זהו. איבדתי את זה. בן 4.5 ו2.5 ואני משתגעתתאנונימית בהו"ל

אני על הקצה ואולי כבר אחרי.

כמה שאני מנסה לעבוד על עצמי, לא להיכנס למלחמות מיותרות, להיות יותר סלחנית כי הם ילדים, לתת להם 2 אפשרויות, לנסות לראות את הצד שלהם, להיות נחמדה, להיות קשוחה.

כלוםםםם

פשוט כלום

וזה בשבועות האחרונים קרה

עד עכשיו היה מעולה באמת! אוהבת את הספר והפוקדאסט של עינת נתן והרגשתי שזה נותן לי הרבה כלים.

אבל זהו

הותשתי

הכל מלחמות, הכל וויכוחים, כלום לא טוב, מלא חוצפות, לא מקשיבים בכלל, עושים מה בא להם, לא נעימים, יוצאות ממני התנהגויות שאני לא מאמינה על עצמי.


אוףףףף. קשה ככ

חייבת עזרה דחוף

חיבוקקחנוקה

לכל אמא יש ימים שמרגישה ככה..

ובאמת שהות של אמא ילד זה אחד הדברים הכי צפופים ולכן נורא קשה (לי) לצאת מלופים.

דורש עבודה מתמדת ממש בלי הפסקה..

אני עם שנים בערך בגילאים שלך ובאמת זה קשה, אם כי כנראה עוד יזדהו.

וזה עובר..

תודה נשמה♥️אנונימית בהו"ל
גם על ההזדהות וגם על התזכורת שזה עובר..
מזדההאביול
את יכולה למקד איפה עיקר הקושי?המקורית

זה יותר בשעות מסוימות?

הם במסגרת? יש להם סדר יום?

על מה המלחמות?

 

תמיד אומרים שהדרכת הורים זה טוב, אני לא חולקת, אבל קודם כל צריך רגע להקשיב מאיפה מגיע ה'רעש'

האם את קצרה כי את חסרת כוחות, עייפה, בעל מגויס, סטדנרטים וציפיות גבוהות מהילדים

או שבאמת משהו השתנה אצלם וזו עייפות/ רעב/ רגישות למצב/ געגוע לאבא מגויס שמוציאה אותם מאיזון

אולי קפיצת קומה שלהם בגדילה שצריך להסתגל אליה

 

מכל מקום זה וודאי לא פשוט

כןאנונימית בהו"ל

הם במסגרות ואוהבים ללכת.

הזמנים הקשים הם- לא נעים אבל כל זמן שאני איתם פחות או יותר.

בעלי לא מגויס ועוזר לי המון

אני אחראית לארגן אותם בבוקר בזמן שהוא מכין את האוכל.

וכבר אז הם בכלל רוצים לשחק ולצייר ולרקוד טנגו ומה לא העיקר כמובן לא להתלבש.

מהבן שלי בן 4.5 הייתי מצפה שיתלבש לבד ואני יודעת שהוא מסוגל (הוא גם עושה את זה מידי פעם כשנחה עליו הרוח) אבל אני אפילו לא מנסה להעלות את האופציה במיוחד בבוקר שזה זמן לחוץ.

הוא רק צריך לנעול נעליים וגם זה סרט.

הולך לכיוון הארון של הנעליים ובדרך שוכח 9181 פעמים שהוא צריך לנעול נעליים. כזה.

והבת שלי רוצה רק חצאיות או שמלות, אין תמיד נשמה.

מביאה לה לבחור בין 2 זוגות מכנסיים והיא לא מוכנה ובכיות ועצבים.

הבוקר לא היו עוגיות ואמרתי לבן שלי שהוא יכול ללכת לחפש בארון אבל אני יודעת שאין.

אני שומעת רעשים, שואלת אותו בקטע טוב מה הוא מצא, אומר שכלום. מאחורי הגב שלו הוא מחביא במבה.

בדרכ אני אומרת לו שיבקש רשות ואולי אני אסכים אבל במבה על הבוקר זאת לא אופציה. אמרתי שאני לא מרשה

ואז הוא אומר לי- או שאת מרשה לי לצייר או שאני אוכל במבה

(נותן לי 2 אופציות החמוד)

איין גם להרביץ לי וכו


בקיצוררר ככה נראה בוקר שגרתי


בצהריים אני מסיימת לעבוד וישר יוצאת לקחת אותם

עייפה ומשתדלת להיות שבעה אבל זה לא תמיד קורה

ואז יש שעה וחצי של נחת יחסית


אבל אז עוד פעם ארוחת ערב עדדד שהם אוכלים ואז אני אומרת זמן ללכת לישון והם נזכרים שהם רעבים

טוב יצא לי ארוך הרבה יותר ממה שתכננתי

אבל תודה על המקום לפרוק♥️

ועוד משהואנונימית בהו"ל

אני בהריון בשליש שני עם סכרת הריון די חריפה אז לא אוכלת הרבה כי לא מוצאת את עצמי

הגיוני שזה גם משפיע...

 

והמצפון הזה על ילדים בעזה בגיל שלהם ואני מתעצבנת עליהם על דברים כאלה גם לא מוסיף

הייתי מתחילה מזה שתכיני לעצמך אוכל מתאיםסודיתאחרונה
מן הסתם הם יאכלו איתך..
אני חושבתהמקורית

שיש פה ענין משולב של גבולות ושל הבנה של הרצונות שלהם מול עניין של ניהול נכון של זמן וכוח 

אני לצורך העניין ב99 אחוז מהזמן מארגנת את הילדים לבד בבוקר, וגם אצלנו יש את העניין של ההתפזרות

אני בנושא הזה אבל לא מתפשרת ועומדת להם על הראש- קודם כל מתלבשים, ואחרכך משחקים. זו עקשנות ששווה לעמוד עליה. ממש

מתי את מתארגנת בבוקר? אם תוך כדי שהם מתלבשים, אז זה קצת בעיה בגילאים האלה כי זה מועד לפורענות ואני הייתי ממליצה לעשות את זה קודם שהם ערים או אחרי שהם לבושים ומשחקים

 

 

חטיפים הייתי מרימה לארון גבוה האמת אם יש גישה

אבל בלי קשר - לילד יש צורך באוכל בבוקר לפני שהוא יוצא. זה גם אצלי ככה

אז או שאני נותנת מעדן (זה יחסית חדש אבל באמת מקל עליי), או עוגיה קטנה או שטוחים בשקית. אבל לאכול הוא צריך 

 

לגבי הילדה - לבי איתך. באמת. גם הבת שלי קשה בבגדים, והאמת שהחלטתי לבחור את המלחמות. אצלי זה הפוך שהייתי קונה מלא שמלות והיא רוצה רק חצאיות וחולצות

חסכתי לי את הכאבי ראש קניתי רק חצאיות וחולצות ושלום על ישראל. 

 

ובאמת זה מובן עכשיו שאת כותבת שאת בהריון עם סכרת.. זה כשלעצמו לוקח הרבה כח 

לא יודעת אם מה שכתבתי מתאים לך, אבל לפחות ניסיתי

 

האמתאנונימית בהו"ל

שאני לא מתארגנת🙈 נשארת עם פיג'מה עד שאני יוצאת לאסוף את הילדים בצהריים.

אז איך את מחזיקה אותם קצר? זה ישר מעלה לי את העצבים

בא לי בוקר של של נחת עם שוקו חם, שירים וחיבוקים.

טוב נסחפתי


ואת צודקת לגבי האוכל, בדרכ יש עוגות או עוגיות עם חלב. אבל הבית היה די ריק היום..


וכן, צודקת. כנראה עדיף לקנות כמה שמלות ולחסוך את הכאב ראש הזה.


תודה על הסדר שעשית לי ועל המילים החכמות שלך. מעריכה אותך

חחחח אלופה תהני !המקורית

פשוט לא מניחה להם לרגע

 

חוזרת על אותו דבר מאה פעם אם צריך

קודם מתלבשים - אחרי זה משחקים

נו, התלבשת?

למה לא שמת חןלצה?

קדימה, חולצה מכנסיים גרביים

עכשיו! לא מדברים עד שלא מתלבשים 

קדימה - לנעול נעליים

נו, נעלת נעליים?

זרובבל, שמת נעליים??

בלי נעליים לא משחקים

 

נראה לי הם מסיימים רק כדי שאני אשתוק

חחחח צחקתי בקולאנונימית בהו"ל

טוב אני הולכת לנסות את זה.

ויש להם גם זמן לשחק? קמים מוקדם בשביל זה?


וזה לא מעצבן אותך שהם לא מקשיבים? זה השלב שהפיוז שלי נהיה עוד יותר קצר ואני מאבדת את זה

כן, יש להם זמן לשחקהמקורית

לצורך הדוגמה - הם קמים ב6.00 ואנחנו יוצאים באיזור 7.30 - לפעמים קצת אחרי 

זה המון זמן להתארגן ולשחק 

ממש בנחת 

 

ובטח שזה מעצבן אותי

יש ימים שאני נהיית דרקון יורק אש

אבל זה באמת לגמרי קורה. נו מה נעשה..??

אני משתדלת מאוד שלא לזוז מתבניות קבועות כמו סדר בוקר וערב כדי שיהיה כמה שפחות חיכוך, אבל לא יודעת..

יש דבר כזה אמא שלא כועסת...?

כועסת זה דבר אחדאנונימית בהו"ל
אני רותחת.. אבל כנראה שאני צריכה להיות קצת יותר סובלנית גם כלפי עצמי
נשמע שחלק מהמלחמות אפשר למנוע מראשאמאשוני

וחלק לזרום איתם.

אבל צריך להחליט שרוצים שיהיה נעים.

בגדים תקני לה מה שהיא אוהבת אם זה מוגדר.

אם כל פעם היא משנה את דעתה לפי מה שאי אפשר היום זה סיפור אחר,

אבל אם תמיד היא אוהבת סוג/ צבע מסויים

אז תדאגי שיהיה לה מספיק מזה ושלום על ישראל.

(ואני אומרת את זה כשיש לי ארבעה ילדים, הבכור בן אח"כ שתי בנות והאחרון גם בן, אז לכאורה הבגדים שאפשר להעביר זה רק בין שתי הבנות וכל אחת אוהבת סגנון לגמרי שונה אז למעשה כל ילד צריך כל שנה מלתחה שלמה)

לגבי הבמבה, אז הבן עשה לך תרגיל שמשקף בדיוק אץ מה שאת אומרת להם. הוא בן בכור והוא מעתיק ממך הכל.

סיטואציה מצחיקה, יש כמה תגובות אפשריות, אבל תנסי להשאיר כת זה בגדר תחבולה מצחיקה ולא חוצפה והתנגדות..


לגבי הצהריים אם את עייפה ורעבה זה לא ילך עם הגילאים האלו.

צריך למצוא לזה פתרון מערכתי. אפשר פעמיים בשבוע להביא בייביסיטר שתוציא אותם מהמסגרות ותביא אותם הביתה ואת בזמן הזה תאכלי או תנוחי מעט.

או שבעלך ישמור עליהם יום אחד אחה"צ ארוך זה גם ייתן לך הפוגה וגם תוכלי לעבוד יותר שעות ולקצר ימים אחרים שיאפשר לך לאכול ולעשות הפסקה בין המשרה בעבודה למשרה בבית.

לתכנן להיות עם הילדים כמה שיותר ולא להצליח להחזיק את הזמן הזה זה לא בהכרח עדיף על קצת פחות שעות בשבוע איתם עם יותר נחת.

לגבי ארוחת ערב, זה לא גיל שיש להם סבלנות לתת לך לבשל.

הארוחה צריכה להיות מוכנה לפחות שעה לפני הזמן שרעבים כי לפעמים יש באמצע כל מיני דברים שצריך לעשות ולפנות שולחן וכו.

וכל עיכוב משלמים עליו בריבית דריבית אז זה לא שווה.

אם את רוצה טיפים איך להתארגן עם האוכל תגידי ואוכל להגיד איך זה עובד אצלנו.


בגדול נראה לי כדאי לך לתכנן איך מקדימים תרופה למכה, אבל לא רק בגישה של,איך למנוע את המלחמה הבאה, אלא מראש לתכנן גם דברים כספיים שיעשירו את החוויה המשותפת.

למשל אפשר להכין לוח פרגון, לחלק מדבקות, לתת לילדים זמין חומרי יצירה מגניבים שיעסיקו אותם.

הפתעות קטנות וזולות

שירים בבוקר

מלא מלא פתקי נחת לגננת. לפחות שתיים בשבוע עד כל יום פתק.

ליצור חוויות מחוץ לבית. למשל לחפש בדרך חלזונות, נמלים, לעצור להסתכל על שיפוצים ולהסביר מה רואים.

לחיות ולחוות איתם את ההנאות של החיים.

כשלילד יש חוויה וקשר חיובי,

והצרכים הפיזיים שלו מסופקים (הוא לא עייף, לא רעב, לא קר/חם לו, הבגד לא מציק לו, הוא לא צריך להתפנות, לא מגרד לו וכו')

אז הוא הרבה פחות יחפש את ההתנגדויות.


לא כתבת על המקלחות, אם הולך לכם טוב אז מעולה, אם לא גם לזה יש טיפים שהצטברו עם השנים.

אבל אולי בגלל הבעיות שהם לא אוכלים טוב, אולי כדאי להחליף קודם מקלחות ואז אוכל.

מקלחת פותחת את התיאבון ומאפשרת לאכול יותר ביעילות וזה יחסוך לך את הבעיות שבמריחת הארוחה וגם אח"כ את הבעיה שהם רעבים.

זה גיל קשוח, כי זה גיל שהם לא יודעים להעסיק את עצמם הרבה לבד ואם לא מעסיקים אותם הם מתחרפנים ומחרפנים,

אבל אפשר בהיערכות נוספת להפוך את התקופה הזאת לקצת יותר טובה, ובכל מקרה בסוף מה שנשאר בזיכרון זה החוויה והרגעים הכיפיים האלו ולא הבעיות והבכיות.

עוד משהו חשובאמאשוני

נשמע שיש לכם הרבה רגעים טובים,

אבל הקושי גורם לך להרגיש שהכל לא טוב, הכל מלחמות, אף פעם לא מקשיבים..

אז חוץ מזה שפרגון יעזור להם לראות ולעודד התנהגויות טובות, גם לך זה יעזור.

תרשמי לך כל יום מה כם היה טוב, נקודות של אור, משפט יפה, מחווה קטנה,

התגברות פנימית.

בגלל שזה זורם ולא מצריך מאיתנו אנרגיה, אנחנו פחות זוכרים גם את הרגעים הטובים.

אבל אם נקפיד להעלות אותם למודעות זה ייתן לך כוח להתמודד עם הרגעים היותר קשים.

צודקת ממש!!אנונימית בהו"ל
אני רוצה טיפים על מקלחות ואוכל!בוקר אור
נקודות התורפה גם אצלנו במיוחד עכשיו 
טיפים לאוכל:אמאשוני

אני מתארגנת ברמה שבועית.

יום שישי מבשלת בכמויות כפולות בכוונה שיישאר מספיק מנות יפות לימים ראשון ושני.

למשל שניצלים- מטגנת כמות כפולה, מייד שמתקרר אורזת בתוך נייר סופג בתוך נייר אלומיניום ומקפיאה.

דגים- מבשלת באותו סיר כמות כפולה של חתיכות.

לא מקפיאה, בערב שבת שמה לב לתת מנת דג עם תוספות אבל שמה לב להשאיר שתי מנות יפות לתחילת שבוע (במקרה שלנו אני והבן שלי אוכלים דגים בתחילת שבוע)

מרק- תמיד מכינה בכמות גדולה. לא תמיד כפולה כי אם שמים המון עוף זה עושה טעם חזק. שמה כמה סוגי ירקות, תפו"א, גזר, קישוא, שומר, בצל, סלרי. אני אוהבת גם דלורית, הילדים שלי פחות.

באמצ"ש מחממת ומכינה קוסקוס משקית וזה משדרג את הארוחה.


ימים ראשון ושני סוגרת פינה עם האוכל של שבת, לפעמים צריך להוסיף תוספות כמו קוסקוס או פסטה. אבל האוכל העיקאי מוכן מזין ומשביע.


יום שלישי זה יום של תנועות נוער וסידורים, פחות מבשלת. לכן פיצה פיתה או שקשוקה או חביתה עם אבוקדו זה סבבה.

מוסיפה ירקות חתוכים.

פיצה פיתה אני פורסת את הפיתות קפואות, מדללת רסק עם תבלינים ומים ומורחת על הפיתות זה נמרח בקלות ובמהירות.

מפזרת זיתים וגבינ"צ ולתנור.

ל2-3 ילדים 5-6 פיתות זה מספיק.


תמיד יש לנו בבית אשלים עם גרנולה ביתית לכל צרה.

גרנולה מכינים פעם בחודש, מ700 ג' קוויאר עבה עם תרכיז תפוחים של B&D.

20 דקות בתנור על 150 מעלות וזה מוכן.


יום שלישי או רביעי מבשלת ארוחה בשרית או פרווה. מרק אחר ממה שאוכלים בשבת שיהיה לגיוון או עוף עם זיתים.


כל מה שצריך עגבניות אני משתמשת בעגבניות מרוסקות שמוכרים בסופרים.

זה חוסך מלא עבודה והופך את העסק להרבה יותר פשוט.

עוף עם זיתים למשל, אני מבשלת לפעמים שהעוף קפוא. לא תמיד אפשרי לי להפשיר מראש.


יש לי בבית שקיות ירקות כמו סנפרוסט. מחממת כרובית, ברוקולי, שעועית ירוקה בנינג'ה.


יש לי תמיד גם אדממה, גם שופכת לסיר כשזה קפוא, הילדים יודעים לבד לאכול את זה.

אם יש ממש קטנים אז לא לתת בלי השגחה

אבל לגדולים יותר זה אחלה פתרון לנשנוש כשיש בלתם.


קציצות טונה וקציצות ירקות מכינה בכמויות גדולות ומקפיאה.

מחממת במחבת או בתנור (עדיף בנינג'ה זה מחזיר את הקריספיות)

לא לחמם במיקרוגל זה הורס את המרקם.

קציצות בתוך פיתה עם ירקות בצד סוגר את הפינה.


לגבי חיתוך ירקות אז או שאני מתחילה עם זה, או מסיימת עם זה.

לא באמצע ולא מעכבת ארוחה בגלל זה.

ילדים שמתרגלים לאכול ירקות תמיד ישמחו לאכול אותם ולא הכל חייב להיות מוגש יחד.


ילדים קטנים אני משתפת בהכנה.

זה מאריך את הזמן אבל מונע חיכוכים מיותרים וגם פותח להם את התיאבון.

אני מתחילה לבשל ב16:00 איך שאני חוזרת מהאיסופים, גם אם זה עוף או מרק נגיד שלוקח לזה זמן, לבינתיים עושים דברים אחרים ואם עדיין לא מוכן אז קודם מתקלחים ואז אוכלים.

קציצות בשר למשל זה משהו שאני מכינה או מהצהריים אם במקרה אני בבית או ביום שבעלי יכול לחזור מוקדם יחסית לפני זמן ארוחת הערב ואז הוא נותן איתי יד כי זה משהו שמצריך יחסית הרבה התעסקות במטבח, מצד שני אין משהו יותר מרגיע מיוחדים שאוכלים בשרי טוב ומשביע.


בגדול השילוב של אוכל בשרי משבת עם אוכל חלבי מהיר, ובישול לקראת אמצע שבוע, נותן מענה לכל השבוע בלי להשתגע.

שימי לב שכמעט תמיד האוכל אצלי מוכן לפחות חצי שעה לפני הארוחה.

כי בין לבין הילדים צריכים אותי לדברים אחרים.

בעונה שנעים בחוץ, הרבה פעמים לוקחת איתי גבינה וירקות וקרקרים או פרכית אורז או לחמניות לגינה ואחרי האיסוף מהגן בזמן שהם משחקים אני חותכת ומביאה לנשנש ואז הם לא חוזרים מורעבים ועצבניים הביתה אז אני יכולה למשוך אותם יותר בחוץ עד שבעלי מגיע ואז מארגנים להם ארוחה חמה.


תמיד יש לי במקפיא שניצל טבעות, נקניקיות, אדממה וכד' לכל צרה.

משתדלת פחות לתת אבל לפעמים יש עיכובים או שמשתחררים מוקדם (ר"ח, צומות, אסיפות  הורים, חודש ארגון)

אז הילדים מכינים לעצמם ארוחת צהריים.

לגבי פירותאמאשוני

נזכרתי בעוד משהו וקשה לערוך,

תמיד יש שפע של פירות בבית.

מבננות ותמרים שאפילו בן ה2.5 שלי יודע לקחת לבד, ועד פירות הדר המיוחדים יותר כמו תפוז אדום, פומליות וכו'.

לקטנים אני מקלפת ומפלחת (מחלקת לפלחים) אבל חשוב לי להרגיל לעצמאות אז ככל שגדלים יותר נותנת להתמודד לבד.

בת ה6 שלי כבר הרבה זמן יודעת לקלף תפוחים ופירות הדר.

זה זמין, צבעוני, בריא וטעים ונותן גם הפוגה מרעב מציק ומעצבן שמגיע לפני הארוחה או אחרי ארוחה אם ילד אומר שהוא לא שבע.


טיפ נוסף, אני מטגנת בצל בכמות גדולה במחבת וכף פרווה פעם בשבועיים בערך ופשוט מוסיפה בצל מטוגן קפוא למאכלים כמו קציצות או רטבים.

השמנוניות של הבצל המטוגן הופכת את הגוש לפריך יותר אז ניתן לקחת כמות קטנה בקלות.

אז זה עם השילוב של העגבניות המרסקות הקנויות הופך את הבישול של הרטבים למהיר וחוסך זמן מיותר. בסגנון לזרוק לסיר ולתת לזה להתבשל טוב שייספגו הטעמים, אין טעם של מקפיא כשזה מבושל טוב.


ככה גם מכינה שקשוקה. זורקת כמה דברים למחבת, מרתיחה טוב על אש נמוכה, ואז רק מוסיפה ביצים.

תודה רבההבוקר אור

מרגישה שזה לא האישו אצלנו כי הם בכלל לא אוכלים מבושל באמצע שבוע רק במסגרות

זה כולה סנדוויצ'ים עם ירקות וגם את זה קשה לי לארגן כי הם אפילו לא נותנים לי לחתוך ירקות

לערוך שולחן אני נותנת להם כי ראיתי שהם לא נותנים לי לעשות שום דבר אז לפחות זה מעסיק אותם

אבל הם תמיד חסרי סבלנות גם כשאוכלים בחמש וחצי, והגדולה לפעמים לא רוצה לבוא לאכול ועד שהיא באה ועד ש ועד ש.. ואז אני כבר נהיית לחוצה לקראת המקלחות וההשכבה שלהם

ומקלחות עכשיו עושה לשניהם ביחד ןמתליל להיות ממש לא נוח כי קר והם לא רוצים להיכנס והמקלחון כבר קטן לשניהם ביחד

והאמת? בא לי פשוט להיעלם לשעה וחצי ולחזור לילדים מאורגנים אכולים ונקיים 

האמת שלפעמים סיר אוכלאמאשוני

יותר קל מסנדוויצים.

תנסי להחליף בין זמן המקלחות לאוכל, ותראי ישועות.

בע"ה אכתוב בהמשך לגבי המקלחות.

ריח של אוכל מבושל שמתפזר בבית מושך גם את הסרבנים הגדולים מכל החורים שלהם שנשבעו לפני דקה שהם לא רעבים וגם את אלה שהצהירו שאסור לאחר לפעולה.

(האמת שזה עובד גם עלי)

ויותר קל לילדים קטנים לאכול כמות משביעה.

גם הילדים שלי אוכלים בצהרונים וזה לא זה.

תנסי תקופה ותראי אם יש שיפור.

סנדוויצ'ים אוכלים אצלי טוב או בפארק או  כשעושים פיקניק (אפשר גם במרפסת, פורסים מחצלת ומסדרים כסאות ילדים, ואוכלים סנדוויץ)

בפיקניק אני מרשה גם לשתות שוקו אז בכלל זאת חוויה.

תנסי לשתף את הילדים בחיתוך או סידור ירקות.

תחמיאי להם על השולחן הערוך ותעודדי אותם ליצירתיות.

למשל ליד כל צלחת להשאיר מדבקת הפתעה או לארוז כל סט סכום בסרט.


(מכירה את הסלוטייפ הצבעוני? זה אחלה בשביל דברים כאלו, הם מקשטים בזה המון)

הם לא מתלכלכים אצלך אם מתקלחים לפני א. ערב?תוהה לעצמי
הייתי ממש שמחה להחליף את הסדר, אבל אז היא צריכה מקלחת שוב, והפיגמה גם במצב מבאס..
האמת שלאאמאשוני

נדיר שנשפך מרק או רוטב ברמה מלכלכת.

ואוכלים אצלי עם הידיים גם לפעמים.

עד מפרק היד מתלכלך, לא מעבר בד"כ.

וגם אם כן, מחליפים חולצה.

פחות מתרגשת מכתמים על הפיג'מות אבל זה די נדיר האמת.

אני לא מדברת על תינוקות בכסא אוכל, כן? מדברת על ילדי הגן.

אם כבר אז צחצוח השיניים יותר מלכלך אצלי אבל גם זה הם לומדים לעשות בלי להירטב מדי.

הם אוכלים לבד מגיל צעיר ממש אולי זה קשור ואולי זה אופי.

גם אני מקלחת לפני א. ערבהמקורית

לבת אני אוספת את השיער 

הבן ב"ה אוכל יותר נקי ממנה ממילא

ולא אוכלים אצלי רק חביתה בא.ערב

לפעמים זה מרק

לפעמים זה פסטה ברוטב אדום

פיצה 

על האש לעתים נדירות

 

 

לגבי מקלחות ממש לא אופציהבוקר אור

כי הם קטנים וממש מתלכלכים באוכל עדיין לצערי

ולהכין אוכל אני מודה שקצת כבד עלי .. ממש מקל עלי לא להכין אוכל במהלך השבוע כמעט

ובטח שלא באותו יום שחוזרים כי יש בערך שעה בין מתי שחוזרים למתי שאוכלים ופעמים שניסיתי לדחוף שם גם הכנת אוכל כלשהו זה פשוט היה נורא

אם נח לך הסנדויציםחנוקה

אז תשאירי אבל אם לא

אפילו פסטה/פתיתים שזה לא עבודה באמת, נאכל יותר טוב מלחם

ובמיוחד בחורף אוהבת שאוכלים חם.

שמה סיר פתיתים/פסטה (הבן שלי כבר יודע לעשות את זה בגיל 4)

ואז כשמוכן מוסיפה לסיר טונה שימורים/גבינות לבן וקצת צהובה/ביצה ומקשקשת- זה מתבשל.

לא יוצא אוכל פירורי אלא 'תבשילי' יותר בלי עבודה (אפשר גם רסק עגבניות וזיתים, אצלי זה בל יעבור מבחינת הילדים)

ולגבי האוכל אחרי מקלחות אצלי זה כן קטנים וכן מתלכלכים אבל עדיין 

א' מעדיפה שילכלכו פיז'מות מאשר בגדים, עם כל הכבוד לבובות של דיסני.. לא מצליחה להרגיל לסינר וזה גם לא עוזר.. הקטנה מטנפת את המכנסיים והגדול מלכלך את קצות השרוולים מדי פעם

ב' אני עושה להם אמבטיה וזה הזמן שהם בפנים שאני יכולה להעביר את הבית משעת משחק לארוחה- לא ממש מסדרת אבל וויש קצר, טאטוא של שאריות היצירות, פינוי השולחן וכו'.

 

 

ועוד משו כדי שא יהיה עצבניים אצלי צריך ארוחת פרי באמצע אחר הצהריים- סביב ארבע. לא מדי הרבה שיאכלו בערב אבל כן תפוח/תפוז ולפעמים זה אפילו לבן. יש לי גם גבינה וקוטג' בקטנה שגם יכול לסתום את ה'חור' הזה

אולי תתני לגדולה למרוח ולהכין סנדוויץ'?כבתחילה

אצלנו בן רבע לארבע יודע לחמם לעצמו לחם מהמקפיא, למרוח ממרח שבאלו.

ירקות זה באמת יותר מורכב לתת להם לחתוך אבל אפשר לשטוף ולתת להם לאכול ירק שלם או לחתוך לחצי אפילו בידיים בלי סכין..

וואו מרשים!אמא לאוצר❤
ואו, לוקחת גם לי 💓 תודה!בתנועה מתמדת
תודה על התגובה הזאת!!אנונימית בהו"ל

אז ככה, קודם כל עם הבן שלי והתרגיל שלו זה לא סתם הקפיץ אותי.

הוא כבר חצי שנה בלי מוצץ בלילה ובחודש האחרון הוא מחכה שאחותו תלך לישון ואז לוקח לה את המוצץ וישן איתו.

בהתחלה הוא היה דואג לה לפני השינה שיהיה לה יותר ממוצץ אחד, ממש טוב לב מתפרץ. היינו נכנסים לחדר והוא היה מחביא את זה מיד.

אז כואב לי גם כל התרגילים האלה והחוסר שקיפות וגם מה מוצץ פתאום?

דיברנו איתו על זה דרך סיפורים וביקשנו שיתן עצה לדמות מפתח וגם בצורה ישירה שהוא כבג גדול ולא מתאים וגם חבל על ההסתרות.

בקיצור זה הקפיץ אותי יותר ממה שתכננתי.


וכן, אני מאוד אשמח לטיפים להתארגנות על אוכל!

בכללי אוכל אצלי זה ממש לא משהו בראש סדר העדיפויות. אין לי בעיה להיות רעבה ולילדים שהם אחרי צהרון ובשרי אז גם ביצה קשה עם לחם ומלפפון זה מספיק.

אבל גם זה מרגיש לי לא בית.. בא לי שיהיה להם אוכל חם ומפנק.

(כרגע בהריון קשה לי עם ריחות של בישול...)


לגבי החוויות. וואו. איך בא לי ככה

לראות חלזונות ולקפוץ בשלוליות. צריכה לשבת עם עצמי ולהבין למה זה לא קורה בפועל.

ברור שכשאני נזרקת ישר מהעבודה לאיסוף ומאינטניסיבות אחת לשניה זה לא מוסיף רק שהבעיה שאני עובדת המון ואם יש לי כמה דקות פנויות אני איכשהו מוצאת את עצמי שוב מול המחשב....


בקיצור כנראה שהעירכות ותכנון זה שם המשחק ואני גרועה בזה

זה לא קל בכלל. הם בודקים גבולותכתבתנו

וזה לא תמיד נעשה יותר פשוט כשהם גדלים.

תזכרי את זה, הם בודקים אותך. מה לא יקום ולא יהיה, מה הם "יצליחו" לסובב לטובת עצמם.

והאמת, שהם מאוד מחפשים ללמוד את הגבולות.

יש בטח כאלה שיתנגדו, אבל אני במקרים של חוסר הקשבה מוחלט בכזה גיל אגרום לזה לקרות גם קצת יותר בכח. נגיד לא רוצה להתלבש- תשמע אתה ילד גדול ויודע לבד, אבל אם לא תעשה את זה זריז אז אני אצטרך להלביש אותך כאילו אתה תינוק, ואם תתנגד אני אצטרך להחזיק אותך חזק. לזכור שאת מנהלת הארוע והזמן, זה באחריותך ולא בהכרח באפשרות שלו לקחת על זה אחריות. פעם שמעתי ממישהי שאני מעריכה את דעתה שהיא חשבה על זה שלא סתם הילדים גדלים פיזית בקצב כזה שאפשר להתמודד איתם (שוב, פיזית) מבחינת גודל ומשקל וחוזק. לפעמים אין ברירה אלא לאכוף משהו קצת יותר בחוזקה (ואני לא מדברת על פליק או משהו. אלא לתפוס בלי שיזוז, להצליח להלביש גם מתנגדים וכו'). זו גישה שאני כאמא לא מתבלבלת מי אומר את המילה האחרונה גם במחיר של אכיפה פיזית פחות נעימה.

זה ממש בסדר לחלוק על הגישה ולא לאהוב את זה, אבל אם היא לא מעוררת בך התנגדות אז יש מה לנסות.

בהצלחה. זה מתיש וכאילו לא נגמר לעולם אבל זו תקופה שעוברת. בהצלחה יקרה, את אמא מצוינת ומדויקת לילדים שלך. שמרי על עצמך ועליהם בשפיות.💚

דילמת ליל הסדר המשפחה והבעלשירה_11

חח זה הכותרת שמצאתי


כבר שנתיים שאנחנו אצל ההורים שלי בליל הסדר

והשנה ניסע למרכז (אזעקות וכו בעלי ממש חשוב לו)

ודווקא השנה יצא שההורים שלי לבד בחג, לא לבד לבד אלא עם 2 אחים שלי קטנים (10 ו16)


ואמא שלי ממש ביקשה שרק אם זה לא יעשה לי בלגן אם אוכל להגיד לבעלי שנהיה אצליהם כדי שלא יהיו לבד


לא יודעת מה נכון לעשות

מצד אחד ההורים שלי שלא רוצים להיות לבד בליל הסדר

מצד שני בעלי שכבר רוצה ליסוע להורים שלו וגם שם יש אורחים זה לא יהיה לבד כמו אצלינו


אמא שלי ממש לא לוחצת עלי והיא הכי מבינה אבל איזה קשוח זה הבחירות האלה 

תראיאפרסקה

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

האמת שאחרי שנתייםשלומית.

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

האמת שהייתי מרגישה מאוד לא בנחהמקורית

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

לא הייתי מבקשת מבעלי דבר כזהרוני 1234

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

אני רק - שני ילדים זה לגמרי אווירה חגיגיתהמקורית

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

 

סליחה, לא התכוונתי לפגוערוני 1234

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

לא נפגעתי, הכל בסדר המקורית

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי


ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

אתם גם לא מתארחים אף פעם בליל הסדר?רוני 1234
לא. מהשנה השלישית לחתונה לאהמקורית
למחרת כן
בלי להיכנס למהות הבקשהתהילנה

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

דוקא האמא נשמעת מאד עדינה ומתחשבתרוני 1234

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

לי זה נשמע מאוד מניפולטיביתהילנה

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

אני נוטה להסכים עם זההמקורית
הסמנטיקה של הבקשה קשה גם לי
מסכימהEliana a
אולי גם סתם ניסוח לא מוצלחיעל מהדרום
וואוו אני לא יודעת איך הגעת לזנשירה_11
אבל מעריכה שהגבת
^^^ לגיטימי לבקש, ולגיטימי לסרביעל מהדרום

לק"י


אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

הבעיה בניסוח של הבקשה להפוך את הבנזוג למעצורתוהה לעצמי

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

לא ראיתי שכצבתי שהיא ביקשה לוותרשירה_11
עונהשירה_11

היא כתבה הכי בעדינות

והיא בכללי מאוד זהירה וקודם כל הבעל

והפעם מתוך המצוקה שלה היא רשמה בעדינות אם יש מצב שבעלי יסכים וכשרשמתי לה וואי קשוח היא רשמה לי עזבי שכחי מזה 🩷🩷🩷🩷

אממתקומה

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?


לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

תגובה קצת אחרתמולהבולה

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

בעיני ליל הסדר זה שונה מהחגים והשבתותפרח שמח

זה ערב משפחתי שונה ואחר. בתור ילדה עשינו שנה שנה וזה היה לי מאוד משמעותי..

וזה החג היחיד שאמרתי לבעלי שבו נעשה שנה שנה כי רוצה שהילדים יחוו גם את הצד שלי וגם את הצד שלו.

והקפדתי על זה וילדתי בשנה כשהיינו אצל ההורים שלי(הייתי אצליהם אחרי הלידה)

זה לא שההורים לבד, הם עם 2 אחים

מעלה כיוון,חשבתי שאני חזקה

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

גם אצלנו השנה ככה יצאמאוהבת בילדי

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

 

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

 

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

 

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

 

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

את אומרת שזה עם שתי הילדים שלהםEliana a
לא רואה פה שהם לבד

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

מעדכנתשירה_11

קראתי טת כל התגובות תודה לכן 🩷


מה שבסוף קרה זה ששיתפתי את בעלי בכנות שקשוח לי שההורים שלי מבואסים מזה שהם לבד יחסית

ושאמא שלי בדרך כלל סבבה עם זה והפעם שה כנראה ממש חשוב לה


בכל אופן

הוא אמר שקודם כל שחשוב לו שאהיה שמחה

ואם אמא שלו בסדר עם זה אז נלך להורים שחי

אז הוא באמת הסכים מכל הלב ולא הרגיש שהוא מוותר או מפסיד (אננ מאמינה לווגם חמוצי אמה שמה שטוב לנו טוב לה


אז נהיה אצל ההורים שלי 

ממש יפה מצדו!המקורית

וגם חשוב ששיתפת כדי לא להישאר מבואסת עם עצמך

איזה כיף שהסתדר🙏🏽יעל מהדרוםאחרונה
מכירות את זהאפרסקה

שאתן קוראות פה בפורום משהו שמישהי התעצבנה על בעלה, וחושבות שזה תכלס לא כזה נורא/ אפשר לפתור בקלות/ קצת מגוחך?

אז אני פשוט רותחת ויודעת שתכלס זה כ"כ מגוחך. וגם צריכה לקבל עוד מעט אז בכלל.

אבל קשה לשחרר, במיוחד לפני שבת. בא לי לשבור את הכלים ואני מתעצנת כשאני יודעת שעוד מעט אני ארגע כי זה באמת שטויות. בא לי להתרגז ולהקרבן 😅😅

מזדהה ממש מרגישה ככה בול🫣על הנס

וגם עומדת לקבל😬

תודה על ההזדהותאפרסקה
וואי להשתגע מההורמונים האלה 🥴
תרגישי חופשי♥️המקורית
😅 זה אחלה מקום לפרוקיעל מהדרום

לק"י


בעיקר אם לא מכירים אותך פה.

אז אפשר להשתפך חופשי כמעט....

נכוןאפרסקה

אבל בעצמי זה מרגיש לי כ"כ אידיוטי

זהו אבל נראה לי התגברתי חחחח שתיתי קפה זה עזר

ברור לךרקאני

שזה בגלל שאת אמורה לקבל חחחח

אצלי זה קבוע ככה בימים שלפני המחזור

אבל תרגישי חופשי לפרוק פה

מותר להתלונן על הכל

ממש חחחאפרסקה
איזה שטויות אלוהים, כל השבת התרגזתי על משהו אחר 🤦‍♀️
חיבוק ❤️❤️לפניו ברננה!
תודה ❤️אפרסקהאחרונה
אני פשוט לא יכולה יותראנונימית בהו"ל

זה יותר מדי זמן

לא יכולה לראות אותו או לשמוע אותו יותר.

כל היום ביקורת.

מה קראתי. מה שמעתי. מה אני לובשת. מה אני אוכלת.

די די דייייייייי

מתחרטת בכלל שהכרתי אותו.

אם לא היו ילדים בסיפור מזמן הייתי בורחת.


סופגת ומנסה להתרכז בטוב למרות שקשה לי ממש.

😥

איזה קשההמקורית

הוא עובד? טוב לו?

לפעמים אנשים מוציאים מרמור עצמי בביקורת ומשליכים על הזולת


מציעה לך לשקף. להגיד שזה לא נעים לך. לבקש שיפסיק

עובדאנונימית בהו"ל

מורה.

אז הוא בבית כבר חודש.

זה דברים שיושבים על העבר שלו.

הוא עם או סי די. שיושב על הזוגיות

כל היום עסוק בזוגיות ואיך אני נראית בעיני הסביבה. כי בעצם אני משליכה על איך שרואים אותו.

זה מתיש ברמות.


והוא מתנצל. אבל כבר לא מצליחה לקבל את הסליחות האלה.

מרגיש כמו אחטא ואשוב

אני כבר עייפה ממש

אה וואו. והוא מטופל?המקורית

מצטרפת לשאלה האם הוא בטיפול?יערת דבש

ונשמע שאתם חייבים טיפול זוגי בנוסף

זה מצב לא תקין! ואת באמת לא צריכה לספוג את זה!

חיבוק!

כןאנונימית בהו"ל

הוא מטופל

עבר מלא מטפלים בתקופת נישואנו

היינו בטיפול זוגי. ותמיד זה נגמר- אנחנו לא צריכים אותך. אין בהתנהלות שלך שום בעיה.

הוא הבעיה וצריך לפתור את העניין מולו

הוא מטופל תרופתית?נעמי28

וממשיך במעקב טיפולי?

זה נשמע חמור

וקשה לספוג את זה.

לקח בעבראנונימית בהו"ל

הפסיק

ועכשיו שנינו חוששים שיתחיל שוב כי התופעות קשות ברמה ששובת במיטה

ואין לי כוחות לתפעל פה הכל

כמה סוגים הוא ניסה כבר?המקורית

לפעמים לוקח זמן עד שנוצרים את המינון והסוג המתאים

אני חושבת שכדאי לנסות להתייעץ שוב

הוא במעקב פסיכיאטרי רציף?מתיכון ועד מעון

לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה הנכונה עם המינון הנכון .

זה בהחלט קשה התאמת הטיפול התרופתי אבל גם האופציה שאת נמצאת בה עכשיו היא לא להיט

לא רציף.אנונימית בהו"ל
אצל מטפל בשיטת גוף נפש עכשיו
מחילה שאני קצת נחרצתמתיכון ועד מעון

אבל הפרעה נפשית מצריכה מעקב רפואי רציף, וטיפול מומלץ אצל פסיכולוג קליני

נשמע שהוא לא במיטבו אבל יש מה לעשות 

מסכימההמקורית

ואם אין שיפור, לא רואה סיבה לא לעמוד על זה שיטפל בעצמו אם זה בסוף זה פוגע בך באופן יומיומי

חיבוק♥️

ומוסיפה עוד משהומתיכון ועד מעון
מוכח מחקרית שלהפרעות חרדה הטיפול מיטבי הוא טיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי (CBT לסוגיו השונים) בשילוב טיפולים תרופתיים, חבל לא לטפל הכי טוב שאפשר, זה באמת גורם סבל גדול 
הוא יודע הכלאנונימית בהו"ל

והוא טופל גם בצורה הזו

לא עוזר.

אם כך הייתי פונההמקורית

בעצמי במקומך לטיפול אישי מעבר למרות שאני די בספק אם הוא מיצה את האופציה הקונבנציונלית

גם מול אנשים מתמודדים יש מה לעשות והתגובה שלך יכולה להיות משמעותית

מעבר לזה אם הוא הרבה בבית וסובל מזה תבקשי ממנו שימצא תעסוקה מחוץ לבית

יש מצב גדול שהשינוי של המלחמה יוצר רגרסיה

חיבוק♥️

תכלס אני חושבת שאת צודקתאנונימית בהו"לאחרונה

בחודש האחרון הוא עצבני הרבה יותר מהרגיל

הוא גם עם הילדים המון כי אני עובדת.

וניסיתי טיפול אישי.

היא בעיקר ייעצה לי לקום וללכת ושאני לא צריכה לסבול.

גם המטפל הזוגי שהיינו אצלו אמר לי, מול בעלי, שאם הוא לא יתמיד בתרופות הזוגיות שלנו תקרוס.

ושכאילו אנחנו 3 בזוגיות הזו

בעלי אני והאוסידי שלו.

בלי האוסידי הוא איש מקסים

ולכן עצוב וקשה לי ומעצבן בו זמנית הכל.

מאוד נעלבתי מבעלי, אשמח לתובנות האם אני סתם כועסתאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 18:43

היינו בממד, ישבתי קרוב אליו והוא אמר לי שיש לי ריח לא נעים.


 

עכשיו, זה דברים שאנחנו יכולים לומר זה לזה, קורה, אבל אני למשל משתדלת לומר לו את זה אם נניח אנחנו בבית ועולים לישון והוא מתלבט אם להתקלח. או שאומרת לו שצריך לכבס את המכנסיים אז שישים בכביסה. זאת אומרת בזמן שיש לו מה לעשות עם זה.


 

עם כל הטרפת של כל הזמן האחרון בקושי יצא לנו להיות קרובים, היום הייתה כבר אזעקה והיינו יחד בממד, הילדים העסיקו את עצמם, רציתי להראות לו משהו אז ישבתי לידו ואז הוא אמר לי. עכשיו מה אני אמורה לעשות עם זה הרי אנחנו בממד... אני לא אצא להתקלח עכשיו.

וכשנצא, לא יודעת אנחנו באמצע ארגונים ןנקיונות, מן הסתם בגלל זה גם יש לי ריח לא משהו, אז שאלך להתקלח ולהחליף בגדים ולהמשיך לנקות? כאילו עד שמצאנו שניה סתם לשבת יחד זה מה שהיה הכי דחוף לומר?


 

לא יודעת נעלבתי ממש והוא לא מבין למה, אמר שזה משהו שאנחנו אומרים לפעמים אחד לשני. אולי הוא צודק ואני סתם על הקצה אבל ממש נעלבתי

גם אני הייתי נעלבת..🩷nik

דברים יכולים להישמע כך או אחרת, תלוי מתי ואיך אומרים.

וברור שבסיטואציה שנתת הערות כאלה הן עוד יותר רגישות.

מותר להיעלב, והייתי אומרת לו שאמנם זה משהו שנמצא בשיח שלכם, אבל זה לא היה המקום והזמן להגיד.

גברים הם כמו ילדים לפעמיםמולהבולה

חייבים להגיד משהו עכשיו ומיד בלי טאקט

מבינה אותך שנעלבת, גם אני הייתי נעלבת

אבל נשמע שאתם פתוחים אחד עם השניה ומרשים לעצמכם לומר אחד לשניה הכל.

לדעתי זה מבורך🙏

חיבוק♥️המקורית
אם זה משו שאתם רגילים, הוא בטח לא הבין את זה שאת על הקצה
יכול להיות ממש ששניכם צודקיםרקלתשוהנ

ושמה שמתאים לכם בשגרה יציבה יחסית, עם זמני קירבה רגילים יחסית, פשוט פגע בך בזמן שקשה לייצר קירבה, ושאת על הקצה של המאמצים האפשריים שלך.

אויש זה באמת מעליבשוקולד פרה.

ואישה יכולה להגיד את זה לגבר כי הוא יותר מזיע וזה נחשב גברי,

אבל אישה מזיעה זה נחשב לא נשי..


נראה לי שהייתי נמנעת מדיבור ישיר כזה לאיזו תקופה. או לפחות לעדן את זה

משהו בסגנון:

אני יכולה להגיד לך משהו שלא יהיה לך כל כך נעים לשמוע?

הרבה פעמים אתה מריח ממש טוב, אבל עכשיו קצת פחות...


קיצור, יותר עקיפין פחות ישירות

יפה לכם שאתם יכולים בשגרה להגיד דברים כאלומקרמה

אני הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי גם לא בשגרה...

ודוקא בגלל שאתם בטוב עם שיח כזה בשגרה

קחי את זה לאירוע נסיבתי...

כולנו על הקצה

ממש על הקצה

הכל הרבה יותר רגיש

וכולנו עושים מעל ומעבר

וכל אמירה שיש בה איזשהי שמץ של ביקורת

יכולה להקריס- כי אנחנו כל כך מנסות


מה שלי עוזר בתקופה הזאת זה לשחרר את הנסיון הזה לתפוס את כל הכדורים בגאגלינג הנטורך הזה


כן. אני מסריחה בימים אלו

הבית בלאגן

ההספקים בעבודה  ממש לא גבוהים


וכן... אני בסדר עם זה

בנוניות זה המצוין החדש!

הייתי נעלבת עד עמקי נשמתיאוזן הפיל

אבל אני קלה להעלב, בלי קשר.

ואני מאד רגישה לריחות,אז כנראה שהייתי מחליםה בגדים, מצחצחת שיניים, שוטפת ומחדשת דאודורנט

וממשיכה להעליב מבפנים.


ומצד שני, הרבה פעמים מפריע לי ריחות מצד בעלי ואין לי מושג איך ומה לומר, כי אצלנו זה לא בשיח, אז מעניין אותי איך זה עובד אצלכם

את אומרת לו "אתה מסריח לך להתקלח?", ואם זה באמת במקום ובזמן שאין אופציה לעשות עם זה משהו, מבליגים?

אני אומרתהמקורית

מבחינתו אין מציאות שיש לי ריח לא נעים 😅 ואני באמת בעצמי מאוד רגישה לריחות ואם אני מרגישה שאני לא מריחה טוב או מזיעה אני בכלל לא מתקרבת אליו או נותנת לו להתקרב אליי


יוצא לי להגיד לו אם יש לו ריח של זיעה או ריח לא נעים אבל הוא מקבל ושמח בזה כי הוא גם נח מאוד ב"ה וגם הוא עובד עם אנשים אז זה חשוב לו

תשובה קצת שונהכורסא ירוקה

מסייגת שכמובן זה תלוי בנימה שזה נאמר, אבל יכול להיות שהוא סתם העיר לתשומת ליבך שאחכ תטפלי בזה. לא התכוון להעליב פשוט באותו רגע הרגיש אז אמר, גם מן הסתם הוא מבין שזה מהנקיונות, אבל רצה שתהיי מודעת כדי שאם נגיד תצאי אחכ אז תדעי להתקלח לפני.

אם אומרים את זה ברגיל אז באמת אפשר להבין למה הוא לא ראה את ההבדל

תלוי מאוד בסיטואציהרקאני

בעלי יכול להגיד לי וואי את צריכה מקלחת

ובאותה שניה להמשיך לחבק אותי ולהיות איתי

כנ"ל הפוך

אני יכולה להגיד לו אתה דביקי מזיעה

ובכל זאת להישאר צמודה אליו....

כי זה לא מפריע לנו בדרך כלל

רק יותר כיף כשנקיים

 

אבל אם כשהוא אמר את זה הוא התכוון תתרחקי ממני אז זה כבר פחות נעים ומעליב

האמת שהייתי ממש נפגעת... חיבוק ❤️באתי מפעם
אני מבינה את שניכםפרח חדשאחרונה

יש אנשים מאוד רגישים לריחות

אני כזאת

ואני יכולה להגיד לך שזה מאוד מאוד קשה להיות ליד בן אדם עם ריח לא נעים.

אני מעירה לבעלי על זה, משתדלת בצורה נעימה

כי אני חוטפת עצבים ובחילה וכאב ראש מזה ואי אפשר להמשיך עם זה כאילו כלום. אז ברור שלפעמים אנחנו באמצע משהו והוא לא ישר קם והולך להתקלח אבל זה אומר שהוא מבין שצריך להכניס את המקלחת למשימות הקרובות הוא גם מבין שקשה לי להתקרב אליו עד אז. 

המלצה לטוסטר אובןאחת כמוני

טוב לפסח


יש??

תודה 

לא יודעת כמה הבדל יש בין הסוגים השוניםהמקוריתאחרונה

זה מכשיר יחסית פשוט

הייתי הולכת על מה שהכי זול האמת

יש בשופרסל ובאושר עד במחירים טובים 

מחפשת רעיונות למתכונים מפנקיםם כשל''פ לחברה יולדתגולשת קטנה

לא משנה מה, העיקר מפנק..

וללא קטניות.

תודה

שקשוקה? אפשר עם לחמניות ללא גלוטן מקמח תפואכורסא ירוקה
מרק? מתאים במזג האוויר הזה😅יעל מהדרום

לק"י


אפשר עם שקדי מרק של פסח.

שניצל, פירה וסלט

פנקייקים

חחחחשושנושיאחרונה
תחפשי את האתר של שילת דדשידפני11
היא אלופה
רעיונותנפש חיה.

 

כדורי תמרים,

 מרצפן , די פשוט להכין לבד (צריך מטחנה קטנה)

שקשוקה, 

לטקעס, 

חביתת ירק

פשטידה/קיש

לביבות

אורז וקציצות

שניצלים

צ'יפס

ירקות חתוכים

רעיונות ממש טובים, רק לשים לב שאורז זה קטניותכורסא ירוקה
נכון! אורז רק לקטניות (וכן שמן קנולה ג"כ מוגדר כך)נפש חיה.
קנולה זה לפתית. יש כאלה שלא אוכלים קטניותיעל מהדרום

לק"י


אבל כן לפתית.

קנולה זה לפתית אבל הרבה חברות כותבות קטניות אזכורסא ירוקה
יכול להיות שהם לא מקפידים על ההפרדה ביצור. 
אפשר להסתכל בכושרות,מוריה
הם כותבים מה מומלץ לאוכלי לפתית.
וזה כבר עניין של פסיקה לפי מה הולכיםטארקו

אנחנו בודקים גם ברכיבים ומקפידים שלא יהיה ממשות של קטניות ממש

אבל גם טונה למשל קניתי השנה בשמן זית אבל הכשרות היא לאוכלי קטניות, ברכיבים אין קטניות בכלל ולכן אנחנו כן אוכלים את זה


זה לא כמו חמץ ממש.

זה נראה לי מה שנקרא תערובת קטניותיעל מהדרום

לק"י


או שמא "חשש" תערובת😅

זה לא תערובת קטניות אלא חשש תערובת קטניות...טארקו
זה מה שכתבתי בפנים😅😅יעל מהדרום

לק"י

 

דאגתי מראש לדייק את עצמי....

תודה שכתבת!!

נכון! אורז רק לקטניות ... שכחתינפש חיה.
רוקוט קרומלי וסלט טובמקרמה

ניוקינעם פטריות ושמנת

לחמניות שקדים וסלטים מבושלים

בטטות מוקרמות

אפשר להכין ניוקי לפסח? איך את מכינה?נפש חיה.
יש מלא ברשת. לדוגמקרמה

3 תפוחי אדמה לשים בתנור מכוסה כשעה וחצי לא מקולף. לקרר ולקלף

בפומפיה לגרר את תפוח"א

חלמון ביצה

להוסיף מלח

1/2 כוס ח.פ קמח תפוח"א לערבב לבצק יש להקפיד לא לערבב יותר מידי

מעניין. ואיזה מילוי בפנים? איך עושים?נפש חיה.
אפשר בשרמקרמה

אפשר בטטטה


ובתכלס- טפשר בלי מילוי

ולהכין רוטב עשיר

יפה, תודה רבה!נפש חיה.
לא אמורים למלאיעל מהדרום
היא אוכלת קמח תפו''א?ראשונית

אם כן אז אפשר בלינצ'סים ממולאים בכל מיני דברים (פירה, ירקות, בשרי, חלבי מלוח, חלבי מתוק)


תפו''א מוקרמים


אבל הייתי ממליצה לך לשאול אותה מה היא אוכלת ולא אוכלת כי לכל משפחה יש את המנהגים שלה (ואני מכירה משפחות שאוכלות בפסח רק מה שהכינו בבית שלהן)


מישהי מבינה בתוצאות ויטמין בי 12. ופריטין?,שגרה ברוכה

אז ביו היתר לבדיקות דם של תחילת הריון ביקשתי מהרופאת משפחה להוסיך לי בדיקות עבור הנשירת שיער.


אז הבי12. יצא בתוך הנורמה 216(קרוב לגבול התחתון)


פריטין יצא לי 22(כנל גבול תחתון. אמור להיות מ10 עד 291)

האם הם יכולים להשפיע על נשירה? 

לי בבי 12 דומה לא בזמן הריוןמוריה

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

לא יודעת לגבי נשירההשם שלי

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

זה נמוך... את לא מרגישה חולשה?מתואמת
בכללי חולשה אבל השלכתי גם על ההיריון,שגרה ברוכה
אז כנראה שזה נובע גם מהחוסרים...מתואמת
ושאלה נוספת,שגרה ברוכה

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

מתי עשית את הבדיקות?מוריה
יכול להיות שבגלל המלחמהמוריה
יש שיבושים גם במעבדות. וזה לוקח יותר זמן.
אכן הגיע עכשיו ברוך ה,שגרה ברוכה
תוצאות בדיקות מתעדכנות כל הזמןכי כל פה
בדכ יש טווח ימים שעד אליהם הם צריכים להחזיר תשובות מלאות.. הייתי מחכה..
בי 12 נמוך מאודלפניו ברננה!
משום מה זה טווח הנורמה אבל המון אנשים מגלים תסמינים של חוסר הרבה לפני הגהול התחתון
האם יכול להשפיע גם על נשירת שיער?,שגרה ברוכה
לא ידעתי אז בדקתי לך בג'מיני והוא כתב שבהחלט ייתכןלפניו ברננה!
קשר
לי היה פריטין 7 אבל המוגלובין 13 ולא הרגשתי חולשהפרח חדש

עד היום שנתיים אחרי לידה הפריטין שלי ממש נמוך אבל ההמוגלובין שלי גבוה מאוד, 16

הרופאה אמרה לי שפריטין נמוך עושה חולשה

בפועל לא הרגשתי ולא מרגישה את זה.

המוגלובין יצא לי 12,שגרה ברוכה

ויטמין די 50

הפריטין 22

והבי12 216


מנסה להבין אם אלה יכולים לגרום לנשירה החזקה שיש לי

בכל אופן, צריכה לקחת כנראה תוספים. לוקחת רק חומצה פולית 

.כן את צריכה תוספיםמולהבולהאחרונה

לי היה פריטין 20

בי12 180

הייתה לי חולשה מטורפת, דפיקות לב מהירות,עייפות

אבל לא נשירה

קיבלתי זריקות בי12

אבל המוגלובין היה 10 אז גם עירוי ברזל

ל

מחשבות בעקבות המלחמהאנונימית בהו"ל

המשפחה של בעלי גרה בחו"ל בעיר עם קהילה יהודית לא גדולה, ואחרי החתונה הייתה לנו מחשבה בעבר לגור שם, אבל העדפנו בארץ.

אבל המלחמות פה לא נגמרות וכל הזמן חירום ובלאגנים ויוקר מחייה מטורף ושם יכולה להיות לנו רווחה כלכלית.

 

זה לא יקרה, אני ממש לא רוצה להתרחק מהמשפחה שלי, אבל בתקופה האחרונה מכרסמת לי בלב תחושה שאולי לחצתי מידי על בעלי להישאר פה והיה עדיף לגור במקום שלו יותר עם ילדות נורמאלית לילדים ועבודות מסודרות ובלי היוקר מחייה הזה.

וזה לא אידיאולוגיית א"י להישאר בארץ כי ההורים של בעלי גרים שם בתור שליחות וקירב יהודים.

 

סתם פריקה 

חשבתם לנסוע אולי לכמה שנים?כורסא ירוקה

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

במקומות אחרים יש בעיות אחרותמקקה

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות


לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

יש מקומות בחו"ל עם איכות חיים מצויינתפרח חדש

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל


 

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

קצת קשה לימקקה

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

דווקא לפעמים הנוצץ כן זהבנעמי28
אפשר להישאר בארץ מסיבות אידאולוגיות,  אבל לא צריך לשקר לעצמנו שזה בגלל שבחו"ל גרוע בהרבה.
לגמרי.פרח חדש

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.


זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

יתכןמקקה
זה נכוןoo

שחו"ל יכול להיות טוב


אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

לא רק המלחמה הנוכחיתנעמי28

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.


 

 

אבל קחי לדוגמא את ארה"באפרסקה
נכון, לא חייב להתגייס שם. אבל יוקר המחיה שם עלה מאוד בשנים האחרונות. ואמנם הבתים שם רחבי ידיים ויותר זולים מפה, יש להם דברים אחרים כמו הלוואות סטודנטים כדי ללמוד תואר שמגיע למאות אלפי דולרים, חופשת לידה שלא קיימת ומצופה מאישה לחזור לעבודה יומיים אחרי לידה אלא אם כן יש לה מספיק ימי מחלה, אין להם בריאות ציבורית ככה שכל ביקור אצל הרופא יכול לעלות מאות דולרים, אין להם חוק חינוך חינם מגיל 3 ככה שאמא צריכה להישאר עם הילד בבית עד כיתה א או לשלם על מסגרת פרטית אלף דולר לחודש גם בגיל טרום טרום וטרום חובה

להמשיך?

דבר ראשוןנעמי28

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)


דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

אני מסכימה איתך שבאירופהאפרסקה

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

יש 20 ילדים בכיתה כי אין להם ילדיםחושבת בקופסא

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

ממש לאנעמי28

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

חינוך ציבורי או פרטי?חושבת בקופסא

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בצרפת למשל המצב של החינוך המיוחד גרוע בהרבה מאצלנומתואמת
יש לי בן דוד אוטיסט בצרפת, אמא שלו באה לארץ כדי ללמוד איך דברים מתנהלים פה ולנסות לממש את זה אצלם... (באופן פרטי, מן הסתם)
הלינוך המיוחד בארץ מפותח מאודממשיכה לחלוםאחרונה

בתחום הזה באמת אנחנו מתקדמים יותר מאקצות אחרות

אבל החינוך הרגיל לאו דווקא

דווקא בשביל חינוך יהודי ישראל היא המדינה הכי טובהחושבת בקופסא

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

 

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

שוב זה רק בארה"בנעמי28

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.


 

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.


 

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

 

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

 

התקשורת מייצרת הפגנות ענק של פרופלסטינים בקמפוסים?חושבת בקופסא

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

 

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

אני גרהנעמי28

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

 

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.


 

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.


 

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

אם את יכולה לענות את את יכולה להגידחושבת בקופסא

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

 

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

הם נחשבים חצי פרטיםנעמי28

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

 

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

אמoo

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)


מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)


לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים


האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

דווקא חינוך יהודי עולה הרבה בהרבה מקומות בחו"לקופצת רגע
וואי זה מעניין איך זה עניין של פרספקטיבה אישיתקמה ש.

בס"ד


אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.


הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.


ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.


זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

ממש לא זה מה שאמרתיפרח חדש

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

 

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

 

חושבת שגם הרבה ישראלים יכולים להביןכורסא ירוקה

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.


איך אפשר לומר בפשטות שאין בזה בעיה עקרונית?ריבוזום
ואף אחד לא חייב להישאר בארץ? זו מצווה לגור בארץ ישראל, ויש איסור על יציאה מהארץ. אחרי זה אפשר לדון במצבים ובמקרים, וייתכן שגם להגיע להכרעה שמותר לעבור במקרים ספציפיים, אבל זה רחוק משום בעיה עקרונית.
אני לא פוסקת הלכה אבל כמו הרבה דבריםפרח חדש

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

יש כל מיני גישות בזהכורסא ירוקה
בדיוק. היה לי כואב לקרוא.נעמה301

גם אם יש כל מיני דעות ומותר לצאת במצבים שונים, זה לא הופך את זה ל"שום בעיה עקרונית".

לגור בארץ זו מצווה גדולה ויקרה מאוד מאוד ואשרי מי שמוותר על הנוחות והיתרונות שבחו"ל ומתאמץ על ארץ ישראל.

(כמובן שיש מצבים בהם צריך או מותר לצאת).

להפךמקרמה

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט


לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים


ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות


תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה


(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

בחו"ל יש מקומות מצויינים אבל זודיאט ספרייט

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

מבינה אותך🫂.מהצד השני: אני נולדתי וגדלתי בחו"לדף ועט

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...


מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.


חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

מקסים וכל כך מדוייקממתקית
ריגשת! ❤️ וגם מסכימה איתךיערת דבש
ממה ששמעתי על החיים בחו"ל
לא הבנתי את מה שכתבת בסוףואז את תראי

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

אני חושבת שאת מדברת נטו מתוך הקושי המובןהמקורית

אבל לא נראה לי שאת רוצה את זה באמת


באופן אישי יכולה לומר שבעלי רצה בשנה הראשונה שנייה לנישואין לעשות רילוקיישן ושמתי ווטו רציני. אם הייתי זורמת סביר להניח שהיינו בחול


אני חושבת באופן אישי שאם נניח את העניין ההלכתי בצד (והוא שיקול גם עבורי, היום גם עבור בעלי) - ארץ ישראל זה בית

אז הקהילות היהודיות שם מאוד מגובשות אבל אם נסתכל רגע מהצד - אנחנו העם היחיד שחוזר לארצו מהגולה כשיש מלחמה דווקא

להיות פה,להרגיש חלק, להתגייס למילואים

יש בזה משו חזק שמעיד על המקום הזה בלב של האנשים

ולדעתי זה חלק ממה שמייחד אותנו.

בנוסף, לעבור לארץ אחרת בלי להיות במרחק נסיעה סביר מההורים וסגירות שמיים וכו' - בעיניי זה בלתי

אני לא הייתי מוכנה לוותר על זה למרות שבאמת לא קל פה אבל מצד שני, מבינה את מי שכן


וגם, תארי לך שיתברר שקשה לחיות ליד המשפחה שלו..? חלילה כן? אבל מבאס ממש😅

החלטות טובות בכל אופן,♥️

אולי יעניין אותך