את מתכוונת לבכי של התינוק?

אהובה זה לחלוטין לא בגללך

את נהדרת ומדהימה

להתמודד עם בכי כל כך הרבה זמן זה ממש מוציא מהדעת, השם בכוונה ברא את זה ככה כדי שלילד יהיה דרך לעזור לעצמו ולגרום שידאגו לו.

אני שולחת לך חיבוק גדול גודל

לא יודעת אם את מחפשת עיצות פרקטיות

אז רק אומרת שלך שזה לא בגללך בכלל

אני קוראת אותך כבר הרבה זמן בפורום, עוד לפני הלידה של הבכור שלך. את אמא מדהימה ונפלאה

והכי חשוב

זה יעבור

זאת תקופה

אחריה תגלי את הילד הזה ואני מאחלת לך שתרווי ממנו המון נחת ואושר יחד עם האח הגדול שלו❤️

כתבתי שם קושי שיש לי בחודשים האלה

לדעתי

להפתח אליו עד הסוף

לפעמים יותר מדי נשענת על אחרים שבאים לעזור, שיחזיקו /יאכילו אותו ואני בינתיים מנסה להספיק עוד מליון דברים.

למרות שמאוד אוהבת אותו ונמסה ממנו כן?

פשוט כשהוא בוכה, זה מחזיר אותו כל הזמן לשעות האינסופיות שהייתי לבד והוא בכה כל היום… וזה ישר מעלה בי תסכול.

למרות שב״ה הוא יותר טוב ממה שהיה.

מרגישה שאני אמא הרבה פחות טובה ממה שהייתי לבכור.

מהבכור לא הייתי יכולה לזוז מטר, עד הלידה גם לא הייתי לילה בלעדיו אף פעם. לא אהבתי בחודשים הראשונים שמחזיקים אותו בטח שלא מאכילים.

עכשיו אני כאילו ״נהנית״ מכל רגע של עזרה. אמא שלי לא עובדת ושומרת לי עליו מדי פעם. וזה הזוי לי…

מרגישה שמאוד צריכה את הלבד שלי. למשל כשבעלי בא מהמילואים ואני שמה את הגדול בגן, אני יושבת באוטו פשוט עם עצמי. בשקט שלי. עד שהוא מתקשר…

וזה בחיים לא היה לי. בחיים לא הרגשתי שאני רוצה להתרחק ולהיות לבד.

אני שואלת- מה לא בסדר איתי ? למה אני מעניקה לו פחות ממה שהענקתי לגדול? למה יש לי פחות כוחות? האם אני אוהבת אותו פחות?

זה שובר אותי … 

הקטנה שלי הייתה תינוקת ממש מאתגרת, ממש כמו שאת מתארת את הקטן שלך. בוכה המון, עצבנית, לא יונקת טוב, בקושי מחייכת... (בדיעבד גילינו שיש לה לשון קשורה, וכנראה זה גרם לחלק מהקשיים שלה)

ואם בתינוקות הקודמים שלי היה לי חיבור מיידי לתינוק והוא היה היצור האהוב עליי בתבל - אז אצלה לא הרגשתי את זה. וכמה שזה היה קשה לי... עוד מעבר לקושי עצמו של הטיפול המאתגר בה.

למזלי, כיוון שכבר היו לי עוד כמה וכמה ילדים לפניה, הבנתי שבאמת ה"בעיה" בה ולא בי. והבנתי שבאמת קשה להתחבר לתינוק לא רגוע.

ויכולה לומר לך שהיום (בת כמעט שנתיים) היא מתוקה ממש ולרוב רגועה ושמחה וחייכנית ומצחיקה - ואני מרגישה שאני מאוהבת בה ממש, ואפילו בזמנים שהיא לא מרגישה טוב ושוב עצבנית (כמו בימים האחרונים) - אין לי את הרגשות הקשים האלו שהיו לי אז.

אז כותבת לך (ולכולן) את זה, אף שזה אישי, כדי שבאמת תאמיני שאין לך שום בעיה! את אמא נהדרת - שיש לה חסם. ובע"ה כשהחסם הזה יסור - את תראי כמה את אוהבת אותו ומחוברת אליו.

מתפללת בשבילך שזה יקרה בקרוב!

(ובסוגריים אוסיף שאני באמת מרגישה שעם הבכורים יש קשר מיוחד יותר על פני האחרים. לפחות אצלי. אולי זה גם תלוי בילד... אבל באמת שהקשר שלי עם הבכורה שלי הוא קרוב בצורה מיוחדת, עד היום ♥️)

ובאמת שאני אוהבת אותו. מכל הלב. וכמו שכתבתי למטה הוא תינוק ממש ממש חייכן כשהוא בטוב! יש לו חיוך מעלף עם גומה אחת כמן שיש לי וכמו שיש לבכור. והוא מפטפט וזה ממיס. כשהוא יצא ממני ועד עכשיו אני שואלת איך יצא לי תינוק כ”כ יפיוף ומתוק בלי עין הרע…

אבל כשהוא נכנס שוב למוד של הצרחות והבכי , זה כאילו מחזיר אותי למקום הזה של הלבד, של השעות בכי, של כמה שלא קל איתו…

כאילו מרגישה שעוד לא מחוברת אליו נפש בנפש כזה. קשה לי להסביר. אבל נראה לי שהבנת ❤️

אבל לאט-לאט זה נעלם ב"ה.

זוכרת שכשהיא הייתה קטנה רציתי לשאול את אמא שלי אם יש לה משקעים מול אחד האחים שלי, שגם היה תינוק מאתגר (הייתה לו סוג של אסתמה שהקשתה עליו מאוד וגרמה לו לבכות הרבה). לא העזתי בסוף לשאול אותה, אבל אני פשוט רואה איך היום האהבה שלה והחיבור שלה אליו הם כמו עם שאר הילדים (אבל אולי איתי הכי הרבה, כי אני בכורה ), כך שנרגעתי מהדאגה...

וזה שהוא יפה במיוחד זו מתנה! גם אצלנו הקטנה - יש לה יופי מיוחד ב"ה, ובכל פעם שאנשים ברחוב החמיאו עליה, נצרתי את המחמאה בלבי (אף שאני לא אוהבת להסתכל על החיצוניות) ושמרתי אותה לרגעים קשים... בתור נקודת אור וטוב שיש בה... (כי באמת בתינוק קטן קשה לראות נקודות טוב, כי עוד אין לו מעשים)

התינוקת שלי רגועה, לא בוכה מכלום וישנה טפו טפו.

וקשה לי ואני צריכה את הלבד שלי.

ואני נותנת אותה כשיכולה ויושבת עם עצמי לבד ולא עושה כלום! וזה לא קשור אליה בכלל. זה קשור לזה שגיליתי בילדה הבכורה שלי שהם ממשיכים להתקיים גם בלעדינו.. מסתבר שזה שלב התפתחותי באמהות

ככה זה אצלי לפחות

במיוחד בהתחשב בנסיבות

זה בסדר שהאמהות שלנו תשנה צורה. זה ממש לא אומר שזה לרעה. זה פשוט שטכנית, לוקחים ממך יותר כוחות. אז את צריכה לאגור אותן מחדש

ובקיצור, את ממש בסדר לדעתי מאמוש❤️

תהני מהעזרה, תהני מהזמן לבד

את לא פחות אמא ולא פחות טובה. 

כי הבכי הזה יוצר מציאות אחרת

זה מאוד מקשה על הנפש

ולכן היא צריכה יותר זמן להתאוורר

זה לא שאת לא אוהבת אותו, את צריכה דברים שונים כדי להיות אמא טובה עכשיו, כי הילד המתוק הזה הגיע עם אתגר שלא היה בילד הראשון.

אני חושבת שככל שתאפשרי לנפש את האוורור שהיא צריכה הזיכרון הטראומטי של שעות הבכי הרבות ישוחרר

ובכל מקרה צריך להיזהר מלהשוות בין הראשון לשני כי זאת מציאות אחרת לגמרי

אני גם עושה את זה כל היום אבל זה לא נכון.

בילד הראשון הוא משנה את המציאות בכזאת צורה שאנחנו מאוד סביבו הילד השני נולד למציאות אחרת כבר

את הגדולה הרבה יותר שחררתי ודווקא את הקטנה פחות.. (ועכשיו גם כשאני רוצה שייקחו איתה היא פחות זורמת)

ואני חושבת שפשוט כמו שהילדים שונים, רק ההורות שלנו איתם שונה.

וזה בסדר. זה לא אומר שעם הגדולה הייתי אמא פחות טובה ועם הקטנה יותר (או להפך, במקרה שלך)

זה פשוט אומר שההורות שלנו אחרת

והכלים והנתונים שהיו לך אצל הגדול הם לא הנתונים והכלים שיש לך אצל הקטן

אז טבעי שתתנהלי בצורה שונה.

אני בטוחה שאת אמא מדהימה לשניהם

מרגישה שכל ה3 חןדשים הראשונים של החופשת לידה הסתיימו

והן היו כולן בבכי ובהרבה לבד והתמודדות…

אבל כשהוא ברגעים שטוב לו

והוא מפטפט ושמח ומחייך

אני נמסה והלב שלי יוצא אליו

ואני רוצה לנגוס בו מאהבה

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...