וואוו שאת.

לפני המניעה היה לי לא מסודר בעליל. 40 יום, חודשיים, חמישים יום

מה שבאלו…

כמה חודשים אחר כך לקח לו זמן להתאזן

ואז התחיל להיות מסודר מחודש תמוז (המחזור שבים תמוז לאב בעצם)

כולם היו 30 או 31 יום

חוץ מאחד יחסית בתחילת המלחמה שהיה 39 יום (אבל ניראלי הגיוני בגלל הלחץ והכל, לא?)

מחר זה 30 יום.

יום שלישי 31.

ואני ממש לא יודעת מה לעשןת עם עצמי

מצד אחד חוסר סבלנות מצד שני אני מפחדת לבדןק

ולראות שוב פס אחד…

מה אצלך יותר חזק? הפחד להתאכזב או הסקרנות?

אני למשל בלי סבלנות, בודקת איך שמאחר לי ולקחת בחשבון שזה לא בטוח מעיד על הריון או לא 

יותר קל כשמגיע מחזור

כי רואים אותו מגיע…

אבל כבר כמה חודשים לא יצא לי כי אמור, מחזור שנהיה סדיר (אני לא רגילה שמדייק אז ביום פרישה אני בכלל לא מתייחסת לזה, ופתאום זה כן מגיע בזמן)

זה ניראלך נחשב כבר מחזור סדיר? ונגיד לבדוק מחר זה רלוונטי?

כי שבגלל שלפני המניעה היה מבולגן אז המחזור שלי מבולגן ואין אומדן לכלום?

שאני לא הצלחתי להתאפק ובדקתי ממש ממש מוקדם, ויצא שלילי...

וכבר קצת התחלתי להשלים עם האכזבה, והמשכתי לבדוק בימים הבאים במקביל.

ואז--

הופתעתי לטובה ב"ה!

ואני בהריון!

וזה היה אפילו יותר מרגש ומשמח כי יצא שלילי בהתחלה..

בקיצור אני מאלה שבודקות הכי מוקדם שאפשר והכי הרבה פעמים

אבל כנראה שזה באמת תלוי אישיות וסגנון, וכל אחת מה שטוב לה...

בכל מקרה, מאחלת לך שיהיו לך בשורות טובות!!!

יודעת שטיפשי אבל ממש ממש באלי לספר לו בהפתעה

ואני יודעת שגם הוא אוהב את זה ממש

אז כשיצא שלילי אמרת לו כבר?

(תכלס אפשר לא להגיד כלום ואז הוא לא יודע שבדקת האמת🤔)

כי הוא כבר ידע שיצא שלילי, ועודד והשתתף איתי באכזבה...

ואז בבוקר שיצא חיובי, הוא כבר היה בסדר א', והוא לומד עד ההדלקה (זה היה בחנוכה)

אז מיד אחרי הדלקת נרות, לפני שהתחלנו לשיר, הבאתי לו את הבדיקה עטופה, והרגשנו ממש יחד...

(מסייגת שלי היתה תחושה אז שזה הריון כימי, אז ההתרגשות לא היתה באמת שלימה, וב"ה ראיתי הכפלה בבדיקת דם, אז קצת מרגעת עכשיו...)

אז את יכולה לבדוק מחר..

אם יהיה 2 פסים זה מדהים ןמרגש אבל גם לקחת בחשבון שיש הריונות כימים.

ואם יהיה פס אחד אז או שאין הריון או שיש הריון אבל זה היה מוקדם לבדוק.

בכל מקרה אני חושבת שלא צריך להתבחבש יותר מידי אם לבדוק או לא.  

בודקים ולוקחים בחשבון את כל האופציות.

לדעתי. 

זה פשוט עושה לי מגרד לחשןב על עוד פס אחד בודד מסכן😒

ולא באלי לדבר על זה עם אף אחד במציאות…

מין הרגשה שאם מישי יודעת שאני צריכה לבדןק הריון היא גם מצפה לשמוע ממני שאני בהריון…

את נשמעת מהממת, הלוואי שה' ישמע לתפילות שלך ❤️

כתבת כל כך יפה!

אצלי זה קצת שונה כי אני עוקבת אחרי הביוץ אז יודעת בדיוק מתי אמור להיות וסת.

אבל בכל זאת, במקומך הייתי בודקת מחר על הבוקר (אם המחזור לא יפתיע אותך קודם) ואני תמיד שיתפתי את בעלי שבדקתי ויצא שלילי (אבל בהרבה מהפעמים הוא ידע שאני בודקת וחיכה אתי במתח).

בהריון של הקטן בדקתי לפני האיחור, בלי לגלות לו, ואז שמתי לו את הסטיק בקופסת מתנה על הכרית והוא ממש הופתע. אבל אם היה יוצא שלילי אז גם הייתי מספרת לו, שתדע שבימים הקרובים אני אקבל מחזור ונהיה אסורים.

גם לא עם מקלונים…

חושבת שבאמת אבדוק מחר

אא״כ יגיע מחזור על הבוקר וזהו

ה׳ יעזור אופ

כתבת מאוד מאוד יפה!!

ואני מאוד מסכימה איתך שנכון שיש סיפורי מופת על כל מיני ניסים לאנשים שהתאמצו מעל הטבע

אבל יש גם ניסים לאנשים פשוטים שלא יצאו מגדרם

ויש גם פעמים שאנשים ניסו מאוד מאוד והתאמצו והתפללו

וד' שמר את כל התפילות שלהם וקיבל אותן ולא בהכרח נתן את מה שביקשו.

זה לא אומר שהוא לא שומע ומקשיב לנו...

זה נקרא אמונה!

אבל הפעם ממש השתדלתי כל פעם שבאו לי מחשבות על כן נקלט לא נקלט להגיד ככה לעצמי

אחרי שהיו כמה חודשים שאמרתי לעצמי שבטוח לא נקלט והפסיק לדמיין, ואז חשבתי שלא טוב לעשות ככה כי מחשבה יוצרת מציאות

וכמה חודשים שכל פעם הפלגתי בדמיון על איך לספר ועל בטן עגולה ויפה ואז המחזור הרבה יותר מכאיב…

מתלבטת אם לבדןק מחר בבוקר במידה ולא יגיע מחזור או לחכות לשלישי, שזה 31 יום…

אופ לא כיף לי…

אופ אופ אופ

באלי לבכות

שולחת חיבוק גדול

ושה' ישלח לך המון כוחות להתמודד

ורק בשורות טובות

❤️

הלוואי שהילד שלך היה יודע כה את רוצה בו ומחכה לו!!

איזה אמא מהממת!!!

ואותי היה מעודד כל פעם, לחשוב על זה שיום המחזור המבאס הזה הוא בעצם יום וסת אחרונה אם יהיה הריון חודש הבא!

אז אולי את כבר בתחילת תהליך חדש...

וה' איתך ואוהב אותך!

על האם לבדוק לפני האיחור או לא...

ואיזה כיף שלפחות חיבוק יכלת לקבל!

היא מותק והכל

אבל צריכה ללדת כל יופ בעז״ה

וכל היום מספרת לי כמה היא תתגעגע להריון

וכמה זה כיף התנועות בבטן

ושכבר כבד לה

והלכו לקנות חליפה לברית

יפה שלי את יודעת כמה אני רוצה

שששש קצת….

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

תעדכני

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת

אני ממש סבלתי מהשיני בינה שלי, כאבו לי ממש. העדפתי להעיף אותם ושלא יכאבו לי השיניים

גם אני מתתי מפחד

אבל הרופא היה מעולה .

זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...

יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו

עבר חלק ברוך השם

אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי

שיהיה בהצלחה !!

לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.

עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח

אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂

כבר שנה צריכה לעקור.

קובעת תור ולא מגיעה

מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.

כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?

העקירה עצמה מורגשת?

ואיך זה אחרי?

איזה כיף לך שסיימת עם זה.

לי ממש כאבו השיניים, לא ממש הצלחתי לאכול..

אני עקרתי שתיים ושתיים. השתיים העליונות היו פשוטות, לא ממש כאב לי ומהר מאוד חזרתי לשיגרה.

השתיים התחתונות עשה לי כירוג (פרטי, לא בית חולים). אחת הייתה סבירה יותר, השניה היה יחסית קשה, כי היא הייתה כלואה ובמצב לא טוב, אז ביב קצת מורכב.. אבל תוך כמה ימים חזרתי לעצמי