באמת מסובך וקשוח!

מלבד חיבוק אין לי הרבה להציע... אבל חיבוק חזק. הכל יעבור בסוף ותצחקו על זה... כרגע חושך, ברור...

איזה נס יש לעם שלנו שחיים כאלו אנשים מופלאים בתוכו.

את נמצאת במצב כ"כ מורכב

וזה ברור ומובן שאת מרגישה כך כלפי חברותייך.

זה באמת הזמן להקיף את עצמך רק באנשים שעושים לך טוב

אין לי עוד מה להוסיף, כי את פשוט מדהימה ולי אין מילים.

אשמח להתפלל עליכם את את מעוניינת לשלוח את השמות באישי.

ואם יש משהו שאני יכולה לעזור (אם מתאים לך אזור ירושלים)

אשמח מאד!!!

רק לגבי החברות אני רוצה להגיד שאת באמת באמת לא יכולה לדעת מה עובר על כל אחת.

אני כבר מזמן ביקשתי מבעלי שישתחרר כי אני באמת לא עומדת בזה(לא שזה עזר לי) ואולי זה מאד מעצבן אנשים מסביבי והם לא יכולים להבין את זה.

אבל אני מבטיחה לך שאם היית יודעת מה הסיבה ועם מה אני מתמודדת היית מסכימה בכל פה שבעלי צריך לחזור...

מבינה את התסכול שלך אבל אומרת לך מהצד השני, אני קורסת לחלוטין, חייבת את בעלי, וזה שגם אנשים מבקרים אותי על הבקשה שהוא יחזור זה עוד יותר פוגע ושובר...

הייתי חייבת לכתוב לך...

באמת שאין אפשר לדעת איך כל אחת מתמודדת עם הקושי ההזוי הזה.

אז חיבוק גדול לך אבל בבקשה גם תחבקי את מי שסביבך ותכילי את הקשיים של כל אחת שאין לך איך לדעת הכל ..

לפעמים זה באמת מעל הכוחות

גם לי היה קשה להכיל אנשים בזמן הזה

אז פשוט אפשר להתרחק

קצת פחות לתקשר

שהצביטה פחות תצבוט

בעלה מסכן את חייו, היא גיבורה, והיא צריכה לחבק ?

אולי  הפוך?

אולי יש גיבורות וגיבורות יותר, ומותר להגיד את זה בקול רם?

יש הרבה דברים שהם מתחת לפני השטח, שלא רואים ולא יודעים, ולא תמיד הצד השני מחצין את זה. 

מי אמר שלהיות אחרי לידה זה יותר קשה ממישהי שהיא בתחילת הריון, חלשה ועם בחילות נוראיות, ואולי מטפלת בעוד ילדים?

תראי, מי שהיה רואה אותי בתחילת המלחמה היה אומר לעצמו, מה היא בכלל מתלוננת, בעלה לא מגוייס ונמצא כל יום בבית. אבל בסופו של דבר, בעלי עובד בכוחות הביטחון (משהו שהרבה לא יודעים) עבד מצאת החמה עד צאת הנשמה (באופן די מפורש, לאו דווקא כביטוי), בהריון, עם ילדה בת 3 עם קריזות שלא פוגשת את אבא שלה ומתגעגעת אליו לא פחות מהבת של השכנים שלנו שבת שנתיים שלא רואה את אבא שלי כי הוא מגוייס. בשלב כלשהו גם הייתי צריכה לחזור לעבוד במשרה מלאה מהמשרד (כי לא אישרו לעבוד מהבית), בלי תמיכה, בלי עזרה, בלי התעניינות מינימלית אם אני צריכה משהו, בהרגשה שהכל עליי בלי עזרה, כי הכל זה רק למשפחות של מילואימניקים. ובתוך כל זה, מתמודדת עם עוד פחדים ושדים בעקבות המלחמה (לא אפרט בגלל אאוטינג, אבל בהחלט קשור לדברים שעברתי בחיים), עם חלקם אני עדיין צריכה להתמודד.

מי קבע שהתמודדות של אחת היא יותר או פחות מהתמודדות של אחרת?

אני רק אציין שכל זה ובכלל אני לא רוצה לקשר את זה ספציפית למה שהפותחת כתבה, פשוט המשפט הזה ממש הקפיץ אותי..

משם ועד לבקר אחרים ולהגיד שהם אגואיסטים בלי לדעת מה באמת באמת הולך שם(כי אנחנו אף פעם לא באמת יודעים) יש מרחק גדול.

כל אדם עם המטען שלו.

כל אחד בנוי אחרת.

כל אחד נבחן בפני עצמו ולא ביחס לחבריו.

משה לא צריך להיות יוסי וגם לא מצופה ממנו להיות כזה.

ההשוואה ממש לא במקום. מי גיבור יותר???

יש משפט שאומר שיוסי ימות לא ישאלו אותו למה הוא לא היה משה רבינו אלא למה לא היה יוסי....?!

זה די מתנשא להחליט מי גיבור יותר ומי פחות. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

טוב שפרקת. תנסי פשוט להתקרב יותר ולהיות בקשר יותר יום יומי עם חברות במצב שלך. כל מה שיעשה לך טוב.

נשמע שאת עושה מה שאפשר. לצאת עם הילדים קצת לבד וכו'.

מדהימה. תחזיקי מעמד וחיבוק! 

ממשש.

ועכשיו קשה לי להיות אמפתית.

מאיפה לך לדעת מה עובר עליהן? מאיפה לך שיש לכם אותם כוחות? אותה יכולת?

ובכלל אם לא טוב לך תבקשי גם שישתחרר, מי אמר שזה מה שיקרה.

בעלי מגוייס מהתחלה, יוצא אחת ל..

אני ב"ה, בתחילת הריון קשוח במיוחד, בחילות קשות מאוד, עם קטנים בבית, עבודה תובענית כרגיל.

וביקשתי שישתחרר.

ונחשי מה?

אי אפשר.

ואני סובלת בשקט, אבל מה זה סובלת.

וב"ה אלף פעם על בהריון.

ואז אני קוראת את התגובה שלך וזה מרתיח אותי, וכמו שכתבת אין לי שום סבלנות וחמלה כלפייך.

כי את לא יודעת גם מה עובר על אחרות.

אז סליחה שלא הכלתי. אבל קצת צניעות וענווה לא תזיק. 

מבינה אותך ממש♥️

מוזמנת לפרטי🩷

חיבוק גם לך!

וגאולה שלמה בקרוב בע"ה 

אבל תעשי טובה

תצאי לאחרים מהחיים

פשוט ככה

במצב הנוכחי

אין לאף אף אחד מושג מה עובר על השני

גם בך היה אפשר מהצד לקנא ברשר הטוב עם ההורים ושיש לך עזרה ..

אבל אף אחת לא יודעת כלום מה עובר מבפנים על החברה או השכנה ..

אף אחת

ואין לך זכות לשפוט אף אחת

מחילה

אף אחת שגידלה ילדים לבד ובהריון במשך כמעט 3 חודשים היא לא אגואיסטית

גם אם בסוף היא נשברה

ואני מבינה כמה קשה להיות מחוץ לבית

זה סיוט אמיתי

(הייתי שם גם אז מכירה מקרוב)

אבל תתעסקי בלהרגיש את עצמך

לחבק את עצמך

לחזק את עצמך

תעזבי את החברות בשקט

תתרחקי מהחברות האלה זה לא מוסיף לך עכשיו.

ואז גם לא תצטרכי לגלות כלפיהן רגשות.

תתרצי שאת עייפה כי כל העול עליך.

🤗🤗🤗

@עזה כמוות אהבה - ברור שכתבת מתוך כאב וקושי גדול שאת מרגישה. ההקרבה העצומה שאת מקריבה בתקופה הזו היא כל כך קשה, שקשה לך להכיל את המקום של מי שבחרה לנסות כן לבקש לשחרר את בעלה.

אבל יצא שמי שקוראת אותך ונמצאת במקום של החברות שעליהן את כועסת, קוראת אותך ומרגישה את הכעס שלך גם כלפיה. למרות שברור שלא התכוונת, ודווקא כתבת פה כדי לפרוק ולא לכעוס על החברות שלך...

אז קודם כל - אני מקווה שתצליחי לקבל ולא להיפגע ממה שכתבו לך פה בחלק מהתגובות. אין פה תקיפה אישית כלפייך, אלא ביטוי של כאב על השיפוטיות שיצאה מההודעה שלך על בחירות שלהן.

ולכל הכותבות והמגיבות - ברור שיש מקום לעזור לפותחת לראות גם את הצד השני של מי שכן רוצה ומנסה להביא לשחרור של בעלה.

אבל בואו נזכור שיש פה אישה במצב רגשי לא קל, וניזהר לא לפגוע.

גם אם המילים שלה גרמו למישהי להרגיש רע - אפשר לבחור במילים שיסבירו, בלי לפגוע בחזרה.

בואו נשתדל להרבות באהבת חינם, דווקא במקומות שקשה לנו, ושהזכויות האלו יהיו לזכות עם ישראל, להצלחה במלחמה, ולגאולה שלמה...

אבל זה לא באמת מצדיק להגיב בחדות בחזרה

אז מתנצלת אם פגעתי באיך שהתנסחתי.

גיבורה ממש. מעריכה אותך...מאוד.

עם זאת לא חושבת שיש מקום לכעוס על החברות. זה לא פייר. כל אדם עובר משהו אחר. זה שאת מצליחה להחזיק את עצמך לא אומר שכל אחת יכולה. אני מכירה אישית משפחה שהאישה התמוטטה ולא אפרט... והבעל קיבל שיחרור. עם כל הכבוד יש מצבים מאוד מורכבים. אני אישית לא דנה ולא שופטת אף אחת. ומצד שני מאוד מעריכה את נשות המילואים שכן עומדות בעורף חזקות.

חושבת שכל אחת צריכה להסתכל על עצמה ולא על חברתה.... אני מאוד משתדלת להסתכל ב4 אמות שלי ואיפה אני לא בסדר ולא איפה אחרים.

סליחה אם זה נשמע נורא. אבל בגלל שאני כזאת אני מרשה לעצמי להגיד לך גם.

ושוב זה לא סותר את ההערכה העצומה שלי אלייך ולבעלך.

בהצלחה רבה

אני ממש מאמינה שצריך לעטוף את עצמך באנשים שמחזקים וזה ממש הגיוני שאת כועסת ואין לך סבלנות אליהן

אני הייתי מרגישה כמוך.

היום בכל תרבות ה"זה בסדר להרגיש ככה" זה נשמע שהכל לגיטימי. אני חושבת כמוך שאנחנו במלחמת קיום ולכולם לא מתאים שהבעל במילואים... גם אני ילדתי במלחמה. לכולן יש סיבה למה לשחרר את הבעל ממילואים אבל כמו שכתבת, זה מלחמה היסטורית ואין לנו את הפריבילגיה הזו.

ואני פשוט הייתי ממעטת בקשר, לא יודעת מה החיכוך שלך איתם

בהצלחה רבה, זאת סיטואציה לא פשוטה בטח כשאתם מפונים. ושזה לא יחליש אותך האנשים מסביב.

את צודקת

מאחלת לך לא להגיע לאן שאחרות הגיעו כדי לשחרר את הבעל.

ולא אוסיף כי זה לא שווה את הכוחות שלי אפילו. 

זה באמת קשה להיות מפונה מהבית, בלי טיפה של פרטיות, ועוד בעל מגויס, קשה ממש!! את באמת באמת גיבורה!!!

אם הקשר עם החברות האלה מוריד ומחליש אותך, ובכלל עושה לך לא טוב, את בהחלט יכולה להתרחק מהן קצת ולהקיף את עצמך במי שנותן לך כוח. אבל באותה נשימה, בבקשה אל תשפטי אותן, את באמת לא יכולה לדעת מה עובר עליהן.

אני יכולה להגיד לך עליי שיש מצב שאני בעבודה נראית די חזקה ובלי יותר מידי עיניינים בהקשר של המלחמה (כאמור, בעלי קיבל פטור ממילואים), ואחרות אצלי בעבודה מתמודדות עם המון דברים, כל אחת עם הדברים שלה (הריון בסיכון, בעל מגויס, הורים מבוגרים שצריך לטפל בהם, אם חד הורית, וכו'), אבל בסופו של דבר, את מה שאני עוברת, אני מסתירה פה, לא יודעים על הקשיים שלי ועל הדברים שאני מתמודדת איתם.

שולחת עוד חיבוק גדול!!

אם קשה לך את לא חייבת להיות חברה שלהן, אבל מה שייך הכעס הזה עליהן ?

ומה את מחליטה להן על החיים?

את לא יודעת מה עובר עליהן בנפש ..

והאמת מרגיש לי שאת פשוט כועסת על זה שאת לא אומרת שאת לא יכולה ומשליכה את זה עליהן ..

וזה בלי לדבר בכלל על האידיאלים וכל העניינים

כי ברור לנו מה האידיאל

אבל כשאנחנו לא מספיק שלמים עם מה שאנחנו עושים אנחנו משליכים על אחרים .. 

לא חושבת שיש מה לרשום את מה שרשמת ולהעביר עליה ביקורת או "לתת עצות"

אם לא בא לך לשלוח לה חיבוק וחיזוק אז לפחות אל תבקרי אותה

את מה שמפריע לך

לא קראתי את כל התגובות וייתכן שכבר כתבו את זה..

כל אחד מתמודד עם אתגרים בחיים ויש רגעים שנכון לעצור קשרים עם אנשים מסויימים כי זה לא עושה טוב לנפש במיוחד בתקופה משוגעת שכזו תנסי להישאר במקום שטוב לך לנפש להתחבר לאנשים שאת מרגישה חוזק מהם, וגם ברגע שאת חותכת ושוכחת מאותן חברות גם תזכרי לא לשפוט אותן את לא יודעת ממה מורכב האתגר שלהם במכלול את לא רואה את כל הפרטים אלא רק מציאות ופרטים ספציפיים שהן משתפות אותך.

תמשיכי להתמקד ולהתקדם באתגר שלך, לכולן קשה!

יש לי קרובת משפחה שהבעל לא מגוייס אבל עובד עבור המלחמה בעקיף ואני מבינה את הקושי שלה שהיא מספרת לי ואפילו שאני משתפת ואומרת לה בעלי מגיע רק פעם בשבוע וחצי לימים בודדים היא מבחינתה לא רואה את זה כקושי. ואני פשוט כאן כדי להקשיב וזהו מה שנכנס אחרי השיחה איתה גם יוצא מהאוזן השניה ולמה כי אני יודעת שהיא מתמודדת עם זוגיות בעייתית ושהתסכול שהיא מספרת לי יושב על משהו יותר מורכב ולא קשור רק למצב העכשוי במלחמה.

לא בגלל שאת לא צודקת /צודקת

אלא כי זה לא מועיל לך.

יש לך המון חזיתות להתמודד איתם

ממש לא קל לא להיות בבית. הגלות הזו היא משא כבד מאוד.

ולהתמודד עם זה לבד- בלי האיש שלך לא הופך את זה לקל יותר- להפך

את גיבורה - אמנם בעל כורחך

אבל זה לא מפחית מהגבורה שלך.

את ממש לא חייבת להכיל

וגם ברמה החברתית הכללית- מותר שיהיה לך ביקורת

אבל ברמה האישית שלך- והיחסים האישיים מול החברות שלך - הכעס הזה (גם אם בכללי הוא מוצדק ככל שיהיה- למרות שאני בדעה שאנחנו אפעם לא באמת יודעים ) לא מועיל לך

לא נותן לך כח להתמודד בחזיתות האחרות

הוא רק מחליש

ובסוף- יוצא שרק את מפסידה מזה.

עזבי אותן כרגע

אם הקרבה אליהם לא עושה לך טוב- ותרי כרגע

תקחיפי את עצמך באנשים שעושים לך טוב

באנרגיות שמחזקות אותך.

זה בסדר לא להיות בקרבתן.

אני לא חושבת שמהקושי הזה תמיד אפשר לצאת אל הכלל ולהכיל ולהבין

זה בסדר גם להשתבלל לך ולהחליט שאנשים במצבך שמתמודדים ונותנים כח אחד לשני זו חברה שיותר מתאימה כרגע

אבל, זה לא אומר שאין להן לגיטימציה להביע קושי או לנסות להקל על עצמן.

במקום הזה שאת נמצאת בו, הייתי מבררת אם הקושי נובע מזה שאת מרגישה שאת מקריבה יותר מדי וזה איתות לגייס עוד כח, גם בדמות חברה מתאימה (טוב שאת מבינה שכרגע לא מתאים לך ש'יחלישו את רוחך' כביכול עם הלגיטימציה לבקש שחרור במצב הנתון בגלל האידאל שאת מחזיקה בו,  או כי אין ברירה.) או בגלל שאולי יכול להיות שזה מרגיש לך חולשה לרצות להיות כמוהן.

את עוברת דברים קשים. יכול להיות שהכעס רוצה להגיד לך משהו. אני די בטוחה אפילו

❤️

אנחנו מבקשות שכל אחת תחשוב פעמיים לפני שהיא שולחת. לא כל מה שמרגישים או חושבים צריך לכתוב על גבי הפורום.

ומי שחושבת שנכתבו תגובות לא מתאימות - מוזמנת לדווח לנו ואנחנו נשקול מה לעשות.

אין מקום לנתינת ציונים לתגובות ולמילים פוגעניות על גבי הפורום. אנחנו מוחקות תגובות כאלו, אין להן שום תועלת על גבי הפורום.

שנזכה להרבות באהבת חינם…

המנהלות

הבעיה שאתן משאירות את כל התגובות המבישות.

הרי לא כתבה נגד אף אחת פה.

פרקה את הצער שלה.

והכעס שלה.

זה שקפצו והגיבו אלו שמרגישות לא בנוח מולה ועל הדרך העליבו והבריחו אותה מפה, זה נראה לך אהבת חינם?

אפשר לדווח לנו עליהן באמצעות כפתור דיווח(בפסים בפינה השמאלית התחתונה של ההודעה)  ונחליט מה לעשות לפי שיקול הדעת שלנו.

הפורום הוא לא בית משפט ולא נאפשר פה שיפוט איזה הודעות ראויות ואיזה לא.

מוזמנת למחוק. לחסום אותי. לסתום לי את הפה בכל הכוח.

כמחאה על השרשור הפוגעני הזה נגד אשת גיבור ישראל שמחרף את נפשו כדי שאחרות יוכלו לכתוב את ההגיגים שלהן, ועל הדרך לצער את אשתו.

אני מצטרפת להערכה שלכן לפותחת השרשור.

הנושא פה הוא רגיש, לכל אחת מהמקום שלה.

כמנהלות אנחנו משתדלות לשמור על מרחב נעים בפורום, ומשתדלות להיות קשובות גם לדיווחים שלכן.

ספציפית על אף תגובה בשרשור הזה לא קיבלנו שום דיווח. ההתערבות שלנו בשרשור היתה באופן שהיה נראה לנו נכון, מתוך שיקול הדעת שלנו.

אנחנו גם בני אדם, ויכול להיות שאנחנו רואות את הדברים אחרת מכן. אבל כרגע אנחנו המנהלות, וזו הדרך בה בחרנו להתנהל. אגב, אנחנו מקדישות לניהול הפורום לא מעט זמן (ודיונים מאחורי הקלעים) בהתנדבות מלאה...

למי שלא מתאים להיות בפורום - מוזמנות לעזוב. אף אחד לא מכריח אתכם להישאר פה.

ובאופן כללי - מי שיש לה משהו להגיד לנו על צורת הניהול שלנו, המקום לעשות את זה הוא בפרטי מולנו, ולא מול כל יושבות הפורום.

אבל ממש חבל להגיע "לטונים" כאלה בפורום כזה מהמם,תומך ומחבק

שהמנהלות עושות בו עבודת קודש ומשקיעות המון מזמנן בהתנדבות גמורה ובאנונימיות ובלי לקבל קרדיט כדי שלכולנו יהיה את המרחב הזה..

בוא נשאיר את המרחב הזה נעים ומכבד.

ודעות מנוגדות תמיד אפשר להביע , בעדינות פשוט.. בטח בימים כאלה שהכל רגיש לכולם..

הפך לזירה לא נעימה

וזה שרשור פריקה סה"כ

לא מתאים לרוח הפורום ככ. מקווה שיעצור ונמשיך להיות אחת למען השנייה בפרגון והכלה ואהבת חינם

היו רחוקות מלהיות

מכבדות

או מכילות

או מחבקות.

הן לא נמחקו.

אני לא עונה בטונים. אני אדישה. אין לך מושג כמה לא אכפת לי אם ימחקו או לא ימחקו את התגובה שלי. אני כאן כדי לעמוד על האמת שלי. והאמת שהשרשור הזה סופר צורם, מעליב, פוגעני כלפי הפותחת.

ואת יודעת מה אני חושבת?

אני חושבת שהתנפלו עליה בגלל ההקדמה.

בכלל התיאור של מישהי שעטופה באהבה אצל ההורים שלה.

כאן קראתי הרבה שרשורים של נשים שההורים שלהן לא תומכים. אני לא מתפלאת שאשה שאין לה תמיכה מההורים קורסת מתמוטטת ורוצה את בעלה בחזרה. אני לא שופטת אותה. אני מבינה שלהיות כל הזמן לבד ומוצפת קושי יכול לשחוק.

אבל גם למי שיש הורים טובים ואוהבים יש רגשות.

וכל עוד לא זרקו אותי מכאן אני אביע את דעתי ולא אצטרף למקהחה הכללית גם אם דעת המנהלות לא נוחה מכך שיש לי דעה עצמאית

זה שיש נשים שנפגעו מתחושות הפותחת - זה ברור. והתגובות כלפיה לא היו נעימות. גמני מסכימה עם זה.

ועם זאת, יש הבדל בין לכצוב 'התגובה הזו לא נעימה ולא מתאימה לשרשור פריקה' לבין השתלחות. זה עניין של סמנטיקה

אגב, אני כותבת את זה לא רק בגללך לצורך העניין אלא בכלל בגלל ההשתלשלות של השרשור למחוזחת לא נעימים

אבל זה נודא רגיש אז לא שופטת אנשים בשעת צערם. רק כן להסב תשומת לב לאיך שמגיבים שלא להלהיט את הרוחות עוד יותר

אם התגובות כלפיה לא היו נעימות - וזו השתלחות כללית, כי אף אחת מאלו לא נמחקה ואפילו לא עברה עריכה על ידי המנהלות!

אז יש מקום להביע בקול צלול ובלי פחד את מה שאני מרגישה. לצנהלות יש את הכוח למחוק. לכותבת יש את הכוח לעמוד על האמת שלה ולא להתכופף. עד שמעיפים אותה. וכאן התגובות היו פוגעניות ממש . אז אמרתי מה שהיה לי להגיד.

לילה טוב ואולי גם היו שלום.

הדבר היחיד שאמרנו שאנחנו לא מאפשרות הוא תגובה שכל התוכן שלה הוא 'נתינת ציון' לתגובות אחרות (שגם מאחוריהן יש נשים גיבורות, שכאב להן לקרוא את הפותחת).

ואת לא פנית אלינו לגבי אף תגובה שאת חושבת שאין לה מקום פה.

אם את רוצה להיות חלק מהפורום, את בהחלט מוזמנת להוסיף את דעתך, שתורמת לנו הרבה פעמים. אבל כשיש לך ביקורת על תגובות - אנחנו מבקשות שתעשי את זה לפי כללי הפורום - על ידי דיווח.

ולהיות אצל ההורים עם בעל בחזית זו מציאות הזויה. מאוד!

וזה קשה וכואב. בעיקר כי זה בודד... אולי הרגשת שלפחות הן נושאות איתך בעול הדאגה?

ועכשיו כשהבעל שלהן בטוח אז נשארת לבד לדאוג כל כך?

זה באמת מדאיג ובאמת קשה,

וזה שאת שם ואת לא נשברת, זה וואו, וזה וואו גדול!!!

אז אולי תשתפי מישהי קרובה בדאגה? בכאב? בקושי?

קטונתי מלדעת מה היה רבי לוי יצחק אומר,

אבל על דרך הביטוי.

כל השרשור הזה לכל דעותיו מעלה זכות על נשות ישראל הצדיקות-

היש עוד נשים כאלה שעל שאלות כאלה מתנצחות?

ריבונו של עולם ראה את בנותיך הצדיקות-

על מה הן רבות?

מי תורמת עד כלות כוחותיה ומי תורמת עד כלות כלות כוחותיה?

מי מנהלת את משפחתה מחוץ לבית ומי ממשיכה לנהל חיים מחוץ לבית?

בבקשה ה' תחיש לגאלנו ותשים קץ למריבות שכאלה-

שובה אלינו בהמון רחמיך

השיבה חטופים לביתם

חיילים לנשותיהם

חיילים לאימותיהם

פליטים בארצם לביתם

וישוב השלום לשכון ביננו

מי שיש לה השגות על הנעילה מוזמנת לפנות דרך כפתור דיווח כמקובל.

@עזה כמוות אהבה יקרה!!

משאירות לך את האפשרות להגיב, אם תרצי

מוזמנת לפנות לאחת מאיתנו ונאפשר פה או בשרשור חדש.

מעריכות אותך!

המנהלות.