תקופות של בירור הן בהחלט לא קלות.

מאחלת לך שבקרוב תגלי מחדש את עצמך בביחד שלכם וזה ימלא אותך כל כך

אמן אני מקווה ממש..

כתבת עוצמתי ונוגע

הלוואי שתמצאי עניין והגשמה לעצמך קודם כל, ואח''כ גם לעצמכם

לפעמים אני חושבת שזה משהו יותר רעיוני חוויתי מאשר פרקטי 

עצם הרצון מעיד על גבהות הנשמה

ששורשה נוגע במקום גבוה מאוד טמיר ונעלם

החסר מעיד יותר מכל על מה שאת כן מסוגלת להגיע אליו

כי אם לא, לא היה חסר לך

זה קצת מבהיל בהתחלה לגלות שאנחנו חסרים

השעמום הזה הוא כמו קריאה לבירור

להרחיב עוד את ההגשמה העצמית

וזה מבהיל להביט לו בעיניים

אבל הצעד הראשון הוא להביט בו

ומזה את לא מפחדת

אפילו מביטה וכותבת

שחור על גבי לבן בעיניים חשופות

מכאן יצמח רק טוב יקירתי

כי כשיוצאים בהכרח מגיעים ( למקומות נפלאים אמר ד"ר סוס....)

האמת היא שלפעמים אני חושבת שמרוב שאני לא מפחדת להביט לתסכול בעיניים, אני מרגישה אותו יותר מאנשים אחרים..

כאילו נותנת לו יותר כח במרחב ואז הוא מקבל הרבה יותר מקום

שהענין בחיים מגיע מתהליכים, תהליך שבו יוצרים ומשנים דברים. תהליך יכול להיות בנושא רציני ואולי כואב ויכול להיות בנושא קליל וכייפי.

התהליך יכול להיות אישי ויכול להשפיע גם על אחרים.

אני עשיתי תהליך שינוי תקשורת בבית, גם זוגי וגם עם הילדים, לגרום לתקשורת להיות רוב הזמן כיפית וקלילה. את התהליך התחלתי ויישמתי מזמן, אבל אני תמיד משמרת ומשפרת אותו.

בשבילי האווירה הנעימה, הכיפית והקלילה בבית היא בסיס לענין בחיים. היא עוזרת להעמיק את הקשר הזוגי ואת התשוקה.

אני עושה גם תהליכים טכניים כמו לשפר עיצוב בבית, לקנות וללבוש רק בגדים שעושים לי ממש טוב, לשמור על נקיון בסטנדרט שמרגיש לי בית מלון וכו׳

הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי פשוט קופאת במקום ותהליך זה שינוי, תזוזה, זה תחושה של חיים

עכשיו לא שחסרה לי עשייה. ממש לא

לא משימות ולא דברים לעשות.

בעבודה אני ממש עסוקה ב"ה ולומדת דברים חדשים וזה ממלא לי את היום

בבית אני מרגישה מימוש עם הילדים שלי רוב הזמן, וגפ הם כמובן דורשים את שלהם

אבל החמודים שלי הולכים לישון ואז אני נפגשת עם עצמי

ואני מגלה שאני קודם כל די לבד. שזה הרבה פעמים ממש בסדר, ואני די מוצאת את עצמי אבל יש ימים שזה ממש מנקר. ולפעמים זה לבד שחברה בטלפון לא יכולה למלא 

והאמת שבשעות האלה אין לי ככ הרבה כח או רצון לנקות, למרות שבתאוריה הבית שלי יכול להראות די מוזיאוני. אבל כאילו זה לא מעניין אותי

מבחינתי אני מתכוונת שאני מרגישה שהחוסר שלי הוא יותר פנימי ולא מתמלא בדברים חיצוניים

אני חולמת על היום שבו אוכל לקרוא ספרים ומאמרים.

אני שומעת הרבה פודקאסטים בנהיגה ומרגישה שזה מאוד מעשיר לי את הנפש.

