היא גם לא מתקשרת, אמרה לי לפני החתונה שהיא לא רוצה להפריע אז לא תתקשר, אמרתי לה שזה לא מפריע, אבל בפועל היא לא מתקשרת

אני מתקשרת אליה פעם בשבוע- שבועיים . לא אידיאלי מבחינתי אבל קשה לי יותר

כי אצלי זה לא עובר חלק זה הודעות כאלה של אני מבינה שאת עסוקה וכל מיני הודעות ברור מה קורה

וכמה שאני אומרת אפילו מפורש שזה מעמיס עלי ולא נח לי להיות היוזמת שיחות ונח לי שזה גם וגם

כאילו לא משפיע כלום

משתדלת.

גם היא שואלת שאלות גנריות, אבל אני משתפת מעצמי מה שבא לי.

אז מוסיפה

שהיו תקופות שהייתי ממש מבואסת שפחות מתעניינים כביכול, למרות שאם לא אתקשר איזה יומיים רצוף היא כן תתקזר מעצמה, אבל הבנתי שהיא פשוט רגילה שאני זו שמתקשרת וזהו.

אמא זה נגמר מתישהו ואת תצטערי על הרגעים הללו שלא יחזרו.

אני אומרת לך כי אלו דברים שאפשר לעשות ואני עושה אותם בעצמי.

לי יש שני תארים, לאמא שלי אין בגרות ואני מדברת איתה כל יום. אני מספרת לה על שמלה, על שיניים, על צעדים ראשונים, על הגננת, על המורה, על המבצע שהיו במכולת וכל הזמן כל הזמן משתדלת לשמח אותה כמה שניתן.

אני מי שאני בזכותה וזו גמילות חסדים וכיבוד הורים וזכות עצומה לשמח אותה.

שמועה טובה תדשן עצם ואני מאוד מאוד משתדלת לשמח אותה בדברים קטנים ופשוטים כפי הבנת ליבה.

ברוך ה' שאמא שלי גם נתנה לי דוגמא אישית טובה כשכיבדה את ההורים שלה. היא דיברה עם סבתא שלי המון(ואני מדברת על  תקופות ששיחות טלפון עלו הון)  וגם ביקרה אותה המון ולסבתא שלי היו 12 ילדים והיא עבדה בפאלחה ולא ידעה קרוא וכתוב.

זאת אמא שלך.

תגידי תודה שהיא בחיים.

מחילה

מבינה מאוד את מה שכתבת ומסכימה עקרונית על להעריך וכו

אבל לא כל כך נעים הטון בו כתבת

מאוד מטיף ומוכיח כזה

ועל כל קושי שיש בחיים אפשר להוכיח

תעריכי את זה שיש לך בעל

מה את מתלוננת תגידי תודה שיש לך ילדים

וכו

וזה ברור שזה נכון

אבל זה לא האופן שבו דברים מתקבלים ונכנסים ללב

כי עם כל ההערכה. ויש

יש גם גם תחושות והתמודדויות וכששואלים אז רוצים עצה והתייחסות לשאלה הזפציפית

ולא הטפב חיצונית של

תעריכי שהיא בחיים

ואגב

במיוחד במשפחה

כי כמובן יש גם עוד התמודדות מלבד השיחות

זה סיפור חיים שלם ולא הכל נאמר פה

ואמא שלי מקסימה וטובה ומעריכה אותה מאוד על הילדות שלי והאהבה שלה וכו

ובמקרה היא גם מבוגרת בגיל..אז התעריכי שהיא בחיים קצת רגיש.. כי זה במילא במודעות שלי..

בסוף כל אחת כותבת מהעיניים שלה ומנסיון החיים שלה ולא כל אחת חייבת להתחבר.

וסליחה על הטון המטיף! 🤝

תכננתי להגיב מיד כשקראתי ושכחתי.

אני חושבת שאת מאוד צודקת וזאת הגישה הנכונה.

אנחנו בדור של נח ומתאים לי

בעלי בדיוק למד הלכות כיבןד הורים וזה פשוט מבהיל הצורה שבה התורה מתייחסת לזה.

אני רחוקה מאוד. לצערי לא מעריכה מספיק ויש לי עוד המון המון עבודה בעניין.

אז תןדה על התגובה שלך והתזכורת הככ חשובה

בעיניי האמירה ׳אנחנו בדור של נח ומתאים לי׳ באה לצמצם את אפשרויות הבחירה ע״י הגדרה של חלק מהבחירות כשליליות.

אבל אני מכירה את הדרך שלך ומעריכה אותך♥️

פשוט חושבת מאוד שונה ממך

שימחת ממש.

ובאמת כיוונתי לשם שמיים ולכבוד שמיים כי בעיניי מצוות כיבוד אב ואם היא חשובה ויקרה ולא פשוטה בכלל.

שמות לב למה שנח ומתאים לנו, להבדיל מדורות קודמים. זה עושה סדר בנפש ובסוף זה מיטיב איתנו. ממקום כזה יותר נכון לקיים מצוות, גם אם קשה לנו.

כשמדחיקים קושי, זה גורם נזק. כך לדעתי לפחות.

בהלימה עם ההלכה אז זה מצוין וזאת הדרך הנכונה.

הבעיה שזה לא תמיד ככה (הרבה פעמים כי בכלל לא יודעים את ההלכה).

ויצא לי ממש רבנית ומטיף

זה לא מה שהתכוונתי להגיד

וגם אני ככ רחוקה מזה ויש לי המון עבודה

פשוט לפחות אצלי הניו אייג'יות לפעמים מבלבלת והודעה כמו של דיאט ספרייט העמידה אותי במקום והזכירה לי מה צריך להנחות *אותי*.

עם ההלכה

אבל יש נסיונות בחיים

ויש מורכבות

ויש בחירה

ובאמת שגם איך אומרים את הדברים צריך להיות מותאם לקורא/ שומע כי יש דברים שאינם נשמעים ולא בגלל שאנשים לא רוצים לנהוג לפי ההלכה. זה מורכב באמת.

ופה נכנסת הקשבה לעצמי. זה לא בהכרח ניו אייג'יות. לעתים זה גובל בדיני נפשות ממש. אבל מבינה למה את מתכוונת ויש לפעמים גבול דק בין הדברים. והוא מאוד פנימי

ונכון, צריך לזכור שמצוות כיבוד הורים אמנם מוגדרת היטב אבל אין לה שיעור. 

דיברתי על עצמי בלבד. שימי לב שלא הגבתי לפותחת בכלל.

רק כתבתי למגיבה שאהבתי את התגובה שלה ו*לי* היא התאימה.

סליחה אם השתמע כך.

זו הערה כללית בכלל. לא רק לשרשור הזה ספציפית 

הן מאוד צפופות וספציפיות

אין שום הלכה שנוגעת בשיח ושיתוף ההורים

בהסכמה לכל דעה שלהם

וכו.

מסכימה עם העקרון שטוב להשקיע בקשר עם ההורים(כל אחד לפי רמתו, אצלי למשל יעיק מאוד על אמא שלי שיחה כל יום או אפילו כל יומיים, היא אישה עסוקה ואין לה פניות לזה, וב"ה הקשר שלנו טוב ומוערך) אבל אם את מדברת על הלימה להלכה ראוי לדעת מה ההלכה

היא התכוונה שהשיחות לא מספיק עמוקות מבחינה רגשית

לא אינטלקטואלית

לכן ההשוואה שלך יש תארים ואמא ללא בגרות לא רלוונטית

הפותחת מחפשת מענה רגשי עמוק יותר משיח שטחי

אם הבנתי נכון

אני לא מצפה ממנה להיות עמוקה ואינטלקטואלית וכו

זה לא היא

אני לא מצפה לשיחות נפש

רק להתעניינות פשוטה בחיים שלי

גם בחוויות היום יום

ובדברים שקשורים אלי

ולא רק בילדים

זה דברים שכל השנים בעבר היו קיימים

אני לא מצפה למשהו שלא ביכולת שלה

מה הכוונה בפועל

אני מתחילה עבודה חדשה

מספרת לה

שמתחילה משהו חדש

רוצה שתשאל איזו עבודה ..במה

אני מלמדת ויש לי איזה הרצאה מיוחדת.. מבפרת לה שהעברתי אתמול משהו מיוחד שעבדתי עליו הרבה- מצפה שתשאל איך היה.. או שתתעניין קצת במה אני בכלל מלמדת.. בקורס שאני עושה .. סתם.. פשוט בדברים של החיים שלי

פעם אם היתי מלמדת היה לה סבלנות גם לשבת שעה להקשיב לכל פרט ופרט בשיעור

עכשיו רק רוצה שתשאל מה שלומי

איך היה

לא עומק לא נפש

סתם פשוט

שתראה אותי

אני לא רק אמא

לא מעניין אותי רק הילדים

ו...כן זה קשור למצב בכללי

שבו אני כבר שנים לא יכולה להגיע לשבתות כי קשה לה(ושאר האחים כן באים כי עם פחות ילדים)

ורגיש לי התקופת מלחמה שלא התקשרה לשאול אפילו מה שלומי עם כל הילדים לבד טבהריון ובעל בצבא

וגם אם כן בסוף אחרי ששיתפתי אותה מתישהו שפגע בי שלא התעניינה בכלל(ברמת השבועיים שלמים  הראשונים אפילו לא התקשרה )

שיחות כאלה לא מאפשרות לשתףבכלום

ברמה הכי פשוטה

תקשרתי באמצעות המייל: תמונות/ איחולים/ הודעות

התקשורת באופן הזה עזרה לי לשפר את התחושות שלי כלפיה שהיו מורכבות

אחרי תקופה אמא שלי החלה ליזום שיחות לעיתים והם כבר היו ענייניות, קצרות ויותר התאימו לי.

אני חושבת ששיחות מאולצות לא תורמות לקשר (במיוחד לקשר מורכב) ורק גורעות ממנו.

גם אני עבדתי על הקשר בינינו מרחוק

ובזמן הזה שלחתי תמונות, איחולים, מתנות לחג /יום הולדת.

אנחנו מתכתבות הודעות קצרות. מתקשרות לעתים רחוקות. אבל בלב שלי יש לי המון אהבה והכרת טוב.

לפעמים כשהיחסים מורכבים ואנחנו שונות מדי המרחק עושה לנו טוב.

מה שכן מתקשרת לסבתא באופן תדיר והן מתראות הרבה. אמן שיהיו לה חיים ארוכים

פעמיים שלוש בשבוע..

לפעמים מתקשרת בוידאו שתראה את הבנות, לפעמים בשיחה רגילה.

לפעמים אני פורקת לה ולפעמים היא מדברת על מלא דברים שלא תמיד מעניינים אותי אבל אני מבימה שכמו שלי יש את הצורך באוזן קשבת- גם לה יש

היא לא מתקשרת אף פעם חוץ ממתי שצריכה דברים טכניים

אני מתקשרת מידי פעם אבל לא מעניין אותה לשמוע עלי,כאילו היא שואלת מה שלום הילדים,אני קצת מספרת,אבל היא בקושי מגיבה ורוצה תמיד לסיים.

היא יכולה להאריך מאוד בדברים שמעניינים אותה אבל אין לה סבלנות לשמוע.

התקשרתי בשישי ואמרתי לה שהבת שלי התקשרה להגיד שבת שלום. אז היא אמרה לי כן לא חשבתי שזה את לרגע 🙈

אבלל אנחנו ממש משתדלות להיפגש ממש ממש

לפחות פעם בשבוע הם גרים במרחק שעה-שעה וחצי אבל עדיין ממש משתדלת. ולי זה מספיק השאלה אם זה אופציה אצלך בכלל?

בקטע  הנכדים אני ממש מבינה איך שהיא באה זה שעה מדברים עליהם ורק לקראת הסוף, אה איך בלימודים באמת 🤦🏼‍♀️

ושיחות עומק ניסית לפתוח איתה דברים? יש לכם קצת ענינים משותפים?

אצלנו ממש הינו צריכות לבנות חברות מחדש אחרי החתונה כי זה ממש לא היה אותו הדבר. 

אמא שלי היא דווקא מאוד טיפוס של שיחות נפש (וגם שיחות עדכון סתמיות), אז זה בעצם המשיך אחרי החתונה. ולרוב היא מתקשרת (לפעמים ממש עושה סבבי טלפונים בין כל הילדים שמחוץ לבית), אז זה מקל עליי...

כבר חוששת מהזמן שבו אני אהיה אמא לבוגרים/נשואים, כי אני שונאת ליזום שיחות טלפון, וחוששת שהילדים שלי ייעלבו אם לא אתקשר אליהם על בסיס קבוע...

לא יודעת מה לייעץ לך, באמת. אבל באמת אולי לקבל את זה שככה הקשר ביניכן, וגם קשר כזה הוא טוב וחיובי. שיחות נפש והתעניינות אמיתית בחיי היומיום תמצאי במקום אחר... אולי חמות (חמותי, נגיד, היא לא טיפוס של שיחות נפש טלפוניות בכלל, למרות שגם היא מקסימה), אולי אחות או קרובת משפחה אחרת או חברה טובה... ♥️

ותודה לכל מי שהגיבה

האמת ידעתי שזה משתנה.אבל כן רציתי קצת חלון הצצה

כי זה דברים שפחות משתפת חברות

ונגיד בעלי בדינמיקה והקשר משפחתי ממש אחר משלי

מרגישה שזה נתן לי עוד נק' מבט והרחיב לי קצת את התמונה

ובעיקר עזר לי להגדיר מטרה שונה לשיחות

ואולי באמת לצאת ממעגל האכזבה ממנה שהיא לא מצליחה בשנים האחרונות ובכלל לשנות בעצמה כלוםם.. כבר שנים על שנים שהכל נשאר סטטי

אותם הדפוסים אותה התנהלות ובהכל

גם כשמבקשים ומשתפים שמשהו מסוים לא נעים או היתי שמחה אחרת( במה שנוגע אלי כמובן.. .לא מצפה לשנות אותה )

וזה סוג של תסכול מתמשך בהרבה דברים

ובכללי אין לי אף קשר עם המשפחה

אז זה גם חסרון מהותי בחיים

אבל זה עזר לי מה שכתבתן .. מכל כיוון

ואפילו העזתי והרמתי טלפון

ואפילו מיוזמתי קצת שיתפתי במעבר לטכני

והפעם עבר יחסית בש'לום

לא התפתח לשום שיחה כמובן

אבל לפחות הקשיבה

אז זה מאוד קשה לשנות ברגע. לשתיכן.

וזה ממש קשה לחיות בתחושה שלאמא לא אכפת, אבל יכול להיות שהיא התרגלה/ באמת חושבת שהיא לא רוצה 'להוסיף' לך דאגות. באמת שאיאפשר לדעת איך זה נראה מהצד השני, אבל ככ ברור הרצון הזה שיתייחסו אלייך. בטח ובטח מאמא

❤️

אלא אם כן היא צריכה לשאול משהו..

אני מתקשרת אליה מיליון פעם ביום בערך וגם שולחת לה ווצאפ עם תמןנות ומתייעצת איתה על המון דברים

שאני מתקשרת השיחה די שטחית אני מתייעצת או שואלת אותה מה שאני צריכה וזהו מנתקות ואני ממש סבבה עם זה אני מרגישה שהיא תמיד שם בשבילי..

אמא שלי היא בנאדם קר אבל אוהב מאוד ואני מסתדרת עם זה..

אני לא חושבת שזה משנה מה טוב עבורנו זה יותר מה טוב עבורך אבל יכול להיות שמאז שהתחתנת אמא שלך לקחה ספייס כדי לא להציק או להיות חטטנית ונדחפת..

אני מתקשרת 99% מהפעמים

לרוב זה יהיה בגלל משהו ספציפי שאני רוצה לשאול/להתייעץ/לשתף

ואז הרבה פעמים השיחה תמשיך ותתארך דיי הרבה...

השיח ביננו לא ככ רגשי עמוק, אלא יותר טכני והרבה התייעצויות יצירתיות וכזה אבל פחות רגש, תמיד הוא היה כזה וזה סבבה לי, לא מחפשת משהו אחר...

גם עכשיו כשבעלי לוחם בעזה, היא לא מתעניינת

השיחות סתמיות

אבל לדעתי זה כל כך חשוב הקשר אפילו אם הוא במיעוט

לדעתי תמשיכי למרות שזה לא הכי נח לך

קוראת סמויה כבר הרבה שנים, לומדת מכן המון...

כשהייתי צעירה ועד היום היה לי קשר מצוין עם אמא שלי. תמיד אני זו שהייתי מתקשרת, היא אף פעם לא התקשרה. היא אמרה לי בעבר שכך הם התחנכו, הילדים צריכים לפנות להורים ולא ההיפך וכך גם היה עם סבתא שלי ז"ל. (חמותי כן מתקשרת להתעניין מה נשמע). שיחות עומק בדרך כלל היו רק כאשר הייתי באה לבקר ולא בטלפון (עד היום). אמא שלי היא אישה עמוקה בכללי.

יכולה להגיד שהיום, כשהבת/הבן שלי מתקשרים לשמוע מה נשמע אין לי את הסבלנות הנדרשת לשיחות עומק והשיחה נסובה באמת סביב מה נשמע ומה שלום כולם... הסיבה היא שיש עוד ילדים בבית, יש עוד חיים כאן וכאשר מישהו מתקשר אף פעם הם לא יודעים מתי ואיפה הם תפסו אותי. בשונה ממישהו זר אני כן מרגישה צורך לענות ולא לסנן גם אם זה לא זמן נח כי אלה הילדים שלי אבל בסופו של דבר הרבה פעמים לא תהיה לי פניות נפשית/פיזית לשוחח, ודאי לא שיחת עומק. לעומת זאת כאשר באים לבקר אני מתפנה ויושבת ומשוחחת ואז גם יותר פנויה לשמוע ולשוחח לעומק.

הבן שלי מתקשר אלי (נמצא ברצף בישיבה) בזמנים פנויים או פחות.

השיחות לרוב קצרות לשמוע שהכל בסדר. לפעמים כן יש שיתוף או דיון על משהו חשוב ואם זה קורה בזמן שאני לא פנויה אז אני מסכמת איתו שנדבר עוד מעט כשאתפנה.

בעיניי אם יש קשר ותקשורת טובה, אפשר להסתדר מבחינת פניות ותכנון זמן, כל הבעיה מתחילה מחוסר יכולת/רצון לתקשר בצורה פתוחה וכנה.

ואם יקרה משהו אחרי שדיברנו אתקשר שוב ולא אחכה למחר.

אני מתקשרת לרוב בבוקר, היא תתקשר אפ צריכה משהן ספציפי או אם לא התקשרתי וזה יראה לה חריג.  

רוב השיחות זה רק עדכונים, מה הכנתי לצהריים, איך היה להם בחוג וכו.. מדי פעם יש נושאים קצת יותר עמוקים 

אני בכורה, יש לי קשר מאוד קרוב עם אמא שלי, ואני מאוד אוהבת לדבר איתה.

לפעמים אני מתקשרת אליה ולפעמים היא אלי, מדברות על כל נושא שבעולם, וגם על נושאים בחלל

מלא פעמים היא עמוסה נורא ואין לה זמן לדבר איתי או להאריך, אז היא רק אומרת שלום מתעניינת שהכל בסדר ומעבירה את הטלפון לאח תורן שאפטפט איתו קצת.

גם לי אישית קצת משעמם בבית לבד רב שעות היום עם הקטנצ'יק שלי, אז מאוד אוהבת להתקשר לדבר איתם קצת...

אבל באמת יש לי מלא אחים בבית ששמחים לדבר איתי ולספר איך היה בלימודים/עם חברים/בישיבה וכו.

ואני מאוד מרוויחה מזה שככה אני לא מנותקת מההווי שקורה בבית שעד לא מזמן היה הבית שלי.

אמא שלי כמובן מקבלת עדכון און ליין על כל תנועה חדשה שהנכד למד לעשות וכל שן שאמא שלו מדמיינת שמתחילה לבצבץ.

אני מאמינה שיחד עם עומס החיים שלי התדירות תלך ותפחת בהדרגה. אבל מקווה תמיד להישאר עם קשר חם ואוהב...

היא לא מה שהתכוונת שיגיבו פה בשרשור...

לא עניתי שום דבר שיכול לעזור לך.

סורי..

אי אפשר לערוך או למחוק, אז פשוט מגיבה על התגובה.

וחיבוק לך על התחושות.

קשה נורא לצפות משו מקשר ולא לקבל אותו.

גם אצלי זה היה ככה בעשור הראשון לנישואים

זוכרת שאפילו כתבתי פעם לאמא מכתב שמעולם לא נשלח, רק כדי לפרוק

קראתי לזה "האמא של הפתיתים" כי כל מה שהיינו מדברות היה על ארוחת צהריים

והיו לי עולם שלם של חוויות קשיים והתמודדויות שרציתי לחלוק איתה וזה לא צלח, היא לא היתה פנויה לזה

עם השנים, הבנתי שאת הצורך שלי אני צריכה למצוא במקום אחר

ולקבל את אמא כמו שהיא

היום אנחנו מדברות פעם בכמה ימים

תמיד ביוזמתי, אני מתקשרת

ודווקא מאז שהרפיתי יש לנו לפעמים שיחות מאוד עמוקות 

האמת הרפתי מהכלל

כבר שנים

לא מצפה לקשר עמוק

לא לביקורים

לא שתזמין

לא שתעזור

כלום

אין לי קשר עם כל המשפחה

אבל הלבד בלי בעלי במלחמה כן קצת יותר רגיש

האחריות העודפת

בא להרגיש שאת גם ילדה של מישהו

שמישהו מתעניין

שמישהו מעריך

שיש עוד שייכות בחיים חוץ מבעלי שלא פה

סליחה.. קצת פרקתי

אני לא כועסת אליה

רק קצת זקוקה יותר מהרגיל

אבל ממש התחסרתי למה שכתבת וגם אצלי ההרפיה היתה הדבר הנכון

אני מתקשרת, היא לא תתקשר כי לא רוצה להפריע אבל אם לא התקשרתי היא תשלח הודעה...

והקשר שלנו מאוד טוב ב"ה. עוזרת מלא.

כאב לי לקרוא אותך. וזה מוזר שזה השתנה. יכולה לשים אצבע מה גרם לזה?

כי אם הקשר היה ככה לכתחילה זה היה מובן.. 

משהו בה השתנה בכללי

הבית הפסיק להיות פתוח

עודף לחץ על נקיון שממש מונע מלבקר

הכל מקובע ועסוק בעצמו

לא מכוונה רעה..הגיל משנה משהו..

נגיד עכשיו היא פתאם לפני שבועיים אומרת אולי נבוא לבקר( קורה אחת לשנה+) כי לי אין איך לבקר כשבעלי בצבא

ואז דוחים ודוחים..למה? או רים שלא יכולים מסתם תרוץ מגוחך

ומתי יבואו כשבעלי בדיוק חוזר לביקור.

ואפילו לא שאלו אם אני מעדיפה משהו אחר או מתאים לי

הם באים רק עבור עצמם

כי הם התגעגעו

אבל לרגע לא חושבים עלי

אהה היא לבד חודשיים וחצי אולי ישמח אותה ביקור קצת בתוך הלבד הזה.. כלום אפילו לא שואלים . מודיעים

ובמקום זה..

נסעו פעמיים לאח אחר שלי(אותו משך נסיעה)

למה? כי באמת יכלו

פשוט אותי לא שואלים

אני חושבת שאחרי החתונב היא פשוט הגדירה את התפקיד האמהי אחרת

כאילו אין לה כבר תפקיד עבורנו

מלבד להכין אוכל כשבאים

פשוט חוסר מודעות.. וסוג של התנהלות בחיים "התקבעה בגלל הגיל המבוגר

היא בן אדם ממש טוב

וכילדה היתה גם אמא ממש טובה

האמת

עזר לי קצת לפרוק פה את התסכול שלי

אבל ב''ה מרגישה עכשיו יותר בטוס

חזרתי להתקשר אליה

בלי ציפייה למה שלא יכולה לתת

ולפעמים התסכול והחוסר צף

ותודה על המקום לפרוק קצת

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר