ברובד הבסיסי, פייק התעלפויות ופייק התקפי אלרגיה קשים.

''התעלפתי'' באמצע הטיול השנתי בכיתה ז', באמצע סתם יום לימודים, באמצע תפילה בבית הכנסת...

יש רבדים נוספים, חלקם קלים יותר כמו נטייה לחבוש בצורה בולטת כל פציעה קטנה וחלקם מאתגרים יותר כמו הגזמת תסמינים בחדר מיון עד רמה של אשפוז בגלל שטות או החלטה של רופאים לבצע דברים שאין בהם באמת צורך. למשל לעצור את הנשימה כמה שניות לפני בדיקת סטורציה במיון, או הפיכת כאב גרון קטן למשהו בלתי נסבל שמחייב בדיקת סיטי...

מה שכן, מעולם לא פצעתי את עצמי בכוונה או הזרקתי חומרים או לקחתי תרופות כדי לייצר תסמינים...

ממש מוזר לי לדבר על זה.

אפילו אשתי לא יודעת.

אין אבחנה רשמית אבל זה ברור לי.

כשהייתי בכיתה ד או ה היה ילד שהביא לי מכה בראש, אז הלכתי לאחות בית הספר ודרשתי לקבל תחבושת על העין. ידעתי שזה לא יעזור לי אבל ממש רציתי.

האחות אמרה לי שהיא מבינה שאני רוצה את זה כי זה מביא הרבה תשומת לב אבל היא לא מוכנה לתת לי כי זה לא קשור למכה שקיבלתי.

בערך מאז אני יודע שיש לי בעיה.

זה משהו שמתאים יותר לילדים להתנהג ככה אבל לא חושבת שזה ללא שליטה

בתסמונת אי אפשר לשלוט

מאז זה קרה עשרות פעמים בהזדמנויות שונות.

בעיקר התעלפויות מזויפות והתקפי אלרגיה מזויפים. עברתי ביופסיה מיותרת תחת הרדמה, אשפזו אותי בגלל תסמינים שנופחו מעבר לכל פרופורציה.

ללא שליטה? לא יודע. כן שולט אבל מרגיש דחף ממש ממש חזק לעשות את זה. לפעמים ממש נלחם עם עצמי לא להתעלף בסיטואציות המוניות.

זה בטח נשמע ממש מוזר. אבל אם באמצע הפגנה בעד הרפורמה, במקום מאוד מאוד צפוף בירושלים, יש מישהו שמתעלף ואז כולם צועקים אם יש חובש או רופא וכולם מפנים מעבר לחובשים וכולם עוזרים להעלות על האלונקה... זה ממש... אין לי מילים לתאר מה זה עושה לי. אתם לא יכולים להבין.

התסמונת הנ''ל שבה איבחנת את עצמך.

כל הכבוד על האומץ להודות בבעיה, זה כבר חלק מהפיתרון.

אולי באמת שווה לברר על פסיכולוג שמכיר ויודע לטפל בתופעה.

בהצלחה רבה 

אבל שקיות ניילון לעומת זאת, או חוטים של אוזניות זה טעים.

יש לי פוביה טיפולים רפואיים ובית חולים.

ברמה של כמעט להתעלף מבדיקות דם.

וזה מתבטא שסביב 12-13 שנים לא הלכתי לבדיקת דם (לפני חצי שנה הלכתי כי אישתי הכריחה אותי)

ופעם הפנו אותי דחוף לבית חולים וסירבתי ללכת.
 

לכל הדואגים, אני עם ראש על הכתפיים. אם אני באמת זקוק לטיפול רפואי/בדיקה אני מצליח להתגבר על זה)

ופשוט מכבד אותו. 

אם אתה לא מסוגל לנצח אותם, הצטרף אליהם

ועוד אתגר שלי...

אני לא יודע מספיק אנגלית (אמיתי לגמרי)

אני גם צריך להשתפר באנגלית שלי. אבל לא בזו של הכתיבה. שם אני טוב. לדבר קשה לי.

ככה שקשה לי גם הדיבור

ובכתיבה יש לי לא מעט טעויות איות

בקושי רב

אני יכול לנהל שיחה מקצועית לא רעה (בכתב בעיקר, אבל אפילו בעל פה) ואז להיתקע על שטויות שמחוץ לסקופ שלי או מספרי טלפון.

פחדתי מבדיקות דם פחד מוות..

אחרי הלידה הבנתי שאין שום כאב שיכול להפחיד אותי יותר. 

פוביה מהליך רפואי גם אם הוא לא כואב.

יותר מזה, מספיק לי לראות שעושים פרוצדורה רפואית במישהו כדי להכנס לסטרס.

אם זה בגלל חסך משמעותי בתשומת לב מהילדות?

אתה נשמע מודע לעצמך לגמרי

כשהייתי ילד קטן הייתה לי מחלה. מהגן ועד כיתה ד' בערך. כל הילדים ידעו שאני חולה וידעו שאני מוגבל בגלל זה בדברים מסוימים. הם היו איתי כשהיו לי התקפים וכשפינו אותי לבית החולים באמצע הכיתה או הקייטנה.

חלקם היו ממש רעים אלי וצחקו על זה שאני חולה (גם הודבק לי כינוי מעליב באותם הימים) אבל הרוב הגיבו בצורה טובה מאוד.

ואז בכיתה ד' סוף סוף הבינו במה אני חולה, אשפזו אותי תקופה כדי לשים סוף למחלה, קיבלתי המון סוגי אנטיביוטיקה בעירוי, ואחרי כמה ימים המחלה ממנה סבלתי מספר שנים נעלמה כלא הייתה.

פתאום בלי שום הכנה הייתי ילד רגיל, הייתי צריך להיות בשיעורי ספורט כמו כולם, לא הייתי מתנפח עד רמת חנק בשיעורי חקלאות, הייתי יכול לצאת לטיולים של בית הספר בלי מלווה צמוד, ו...לא ממש אהבתי את זה שהייחודיות שלי נעלמה. הרגשתי שבבת אחת הפכתי לסתם עוד ילד. הייחודיות שלי, על אף שכל כך סבלתי ממנה, נעלמה ואיתה נעלם מי שהכרתי בתור אני.

אני חושב שמכאן התחילה הפורענות.

הרבה פעמים נאחזים במחלה, או נאחזים בחוויה משמעותית שהיתה לנו (גם אם היא היתה שלילית)
פשוט כי היתה משמעותית.

נתנה לנו ערך. נתנה לנו איזו הירואיות של התמודדות שהיא מעבר לחיים הרגילים בעצמם.

ואז החיים הרגילים נראים תפלים ומשעממים.

בעצם נשמע שיש לך מנגנון ש "אם אני לא מיוחד אז אני לא שווה", או משהו כזה.

השאלה היא אם יש לך דרך להגיע לאותו מנגנון (יחס חיובי חיצוני) בלי סבל. לדעתי כן.

כרגע אתה פשוט אינסטינקטיבית ולא במודע הולך על מה שעבד לך הכי טוב כדי לקבל יחס חיובי מהסביבה, כלומר להיות חולה.

יש דרך לשנות את זה. השאלה אם אתה רוצה...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.