לנסות לשאוב בזמנים קבועים

לשבת בנחת במקום ממוזג

להקפיד לאכול ולשתות היטב ולא להיות בלחץ כמה שאפשר

מה עושות עם המשאבה אחרי השאיבה? מניחה שלפחות בהתחלה אצטרך לשאוב פעמיים ביום - להשאיר את חלקי המשאבה במקרר? או לקחת אותם לשירותים ולשטוף שם? נשמע לי מגעיל לשטוף בשירותים..

אשאב בבוקר ב7 מנה אחת (ומהצד השני אאכיל אותה)

בסביבות 11 שתי מנות

אז אולי זה מספיק ולא צריך עוד שאיבה?

תינוקת בת 4 חודשים שתהיה עם מטפלת מ8 עד 16:00

לפי מה שאת מכירה אותה? 2 לפחות, השאלה אם לא 3.

אני הייתי שמה בין השאיבות את המשאבה בשקית ניילון נקיה ובמקרר. לא התעסקתי עם שטיפה וייבוש.

הנקתי באיזור 6+, אחכ שאבתי מנה אחת ב8 וחצי - 9, ועוד מנה ב12-1

לא יודעת גם כמה לתת בכל מנה

בדרך כלל היא אוכלת בבוקר בסביבות 9 ואז שוב ב12

ואז בצהריים בופה עד 16:00

עכשיו אניק אותה ב7 וחצי בבוקר וכשאחזור ב16:00 

זה דברים שמשתנים ומתקבעים כשסדר היום משתנה.

יכול להיות שתצטרכי להתחיל עם 3 ולראות איך את והיא מסתדרות

תוכן

שמתי במקרר בין השאיבות, בתוך שקית.

אצל הילדה הנוכחית אני עובדת במקום אחר והמקרר שם די מגעיל אותי ..תמיד עמוס ומלוכלך..

כרגע פשוט שואבת רק מנה אחת בזמן העבודה ואם יש צורך שואבת עוד אחת בערב.. 

שאבתי בין 2-3 פעמים ביום.

אז קודם כל לא(!!) שטפתי את החלקים של המשאבה בכיור בעבודה.

לדעתי זה מאוד לא מתאים ואותי אישית זה מגעיל.

היו לי שני סטים של כלים.

כל פעם השתמשתי באחד ושאבתי שני צדדים אחד אחרי השני (בכל מקרה לא אוהבת לשאוב דו"צ)

כשסיימתי ניגבתי את הכלים טוב טוב בטישו שזרקתי לפח ובבית הייתי שוטפת ומרתיחה.

ואם הייתי שואבת פעם שלישית הייתי משתמשת בכלים המשומשים, לא קרה כלום.

את החלב השאוב שמתי בשקית חלב אם שאותה שמתי בעוד שקית סגורה אטומה במקפיא.

וגם הייתי שואבת בדרך חזור מהעבודה תוך כדי נהיגה.

זה לא כזה פשוט, אבל אחרי ששמעתי על כמה שעושות ניסיתי גם ולי זה היה מעולה.

אז בהתחלה שאבתי פעמיים בעבודה (11 ו- 2) ועוד פעם בחזור.

לאט לאט ירדתי לפעם אחת בעבודה ועוד פעם בחזור.

להכין מראש מנות שיהיה לימים הראשונים במידה והיא אוכלת יותר ממה שציפיתי.

עשיתי את זה פעמיים.

עבדתי 8 עד 3

הנקתי כמובן בבוקר

ואז בסביבות 1-2 התיישבתי לשאוב הרבה בבת אחת.

יכולתי להגיע גם ל300 ויותר.

לא היה לי סבלנות לשאוב לפי שעות וכו'..

אם היה צורך, השלמתי בעוד שאיבה בערב.

אצל שניהם החזקתי בזה בערך עד שהיו בני שנה.

