בקיצור, לא חושבת שיש חיה שעונה לדרישות🙈

נדמה לי שזו העונה שלהם, תגגלי

מודה שזה היה עבודת המידות בשבילי 😅

אבל הוא היה מאושר ממש

עד שמיוזמתו הרגיש שמיצה את זה

ועשינו להם טקס פרידה

גדלתי עם חיות, לא רק כלבים, וזה מדהים

מנחם

משמח

הלוואי שאצליח להביא גם לילדים. לא כלב אוחי, אבל לפחות תוכי או דגים

אז פחות אכפת לי מהלכלוך,

לא חושבת שיש חיה יותר מלכלכת מהעורבים ששורצים אצלנו על הפרגולה.

אפשר לגדל אותו בתור חיה בודדת או שהוא צריך כמה תוכים?

הוא ישרוד עורבים שחיים בסביבתו? (אבא שלי יוכל להכין כלוב מוגן, אבל בכל זאת..)

וחתול זה בחירה בין לגור עם חיית מחמד לבין לגור עם אבא..

אז לא בטוחה ששווה את המחיר 😆

מעדיפה חיה שלא מסתובבת בבית.

הכלב - היה יללן נוראי ואחרי חודש עבר לצער בעלי חיים.

האוגר - מת אחרי כמה זמן.

התוכי (שדווקא היה חמוד ולא נורא מלכלך) - מת ממכת קור אחרי חודש.

הדגים - מתו באקווריום בזה אחר זה.

רק האוגרים שהיו לנו (מלבד האוגר ז"ל) שרדו בחיים, אבל הם התרבו בקצב מטורף, והנקבה הייתה בורחת כל הזמן מהכלוב ושולחת אותנו לחיפושים ברחבי הבית...

אה, וגם העכברים החזיקו מעמד יותר מדי טוב, למרות מלחמת החורמה שאבא שלי ניהל מולם - והם בכלל לא היו חיות מחמד...

בקיצור - לילדים שלי, כמה שהם מתחננים, אני אומרת שאין דריסת רגל לחיות אצלנו בבית. מספיקות הציפורים שמצליחות לחמוק בעד החלונות, וכמובן הנמלים והפרפרים בהמוניהם...

אולי תנסי להבין מה הצורך העמוק שלה בחיית מחמד, ותראי איך אפשר להיענות לו בדרך אחרת?

(עציץ או בובת פרווה יכולים להיות רעיונות טובים בעיניי... עציצים עוד לא הצלחתי לגדל בעצמי, אבל הילדים שתלו כל מיני דברים באדניות במרפסת והם צומחים יפה ומסבים להם הרבה הנאה... ובובות פרווה יש לנו למכביר )

היא רוצה משהו יותר חי.

עצם זה שהיא פתוחה לרעיון כמו לגדל נמלים,

מבחינתי נותן לי בכלל את האומץ לחשוב יצירתי ולא להתייאש.

אולי נמצא משהו מתאים.

יש כ"כ הרבה חיות בעולם, לכן מנסה לחשוב אם יש משהו שיכול להתאים.

לכאוב את כאבו, לשמוח בשמחתו וכד' בכמויות ממש גדולות

עם זאת, יש לה חוסן מטורף.

אבל אני חושבת שהיא זקוקה גם לפורקן.

לשים את הלב שלה איפשהו, לאפשר לעצמה את הנתינה והאהבה הזאת בלי להגביל כל הזמן.

היא הגדירה את זה שהיא רוצה חיה שכל יום תחכה לה והיא תוכל להסתכל עליה כמה שהיא רוצה.

זה צורך שהיה עוד לפני המלחמה, אבל עכשיו ממש בולט.

היא מאוד דואגת לחברות ולאחים אבל קשרים עם אנשים הם מורכבים ויש בהם עליות וירידות.

היא זקוקה להיקשרות ולמשהו שיחזיר לה אהבה (בתחושה שלה) בלי להתאכזב ממנו.

ככה נראה לי..