נגיד ספרים שהייתי רוצה עכשיו לקרוא זה ספרים של הרב זקס, אולי גם חיים נבון,

ספרים על ניתוח של כל התקשורת הבינאישית, ניהול אנשים,

מבחינת מאמרים יש את מגזין EPOC

לא נרשמתי לזה אז לא יודעת להמליץ מניסיון, אבל על פניו נשמע מרתק.

וגם כל תחום הבינה המלאכותית ממש מעניין ומסקרן אותי.

הבן שלי לומד את זה עכשיו וזה ממש כיף.

שילוב של ידע, טכנולוגיה, יצירתיות ועשייה.

גם אני במקומך לא הייתי פונה לנקות את הבית, הזמן של השקט הזה צריך להיות מנוצל מבחינת להתקדמות אישית ולא לשמירת המצב הקיים (הבית יתלכלך במילא, ידע לא מתפוגג בכזאת מהירות)

כיוון אחר זה קבוצת ספורט.

זה לא קבוצת פטפוטים חסרי תכלית, יש בקבוצה כזאת שילוב של יחד ולבד, קשר פנים מול פנים אבל לא יותר מדי.

כשהייתי אחרי לידה זה היה מינון כ"כ מדוייק לי שלא ידעתי שקיים.

סביר להניח שכל קבוצה סביב נושא מסויים שמספיק מעורר אותך יכולה להיות פתרון טוב.

כמובן כל זה לא תחליף לזוגיות, אלא יכול לעזור למרות החוסר הזה.

אגב גם עם בעלך יכול להיות שעדיין סביב מטרה משותפת שחשובה לשניכם, יכולה לחבר אתכם מהמקום הזה.

נכון זה לא פתרון שורש, אבל יכול לסייע.

(זה יכול להיות פעילות ספורט משותפת או התנדבות, או קורס שהולכים ללמוד יחד וכד')

חיפשתי

אבל זה לא שם

מה שמעניין אותו לא מעניין אותי לרוב. בכלל אבל. לעתים אפילו מרחיק אותי ממנו

אני דווקא חשבתי הפוך. שמתוך קרבה זוגית הפער של השוני המנטלי אמור להצטצמם.. אבל אנחנו כאמור במקום קצת אחר כרגע

יש הרבה פעמים שאנחנו מגויסים למטרה משותפת, כמובן. אבל לאחרונה צפו המון דברים וזו תקופה כזו..

והוא גם לא מאלה שיבואו לפעולות כאלה של לימוד זוגי. הוא נורא כבד, לצערי האמת

אבל אמשיך לחפש. אני בטוחה שיש איזה משהו שימשוך  אותי. מקווה לפחות..

כאמור, אין לי בעיה למלא את הזמן

זו תחושה של בדידות.

היא עולה בעיקר בזמנים של לבד כי בשאר הזמן אני מוסחת ועסוקה אבל היא נוכחת

והתעייפתי מלהסיח את עצמי

אני רוצה להרגיש שאני מרכז העולם עבורו. תחושת המשמעות הזו היא בעיקר רגשית אבל גם מעשית. ולאחרונה היא נשחקה מאוד. למרות שהוא באמת עושה המון עבורי. אבל זה לא מדויק לצורך שלי, למרות שהוא מדובר. ולמרות שאני רואה את העשייה.

מניחה שזו תקופה שתעבור עד שהשפות שלנו יתורגמו אחד ללב של השנייה

אבל עד אז, טוב להניח את זה איפשהו..

כן מרכז העולם שלך?

לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל אצלי, בעלי אינו מרכז העולם שלי אלא אני עצמי.

לא הייתי רוצה להיות מרכז העולם של בעלי, זה נראה לי מדי.

ולהתרכז רק בו.

לא. ממש לא.

אני גם לא מתכוונת לזה בצד ההפוך.

זה יותר way of saying כזה

וגם בעיניי זה יותר עניין של תחושה שמקבלים מהצד השני,יותר תחושה רעיונית  ולאו דווקא משהו פרקטי כמו לעזוב הכל ולהיות בבית בכל רגע נתון.

לא  יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי

ועובד הרבה פעמים. גם לי.

אבל אני מאמינה שבנוסף, יש מציאות של 'והוא ימשול בך'

והיא נגזרת מהמחויבות שיש לבני הזוג אחד כלפי השנייה.

ברגע שיש כתובה - יש ציפייה. ולא רק ציפייה, יש כמיהה מסוימת. נוצר כיס חדש בלב שצריך מילוי תמידי. אחרת מה, גבר ואישה גרים כמו שותפים לדירה? אולי לא צריך אותו בכלל אם אני יכולה לבד? זה לא ככה בעיניי. יש ערך למילוי צורך נפשי של אישה על ידי בעלה.

יש כח שהשם נתן במציאות הרמונית ובריאה בין גבר לאישה, ולא בכדי. וזה לא משהו שאפשר לקבל מהלבד.

זו תוספת אפשר לדעתי להגיד לרווקה שלא מבינה או רוצה להתחתן.

לאישה שכבר נמצאת בתוך המערכת אם תרצי, זה לא רלוונטי. כי היא נכנסה תחת כנפי הקללה.

אבל כמובן, אני מדברת בצורה אמורפית ולא יורדת לפרטים אז זה יכול להיראות כתוספת. אני מדברת על דברים שבעיניי הם בסיס והמהות של הקשר. ומה שמעליו, זו התוספת.

הבסיס זה

שותפות טובה

חברות

וזוגיות- אהבה, משיכה ומיניות

זה יכול לעבוד באופנים שונים גם באופן שבו יש הרבה לבד

האינטיליגנטיות שיש.

והכישרון הזה לא הולך לשום מקום.

אגב, הוא גם לא מרפה. תובע ממך כל הזמן להוציא החוצה את האינטליגנציה הרגשית והשכלית שניחנת בה, וגם את מקןריות המחשבה.

וכל זה לא בדיוק קורה בעבודה או בבית...

מבינה אותך ומזדהה.

כי גם אני מרכישה ממומשת אולי 30% ממה שיכולתי.

הרבה פעמים אני מדמיינת מה יהיה בעולם האמת.

כאילו כשהנשמה תעזוב את הגוף ולא יהיו יותר שיקולים של כסף, או נוחות.

נראה לי שאני אחוש בעיקר החמצה על עצמי. על זה שלא "התאבדתי" על למצות את הפוטנציאל שלי בתחום שחשוב לי (אצלי זה ספרות. ממש רוצה וחושבת, ואפילו כבר באמצע בניית עלילה, אבל מתקדמת מאוד לאט )

וגם שהפוטנציאל הרוחני היה יותר גבוה מאיך שחייתי באמת.

בקיצור, שוויתרתי לעצמי הרבה....

ובחזרה אלייך-

נשמע שכתיבה לקהל גדול יותר מאשר הפייסבוק יכולה להביא לך תחושה של סיפוק ומשמעות.

חשבת על לימודי כתיבה יוצרת? עיתונאות? תסריטאות?

כל דבר שיתן במה למילים שלך ולדרך החשיבה המיוחדת שלך.

הרבה בהצלחה יקרה!!

מצטרפת לדברייך החכמים

@המקורית אהובה את באמת אישה מיוחדת במינה, מלאת תבונה ועושר פנימי ועם יכולות מאוד נדירות ומיוחדות.

וגם אני כן רוצה להצביע עלייך עם שרביט מנצנץ ולומר לך 'נבחרת'

תדעי שמרגישים גם בכל הקילומטרים של המרחק וגם דרך המסך את כל העולם הפנימי הייחודי שלך ואת כל האישיות, התכונות והכשרונות הנפלאים שלך!

כבר עכשיו את מוסיפה בעזרתם המון המון אור וטוב גם בפוורם ואני בטוחה שגם בעולם האמיתי, וב"ה אני בטוחה שעוד תוסיפי המון!

זה טוב מאוד שאת מקשיבה לקולות המתחוללים בך בפנים

הם יביאו אותך לעוד גילוי 

ועוד צמיחה

ולמסע מופלא שהוא רק שלך

תאמיני בעצמך!

כמובן בקב"ה

ולאט לאט דברים יתבהרו לך ותראי גם את את הדרך הייחודית והמופלאה הזו שלך 

תודה שאת קיימת ❤

את באמת מיוחדת במינה ❤

כי לא קיבלתי ממך משהו..

פאדיחה הפיצי בכה ואז שכחתי לכתוב

כותבת עכשיו

וזה גם מוסיף לי

כאילו, המחשבה על עולם האמת ועל הסתכלות אחורה. הפחד מלהחמיץ איזה משו שאני לא רואה

והאמת -בתשובה לשאלה שלך,  שלא.

הכתיבה פחות מדברת אליי האמת ככלי מול קהל רחב. 

ותודה על המחמאה (לב)

כמו שכתבתי ל@דבורית, אני לא יודעת אם זה הכשרון שנוקש לי על הידיים לכתוב, או באמת העניין הזה שאני לא מספיק בעשייה ואז יש לכל המלנכוליה פתח גדול יותר 

לעבור דרכו..

תודה!

מהחיפוש הזה

אבל מה שבטוח שהעולם יזכה מהכשרונות שלך 🤗❤️

את באמת אישה חכמה, מקורית ורגישה.

ברור שכל התסכולים הללו הם כאבי גדילה...

רוצה להציע שני כיוונים:

1. עבודה או יצירה עם הידיים- קרמיקה, ציור, רקמה, אפילו אפייה.

כשיש הרבה שכל ותסכול אפשר לתת מקום לחכמה של הגוף. התחושות. זה גם משחרר וגם מאפשר לעבד כל מיני תנועות בנפש.

את יכולה בעצמך או לפרגן לעצמך סדנה, אפילו כמה מפגשים של טיפול באמנות.

2. ר' נחמן, הגאון של תורתהנפש והלב השבור

יש לו תורות שחודרות פנימה בדיוק למצבים כמו שתיארת.

אני מרגישה שהוא ידע בדיוק מה זה ייסורים של ריק ועצב ורצון להתמלא

וידע גם לכתוב את זה וללמד אותנו.

מעתיקה לך את תורה פ"ט שקפצה לי לראש אחרי שקראתי את ההודעה שלך:

" 'וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ' (תְּהִלִּים ח). הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלקִים. וְזֶהוּ: וַתְּחַסְּרֵהוּ - בְּוַדַּאי - מְעַט מֵאֱלקִים, הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן בְּוַדַּאי מֵאֱלקִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה. אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת... בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה. לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה? מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה... וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן"

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', תורה פ"ט)

ממש אבל

למדתי גם מקצוע שהוא עבודה עם הידיים, הרבה טכני, כי זה ממש טוב לי ברמה האישית אבל לא עוסקת בו כרגע

דווקא לפני המלחמה הייתי לפני סגירה על קורס תכשיטנות, ככה בשביל עצמי 

וזה די התמוסס

וגם אין לי הרבה זמן לעצמי כשאני בחופש עם הילדים אז ככהנ אחכה עם זה עוד 

אגב, למדתי הרבה תורה של רבי נחמן בתקופות שונות בחיים. 

אבל אני לא רוצה יותר הכלה של העצב ועיסוק בו. הפוך, אני כבר מאוד מתקשה להיכנס לזה בכל צורה שהיא

לא בשירים, לא בלימוד, לא בשיח. אולי בגלל זה זה יצא ככה ספונטני בכתיבה

אני רוצה להיות עסוקה בשמחה ולא בלשקוע והאם ומתי ומה יוצא לי מזה

בא לי להתנער מעפר ולהיות פשוט קלילה. בלי מטען. אבל אולי זה רק wishfull thinking 

בעלך עצמאי?

