל את ההחלטות לא סופר אותם.


במילים פשוטות- דמינו הפקר. סוף.


שהקב"ה יקח את העולם שלו בידיים 

שונאת שונאת שאומרים 'הצבא המוסרי בעולם'טלטול1

איזה מוסר זה למען ה'???

למות בכל מחיר?

לשחרר מאות רוצחים ורוצחות? לתת לאוייבים לנצח, להתחמש, לשנות מיקום של חטופים, לשנע כוחות, לאסוף מודיעין.


יטמבלים!!! 

והקמפיין הזה 'לשחרר אותם עכשיו!'טלטול1

מה תכליתו? נשחרר אותם בכל מחיר?

דמכם יותר אדום משל כל מי שיירצח פה? (ח"ו)


איפה השיקול דעת המתון? ממתי במלחמה פועלים מהפופיק ולא מהראש? 

אני חושבת שאי אפשר לשפוטבאורות

אנשים שאת לא נמצאת במצב שלהם. זה מאוד רגיש.

אני מבינה שאת נורא כועסת וכואבת אבל תחשבי שמישהו מהמשפחה שלך היה שם. שהילד שלך היה שם. את לא רוצה להיכנס לנעליים האלה. לכן מאוד להזהר בהבעת ביקורת עליהם. 

אכן.. שלא נדע!!!!!!אוהבת את השבת
לא שופטת לא רוצה לשפוט.טלטול1

אבל חלאס עם ההשתקה-

יש משפחות חטופים שמשתיקים אותם.

משתיקים אותם כי הם ימנים.

משתיקים אותם כי הם פועלים מהראש, מתוך אחריות לעם ומתוך אחריות לביטחון של כולנו.


וגם, עם כל הכאב. מי שצריך לנהל מלחמה הוא בטח לא קמפיין של חטופים. אין יותר התנהלות רגשית מזו. מלחמה מנהלים בראש צלול וקר. ראש שמסוגל לדחות סיפוקים כדי לנצח. 

זה נכון שלא נותנים לכל הקולות להשמעבאורות

אבל יש זכות דיבור ששמורה בסוף רק לאלו ששייכים לקבוצה הזו.

וגם, אני אישית חושבת שלא מתאים להגיד מילים נחרצות ככה, בטח על במה כזו שלכי תדעי מי קוראת את זה... 

הביקורת המא על מקבלי ההחלטותאופק המדבר

שהם צריכים להפעיל שיקול דעת

אבל במציאות בגלל שהם מהשמאל הכל יקפוץ לםי החליל שלהם

תקראיאופק המדבר
יש משפחות חטופים שמשתייכם לימין ומדירים אותם
אני ראיתי בכל הערוציםבאורות
ראיון עם דיצה אור אמא של אבינתן, משילה. ממש לא היה נראה שהדירו אותה. פשוט זה לא הקול של הרוב שם. 
מהשמאל?באורות

הממשלה שלנו כרגע היא הימנית ביותר שהייתה בשנים האחרונות...

אני לא חושבת שזה קשור ככ לשמאל ימין במקרה הזה. 

משפחות החטופים שעושות את הצעדותאופק המדבר

וכו' שייכות לשמאל

רוב הנפגעים הם מהעוטף= קיבוצים מהשמאל

איך את רואה שהממשלה ימנית?

היא נקראת ימנית אבל בתכלס אין הרבה ייצוג לימין

אפילו קבינט המלחמה הוא שמאל

שוב כאמורבאורות
זה פחות קשור לשמאל ימין לדעתי. זה שהם מהצד השמאלי לא מעיד בהכרח על דעתם בנושא. (אפילו להפך, הפסקת אש כרגע אומרת שדווקא האנשים בעוטף הם אלו שכנראה הכי יפגעו מזה). לא יודעת, מרגיש לי שכ'כ קטונתי מלדון ולהביע את דעתי בנושא כזה רגיש ומורכב, אני ממש לא מקנאה במקבלי ההחלטות שלנו, זה פשוט סיוט. 
מקבלי ההחלטות שלנואופק המדבר
הם אלו שהובילו אותנו עד הלום... 
מעדיפה לא להמשיך את הדיון..באורות
נתפלל לטוב
את האמתתקומה

שהחלוקה שאת עושה ממש לא מתאימה בעיניי.

אני לא יודעת מה נכון לעשות בהקשר לחטופים, אין לי מושג. ברור לי שזה מורכב ושובר לב

 אבל אין דבר יותר גרוע בעיניי כרגע מלהפוך מאבק על החטופים למאבק של ימין בשמאל או להיפך

את יכולה לחלוק עליאופק המדבר

זאת מציאות

וזה לא רק קול שלי

זה קול של הרבה מהימין

וזה לא אומר שאני לא מתפללת עלהים ועשה מה שצריך.

המציאות היא שהשמאל שולט בקבלת ההחלטות גם לפני המלחמה וגם כעת

שום דבר לא חדש

בעינייתקומה

זה עיוורון למה שאנשים אחרים מרגישים.

זה כל כך מופרך שאפילו קשה לי להסביר את זה.


ואני מהימין

והממשלה הזו הוקמה בין היתר גם עם הקול שלי


אבל ההתקרבנות הזו לא מקדמת אותנו לשום מקום

וזו סתם זריקת אחריות להגיד שאין להם יכולת לקבוע מדיניות.

בתור הממשלה, הם אחראים לכל מה שקורה במדינה. ואם מישהו מפריע להם לממש מדיניות מוצדקת בעיניהם, אז או שיצליחו להתמודד עם זה או שיתפטרו ויודו שהם לא מצליחים לבצע את תפקידם


אבל כל ההתנערות מאחריות הזו היא לא מקובלת עלי, בתור מצביעה שלהם. והניסיון כל הזמן לפלג ולחלק את זה לשני מחנות שעומדים אחד מול השני, הוא נוראי.


אני לא באמת רוצה להיכנס לדיון הזה, אבל זה עושה כל כך עוול החלוקה הזו, במיוחד בתקופה הזו, שאני לא יכולה שלא למחות על זה.


אם יש משהו שלמדתי מהשנה האחרונה, שקיצוניות זה לא טוב. שראיית רק הצד שלי זה לא טוב, שחוסר לקיחת אחריות זה לא טוב ושחלוקה של העם למחנות היא לא טובה.

יש לי הרבה ביקורת, גם על ההתנהלות של מי שחושב אחרת ממני

לא חושבת שהעמדה של המלחמה הזו והניהול שלה כמחנה של ימין מול שמאל מועילה

אני לא מסכימה איתךאופק המדבר

אבל חא רצית להיכנס לדיון

אז נשאיר את זה ככה

אני מסכימה איתךאוהבת את השבתאחרונה
צריך להיזהר מאוד בנושאים האלה..  שאלות כ"כ מסובכות..
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1אחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידהאחרונה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקוריתאחרונה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגוןאחרונה

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..