גננות מקבלות ביקורת כל הזמן אז גם אם לא תתכווני זה יכול להשמע להן.

בקשר למים את יכולה להגיד שגם בבית היא שוכחת לשתות ובבקשה תתזכרו אותה

בקשר לשאר הדברים היא עוד קטנה יכול להיות שזו החוויה שלה אבל לא בטוח שזה באמת ככה אני חושבת שצריך מצד אחד להקשיב ומצד שני לתת להם להתמודד.

שכל פעם שמשהו מרגיש לי לא במקום לדבר עם הגננת בוייב טוב ברוח טובה אבל לדבר זה פשוט מושך את תשומת ליבה לילדה ורע לא יוצא מזה..

ככה אני נוהגת עם כל הילדים וב''ה רק דברים טובים יוצאים מזה

ובאותה מידה שאני מסיבה את תשומת ליבה בנעימות לדברים שהילדה שלי אומרת אני גם יודעת להגיד תודה על הדברים הטובים וככה באמץ שומרת על איזון וקשר טוב עם הגננות 

אלא יותר אם יש מקום לשתף את הגננת, לדבר עם הגננת על הקושי. האמת שהיום חזרה אחרי חופשה הגיוני שיהיה קשה. אבל אם זה ממשיך לעוד כמה ימים אז לא רואה בעיה לדבר עם הגננת על זה.

ככה גם על המים- אם תוכלו בבקשה להזכיר לה לשתות, כי היא שוכחת לפעמים ואז כואב לה הראש.

לשתף בלי ביקורת, אלא כבקשה.

לא תמיד הגננת מצליחה לשים לב להכל וחבל שהילדה סתם תסבול או תצטער.

לא להגיע בדקה האחרונה שהגננת ממהרת, להגיע עשר דקות קודם. לשאול את הגננת איך היה היום, במה הילדה שיחקה, תגידי גם בגן היא איקס וואי זד? בבית אני רואה שעם ילדים אחרים היא ככה וככה.  

לאט לאט היא תתחיל לשים לב ולענות לך בצורה יותר ממוקדת וגם לך יהיה קל לבקש בעדינות שישמומלב לנקודה כזו או אחרת

אל תהססי לשתף ולשאול! בכל דבר שנראה לך, אם את מרגישה שיש לבת שלך קושי בגן, תשקפי אותו לגננת! לא ממקום של ביקורת כלפי הגננת, אבל כן שהגננת תהייה במודעות ותנסה להתמקד יותר ולראות את הקושי.

בהנחה שהבת שלך בגן חינוך רגיל, המצב לצערנו כמעט בלתי אפשרי. כ"כ הרבה ילדים על מעט מאוד אנשי צוות. אז כן, לפעמים דברים מתפספסים נופלים בין הכיסאות. ולכן חשוב שאת בתור אמא תשתפי את הגננת כדי שהיא תוכל לשים לב יותר בגן.

הגיוני שבאמת יש קושי, הגיוני שזה רק בתחושה של הילדה ( וגם זה באמת קושי וצריך להתייחס בהתאם)

גם לגבי המים, קשה לעקוב אחרי 30 (ויותר..) ילדים, אם את מרגישה שהיא לא שותה. תבקשי מהגננת לעקוב יותר.

מבינה את התסכול, אבל זה באמת לא אפשרי לדווח כל יום לכל הורה על הילד שלו. לכן חשוב שהיוזמה תבוא מההורים.

ואל (!!!) תעשי "שיחת מסדרון", אל תתענייני מעל הראש של הבת שלך, ליד עוד הורים וילדים, איך היה היום. הגננת לא תוכל לתת לך תמונה אמיתית. בד"כ הגננות משתפות בזמנים שמתאים להן לדבר, תקבעי איתה שעה נוחה ותדברו על הכל.

בהצלחה😘

ולגבי האוכל אני שואלת בסוף כל יום מה הוא אכל בצהרון. זה זכותך המלאה לשאול ולקבל מענה.

ולארוחת בוקר אני פשוט פותחת את הקופסת אוכל ורואה אם נשאר ומה ויודעת מה אכל.

שילדים מספרים הרבה דברים ולא תמיד הם בפרופורציות

מספיק שפעם אחת חבר לא רצנ לשחק איתה והיא כבר אומרת שכל היים ישבה לבד

הבת שלי קבוע מתלוננת שאין לה חברים למרות שאני יודעת שהיא ממש מנהיגה ומובילה בגן. כדאי לשאול את הגננת מה היא רואה, בהחלט. אבל עדיין לא לקחת ללב

אני רואה שכולן כתבו לי את זה - אז רק מבהירה. התכוונתי כמובן לדיבור מתוך הערכה ובמטרה לידע את הגננת, לא כביקורת כלפיה. ברור לי שבגן עם כל כך הרבה ילדים אין לצוות אפשרות לשים לב לכל דבר קטן ולכן דברים חשובים כדאי להגיד.

ביקשתי הבוקר מהסייעת שתזכיר לבת שלי לשתות. הצוות שם ממש מקסים ואני אומרת להן את זה לעיתים קרובות.

לגבי החברים - חלק מהבעיה זה שאני לא פוגשת את הגננת כי בבוקר היא לרוב עמוק בתוך הגן ובצהריים יש צהרון אז היא כבר לא שם. זה משהו לשלוח בהודעה? נגיד:

"ערב טוב, קודם כל רציתי להגיד שוב תודה על האווירה הנפלאה בגן. × כל כך שמחה להגיע כל בוקר ומספרת חוויות טובות. לאחרונה היא התלוננה שקשה לה למצוא עם מי לשחק. רציתי לשאול איך את רואה את זה? שמתי לב שבגני שעשועים קשה להשתלב במשחק עם ילדים אחרים. בגן היא מצליחה? תודה רבה "

ואם הגננת תרצה, היא תוכל גם לדבר איתך בטלפון.

בעיקר בשבילך לכתוב לה הודעה מתי יתאים לה שתתקשרי.

בשיחה אפשר לדבר לשמוע.. זה שונה מהודעה

משהו בסגנון הי מה נשמע אשמח לשוחח בזמן שיתאים לך

תודה רבה

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...