בישראל.
ככה זה צריך להיות. צריך להרגיש שאיברים ממש נחתכים מהגוף שלנו. האובדן והכאב שלהם, זה האובדן והכאב שלנו. של כל עם ישראל.
יש אידיאולוגיה מעוותת שרצה ומסממת אנשים, שכביכול צריך כעת רק להתמקד בכלל, בלי לכאוב את אובדן וכאב היחיד.
לגמרי הפוך זה צריך להיות, אם באמת היינו מרגישים את הערך של כל יחיד ויחיד בעם ישראל וכואבים כאב עמוק ואמתי את האובדן והכאב של המשפחות, היינו דואגים שיחיו על קידוש השם ולא מקדשים את המוות.
עם כל האמצעים והעזרה האדירה למשפחות שכולות ושל פצועים שזה דבר מבורך מאוד, היינו צריכים להשתמש באותו השכל והרצון הטהור והאמתי לעזור שלא יפלו ויפגעו מלכתחילה.
היינו מוצאים דרכים להכניע את האויב בלי להקריב חיילים קדושים וטהורים סתם, ומשמידים ומגרשים לגמרי את האויב, שזה כל העזתים הערלים הטמאים.
מה יש לי לעשות. אני כותב ומפרסם בכל מיני מקומות. אולי ישמעו דבריי. יחד עם העזרה הקטנה מאוד שלי בפועל לעם ישראל והעזרה שלי הקטנה מאוד לאמא שלי שעוסקת עם המשפחות הכואבות לעיל.