עניין ה"משבר ההומניטרי" זה כלי בתורת הלחימה.
כשלאדם אין מזון, הוא נכנס למוד אחר חייתי, ואז אפשרויות חדשות נפתחות.
כמו למשל - המיליון ומשהו יפעילו לחצים מטורפים על מצרים ומדינות אחרות שיקלטו אותם או פשוט טכנית יברחו לשם, לא משנה כמה התנגדות הם ישימו.
אפשרות אחרת היא שהמיליון ומשהו שבהם מוטמעים עשרות אלפי פעילי חמאס ישימו לחץ עצום על סינואר להכנע. 
או שמדינות אחרות יתערבו לטובת ישראל ובעצמם ילחצו על סינואר ואפילו על איראן אם צריך להכנע.
אפשרויות כאלו ואחרות מקרבות את הנצחון, ולא נצחון טקטי אלא נצחון אמיתי אסטרטגי.
במקום להשתמש בכלי הזה ולפתוח אפשרויות כמו אלו, "ההנהגה" החלשה טועה כהרגלה לטעות בכל דבר טיפה אסטרטגי, וגם פה נכנעת לחמאס ונותנת למאות משאיות עם אוכל ומים להכנס מדי יום, שפע של דלק, בתי חולים שדה ועוד ועוד. וכך אמנם התנאים לא נעימים לעזתים, אך כשיש אוכל ומים וכו' - הם לא נכנסים למצב ההישרדות החייתי. ולכן *הרבה* יותר קשה, מסובך, ארוך, עם מחירים וכו' להשיג נצחון אסטרטגי אמיתי.

שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"

בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.

אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה

אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם

איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ

אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?

אשמח לכל מידע או סיפור מקרה

בשורות טובות ושמחות

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.