מחיה "פשוטה" כמו חילזון או צב?

יכול להיות שבשביל ההרגשה הזאת חייבים חיה מתוחכמת יותר

אז מניחה שכן..

אם היא גדולה מספיק, יכול להיות שיתאים לה לעזור לשכנים עם ילדיהם הקטנים? (בהנחה שאת לא זקוקה לה בעצמך...)

האמת שאם זה הצורך שלה בחיה - אז נשמע שכלב יהיה לה הכי טוב... אבל זה באמת קשה. אני חושבת שגם תוכי יכול לספק את המענה הזה. תוכי קוקטייל (מה שהיה לנו כילדים) אמור להיות יחסית זול וגם יחסית קל לטיפול. רק באמת צריך לשמור עליו היטב. (אצלנו הכלוב שלו היה ממוקם קרוב לדלת, והיו ימי חורף - והוא פשוט הצטנן למוות כנראה...) אבל אני זוכרת שבאמת אהבתי אותו והרגשתי שהוא יכול לארח לי לחברה במקום שבו בני המשפחה לא יכולים. (הוא בכלל היה שייך לאחי... אבל אימצתי אותו לפרקים )

זוכרות את זה?

או שרק קשישות כמוני מכירות?

חשבתי לקנות לילדים שלי

ואז נזכרתי שהם ילידי 2020 והלאה ואין טעם.. 

יש בובות שזזות ממש כמו אמיתי והכל,

לא התחברה.

ויש בה הרבה ציפורים...

היא רוצה חיה שהיא תוכל לטפל בה, לראות אותה, חיה שתחכה לה.

חוץ מזה ששאפו שאת מוכנה להכניס אותם לבית ככה..

אם הם יישארו בקופסה מבחינתה הם מחכים לה..

אני מוכנה שהם יהיו במרפסת, חס וחלילה בבית 😆

חיפושיות וכדו', כל מיני דברים שמוצאים בחוץ, בחצר ברחוב או בפארק אם יש.

הילדים שלי ( 8 ו ו 6.5)מאוד אוהבים לשמור חיות כאלה לכמה ימים או יותר, בתוך קופסאות. זה טקס שלם של עיצוב הקופסה, חירור המכסה וכדו'.

מה שכן, אם את רוצה להשקיע יותר, אקווריום פלסטיק שקוף יכול מאוד לשדרג את העניין, וגם לתת הרגשה מפנקת של מתנה. אפשר להוסיף גם קצת חצץ צבעוני תואם, ובכל פעם היא תוכל לשים שם חיה אחרת שתמצא, להוסיף חול /עלים/ אבנים/ בריכה וכו'.

ובין לבין שומרים את האקווריום ריק, ובפעם האהבה שנתקלים בפרפר/זחל/עכביש מעניין, יש מה לשים שם. 

אצלנו היו כמה אקווריומים כאלה בחצר, לא גדולים מדי, שחיכו ל' אורחים' של הילדים, אבל עכשיו אחרי כמה שנים הם כבר ישנים ושבורים, אולי הגיע הזמן להתחדש גם אצלנו

מעבר לזה שזה מגעיל הם גם מתרבים מהר (חילזון הוא גם זכר וגם נקבה והוא מרבה את עצמו או משהו כזה)

ואם יש גינה הפ עלולים ממש להרוס אותה

בתור ילדה גילדתי כמה חלזונות, אבל כנראה לא מספיק זמן כדי לתת להם להתרבות.

שמנו בתוך קופסה עם חורים, קצת אדמה ועלים בפנים. זכור לי בתור חוויה🙂

פעם גם גידלתי קונכיה בלי חילזון בפנים. חיכינו הרבה זמן שהחילזון יצא עד שהתייאשנו...🤭

אבל אפשר גם להחליט שאם נולדים חלזונות חדשים, הולכים לטיול לחפש להם מקום נעים לגדול בו. נשמע לי דווקא חוויה...

אבל ויקי קצת מספרת שמה שאמרתי לא ממש מדוייק אלא פשוט בגלל שכל חילזון הוא גם זכר וגם נקבה, ברגע שאת שמה שני חלזונות יש להם את היכולות להתרבות ובכל הטלה מוטלות איזה 20 ביצים..

בקיצור, לא ממליצה ככ לגדל לטווח ארוך..

נראה לי אם זה עד האביב שנוכל לגדל תולעי משי זה יכול להתאים.

(אם כי צריכה להכין אותה שבסוף יגיע הזמן להיפרד)

וגם בתכלס נראה לי קצת צער בעלי חיים לחלזונות.. הם לא אמורים לגדול בתוך קופסא..

הם צריכים את הרטיבות של הגשם, התנאים של הטבע

קונים את האקווריום ואז אוספים מהרחוב את הזוחלים למיניהם?

זה כרוך בצער בעלי חיים? (לא יודעת איך זחל מרגיש כשעוקרים אותו מסביבת הטבע שלו..)

החרקים שאוספים כמה זמן הם שורדים?

הם מתים או בורחים בסוף?

יש מקום שאפשר לקבל בו הדרכה איך לגדל אותם? ממש חשוב לי שחיה תקבל טיפול מתאים ולא נפגע בה

פשוט האקווריום, במיוחד כשהוא חדש, שקוף, ומאפשר לראות יותר טוב את החיה שבפנים.

לגבי צער בעלי חיים, אני כן מאפשרת לשמור חיות לכמה ימים, במיוחד אם אלה חיות שממילא מדבירים הרבה פעמים. בעיני זה שימוש סביר בחיה, ייתכן שיש שיחלקו עלי.

אבל, אם באמת רוצים חיה שאפשר לגדל ולהשקיע בה לאורך זמן, לא בטוח שזה יענה על הצורך.

אוגרים יכול להיות מצוין, כן יהיה צריך לעזור לה לתחזק את הכלוב, אבל במיוחד אם אפשר להחזיק במרפסת נראה לי שזה לא כל כך מפריע. 

תורם המון להתפתחות הנפשית של הילד.

ממש אפשר לראות בבגרות מי גידל חתול ומי לא. מי רכש יכולות אמפטיה, גמישות, אינטראקציה אנושית טובה יותר. המכנה המשותף של אנשים בוגרים כאלו הוא גידול חיית מחמד בילדותם שניתן להתאמן עליה. גם כלב יתן תןצאות נהדרות אבל הוא דורש הרבה יותר מאמץ לגדל

בכמויות גדולות.

אני קוראת לה ילדת לב הזהב.

אני מרגישה שהיא צריכה, קצת פורקן לכל היכולות האלו ולכן חיית מחמד יכולה לעשות לה טוב.

הבעיה שאין שום סיכוי בעולם שבעלי יסכים לגדל חתול.

אוגרים זה המקסימום שנצליח אם בכלל..

קודם כל הוא צריך חיסונים , כשאתם תרצו לנסוע, תצטרכו לקחת אותו או למצוא לו סידור.

חתולים לגמרי חולים פה ושם , ואם לא מטפלים בהם אז הם ניזוקים ומתים. אם חתולה לא מעוקרת היא גם תביא כמה חתלתולים פעם בשנה  לפחות. אם זה חתול זכר אז יהיו לו צרכים מיניים .

בנוסף צריך להרגיל חתול לשירותים. לעשות צרכים קבוע מתחת לבניין לא פתרון.

כמובן טיפולים רפואיים דורשים מאמץ וכסף.

חתול שמטייל לבד , מבלה את זמנו בפחי זבל .

אם את מתכננת עוד הריונות יש גם עניין של טוקסופלזמה .

מה עוד? אלרגיה אפשרית לאחד מבני בית או חברים , נזק לרכוש במקרה ולא מחנכים את החתול כמו שצריך. 

אם יש למישהי עוד רעיון שטרם נכתב,

אשמח לשמוע.

אני לא הייתי מסוגלת

אבל אני יודעת שיש כאלה ממש נחמדים לסביבה 

חיה שקטה ונקיה יחסית, נמצאת בכלוב לא גדול בקצה של הבית, לא צריך לתת לה להסתובב.. צריך לנקות לה את הכלוב מידי פעם, אבל זה בקטנה יחסית לחיות אחרות. וכיף ממש ללטף ולחבק אותה.

החיסרון הוא שזו חיה יקרה יחסית.

אף פעם לא גידלתי צ'ינצ'ילה,

אבל לא נראה לי שהיא מוגדרת כחיה קלה לגידול, וגם לא בטוח שמתאימה לחיות במרפסת.

לפחות לא במרכז, הטמפ' בקיץ ממש ממש לא מתאימות לה מחוץ לבית.

לי היו אוגרים (בגיל הרבה יותר גדול מ6, אבל עדיין ילדה קטנה) והם היו בכלוב שלהם כל עוד לא הוצאתי אותם ללטף ולשחק. יש להם בכלוב מין בקבוק מים עם כדורית, שצריך לוודא שהוא מלא. צריך לשים להם אוכל בכלוב ופעם בשבוע בערך לנקות אותו.

אני חושבת שהילדה יכולה להיות אחראית על השוטף ביום יום.

זה כן דורש לקנות קצת ציוד- כלוב, מתקן למים, אוכל, נסורת. אפשר גלגל שהם רצים עליו, מנהרה שהם מתחבאים בתוכה, אבן שהם משייפים את השיניים וכאלה.

מה שכן, אל תקנו זכר ונקבה, שני זכרים או שתי נקבות הרבה יותר מוצלח.

בתור אקווריום.. אכלו עלים..

וממש נהננו לשחק איתם על הידיים..

אישית עכשיו נגעלת מזה.. אבל בתור ילדה אהבנו..

זה היה אחרי שאח שלי רצה מאוד חיה וההורים שלי לא הסכימו כלום עד ששכנה שעובדת בגן חיות התנכי הציעה מקלונים.. 

חתול החיה היחידה שדואגת לניקיון ומעלימה צואה. קל מאד להחליף את הארגז. היום זה לא חול זה קריסטלים ואין ריח.

נתתי חתיכה והשאר הסלקתי למקרר..

אז מצבך טוב.

כשהתחתנו היה לבעלי חתול, הוא היה מסתובב חופשי על השיש.

ורק לחשוב שהוא הולך על השיש אחרי שעם הרגליים הנקיות שלו בדיוק כיסה את הצרכים בארגז החול שלו 🤢

שלנו היה בלתי ניתן לאילוף ( לא כמו כלב) והדרך היחידה להרחיק אותו מהמטבח היה לסגור אותו בחדר אחר בבית.

כשנכנסתי להריון הראשון חששנו מטוקסופלסמה, שיכולה לעבור בצרכים של חתולים, ולי לא היה נוגדנים לזה ( למרות שלהורים שלי יש כל מיני חיות, בבית ובחצר), וקיבלנו הנחיה שרק בעלי יטפל בארגז החול. ואז גם נהיה ממש מעיק העובדה שהחתול אהב להסתובב על השיש... 

חיות, וממש לא איסניסטית בכל הקשור לחיות.

כרגע מגדלים בבית שלנו רק כלב ודגים, למשל, אבל בעבר היו לנו אוגרים ותוכי ואחזור לזה בשמחה.

אבל חתול, מהניסיון האישי שלי, לא אגדל שוב בבית. 

וזה שהוא מרשה לעצמו להיכנס ולעלות לכל מיני פינות מוזרות כאלה בבית (מוזרות למי שיש כלב, למשל)

הופך אותו לחיה ייחודית שלא מתאימה לכל אחד

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף

בה אני בחודש חמשי

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

הזוי להשתמש בזה בתור בדיחה.

איזה נס שלא הוצאת את ההתקן!!

חיבוק , איזה חוויה מטלטלת!