הבן שלי בן 3.
נגמל באוגוסט, לפני 3-4 חודשים (וואוו זה מרגיש שעברו 20 שנה מאז)
הוא לא מפספס בכלל ב"ה, לא ביום ולא בלילה.
אבל....הוא גם אף פעם לא אומר שצריך שירותים.
כשיש לו גדולים הוא כן אומר אבל לקטנים (פיפי) אף פעם לא.
בהתחלה חשבתי שזה כי אנחנו בהתחלה.
אחכ התייעצתי כאן והצעתן לתגמל על כל פעם שמבקש, עשינו את זה וזה עבד ליום וחצי. (עשינו אז וניסינו שוב שבוע שעבר)
הוא מתאפק המון שעות כי אני לא זוכרת להציע לו.
אני נזכרת רק כשרואה אותו רוקד על הכיסא או כשרואה אותו מסתובב בבית בחוסר שקט ואז אומרת לו שיבוא לשירותים (אני שואלת אם צריך שירותים והוא אומר שלא ואז מתעקשת שיילך והוא עושה כמובן)
(חשבתי אולי קשור למצב אבל זה היה גם קודם וגם בכל מקרה מישהו הולך איתו אז לא אמור לפחד או משהו כזה)
אשמח לשמוע מה הייתן עושות.
ועוד שאלה על בן שנתיים. (החודש חוגג שנתיים)
הוא כל היום נושך.
כשכייף לו נושך, כששמח נושך, כשכועס.
ועכשיו הוא גם למד שזה מפחיד את אח שלו הגדול אז הוא רודף אחריו כדי לנשוך אותו כשמשהו לא מתאים לו.
מה עושים עם זה?