וכמובן לתת מה ששאבת למחרת ולא להקפיא

ולא רק 2

אל תשכחי שזו שאיבה אחרי הרבה שעות שלא

השדיים כבר מלאים מאוד ולפעמים זה גם כבר כבד וקצת כואב לפני, קצת כמו גודש

ואז הלך בקלות

ואצלי הם ממש לא היו מפונקים בנושא חח העיקר יש אוכל חח

בין שאיבה לשאיבה, אם את שומרת אותם בקירור. חוסך הרבה זמן והתעסקות.

להביא לך בקבוק עם קש שיהיה לך נח לשתות תוך כדי.

משאבה טובה ויעילה זה ממש קריטי. 

אולי במקרה את שכנתי היקרה?

כי אני משום מה מכירה את הפדיחה מהצד של השניה...

עוררת את רחמיי

פעם אחת בעודי הריונית,

קרתה לי פדיחה ממש רצינית.

התארחנו אצל חמי וחמותי

בשבת קודש פרשת ויקרא

הסכיתו ושמעו מה שקרה-

ערב שבת אחרי הסעודה,

נמנמתי קלות על הספה.

ולפתע פתאום עלה בדעתי

ששכחתי איך קוראים לחמותי😱

ניסיתי להיזכר, גירדתי פדחת

איך את השם של חמותי אני שוכחת?!?!

מובן שאי אפשר לשאול, אך מה לעשות,

כבר הייתי אובדת עצות.

לבסוף הגיתי תכנית גאונית!

התנדבתי לטייל בעגלה עם האחיינית.

בדרך החוצה הצצתי בשלט על הדלת,

שהזכיר לי מיד שלחמותי קוראים חבצלת.

אנחת רווחה יצאה אז מפי,

ולעולם לא שכחתי עוד את שמה של חמותי.

בשינויים קלים לטובת החרוזים אך הסיפור אמיתי במאת האחוזים🤦🏻‍♀️

לפני שנים רבות, כמעט ומאה,

ישבתי כסטודנטית לקראת הרצאה.

האולם היה מלא מפה לפה

כולם קשובים לדבריו של המרצה.

ורק אני בחטאי גוללת במכשיר

(אם מישהו ישאל- הס מלהזכיר).

ובהיסח הדעת לדפדפן אז נכנסתי

נפתחה הכרטיסיה האחרונה בה גלשתי

ובקול גדול שמילא את האולם

שירי ילדים התנגנו והחרישו את כולם.

הסטודנטית שישבה לידי אמרה 'זה הרגע הכי טוב שהיה לי היום'.

אז לקחתי את זה למקום של שליחות, וניסיתי לשמוח שעשיתי לאנשים טוב על הלב 😆

אני ממהרת בדרכי לעבודה

עוצרת אצל הרב להניח שאלה

ומי עומדת בכניסה?

דודה שלי

מכיוון שהזמן קצר והשאלה דחופה,

אמרתי לעצמי - הרי זה טבעי.

אמרתי לה שלום סתמי,

שלשלתי המעטפה לתיבה

והמשכתי הלאה בשמחה 😶

אנסה לגרד תאי מוח רדומים.

לאחר לידה ראשונה

רציתי להחליף מקום עבודה

התראיינתי בחברה נחמדה

ובראיון סיפרתי על איזו משימה

שהמנהלת הקודמת עלי הטילה

כך בפרטי פרטים הרחבתי 

ובסוף המראיין שואל אותי 

איך לאותה מנהלת קוראים?

אך הויה,

אחרי הריון לידה וחופשה

לא זכרתי איך קוראים לה

גירדתי בפדחת

מלמלתי המטפחת

אך לא זכרתי את שמה

ויצאתי ממש טיפשה

היית ממציאה שם

עם גיסתי דיברתי להוציא קצת טינה

לפרוק את אשר על לבבי

על מנת להביא להקלה בתחושתי

לאחר השיחה הסוערת

אני פותחת את הדלת

ומגלה שם חבילה עומדת

עבור בעלי שחגג יום הולדת

אשר נשלחה אחר כבוד מהוריו

ועכשיו חמי בפרטי השיחה מעורב...

כי הוא לאשתו תמיד השליח

מאחורי הדלת החבילה הניח

ואין סיכוי שלא שמע

אפילו רק חלק מהשיחה.

חכמים היזהרו בדבריכם

ולפני שתדברו לשון רע על חמותכם

תבדקו טוב טוב מי שומע

את השצף קצף שמפיכם בוקע🙈🙈🙈

העביר לה את המסר

להתנהג יותר יפה לכלות

לרוב אצלי מצויות הפאדיחות
אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל
במיוחד בשל העובדה שזקנה אני, בגיל.

נזכרת בפדיחה משובחת ועסיסית
שקרתה בעודי בחודש תשיעי, תפוחה כמו חבית.
השעה היא 12:30 בצהרי יום שישי,
יורדת מההסעה של בית הספר ומתקדמת לביתי.
לעץ החביב שעמד ליד התחנה לא היה אכפת
ולאשה הריונית, עייפה ומסכנה, עם הענף תפס את המטפחת
בצעד הבא חגה ממשיכה-
והמטפחת, נשארת על הענף, נינוחה

חכו חביבותיי, זה ממש לא הכל,
החלק הבא הוא הצחוק הגדול
בשעה זו של יום שישי באותה השכונה
יש רק אבות אברכים 
שאת ילדיהם אוספים
ולא סתם ילדים
הם שלי, תלמידים!!!!

לא ידעתי נפשי מרוב בושה
תפסתי המטפחת והתגלגלתי משם במבוכה
מתחת לבניין נטוש סידרתי המטפחת
ולמרות שהיה חורף רתחתי כמו קלחת


מקווה עוד פדיחות לרוב לזכור
ושלעולם משפתותינו הצחוק לא יעבור!!
 

לפני מספר שנים בלידתי האחרונה

הגענו סוף סוף למעיני הישועה
קיבלה אותי מיילדת מתוקה
ולמוניטור אותי מיד חיברה
ברגע של שטות החלטתי 
את המוניטור להעיף מבטני
שאלה אותי המיילדת מה קרה
ואמרתי לה שאני עם צירים כאובה
ובגלל התזוזות המוניטור יפול וישבר
ואותי יחייבו בקנס ואפילו מעבר
הסיפור עוד לא נגמר והלידה הגיעה
לחדר לידה נכנסתי במרגיע
המיילדת אותי מיד שאלה
להביא לך גז צחוק? אפידורל?
ואני שוב בשטות ובלי כוח
ביקשתי ממנה לארוז לי את שניהם 
אקח לי לבית, בכל זאת, זה לא עולה לי ולהם...

אחרי אירוע משפחתי,

עייפים אך מרוצים,

ישנו אצל חמי וחמותי –

כי נסיעות בלילה אנחנו לא אוהבים.

בבוקר בעלי קם מהר כמו טיל,

רץ לעבודה בששון וגיל.

הוא חייב להגיע מוקדם לעבודה 

אני אסע מאוחר יותר לבד. אין ברירה.

את כל הבגדים באוטו הוא לקח

חוץ מכמה חפצים ששכח

אני קמתי בבהלה,

השעה כבר לחוצה,

ארזתי לשקית מכולת כל מה שנשאר

ויצאתי לאוטובוס בריצה.

האוטובוס עובר רק פעמים בודדות,

ואני לא מתכוונת לפספס, אין עוד הזדמנויות!

רצה בגשם, עם תינוקת קטנטנה

נראית קצת הפוכה, הרבה עייפה,

שקית מתנופפת, מצב רוח בסערה.

מגיעה לתחנה, מתנשפת כולי,

הנהג מסתכל ושואל ברצינות מולי:

“בת כמה את? את נראית ילדה…

נראה שברחת מהבית, בלי שום הודעה!”
 

ואני שם,

קולטת איך זה נראה

לא בריחה, לא דרמה, לא שום מהפכה

רק אמא עייפה שרדפה אחרי תחנה.

וכל זה קרה היום

אני בטראומה עדיין

הלוואי שזה רק היה חלום

משפחה שלך וגם בת מצווה אין סיבה לטרטר את כולם באוטובוסים. אנחנו עם רכב והרבה פעמים מגיעים רק אחד מבני הזוג לאירועים כי אין בייביסיטר ואני לא מוציאה את הילדים מהבית בשעות כאלו (אלא אם כן זה אירוע של אחים שלי/שלו)

שאת תיסעי לבד היום

ותיסעו ביחד לשבת

זה מה שאני הייתי עושה...

ומאוד מבינה את הרצון למשפחתיות, אבל צריך תמיד לזכור שזה לא יבוא על חשבון המשפחה שלך.

אני גם לא הייתי מוכנה שהילד יפסיד יום תחפושות בגן אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד לאירוע ושהילד יהיה בגן.

אז זה יוצא שעושים בדיוק הפוך ממה שהוא רוצה- 

כאילו הוא גם לא מקבל את היציאה היום.. וגם נכנס לשבת הזאת שהוא לא רוצה.. 

מסכן! 

זאת הבחירה שלכם בין שתי האפשרויות המציאותיות

לפעמים את מוותרת ולפעמים הוא.

כשאת מוותרת את מסכנה?

בהתחשב בעובדה שאנחנו כמעט לא יוצאים למסעדות או מקומות יקרים 

מן הסתם זה מה שאנחנו גם היינו עושים.

ואני לא חושבת שצריך לקשור בין אירוע משפחתי ליציאה זוגית.

כשמאפשר לקחת בייביסיטר ולצאת כזוג - זו באמת הזדמנות נחמדה וכיף להרוויח גם את הזמן הזוגי ביחד.

אבל המטרה היא לא יציאה זוגית, אלא להשתתף באירוע ולשמח את המשפחה. ואם הדרך לעשות את זה היא לבד - אז זה מה שהכי הגיוני לעשות.

ואם חשוב לכם גם זמן זוגי - אז תמצאו זמן אחר במקום שבו כן מסתדר לקחת בייביסיטר ותצאו לזמן זוגי שקט...

מהמרכז לירושלים ברכב זה לא נורא בכלל,

בתחבורה ציבורית זה סיוט .

בסיטואציה חד פעמית שיש הרבה אירועים משפחתיים יכול להקל מאוד.

איך שאתם חיים במשפחה שלך זה מהמם וזה שלכם, אבל בכנות, בשבילי זה חונק מידי.

יוצר מידי מחויבות, יותר מידי אירועים. בת מצווה למשל זה אירוע ממש מיותר בעיני להזמין את הבעל של הבת דודה ...

וואו, הייתי נחנקת אם הייתי מחויבת לכל כך הרבה דברים, אם זה זורם אז סבבה, אבל אם לא- אז לא.

תסעי לבד, למה לסחוב משפחה שלימה באוטובוסים?! זה הגזמה. תשחררי, את סתם מנסה לרצות את אמא שלך ואת הדודים ואת האחיינים ואת מי לא? תחשבי על בעלך כרגע וזהו. 

אני איתך לגמרי בקטע של להתאמץ למען המשפחה, אבל אם ממילא תהיו עם הדוד וילדיו גם בשבת, עוד יותר אין טעם לטלטל את הילדים לארוע בחמישי בערב. 

שאת רוצה ללמד את הילדים שלך שעושים הכל בשביל המשפחה - אבל בטעות את יכולה ללמד אותם כוונה הפוכה לגמרי - עושים הכל בשביל הבחוץ, בשביל הסבתא, הדודה, הבני דודים היתומים.

אבל בשבילנו - המשפחה האמיתית, לא.

אנחנו נסחב, נטרטר בעגלות ואוטובוסים, הלוך חזור ושוב הלוך חזור.

ההצעה שבעלך אמר הכי הגיונית.

זה לא הרכבה מסובכת ונשמע שבדרך זה כנראה ייהרס אם תרכיבו בבית..

יכול להיות שאפילו יהיה לה נחמד לעשות את זה בגן

והאמת שזו לא טרחה מדי לצוות לדעתי..

אם כן אז הכי טוב.

אם לא אולי בתוך קרטון ולתת למלווה ביד ולבקש ממנה להעלות את העוגה לגן.

וטיפ- את ממרח השוקולד תחממי קצת לפני שאת מורחת כדי שימרח בקלות.

באמת חשבתי פשוט להביא לה את המצרכים וככה לארגן להם פעילות ליום ההולדת של קישוט העוגה🤭 אבל בעלי אמר שזה לא ראוי...

אז הכנתי צורה של ארבע משני פסים של עוגת הבית ומרחתי שוקולד (@מאוהבת בילדי באמת גיליתי רק באמצע שכדאי לי לחמם אותו קודם) וקישטתי בקליקים ובסוכריות עוגה. שמתי את זה בשתי תבניות חד"פ ומעל הידקתי עוד שתי תבניות חד"פ ועטפתי הכול בנייר אלומיניום.

ומצאנו סלסילת פלסטיק בגודל מתאים, ובתוכה הכנסנו את כל הקונסטורוקציה.

עכשיו השאלה אם המלווה יסכים לעזור עם זה... (הוא יסכים כנראה, השאלה אם זה יבוא לו בטוב)

גם לי יש תור בבוקר, אז אפילו לא יהיה שייך שאסע במונית כדי להביא את זה...

(תכל'ס אני בכלל לא מבינה למה צריל להביא כ"כ הרבה דברים בשביל יום הולדת אחד🙈)

לק"י

גם אם לא מתלהבים.

ולגבי להשאיר לגן לקשט, זה משהו שהייתי שואלת מראש.

ומזל טוב לילדונת🥳

אני קונה כמה קופסאות קרטון למארז עוגה מחנות חד'פ בשביל הדברים האלו ויש לי בשלוף

וזה הכי נוח...

וגם אם אפשר לקבוע יומולדת בתאריך שלא עמוס לכם לכלתחילה למרות שלא הכל אפשר לצפות מראש ויש בלתמ'ים ועדיפות כמובן בימים כאלו להגיע עם הילדים ולהביא את הציוד, לא הייתי מראש שולחת ילד בגיל כזה עם כל הציוד בהסעה גם אם יש מלווה

האמת שלא יותר מדי תכננו את התאריך של יום ההולדת... הגננת שאלה במחברת אם יתאים לנו ביום הזה ומיד כתבנו שכן, כי הרי זו חגיגה שלא דורשת את נוכחות ההורים (כמו בגנים אחרים) אז לכאורה זה לא אמור להפריע לסדר יומנו...

אבל למדנו לקח לשנים הבאות שלה בגן.

וב"ה המלווה הסכים בשמחה לקחת את הדברים

בעלי הוריד אותה עם כל החבילות להסעה, ואמר שדווקא המלווה התלהב והוא והנהג התחילו לשיר לה היום יום הולדת

אז מקווה שבאמת הוא יצליח להביא את כל הדברים בשלום לגננת שמלווה את הילדים מההסעה...

אני אחזור לרופא ואבקש בדיקות יותר מקיפות

אם כי היא מתוננת גם המון על כאבי בטן0 לכן שללנו צליאק

וזה לא.

לאחרונה התלנוות על הכאבי בטן פחתו מאד, אבל עדיין היא חלשה.

לא רק ספירה.

זה בהחלט נורה אדומה

וכל הכבוד לך שאת על זה....

יש לך עוד הצעות חוץ ממונו מה לבקש מהרופא?

(יש לנו רופא אחד שנותן מה שמבקשים אז שווה לבוא עם רעיונות מהבית)

מונו- כולל CMV EBV

פריטין

B12

ויטמין D

IRON

CRP

שקיעת דם

וכמובן ספירת דם.

ציליאק אמרת שכבר שללתם.

נראה לי הצעד הראשון זה בדיקות מקיפות. אם בעז"ה הכל יהיה תקין אז לחשוב על כיוונים אחרים

יודעת שאצלנו בישוב משתולל עכשיו CMV לצערי גם הבייבי שלי נדבק ולקח את זה קשוח מאד. עם תופעות לואי נוראיות

משום מה על המונו בכלל לא חשבתי 

למרות שגם לי היה מונו בתור ילדה

יכול להיות שיש משהו בבית שמשפיע עליה?

משהו פיזי הכוונה, נגיד כמו שכנים שמעשנים בחוץ וזה חודר הביתה, או אם היא ישנה בממד בבנין חדש (שנבנה בשנים האחרונות).

לדברים הספציפיים שציינתי אני לא חושבת שיש השפעות מהסוג שתיארת, הבאתי את זה כדוגמאות לגורמים סביבתיים שעלולים לגרום בעיות וזה לא הכיוון הראשון שהיינו בודקים כנראה

הגננת ממש עפה עליה והיא עפה על הגן..

בהתחלה תליתי את זה רגשית קצת כי היא ילדת סנדוויץ' ממש

ומעליה ילד גאון ומתחתיה פעוט מהזוג שממגנט אליו תשומת לב והרגשתי שהיא נופלת בין הכסאות

אבל אחרי כמה זמן ראיתי שבשעות הבוקר גם בבית היא הרבה יותר בטוב (נניח בשבת)

ופשוט כנראה בגן היא פורחת כי זה שעותה בוקר ואחרי לילה של שינה בכל זאת היא יותר בטוב..

ואת מעלה כיוון ממש מענין, כמעט בלשי, ננסה לחשוב קצת.

אולי הבעיה טמונה בזה שלא אוכלת צהריים?

ואז הרעב מעייף ומעצבן אותה?

לא יודעת מה הביצהומה התרנגולת, אבל תזונה ועייפות קשורים אחד לשני. גם כתבת שאצל הדודים אכלה יפה והרגישה טוב.

שווה לנסות לעשות לה אולי מבצע עידוד לאכילת צהריים ולראות אם זה עוזר

קשה לי לדעת זה ילדה קטנה בסך הכל

אבל גם אם בצהריים נניח לא אוכלת מעייפות

אז שתרצה לאכול אחרי השינה (קמה בסביבות 4-5 או שאני מעירה אותה אז.. ויש כאן מי שאוכל בשעה הזו)

והיא בדרך כלל אומרת שלא רעבה

בגן הן אוכלות פרי ב12 בערך ואז היא מגיעה הביתה באחת וחצי- הגיוני שהיא לא רעבה, זה לא כזה מוזר.

אני לא רוצה לעשות מבצע לעידוד אכילה,

לא חושבת שאמורים לתגמל ילדה על זה שהיא אוכלת..

צליאק לעומק ,בדקתם ?

תולעים-משפיע על התיאבון עייפות ומצב רוח

אם נוחרת בלילה או תסמינים(דלקות אוזניים,דיבור מאונפף,נשימה מהפה יש עוד) אחרים הייתי שוללת שקד שלילי אצל רופא אאג

ובהיבט לא רפואי-שמה מקליט בגן אתמול

שללנו צליאק

תולעים לכאורה טופל כבר

אין שום תסמין של שקד שלישי 

ומהגן היא מבסוטה כאמור אם כבר הבעיה רגשית אז המקור לצערי בבית

זה שילד מפסוט בגן זה לא ערובה לכלום

רק מקליט יספר את האמת

אגב זה לא חייב חלילה להיןת התעללות אן משהו בכיוןן.. לפעמים חןסר יצירת קשר עם הצוות או עם החברים או אין לדעת.

ומה לתחושתך השתנה בבית ?

ואם שלילי, להמשיך להתייעץ עם רופא.

נחזור לרופא עם רשימת הבדיקות שהציעה @אמהלה ונרא מה יוצא

זה שהיא מבסוטה והגננת מספרת שהיא אחלה לא מספיק לי...

אם רפואית נראה שהכל טוב אז הייתי בודקת אם זאת תגובה רגשית

יש לי ילד שהוא הכוכב של הגן במובן החיובי, הגננת כל יום אומרת לי שזכתה ושהלוואי שכל הילדים היו כמוהו.

בבית הוא פורק הכל וזה קשה ממש ממש וברור לי לגמרי שזה קשור להתנהגות הטובה בגן.

אז אני לא אומרת שאצלך זה קשור לגן אבל אני הייתי סודקת גם בכיוון הזה