שלי כן וזה חלק מהרכבת הרים.

אז זה יותר תסכול שלך מול עצמך.

כשיש לי תחושה של ריקנות עוזר לי להתבונן בטבע ,שם תמיד יש התחדשות וזה תמיד משמח אותי ומרים אותי כל פעם מחדש.

שלב הבא כשקצת נטענתי דיבור עם ה', לבקש ממנו "להתנתק" מהבעיות שלי , כל הבדידות, הריקנות, השיעמום נובע מזה שאני מתרכזת בעצמי ובבעיות שלי יותר מדי. רק כשאני מיישבת את עצמי אני מצליחה להתנתק.

ודבר אחרון זה מעשי למצוא אישה שיותר/גם בודד/ קשה לה ולתת מעצמי. עצם הנתינה תמיד מספקת

זה שלי מולו.

אבל אני לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את זה ככ

כשטוב לנו עם עצמנו אז גם אם יש עניינים לא פתורים בזוגיות זה יותר קל, אבל כשלא, אוטומטית אנחנו משליכות הכל על זוגיות

פעם אמרתי לבעלי בצחוק: לפני שהתחתנתי כל הבעיות שלי היו כי עוד לא התחתנתי ועכשיו כל הבעיות שלי בגללך

זה נכון שכשטוב לנו יש לנו יכולת להכיל יותר

גבול ההכלה אבל הוא מוגבל בין אחת לאחרת. כמו שהצרכים של אחת שונים משל אחרת

טוב לי עם עצמי מאוד

ב"ה יש לי הכל מכל כל

ולדעתי זה לא סותר מציאות חסרה בפן הזוגי.

זה גם לא אומר שהציפייה לזוגיות מושלמת המא ריאלית, אבל כל אחת וה'צריכה' שלה.

וצריך גם לדעת לקבל, אבל כל אחת יודעת עם עצמה מה ממלא אותה ונותן לה הרגשה של נחת בזוגיות.

ומילוי מתוך זוגיות הוא מנוע אדיר של כח לאישה. כמו גם מילוי עצמי. אבל אחד לא מחליף את האחר בעיניי. ותלוי סיטואציה כמובן והסתכלות

אבל מרגיש לי שדווקא מתוך המשבר הזה יצמח משהו טוב.

נכון שמרגיש לך שיש כרגע תהום בינכם

ושהוא לא משמח אותך,

ואין לכם במשותף וכו'.

פשוט תרפי. האחריות שלך כרגע לשמח את עצמך. מה מתחשק לך? מה הכי נגיש לך?

בסוף השמחה והחיות שלך זה יהיה החוט שיקשר בינכם. כל בעל רוצה שאישתו תהיה שמחה וכשאנחנו מתוסכלות הם מרגישים שנכשלו. ואז זה נותן לו דחף עוד יותר לשמח.

תתניעי את המערכת.

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

קוראת פה על הנשים שככה סוחבות עם הפראמזיס את ההריון וממש יש לי הערכה והערצה עליכן !

עירויים ואשפוזים ועושות את זה שוב  - ממש עבודת קודש ! 

עם אשפוז בית כל ההריון

אשפוזים בבית חולים 

חוסר תפקוד מוחלט 

התעלפויות חוזרות

ועוד בעיות...

זה קשה לקבל (שמירה/נכות) אבל אפשרי.. וגם תלוי על איזה פקיד את נופלת .

צריך להעלות כל דבר שקשור- תיעודים של התייבשויות והתעלפויות, תיעודים של עירויים, פירוט של תרופות , בדיקות דם לא תקינות וכל מה שיש לך...

ומכתב מפורט מרופא נשים מקצועי שממש מפרט על החוסר תפקוד על חוסר יכולת לעשות דברים על ההשפעות על הרמה של ההיפרמזיס וכו

וגם לא לפחד לערער, הרבה פעמים אחרי ערעור כן מקבלים

בהצלחה יקרה♥️

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו