יודעת לומר שזה אישיו אצלך?

כי כנראה זה שם וזאת הבעיה ולא עצם האירוח.

לדעתי כדאי לטפל בזה קודם.

ובלי קשר לארח זו מעמסה וקל וחומר ילדים. אבל כ"כ חשוב.

בעלי מצר לא פעם על כך שאצלו בבית לא אירחו כי חמותי חולת ניקיון. 

גם אני ככה וממש שלא רואה את זה כבעיה.

אבל נראה שלפותחת מפריע.

בעצמה כתבה שמבאס שזה אתגר עבורה.

ואם זה מונע ממנה לארח לעניות דעתי כדאי לטפל בכך.

יודעת על עצמי שגם בתור אדם בוגר לא נעים לי להגיע לבתים של חברות חולות ניקיון שמעירות כל רגע לילדים..

והילדים שלי באמת בסדר אבל בכל זאת ילדים.

אני לא מעירה כל רגע

משתדלת מאד לתת את המרחב ולהתעסק בשלי.

כן מתזכרת שטיפת ידיים כשנכנסים

אחרי יום שלם בחוץ.

זה למשל פעולה בסיסית ולא שגעון שאני יכולה לבלוע או לטפל בו.

או אחרי שירותים, מי לא מלמד ילד לשטוף ידיים בסבון אחרי שירותים?!

לא יודעת, אולי התמזל מזלי שאני מוקפת באנשים לא הגיניים

ואני זו שצריכה לבקש מהילדים כי לא נראה שהם מכירים את הנורמה.  

אני כמובן אומרת בנעימות

חמודים דבר ראשון שוטפים ידיים כשחוזרים

הנה יש שם סבון...

ולא רודפת אחריהם כל שניה,

אבל זה הופך את האירוח למעמסה גדולה.

כשנכנסים הביתה..

לא לסקול אותי בבקשה. 

שאנשים מסגלים לעצמם ומשליכים כלפי אחרים. כולנו עושים את זה האמת.

גם אצלי לא נוהגים בזה באופן קבוע, אבל בגלל שאני לא תמיד בבית כשוחזרים🤷

ויש אנשים שלא נוהגים בזה בכלל. אין סקילה חלילה. פשוט סטנדרט אישי. (כך לדעתי לפחות)

הולכים לאורחים ומבקשים מהם לשטוף ידיים כמגיעים הביתה, בהנחה כמובן שהן לא מלוכלכות, אז זה יהיה להן מוזר ומאוד לא נעים. ופשוט ירגישו לא בנוח.

כמו שיש עניין תרבותי אם להוריד נעליים בכניסה לבית.. 

יש עניין של התאמה לזסביבה בה נמצאים

אצלנו לא היה את זה בבית, אבל יש לי חברות שאמהות שלהן ממש הקפידו

פחדתי לנשום ושייצא אבק

אבל תכלס, התרגלתי לזה

(עשינו את זה בקורונה. עכשיו כבר לא.)

כמובן, אם היינו בגינה או בפארק ושיחקנו באדמה \ הילד ניקה את האבק מכל המכוניות המלוכלכות בדרך... אז כן (בתקווה שאני זוכרת בזמן). אבל סתם כך לא.

ואחרי שירותים אנחנו כן מאוד מקפידים.

לתת הרגשה רעה למי שלא נוהגת ככה.

לי היה די ברור שזה אלמנטרי,

בתגובות אני רואה שפחות.

וזה בסדר, כל אחת ומה שחשוב לה.

אני לא יכולה בלי זה.

לי ממש לא עשית הרגשה רעה. רציתי פשוט להוסיף את הזווית שלי - ואני מקווה שזה התקבל באותו אופן מהצד השני

אבל חשבתי אולי אני החריגה?

לגבי שירותים כן שוטפים ידיים אבל אני לא על זה כל הזמן ובהחלט יתכן שהם שוכחים, כי הם ילדים.בכנות לא הייתי מעירה על כך לילדים לא שלי.

ולא מדברת על להוריד מים שכמה שאני מזכירה אני עוברת בכל חדרי השירותים בבית ומוצאת אוצרות, ומורידה כמובן.

אין סיבה שזה יעשה לי הרגשה רעה כי אני לא רואה בזה צורך, יש לנו חצר ונכנסים יוצאים כל היום, ויש ילדים גדולים ומתבגרים ואין שום מצב שאבדוק,שכולם כולל החברים שלהם שטפו ידיים .

זה שזה חשוב לך,מובן ממש, השאלה האם את לא יכולה לשחרר את זה לגבי אורחים?

עד איזה גיל תבדקי שהחברים של הילדים שוטפים ידיים? יסודי? תיכון? ממילא תצטרכי לשחרר. הרי אין מצב,שהבן שלך יביא חברים בגיל 15, ותבדקי אם שטפו ידיים בכניסה לבית או אחרי שרותים. רוב הסיכויים שלא ישטפו כשיכנסו, מקוה בשבילך שישטפו בסבון אחרי שרותים, ואם לא את לא תעירי להם, ואם תעירי, הבן שלך יפסיק להביא חברים. אז אולי לנסות לשחרר כבר עכשיו, חלקית לפחות? 

אני לא מכירה את הנורמה של לשטף ידיים כשנכנסים הביתה, וגם הילדים שלי לא מכירים.

שוטפים אצלנו ידים עם סבון אחרי שרותים, אבל אני לא על זה ולא בודקת שזכרו,  מודה שיתכן ששוכחים לשים סבון לפעמים. זכותך לבקש שיקפידו על זה אצלך בבית, זה הבית שלך, אבל אלו לא הנורמות של כולם אז הגיוני שאם לא תבקשי לא יזכרו לעשות.

אני לא יכולה לומר לך, שחררי את הנקיון, כי אני יודעת שקשה לשחרר סטנדרטים של נקיון, אולי להזמין רק חבר אחד בכל פעם? ואז יש יותר שליטה?  אולי לתחום אזור למשחק?

באופן כללי, לי חברים לא מפריעים בכלל, אלא אם הם באים אלי בבקשות.

אני לא מתעסקת איתם בכלל, לא שואלת שאלות על הכיתה כמו שכתבו פה, הם באו לבן שלי , לא אלי, כילדה היתי מובכת כשבאתי לחברה והאמא התחילה לשאול אותי שאלות.  אני גם לא מביאה ארוחות ( אלא אם כן באו מייד אחרי הלימודים). ובדרך כלל חברים הם לא עול אצלי אלא ההפך, יש תעסוקה לילד ואני פנויה לעניני.

היו בעבר חברים שהתפרעו ושהרגשתי שהנוכחות שלהם לא נעימה בבית, ופחות הזמננו אותם. אבל אלו היו מקרים חריגים.  מבחינצי נקודת ההנחה היא שאצרי אחר צהריים של ילדים בבית,  גם הילדים שלי, הרצפה לא נקיה, אז לא מצפה גם מחברים.

ומעירה בנועם..

אצלי למשל לא שוטפים ידים אחרי כל כניסה מהבחוץ. רק אם נניח שיחקו באדמה או שהידיים מלוכלכות.. יש לי גם חצר אז זה כניסה ויציאה מיליון פעם ביום.

אחרי שרותים משתדלת ללמד אותם לשטוף אבל מודה שהם לפעמים מדלגים והאמת לא מגעיל אותי באופן נוראי אני מבינה שזה ילדים וכן אומרת להם ישטוף(לילדי הפרטיים) אבל קורה שלא שוטפים..

אני לפעמים מתפוצצת מעצבים כשיש חברים,

גם לא נעים לי להעיר יותר מידי, כי לא בא לי להביך את הילדים שלי, אבל יש ילדים חסרי בושה, חסרי גבולות,

ובא לי לצרוחח עליהם ועוצרת את עצמי.

איזה דור, הזיה.

אנחנו היינו באות לחברות, לוחשות מרוב בושה, מנומסות , על הכל אומרות תודה אוספות את הבלאגן.

הילדים היום באים ישר שואלים מה יש לאכול. מי הזמין אותכם לארוחת צהריים? מתחילים לרוץ, להרעיש, להוציא אלף משחקים ... 

אני בכל מקרה יודעת שגם אנחנו היינו ילדים חסרי טאקט עם חברים חסרי טאקט🙈

ותודה על ההזדהות

גם @שמן קוקוס

בחיים לא הייתי שואלת מה יש לאכול, גם לא בתור ילדה בגן חובה.

אני נותנת ארוחה מבושלת

ואם לא רוצים/ אוהבים שואלת אם רוצים פרוסת לחם עם ממרח או מגישה נשנוש כלשהו

אבל כשילד תובע אוכל או נכנס למטבח ומתחיל לשאול שאלות, זה הופך למעיק ולא נעים. 

אלייך לדעתי, בגובה העיניים

והוא לא. הוא פשוט ילד חמוד שמרגיש בנח לבקש

כך אני רואה את זה בכל אופן.

אני גם מוציאה שאריות מארוחת צהריים, עוף ואורז, אחת החוצפניות פה התלוננה שהיא כבר אכלה היום עוף והיא רוצה משהו אחר.

מאמי, את גרה קומה מעל, לכי הביתה שלך... 🥴

את זה אני אומרת בשקט לעצמי, אבל לה אני אומרת שזה מה שיש לנו היום.

ואני לא מדברת על ילדים ששיחקו יפה שעה ואז מבקשים לאכול, מדברת על זה שהם נכנסים כמו רוח סערה, בום טרח, שוברים משחק שיושב פה שנים, איך שברת את זה בדיוק? צריך לזה המון כח?? והוא מסביר שזה היה בטעות.... בשניה שהם נכנסים הם רוצים לאכול, וכל חמש דק' מחפשים משהו אחר, מרגישה כמו דיילת פה של חבורת פרחחים לפעמים. 

התכוונתי בדבריי לילדים חמודים ומנומסים. נו הנדירים האלה שיש אולי רק במוזיאונים 😅

יש ילדים חמודים שמשחקים עם הילדים שלנו יפה, אוספים אחריהם ולרוב לא מלכלכים וכו..

ויש ילדים ממש שובבים שקשה לארח אותם.

אני ממש לחלק אומרת שלא מתאים עכשיו וחלק מכניסה בכיף.

אין מה לעשות, צריך להבין מה הגבולות שלנו ומה מתאים לנו ומה לא.

אחרת יישבר לנו לגמרי וחבל

לי יותר נעים לארח חבר אחד,

בד"כ אחד פחות משמעותי מבחינת ניקיון,

גם כי כשהם כמה יש להם יותר ביטחון והם יותר שקועים בעצמם מאשר שמים לב מה קורה,

וגם כי את יותר שמה לב להעיר בזמן.

וגם מבחינת משך הזמן, לפעמים חצי שעה פחות זה לפני שהם איבדו את זה, והתחילו לחפש תעסוקות נוספות.

אבל כנראה שבגיל גדול יותר זה כבר פחות עובד כך או כך, וצריך איכשהו למצוא את שביל הזהב.

כשזה כל כך חשוב לך.

אני חושבת שאם זה ככה מקשה עליך הייתי עושה הפסקה קצת מאירוח חברים ובנתיים מבררת למה זה ככה מביא אותך לקצה?

אולי להזמין יום לפני שגם ככה מנקה ואז זה על הדרך הניקיון וגם עיצה קטנה נוספת אני זוכרת שכילדה שהגיעה לבתים שהסדר שם והניקיון ממש חשובים היה לי לא נעים בכלל ואני לא הייתי ילדה מלוכלכת אבל כן הרגשתי חא בנוח שזה יותר מדי אז ברור שאת לא צריכה לעשות מה שלא נעים לך אבל אולי גם לטובתך קצת לשחרר ניקיון..

בעבר הייתי חייבת שהכל יהיה פיקס היום אני מבינה שעם ילדים זה לא שייך. ואגב עדין גם אחרי ששחררתי הרבה הבית שלי נקי ומסודר מאוד כי סדר וניקיון זה אופי אז גם כשמורידה סטנדרט עדין זה לא לגמרי..

אז זהו ש - הריון ולידה

תודה על ההבנה של התסכול. 

ז"א - את מצפה מהם להתנהל כמו הילדים שלך ולהיות נינוחה בבית

אבל זה לא ככה באמת

במקומך, אם הייתי מזמינה ילדים לבית - הייתי נכנסת למצב ספיגה. לא שוטפת ערב לפני, כי אחרי זה כבר יהיה מלוכלך

מכינה ניירות ניגוב לשטיפת ידיים ושטיח ברצפה מתחת לכיור  ומכינה את עצמי לרעש של ילדים. ולשירותים מלוכלכים

הם סהכ ילדים שבאים מבחינתם לשחר. הבית שלך הוא מקום חם לעשות את זה. ואת צריכה להיות עליהם כל זמן שהם פה

אם כבד לך אז להזמין פחות ילדים. או בימים פחות גשומים שאז יש פחות בוץ

אבל לשחרר בעיניי זה הכרחי כדי שייצא מוצלח

מאיך שאני חווה את זה,ילדים נהנים שבאים לשחק אצלם בבית. וגם הפוך. הציפייה מאמא מארחת היא לאפשר את החוויה, בגבולות כמובן שמותר וצריך שיהיו

ואם זה לא מתאים אז לא

אם אני מצפה שיתנהגו כמו הילדים שלי

אבל לא נראה לי הגיוני שאוותר על עקרונות

כשילדים אחרים באים רק כי בבית שלהם אין הקפדה על זה.

אני חושבת שבסופו של דבר נעים להיות אצלנו

אני אכן לא מארחת בכמויות

וכשכן, עושה מה שאני יכולה כדי להיות רגועה ושיהנו.

הבעיה שבפנים אני לא נהנית ואפילו סובלת לפעמים. איך משחררים את זה? אין לי מושג.

אולי אני לא בנויה לארח וזהו ואני צריכה להשלים עם זה

שאני לא בנאדם אגואיסט אלא פשוט קשה לי מדי בנושא הזה.

עם נורמות אחרות צריך לגלות גמישות. אני באמת מאמינה בזה וחיה את זה. אבל זו הנורמה שלי מה שנקרא.

אבל זה בעיקר גם בשבילך. את סובלת הרי מהקיבעון הזה כשזה נוגע לאירוח ממה שאת אומרת  ואת לא מאוד גמישה ממה שאני שומעת ממך.. וזה בסדר אם את לא רוצה לשנות את זה, יכולה להבין אותך

השאלה היא אם המחיר של זה שווה. ואת זה רק את יודעת❤️

כנראה ללמוד לשחרר.

ההנאה של הילדים שלך מלארח חברים אמורה להיות משמעותית מספיק כדי ללמוד לשחרר.

לא כל הזמן יורד גשם ויש בוץ.

אפשר להגדיר איזור בבית למשחקים.

חצר/ מרפסת/ סלון/ מסדרון/ לובי.

מה שיותר קל לך להתעלם.

לגבי שירותים אם יש לך יחידת הורים עם שירותים צמודים תנסי להתעלם מהלכלוך שבשירותי ילדים עד הערב.

עדיף להזמין מנקה פעם בשבוע שתאפס את הבית.

אפשר לקבוע יום קבוע למנקה ולהעדיף את היום שלפני כיום שניתן לארח בו בחופשיות יחסית. וגם לא חייבים כל שבוע.

אפשר לשים כיסויים על הספה, אפשר לשים ניילון בשולחן.

כל מה שיאפשר לך להסיר את הלכלוך בקלות בסיום הביקור.

ילדים שלא יכולים לארח חברים בגלל כל מיני סיבות עלול להיווצר להם חסך משמעותי וחוסר ביטחון במקום החברתי שלהם, אז לא כדאי לאסור לחלוטין.

תזכרי שעודף סטריליות זה ג'וק וזה בסדר שלכל אחד יש את הג'וקים שלו, אבל זה לא שהבעיה באורחים או בילדים שלך. וזו הגישה שצריך לבוא איתה להתמודדות הזאת לדעתי. להבין שלך זה מפריע, אז לנסות למצוא פתרון כמה שפחות שיפריע לך ולא להימנע מהביקורים או להעיר להם כל שניה.

(נגיד בימים גשומים אפשר לבקש שיורידו נעליים ואפילו להביא להם גרביים להחלפה ואז הם יכולים להתרוצץ בחופשיות יחסית, זה מצריך אקטיביות בתחילת הביקור ואז אפשר לשחרר)

צריכה לראות איך אני מתחברת.

הלוואי מנקה. כרגע זאת אני ואין לי תקציב להביא.

גם כיסוי  לספה למשל אני לא אתן שיעלו עם נעליים, כי זה לא שכל יום אזרוק לכביסה.

ואני יודעת שלא אפשרי להמנע מאירוח ולא הייתי רוצה לעשות את זה לילדים שלי, לכן אני חושקת שפתיים מדי פעם ומוכנה להתאמץ בשבילם.

כן מנסה להבין איך לשרוד את זה ולא להרגיש נורא עד כדי כך.

לא חייבים לכבס כל יום.

אם מארחים אחת לשבועיים, אפשר לקראת הביקור לפרוס,

לאחר מכן לנער ולקפל לביקור הבא.

בין לבין הספה תהיה בלי כיסוי.

ככה אמא שלי עושה כשבאים נכדים וב"ה באים הרבה, והספות זה ממש רגיש אצלה.

בין לארח בתדירות יומיומית לבין לא לארח בכלל יש הרבה מנעד באמצע.

הבית מבולגן ולא ככ נקי רוב הזמן

אני מנקה לקראת זה שבאים חברים של הילדים

כדי שלא ייבהלו מהבלגן

והאמת לא מזיז לי שמבלגנים כי זה גם ככה מבולגן ולא נקי

..

לא יודעת אם עוזר שאני כותבת

אבל סתם עוד נקודת מבט

חיבוק ואני ממש מודהמת מהמאמץ שאת עושה בשביל זה

ושאת כ"כ רוצה..

באמת אלופה...

חשוב לילדים להביא חברים

לא מדברת על כל יום

בדכ יש אצלינו יומיים בשבוע קבועים שהם יכולים להזמין חברים.

שאר הימים לא מתאימים לנו מכל מיני סיבות, חוגים, יום של המנקה,

החברים באים ואני משתדלת להראות להם שאני מאוד שמחה שהגיעו

מדברת קצת עם הילד והחבר, שואלת אותם איך הולך בכיתה

עושה להם כל מיני שאלות נחמדות

ממש חשוב לי שהילדים שלי ירגישו שאני שמחה שהם משחקים.

יש ילדים באמת מופרעים

בדכ אני מציבה כללים

אם לא הולך אז הביקור גם נהיה יותר קצר. פשוט באיזשהו שלב אני אומרת להם שאנחנו מתחילים אמבטיות לארוחת ערב וזה הזמן ללכת..

והבית שלי מתלכלך בערך ככה כל יום מהילדים הפרטיים שלי, כן?

אבל כשמדובר בילדים של אחרים זה איכשהו יותר מעצבן... מה גם שאי אפשר לנזוף בהם יותר מדי אם הם עושים שטויות... וחוץ מזה - אני אישית מרגישה שזו מעין פגיעה בפרטיות...

(זוכרת שפעם אחת כשהגדול שלי היה בגן חובה, הגיעו אליו חברים תאומים. בשעתיים שהם היו פה הם הספיקו לזרוק מהמרפסת את המגלשה ולשבור אותה, להעלים את הבובה האהובה על אחד הקטנים דאז ולשאוג בקולי קולות... כשאמא שלהם הגיעה לא העזתי לומר לה כלום אבל לא הזמנתי אותם יותר מאז...)

אז אני בהחלט בעד לבחור את החברים של הילדים, ולהזמין רק את הממושמעים והרגועים. וכמובן - פעם בשבוע זה מספיק...

למזלי עכשיו העיקריים שמזמינים חברים אלה הבנות במשפחה, ככה שלרוב באמת יש אורחות רגועות ונחמדות.

מקווה שתמצאי את דרך האמצע המתאימה לך ❤️

שעברה וגם אני מארחת רק בימים שאןשר לשחק גם בחצר ואת הפחות מופרעים והממושמעים.. כאחו שראיתי שהאינטרקציה איתם לא מוצלחת או שלחלופין לא יודעים מצי לחכת ונתקעים עד מאוחר מדי לא מזמינה.

וגם למדתי חהגיד מראש אנחנו יכולים עד שעה איקס ואני תמיד אומרת מוקדם מה שבאמת ואז אם נמשך קצת לא מרגיש לי שמכביד.

פעם בשבוע גדול עלי משתדלת אבל פעם לבת פעם לבן  בפרט שהשנה הבנים לומדים עד מאוחר אז אין הרבה זמן לחברים...

נשמעת חוויה מפוקפקת למדיי...

גם אלינו הגיעה פעם ילדה חביבה

ללא הזמנה

והתחילה לקפוץ על הספה עם נעליים

בלי שבכלל הזמנו אותה כן?

ישר לסלון על הספה עם הנעליים

משם זה רק הידרדר

ומאז הבת שלי קיבלה הנחיה ברורה- היא לא נכנסת אלינו יותר הביתה גם לא בטעות!

כולל הילדים שלי 🙈 (רק שאצלנו אני מרשה רק על ספת הילדים, ובלי נעליים)

אבל באמת יש ילדים בלי גבולות, והדרך היחידה היא לא להזמין אותם...

מבטיחה לך

היא דפקה בדלת

לא שאלה אם אפשר לבוא, לא אם מתאים

לא שלום לא תודה

התפרצה הביתה כאילו זה גן המשחקים שלה

ניגשה לספה והתחילה לקפוץ

והיא לא היתה בגן

היא היתה בכיתה ד בערך

וזה לא נגמר בזה

ואמא שלה לא חיפשה אותה גם לא אחרי 3 שעות

מקווה שהכול בסדר אצלה בבית

(והאמת - הילדים שלי אמנם קופצים על הספה אצלנו, אבל אין סיכוי שהם יעשו את זה בבתים של אחרים... גם אצל סבא וסבתא הם יודעים שזה לא בא בחשבון...)

כנראה קרה משהו בבית... 

והשיתוף.

אני באמת מקווה למצוא נוסחה שתתאים לי.

ברור שאני מוותרת על סטנדרטים שלי כבר ומאזנת הרבה, כי אני לא יכולה לחנך את כל הילדים להתנהג כמו שאני רגילה.

אני רק רוצה בפנים יותר השלמה, על הפער הזה אני צריכה לעבוד ואמן שאצליח. 

ולעבודה עצמית - ראוי להערכה ענקית!

מתפללת איתך שתצליחי... וגם אני 🤭

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

קוראת פה על הנשים שככה סוחבות עם הפראמזיס את ההריון וממש יש לי הערכה והערצה עליכן !

עירויים ואשפוזים ועושות את זה שוב  - ממש עבודת קודש ! 

עם אשפוז בית כל ההריון

אשפוזים בבית חולים 

חוסר תפקוד מוחלט 

התעלפויות חוזרות

ועוד בעיות...

זה קשה לקבל (שמירה/נכות) אבל אפשרי.. וגם תלוי על איזה פקיד את נופלת .

צריך להעלות כל דבר שקשור- תיעודים של התייבשויות והתעלפויות, תיעודים של עירויים, פירוט של תרופות , בדיקות דם לא תקינות וכל מה שיש לך...

ומכתב מפורט מרופא נשים מקצועי שממש מפרט על החוסר תפקוד על חוסר יכולת לעשות דברים על ההשפעות על הרמה של ההיפרמזיס וכו

וגם לא לפחד לערער, הרבה פעמים אחרי ערעור כן מקבלים

בהצלחה יקרה♥️

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו