זה היה בליל שבת שלפני עשרה בטבת,
הייתי בליל שבת בסלון, והרגשתי תחושה של חורבן
.ואז נזכרתי בספרה של הרבנית ימימה ״כמים, ליבך״ והתחלתי לכתוב לי בראש מילות נחמה.
במהלך השבת שיננתי את השיר,
ובמוצאי השבת העליתי אותו על הכתב.
זה אחד השירים הראשונים שכתבתי על הגירושין,
וכך גיליתי את היכולת להתנחם ממילים שה׳ שולח לי ללב.
ב״ה שזכיתי לגאולה פרטית, בתפילה לגאולה שלמה במהרה.
חור-בן, חור-בי
אֲנִי קְצָת יוֹדַעַת
מָה זֶה חֻרְבָּן
אֶת הַהַשְׁוָאָה כְּבָר עָשָׂה
הַנָּבִיא כַּמּוּבָן
כְּאִשָּׁה עֲזוּבָה
אֲשֶׁר לֹא יָלְדָה
נִצֶּבֶת עַכְשָׁו
מַרְגִּישָׁה בּוֹדְדָה
זֶהוּ מֶסֶר מַדְהִים
שֶׁאֵלַיִךְ נִשְׁלַח
הַשְּׁכִינָה בַּמִּסְתָּרִים
בּוֹכָה יַחַד אִתָּךְ.
מִזְבֵּחַ הוֹרִיד דִּמְעָה
וְאַתְּ בּוֹכָה עָלָיו
עַל הֵיכָל, עַל בֵּיתֵךְ
עַל בַּיִת חָרוּב שֶׁחָרַב
אֶת הַבֶּכִי תְּנַתְּבִי
עַל הָהָר וְהַחֻרְבוֹת
תְּבַקְּשִׁי, תִּכְאֲבִי
עַל סִבַּת הַסִּבּוֹת
הוֹלֶכֶת לְהִתְפַּלֵּל
עַל הַגְּאֻלָּה
עַל בֵּיתוֹ שֶׁל ה'
וְשֶׁאֶהְיֶה עוֹד כַּלָּה.
