זהו. איבדתי את זה. בן 4.5 ו2.5 ואני משתגעתתאנונימית בהו"ל

אני על הקצה ואולי כבר אחרי.

כמה שאני מנסה לעבוד על עצמי, לא להיכנס למלחמות מיותרות, להיות יותר סלחנית כי הם ילדים, לתת להם 2 אפשרויות, לנסות לראות את הצד שלהם, להיות נחמדה, להיות קשוחה.

כלוםםםם

פשוט כלום

וזה בשבועות האחרונים קרה

עד עכשיו היה מעולה באמת! אוהבת את הספר והפוקדאסט של עינת נתן והרגשתי שזה נותן לי הרבה כלים.

אבל זהו

הותשתי

הכל מלחמות, הכל וויכוחים, כלום לא טוב, מלא חוצפות, לא מקשיבים בכלל, עושים מה בא להם, לא נעימים, יוצאות ממני התנהגויות שאני לא מאמינה על עצמי.


אוףףףף. קשה ככ

חייבת עזרה דחוף

חיבוקקחנוקה

לכל אמא יש ימים שמרגישה ככה..

ובאמת שהות של אמא ילד זה אחד הדברים הכי צפופים ולכן נורא קשה (לי) לצאת מלופים.

דורש עבודה מתמדת ממש בלי הפסקה..

אני עם שנים בערך בגילאים שלך ובאמת זה קשה, אם כי כנראה עוד יזדהו.

וזה עובר..

תודה נשמה♥️אנונימית בהו"ל
גם על ההזדהות וגם על התזכורת שזה עובר..
מזדההאביול
את יכולה למקד איפה עיקר הקושי?המקורית

זה יותר בשעות מסוימות?

הם במסגרת? יש להם סדר יום?

על מה המלחמות?

 

תמיד אומרים שהדרכת הורים זה טוב, אני לא חולקת, אבל קודם כל צריך רגע להקשיב מאיפה מגיע ה'רעש'

האם את קצרה כי את חסרת כוחות, עייפה, בעל מגויס, סטדנרטים וציפיות גבוהות מהילדים

או שבאמת משהו השתנה אצלם וזו עייפות/ רעב/ רגישות למצב/ געגוע לאבא מגויס שמוציאה אותם מאיזון

אולי קפיצת קומה שלהם בגדילה שצריך להסתגל אליה

 

מכל מקום זה וודאי לא פשוט

כןאנונימית בהו"ל

הם במסגרות ואוהבים ללכת.

הזמנים הקשים הם- לא נעים אבל כל זמן שאני איתם פחות או יותר.

בעלי לא מגויס ועוזר לי המון

אני אחראית לארגן אותם בבוקר בזמן שהוא מכין את האוכל.

וכבר אז הם בכלל רוצים לשחק ולצייר ולרקוד טנגו ומה לא העיקר כמובן לא להתלבש.

מהבן שלי בן 4.5 הייתי מצפה שיתלבש לבד ואני יודעת שהוא מסוגל (הוא גם עושה את זה מידי פעם כשנחה עליו הרוח) אבל אני אפילו לא מנסה להעלות את האופציה במיוחד בבוקר שזה זמן לחוץ.

הוא רק צריך לנעול נעליים וגם זה סרט.

הולך לכיוון הארון של הנעליים ובדרך שוכח 9181 פעמים שהוא צריך לנעול נעליים. כזה.

והבת שלי רוצה רק חצאיות או שמלות, אין תמיד נשמה.

מביאה לה לבחור בין 2 זוגות מכנסיים והיא לא מוכנה ובכיות ועצבים.

הבוקר לא היו עוגיות ואמרתי לבן שלי שהוא יכול ללכת לחפש בארון אבל אני יודעת שאין.

אני שומעת רעשים, שואלת אותו בקטע טוב מה הוא מצא, אומר שכלום. מאחורי הגב שלו הוא מחביא במבה.

בדרכ אני אומרת לו שיבקש רשות ואולי אני אסכים אבל במבה על הבוקר זאת לא אופציה. אמרתי שאני לא מרשה

ואז הוא אומר לי- או שאת מרשה לי לצייר או שאני אוכל במבה

(נותן לי 2 אופציות החמוד)

איין גם להרביץ לי וכו


בקיצוררר ככה נראה בוקר שגרתי


בצהריים אני מסיימת לעבוד וישר יוצאת לקחת אותם

עייפה ומשתדלת להיות שבעה אבל זה לא תמיד קורה

ואז יש שעה וחצי של נחת יחסית


אבל אז עוד פעם ארוחת ערב עדדד שהם אוכלים ואז אני אומרת זמן ללכת לישון והם נזכרים שהם רעבים

טוב יצא לי ארוך הרבה יותר ממה שתכננתי

אבל תודה על המקום לפרוק♥️

ועוד משהואנונימית בהו"ל

אני בהריון בשליש שני עם סכרת הריון די חריפה אז לא אוכלת הרבה כי לא מוצאת את עצמי

הגיוני שזה גם משפיע...

 

והמצפון הזה על ילדים בעזה בגיל שלהם ואני מתעצבנת עליהם על דברים כאלה גם לא מוסיף

הייתי מתחילה מזה שתכיני לעצמך אוכל מתאיםסודיתאחרונה
מן הסתם הם יאכלו איתך..
אני חושבתהמקורית

שיש פה ענין משולב של גבולות ושל הבנה של הרצונות שלהם מול עניין של ניהול נכון של זמן וכוח 

אני לצורך העניין ב99 אחוז מהזמן מארגנת את הילדים לבד בבוקר, וגם אצלנו יש את העניין של ההתפזרות

אני בנושא הזה אבל לא מתפשרת ועומדת להם על הראש- קודם כל מתלבשים, ואחרכך משחקים. זו עקשנות ששווה לעמוד עליה. ממש

מתי את מתארגנת בבוקר? אם תוך כדי שהם מתלבשים, אז זה קצת בעיה בגילאים האלה כי זה מועד לפורענות ואני הייתי ממליצה לעשות את זה קודם שהם ערים או אחרי שהם לבושים ומשחקים

 

 

חטיפים הייתי מרימה לארון גבוה האמת אם יש גישה

אבל בלי קשר - לילד יש צורך באוכל בבוקר לפני שהוא יוצא. זה גם אצלי ככה

אז או שאני נותנת מעדן (זה יחסית חדש אבל באמת מקל עליי), או עוגיה קטנה או שטוחים בשקית. אבל לאכול הוא צריך 

 

לגבי הילדה - לבי איתך. באמת. גם הבת שלי קשה בבגדים, והאמת שהחלטתי לבחור את המלחמות. אצלי זה הפוך שהייתי קונה מלא שמלות והיא רוצה רק חצאיות וחולצות

חסכתי לי את הכאבי ראש קניתי רק חצאיות וחולצות ושלום על ישראל. 

 

ובאמת זה מובן עכשיו שאת כותבת שאת בהריון עם סכרת.. זה כשלעצמו לוקח הרבה כח 

לא יודעת אם מה שכתבתי מתאים לך, אבל לפחות ניסיתי

 

האמתאנונימית בהו"ל

שאני לא מתארגנת🙈 נשארת עם פיג'מה עד שאני יוצאת לאסוף את הילדים בצהריים.

אז איך את מחזיקה אותם קצר? זה ישר מעלה לי את העצבים

בא לי בוקר של של נחת עם שוקו חם, שירים וחיבוקים.

טוב נסחפתי


ואת צודקת לגבי האוכל, בדרכ יש עוגות או עוגיות עם חלב. אבל הבית היה די ריק היום..


וכן, צודקת. כנראה עדיף לקנות כמה שמלות ולחסוך את הכאב ראש הזה.


תודה על הסדר שעשית לי ועל המילים החכמות שלך. מעריכה אותך

חחחח אלופה תהני !המקורית

פשוט לא מניחה להם לרגע

 

חוזרת על אותו דבר מאה פעם אם צריך

קודם מתלבשים - אחרי זה משחקים

נו, התלבשת?

למה לא שמת חןלצה?

קדימה, חולצה מכנסיים גרביים

עכשיו! לא מדברים עד שלא מתלבשים 

קדימה - לנעול נעליים

נו, נעלת נעליים?

זרובבל, שמת נעליים??

בלי נעליים לא משחקים

 

נראה לי הם מסיימים רק כדי שאני אשתוק

חחחח צחקתי בקולאנונימית בהו"ל

טוב אני הולכת לנסות את זה.

ויש להם גם זמן לשחק? קמים מוקדם בשביל זה?


וזה לא מעצבן אותך שהם לא מקשיבים? זה השלב שהפיוז שלי נהיה עוד יותר קצר ואני מאבדת את זה

כן, יש להם זמן לשחקהמקורית

לצורך הדוגמה - הם קמים ב6.00 ואנחנו יוצאים באיזור 7.30 - לפעמים קצת אחרי 

זה המון זמן להתארגן ולשחק 

ממש בנחת 

 

ובטח שזה מעצבן אותי

יש ימים שאני נהיית דרקון יורק אש

אבל זה באמת לגמרי קורה. נו מה נעשה..??

אני משתדלת מאוד שלא לזוז מתבניות קבועות כמו סדר בוקר וערב כדי שיהיה כמה שפחות חיכוך, אבל לא יודעת..

יש דבר כזה אמא שלא כועסת...?

כועסת זה דבר אחדאנונימית בהו"ל
אני רותחת.. אבל כנראה שאני צריכה להיות קצת יותר סובלנית גם כלפי עצמי
נשמע שחלק מהמלחמות אפשר למנוע מראשאמאשוני

וחלק לזרום איתם.

אבל צריך להחליט שרוצים שיהיה נעים.

בגדים תקני לה מה שהיא אוהבת אם זה מוגדר.

אם כל פעם היא משנה את דעתה לפי מה שאי אפשר היום זה סיפור אחר,

אבל אם תמיד היא אוהבת סוג/ צבע מסויים

אז תדאגי שיהיה לה מספיק מזה ושלום על ישראל.

(ואני אומרת את זה כשיש לי ארבעה ילדים, הבכור בן אח"כ שתי בנות והאחרון גם בן, אז לכאורה הבגדים שאפשר להעביר זה רק בין שתי הבנות וכל אחת אוהבת סגנון לגמרי שונה אז למעשה כל ילד צריך כל שנה מלתחה שלמה)

לגבי הבמבה, אז הבן עשה לך תרגיל שמשקף בדיוק אץ מה שאת אומרת להם. הוא בן בכור והוא מעתיק ממך הכל.

סיטואציה מצחיקה, יש כמה תגובות אפשריות, אבל תנסי להשאיר כת זה בגדר תחבולה מצחיקה ולא חוצפה והתנגדות..


לגבי הצהריים אם את עייפה ורעבה זה לא ילך עם הגילאים האלו.

צריך למצוא לזה פתרון מערכתי. אפשר פעמיים בשבוע להביא בייביסיטר שתוציא אותם מהמסגרות ותביא אותם הביתה ואת בזמן הזה תאכלי או תנוחי מעט.

או שבעלך ישמור עליהם יום אחד אחה"צ ארוך זה גם ייתן לך הפוגה וגם תוכלי לעבוד יותר שעות ולקצר ימים אחרים שיאפשר לך לאכול ולעשות הפסקה בין המשרה בעבודה למשרה בבית.

לתכנן להיות עם הילדים כמה שיותר ולא להצליח להחזיק את הזמן הזה זה לא בהכרח עדיף על קצת פחות שעות בשבוע איתם עם יותר נחת.

לגבי ארוחת ערב, זה לא גיל שיש להם סבלנות לתת לך לבשל.

הארוחה צריכה להיות מוכנה לפחות שעה לפני הזמן שרעבים כי לפעמים יש באמצע כל מיני דברים שצריך לעשות ולפנות שולחן וכו.

וכל עיכוב משלמים עליו בריבית דריבית אז זה לא שווה.

אם את רוצה טיפים איך להתארגן עם האוכל תגידי ואוכל להגיד איך זה עובד אצלנו.


בגדול נראה לי כדאי לך לתכנן איך מקדימים תרופה למכה, אבל לא רק בגישה של,איך למנוע את המלחמה הבאה, אלא מראש לתכנן גם דברים כספיים שיעשירו את החוויה המשותפת.

למשל אפשר להכין לוח פרגון, לחלק מדבקות, לתת לילדים זמין חומרי יצירה מגניבים שיעסיקו אותם.

הפתעות קטנות וזולות

שירים בבוקר

מלא מלא פתקי נחת לגננת. לפחות שתיים בשבוע עד כל יום פתק.

ליצור חוויות מחוץ לבית. למשל לחפש בדרך חלזונות, נמלים, לעצור להסתכל על שיפוצים ולהסביר מה רואים.

לחיות ולחוות איתם את ההנאות של החיים.

כשלילד יש חוויה וקשר חיובי,

והצרכים הפיזיים שלו מסופקים (הוא לא עייף, לא רעב, לא קר/חם לו, הבגד לא מציק לו, הוא לא צריך להתפנות, לא מגרד לו וכו')

אז הוא הרבה פחות יחפש את ההתנגדויות.


לא כתבת על המקלחות, אם הולך לכם טוב אז מעולה, אם לא גם לזה יש טיפים שהצטברו עם השנים.

אבל אולי בגלל הבעיות שהם לא אוכלים טוב, אולי כדאי להחליף קודם מקלחות ואז אוכל.

מקלחת פותחת את התיאבון ומאפשרת לאכול יותר ביעילות וזה יחסוך לך את הבעיות שבמריחת הארוחה וגם אח"כ את הבעיה שהם רעבים.

זה גיל קשוח, כי זה גיל שהם לא יודעים להעסיק את עצמם הרבה לבד ואם לא מעסיקים אותם הם מתחרפנים ומחרפנים,

אבל אפשר בהיערכות נוספת להפוך את התקופה הזאת לקצת יותר טובה, ובכל מקרה בסוף מה שנשאר בזיכרון זה החוויה והרגעים הכיפיים האלו ולא הבעיות והבכיות.

עוד משהו חשובאמאשוני

נשמע שיש לכם הרבה רגעים טובים,

אבל הקושי גורם לך להרגיש שהכל לא טוב, הכל מלחמות, אף פעם לא מקשיבים..

אז חוץ מזה שפרגון יעזור להם לראות ולעודד התנהגויות טובות, גם לך זה יעזור.

תרשמי לך כל יום מה כם היה טוב, נקודות של אור, משפט יפה, מחווה קטנה,

התגברות פנימית.

בגלל שזה זורם ולא מצריך מאיתנו אנרגיה, אנחנו פחות זוכרים גם את הרגעים הטובים.

אבל אם נקפיד להעלות אותם למודעות זה ייתן לך כוח להתמודד עם הרגעים היותר קשים.

צודקת ממש!!אנונימית בהו"ל
אני רוצה טיפים על מקלחות ואוכל!בוקר אור
נקודות התורפה גם אצלנו במיוחד עכשיו 
טיפים לאוכל:אמאשוני

אני מתארגנת ברמה שבועית.

יום שישי מבשלת בכמויות כפולות בכוונה שיישאר מספיק מנות יפות לימים ראשון ושני.

למשל שניצלים- מטגנת כמות כפולה, מייד שמתקרר אורזת בתוך נייר סופג בתוך נייר אלומיניום ומקפיאה.

דגים- מבשלת באותו סיר כמות כפולה של חתיכות.

לא מקפיאה, בערב שבת שמה לב לתת מנת דג עם תוספות אבל שמה לב להשאיר שתי מנות יפות לתחילת שבוע (במקרה שלנו אני והבן שלי אוכלים דגים בתחילת שבוע)

מרק- תמיד מכינה בכמות גדולה. לא תמיד כפולה כי אם שמים המון עוף זה עושה טעם חזק. שמה כמה סוגי ירקות, תפו"א, גזר, קישוא, שומר, בצל, סלרי. אני אוהבת גם דלורית, הילדים שלי פחות.

באמצ"ש מחממת ומכינה קוסקוס משקית וזה משדרג את הארוחה.


ימים ראשון ושני סוגרת פינה עם האוכל של שבת, לפעמים צריך להוסיף תוספות כמו קוסקוס או פסטה. אבל האוכל העיקאי מוכן מזין ומשביע.


יום שלישי זה יום של תנועות נוער וסידורים, פחות מבשלת. לכן פיצה פיתה או שקשוקה או חביתה עם אבוקדו זה סבבה.

מוסיפה ירקות חתוכים.

פיצה פיתה אני פורסת את הפיתות קפואות, מדללת רסק עם תבלינים ומים ומורחת על הפיתות זה נמרח בקלות ובמהירות.

מפזרת זיתים וגבינ"צ ולתנור.

ל2-3 ילדים 5-6 פיתות זה מספיק.


תמיד יש לנו בבית אשלים עם גרנולה ביתית לכל צרה.

גרנולה מכינים פעם בחודש, מ700 ג' קוויאר עבה עם תרכיז תפוחים של B&D.

20 דקות בתנור על 150 מעלות וזה מוכן.


יום שלישי או רביעי מבשלת ארוחה בשרית או פרווה. מרק אחר ממה שאוכלים בשבת שיהיה לגיוון או עוף עם זיתים.


כל מה שצריך עגבניות אני משתמשת בעגבניות מרוסקות שמוכרים בסופרים.

זה חוסך מלא עבודה והופך את העסק להרבה יותר פשוט.

עוף עם זיתים למשל, אני מבשלת לפעמים שהעוף קפוא. לא תמיד אפשרי לי להפשיר מראש.


יש לי בבית שקיות ירקות כמו סנפרוסט. מחממת כרובית, ברוקולי, שעועית ירוקה בנינג'ה.


יש לי תמיד גם אדממה, גם שופכת לסיר כשזה קפוא, הילדים יודעים לבד לאכול את זה.

אם יש ממש קטנים אז לא לתת בלי השגחה

אבל לגדולים יותר זה אחלה פתרון לנשנוש כשיש בלתם.


קציצות טונה וקציצות ירקות מכינה בכמויות גדולות ומקפיאה.

מחממת במחבת או בתנור (עדיף בנינג'ה זה מחזיר את הקריספיות)

לא לחמם במיקרוגל זה הורס את המרקם.

קציצות בתוך פיתה עם ירקות בצד סוגר את הפינה.


לגבי חיתוך ירקות אז או שאני מתחילה עם זה, או מסיימת עם זה.

לא באמצע ולא מעכבת ארוחה בגלל זה.

ילדים שמתרגלים לאכול ירקות תמיד ישמחו לאכול אותם ולא הכל חייב להיות מוגש יחד.


ילדים קטנים אני משתפת בהכנה.

זה מאריך את הזמן אבל מונע חיכוכים מיותרים וגם פותח להם את התיאבון.

אני מתחילה לבשל ב16:00 איך שאני חוזרת מהאיסופים, גם אם זה עוף או מרק נגיד שלוקח לזה זמן, לבינתיים עושים דברים אחרים ואם עדיין לא מוכן אז קודם מתקלחים ואז אוכלים.

קציצות בשר למשל זה משהו שאני מכינה או מהצהריים אם במקרה אני בבית או ביום שבעלי יכול לחזור מוקדם יחסית לפני זמן ארוחת הערב ואז הוא נותן איתי יד כי זה משהו שמצריך יחסית הרבה התעסקות במטבח, מצד שני אין משהו יותר מרגיע מיוחדים שאוכלים בשרי טוב ומשביע.


בגדול השילוב של אוכל בשרי משבת עם אוכל חלבי מהיר, ובישול לקראת אמצע שבוע, נותן מענה לכל השבוע בלי להשתגע.

שימי לב שכמעט תמיד האוכל אצלי מוכן לפחות חצי שעה לפני הארוחה.

כי בין לבין הילדים צריכים אותי לדברים אחרים.

בעונה שנעים בחוץ, הרבה פעמים לוקחת איתי גבינה וירקות וקרקרים או פרכית אורז או לחמניות לגינה ואחרי האיסוף מהגן בזמן שהם משחקים אני חותכת ומביאה לנשנש ואז הם לא חוזרים מורעבים ועצבניים הביתה אז אני יכולה למשוך אותם יותר בחוץ עד שבעלי מגיע ואז מארגנים להם ארוחה חמה.


תמיד יש לי במקפיא שניצל טבעות, נקניקיות, אדממה וכד' לכל צרה.

משתדלת פחות לתת אבל לפעמים יש עיכובים או שמשתחררים מוקדם (ר"ח, צומות, אסיפות  הורים, חודש ארגון)

אז הילדים מכינים לעצמם ארוחת צהריים.

לגבי פירותאמאשוני

נזכרתי בעוד משהו וקשה לערוך,

תמיד יש שפע של פירות בבית.

מבננות ותמרים שאפילו בן ה2.5 שלי יודע לקחת לבד, ועד פירות הדר המיוחדים יותר כמו תפוז אדום, פומליות וכו'.

לקטנים אני מקלפת ומפלחת (מחלקת לפלחים) אבל חשוב לי להרגיל לעצמאות אז ככל שגדלים יותר נותנת להתמודד לבד.

בת ה6 שלי כבר הרבה זמן יודעת לקלף תפוחים ופירות הדר.

זה זמין, צבעוני, בריא וטעים ונותן גם הפוגה מרעב מציק ומעצבן שמגיע לפני הארוחה או אחרי ארוחה אם ילד אומר שהוא לא שבע.


טיפ נוסף, אני מטגנת בצל בכמות גדולה במחבת וכף פרווה פעם בשבועיים בערך ופשוט מוסיפה בצל מטוגן קפוא למאכלים כמו קציצות או רטבים.

השמנוניות של הבצל המטוגן הופכת את הגוש לפריך יותר אז ניתן לקחת כמות קטנה בקלות.

אז זה עם השילוב של העגבניות המרסקות הקנויות הופך את הבישול של הרטבים למהיר וחוסך זמן מיותר. בסגנון לזרוק לסיר ולתת לזה להתבשל טוב שייספגו הטעמים, אין טעם של מקפיא כשזה מבושל טוב.


ככה גם מכינה שקשוקה. זורקת כמה דברים למחבת, מרתיחה טוב על אש נמוכה, ואז רק מוסיפה ביצים.

תודה רבההבוקר אור

מרגישה שזה לא האישו אצלנו כי הם בכלל לא אוכלים מבושל באמצע שבוע רק במסגרות

זה כולה סנדוויצ'ים עם ירקות וגם את זה קשה לי לארגן כי הם אפילו לא נותנים לי לחתוך ירקות

לערוך שולחן אני נותנת להם כי ראיתי שהם לא נותנים לי לעשות שום דבר אז לפחות זה מעסיק אותם

אבל הם תמיד חסרי סבלנות גם כשאוכלים בחמש וחצי, והגדולה לפעמים לא רוצה לבוא לאכול ועד שהיא באה ועד ש ועד ש.. ואז אני כבר נהיית לחוצה לקראת המקלחות וההשכבה שלהם

ומקלחות עכשיו עושה לשניהם ביחד ןמתליל להיות ממש לא נוח כי קר והם לא רוצים להיכנס והמקלחון כבר קטן לשניהם ביחד

והאמת? בא לי פשוט להיעלם לשעה וחצי ולחזור לילדים מאורגנים אכולים ונקיים 

האמת שלפעמים סיר אוכלאמאשוני

יותר קל מסנדוויצים.

תנסי להחליף בין זמן המקלחות לאוכל, ותראי ישועות.

בע"ה אכתוב בהמשך לגבי המקלחות.

ריח של אוכל מבושל שמתפזר בבית מושך גם את הסרבנים הגדולים מכל החורים שלהם שנשבעו לפני דקה שהם לא רעבים וגם את אלה שהצהירו שאסור לאחר לפעולה.

(האמת שזה עובד גם עלי)

ויותר קל לילדים קטנים לאכול כמות משביעה.

גם הילדים שלי אוכלים בצהרונים וזה לא זה.

תנסי תקופה ותראי אם יש שיפור.

סנדוויצ'ים אוכלים אצלי טוב או בפארק או  כשעושים פיקניק (אפשר גם במרפסת, פורסים מחצלת ומסדרים כסאות ילדים, ואוכלים סנדוויץ)

בפיקניק אני מרשה גם לשתות שוקו אז בכלל זאת חוויה.

תנסי לשתף את הילדים בחיתוך או סידור ירקות.

תחמיאי להם על השולחן הערוך ותעודדי אותם ליצירתיות.

למשל ליד כל צלחת להשאיר מדבקת הפתעה או לארוז כל סט סכום בסרט.


(מכירה את הסלוטייפ הצבעוני? זה אחלה בשביל דברים כאלו, הם מקשטים בזה המון)

הם לא מתלכלכים אצלך אם מתקלחים לפני א. ערב?תוהה לעצמי
הייתי ממש שמחה להחליף את הסדר, אבל אז היא צריכה מקלחת שוב, והפיגמה גם במצב מבאס..
האמת שלאאמאשוני

נדיר שנשפך מרק או רוטב ברמה מלכלכת.

ואוכלים אצלי עם הידיים גם לפעמים.

עד מפרק היד מתלכלך, לא מעבר בד"כ.

וגם אם כן, מחליפים חולצה.

פחות מתרגשת מכתמים על הפיג'מות אבל זה די נדיר האמת.

אני לא מדברת על תינוקות בכסא אוכל, כן? מדברת על ילדי הגן.

אם כבר אז צחצוח השיניים יותר מלכלך אצלי אבל גם זה הם לומדים לעשות בלי להירטב מדי.

הם אוכלים לבד מגיל צעיר ממש אולי זה קשור ואולי זה אופי.

גם אני מקלחת לפני א. ערבהמקורית

לבת אני אוספת את השיער 

הבן ב"ה אוכל יותר נקי ממנה ממילא

ולא אוכלים אצלי רק חביתה בא.ערב

לפעמים זה מרק

לפעמים זה פסטה ברוטב אדום

פיצה 

על האש לעתים נדירות

 

 

לגבי מקלחות ממש לא אופציהבוקר אור

כי הם קטנים וממש מתלכלכים באוכל עדיין לצערי

ולהכין אוכל אני מודה שקצת כבד עלי .. ממש מקל עלי לא להכין אוכל במהלך השבוע כמעט

ובטח שלא באותו יום שחוזרים כי יש בערך שעה בין מתי שחוזרים למתי שאוכלים ופעמים שניסיתי לדחוף שם גם הכנת אוכל כלשהו זה פשוט היה נורא

אם נח לך הסנדויציםחנוקה

אז תשאירי אבל אם לא

אפילו פסטה/פתיתים שזה לא עבודה באמת, נאכל יותר טוב מלחם

ובמיוחד בחורף אוהבת שאוכלים חם.

שמה סיר פתיתים/פסטה (הבן שלי כבר יודע לעשות את זה בגיל 4)

ואז כשמוכן מוסיפה לסיר טונה שימורים/גבינות לבן וקצת צהובה/ביצה ומקשקשת- זה מתבשל.

לא יוצא אוכל פירורי אלא 'תבשילי' יותר בלי עבודה (אפשר גם רסק עגבניות וזיתים, אצלי זה בל יעבור מבחינת הילדים)

ולגבי האוכל אחרי מקלחות אצלי זה כן קטנים וכן מתלכלכים אבל עדיין 

א' מעדיפה שילכלכו פיז'מות מאשר בגדים, עם כל הכבוד לבובות של דיסני.. לא מצליחה להרגיל לסינר וזה גם לא עוזר.. הקטנה מטנפת את המכנסיים והגדול מלכלך את קצות השרוולים מדי פעם

ב' אני עושה להם אמבטיה וזה הזמן שהם בפנים שאני יכולה להעביר את הבית משעת משחק לארוחה- לא ממש מסדרת אבל וויש קצר, טאטוא של שאריות היצירות, פינוי השולחן וכו'.

 

 

ועוד משו כדי שא יהיה עצבניים אצלי צריך ארוחת פרי באמצע אחר הצהריים- סביב ארבע. לא מדי הרבה שיאכלו בערב אבל כן תפוח/תפוז ולפעמים זה אפילו לבן. יש לי גם גבינה וקוטג' בקטנה שגם יכול לסתום את ה'חור' הזה

אולי תתני לגדולה למרוח ולהכין סנדוויץ'?כבתחילה

אצלנו בן רבע לארבע יודע לחמם לעצמו לחם מהמקפיא, למרוח ממרח שבאלו.

ירקות זה באמת יותר מורכב לתת להם לחתוך אבל אפשר לשטוף ולתת להם לאכול ירק שלם או לחתוך לחצי אפילו בידיים בלי סכין..

וואו מרשים!אמא לאוצר❤
ואו, לוקחת גם לי 💓 תודה!בתנועה מתמדת
תודה על התגובה הזאת!!אנונימית בהו"ל

אז ככה, קודם כל עם הבן שלי והתרגיל שלו זה לא סתם הקפיץ אותי.

הוא כבר חצי שנה בלי מוצץ בלילה ובחודש האחרון הוא מחכה שאחותו תלך לישון ואז לוקח לה את המוצץ וישן איתו.

בהתחלה הוא היה דואג לה לפני השינה שיהיה לה יותר ממוצץ אחד, ממש טוב לב מתפרץ. היינו נכנסים לחדר והוא היה מחביא את זה מיד.

אז כואב לי גם כל התרגילים האלה והחוסר שקיפות וגם מה מוצץ פתאום?

דיברנו איתו על זה דרך סיפורים וביקשנו שיתן עצה לדמות מפתח וגם בצורה ישירה שהוא כבג גדול ולא מתאים וגם חבל על ההסתרות.

בקיצור זה הקפיץ אותי יותר ממה שתכננתי.


וכן, אני מאוד אשמח לטיפים להתארגנות על אוכל!

בכללי אוכל אצלי זה ממש לא משהו בראש סדר העדיפויות. אין לי בעיה להיות רעבה ולילדים שהם אחרי צהרון ובשרי אז גם ביצה קשה עם לחם ומלפפון זה מספיק.

אבל גם זה מרגיש לי לא בית.. בא לי שיהיה להם אוכל חם ומפנק.

(כרגע בהריון קשה לי עם ריחות של בישול...)


לגבי החוויות. וואו. איך בא לי ככה

לראות חלזונות ולקפוץ בשלוליות. צריכה לשבת עם עצמי ולהבין למה זה לא קורה בפועל.

ברור שכשאני נזרקת ישר מהעבודה לאיסוף ומאינטניסיבות אחת לשניה זה לא מוסיף רק שהבעיה שאני עובדת המון ואם יש לי כמה דקות פנויות אני איכשהו מוצאת את עצמי שוב מול המחשב....


בקיצור כנראה שהעירכות ותכנון זה שם המשחק ואני גרועה בזה

זה לא קל בכלל. הם בודקים גבולותכתבתנו

וזה לא תמיד נעשה יותר פשוט כשהם גדלים.

תזכרי את זה, הם בודקים אותך. מה לא יקום ולא יהיה, מה הם "יצליחו" לסובב לטובת עצמם.

והאמת, שהם מאוד מחפשים ללמוד את הגבולות.

יש בטח כאלה שיתנגדו, אבל אני במקרים של חוסר הקשבה מוחלט בכזה גיל אגרום לזה לקרות גם קצת יותר בכח. נגיד לא רוצה להתלבש- תשמע אתה ילד גדול ויודע לבד, אבל אם לא תעשה את זה זריז אז אני אצטרך להלביש אותך כאילו אתה תינוק, ואם תתנגד אני אצטרך להחזיק אותך חזק. לזכור שאת מנהלת הארוע והזמן, זה באחריותך ולא בהכרח באפשרות שלו לקחת על זה אחריות. פעם שמעתי ממישהי שאני מעריכה את דעתה שהיא חשבה על זה שלא סתם הילדים גדלים פיזית בקצב כזה שאפשר להתמודד איתם (שוב, פיזית) מבחינת גודל ומשקל וחוזק. לפעמים אין ברירה אלא לאכוף משהו קצת יותר בחוזקה (ואני לא מדברת על פליק או משהו. אלא לתפוס בלי שיזוז, להצליח להלביש גם מתנגדים וכו'). זו גישה שאני כאמא לא מתבלבלת מי אומר את המילה האחרונה גם במחיר של אכיפה פיזית פחות נעימה.

זה ממש בסדר לחלוק על הגישה ולא לאהוב את זה, אבל אם היא לא מעוררת בך התנגדות אז יש מה לנסות.

בהצלחה. זה מתיש וכאילו לא נגמר לעולם אבל זו תקופה שעוברת. בהצלחה יקרה, את אמא מצוינת ומדויקת לילדים שלך. שמרי על עצמך ועליהם בשפיות.💚

יוצאות עם הילדים לנופש?מולהבולה

בעלי ממש לא אוהב את זה....אומר שזה קשוח.אנחנו עם קטנים

ולפני שנתיים יצאנו והילדים היו בחוויה מה זה טובה !!!!!

אשמח לשמוע מכם לאן אתן יוצאות אם כן

לא בתי מלון כי זה סופר יקר

בעבר יצאנו לקמפינגרוני 1234

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

אנחנו פחות, יותר טיולים של יוםשיפור
זה הרבה עבודה, הרבה כסף, הילדים לא תמיד ישנים טוב מחוץ לבית, יותר נוח לי לחזור בסוף יום מעייף איתם למקום המוכר והידוע.
וואי זה סגנון אישיואני שר

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅


אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...


עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.


מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.


וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.


אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

אצלנו היו שנים שכן והיו שנים שלאמתואמת

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

היינו השבת בנופש במושב "רחוב"שוקולד פרה.

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

הוא רצה 1100שוקולד פרה.

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

לאDoughnut
עם ילדים מעדיפה לצאת לטיולים של יום ולחזור בלילה להתארגן בבית בנוחות שלנו. אולי כשיגדלו...
כן לוקחים דירה בצפוןאמאשוני

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

כתבו אותי ואת בעלי בעצם 🙂מולהבולה

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת


ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם


השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

אז תעשו שנה-שנהרוני 1234
או נופש עם לינה בחוץ רק פעם בשלוש שנים. ככה זה מאזן את הצורך בחוויות עם ההוצאה הכספית הגדולה וה"התשה" להורים.
לדעתי לינה בבית זה לא בר השוואהאמאשוניאחרונה

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

יוצאים כל שנה לפעמיים פעמיים בשנהעדיין טרייה

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

אשמח להמלצה לצימר עם בריכהרוני 1234
אפשר גם בפרטי
הרגשה אחרי הפלהכמהה ליותר

מאוד התלבטתי אם לשאול ואיך לשאול, אבל ממש בוער בי.

אני רואה פה בפורום, וגם מסביבי, שהפלה היא אירוע מאוד קשה לאישה, שזה דבר שממש מרסק נפשית, שנשים בוכות אחר כך הרבה, במשך תקופה לא מפסיקות לחשוב על האובדן, ושזה ממש קשה להם.

כמו ששיתפתי, ביום ראשון האחרון גילינו שאין דופק, וביום חמישי החרון עברתי גרידה. שבוע 13+3.

כמובן שהיה לי ממש הלם וקשה כהודיעו שאין דופק, אבל לא פרציתי בבכי או משהו כזה , וגם בהמשך חוותי את זה בצורה די קלילה.
וזה לא שלא חיכיתי להריון, חיכיתי מאוד, התרגשתי מאוד, כשראיתי דופק פעם ראשונה, ממש בכיתי. דיברתי אל העובר, תיכננתי כבר שמות אם זה יהיה בן ואם זה יהיה בת, קניתי עגלה חדשה, הייתי ממש בהתרגשות סביב זה.
אבל מרגע שנודע לי שאין דופק, לא נשברתי ולא התרסקתי בשום צורה. בכיתי טיפה, אבל בעיקר הרגשתי אדישות, הרגשתי סוג של תחושה של "הייתי בטוחה שזה יקרה לי, לא באמת מגיע לי עוד תינוק".
אני מרגישה מצויין מבחינה נפשית, אני מרגישה שמחה, אני מאושרת שזכיתי שיש לי כבר שני ילדים. אני ממש מרגישה ומשדרת אושר.

אני לא מבינה אם משהו דפוק בי שאני לא מקבלת את זה כל כך קשה.
אני מרגישה שהמשפחה והחברות שלי, מקבלות את הידיעה הזאת על זה שאני כבר לא בהריון, בצורה הרבה יותר קשה ממני.
כשהודענו לחמי וחמותי, חמי ממש בכה, בדמעות. כאב לי הלב הלב בשבילו, לא הבנתי איך הוא מקבלת את זה יותר קשה ממני.

בעלי לא אומר לי כלום, אבל מתחת לפני השטח, אני מרגישה כאילו הוא מצפה ממני להגיב אחרת ממה שאני מגיבה.
הוא לא מבין למה אני כל כך שמחה, למה כל מי ששואל אותי איך אני מרגישה, אני אומרת לו שהכל בסדר, שאני מרגישה מעולה.

היום החלטתי לחזור לעבוד, אני בסך הכל עובדת מהבית בעבודה מחשבית, לקחתי חופש כבר מיום שני האחרון, והרגשתי שזה די והותר, במיוחד שאני מרגישה מצוין, פיזית ונפשית, 
ובעלי די הזדעזע מההחלטה, הוא לא מבין למה אני לא מנצלת את זה שאמרו לי בבית חולים לקחת 3 ימי חופשת מחלה, בהוא ממש משדר לי כאילו אני אוצה לרצות את כולם ואת העבודה על חשבון עצמי, אבל אני ממש לא מרגישה שזה על חשבוני, כי אני באמת מרגישה מצויין.

תודה למי שקראה עד עכשיו, כתבתי ממש הרבה, ומבולגן, ונראה לי שחזרתי על עצמי עשרות פעמים, ואני גם לא ממש יודעת מה אני רוצה ממכם 🤷‍♀️
אולי סתם לשמוע מה אתם חושבות. השיחה עם בעלי הבוקר ממש עירערה אותי, ואני תוהה אם משהו בי באמת לא נורמלי שאני רוצה לחזור לעבוד יומיים אחרי גרידה.

אניoo

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה


אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

את נורמלית לגמרידיאן ד.

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

 

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

 

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

את מדהימהרוני 1234

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

אני עברתי הפלהעדינה אבל בשטח
אחרי ציפייה מאוד גדולה טארוכה, ואכן נשברתי מזה ממש. אני מניחה שאם הייתי עוברת הפלה בתקופת פוריות רגילה וללא המתנה, כנראה הייתי עוברת את זה יותר בקלות. כל אחת והסיפור שלה, כל אחת ומבנה הנפש שלה, כל אחת והמצב הרגישי שהיא נמצאת בו לאותה נקודת זמן, אף אחד לא יכול להגיד לאף אחת איך להרגיש בשום מצב. רגש זה רגש. אולי את אופטימית מטבעך, אותי מלאת אמונה, ואולי חזקה, אותי את אחת שנאחזת בדברים הטובים, הכל יכול להיות. ואם את מרגישה טוב, למה להישאר בבית. כל מה שאת מרגישה לגיטימי לגמרי, תרגישי טוב בגוף ובנפש, בשורות טובות תמיד ♥️
נשמע לי ממש תקיןמתיכון ועד מעון

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

גם אני לא הרגשתי אבל כשעברתי הפלהמתואמת

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

כאחת שעברה לצערי ארבע הפלות בשבועות כאלהשמיכת פוך

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

את עדיין קרובה לאירועאמאשוני

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

חיבוק. בעיני יש פער גדול בין התחושה שציינתירושלמית במקוראחרונה

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

באיזה שבוע סיפרתם על ההריון?אנונימית בהו"ל

מלתבטת כזה מה לעשות..

תלוי למיאיזמרגד1

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

עונהמולהבולה

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

תחילת רביעישיפור
חח וואיואני שר

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה


לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

זהו הייתי כבר בסקירהאנונימית בהו"ל

ואני תוהה מתי לספר


נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

למעסיק צריך עד שבוע 20ואני שר

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך


החלטות טובות!

שבוע 16 השבוע פרסמתי לכולםהרמה
גם רואים עלי למרות כל המאמץ שלי להסתיר..
תלוימתיכון ועד מעון

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

תלוי באיזה הריון..רק טוב=)אחרונה

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

ריפלוקס סמוי והנקהאן#שרלי

שלום לכולן, אשמח לכמה שאלות

1. תינוקת בת חודש וחצי כנראה עם ריפלוקס סמוי, נותנים תרופה עדיין ללא השפעה מספקת. רציתי לשאול איך מניקים תינוק ככה? היא אוכלת בחוסר נוחות גדול, מתחברת ומתנתקת גם עם הבקבוק, לוקחת שלוק וצורחת.. יוצא שפשוט אני כמעט לא מניקה כי לא פיצחתי את השיטה.. קשה לי לדחוף לה את השד כל פעם לשלוק ושהמאבק הזה קורה בגוף שלי.  ומאוד הייתי רוצה לעבור משאיבות להנקה. (היא יודעת לינוק בסדר, אני נותנת לה עדיין לפעמים לכמה דקות כשהיא רגועה). אשמח מאד לטיפים או אפילו הזדהות, להרגיש נורמלית. נראה לי כאילו כולן סביבי מניקות בסבבה ורק אני מסתבכת..

2. איחור בנטילת סרזט - של שלוש וחצי שעות. לקחתי מיד כשנזכרתי.  את הגלולה הבאה צריך לקחת בשעה הרגילה או בשעה החדשה שנזכרתי?

3. כמה משמעותי שאיבות (או הנקות) בדיוק בזמן כדי למנוע דימומים עם הגלולות?

תודה רבה לכן!!

עונההשם שלי

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.


2. תמשיכי בשעה הרגילה.


3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.


לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

אני רק אזדהה בקשר לקושי בהנקה...מתואמת

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.


בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

תודה רבה על הנירמולאן#שרלי

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

כרגע תשכיבי אותה לישון (וקודם כדי שתעשה גרפס)מתואמת

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

תודה רבהאן#שרלי
ההמלצה היא להניק בתנוחות זקופותאנונימית בהו"ל
נגיד התנוחה הפיזיולוגית

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

האמת שהייתי בייעוץ עם מישהי ממש נחשבת וטובהאן#שרלי

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

קיבלת הנחיה מהרופא שרשם את התרופהקופצת רגע

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

רק ממליצה לבדוק לשון קשורהצלולהאחרונה

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

אשמח לרעיונות איזה מאכלים לתת לתינוקתבכינוי אחר

בת 8 חודשים,

היא אוהבת ביצה,

נתתי לה גם לטעום דג סלמון

וגם בטטה ותפו"א ממרק קוסקוס.

אני רוצה שתהיה לה ארוחה אחת קבועה ביום.

מה אפשר להוסיף לביצה שיתאים לארוחת בוקר?

כרגע אסור לה מוצרי חלב.

תודה 🙏

קוואקר.מוריה
סתכלי באתר 'המתכוניה'רק טוב!

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

תודה, האמת שהסתכלתיבכינוי אחר
ולא מצאתי לגיל שלה, אם יש לך אפשרות לצלם מסך אשמח. תודה 
את רוצה דווקא לארוחת בוקר?מישהי מאיפשהו

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

אבוקדו/ תפואהמקורית
אבוקדו, טחינה, חביתה עם קצת מיץ של עגבניהראשונית

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים


להחליף ממש ארוחהמדברה כעדן.

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....


טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

פירות מעוכים/ טחונים עם טחינה/ חמאת בוטניםיעל מהדרום

לק"י


חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.


ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.


אני מועכת הכל במזלג.

תודה לכולן על כל הרעיונות!בכינוי אחר
זה ממש משתנה מילד לילדרק טוב=)

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

אני מוסיפה אבוקדו לביצהמולהבולהאחרונה
או ביצה עם קוטג'
מחפשת הרגעות...ליני(:

אני שבוע 6+3... מרגישה שממש נעלמו התסמינים פתאום... עוד לא ראיתי דופק... יש לי תור בשבוע הבא... נעלמו כמעט הבחילות. וירדה לי ממש הרגישות שהייתה בחזה.

ישמצב שבכזא הכל תקין?

אוף

כמובן שיש מצב שהכל טובכורסא ירוקה

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תודה! יש לי רקע בעבר של הפלות... אוף. נתפלל לטוב..ליני(:
מתלבטת אם ללכת להיבדק... 6+3 זה לא גבולי לראות דופק?
ברור זה בא והולך אבל למען השקט הנפשי תבדקיכנרת כנרת
תודה!! תוהה אם זה לא מוקדם מידי להיבדק...ליני(:
יודעת להגיד?
זה קצת גבוליהשם שלי

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.


עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

תודה!ליני(:
זה עדיין מאד מוקדםרוני 1234
אצלי בדכ הבחילות רק מתחילות בשבוע 7-8 אחרי שכבר רואים דופק.
תודה!ליני(:אחרונה
תמיד מתחיל אצלי מוקדם... אבל מבינה שזה לא בהכרח אינדיקציה... אז נחכה בסבלנות.
איחור בלי הריוןיהלומה..

יש לי איחור של כמה ימים... זה אף פעם לא קורה לי...

לא משתמשת באמצעי מניעה

בדיקה ביתית- שלילית!

מה עושים, יכול להיות שזה הריון בכל זאת?

ממה יכול להגרם איחור?

שיבוש הורמונלי? ביוץ מאוחר?דיאן ד.
גם לי זה קרה לפני כמה חודשיםכנרת כנרתאחרונה

עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף

בה אני בחודש חמשי

הריון עם התקן ודימוםמותקקק

התקן ושני פסים 
 

אנימיודעת שצריך להוציא את ההתקן, כרגע הוא עדיין בפנים כי הרופאה לא הצליחה להוציא


 

השאלה שלי היא לגבי הדימום, יש טעם לפניה דחופה לרופאה או שגם ככה אין מה לעשות עם זה?

דימום בינוני

להתקשר למוקד ולשאול?פילה
חיבוק גדול!!התייעצות הריון
תודה בנותמותקקק
אני בהלם, מרגישה ככ מושפלתמותקקק
מסתבר שהבדיקה היתה מזוייפת, לא שמצי לב שהיה כתוב שזאת "מתיחה חיובית של בדיקת הריון מזוייפת"

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים


ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

אמלההה איפה קנית את הבדיקות האלו?פרח חדש

הזמנתי מטמומותקקק
וואי וואיפרח חדש

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

מה??? אין גבול לאנשים. חוצפהיעל מהדרום
דווקא לא רואה את זה ככהמותקקק
זכותם למכור דברים כאלה, רק הייתי שמחה אם היו יותר מדגישים את זה שזה בדיחה
האמת שבהתחלה חשבתי שקונים כאילו בדיקה רגילהיעל מהדרום

לק"י


ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

מה??????שלומית.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

🫂💙 סליחה, בטעות מאנונימיאנונימית בהו"ל
חיבוק גדול על ההרגשה המזעזעת!!מתיכון ועד מעון
אני בשוק. מי ממציא דבר הזוי שכזה?????אמהלה

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

כי היה לי איחורמותקקק
ואני אחת כזאת שישר נכנסת לסרטים וחייבת לדעת
חיפוש בגוגל מצא לי כמה אתרים שמוכרים את זה🤦‍♀️יעל מהדרוםאחרונה
לק"י

הזוי להשתמש בזה בתור בדיחה.

😱😱🫂🫂🫂רקאני
וואווו. הלם.באתי מפעם

איזה נס שלא הוצאת את ההתקן!!

חיבוק , איזה חוויה מטלטלת! 

אולי יעניין אותך