זהו. איבדתי את זה. בן 4.5 ו2.5 ואני משתגעתתאנונימית בהו"ל

אני על הקצה ואולי כבר אחרי.

כמה שאני מנסה לעבוד על עצמי, לא להיכנס למלחמות מיותרות, להיות יותר סלחנית כי הם ילדים, לתת להם 2 אפשרויות, לנסות לראות את הצד שלהם, להיות נחמדה, להיות קשוחה.

כלוםםםם

פשוט כלום

וזה בשבועות האחרונים קרה

עד עכשיו היה מעולה באמת! אוהבת את הספר והפוקדאסט של עינת נתן והרגשתי שזה נותן לי הרבה כלים.

אבל זהו

הותשתי

הכל מלחמות, הכל וויכוחים, כלום לא טוב, מלא חוצפות, לא מקשיבים בכלל, עושים מה בא להם, לא נעימים, יוצאות ממני התנהגויות שאני לא מאמינה על עצמי.


אוףףףף. קשה ככ

חייבת עזרה דחוף

חיבוקקחנוקה

לכל אמא יש ימים שמרגישה ככה..

ובאמת שהות של אמא ילד זה אחד הדברים הכי צפופים ולכן נורא קשה (לי) לצאת מלופים.

דורש עבודה מתמדת ממש בלי הפסקה..

אני עם שנים בערך בגילאים שלך ובאמת זה קשה, אם כי כנראה עוד יזדהו.

וזה עובר..

תודה נשמה♥️אנונימית בהו"ל
גם על ההזדהות וגם על התזכורת שזה עובר..
מזדההאביול
את יכולה למקד איפה עיקר הקושי?המקורית

זה יותר בשעות מסוימות?

הם במסגרת? יש להם סדר יום?

על מה המלחמות?

 

תמיד אומרים שהדרכת הורים זה טוב, אני לא חולקת, אבל קודם כל צריך רגע להקשיב מאיפה מגיע ה'רעש'

האם את קצרה כי את חסרת כוחות, עייפה, בעל מגויס, סטדנרטים וציפיות גבוהות מהילדים

או שבאמת משהו השתנה אצלם וזו עייפות/ רעב/ רגישות למצב/ געגוע לאבא מגויס שמוציאה אותם מאיזון

אולי קפיצת קומה שלהם בגדילה שצריך להסתגל אליה

 

מכל מקום זה וודאי לא פשוט

כןאנונימית בהו"ל

הם במסגרות ואוהבים ללכת.

הזמנים הקשים הם- לא נעים אבל כל זמן שאני איתם פחות או יותר.

בעלי לא מגויס ועוזר לי המון

אני אחראית לארגן אותם בבוקר בזמן שהוא מכין את האוכל.

וכבר אז הם בכלל רוצים לשחק ולצייר ולרקוד טנגו ומה לא העיקר כמובן לא להתלבש.

מהבן שלי בן 4.5 הייתי מצפה שיתלבש לבד ואני יודעת שהוא מסוגל (הוא גם עושה את זה מידי פעם כשנחה עליו הרוח) אבל אני אפילו לא מנסה להעלות את האופציה במיוחד בבוקר שזה זמן לחוץ.

הוא רק צריך לנעול נעליים וגם זה סרט.

הולך לכיוון הארון של הנעליים ובדרך שוכח 9181 פעמים שהוא צריך לנעול נעליים. כזה.

והבת שלי רוצה רק חצאיות או שמלות, אין תמיד נשמה.

מביאה לה לבחור בין 2 זוגות מכנסיים והיא לא מוכנה ובכיות ועצבים.

הבוקר לא היו עוגיות ואמרתי לבן שלי שהוא יכול ללכת לחפש בארון אבל אני יודעת שאין.

אני שומעת רעשים, שואלת אותו בקטע טוב מה הוא מצא, אומר שכלום. מאחורי הגב שלו הוא מחביא במבה.

בדרכ אני אומרת לו שיבקש רשות ואולי אני אסכים אבל במבה על הבוקר זאת לא אופציה. אמרתי שאני לא מרשה

ואז הוא אומר לי- או שאת מרשה לי לצייר או שאני אוכל במבה

(נותן לי 2 אופציות החמוד)

איין גם להרביץ לי וכו


בקיצוררר ככה נראה בוקר שגרתי


בצהריים אני מסיימת לעבוד וישר יוצאת לקחת אותם

עייפה ומשתדלת להיות שבעה אבל זה לא תמיד קורה

ואז יש שעה וחצי של נחת יחסית


אבל אז עוד פעם ארוחת ערב עדדד שהם אוכלים ואז אני אומרת זמן ללכת לישון והם נזכרים שהם רעבים

טוב יצא לי ארוך הרבה יותר ממה שתכננתי

אבל תודה על המקום לפרוק♥️

ועוד משהואנונימית בהו"ל

אני בהריון בשליש שני עם סכרת הריון די חריפה אז לא אוכלת הרבה כי לא מוצאת את עצמי

הגיוני שזה גם משפיע...

 

והמצפון הזה על ילדים בעזה בגיל שלהם ואני מתעצבנת עליהם על דברים כאלה גם לא מוסיף

הייתי מתחילה מזה שתכיני לעצמך אוכל מתאיםסודיתאחרונה
מן הסתם הם יאכלו איתך..
אני חושבתהמקורית

שיש פה ענין משולב של גבולות ושל הבנה של הרצונות שלהם מול עניין של ניהול נכון של זמן וכוח 

אני לצורך העניין ב99 אחוז מהזמן מארגנת את הילדים לבד בבוקר, וגם אצלנו יש את העניין של ההתפזרות

אני בנושא הזה אבל לא מתפשרת ועומדת להם על הראש- קודם כל מתלבשים, ואחרכך משחקים. זו עקשנות ששווה לעמוד עליה. ממש

מתי את מתארגנת בבוקר? אם תוך כדי שהם מתלבשים, אז זה קצת בעיה בגילאים האלה כי זה מועד לפורענות ואני הייתי ממליצה לעשות את זה קודם שהם ערים או אחרי שהם לבושים ומשחקים

 

 

חטיפים הייתי מרימה לארון גבוה האמת אם יש גישה

אבל בלי קשר - לילד יש צורך באוכל בבוקר לפני שהוא יוצא. זה גם אצלי ככה

אז או שאני נותנת מעדן (זה יחסית חדש אבל באמת מקל עליי), או עוגיה קטנה או שטוחים בשקית. אבל לאכול הוא צריך 

 

לגבי הילדה - לבי איתך. באמת. גם הבת שלי קשה בבגדים, והאמת שהחלטתי לבחור את המלחמות. אצלי זה הפוך שהייתי קונה מלא שמלות והיא רוצה רק חצאיות וחולצות

חסכתי לי את הכאבי ראש קניתי רק חצאיות וחולצות ושלום על ישראל. 

 

ובאמת זה מובן עכשיו שאת כותבת שאת בהריון עם סכרת.. זה כשלעצמו לוקח הרבה כח 

לא יודעת אם מה שכתבתי מתאים לך, אבל לפחות ניסיתי

 

האמתאנונימית בהו"ל

שאני לא מתארגנת🙈 נשארת עם פיג'מה עד שאני יוצאת לאסוף את הילדים בצהריים.

אז איך את מחזיקה אותם קצר? זה ישר מעלה לי את העצבים

בא לי בוקר של של נחת עם שוקו חם, שירים וחיבוקים.

טוב נסחפתי


ואת צודקת לגבי האוכל, בדרכ יש עוגות או עוגיות עם חלב. אבל הבית היה די ריק היום..


וכן, צודקת. כנראה עדיף לקנות כמה שמלות ולחסוך את הכאב ראש הזה.


תודה על הסדר שעשית לי ועל המילים החכמות שלך. מעריכה אותך

חחחח אלופה תהני !המקורית

פשוט לא מניחה להם לרגע

 

חוזרת על אותו דבר מאה פעם אם צריך

קודם מתלבשים - אחרי זה משחקים

נו, התלבשת?

למה לא שמת חןלצה?

קדימה, חולצה מכנסיים גרביים

עכשיו! לא מדברים עד שלא מתלבשים 

קדימה - לנעול נעליים

נו, נעלת נעליים?

זרובבל, שמת נעליים??

בלי נעליים לא משחקים

 

נראה לי הם מסיימים רק כדי שאני אשתוק

חחחח צחקתי בקולאנונימית בהו"ל

טוב אני הולכת לנסות את זה.

ויש להם גם זמן לשחק? קמים מוקדם בשביל זה?


וזה לא מעצבן אותך שהם לא מקשיבים? זה השלב שהפיוז שלי נהיה עוד יותר קצר ואני מאבדת את זה

כן, יש להם זמן לשחקהמקורית

לצורך הדוגמה - הם קמים ב6.00 ואנחנו יוצאים באיזור 7.30 - לפעמים קצת אחרי 

זה המון זמן להתארגן ולשחק 

ממש בנחת 

 

ובטח שזה מעצבן אותי

יש ימים שאני נהיית דרקון יורק אש

אבל זה באמת לגמרי קורה. נו מה נעשה..??

אני משתדלת מאוד שלא לזוז מתבניות קבועות כמו סדר בוקר וערב כדי שיהיה כמה שפחות חיכוך, אבל לא יודעת..

יש דבר כזה אמא שלא כועסת...?

כועסת זה דבר אחדאנונימית בהו"ל
אני רותחת.. אבל כנראה שאני צריכה להיות קצת יותר סובלנית גם כלפי עצמי
נשמע שחלק מהמלחמות אפשר למנוע מראשאמאשוני

וחלק לזרום איתם.

אבל צריך להחליט שרוצים שיהיה נעים.

בגדים תקני לה מה שהיא אוהבת אם זה מוגדר.

אם כל פעם היא משנה את דעתה לפי מה שאי אפשר היום זה סיפור אחר,

אבל אם תמיד היא אוהבת סוג/ צבע מסויים

אז תדאגי שיהיה לה מספיק מזה ושלום על ישראל.

(ואני אומרת את זה כשיש לי ארבעה ילדים, הבכור בן אח"כ שתי בנות והאחרון גם בן, אז לכאורה הבגדים שאפשר להעביר זה רק בין שתי הבנות וכל אחת אוהבת סגנון לגמרי שונה אז למעשה כל ילד צריך כל שנה מלתחה שלמה)

לגבי הבמבה, אז הבן עשה לך תרגיל שמשקף בדיוק אץ מה שאת אומרת להם. הוא בן בכור והוא מעתיק ממך הכל.

סיטואציה מצחיקה, יש כמה תגובות אפשריות, אבל תנסי להשאיר כת זה בגדר תחבולה מצחיקה ולא חוצפה והתנגדות..


לגבי הצהריים אם את עייפה ורעבה זה לא ילך עם הגילאים האלו.

צריך למצוא לזה פתרון מערכתי. אפשר פעמיים בשבוע להביא בייביסיטר שתוציא אותם מהמסגרות ותביא אותם הביתה ואת בזמן הזה תאכלי או תנוחי מעט.

או שבעלך ישמור עליהם יום אחד אחה"צ ארוך זה גם ייתן לך הפוגה וגם תוכלי לעבוד יותר שעות ולקצר ימים אחרים שיאפשר לך לאכול ולעשות הפסקה בין המשרה בעבודה למשרה בבית.

לתכנן להיות עם הילדים כמה שיותר ולא להצליח להחזיק את הזמן הזה זה לא בהכרח עדיף על קצת פחות שעות בשבוע איתם עם יותר נחת.

לגבי ארוחת ערב, זה לא גיל שיש להם סבלנות לתת לך לבשל.

הארוחה צריכה להיות מוכנה לפחות שעה לפני הזמן שרעבים כי לפעמים יש באמצע כל מיני דברים שצריך לעשות ולפנות שולחן וכו.

וכל עיכוב משלמים עליו בריבית דריבית אז זה לא שווה.

אם את רוצה טיפים איך להתארגן עם האוכל תגידי ואוכל להגיד איך זה עובד אצלנו.


בגדול נראה לי כדאי לך לתכנן איך מקדימים תרופה למכה, אבל לא רק בגישה של,איך למנוע את המלחמה הבאה, אלא מראש לתכנן גם דברים כספיים שיעשירו את החוויה המשותפת.

למשל אפשר להכין לוח פרגון, לחלק מדבקות, לתת לילדים זמין חומרי יצירה מגניבים שיעסיקו אותם.

הפתעות קטנות וזולות

שירים בבוקר

מלא מלא פתקי נחת לגננת. לפחות שתיים בשבוע עד כל יום פתק.

ליצור חוויות מחוץ לבית. למשל לחפש בדרך חלזונות, נמלים, לעצור להסתכל על שיפוצים ולהסביר מה רואים.

לחיות ולחוות איתם את ההנאות של החיים.

כשלילד יש חוויה וקשר חיובי,

והצרכים הפיזיים שלו מסופקים (הוא לא עייף, לא רעב, לא קר/חם לו, הבגד לא מציק לו, הוא לא צריך להתפנות, לא מגרד לו וכו')

אז הוא הרבה פחות יחפש את ההתנגדויות.


לא כתבת על המקלחות, אם הולך לכם טוב אז מעולה, אם לא גם לזה יש טיפים שהצטברו עם השנים.

אבל אולי בגלל הבעיות שהם לא אוכלים טוב, אולי כדאי להחליף קודם מקלחות ואז אוכל.

מקלחת פותחת את התיאבון ומאפשרת לאכול יותר ביעילות וזה יחסוך לך את הבעיות שבמריחת הארוחה וגם אח"כ את הבעיה שהם רעבים.

זה גיל קשוח, כי זה גיל שהם לא יודעים להעסיק את עצמם הרבה לבד ואם לא מעסיקים אותם הם מתחרפנים ומחרפנים,

אבל אפשר בהיערכות נוספת להפוך את התקופה הזאת לקצת יותר טובה, ובכל מקרה בסוף מה שנשאר בזיכרון זה החוויה והרגעים הכיפיים האלו ולא הבעיות והבכיות.

עוד משהו חשובאמאשוני

נשמע שיש לכם הרבה רגעים טובים,

אבל הקושי גורם לך להרגיש שהכל לא טוב, הכל מלחמות, אף פעם לא מקשיבים..

אז חוץ מזה שפרגון יעזור להם לראות ולעודד התנהגויות טובות, גם לך זה יעזור.

תרשמי לך כל יום מה כם היה טוב, נקודות של אור, משפט יפה, מחווה קטנה,

התגברות פנימית.

בגלל שזה זורם ולא מצריך מאיתנו אנרגיה, אנחנו פחות זוכרים גם את הרגעים הטובים.

אבל אם נקפיד להעלות אותם למודעות זה ייתן לך כוח להתמודד עם הרגעים היותר קשים.

צודקת ממש!!אנונימית בהו"ל
אני רוצה טיפים על מקלחות ואוכל!בוקר אור
נקודות התורפה גם אצלנו במיוחד עכשיו 
טיפים לאוכל:אמאשוני

אני מתארגנת ברמה שבועית.

יום שישי מבשלת בכמויות כפולות בכוונה שיישאר מספיק מנות יפות לימים ראשון ושני.

למשל שניצלים- מטגנת כמות כפולה, מייד שמתקרר אורזת בתוך נייר סופג בתוך נייר אלומיניום ומקפיאה.

דגים- מבשלת באותו סיר כמות כפולה של חתיכות.

לא מקפיאה, בערב שבת שמה לב לתת מנת דג עם תוספות אבל שמה לב להשאיר שתי מנות יפות לתחילת שבוע (במקרה שלנו אני והבן שלי אוכלים דגים בתחילת שבוע)

מרק- תמיד מכינה בכמות גדולה. לא תמיד כפולה כי אם שמים המון עוף זה עושה טעם חזק. שמה כמה סוגי ירקות, תפו"א, גזר, קישוא, שומר, בצל, סלרי. אני אוהבת גם דלורית, הילדים שלי פחות.

באמצ"ש מחממת ומכינה קוסקוס משקית וזה משדרג את הארוחה.


ימים ראשון ושני סוגרת פינה עם האוכל של שבת, לפעמים צריך להוסיף תוספות כמו קוסקוס או פסטה. אבל האוכל העיקאי מוכן מזין ומשביע.


יום שלישי זה יום של תנועות נוער וסידורים, פחות מבשלת. לכן פיצה פיתה או שקשוקה או חביתה עם אבוקדו זה סבבה.

מוסיפה ירקות חתוכים.

פיצה פיתה אני פורסת את הפיתות קפואות, מדללת רסק עם תבלינים ומים ומורחת על הפיתות זה נמרח בקלות ובמהירות.

מפזרת זיתים וגבינ"צ ולתנור.

ל2-3 ילדים 5-6 פיתות זה מספיק.


תמיד יש לנו בבית אשלים עם גרנולה ביתית לכל צרה.

גרנולה מכינים פעם בחודש, מ700 ג' קוויאר עבה עם תרכיז תפוחים של B&D.

20 דקות בתנור על 150 מעלות וזה מוכן.


יום שלישי או רביעי מבשלת ארוחה בשרית או פרווה. מרק אחר ממה שאוכלים בשבת שיהיה לגיוון או עוף עם זיתים.


כל מה שצריך עגבניות אני משתמשת בעגבניות מרוסקות שמוכרים בסופרים.

זה חוסך מלא עבודה והופך את העסק להרבה יותר פשוט.

עוף עם זיתים למשל, אני מבשלת לפעמים שהעוף קפוא. לא תמיד אפשרי לי להפשיר מראש.


יש לי בבית שקיות ירקות כמו סנפרוסט. מחממת כרובית, ברוקולי, שעועית ירוקה בנינג'ה.


יש לי תמיד גם אדממה, גם שופכת לסיר כשזה קפוא, הילדים יודעים לבד לאכול את זה.

אם יש ממש קטנים אז לא לתת בלי השגחה

אבל לגדולים יותר זה אחלה פתרון לנשנוש כשיש בלתם.


קציצות טונה וקציצות ירקות מכינה בכמויות גדולות ומקפיאה.

מחממת במחבת או בתנור (עדיף בנינג'ה זה מחזיר את הקריספיות)

לא לחמם במיקרוגל זה הורס את המרקם.

קציצות בתוך פיתה עם ירקות בצד סוגר את הפינה.


לגבי חיתוך ירקות אז או שאני מתחילה עם זה, או מסיימת עם זה.

לא באמצע ולא מעכבת ארוחה בגלל זה.

ילדים שמתרגלים לאכול ירקות תמיד ישמחו לאכול אותם ולא הכל חייב להיות מוגש יחד.


ילדים קטנים אני משתפת בהכנה.

זה מאריך את הזמן אבל מונע חיכוכים מיותרים וגם פותח להם את התיאבון.

אני מתחילה לבשל ב16:00 איך שאני חוזרת מהאיסופים, גם אם זה עוף או מרק נגיד שלוקח לזה זמן, לבינתיים עושים דברים אחרים ואם עדיין לא מוכן אז קודם מתקלחים ואז אוכלים.

קציצות בשר למשל זה משהו שאני מכינה או מהצהריים אם במקרה אני בבית או ביום שבעלי יכול לחזור מוקדם יחסית לפני זמן ארוחת הערב ואז הוא נותן איתי יד כי זה משהו שמצריך יחסית הרבה התעסקות במטבח, מצד שני אין משהו יותר מרגיע מיוחדים שאוכלים בשרי טוב ומשביע.


בגדול השילוב של אוכל בשרי משבת עם אוכל חלבי מהיר, ובישול לקראת אמצע שבוע, נותן מענה לכל השבוע בלי להשתגע.

שימי לב שכמעט תמיד האוכל אצלי מוכן לפחות חצי שעה לפני הארוחה.

כי בין לבין הילדים צריכים אותי לדברים אחרים.

בעונה שנעים בחוץ, הרבה פעמים לוקחת איתי גבינה וירקות וקרקרים או פרכית אורז או לחמניות לגינה ואחרי האיסוף מהגן בזמן שהם משחקים אני חותכת ומביאה לנשנש ואז הם לא חוזרים מורעבים ועצבניים הביתה אז אני יכולה למשוך אותם יותר בחוץ עד שבעלי מגיע ואז מארגנים להם ארוחה חמה.


תמיד יש לי במקפיא שניצל טבעות, נקניקיות, אדממה וכד' לכל צרה.

משתדלת פחות לתת אבל לפעמים יש עיכובים או שמשתחררים מוקדם (ר"ח, צומות, אסיפות  הורים, חודש ארגון)

אז הילדים מכינים לעצמם ארוחת צהריים.

לגבי פירותאמאשוני

נזכרתי בעוד משהו וקשה לערוך,

תמיד יש שפע של פירות בבית.

מבננות ותמרים שאפילו בן ה2.5 שלי יודע לקחת לבד, ועד פירות הדר המיוחדים יותר כמו תפוז אדום, פומליות וכו'.

לקטנים אני מקלפת ומפלחת (מחלקת לפלחים) אבל חשוב לי להרגיל לעצמאות אז ככל שגדלים יותר נותנת להתמודד לבד.

בת ה6 שלי כבר הרבה זמן יודעת לקלף תפוחים ופירות הדר.

זה זמין, צבעוני, בריא וטעים ונותן גם הפוגה מרעב מציק ומעצבן שמגיע לפני הארוחה או אחרי ארוחה אם ילד אומר שהוא לא שבע.


טיפ נוסף, אני מטגנת בצל בכמות גדולה במחבת וכף פרווה פעם בשבועיים בערך ופשוט מוסיפה בצל מטוגן קפוא למאכלים כמו קציצות או רטבים.

השמנוניות של הבצל המטוגן הופכת את הגוש לפריך יותר אז ניתן לקחת כמות קטנה בקלות.

אז זה עם השילוב של העגבניות המרסקות הקנויות הופך את הבישול של הרטבים למהיר וחוסך זמן מיותר. בסגנון לזרוק לסיר ולתת לזה להתבשל טוב שייספגו הטעמים, אין טעם של מקפיא כשזה מבושל טוב.


ככה גם מכינה שקשוקה. זורקת כמה דברים למחבת, מרתיחה טוב על אש נמוכה, ואז רק מוסיפה ביצים.

תודה רבההבוקר אור

מרגישה שזה לא האישו אצלנו כי הם בכלל לא אוכלים מבושל באמצע שבוע רק במסגרות

זה כולה סנדוויצ'ים עם ירקות וגם את זה קשה לי לארגן כי הם אפילו לא נותנים לי לחתוך ירקות

לערוך שולחן אני נותנת להם כי ראיתי שהם לא נותנים לי לעשות שום דבר אז לפחות זה מעסיק אותם

אבל הם תמיד חסרי סבלנות גם כשאוכלים בחמש וחצי, והגדולה לפעמים לא רוצה לבוא לאכול ועד שהיא באה ועד ש ועד ש.. ואז אני כבר נהיית לחוצה לקראת המקלחות וההשכבה שלהם

ומקלחות עכשיו עושה לשניהם ביחד ןמתליל להיות ממש לא נוח כי קר והם לא רוצים להיכנס והמקלחון כבר קטן לשניהם ביחד

והאמת? בא לי פשוט להיעלם לשעה וחצי ולחזור לילדים מאורגנים אכולים ונקיים 

האמת שלפעמים סיר אוכלאמאשוני

יותר קל מסנדוויצים.

תנסי להחליף בין זמן המקלחות לאוכל, ותראי ישועות.

בע"ה אכתוב בהמשך לגבי המקלחות.

ריח של אוכל מבושל שמתפזר בבית מושך גם את הסרבנים הגדולים מכל החורים שלהם שנשבעו לפני דקה שהם לא רעבים וגם את אלה שהצהירו שאסור לאחר לפעולה.

(האמת שזה עובד גם עלי)

ויותר קל לילדים קטנים לאכול כמות משביעה.

גם הילדים שלי אוכלים בצהרונים וזה לא זה.

תנסי תקופה ותראי אם יש שיפור.

סנדוויצ'ים אוכלים אצלי טוב או בפארק או  כשעושים פיקניק (אפשר גם במרפסת, פורסים מחצלת ומסדרים כסאות ילדים, ואוכלים סנדוויץ)

בפיקניק אני מרשה גם לשתות שוקו אז בכלל זאת חוויה.

תנסי לשתף את הילדים בחיתוך או סידור ירקות.

תחמיאי להם על השולחן הערוך ותעודדי אותם ליצירתיות.

למשל ליד כל צלחת להשאיר מדבקת הפתעה או לארוז כל סט סכום בסרט.


(מכירה את הסלוטייפ הצבעוני? זה אחלה בשביל דברים כאלו, הם מקשטים בזה המון)

הם לא מתלכלכים אצלך אם מתקלחים לפני א. ערב?תוהה לעצמי
הייתי ממש שמחה להחליף את הסדר, אבל אז היא צריכה מקלחת שוב, והפיגמה גם במצב מבאס..
האמת שלאאמאשוני

נדיר שנשפך מרק או רוטב ברמה מלכלכת.

ואוכלים אצלי עם הידיים גם לפעמים.

עד מפרק היד מתלכלך, לא מעבר בד"כ.

וגם אם כן, מחליפים חולצה.

פחות מתרגשת מכתמים על הפיג'מות אבל זה די נדיר האמת.

אני לא מדברת על תינוקות בכסא אוכל, כן? מדברת על ילדי הגן.

אם כבר אז צחצוח השיניים יותר מלכלך אצלי אבל גם זה הם לומדים לעשות בלי להירטב מדי.

הם אוכלים לבד מגיל צעיר ממש אולי זה קשור ואולי זה אופי.

גם אני מקלחת לפני א. ערבהמקורית

לבת אני אוספת את השיער 

הבן ב"ה אוכל יותר נקי ממנה ממילא

ולא אוכלים אצלי רק חביתה בא.ערב

לפעמים זה מרק

לפעמים זה פסטה ברוטב אדום

פיצה 

על האש לעתים נדירות

 

 

לגבי מקלחות ממש לא אופציהבוקר אור

כי הם קטנים וממש מתלכלכים באוכל עדיין לצערי

ולהכין אוכל אני מודה שקצת כבד עלי .. ממש מקל עלי לא להכין אוכל במהלך השבוע כמעט

ובטח שלא באותו יום שחוזרים כי יש בערך שעה בין מתי שחוזרים למתי שאוכלים ופעמים שניסיתי לדחוף שם גם הכנת אוכל כלשהו זה פשוט היה נורא

אם נח לך הסנדויציםחנוקה

אז תשאירי אבל אם לא

אפילו פסטה/פתיתים שזה לא עבודה באמת, נאכל יותר טוב מלחם

ובמיוחד בחורף אוהבת שאוכלים חם.

שמה סיר פתיתים/פסטה (הבן שלי כבר יודע לעשות את זה בגיל 4)

ואז כשמוכן מוסיפה לסיר טונה שימורים/גבינות לבן וקצת צהובה/ביצה ומקשקשת- זה מתבשל.

לא יוצא אוכל פירורי אלא 'תבשילי' יותר בלי עבודה (אפשר גם רסק עגבניות וזיתים, אצלי זה בל יעבור מבחינת הילדים)

ולגבי האוכל אחרי מקלחות אצלי זה כן קטנים וכן מתלכלכים אבל עדיין 

א' מעדיפה שילכלכו פיז'מות מאשר בגדים, עם כל הכבוד לבובות של דיסני.. לא מצליחה להרגיל לסינר וזה גם לא עוזר.. הקטנה מטנפת את המכנסיים והגדול מלכלך את קצות השרוולים מדי פעם

ב' אני עושה להם אמבטיה וזה הזמן שהם בפנים שאני יכולה להעביר את הבית משעת משחק לארוחה- לא ממש מסדרת אבל וויש קצר, טאטוא של שאריות היצירות, פינוי השולחן וכו'.

 

 

ועוד משו כדי שא יהיה עצבניים אצלי צריך ארוחת פרי באמצע אחר הצהריים- סביב ארבע. לא מדי הרבה שיאכלו בערב אבל כן תפוח/תפוז ולפעמים זה אפילו לבן. יש לי גם גבינה וקוטג' בקטנה שגם יכול לסתום את ה'חור' הזה

אולי תתני לגדולה למרוח ולהכין סנדוויץ'?כבתחילה

אצלנו בן רבע לארבע יודע לחמם לעצמו לחם מהמקפיא, למרוח ממרח שבאלו.

ירקות זה באמת יותר מורכב לתת להם לחתוך אבל אפשר לשטוף ולתת להם לאכול ירק שלם או לחתוך לחצי אפילו בידיים בלי סכין..

וואו מרשים!אמא לאוצר❤
ואו, לוקחת גם לי 💓 תודה!בתנועה מתמדת
תודה על התגובה הזאת!!אנונימית בהו"ל

אז ככה, קודם כל עם הבן שלי והתרגיל שלו זה לא סתם הקפיץ אותי.

הוא כבר חצי שנה בלי מוצץ בלילה ובחודש האחרון הוא מחכה שאחותו תלך לישון ואז לוקח לה את המוצץ וישן איתו.

בהתחלה הוא היה דואג לה לפני השינה שיהיה לה יותר ממוצץ אחד, ממש טוב לב מתפרץ. היינו נכנסים לחדר והוא היה מחביא את זה מיד.

אז כואב לי גם כל התרגילים האלה והחוסר שקיפות וגם מה מוצץ פתאום?

דיברנו איתו על זה דרך סיפורים וביקשנו שיתן עצה לדמות מפתח וגם בצורה ישירה שהוא כבג גדול ולא מתאים וגם חבל על ההסתרות.

בקיצור זה הקפיץ אותי יותר ממה שתכננתי.


וכן, אני מאוד אשמח לטיפים להתארגנות על אוכל!

בכללי אוכל אצלי זה ממש לא משהו בראש סדר העדיפויות. אין לי בעיה להיות רעבה ולילדים שהם אחרי צהרון ובשרי אז גם ביצה קשה עם לחם ומלפפון זה מספיק.

אבל גם זה מרגיש לי לא בית.. בא לי שיהיה להם אוכל חם ומפנק.

(כרגע בהריון קשה לי עם ריחות של בישול...)


לגבי החוויות. וואו. איך בא לי ככה

לראות חלזונות ולקפוץ בשלוליות. צריכה לשבת עם עצמי ולהבין למה זה לא קורה בפועל.

ברור שכשאני נזרקת ישר מהעבודה לאיסוף ומאינטניסיבות אחת לשניה זה לא מוסיף רק שהבעיה שאני עובדת המון ואם יש לי כמה דקות פנויות אני איכשהו מוצאת את עצמי שוב מול המחשב....


בקיצור כנראה שהעירכות ותכנון זה שם המשחק ואני גרועה בזה

זה לא קל בכלל. הם בודקים גבולותכתבתנו

וזה לא תמיד נעשה יותר פשוט כשהם גדלים.

תזכרי את זה, הם בודקים אותך. מה לא יקום ולא יהיה, מה הם "יצליחו" לסובב לטובת עצמם.

והאמת, שהם מאוד מחפשים ללמוד את הגבולות.

יש בטח כאלה שיתנגדו, אבל אני במקרים של חוסר הקשבה מוחלט בכזה גיל אגרום לזה לקרות גם קצת יותר בכח. נגיד לא רוצה להתלבש- תשמע אתה ילד גדול ויודע לבד, אבל אם לא תעשה את זה זריז אז אני אצטרך להלביש אותך כאילו אתה תינוק, ואם תתנגד אני אצטרך להחזיק אותך חזק. לזכור שאת מנהלת הארוע והזמן, זה באחריותך ולא בהכרח באפשרות שלו לקחת על זה אחריות. פעם שמעתי ממישהי שאני מעריכה את דעתה שהיא חשבה על זה שלא סתם הילדים גדלים פיזית בקצב כזה שאפשר להתמודד איתם (שוב, פיזית) מבחינת גודל ומשקל וחוזק. לפעמים אין ברירה אלא לאכוף משהו קצת יותר בחוזקה (ואני לא מדברת על פליק או משהו. אלא לתפוס בלי שיזוז, להצליח להלביש גם מתנגדים וכו'). זו גישה שאני כאמא לא מתבלבלת מי אומר את המילה האחרונה גם במחיר של אכיפה פיזית פחות נעימה.

זה ממש בסדר לחלוק על הגישה ולא לאהוב את זה, אבל אם היא לא מעוררת בך התנגדות אז יש מה לנסות.

בהצלחה. זה מתיש וכאילו לא נגמר לעולם אבל זו תקופה שעוברת. בהצלחה יקרה, את אמא מצוינת ומדויקת לילדים שלך. שמרי על עצמך ועליהם בשפיות.💚

אם לא היה את הענין הדתיממצולות

הייתן מעדיפות ללכת לרופא

מאשר לרופאה

או שזה לא משנה לכן 

לישומשומ

לא משנה 

וגם מבחינה דתית לא רואה בעיה 

אני הולכת גם לרופאי נשיםקשת99
אין לי בעיה עם זה. היה לי אפילו פעם רופא נשים דתי.
מעדיפה רופאה. יותר נעים לי שאשה בודקת אותייעל מהדרום

לק"י

 

לא רק רופאת נשים. גם שאר סוגי הרפואה.

(אם יש רופא בבית חולים או במוקד וכו', אני לא מבקשת רופאה במיוחד. אבל כדמות קבועה- אני הולכת לאשה).

 

(ולמי שתטען שהרבה רופאות לא נחמדות. שלי דוקא ממש נחמדה ואנושית, ואני לא צריכה יותר מאחת😅).

נעים לי יותר עם אישהמולהבולה

למרות שנתקלתי ברופאי נשים גברים נחמדים יותר מנשים

אמפתים בהרבה יותר

לצערי נפלתי פעמיים עם רופאות... מאז הולכת דווקאאמהלה

לרופאים.

בטוחה שיש גם רופאות מצוינות.

לצערי הנסיון שלי היה גרוע.

הייתי מעדיפה רופאה בכל מקרהאיזמרגד1
אני מעדיפה מבחינתי רופאה פחות נחמדה מרופא נחמד, כל עוד היא לא אנטיפתית ממש
תלוי באישיות ולא במין, בלי קשר להלכה.לפניו ברננה!

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.

תלוי באישיות ולא במין, בלי קשר להלכה.לפניו ברננה!

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.


הרופא שלי ממש ענייני רגיש ומכבד. ומצד שני נחמד. ומרגישה בנוח לשאול אותו כל שאלה שיש לי.. מה שממש לא הרגיש לי אצל האישה.

מעדיפה ללכת לאישהשלומית.

בלי שום קשר לדת. (בתור רופאת נשים)

בנושאים לא אינטימיים לא משנה לי

לי לא אכפת, עד כה הייתי רק אצל רופאי נשים גבריםכבתחילה
אני הולכת למי שזמין לי באותו רגע ובאותה תקופה שצריכה.


כן יצא לי להתקין התקן אצל רופאה אשה, סתם כי במקרה היה לה תור לתאריך שהייתי צריכה. לא היה אכפת לי ללכת להתקין אצל רופא גבר. 

אני הולכת לרופאות (בכל מקצוע) מצד עצמימתואמת

לא רוצה שגבר זר ייגע בי... גם אם זה מותר הלכתית. (כמו שאעדיף רופאה יהודייה על פני רופאה ערבייה... אם כי על זה קצת פחות אתעקש)

וב"ה מצאתי לא מעט רופאות נחמדות, מקצועיות ונעימות. (להפך, חלק מהרופאים הגברים שנתקלתי בהם לא ענו על ההגדרות האלה...)

אני להיפך 🤭רקאני

אתעקש על יהודי/ה אבל לא על אישה

גם לי יותר חשוב יהודי מאשר אישהרוני_רון
בעיני אין עניין דתי....מיקי מאוס

זאת אומרת הפסיקה ההלכתית שאני מכירה אומרת ללכת למי שטוב לי. מספיק שהדלת לא נעולה או כמובן מלווה שזה תמיד יותר נעים


ברור שאני מעדיפה רופאה באידאל

הסיכון שהמפגש עם רופא יזלוג לאיזורים מיניים הוא גבוה בהרבה (על כל הקשת. לא דווקא פגיעה או הטרדה מפורשים)

מצד שני - בפועל - במפגש עם שתי רופאות חוויתי ממש פגיעה באינטימיות שלי, חוויה של כאב ושל זלזול. וזה נפוץ בהרבה מאשר חוויות לא אתיות של זליגה למיניות

ולכן בסופו של דבר אני הולכת לרופא שאיתו התחושה שלי היא מוגנת ובטוחה (ברור שבהתחלה באתי רק עם בעלי . ורק אחרי שיש לי בטחון ותחושה של מוגנות גם מצד הפיזי של המרפאה אז אני מוכנה גם ללכת לבד כשצריך)


אני מניחה שהבעיה היא שכולן רוצות רופאות ולכן ממש קשה להשיג תור לרופאה נורמלית בלי המתנה ארוכה מדי

וזה מבאס

זה רק אני או שלא היית פה יובלות?רקלתשוהנ
חחח...יש מצב. החיים עמוסיםמיקי מאוס
אין שום ענין דתי לא ללכת לרופא גברמקרמה

ועדיין מבחינה אישית הולכת רק לאישה


(פגשתי בחיי אופאים גברים - בעיקר בחדר לידה וכולם היו מצוינים, נחמדים ורגישים

ועדין- מעדיפה רופאה אבל לא מתפשרת על מקצועיות ואנושיות, יש לי 2 רופאות מעולות שאני מזגזגת בניהן לפי זמינות תורים)

יש דעות הלכתיות שאומרות שיש להשתדל ללכת לרופאהמתואמת
כל עוד זו לא הקרבה גדולה מדי (מרחק, מקצועיות...)
אני הולכת לרופארקאני

לא שאין רופאות טובות

אבל הייתי אצל אחת והיה לי מזעזע

והוא מאוד אנושי ומכבד ומומחה ממש

וקרוב לי לבית

אז אני הולכת אליו

בדרך כלל עם בעלי

אני הולכת לרופאי נשיםזוית חדשה
היה לי איתם יותר טוב מאשר עם רופאות 
בלי קשר לעניין דתי, אני מעדיפה רק רופאה.ממתקית

ומבחינה דתית- אין בעיה עם רופא...עד כמה שידוע לי.
אם יש רופא מומחה בעניין מסויים ומומלץ, כן אלך אליו.

אין ענין דתי, ומעדיפה רופאכורסא ירוקה
מה, ברור שלרופאה.באתי מפעם

ממש לא קשור למצוות ודת. זה תחושה אישי לפנית.

אלא אם כן זה לא כולל בדיקה גופנית, ואז תלוי מי הרופא/ה. 

מצד התחושה ברור שכעיקרון הייתי מעדיפה רופאהנועה נועה
בפועל הייתי בערך חצי חצי לדעתי, לפי זמינות, מקצועיות, נוחות תורים וכו'. בפועל כשאני מול הרופא אני לא מרגישה חוסר נוחות, דווקא בתור אחות אני יודעת כמה סופר מקצועי ולא אישי זה. וכל הרופאים הגברים שטיפלו בי היו מדהימים ואני חייבת להם המון.


דווקא בקטע של סקירת נקודות חן אני לא רוצה להגיע לגבר ותקועה עכשיו כי רופאת העור היחידה פה יצאה לפנסיה... לא יודעת למה זה יותר מפריע לי, אולי כי זו בחינה מדוקדקת כזאת 

בביקורoo

בלי בדיקה גופנית זה ממילא לא משנה לי

בביקור עם בדיקה גופנית זה בכל מקרה לא נעים לי

(גם גבר וגם אישה

באותה מידה)

ככה שזה לא פרמטר שאני לוקחת בחשבון

מעדיפה רופאה תמידחושבת בקופסא
כמה פעמים כשהלכתי לעשות בדיקת דם שבצו אותי עם אח (נראה לי שמי שלוקח דם זה אחיות? אני לא בטוחה) גבר, עוד לפני שהספקתי להכנס הוא הסתכל עליי ושאל אם אני רוצה אישה, אמרתי כן והוא החזיר אותי לתור ומיד נכנסתי לאחות אישה.
האמת שלא כזה אכפת ליהשקט הזהאחרונה
מה שחשוב לי שיהיו תורים זמינים😂


בהריון הראשון הייתי אצל רופא, בהריון השני אצל רופאה שהייתי צריכה לקבוע כל תור ברגע שיצאתי מהביקור הקודם והיא הייתה מקסימה אבל יכולתי לחכות גפ שעתיים בתור כל פעם שהגעתי אליה..


בהריון השלישי התחלתי אצל רופא וכשהוא עזב את הקופה מצאתי את הרופאה המושלמת- גפ תורים זמינים, גם בדכ זמן המתנה סביר בתור, גם נחמדה.. ממש מקווה שתמשיך בקופה

סתם שאלה...גם אתן מרגישות שבדור שלנו תמיד יש מחסורממתקית

בצוות חינוכי של מעון
במורים
בגננות
ברופאים 
באחיות
מטפלים רגשיים
אנשי טיפול וכו וכו

אולי רק אני נתקלת בזה?
כבר רגילה לתשובה של כרגע אין לנו, המתנה של שנה. 
נגיד מורים, מטפלות אני מבינה, אבל רופאים? למה חסר תמיד? 
סתם תוהה לעצמי אם לפני 40-50 שנה הייתה פחות ילודה, ולכן עכשיו פחות עובדים.
כן יודעת שבעקבות המלחמה הרבה ירדו לחו"ל (בעיקר רופאים), אבל עד כדי כך?

כולם הולכים להייטקמקקה
באמת שאלה טובה
הייטק? דווקא מבינה שבגלל הבינה מפטרים הרבה בהייטק.ממתקית

את גם מרגישה כמוני?

ההייטק מוצף בעובדיםרקאני

ויש כמויות סטודנטים בתחום

והמון מובטלים

יש גם בהייטק משרות פנויותoo

אבל כולם רוצים להיות מתכנתים

והai צמצם את עבודת הפיתוח


כשגייסנו לפני שנה אנשי סיסטם בעבודה משולבת עם הלפ דסק

היה קשה למצוא עובדים טובים

חלק לא רצו

וחלק היו גרועים ממש

(הטובים שמצאנו היו נטולי תואר)

חד משמעית כןמולהבולה
בצוות חינוכי כן, באנשי רפואה לאשלומית.

בטח לא אחיות. לא ידוע לי שיש מחסור. גם זה שמחכים מלא זמן לתורמים זה לפעמים כי הקופה לא רוצה להעסיק עוד רופאים ולא כי אין רופאים.

ועד כמה שידוע לי לא היתה ירידה גדולה מהארץ בגלל המלחמה. הייתה ירידה אבל היתה גם עליה.

כן יש עניין שהקבלה לרפואה בארץ מאוד קשה ואולי זה יוצר מחסור מסויים 

המקורתקומה

למחסור הוא שונה.

אצל רופאים ואחיות אין מספיק תקנים,

אצל מורים ואנשי חינוך אין מספיק אנשים שרוצים לעסוק בזה, אבל יש תקנים לזה בשפע


התוצאה היא חוסר כוח אדם אבל זו לא הסיבה לבעיהכורסא ירוקה

מקור הבעיה הוא שהתנאים שלהם שונים מבעבר,ואנשים לא תמיד מרגישים שזה משתלם להם לעבוד במקומות האלה.


עבודה במעון לעניות דעתי הלא מבוססת אולי היתה פעם קלה יותר - פחות תינוקות היו מגיעים למעון, הרבה פעמים מגיעים לימים קצרים (כי פחות אמהות עבדו, בטח בגילאים הקטנים), היו פחות דרישות מצד ההורים אבל השכר היה מתגמל יותר באופן יחסי לשוק.

היום זה דורש המון ולא ככ מתגמל באופן יחסי.


הוראה וגננות אותו דבר - המון דרישות מההורים, יותר שעות עבודה ותנאים משמעותית פחות טובים מפעם (נגיד פנסיה שהפכה מתקציבית לרגילה).


רופאים בהרבה תחומים או אנשי טיפול כמו פסיכולוגים, קלינאיות, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, מאבחנים - בציבורי יש עומס מטורף, והשכר לא מדהים, יש להם כל מיני דרישות ממקום העבודה לעמוד בהן, ובסוף זה לא מתגמל ולא נוח. אבל אם הם יפתחו קליניקה פרטית במקום שנוח להם בזמן שנוח להם אנשים יעמדו בתור וישלמו משמעותית יותר.


אז נראה לי שהחוסר פשוט נובע מחוסר תיעדוף של השירותים האלה על ידי מי שמתקצב אותם 

בדיוק אמרתי לא מזמןבאתי מפעם
לבעלי, מה כל בני האדם עושים אם אין מורים ואין אנשי רפואה? נראה לי כולם טיקטוקרים...חח
חחחחחח הצחקת אותישירה_11
כנראה שאת צודקת 
תלוי באיזה תחוםoo

תחום החינוך זו עבודה קשה ולא מתגמלת

ברור שיהיה חסר

למה שאנשים יגיעו לעבודה כזו


בתחום הרפואה לא בכל מקום יש חסר

למשל רופאי משפחה זמינים היום הרבה יותר מלפני 20 שנה

כי אז הם היו מוצפים בתורים לאישורי מחלה ומרשמים

והיום הכל באפליקציה


יש גם תחומי רפואה שאפשר להשיג תור מהר (אף אוזן גרון השגתי מהיום להיום בישוב סמוך)


כשיש חסר אצל אנשי רפואה זה נובע גם מתקנים מצומצמים וגם מרפואת יתר (אנשים שהולכים לייעוץ מיותר)


לגבי מטפלים רגשיים

המלחמה יצרה חסר גדול בעקבות קפיצה בביקוש (ואולי היה חסר כבר קודם בגלל תקנים מצומצמים)

אף אוזן גרון זה נדירררתוהה לעצמיאחרונה
אצלנו זה לחכות כמה חודשים לתור וגם זה במרחק חצי שעהנסיעה
חסר בציבוריאיזמרגד1
כי הרוב הולכים לפרטי, הרבה הרבה יותר משתלם... אם תחפשי רופא פרטי (ותהיי מוכנה לשלם כמובן😅) תמצאי הרבה יותר בקלות
מה משתלם ברופא פרטי?oo

יש רופאים מקצועיים בקופת חולים ובבתי חולים

הרבה מהרופאים הפרטיים מקבלים גם ציבורי


לרוב זה רק עניין של זמינות מהירה של התור ולא עניין מקצועי 

התכוונתיאיזמרגד1
שלרופאים זה משתלם אז הרבה מהם הולכים לעבוד בפרטי...
כן, מקצועות שהם במגזר הציבורי בדרך כזו או אחרתהשקט הזה

והמשכורת שלהם תלויה במדינה-

בתקנים (צוותים רפואיים), בהסכמי שכר מיושנים וכו' (גננות, מורים) יש מחסור. 

שכחתי איזה קשוח זה אחרי לידה... ומילואמינקיותאוהבת את השבת

שהיו ככה גם וגם אין מילים בפי להעריץ אתכן!!

 

תזכירו לי כמה זמן עד שנרגע קצת הטלטלה?

מזל טוב!!מתואמת
רכבת ההרים הרגשית הזו הולכת ונרגעת עם הזמן... בשלושת הימים הראשונים הכי גרוע, ואז אחרי שבוע יש עוד רגיעה, ואחרי שבועיים עוד אחת. בדרך כלל אחרי חודש וחצי (מקביל למשכב הלידה) הסערה הגדולה חולפת, אבל גם אם לא זה עדיין בסדר❤️
ממש תודה על הפירוטאוהבת את השבת

עזר לי להבין שאני בגרף..

תודה רבה!!

מזל טוב!! הרבה נחת!יעל מהדרום
תודה יקרה!!🥰😍אוהבת את השבת
חיבוק יא מהממת ומזל טוב ענק!!!!דפני11

וואי

זה הולך ונהיה טוב יותר מיום ליום

אבל בהחלט תקופה לא קלה

אצלי זה חולף באמת רק בגיל שנה פלוס.... אבל הקושי העיקרי הוא בחודש- חודשיים הראשונים

חיבוק

תעזרי בכל מה שאת יכולה❤️

וואי תודהאוהבת את השבת
המילים


מעודד ממש לשמוע את הנרמול הזה והאישור שזה לא קל בהתחלה... באמת שכחתי..


ותודה על העידוד לבקש עזרה!

המון מזל טוב!!בארץ אהבתי

וחיבוק על הקושי....

בעז"ה שיהיה רק קשיים כאלו מסיבות שמחות❤️

אמן! תודה!אוהבת את השבת
איזו הסתכלות מהממת!
קצת יותר מחצי שנהבשורות משמחות

ועד שהכל נרגע ומתאזן, והשגרה מתבססת- טא-דאם! צו גיוס לעוד חודשיים קדימה

ושוב להתרגל מחדש...

ובכלל אחרי לידה סביב חופש גדול ואז חגים.. עד עכשיו עוד לא הרגשתי שניצלתי 100 את החופשת לידה

וואי נשמע מטורףף....אוהבת את השבת

חיבוק ענק ענק ענק!!!!


הקודם שלנו נולד לפני החגים וזה היה מאתגרררר

אז עם מילואים גם לפני/אחרי זה ממש קשוחח.   

מזל טוב ❤️ מבינה אותךבורות המים

לוקח זמן אחרי לידה להתאםס על החיים

זה מטתטל הכל.ומצבי רוח והעייפות

והמתיקות...מצד שני


ואת מגוייסת כרגע?


יצא לי להיות מגוייסת פעמיים בסוף הריון

וגם 4 חודשים אחרי לידה

וחד משמעית כמה שהיה קדוח וכואבבבב הכל בהריון

עם תינוק קטן היה פי כמה

כל יום לא האמנתי שאני אעמוד בעוד יום כזה!

ואין ערב לנוח ואין לילה לישון

באמת מטורף 

וואי זהו לכן אמרתיאוהבת את השבת

שאתן פשוט אלופות!!!


אני לא מגוייסת..

הטיפול בתינוק קטן דורש ככ.. וגם האחריות.. מאוד כבד אחריות כזו.. הם ככ קטנטנים..

מזל טוב אהובה!!!!קמה ש.
בס"ד


קרובת משפחה אמרה לי "כשמפסיקים לספור בשבועות את גיל הבייבי", תחזיקי מעמד ואיפה שאת יכולה תשמרי על עצמך ותנוחי ❤️

תודה רבה רבה!!אוהבת את השבת

שבועות זה ממש רעיון!!

ותודה על העצות החשובות😍😍

מזל טוב!!!מוריה 7
תודה יקרה!!💖💝אוהבת את השבת
מזל טוב!!מכחול
תודה יקרה!!💞💕אוהבת את השבת
יאאאא מזל טובבבב💓💓💓 מרגשש😍אמא לאוצר❤
תודה יקרה!!💗💘אוהבת את השבת
מזל טוב!! 💞לפניו ברננה!
תודה יקרה!!❤️‍🔥💋אוהבת את השבת
תודה רבה רבה לכל המברכות והמעודדות, ממש שימחתןאוהבת את השבת

וגם עזרתן!

אין עליכן!!!


ממש עוזר הנרמול וגם המסגרות זמנים שהזכרתן.. נותן לי הרבה.. תודה רבה רבה!!!


@מתואמת

@יעל מהדרום

@דפני11

@בארץ אהבתי

@בשורות משמחות

@בורות המים

@קמה ש.

@מוריה 7

@מכחול

@אמא לאוצר❤

@התלבטות טובה

@לפניו ברננה!


וב"ה הבוקר קמתי יותר טוב טפוטפו..


ושיהיה בע"ה רק שמחות ובריאות אצל כולן!

מזל טוב יקרה! ככה מספרים?? הרבה נחת בבריאות ובשמחהאמהלהאחרונה
מה נהוג בד"כ בקידוש להולדת בת?בעלת תשובה
מבחינת מה להכין/ לקנות?
אנחנו קנינו כיבוד קל...ממתקית

ברמה של מאפים, בורקסים, קרקרים, ממרחים, שתיה קרה.

אין מה נהוג, יש מה שאת רוצה ומרגישה שמכבדאמהלה

אחת תסתפק במאפים ושוקו

אחת תרצה קידוש של ממש עם קוגלים ומיני מאפה משוכללים

אחת תרצה בר מתוקים יוקרתי בגווני ורוד זהב

אוף הבת שלי בת שנתיים תכף ולא עשינו משו רישמי,אונמר

ומידי פעם עולה בי חששות שאומרים שזה לא טוב לא לעשות בכלל.

אולי באמת נעשה יום אחד. אולי נחבר ליומולדת הבא שלה.

נכון, כדאי לעשות. וזה נהדר לחבר ליום הולדתאמהלה
אנחנו עשינו לקטנות ביום הולדת שנהנועה נועה
בהתחלה בעלי טען שלא צריך, שהיתה ברית לבן וכו'... אבל אני רציתי גם בגלל העניין וגם כי הברית לא היתה עם הקהילה שלנו. היה מקסים ומרגש❤️זה משהו אחר ממש כשזה פתאום כבר ילד
הם כבר בני שנה??? איך הזמן טסאמהלה

הם הרגע נולדו

אני פשוט לא מאמינה

הבת שלי תכף ב18 ולא עשינו1112

ולא מתכוונת לעשות.

לא נראה לי נכון לחשוש מדבר כזה

חשוב להכיר טובה על הילדה שהשם נתן לנו אבל לא חייבים בקידוש דווקא

הרב מרדכי אליהו היה אומר לנשים שלא מצאו זיווגPandi99
שיבדקו אם עשו להן מסיבת הודיה להולדתן ואם לא אז לעשות גם בגיל מבוגר
תודה לכולן ! באמת גם הבת שלי כמעט בת 2בעלת תשובהאחרונה

ורק עכשיו הבשלתי לעשות חח

פשוט פנינו לבית כנסת שבו עושים קידוש מכובד בכל שבת וביקשנו לתרום את הסכום.

היינו בצימר והיה על הפניםבסימן שאלה

גם פריקה וגם התיעצות

היה ממש לא נקי כאילו לא ניקו בכלל לפנינו..אני ניקיתי כשהגענו

המיטות לא נוחות בעליל (היו בירידה פנימה, מתרחקות אחת מהשניה ונוצר בור..)

לא מצאנו שלט למזגן בסלון והיה קפוא, המקלחת לא נוחה..

הגענו כי יש עליו המלצות..

שלא נדבר על זה שלא הצלחתי להנות כי כל הזמן במחשבות והתבאסויות..ולמה לא לקחנו את הצימר היותר קרוב שהיה אפילו קצת יותר זול.. ולא שיתפתי את בעלי שלא טוב לי כי זה ממש יבאס אותו..

אומנם הם עשו לנו הנחה אבל עדיין זה סכום לא קטן שעד שאחרי שנתיים שלא יצאנו החלטנו לפנק את עצמנו למרות הלחץ הכלכלי , לשים את הילדים אצל ההורים שלי וליסוע..זה ממש קשה לי עכשיולשלם את כל הסכום..

האם יש מקום לבקש לא לשלם הכל?אם כן, כמה? ואיך להגיד להם? 

בטחאישהואימא

ממש חוצפה!!

לפי ההודעה שכתבת נשמע שאתם אנשים עדינים שלא מתלוננים בדרך כלל. אבל זה ממש חוצפה!!! 

ברורשלומית.
תספרו להם מה היה ואיך הרגשתם ושבעיניכם המחיר לא מצדיק 
מסכימה. אבל תגיעי לשיחה בשיוויון נפשאוהבת את השבת

תגידי לעצמך לפני שאת מנסה מקסימום תצליחי אבל רוב הסיכויים לא יסכימו..

פושט כדי לא להיות מדי באמוציות אם לא יסכימו...

ותגידי להם גם שצילמת הכל ושאת מעלה לחוות דעתדיאט ספרייט

של גוגל.

אגב, בדקת חוות דעת קודם? 

אני לא עו"ד אבל חושבת שזה עלול להיחשב סחיטהכורסא ירוקה
הייתי נזהרת עם משהו שיכול להתפרש כאיום
אני כמובן מדברת על צילומי אמתדיאט ספרייט

לא המצאה.

לא נראה לי שאדם שמאיים להגיד את האמת זה נקרא סחיטה.

אבל גם אני לא עורכת דין, אז אולי אני טועה.

לא משנהכורסא ירוקהאחרונה
המשוואה של תן לי הנחה בתשלום, כי אני מעלה לגוגל חוות דעת, יוצרת את ההבנה אצל בעל העסק שכדאי לו לקנות את מניעת הביקורת באמצעות ההנחה. זכור לי שזה אסור, אבל כדאי להתייעץ עם עורך דין באמת
כן כדאי לבקשמולהבולה
לפחות שתרגישי שניסית לקבל פיצוי על כך
מאיפה שמעת המלצות על הצימר הזה?ממתקית

חבל שכך את מרגישה
ובהחלט בהחלט יש מקום לבקש הנחה בתשלום יחד עם פירוט של הליקויים בצימר הזה...

חשק, זוגיות ואחרי לידהאנונימית בהו"ל

היי

מרגישה שאני באיזשהי מיני סערת רגשות שלא מצליחה לצאת ממנו לבד

ברקע - נשואים כמה שנים ב"ה כמה ילדים וחודשיים אחרי לידה.


בעלי בעל טוב, אוהב, עוזר , אבא טוב וכו' אני רואה ומעריכה את הדברים האלה.

עוד מאז החתונה זוכרת שהתחיל לחפף בעניין של תפילה במניין בהתחלה רק ערבית אח''כ מנחה וכו' וזה ממש ממש מעצבן אותי למדתי קצת לשחרר אפילו שבלב זה לא 100% מרגישה שזה לא משהו שרק שלו בסופו של דבר זה ישפיע על הילדים ומה האם רואים וזה עצוב לי.

כמו כן כל כמה זמן נכנס לאיזשהי לופ של "התמכרות" למסך לדוג צפייה שעות ביוטיוב , משחקי מחשב וכו'

עוד מההריון כל ערב משחק שעותתתת וזה מתסכל ממש והוא קלט שזה מוגזם אז הבטיח לי כל מיני דברים שיעודדו אותו להפחית לדוג אני ישחק מקסימום חצי שעה אחרי שאני עושה ספורט ( החזיק בדיוק יומיים, כן ) קשה לי אם האמירות האלה, קשה לי שהוא נשקע לשם

אחרי הלידה גם שיחק שעות שהיה ער עם התינוק בלילה אז לא אמרתי כלום. ב"ה אני מתאוששת יותר ואני קמה ואנחנו פחות שפוכים מעייפות ועכשיו חוזר לזה שוב בערב.


לפני יומיים יצאתי בערב ושחזרתי הוא משחק, הבית הפוך מרגישה שרק בגלל שאני סוף סוף מתאוששת הוא לא מרגיש צורך לעזור כ"כ ופשוט תסכל אותי מאוד לחזור ולראות אותו מול המחשב.

סידרתי, התארגנתי לשינה וביקשתי שיבוא והוא האמירות "עוד 5 דק'", עוד מאט וכו'

בכל מקרה אחרי שעה אני קצת התפרצתי  עליו והוא פשוט נכנס למיטה בלי מקלחת, צחצוח שיניים וברור שלא התפלל אומר לי אין לו כח כי כואבת לו הראש.

זה עצבן אותי כי זה היה בדווקא ואז פשוט יצא לי שקשה לי שמחפף עם התפילות ועכשיו עם הכשרים וכל פעם משהו אחר.

עד אתמול לא היינו ביחד מאז הלידה. אני עם חשק ששואף לאפס עדיין כואב לי ומרגישה שהוא משתגע מזה. בנוסף התחלתי לפני יומיים לקחת סרזט נטו בגלל שכל יום שואל אם כבר התחלתי ואני לא שלימה עם זה ( כלומר, רוצה למנע אבל לא רציתי גלולות ולא סגורה על מה לעשות )

אתמול היינו ביחד וזה באשמתי המלאה שלא הלכתי אחרי הלב ופשוט אמרתי לא כי פשוט הרגשתי רע בשבילו הוא שאל כמה פעמים וגם באמצע ופשוט זייפתי ומאז מרגישה נורא ( ובגלל שעדיין כואב לי לא רצה להכאיב וגם לא מוגנת אז עשה משהו שלדעתי אסור ולא ככ קלטתי וקצת טלטל אותי )

כועסת עליו, מרגישה עוד יותר רחוקה ( והוא קולט שיש משהו ואמר לי אוי לא שוב דרמה בחיי אישות שלנו ...)

יודעת שיצא מבולבל אבל ככה גם הראש שלי כרגע

עצות יתקבלו בברכה 

מגיבה רק על משהו ספציפימקקה

כי עצות בזוגיות זה לגמרי גדול עלי

קודם כל חיבוק על התחושות הלא קלות

לגבי מה שכתבת בסוף, אם הכוונה היא שהוא גמר בחוץ בכוונה זה מותר לפי הרבב דיעות כל עוד זה תוך כדי עחסים, ובמיוחד כשכואב לך. כך שאל תדאגי מהפן הזה

מכירהאנונימית בהו"ל

לצערי סובלת מכאבים בגלל כיווץ יתר ( אולי  הלידה שיפרה בע"ה) וקיבלנו הנחיה כזאת אבל ליד המקום ...

כאן זה לא היה ליד בכלל וגם בעלי בפרוש אמר שגם בגלל שלא הייתי מוגנת ולפי מה שאני מכירה אסור בשביל מניעת הריון ...

ולא קלטתי בכלל רק אחרי וזה קשה לי 

אני מכירהמקקה

שלא חייב בכלל ליד המקום

תנוח דעתך מבחינה הלכתית

מבינה שאכפת לך שזה לא סוכם ביניכם קודם. גם לי זה היה אכפת

ולגבי כיווץ יתר אצלי אחרי לידה שלישית הייתה את ההקלה המשמעותית ביותר

בהצלחה

תשחררי את זה. להרבה דעות זה בסדרמיקי מאוסאחרונה

ומה עבר לו בראש זה מאה אחוז שלו.

וגם תפילות

יש לך מספיק משלך...אל תקחי עליך גם בעיות שלו...


בעיני ממש חשוב שתנסי להתמקד במה שייך לך.  כמובן בעיקר מול עצמך אבל זה ימשיך גם מולו...

נשמע שקשה ובאמת נשמע שכרגע יש ביניכם פערים בכל מיני תחומים ואת רוצה ממנו יותר


אבל אם את "יורה לכל הכיוונים" כמו שזה נשמע עכשיו- שזה כמובן לא במודע אלא טבעי וקורה לנו באוטומט- שניכם תפסידו.  חבל.


כדאי לך לשבת ולהתמקד מה הנקודות שהכי מפריעות *לך*. שבאמת משפיעות עליך ונוגעות לך ואת ממש צריכה לשתף איתו פעולה כדי לפתור אותם


מה את יכולה לשפר ולפתור בעצמך (עזרה מבחוץ, לדאוג לעצמך, לעמוד על שלך)


ומה בכלל לא קשור אליך,  גם אם זה מעצבן אותך או קשה לך, אלא זה באמת שלו - ואת זה לשחרר. כמה שזה קשה זה מוריד ממך ומקל מאוד אחרי שמצליחים


וכמובן אל תחששי להעזר, אם אתם מרגישים תקועים או בלופ שהולך ומסתבך לאורך זמן - מומלץ ללכת לייעוץ

לפעמים אפילו מעט מפגשים עם אדם מקצועי ושבא מבחוץ מסוגלים לתת הרבה רווחה והתקדמות בזוגיות


בהצלחה!

ותזכרי שחודשיים אחרי לידה עדיין הכל מטלטל ולפעמים פשוט צריך קצת זמן שהספינה תרגע מחדש, במיוחד במיניות שם גם הגוף פיזית והורמונלית עוד לא חוזר למקום בכלל...

זה גם מה שאני יודעתסטודנטית אלופה

ולפי הרבה פוסקים זה מותר לכתחילה במצבי כאב..

וחיבוק גדול🫂❤️

נשמה, מעורבבים פה מלא דברים...שלומית.

מנסה טיפה לעשות סדר.

1. הנושא של המסכים

2. החיפוש הדתי

3. המצב הזוגי בכללי

4. יחסי אישות (כאב, חשק)

5. מניעה

לדעתי תתחילי מלהסתכל על זה ככה ולא כמישמש עצבני ומתוסכל...

לחשוב מה הנקודה שמפריעה לך בכל אחד והאם יש לך כיוונים לפתרון.

ורק רוצה לכתוב לגבי העניין של המניעה והיחסים שבסוף אתם בלופ שאין איך להיות בו בטוב... כי בסוף להתנזר לחלוטין- לרוב לא מוצלח. לגמור בחוץ- אכן לא מומלץ הלכתית ואני מבינה את תחושת אי הנוחות ( בלי לסתור שיש דעות שאיכשהו מתירות...) ממש מחילה על השאלה, אבל מה בעצם ציפית שיהיה? במלוא הכנות, בלי ציניות... אם את לא מעוניינת כרגע לקחת אמצעי מניעה את בעצם בונה על התנזרות? אם כן, נראה לי ראוי שזה יהיה בשקיפות מולו בלי להגיע למצבים כמו שקרה לכם... לחשוב מסודר מה בעצם את רוצה ומצפה שיהיה בתחום הזה. כי בלי זה נראה לי באמת שזה רק יכול להרחיק ולא לקרב...

בהצלחה רבה!

ובאמת תנסי להתמודד בצעדים קטנים עם כל האתגרים ולא להשאב הןמערבולת לא ברורה

הן לא איכשהו מתירותמקקה

מתקנת כדי שנשים במצב כזה ידעו

במצבים של כאב ההיתר הוא לגמרי לא איכשהו אלא אפילו לכתחילה

בסדר גמור, אכן חשובשלומית.

אולי הדיוק הוא ההבדל בין כאבים למניעה.

כי אם מישהי כאובה כמובן שיש היתרים לקיים יחסים ללא כאב, אבל זה לא מותר הלכתית למניעת הריון.

(כותבת בכללי בלי להכנס למקרה של הפותחת)

ברוראנונימית בהו"ל

אנחנו שנים עם ככה.... אבל לא למניעה.

אין לי בעיה ככה ( את האמת לקח לנו זמן להבין שזה הדבר הנכון במקרה שלנו )

אבל זה שגם לא הרגשתי שהסכמתי, במקום וגם בגלל המניעה קשה לי 

תודהאנונימית בהו"ל

לגבי תפילות ומסך יש הרבה דברים חלקם ציינת וגם הסברתי לו הרבההה פעמים.

לא מתכוונת להתנזר אבל כרגע המקום עדיין כואב מהלידה ( כל האזור לא קשור לחדירה ) בלי חשק אז לא הרגשתי צורך כרגע.

אני הייתי יותר בכיוון של התקן אבל עדיין מחכה לתור ובעלי ממש היה בלחץ מדימום הסתגלות ארוך אז "התפשרתי" לסרזט

כעס עולה אצלנו בעקבות ריצוי הרבה פעמיםהמקורית

אם הרגשת שאת לא רוצה ובכל זאת נענית, התחושות שלך מובנות

מציעה לך להקשיב לרצון שלך רגע בלי קשר ללחץ שלו


בנוסף, לגבי תפילות, מחשב וכו - זה נשמע שיש מעין פצצה בחדר ונשמע שאת בעמדה אמהית מולו - מצפה שיעשה מה שנכון מבחינתך/ מה שאת אומרת לו לעשות

זה לא מקום נכון להיות בו בדינמיקה זוגית בעיניי


הגיוני שמפריע לך הקטע של המסך והתפילות, אבל השאלה היא - במה זה מפריע לך ומה השורש. מה חסר לך מולו? יחס? תשומת לב? שותפות רגשית/כזו שתהוא לידי מעשה? קשה לך לראות אותו רובץ בטלפון בשעה שאת עובדת קשה מצידך?

אם זה הכיוון,אז על זה בדיוק צריך לדבר, ישירות. לא בעקיפין של - בוא לחדר

לא בציפייה בלתי מדוברת שיעשה דברים בבית

ממש לפתוח ברחל ביתך הקטנה את מה שאת מרגישה (לא מה שהוא עושה) ומה עולה אצלך ברגש  כשציפית שישים לב לבלאגן למשל והוא ישב לו בחוסר מעש (הרגשתי שהכל עליי/ שמה שחשוב לי לא חשוב לך/ שאתה לא רואה אותי)

כשלא מדייקים את התחושות, זה יכול לבוא לידי ביטוי באמירות שתלטניות כשלמעשה את רוצה לראות ולהרגיש שאת תוםסת מקום אצלו. גבוה הרבה יותר מהמסך


חיבוק❤️

את צודקתאנונימית בהו"ל

אני באמת הייתי במצב של ריצוי כי הרגשתי רע....

לגבי המסך אני מסבירה לו ולרב מתישהו מסכים איתי ומנסה להשתנות וזה לא מחזיק מעמד,  אבל לגבי התפילות הוא לא מוכן להקשיב כי זה משהו "שלו" ואני באמת לא רוצה ליהיות במקום של ההורה אבל ככל שאני מרפה ומשחררת זה מדרדר ליותר ויותר דברים ( לדוג רק ערבית ואז עוד תפילות ואז גם לפעמים לא בבית, פתאום אוכל הכשרים שעד עכשיו לא וכו' )

אני מתפללת כך זה אבל לא יודעת מה עוד לעשות בצורה נכונה 

את צריכה לדעתיהמקורית

להבין שאת לא מחליטה בעניין הזה

סליחה על הישירות, אבל זו השורה התחתונה


את יכולה להגיד שזה חשוב לך. את יכולה ללכת לתפילה בעצמך. את יכולה ללכת איתו לטיפול זוגי על זה שהתחתנת עם בחור x וקיבלת בעל y וקשה לך עם השינוי, שהחלום לבית שנראה בצורה מסוימת מתנפץ. שאת חוששת בגלל חינוך הילדים .אפשר. בהחלט. אפשר גם ללכת לטיפול לבד בעניין. ואם נלך לקיצון, אפשר להחליט שאת לא מוכנה לחיות איתו יותר חלילה

כל מה שאת יכולה להחליט בנושא זה רק בנוגע אלייך.


אגב, אבא מתפלל איננו ערובה לילדים מתפללים או יראי שמים  וגם להפך. חמי למשל לא הולך לביהכ אף פעם בערך, ובעלי ב"ה חזר בתשובה בכלל.

מה שחשוב באמת לחינוך הילדים, ואת זה כל המטפלים אומרים, זה הורים אוהבים שיש ביניהם שלום בית גם אם הם שונים. 

כל כך נכון!!סטודנטית אלופה

הורים אוהבים זה הבסיס והדוגמא הכי הכי חשובה לילדים!!

יכולה להעיד על עצמי, ההורים שלי עם פער דתי כלשהו ביניהם. אבל הלוואי על כולם קשר כמו שלהם😊❤️

ובאמת כולנו תפסנו כיוונים כאלה ואחרים בדת אבל מתוך מקום אוהב ובוחר וכזה שיודע להכיל מורכבות..

בעיניי זה דווקא בנה אותנו לאנשים פתוחים ומכילים יותר, אני רואה את זה בתור 🎁

ולפותחת מאחלת לכם רק טוב ושתצליחו לעלות על הגל מתוך מקום אוהב ומחובר בעז"ה🫂

תנסיתקומה

לשאול את עצמך - למה הרגשת רע?

את מרגישה שזה משהו שאת "צריכה" לתת?

כי אם כן, אז השורש מתחיל כאן.

בדינמיקה הזוגית ביחס לאינטימיות.

נכון בעיניי שזה יגיע ממקום של רצון, ולא של הסכמה.

תראי שזה בעצם יצר לופ שקשה לצאת ממנו.

הוא שאל, ורצה לראות אותך

אבל תודעת ה"לא נעים", גרמה לך לא לראות את עצמך, ובעצם גם ללכת נגד הרצון שלך ושלו יחד.

יכול להיות שזו נקודה לבירור משמעותי של התחום הזה אצלכם. כי נשמע שגם אצלו זה טעון ואולי שניכם מגיעים עם משקעים.

השאלה היא האם זה בדיבור או במודעות, או שכל אחד מנסה לחשוב מה השני רוצה, בלי באמת לשאול.


לגבי שאר הדברים.

קודם כל ממש מבינה את הכאב שלך. ממש.


אני מצטרפת לאמירה שנשמע שיש כאן מקום קצת אימהי.

השאלה היא האם זה מופיע בעוד הקשרים.

עד כמה יש לו מקום לאחריות על עצמו ולאחריות זוגית, כי את מתארת את לקיחת האחריות גם ביחס לסדר בבית, שהוא שיחרר ברגע שאת קצת חזרת לעצמך.

אם הוא היה פותח את השרשור, הייתי כותבת כמובן ביחס אליו. אבל מכיוון שאת פתחת, אני כותבת ביחס להתנהגות שלך.


א. לנסות לחשוב האם מפריע לך עקרונית מה שהוא עושה, או שאת מרגישה שזה פוגע בך אישית.

אם הוא לא מתפלל למשל - זה שלו לגמרי

אם הוא מול המסך כל הערב ומבזבז זמן - זה שלו

אבל אם בגלל זה כל העומס של תפעול הבית נופל עלייך - זה שלך. וזו נקודה לדבר עליה. בלי קשר בכלל למסכים, אלא ביחס למשימות של הבית.

אם חסר לך זמן איתו - זו נקודה לדבר עליה. ובלי קשר למסכים.

וכדאי שזה יגיע ממקום של החוסר שלך, ולא ממקום של ביקורת עליו ועל המעשים שלו.


ב. ביחס לעניין הדתי - באופן כללי אני חושבת שזה באמת עניינו של האדם עצמו, הקשר בין אדם למקום.

אבל, את מתארת שאת מרגישה שזה מעבר ל"רק" לא ללכת לתפילות.

וכאן, בגדול, היה מקום לשיח פתוח ביניכם, על מה קורה לו. לא בצורה ביקורתית, אלא מתעניינת.

אולי הוא כבר מרגיש פחות מחובר?

אולי משהו בעולם הדתי שלו משתנה?

אנשים לא נשארים אותו הדבר כל החיים.

אני מבינה שזה מאוד מטלטל אותך

אבל דרך עיניים ביקורתיות אני לא חושבת שתצליחי להגיע ללב שלו. ואם הוא יעשה תהליך שקשור לדת, הוא יעשה אותו בלי לשתף אותך, כי הוא ירגיש שאת תעביר עליו ביקורת ולא תדעי לקבל את זה.

זה ממש עצוב, אבל את לא יכולה להחזיק את העולם הדתי שלו. ואת מרגישה שאם תשחררי אז הוא ילך ויאבד לו. אבל אני לא חושבת שזה שתעקבי אחרי התפילות שלו, זה מה שיגרום לו להחזיק את העולם הדתי.

אני מאמינה שתורה זו בחירה. בחירה פרטית של כל אחד. ועם כמה שזה קשה, זה לא משהו שבת זוג יכולה להחזיק בשביל בעלה.

אני חושבת שהדבר היחיד שאפשר לעשות, זה לתת מקום. לספקות, לשאלות, לשיח בנושא. את לא יודעת לאן זה ייקח. אבל לפי דעתי זה בוודאי יאפשר יותר מאשר אם תמשיכי לנסות להחזיק עבורו את העולם הרוחני שלו.


ג. נקודה אחרונה. כתבת שהוא אבא טוב ובעל טוב. במה הוא כזה בעינייך? אל תעני לי. תנסי לענות לעצמך. ותפרגני על הטוב. יש מקום להגיד גם מה מפריע, אבל עוד יותר טוב, זה להגיד מה היה טוב ומה שימח אותך. "וואי איך היה לי כיף היום שישבנו ושתינו קפה ביחד, אני ממש אוהבת לדבר איתך". "תודה רבה שהכנת לי קפה, זה ממש שימח אותי". ועוד כאלו. לפעמים הטוב הוא מובן מאליו, והצד השני בכלל לא יודע מה משמח. כשאומרים את זה, זה מדרבן לעשות את זה שוב

נגעת בנקודהאנונימית בהו"ל

אז קודם כל אני מהסוג ה"מרצה"

בעקרון עברנו תהליך ) בטיפול ) בגלל שכן נכנסנו ללופ כזה בעקבות כאבים ביחסים בתחילת הנישואין עד שהרגשתי שזה היה לקיצון השני הוא פשוט פחד לבקש בכלל כי לא ידע אם אני אמיתית או לא אבל ב"ה אני הצלחתי ליהיות כנה.


עכשיו, טבלתי לפני כמה שבועות אחרי הלידה ופשוט אין בי חשק או כלום וראיתי שהוא על קוצים ממש ניסה לא לדחוף אבל אחרי הרבה זמן פשוט כבר הרגשתי ש"מסכן" אתמול גם יצאנו לדייט אז הרגיש שאני אולי גם "שם".


לעניין הדתי את צודקת, אבל זה מפחיד. מפחיד אותי

לעניין התפילה אומר שלא מרגיש מחובר לשאר הדברים כל פעם משהו אחר.


לעניין המסך, זה כן פוגע בי

כשהוא משחק אין לי אם מי לדבר, פחות עוזר, הולך לישון מאוחר ואז גמור וזה לופ כזה


לענייןתקומה

האינטימיות, אני לא רוצה להיכנס לזה לעומק בפורום הזה.

אני ממליצה על הספר של מיכל פרינס "פשוט לרצות", מרענן ומשנה את התפיסה על הנושא.

וכן אגיד לגבי האמירה שהוא "מסכן"-

האם זה לא יותר עוול עבורו, כאשר הוא רוצה שזה יהיה ברצון ואת מסתירה ממנו את זה שזה לא ברצונך?

זה קצת חריף. וזה לא נאמר כביקורת, אלא יותר כדי לנסות לתת זווית אחרת לתפיסה.


לעניין הדתי, אולי כדאי להתגלגל עוד קצת במחשבות האלו. מפחיד שמה? מה יקרה אם תגלי שהוא לא מחובר? מה יקרה אם תגלי מה יושב לו בפנים? זה אומר שהוא איש אחר? בעל אחר?

(את לא חייבת לענות כמובן)

אני חושבת שעדיף אמת וכנות, גם אם מאתגרת, מאשר הסתרה.

אולי לנסות להפריד בין האדם שהוא, לבין העולם הדתי שלו ומה זה אומר עליו.

כן, זו התנפצות של חלום.

אבל ההחזקה בחלום, בעיניי גובה מחיר גבוה יותר מאשר להבין שאולי החלום השתנה (וזה נכון בכל תחום בזוגיות)


לגבי המסך, קטונתי מלהגיד. יש הבדל אם זו התמכרות שהוא ממש לא מסוגל להפסיק, לבין אם זה פשוט תחביב שמושך אותו הרבה זמן.

יכול להיות שזה גם יושב על עניין הדינמיקה - את בתפקיד המבוגר האחראי, והוא מקטין ראש והמסך מאפשר את זה בקלות. אני לא יודעת.


לעניין העזרה - אולי לנסות לסכם תפקידים מוגדרים ביניכם, ואת תנסי לשחרר לגמרי את מה שהוא לא תפקידך. אולי הסרת האחריות יכולה לעזור.

לגבי שיח - לנסות להגדיר זמן זוגי יכול לעזור? ובמקביל, שאת תצאי עם חברות, תעשי דברים בשבילך, ושהוא לא יהיה מקור החברה הבלעדי.

תמצאי לעצמך דברים טובים ומשמחים גם בלי קשר אליו. אולי זה גם יכול לעזור

רק אומרתאיזמרגד1

בתור מכורה למסך בעצמי, כמו כולם ואולי קצת יותר😅 שכשמעירים או מסבירים לי למה זה לא טוב, זה כל כך מבאס אותי (כי אני יודעת שזה לא טוב וזה בא על חשבון דברים חשובים וכו') שזה גורם לי לשקוע עוד יותר במסך...

לא בטוחה אם להסביר לו עוזר או מפריע🤷🏻‍♀️

מתייחסת לנקודה שלא ראיתיאפונה

בין הדברים החכמים מעלי


לי אישית ההתנהלות שלו מהבהבת קשיי קשב

(פשוט מאד מזכיר לי את עצמי)

זה לא פתרון

אבל זה יכול לעזור לשניכם להבין אם הוא בורח ממה שגדול עליו, באיזה כיוֹון לעבוד.

בדיוק. צועק קשב.אונמר

@הפותחת, אולי יקל מעלייך את ההבנה שלו.

ועוד דבר שהיה לי חשוב להגיד לך, שיש פה לדעתי גלגל.

מתוך מה שאני ראיתי עלינו.

 

בעלי גם עם קשב. היה לנו גם שנים של תסביכים כאלה.

שנשרטתי במקומו על הדברים שלו, תפילות וכל זה. ואז גם מסכים והתמכרות.

ההישאבות עמוק שאין לך עם מי לדבר, זה לגמרי קשב. תנסי כמה שפחות לכעוס על זה.

אבל החלק החשוב  זה שהגלגל זז כל עוד את לוקחת אחריות במקומו.

על כל דבר.

על זה שאת על יד הדופק אם הלך לתפילה או לא. אם עדיין במסך או לא. וגם באישות.

 

ברגע שאת תצליחי באמת לשחרר ולהיות שם כמו חברה שלו, ולא כמו אמא שלו, יהיה לו בסיס בכלל לנסות להתחיל להניע גלגל בעצמו.

ואז הוא יוכל בכלל להתחיל לבדוק אם יש לו שאיפותולאן הם הולכות.

אומרת לך את זה ממקום שבעלי לא זכר איך נראה בית כנסת. בחיי.

ואני בהתחלה קצת הפריע לי ומהר מאד הבנתי שזה או לשחרר או שכלום. לא שיחררתי כי הבנתי שאם אני ישחרר הוא ישתנה.

באמת כי הבנתי שגם אם הוא חוזר בשאלה אני רוצה להישאר איתו. (כמובן עם התנית אמון וכל זה..) אבל היה לי ברור שאני רוצה אותו. ולא חלום כלשהו שהיה לי.

היה לי גם ברור שאני מצפה לקבל ממנו את אותה רמת רצון בי.

זה כמובן נוגע לנושאים אחרים,

אבל היה לנו מלא שיחות שהוא היה מתעצבן על משהו שעשיתי, ולא התאים לו, ולא מדברת על משהו לא בסדר.  יותר משהו ששונה באופי מאחד לשני, ואולי אצלו זה גבול אבל אצלי זה לא,

וכמובן שנקודת המוצא הי אהתחשבות והכל,

אבל כן היה לי מקום שאמרתי לו, אני מצפה שתרצה אותי מי שאני. אחרי זה אפשר לדבר על הכל.

אבל אין מציאות שאתה בא ואומר לי 'לא מתאים לי שאת ככה'.

רוצה אותי או לא?

ואחרי שהוא בחר בי באמת, כמו שאני בחרתי בו, הכל נהיה קל יותר.

 

וואי איך גלשתי חח

נחזור לנקודת המוצא.

אני באמת חושבת שברגע שתביני עם עצמך אם את באמת באמת רוצה אותו. לא את החלום. אותו.

אני בשביל זה כמו שאמרתי, הלכתי לקיצון. אם הוא חוזר בשאלה, או סתם נהיה לייט כזה, את עדיין רוצה להישאר איתו?

אחרי זה נהיה יותר קל לקבל מסך נגיד. 

מחריגה כמובן מקרים שאת צריכה עזרה, שאז זה להנגיש את זה אליו. הוא לא קורא מחשבות.

מאמי תעשה לי טובה עכשיו זריז כלים. אחרי זה בכייף תחזור לשחק.

אחרי שהוא ירגיש ממש שבאמת הוא בכייף עושה מה שהוא רוצה, אני ראיתי שינוי ממש גדול בתפיסה שלו.

 

פתאום התחיל לנהל את עצמו. אני חושבת שזה ההגדרה.

שכל עוד מישהו אחר שם עין על בעלי קשב, הם לא שמים עין על עצמם.

אם תשחרר להם את האפשרות לבחור, הם יוכלו בכלל לגשת לשם. ואז סיכוי גדול שיבחרו באמת בטוב ובאותם מקומות שתואמים את החלומות שלך.

 

מרווה שיצא הסבר נורמלי. התפזרתי קצת...

 

בהצלחה ❤️

דיכאון בהריון...השתדלות !

אוזרת אומץ לשאול כאן, גם כדי לפרוק ולהוציא קצת ממני וגם כדי לקרוא הזדהויות שבטח יהיו כאן...

איך מונעים? אני מרגישה שזה מתחיל ופשוט אין לי כוח לזה. אין לי כוח פיזית, ואין לי כוח להתמודד נפשית עם עצבות שתיפול עליי יחד עם כל השגרה העמוסה. פשוט לא באלי את זה.


היה לי בתיכון וגם אחרי, היה לי הריון קודם ואחרי הלידה. זה היה נורא ויום אחד זה פשוט עבר. באותה קלות שבה זה בא זה גם תמיד הולך.

עשיתי רשימה אתמול של דברים קטנים ביומיום שיעשו לי טוב, אבל אני עדיין מרגישה את זה מגיע למרות שהתמדתי ברשימה... מניחה שמי שלא חוותה לא תבין😅

טיפים? רעיונות? נירמולים ותמיכה?


פשוט לא בא לי לבכות שוב ושוב בלי קשר לכלום ולהיות בבאסה ובשאר היום להעמיד פנים ולחייך, כי אין מה לעשות צריך לתפקד (כשאני מסוגלת לעמוד על הרגליים)

נראה לי להתחיל מפנייה לפסיכיאטרמתיכון ועד מעון

לצורך מתן טיפול תרופתי וגם פנייה לטיפול פסיכולוגי במקביל, ובנוסף לשתף את מי שיכול לתמוך ולקבל תמיכה כמה שאפשר בכל הטכני

אהובה, קודם כל חיבוק!חנוקה

להחזיק את עצמך לבד בזה זה מאד לא קל

וכן הריון עם כל ההורמונים שבו ממש מזמן את הדכאון

(יכול להיות שהחורף גם תורם)

מהנסיון האישי שלי תמיכה מבחוץ היא חיונית.

לא רשמה שאת מחזיקה אצלך בכיס 

כי האתגר הגדול בדכאון זה הנעה עצמית

והצד השני של זה הוא שעשיה היא המרפא הכי טוב לנפש.

אז חברה, בנזוג. בן משפחה. מישהו שיכול להיות איתך

שנעים לשתף אותו בקושי.

 

אפשר להעזר בכדור, זה עוזר הרבה פעמים להניע טיפול רגשי (כי זה קריטי, אבל קשה להתניע, כאמור)

ולאהוב אותך!

תודה על התגובההשתדלות !
עשה לי טוב לקרוא, בעיקר הסוף❤️
אני מאוד מזדהה איתךדיאן ד.

חוויתי דיכאון בהריון וזה מאוד מאוד קשוח

שולחת לך חיבוק גדול!

 

אני חושבת שכדאי לנסות טיפול רגשי.

לי לקח זמן עד שפניתי לטיפול רגשי בדיכאון

וכשהתחלתי לא הרגשתי שזה עוזר למנוע דיכאון אבל מאוד מאוד נתן לי תחושה שאני לא לבד שיש לי מישהו להיעזר ולהתייעץ.

היה קל יותר להעביר ככה את ההריון.

 

עוד דבר שעשיתי בדומה למה שאת כתבת

חיפשתי תחביבים ותחומי עניין שיעזרו לי להעסיק את עצמי בדברים מהנים.

לא כל כך דברים קטנים אלא כן דברים יותר משמעותיים.

 

רעיונות טובים, תודה!השתדלות !אחרונה
האמת יש חוג שאני רוצה מאוד לחזור אליו, אבל אין לי זמן כי אני עובדת ולומדת ומגיעה מותשת הביתה ואין לי רגע בכלל לנוח... אבל אולי זה יהיה הרגעים שלי לנוח
יקרה, קודם כל נירמול, זה קורה כנראה להרבה יותרהתייעצות הריון
נשים ממה שאנחנו חושבות.. אני אישית חוויתי דיכאון בהריון האחרון וב"ה ממש מרגישה שאני בטוב (כמה חודשים אחרי לידה). באופן אישי, פניתי לרופאת המשפחה שלי שקישרה אותי לעוסית של הקופה, והיא ליוותה אותי בתהליך. מחזקת אותך לטפל, אני גם טופלתי תרופתית במקביל כי הטיפול הנפשי לא עזר לבדו, השילוב של שניהם היה נהדר וכיום נשארתי רק עם מינון נמוך של התרופתי, ללא צורך בליווי נפשי כרגע
תודה על הנירמול❤️השתדלות !

בהריון הקודם הרופאת נשים המדהימה שלי ממש עזרה ודאגה לי,

ואז זה הגיע לרופאת משפחה ויצא עקום בטירוף ומלא אנשים מהקופה התחילו להתקשר אליי וזה היה סיוט.


אולי ננסה שוב, רק בלי לערב את הרופאת משפחה 😅 שלא מבינה כלום בתחום הנפשי

את רוצה לקחת כדורים?כורסא ירוקה

אם כן אז תפני מעכשיו כדי לקבל מרשם.


אם כן ואם לא, בכל מקרה, דברים שיכולים ממש לעזור:

1. לוודא שאין לך חוסרים בברזל, בי12, ויטמין די ואם יש אז לקחת את התוספים המתאימים (פרנטל לא תמיד מספיק)

2. לפגוש אנשים לחוויה טובה - אכילה משותפת, משחקי קופסה, יצירה. אפשר עם בעלך, עם חברות או עם המשפחה. אבל ממש להקפיד פעם בשבוע לפחות, ולא יזיק פעמיים. ואם את מרגישה שבכלל לא בא לך ואין לך כח, זה לא את, זה הדיכאון, תנסי לבקש ממי שקרוב אלייך שיהיה אחראי על זה שזה יקרה.

3. לצאת החוצה באור, להסתובב לנשום אויר. אל תחכי לזמן של השקיעה. תעשי סיבוב בחוץ בשעות של השמש, אפילו סיבוב קצר של כמה דקות

4. ספורט - לפחות 3 פעמים בשבוע למשך 20 דקות. את בהריון, לא צריך משהו מטורף, אבל הליכה שתגרום לך להתנשף בקטנה זה ממש מספיק (וגם יזרז לידה כשתגיעי לשלב חחח) 

הריון בגיל 42קשת99

היי.

בת 41.5, אמא ל 4 בנות ובן... בעברי גם 2 הפלות.

2 הילדים הקטנים שלי הגיעו אחרי הפלה ולקח לי שנה להקלט עם כל אחד מהם... הקטנה תכף בת 5.


אני חולמת על עוד בן.


מה הסיכוי בגילי להקלט טבעי? אשמח לסיפורים מעודדים... לא מעוניינת לעשות טיפולים.


לפני שנתיים ניסיתי 8 חודשים ולא הצלחתי... כרגע עם התקן הורמונלי, מתכננת להוציא בימים הקרובים.

לגמרי יש סיכוי להיקלט טבעי אבל לפני הכל צריךשושנושי

להוציא את ההתקן.

אם את כל-כך רוצה הריון, תהייה שעולה לי

למה הכנסת התקן?

כי לא רציתי לפני כןקשת99

מכל מיני סיבות...

אבל הלב לא שלם עם סגירת הבאסטה וממש בא לי לנסות שוב. 

חמותירקאני

ילדה בגיל 45 וגם בגיל 42

הריונות טבעיים ילדים בריאים

תודה!קשת99
מעודד לשמוע ❤️
רק רוצה להוסיףSARITDO
שאת בטח יודעת שאין וודאות על עוד בן


נכוןקשת99
אבל מותר לחלום 🙂
אנימקקה

נולדתי בגיל 42

מעלי יש אח גדול בחמש שנים

ביוץזווית אחרת

בודאי שיש סיכויים.אבל לדעתי חשוב לדייק ולוודא זמן ביוץ.בגילאים מבוגרים יותר יש לפעמים שינויים.

זה בד"כ פחות הבעיה אצליקשת99

כי לרוב הוא נופל לי על יום הטבילה או במקרה הפחות סבבה יום לפני...

נראה איך יהיה עכשיו כשאוציא את ההתקן.. 

בודאי אפשר למצוא הרבה סיפורים מעודדיםטרכיאדה

על הריון מעל גיל 40, אבל סטטיסטית הסיכויים מאד נמוכים מגיל 40, וכל שנה יורדים עוד.

לא רוצה לבאס, אבל שתהיי מוכנה לכך שלרוב הנשים זה לא קורה

דווקא עד כמה שידוע לי בגילאים האלהסטודנטית אלופה

ההורמונים משתוללים ולא מספיק מאוזנים ולכן יש אפשרות להיקלט גם אם לא רוצים…

ולכן צריך להיזהר יותר..

באופן אישי מכירה מישהי שנכנסה להריון בגיל 46.5 (לא מתוכנן) ב"ה לאמא ולבובה שלום😀

יש אפשרות להקלט אבל הסבירות מאד נמוכהטרכיאדה

כי הביציות קטנות גם בכמות ובעיקר באיכות.

אם כי מי שילדה בעבר הסיכוי שלה גבוה יותר ממי שלא ילדה מעולם בגיל הזה

זה לא ממש נכוןשלומית.
אכן ההורמונים משתוללים כהכנה לגיל המעבר, אבל לרוב זה מקטין את הסיכויים להרות ולא מגדיל. אחרי גיל 35 יש ירידה חדה בפוריות ובממוצע תקופת הפוריות מסתיימת בגיל 44 גם אם עדיין יש מחזור 
רק מציינת שיקול - לילד הפער יכול להיות מאתגרמרגול

תלוי גם בדינמיקה המשפחתית, כמה הילדים שלך צפופים ו"חבורה"


רואה מסביבי שזה יכול להיות קשה לבן הזקונים.

פחות חלק מהאחים, השיח בוגר יותר כשהוא ילד ורוצה שיח שמתאים לו, אבל גם רוצה להיות חלק אז זורם עם מה שיש…

להישאר בבית לבד עם ההורים (אחרי שהגדולים בע"ה יצאו מהבית).


מכירה אישה שילדה קצת אחרי גיל 40, בפער גדול מהלידה הקודמת. היא החליטה מראש להביא עוד ילד כדי שלא יגדל לבד. ודווקא נחמד להם לקטנים… (כבר לא ככ קטנים, יותר קרובים לגיל 20)

תודהקשת99
יש לי איזה חלוקה כזו של גדולים וקטנים . ה 3 הראשונים בהפרש של שנתיים ואז נוצר הפרש של 4 שנים (לא מבחירה) ואז השניים הקטנים הם בהפרש 3.5 אחד מהשני..


כרגע הקטנה שלי עוד כמה חודשים תהיה בת 5. 

יש לי חברההשם גדוללאחרונה

שילדה בגיל 42 בהפרש גדול משאר הילדים שלה.. הכי קטן היה ביסודי כשהיא ילדה..

בהצלחה! 

אולי יעניין אותך