לא ראיתי משהו שאת אמורה להרגיש ייסורי מצפון עליו.

אמא לא מרגישה טוב וילד די גדול שלא הלך לבית הספר סתם ככה - לגמרי סביר בעיני שישקיע שעה (?) מזמנו בעזרה.

בעיני זה חינוך טוב!

רפואה שלמה ומהירה לכולכם

אנח גם כל הזמן במחשבות אם אני לא מקשה מדי על הילדים..

אבל מה לעשות יש מצבים שמצריכים מהילדים לגדול.

כדאי לדבר איתו ברמה בוגרת ולשקף לו את הצורך ואת העזרה שזה סייע לך, שירגיש סיפוק ומשמעות.

את יכולה גם לשתף מעט כמה זה עזר לאמא שבעלה מגוייס.

תספרי לו שאתם לא יכולים לעזור כשהקטנים קמים בלילה, אתם לא יכולים לעזור במקלחות, ארוחות, ללטף ברך שקיבלה מכה וכו'.

אבל את העזרה הזאת של להחזיר את הילדה אתם יכולים לסייע וזה מסוג המחוות הקטנות שהגשת העזרה בהם משנה את כל התמונה ונותנת כח למשפחה לתמוך באבי המשפחה בלחימה למען עמ"י.

אפשר לספר לו שבעבר ילדים קטנים סייעו באופן פעיל לצבא. העבירו קשר וציוד ושימשו לפעולות הסחה. היום תודה לאל לא צריך להסתכן אבל כן יש קשיים אחרים בדמות להסתבך בדרך, מזג אוויר לא קל, ושאר אתגרים אבל כמו שאברהם אבינו לא נשבר בדרך וממלא את השליחות שלנו אז גם אנחנו אוזרים כח ומסייעים (לאמא, לאחות, לשכנה..)

אם אספר מה אני מבקשת מהבן שלי בגיל הזה לעשות..

אז נכון זה לא אותו דבר, כי הבן שלי הוא הבכור ואבא שלו מגוייס, אז המציאות מצריכה ממנו התגייסות מעבר לגיל שלו,

אבל גם אצלכם עלה צורך אמיתי וזאת ההזדמנות שלו לגדול.

לגבי מחר, צפוי גשם בגדול, אז כדאי להיערך אחרת, אבל ביום רגיל אפשר לבקש ולהסביר שההתחלות קשות אבל עכשיו הוא יודע איפה הגן אז יהיה יותר קל.

במצב כזה אני מיוזמתי מביאה להם כמה שקלים שיקנו בדרך ארטיק או פיצוי אחר אני אומרת שזה בשביל שלקטן תהיה מוטיבציה והוא ילך יפה אבל האמת היא שזה לא פחות בשביל שהגדול שאוסף יסכים להתמודד.

הבת שלי בגיל הזה מוציאה את הקטנה מהגן קבוע בכמה שבועות האחרונים

מאיזו בחינה את מרגישה מצפון?

על זה שהילד עשה משימה שלא מצאה חן בעיניו?

וכי את עושה למען המשפחה רק משימות אהובות וקלות??

טוב מאוד שהוא למד לקחת חלק, אולי אולי יעריך את אמא שעושה את המשימה הרצינית הזו כמעט כל יום, אבל בעיקר הוא למד שלפעמים עושים מה שצריך ולא מה שמתחשק. זה לימוד נהדר לחיים.

שילד יעשה פרצוף על משימה שאמא תיתן לו

וזה בסדר שאמא תחליט שהוא צריך לעשות אותה בכל אופן.

אני לא אומרת שאני בעד שילד בן 12 יהיה אחראי בכל יום להוציא את אחותו מהגן, אבל לא נשמע שזה המצב

סך הכל נראה לי בריא לילד לעשות לפעמים גם משימות שלא הכי נוחות לו, גם בלי פיצוי אחר כך

אז תרגישי ממש בנוח

(וגם בעלי לא בדיוק מגויס עכשיו... חוזר כל יום ואפילו בבוקר יכול לפעמים לעזור. אבל הצהריים באמת מאתגרים בלעדיו, כי לפני כן הייתה לו מערכת יותר גמישה אז היה יכול לעזור יותר...)

אם מחר יש גשם אז אני לא יודעת אם אשלח אותה לגן... עדיין יש לי טראומה מהפעם הקודמת שירד גשם חזק

כי לא סביר שהוא רואה את זה כמוך.

אפשר לצ'פר וזה יעשה הרגשה טובה למרות שהעיקר סה כיבוד הורים וחסד שהוא עושה

כדאי להדגיש גם את זה

נגיד כשביקשתי מהבן הגדול שלי לקחת אותה פחות דאגתי, כי אני יודעת שיש לו יותר כוח מאשר לי. (מהבת הגדולה כן חששתי כשביקשתי ממנה, כי הגוף שלה גם די מפורק לצערי. אבל היא כמובן לא הראתה אפילו ברמז שאולי קשה לה...)

חשבתי שגם לבן השני, ששלחתי היום, יש מסםיק כוח כמו לבן הגדול, אבל כנראה שלא... (לא יודעת אם זה כוח פיזי או נפשי)

טוב, לא משנה, עכשיו הוא ב"ה כבר התאושש. מקווה שהוא ילך בימים הבאים ללימודים, ולא יהיה לי את ה'פיתוי' להיעזר בו... (ושאצליח לעמוד בזה בעצמי... לפחות בעיקרון אחרי חנוכה חוזרים לגן הרגיל, אם לא יהיו שינויים והפתעות...)

אולי בגלל חוסר האונים שלא ידע איפה הגן

טבילת האש הראשונה תמיד פחות נעימה

בשבילי לאסוף מהגנים זה מתיש אבל לילדים שלי זה קלי קלות, אין להם בעיה עם עליות קשות או מרחקים כמוני, הם עדיין בכושר

אז אולי מה שמרגיש לך קשה לבן שלך זה לא בדיוק אותו קושי, אולי פשוט לא התחשק לו..

ואין סיבה שלא יוכל ללכת הליכה של רבע שעה לכל כיוון, ביום נעים ולא חם במיוחד.

אל תשווי לעצמך ולחוסר כוחות שלך.

גם אם הוא התלונן וכו'....

ובכלל בימי שישי אחרי בי"ס חצי מבית הספר הלך ביחד לגן לחכות שם ליד השער עד שיסיימו וכולנו לקחנו את אחים שלנו.. 

כי בתי הספר והגנים סיימו באותן שעות.

אבל בימינו - הגנים מסיימים מאוחר יותר מהשנים הראשונות של בית הספר היסודי, והרבה יותר מוקדם מהילדים הגדולים יותר... כך שבאמת בדרך כלל זה לא מתאפשר.

בימי שישי זה באמת היה התפקיד הקבוע של התאומים, לאסוף אותה מהגן, אבל מאז שהגן רחוק זה כבר פחות שייך...

לתת לו תחושה שהקושי שלו היה עבורך עזרה גדולה

אחרי שהוא כבר התאושש מהחוויה.

זה מאוד טוב לנהל שיחות גם באיחור של זמן

זה בעיקר נכון כשאנחנו כועסים על ילד אבל נראה לי שגם במצב שהוא יצא קצת מבואס מהעניין, שיחה בזמן אחר על העניין יכולה מאוד לחזק ולתת כח.

אפשר גם לשתף במקרה דומה שעשינו מעשה דומה וזה היה לנו קשה אבל הסיפוק מהמעשה הטוב שעשינו אח"כ היה כל כך משמעותי.  שלפעמים עושים משימות בלי חשק וצריך להמציא את החשק.. לא תמיד זה קל וזה בסדר שלא תמיד מצליחים. אפשר לעשות מזה שיחה ממש טובה ומפרגנת.

אבל בוודאי שאחרי שהוא סיים את המשימה בהצלחה,גם אם מותש- בוודאי שיצא מזה רק טוב

למדתם עוד משהו על היכולות שלו, הוא התחזק והתקדם בהתמודדות עם אתגרים

אם הרגשת שמגיע לו פיצוי אז סבבה אבל אין מה להצטער על העבר רק לשמוח

גם על עצמי אני מרגישה את זה אחרי חוויות מפוקפקות שכאלה

שעזר לך כל כך שהוציא את הילד מהגן, אפילו שזה דרש מאמץ ואץ מבינה שלא הכיר את הדרך ובכל אופן עשה והצליח והביא הנוסף עוד ילד....

את היית חלשה ולא יכולת.. ואפשר לצרף סוכריה קטנה או חטיף משהו שיעשה טוב בלב.

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

לק"י

לא להתייחס לגיל שכתוב.

אלא לכמות של חומר שנמצא בה (פלואוריד אולי). לא זוכרת... צריך לשאול בטיפת חלב.

אז בהתחלה אני רק מנגבת את השיניים והלשון בחיתול טטרה ובהמשך מצחצחת. אבל מתחילה מהופעת השן הראשונה

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

לק"י

אבל כן צריך לדאוג שלא תתייבש.

אולי תתייעצי עם מוקד אחיות?

אבל אני בטוחה שכן.. כי סבלה רבות מדלקות בשתן

מאתמול בלילה קיבלה מנה ראשונה כך שהייתה אמורה להתחיל להקיא מיד לא?

בן דוד...

אומר לתת מוקסיפן ולתת לה לשתות מנות קטנות של מים

אבל היא מקיאה הכל

שתן? אפאטית?

מפתיע שהרופא ככה נתן אנטיביוטיקה בלי לבדוק.

זה נשמע לי מקרה שמתאים שרופא יראה אותה.

הרופא במוקד הבין שהיא לא מצליחה להכניס נוזלים בכלל?

יכול להיות שכן מתאים מוקד / מיון / רופא

בדר"כ נותנים אותה אחרי שאנטיביוטיקה פשוטה יותר לא עובדת. הגיוני שהיא רגישה לאוגמנטין או שהיא חזקה לה מדי. הייתי מנסה מוקסיפן כמו שהרופא אונליין אמר, נשמע לי הגיוני יותר שאת זה יתנו כטיפול ראשוני (מכירה הרבה שנותנים בהתחלה מוקסיפן ואם לא עוזר נותנים אוגמנטין)

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב.