יודעת לומר שזה אישיו אצלך?

כי כנראה זה שם וזאת הבעיה ולא עצם האירוח.

לדעתי כדאי לטפל בזה קודם.

ובלי קשר לארח זו מעמסה וקל וחומר ילדים. אבל כ"כ חשוב.

בעלי מצר לא פעם על כך שאצלו בבית לא אירחו כי חמותי חולת ניקיון. 

גם אני ככה וממש שלא רואה את זה כבעיה.

אבל נראה שלפותחת מפריע.

בעצמה כתבה שמבאס שזה אתגר עבורה.

ואם זה מונע ממנה לארח לעניות דעתי כדאי לטפל בכך.

יודעת על עצמי שגם בתור אדם בוגר לא נעים לי להגיע לבתים של חברות חולות ניקיון שמעירות כל רגע לילדים..

והילדים שלי באמת בסדר אבל בכל זאת ילדים.

אני לא מעירה כל רגע

משתדלת מאד לתת את המרחב ולהתעסק בשלי.

כן מתזכרת שטיפת ידיים כשנכנסים

אחרי יום שלם בחוץ.

זה למשל פעולה בסיסית ולא שגעון שאני יכולה לבלוע או לטפל בו.

או אחרי שירותים, מי לא מלמד ילד לשטוף ידיים בסבון אחרי שירותים?!

לא יודעת, אולי התמזל מזלי שאני מוקפת באנשים לא הגיניים

ואני זו שצריכה לבקש מהילדים כי לא נראה שהם מכירים את הנורמה.  

אני כמובן אומרת בנעימות

חמודים דבר ראשון שוטפים ידיים כשחוזרים

הנה יש שם סבון...

ולא רודפת אחריהם כל שניה,

אבל זה הופך את האירוח למעמסה גדולה.

כשנכנסים הביתה..

לא לסקול אותי בבקשה. 

שאנשים מסגלים לעצמם ומשליכים כלפי אחרים. כולנו עושים את זה האמת.

גם אצלי לא נוהגים בזה באופן קבוע, אבל בגלל שאני לא תמיד בבית כשוחזרים🤷

ויש אנשים שלא נוהגים בזה בכלל. אין סקילה חלילה. פשוט סטנדרט אישי. (כך לדעתי לפחות)

הולכים לאורחים ומבקשים מהם לשטוף ידיים כמגיעים הביתה, בהנחה כמובן שהן לא מלוכלכות, אז זה יהיה להן מוזר ומאוד לא נעים. ופשוט ירגישו לא בנוח.

כמו שיש עניין תרבותי אם להוריד נעליים בכניסה לבית.. 

יש עניין של התאמה לזסביבה בה נמצאים

אצלנו לא היה את זה בבית, אבל יש לי חברות שאמהות שלהן ממש הקפידו

פחדתי לנשום ושייצא אבק

אבל תכלס, התרגלתי לזה

(עשינו את זה בקורונה. עכשיו כבר לא.)

כמובן, אם היינו בגינה או בפארק ושיחקנו באדמה \ הילד ניקה את האבק מכל המכוניות המלוכלכות בדרך... אז כן (בתקווה שאני זוכרת בזמן). אבל סתם כך לא.

ואחרי שירותים אנחנו כן מאוד מקפידים.

לתת הרגשה רעה למי שלא נוהגת ככה.

לי היה די ברור שזה אלמנטרי,

בתגובות אני רואה שפחות.

וזה בסדר, כל אחת ומה שחשוב לה.

אני לא יכולה בלי זה.

לי ממש לא עשית הרגשה רעה. רציתי פשוט להוסיף את הזווית שלי - ואני מקווה שזה התקבל באותו אופן מהצד השני

אבל חשבתי אולי אני החריגה?

לגבי שירותים כן שוטפים ידיים אבל אני לא על זה כל הזמן ובהחלט יתכן שהם שוכחים, כי הם ילדים.בכנות לא הייתי מעירה על כך לילדים לא שלי.

ולא מדברת על להוריד מים שכמה שאני מזכירה אני עוברת בכל חדרי השירותים בבית ומוצאת אוצרות, ומורידה כמובן.

אין סיבה שזה יעשה לי הרגשה רעה כי אני לא רואה בזה צורך, יש לנו חצר ונכנסים יוצאים כל היום, ויש ילדים גדולים ומתבגרים ואין שום מצב שאבדוק,שכולם כולל החברים שלהם שטפו ידיים .

זה שזה חשוב לך,מובן ממש, השאלה האם את לא יכולה לשחרר את זה לגבי אורחים?

עד איזה גיל תבדקי שהחברים של הילדים שוטפים ידיים? יסודי? תיכון? ממילא תצטרכי לשחרר. הרי אין מצב,שהבן שלך יביא חברים בגיל 15, ותבדקי אם שטפו ידיים בכניסה לבית או אחרי שרותים. רוב הסיכויים שלא ישטפו כשיכנסו, מקוה בשבילך שישטפו בסבון אחרי שרותים, ואם לא את לא תעירי להם, ואם תעירי, הבן שלך יפסיק להביא חברים. אז אולי לנסות לשחרר כבר עכשיו, חלקית לפחות? 

אני לא מכירה את הנורמה של לשטף ידיים כשנכנסים הביתה, וגם הילדים שלי לא מכירים.

שוטפים אצלנו ידים עם סבון אחרי שרותים, אבל אני לא על זה ולא בודקת שזכרו,  מודה שיתכן ששוכחים לשים סבון לפעמים. זכותך לבקש שיקפידו על זה אצלך בבית, זה הבית שלך, אבל אלו לא הנורמות של כולם אז הגיוני שאם לא תבקשי לא יזכרו לעשות.

אני לא יכולה לומר לך, שחררי את הנקיון, כי אני יודעת שקשה לשחרר סטנדרטים של נקיון, אולי להזמין רק חבר אחד בכל פעם? ואז יש יותר שליטה?  אולי לתחום אזור למשחק?

באופן כללי, לי חברים לא מפריעים בכלל, אלא אם הם באים אלי בבקשות.

אני לא מתעסקת איתם בכלל, לא שואלת שאלות על הכיתה כמו שכתבו פה, הם באו לבן שלי , לא אלי, כילדה היתי מובכת כשבאתי לחברה והאמא התחילה לשאול אותי שאלות.  אני גם לא מביאה ארוחות ( אלא אם כן באו מייד אחרי הלימודים). ובדרך כלל חברים הם לא עול אצלי אלא ההפך, יש תעסוקה לילד ואני פנויה לעניני.

היו בעבר חברים שהתפרעו ושהרגשתי שהנוכחות שלהם לא נעימה בבית, ופחות הזמננו אותם. אבל אלו היו מקרים חריגים.  מבחינצי נקודת ההנחה היא שאצרי אחר צהריים של ילדים בבית,  גם הילדים שלי, הרצפה לא נקיה, אז לא מצפה גם מחברים.

ומעירה בנועם..

אצלי למשל לא שוטפים ידים אחרי כל כניסה מהבחוץ. רק אם נניח שיחקו באדמה או שהידיים מלוכלכות.. יש לי גם חצר אז זה כניסה ויציאה מיליון פעם ביום.

אחרי שרותים משתדלת ללמד אותם לשטוף אבל מודה שהם לפעמים מדלגים והאמת לא מגעיל אותי באופן נוראי אני מבינה שזה ילדים וכן אומרת להם ישטוף(לילדי הפרטיים) אבל קורה שלא שוטפים..

אני לפעמים מתפוצצת מעצבים כשיש חברים,

גם לא נעים לי להעיר יותר מידי, כי לא בא לי להביך את הילדים שלי, אבל יש ילדים חסרי בושה, חסרי גבולות,

ובא לי לצרוחח עליהם ועוצרת את עצמי.

איזה דור, הזיה.

אנחנו היינו באות לחברות, לוחשות מרוב בושה, מנומסות , על הכל אומרות תודה אוספות את הבלאגן.

הילדים היום באים ישר שואלים מה יש לאכול. מי הזמין אותכם לארוחת צהריים? מתחילים לרוץ, להרעיש, להוציא אלף משחקים ... 

אני בכל מקרה יודעת שגם אנחנו היינו ילדים חסרי טאקט עם חברים חסרי טאקט🙈

ותודה על ההזדהות

גם @שמן קוקוס

בחיים לא הייתי שואלת מה יש לאכול, גם לא בתור ילדה בגן חובה.

אני נותנת ארוחה מבושלת

ואם לא רוצים/ אוהבים שואלת אם רוצים פרוסת לחם עם ממרח או מגישה נשנוש כלשהו

אבל כשילד תובע אוכל או נכנס למטבח ומתחיל לשאול שאלות, זה הופך למעיק ולא נעים. 

אלייך לדעתי, בגובה העיניים

והוא לא. הוא פשוט ילד חמוד שמרגיש בנח לבקש

כך אני רואה את זה בכל אופן.

אני גם מוציאה שאריות מארוחת צהריים, עוף ואורז, אחת החוצפניות פה התלוננה שהיא כבר אכלה היום עוף והיא רוצה משהו אחר.

מאמי, את גרה קומה מעל, לכי הביתה שלך... 🥴

את זה אני אומרת בשקט לעצמי, אבל לה אני אומרת שזה מה שיש לנו היום.

ואני לא מדברת על ילדים ששיחקו יפה שעה ואז מבקשים לאכול, מדברת על זה שהם נכנסים כמו רוח סערה, בום טרח, שוברים משחק שיושב פה שנים, איך שברת את זה בדיוק? צריך לזה המון כח?? והוא מסביר שזה היה בטעות.... בשניה שהם נכנסים הם רוצים לאכול, וכל חמש דק' מחפשים משהו אחר, מרגישה כמו דיילת פה של חבורת פרחחים לפעמים. 

התכוונתי בדבריי לילדים חמודים ומנומסים. נו הנדירים האלה שיש אולי רק במוזיאונים 😅

יש ילדים חמודים שמשחקים עם הילדים שלנו יפה, אוספים אחריהם ולרוב לא מלכלכים וכו..

ויש ילדים ממש שובבים שקשה לארח אותם.

אני ממש לחלק אומרת שלא מתאים עכשיו וחלק מכניסה בכיף.

אין מה לעשות, צריך להבין מה הגבולות שלנו ומה מתאים לנו ומה לא.

אחרת יישבר לנו לגמרי וחבל

לי יותר נעים לארח חבר אחד,

בד"כ אחד פחות משמעותי מבחינת ניקיון,

גם כי כשהם כמה יש להם יותר ביטחון והם יותר שקועים בעצמם מאשר שמים לב מה קורה,

וגם כי את יותר שמה לב להעיר בזמן.

וגם מבחינת משך הזמן, לפעמים חצי שעה פחות זה לפני שהם איבדו את זה, והתחילו לחפש תעסוקות נוספות.

אבל כנראה שבגיל גדול יותר זה כבר פחות עובד כך או כך, וצריך איכשהו למצוא את שביל הזהב.

כשזה כל כך חשוב לך.

אני חושבת שאם זה ככה מקשה עליך הייתי עושה הפסקה קצת מאירוח חברים ובנתיים מבררת למה זה ככה מביא אותך לקצה?

אולי להזמין יום לפני שגם ככה מנקה ואז זה על הדרך הניקיון וגם עיצה קטנה נוספת אני זוכרת שכילדה שהגיעה לבתים שהסדר שם והניקיון ממש חשובים היה לי לא נעים בכלל ואני לא הייתי ילדה מלוכלכת אבל כן הרגשתי חא בנוח שזה יותר מדי אז ברור שאת לא צריכה לעשות מה שלא נעים לך אבל אולי גם לטובתך קצת לשחרר ניקיון..

בעבר הייתי חייבת שהכל יהיה פיקס היום אני מבינה שעם ילדים זה לא שייך. ואגב עדין גם אחרי ששחררתי הרבה הבית שלי נקי ומסודר מאוד כי סדר וניקיון זה אופי אז גם כשמורידה סטנדרט עדין זה לא לגמרי..

אז זהו ש - הריון ולידה

תודה על ההבנה של התסכול. 

ז"א - את מצפה מהם להתנהל כמו הילדים שלך ולהיות נינוחה בבית

אבל זה לא ככה באמת

במקומך, אם הייתי מזמינה ילדים לבית - הייתי נכנסת למצב ספיגה. לא שוטפת ערב לפני, כי אחרי זה כבר יהיה מלוכלך

מכינה ניירות ניגוב לשטיפת ידיים ושטיח ברצפה מתחת לכיור  ומכינה את עצמי לרעש של ילדים. ולשירותים מלוכלכים

הם סהכ ילדים שבאים מבחינתם לשחר. הבית שלך הוא מקום חם לעשות את זה. ואת צריכה להיות עליהם כל זמן שהם פה

אם כבד לך אז להזמין פחות ילדים. או בימים פחות גשומים שאז יש פחות בוץ

אבל לשחרר בעיניי זה הכרחי כדי שייצא מוצלח

מאיך שאני חווה את זה,ילדים נהנים שבאים לשחק אצלם בבית. וגם הפוך. הציפייה מאמא מארחת היא לאפשר את החוויה, בגבולות כמובן שמותר וצריך שיהיו

ואם זה לא מתאים אז לא

אם אני מצפה שיתנהגו כמו הילדים שלי

אבל לא נראה לי הגיוני שאוותר על עקרונות

כשילדים אחרים באים רק כי בבית שלהם אין הקפדה על זה.

אני חושבת שבסופו של דבר נעים להיות אצלנו

אני אכן לא מארחת בכמויות

וכשכן, עושה מה שאני יכולה כדי להיות רגועה ושיהנו.

הבעיה שבפנים אני לא נהנית ואפילו סובלת לפעמים. איך משחררים את זה? אין לי מושג.

אולי אני לא בנויה לארח וזהו ואני צריכה להשלים עם זה

שאני לא בנאדם אגואיסט אלא פשוט קשה לי מדי בנושא הזה.

עם נורמות אחרות צריך לגלות גמישות. אני באמת מאמינה בזה וחיה את זה. אבל זו הנורמה שלי מה שנקרא.

אבל זה בעיקר גם בשבילך. את סובלת הרי מהקיבעון הזה כשזה נוגע לאירוח ממה שאת אומרת  ואת לא מאוד גמישה ממה שאני שומעת ממך.. וזה בסדר אם את לא רוצה לשנות את זה, יכולה להבין אותך

השאלה היא אם המחיר של זה שווה. ואת זה רק את יודעת❤️

כנראה ללמוד לשחרר.

ההנאה של הילדים שלך מלארח חברים אמורה להיות משמעותית מספיק כדי ללמוד לשחרר.

לא כל הזמן יורד גשם ויש בוץ.

אפשר להגדיר איזור בבית למשחקים.

חצר/ מרפסת/ סלון/ מסדרון/ לובי.

מה שיותר קל לך להתעלם.

לגבי שירותים אם יש לך יחידת הורים עם שירותים צמודים תנסי להתעלם מהלכלוך שבשירותי ילדים עד הערב.

עדיף להזמין מנקה פעם בשבוע שתאפס את הבית.

אפשר לקבוע יום קבוע למנקה ולהעדיף את היום שלפני כיום שניתן לארח בו בחופשיות יחסית. וגם לא חייבים כל שבוע.

אפשר לשים כיסויים על הספה, אפשר לשים ניילון בשולחן.

כל מה שיאפשר לך להסיר את הלכלוך בקלות בסיום הביקור.

ילדים שלא יכולים לארח חברים בגלל כל מיני סיבות עלול להיווצר להם חסך משמעותי וחוסר ביטחון במקום החברתי שלהם, אז לא כדאי לאסור לחלוטין.

תזכרי שעודף סטריליות זה ג'וק וזה בסדר שלכל אחד יש את הג'וקים שלו, אבל זה לא שהבעיה באורחים או בילדים שלך. וזו הגישה שצריך לבוא איתה להתמודדות הזאת לדעתי. להבין שלך זה מפריע, אז לנסות למצוא פתרון כמה שפחות שיפריע לך ולא להימנע מהביקורים או להעיר להם כל שניה.

(נגיד בימים גשומים אפשר לבקש שיורידו נעליים ואפילו להביא להם גרביים להחלפה ואז הם יכולים להתרוצץ בחופשיות יחסית, זה מצריך אקטיביות בתחילת הביקור ואז אפשר לשחרר)

צריכה לראות איך אני מתחברת.

הלוואי מנקה. כרגע זאת אני ואין לי תקציב להביא.

גם כיסוי  לספה למשל אני לא אתן שיעלו עם נעליים, כי זה לא שכל יום אזרוק לכביסה.

ואני יודעת שלא אפשרי להמנע מאירוח ולא הייתי רוצה לעשות את זה לילדים שלי, לכן אני חושקת שפתיים מדי פעם ומוכנה להתאמץ בשבילם.

כן מנסה להבין איך לשרוד את זה ולא להרגיש נורא עד כדי כך.

לא חייבים לכבס כל יום.

אם מארחים אחת לשבועיים, אפשר לקראת הביקור לפרוס,

לאחר מכן לנער ולקפל לביקור הבא.

בין לבין הספה תהיה בלי כיסוי.

ככה אמא שלי עושה כשבאים נכדים וב"ה באים הרבה, והספות זה ממש רגיש אצלה.

בין לארח בתדירות יומיומית לבין לא לארח בכלל יש הרבה מנעד באמצע.

הבית מבולגן ולא ככ נקי רוב הזמן

אני מנקה לקראת זה שבאים חברים של הילדים

כדי שלא ייבהלו מהבלגן

והאמת לא מזיז לי שמבלגנים כי זה גם ככה מבולגן ולא נקי

..

לא יודעת אם עוזר שאני כותבת

אבל סתם עוד נקודת מבט

חיבוק ואני ממש מודהמת מהמאמץ שאת עושה בשביל זה

ושאת כ"כ רוצה..

באמת אלופה...

חשוב לילדים להביא חברים

לא מדברת על כל יום

בדכ יש אצלינו יומיים בשבוע קבועים שהם יכולים להזמין חברים.

שאר הימים לא מתאימים לנו מכל מיני סיבות, חוגים, יום של המנקה,

החברים באים ואני משתדלת להראות להם שאני מאוד שמחה שהגיעו

מדברת קצת עם הילד והחבר, שואלת אותם איך הולך בכיתה

עושה להם כל מיני שאלות נחמדות

ממש חשוב לי שהילדים שלי ירגישו שאני שמחה שהם משחקים.

יש ילדים באמת מופרעים

בדכ אני מציבה כללים

אם לא הולך אז הביקור גם נהיה יותר קצר. פשוט באיזשהו שלב אני אומרת להם שאנחנו מתחילים אמבטיות לארוחת ערב וזה הזמן ללכת..

והבית שלי מתלכלך בערך ככה כל יום מהילדים הפרטיים שלי, כן?

אבל כשמדובר בילדים של אחרים זה איכשהו יותר מעצבן... מה גם שאי אפשר לנזוף בהם יותר מדי אם הם עושים שטויות... וחוץ מזה - אני אישית מרגישה שזו מעין פגיעה בפרטיות...

(זוכרת שפעם אחת כשהגדול שלי היה בגן חובה, הגיעו אליו חברים תאומים. בשעתיים שהם היו פה הם הספיקו לזרוק מהמרפסת את המגלשה ולשבור אותה, להעלים את הבובה האהובה על אחד הקטנים דאז ולשאוג בקולי קולות... כשאמא שלהם הגיעה לא העזתי לומר לה כלום אבל לא הזמנתי אותם יותר מאז...)

אז אני בהחלט בעד לבחור את החברים של הילדים, ולהזמין רק את הממושמעים והרגועים. וכמובן - פעם בשבוע זה מספיק...

למזלי עכשיו העיקריים שמזמינים חברים אלה הבנות במשפחה, ככה שלרוב באמת יש אורחות רגועות ונחמדות.

מקווה שתמצאי את דרך האמצע המתאימה לך ❤️

שעברה וגם אני מארחת רק בימים שאןשר לשחק גם בחצר ואת הפחות מופרעים והממושמעים.. כאחו שראיתי שהאינטרקציה איתם לא מוצלחת או שלחלופין לא יודעים מצי לחכת ונתקעים עד מאוחר מדי לא מזמינה.

וגם למדתי חהגיד מראש אנחנו יכולים עד שעה איקס ואני תמיד אומרת מוקדם מה שבאמת ואז אם נמשך קצת לא מרגיש לי שמכביד.

פעם בשבוע גדול עלי משתדלת אבל פעם לבת פעם לבן  בפרט שהשנה הבנים לומדים עד מאוחר אז אין הרבה זמן לחברים...

נשמעת חוויה מפוקפקת למדיי...

גם אלינו הגיעה פעם ילדה חביבה

ללא הזמנה

והתחילה לקפוץ על הספה עם נעליים

בלי שבכלל הזמנו אותה כן?

ישר לסלון על הספה עם הנעליים

משם זה רק הידרדר

ומאז הבת שלי קיבלה הנחיה ברורה- היא לא נכנסת אלינו יותר הביתה גם לא בטעות!

כולל הילדים שלי 🙈 (רק שאצלנו אני מרשה רק על ספת הילדים, ובלי נעליים)

אבל באמת יש ילדים בלי גבולות, והדרך היחידה היא לא להזמין אותם...

מבטיחה לך

היא דפקה בדלת

לא שאלה אם אפשר לבוא, לא אם מתאים

לא שלום לא תודה

התפרצה הביתה כאילו זה גן המשחקים שלה

ניגשה לספה והתחילה לקפוץ

והיא לא היתה בגן

היא היתה בכיתה ד בערך

וזה לא נגמר בזה

ואמא שלה לא חיפשה אותה גם לא אחרי 3 שעות

מקווה שהכול בסדר אצלה בבית

(והאמת - הילדים שלי אמנם קופצים על הספה אצלנו, אבל אין סיכוי שהם יעשו את זה בבתים של אחרים... גם אצל סבא וסבתא הם יודעים שזה לא בא בחשבון...)

כנראה קרה משהו בבית... 

והשיתוף.

אני באמת מקווה למצוא נוסחה שתתאים לי.

ברור שאני מוותרת על סטנדרטים שלי כבר ומאזנת הרבה, כי אני לא יכולה לחנך את כל הילדים להתנהג כמו שאני רגילה.

אני רק רוצה בפנים יותר השלמה, על הפער הזה אני צריכה לעבוד ואמן שאצליח. 

ולעבודה עצמית - ראוי להערכה ענקית!

מתפללת איתך שתצליחי... וגם אני 🤭

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות

מרסס פתחי ביוב

אדני חלון

ארון מתחת לכיור

ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית

כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו

אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה

(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)

היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום

אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת

מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש

לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון

והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ

מרפסות ברור שעושים

בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

צריך שהבית יהיה מסודר בגדול כזה,

שלא יהיו שום אוכל וכלי אוכל מחוץ לארונות (כלומר על השיש),

ולצאת לכמה שעות.

אני תמיד העדפתי לצאת ליותר מכמה שעות, בפרט אם יש תינוק זוחל.

אם הצלחתי להביא מדביר ביום שישי או אפילו חמישי, ולצאת לשבת להורים למשל.

זה נותן שקט מוחלט לשנה ויותר!!

וזה גם לא יקר במיוחד, כ400 ש''ח, תלוי בגודל הדירה.

לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה

לק"י

אבל אולי כדאי.

תביאי הנדימן שיסתום לך ?

נראה לי עדיף

ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני

חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום

אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..

לק"י

ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.

לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....

ויש לזה אחריות

במעיין שטוב חזיות הנקה עם ברזלים

רק עם ברזלים עומד טוב

אבל לא הכי נוח....

רק בסייפיש

יש להם תופרת שהופרת חזיחת רגילות להנקה

ואז לבנות עם חזה גדול (כמוני( יש פתרון שנראה טוב ואיכותי

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

אבל אם אתם הולכים חשוב שזה לא יהיהבגישה של- באנו לתקן אותו. אלא לבוא ללמוד איך להתמודד ביחד עם תקופות לחץ.

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.

אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

יעוץ זוגי מתאים לבעיות בהתנהלות שגרתית של החיים, לשפר ולהעצים את הקשר הזוגי, טיפול הוא יותר לקשיים מעמיקים

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

כי אין רגע דל איתם ואני תמיד בתפקיד

וגם אם אני אחליט על שביתה קטנה של כביסות, נקיונות או בישולים

תהיה הילדה שתמיד חופרת וצריכה מלא צומי, הילד שלא מפסיק לריב ולשגע את כולם, האנרגטית שמכסחת את הבית

לנקות כינים

לקחת לרופא עור

לתקן את המשקפיים

תולעים

סיפורי חברות מדבקות מכתביות מפיות ולכווולם יששש

ועוד שלל הרפתקאות שמעייפות אותי עד תום.

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

ולא מתכננת ללדת יותר ככל הנראה

זה לגמרי מעל לכוחותיי

לחשוב על הלופ הזה מחדש של טיפול בגוזל… עם גזים, צרחות, לילות לבנים, והלאה

עוד עומס ועייפות ומטלות ודאגות.

אני כבר כמה שנים טובות בתוך זה.

אמאלה זה מתיש.

אני תמיד אומרת שילדים מבינים הכול.

יש לי ילד בערך בגיל הזה אני גם מרגישה שהוא מבין ממש.

ואזיה כיך סעודה כזאת רגועה!

הזוי שהיא כבר כמעט בת שנתיים, ועוד תובנה בהקשר הזה, עד לא מזמן כתבת עליה "התינוקת" ופה כתבת "הקטנה" וזה באמת גיל שבו היא כבר לא תינוקת ומגניב לגלות כמה היא מבינה...

תינוקת... (למרות שקשה לי לנכס לה את הכינוי "הקטנה" אחרי שהוא כבר היה של שתיים לפניה🤭 ואולי אפילו של שלוש...)

תודה לשתיכן!