ברמה האמונית - קטונתי...

״אין רע יוצא מידי ה׳״.

שולחת  חיבוק ענק.

לי עוזר באופן חלקי הגישה של הרמב"ם, שדברים רעים קורים בגלל שאנשים בוחרים לעשות רע. הקב"ה לא מונע אותם כי העולם מתנהל לפי בחירה חופשית, ולאדם יש אחריות על עצמו ועל הברואים האחרים.

ברור לי שכל הרוע הזה הוא בגלל חמאס, לא בגלל הקב"ה.

זה עוזר חלקית אבל משאיר אותי עם שאלות במקומות אחרים.

גם לי עוזר חלקית

מעלה עוד שאלות שכליות...

אין לי מה להגיד

רק לומר שכשהתחברתי לדברים מחזקים נניח קבוצת תמצית החדשות/ חדשות משמחות/ הייתי בסביבה תומכת

זה מאד עזר לי לחיות טוב.

יש לך פרשנות. הנחת יסוד

שה' הוא טוב ומי שהוא טוב לא יכל לאפשר לרוע כזה לקרות.

וממילא אם קרה

אין בך הזדהות עם אלוקים שהןא כנראה לא באמת טוב (חו''ש)

וזה מובן מאוד מצד אחד

אבל..

מציעה לך לשים רגע סימן שאלה על ההנחת יסוד הזאת

טבעי שהקשר שלנו עם ה' זקוק להרגיש בטחון שהוא טוב

אבל מבט קצר בכל ההיסטוריה של עמ''י מלמד אותנו

שבפועל המציאות היא יותר מורכבת

ויש בה גם תקופות של הסתרה ושל מקומות שממש לא נראים כטובים..בלשון המעטה

ובכל זאת

כנראה שלצד זה.יש אפשרות לפגוש את ה' כטוב ומטיב

איך?

א. אפשר ללמוד ולהעמיק ולברר לעומק את נושא הרע בעולם.

בתניא ובפנימיות יש על זה הרבה עומקים

ב. אפשר גם לבא מכיוון אחר

ואם נגיד תחליטי שאת לא בעניין יותר

וזהו

אז עם מה תשארי? באיזה עולם? עם איזו משמעות?

עבור מה החיים בעצם?

באמת את רוצה פשוט לאצלהאמין בשום דבר ולחוות את עצמך כבודדה בעולם בלי שום נוכחות מעבר? בלי שליחות?

הכוונה היא

שהכי קל לומר - מה לא

מה אני לא מאמינה

אבל יותר מדוייק

להבין מה כן

כי אין באמת באמצע

להיות באמצע זה להשאר לחיות במרחב מאוד תלוש ומסופק

זה רק נראה קוסם מבחוץ

אבל זה לא באמת ככה

וגם לשאול את עצמי אם זה הזמן להחליט ולהכריע

אנחנו בתקופה ובסיטואציה שהכאב עדיין נוכח וטרי

אנחנו בתוך ולא אחרי

זה לא הזמן למסקנות

מותר חשאול

כולנו שואלים

אבל תשובה אמיתית

מגיעה אחרי הקשבה וסבלנות..

לא בחפזון ומתוך הצפה רגשית.

אין שליחות?

ונקודת ההנחה שה' הוא טוב ומיטיב מבוססת על מקורות בקודש. רק שאנחנו לא מבינים מה טוב בזה.

ואיך אפשר להבין בכלל מה קרה ב7.10 ולשפוט את זה לטוב?? זה מזעזע בכל קנה מידה אפשרי.

ואת השיעבוד במצרים? ואת הגלות הארוכה? ואת הפוגרומים?

לפעמים אנחנו כל כך מרוכזים בדור שלנו שאנחנו שוכחים מה היה כאן לפנינו.

כן, היו דברים נוראים יותר.

כעת אנחנו במצב שבו יש לנו מדינה וצבא חזק שיכול להילחם ולהגן עלינו. במשך אלפי שנים יהודים חלמו על דבר כזה.

אנחנו רק פסיק קטן מתוך כל העולם של ה'. הקב"ה מכוון את העולם לפי תכנית אלוקית, ואנחנו רואים פסיק קטן ממנה. אז אנחנו לא יודעים לאיזה טוב זה יוביל, אבל אנחנו לומדים מההיסטוריה שהקבה לא עושה שום דבר סתם. 

נפל לי האסימון שאם הייתי חיה בתקופה קשה אחרת אולי לא הייתי נשארת מאמינה.

פתאום אנשים שמספרים שחזרו בשאלה בעקבות משבר בחיים שלהם - פתאום זה לא נשמע לי מופרך כמו פעם.

שהיה סדק עוד מלפני, לדעתי השבר שהגיע הוא רק הקש ששבר את גב הגמל, והרבה פעמים מה שמכריע את הכף ונותן את הגושפנקא.

וגם בעיניי זה לא מופרך האמת. בעיקר בתור אחת שעשתה תהליך הפוך. השאלה היא אם את 'זורמת' עם זה או שאת רוצה להתנגד לזה.

ואם את מחפשת להילחם בזה, הייתי הולכת אחורה לפני ה7.10, או אחרי אם תרצי, ובודקת בכל נק שהעלית איפה זה נגע בך עוד קודם. אבל זה נבירה.

יש כאלה שבסוף זה לוקח אותם לחקר שכלי שמביא לאמונה למעשה

יש כאלה שבתום החקר או בלי לסיים אותו, יחליטו שזה בסדר להם גם בלי לחקור יותר מדי ושהם נשארים מאמינים ומקיימים גם בלי להבין עד הסוף מתוך הבנה שלא הכל יתיישב על הלב, או כי מציאות אחרת לא באה בחשבון

ויש את מי שבאמת יחצה את הקווים שלו

אבל זו באמת עבודה פנימית מאוד אישית

אבל הם לא מזדהים עם השליחות שלהם כנשמה שירדה לעולם בשליחות אלוקית

אז כדי למחאצאת הצורך במשמעות הם מייצרים אלטרנטיבה של שליחות אנושית בעבודה שלהם או בחינוך ובמשפחה וכו

וזה מקסים

כולנו האמת עושים ככה

אבל כן חסרה שם משמעות ושליחות אלוקית

שעבורה באנו לעולם

הנשמה שלנו ירדה לפה

זה הסיפור המהותי של העולם.

לי היה קשה בעיקר סביב העניין הזה של "העם הנבחר". העם הנבחר למה? להרצח באכזריות בלתי נתפסת דורות על גבי דורות? יש בזה משהו שעשה לי כזה- מה נותנת לי הנבחרות הזו מלבד צער בלתי נתפס? מה רע לשוודי בשוודיה שלא חי בתחושת נרדפות מהיום בו הוא נולד? מה הוא מפסיד שאני כביכול הרווחתי?

אם זו העסקה אז לא תודה🫠

זה עצוב לי כי אני אוהבת את היהדות והדת והעם וישראל. כבר לא ברור לי במה אני מאמינה.

אבל יש רגעים כמו התקופה הזאת שזה מרגיש יותר מדי. שפשוט בא לי לעזוב הכל לקחת את המשפחה שלי ולעבור לאיזה מקום שכוח ויפה שאף אחד לא ישנא אותי בו. אבל זה לא באמת יקרה. אבל הפנטזיה הזו של פשוט לחיות בלי פחד היא פנטזיה קורצת...

שחיזקה אותי,

על זה שדווקא הלחצים והסטרס בארץ שלנו גורמים לחברה ממש שונה- יש הרבה יותר אופטימיות ואושר מכל מדינה מערבית אחרת..

אני אנסה לצרף ..

מחקר שעשו שני יהודים אמריקאיים

ובעלי הרבה אומר לי וזה מחזק אותי

יהודים לאורך הדורות תמיד סבלו

והרבה מעבר למה שאפשר לדמיין

בלי צבא ומדינה שלנו..

אבל המשיכו להאמין וזה חיזק אותם והפך אותם לקדושים ונעלים יותר..

וזו המשימה שלנו

וזה בסדר רם קשה ולוקח זמן להיכנס לזה..

בכל חברה של אנשים יש פשע,תאונות ופחד.

ובמקרה הזה החמאסניקים ימח שמם רצחו וחטפו גם לא יהודים.

תנסי אולי להתמקד בקטע של העם הנבחר דווקא מהצד החיובי...

שלא חווינו בימי חיינו וכבר עשרות שנים. משהו ענק ובלתי נתפס.

תראי ה' אוהב אותנו. לי זה ברור כשאני מסתכלת על ההיסטוריה והתורה.

אבל הוא נתן לנו בחירה חופשית. ובחרנו להתעלם מההתעצמות של חמאס, בחרנו לתת להם כסף ודלק וחשמל, בחרנו לא להגיב לכל טיל, בחרנו לבנות הגנות במקום לבנות הרתעה וכו'.

יש לנו בחירה חופשית. ובחרנו רע. יש לזה תוצאות.  

בנוסף, אולי כשעם ישראל קצת שוכח מי הוא ומה הוא ועוד תהליכים קשים שקרו פה בשנה שעברה, ה' מנער אותנו כדי שנעלה בעוד מדרגה בגאולה. עצוב לי מאוד מאוד שזה בכזה כאב ובכזה הסתר פנים. ולא בדרך יותר טובה. אבל בסוף יש משהו גדול מעבר שקשה לנו לראות עכשיו. כי באמת כל כך כואב.

בתחושה שלי הרוע סביבנו מחכה תמיד להזדמנות. ולפעמים ה' מסיבות שונות שאולי אפשר לשער או שנדע בעוד שנים, מוריד לנו את ההשגחה המיוחדת לצערנו. ואז הרוע משתולל.

אלה נקודות שעוזרןת לי בעומק לשמור על האמונה. להתפלל ממש שלהבא נתעלה בדרך חיובית ושנבחר בטוב ושנוכל לראות את הטוב שיצא מכל בכאב הזה כבר בימנו.

אם את מחפשת להתחזק את יכולה לפתוח שיעורים של רבנים על התקופה ולהפחית צריכת חדשות (ממליצה על תמצית החדשות בווצאפ).

באופן כללי יש תקופות יותר קשות ומאתגרות באמונה ולפעמים גלים של קושי במצוות. אני בעד לקבל את זה באהבה להבין שזה חלק מהחיים הדינאמיים. לרוב זה משתפר. חיבוק! 

אבל מסכימה עם זה בתור עם.

בתור פרט ופרט- מה אשמים האנשים שנפגעו?

וגם מה שמתסכל זה שלא עם ישראל בחר מה שכתבת אלא המנהיגים שלו. וברור שהיו מלא אנשים ''פשוטים" שהתריעו וביקשו ובחרו שונה אך לא הקשיבו

ולא אשמים בשואה. ולא אשמים בתש''ח. ובפוגרומי העבר.

זה נכון. וזה קשה.

ולכן אני לא יכולה להגיד שאני בשלוות נפש ולא דואגת לאהובי ליבי שאין להם כמו לכולם שום תעודת ביטוח. אבל זה לא מוריד מהאמונה שלי בדרך ה' ובכיוון של העם.

וגם מאמינה בכל זאת שגם בתוך התפרצות רוע על כל העם עדיין יש גם השגחה פרטית. ואם מישהו סיים את תפקידו לכאבנו הרב בגיל 30 זה גם משמיים. גם אם בסיטואציה אחרת היה ממשיך לחיות. בסיטואציה הזו היה הדין שיסיים את תפקידו. לא מוריד מהכאב והצער שלנו פה. אבל כן מנחם במחשבה על הנצח.

את יכולה לשאול את אותה שאלה גם על כל דבר כואב. מה אשם תינוק שנולד חולה וסובל וצריך לעבור מלא פרוצדורות? מה אשמה אמא טהורה שקיבלה סרטן?

לא אשמים. אבל פה כן יש אמונה שיש חשבונות שאני לא מבינה ולא יכולה להבין. וכנראה שהכל חלק מתוכנית גדולה יותר אישית וגם לאומית. וזה חלק מהחיים האלה כפי שאנחנו מכירים אותם לפני שיגיע תיקון שלם של חטא אדם הראשון ותחיית המתים. לא הובטח לנו פה רק טוב. מקווים לטוב. מתפללים לטוב. פועלים כדי שיהיה טוב כמיטב יכולתנו. הבטחה? אין. אשמה? לרוב גם אין. חשבונות שמיים.

לגבי מה שכתבת על ההנהגה. אני איתך וכועסת על המחדלים כמובן. אבל בסוף ההנהגה היא בהחלט שיקוף כלשהו של העם. בוודאי שבדמוקרטיה. הטעויות שלהם הן שלנו. אין דרך אחרת להתבונן בזה. חלק מתיקון העולם זה ללכת ולהסביר ולהקשיב ולעשות שינוי. לא שאני עושה את זה כן? אבל מי שיש לו כוחות וזה בוער בו. זו הדרך. 

חוויתי את ההרגשה הזו בעבר כשהילד שלי היה מאד חולה ותהיתי למה מגיע לתינוק קטן לסבול.

עשיתי שינוי דתי גדול גם בגלל זה.

האמונה שלי השתנתה, הבנתי שבעולם יש הרבה רע, אבל לכל אדם ניתנה האפשרות לבחור:

איך להתמודד

מה לעשות

מה לחשוב

איך להשפיע

העשייה והמחשבה יוצרות את רוב המציאות.

גם לגבי המצוות, יש את הבחירה. אני לא עושה כי חייבים, אלא עושה מה שבוחרת לעשות.

זו טלטלה ענקית. נפשית ומטרידה.

אני באופן אישי הולכת עם המשפט- במופלא ממך אל תדרוש

לא כל דבר אנחנו מבינים, למרות שיש כל מיני סברות שאפשר להציע. אבל לוגיקה לא תמיד מתחברת למי שנמצא בטלטלה נפשית ומשבר אמוני.

לפעמים זה ירידה לצורך עלייה, לצורך בחינה מול עצמי של איך אני רואה את הדברים וליישב אותם על הלב. צריך לגדול לתוך הקומה החדשה שעולים אליה. רבי נחמן קורא לזה ''רצוא ושוב"

בעיניי את בצומת של מבחן באמונה, רבחם מאיתנו שם, שנמדדת הרבה פעמים מול ספקות. ותפיסה של מהי אמונה ואיך אני רואה את השגחת השם, שיש לה ביטויים מעשיים, היא רחבה מאוד.

הגיוני גם שהטראומה הנפשית מערערת את כל מה שהיינו בטוחים בו, החל מבטחון אישי בתוך הבית וכלה באמונה.

השבר הוא גדול, וידענו כאלה גם לפני לצערנו ועדיין עם ישראל חי ומחזיק באמונה בהשם

שולחת לך הרבה כח ❤️ ומקווה שתמצאי את הדרך ליישב את הדברים על הלב

על אמונה צריך לבקש

זה לא ברור מאליו שיש אמונה. כי אנחנו עומדים בנסיונות כל הזמן, כל אחת מהמקום שלה וגם כולנו כעם. כקולקטיב.

בפרשה הקודמת השם אמר ליעקב: אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה.

השם איתנו גם במיצר, איפה שהאמונה שלנו קטנה וצרה יותר מפאת חוסר היכולת להשיג בשכלנו מהלכים אלוקיים.

איך רואים את זה ואיך מצליחים להחזיק בזה? עבודת התודה. ובקשה לקבל הרחבת הדעת

עם כל הצער על מה שקרה, עדיין יש לנו המון על מה להודות. המון. הצער תופס מקום, אבל הוא לא חזות הכל. יש לנו ובנו וסביבנו הרבה מציאות של טוב. והטוב הזה לא הגיע יש מאין. והוא ניתן כמתנת חינם. 

זה ממש נכון. הגיוני שעולות שאלות.

אבל צריך לזכור שה' לא חייב לנו כלום. זה דבר ראשון.

דבר שני, כמו שכתבו פה, יש את עניין הבחירה החופשית. ה' לא מונע מאנשים לעשות מעשים רעים. זה חלק מהתפקיד שלנו, כחברה, לתקן את העולם ולהביא טוב.

היה לא מזמן ראיון מאוד נוגע עם האישה שהקימה בית כנסת בקיבוץ בארי. שכחתי את שמה. והיא דיברה ממש ממש יפה. היא אמרה בין השאר משהו שממש התחברתי אליו - השנה האחרונה הייתה מאוד קשה, עם הרבה מחלוקות בעם. וזה נראה כאילו בשמחת תורה עם כל הריבים ה' זז קצת הצידה מכל המריבות, לרגע, וכשזה קורה נכנס הרוע (לא זוכרת ציטוט מדוייק).

כשיש הסתר פנים כי אנחנו מתנהגים רע, ואין השגחה ניסית עלינו, החמאס פתאום יכול לפרוץ ולפגוע ואין נס גדול שעוצר אותו. רק במקרים פרטיים.

ככה שאנחנו צריכים לראות במה אנחנו יכולים להשתפר ברמה האישית וברמה הלאומית. זה זמן של בירורים, של דיוק.

בהצלחה ובשורות טובות לכולנו

אבל ברמה הלאומית של עם ישראל.

ברמה האישית של כל פרט ופרט שסבלו- זה מעלה שאלות קשות. אי אפשר לדעת חשבונות שמיים. אבל נקרע הלב מלראות תינוקות וקשישים סובלים.

איך זה טוב לנו, אם ננסה ונתלה את האמונה במסקנה של התפיסות השכליות שלנו

אז כנראה שלא נרצה להאמין בשכל.

ואגב כאב לי לקרוא את הדברים, לא כי אני לא מבינה, אני מבינה בעולם וגם הגיוני

אבל פשוט ברגע שנכנעים לניסיון באמונה, כי זה סוג של ניסיון, ומתחילים להוריד פה ושם במצוות

אז זה עוד יותר גורם לחבל שקשור ביננו לבין הקב"ה להתרופף, והחוסר באמונה מתחזק ומתחזק... 

כל מצווה זה בעצם חוט בחבל הזה.. אבל לא משנה...

מה שרציתי בעיקר להגיד, שמבחינתי ה7.10 זה אותה אכזריות וכאב כמו שחווינו בשואה, ובתקופות שונות בהיסטוריה,

חורבן הבית שגם מתו כמויות של יהודים, בספרד וכו' לא חסר. 

אני לא אשאל את השאלות האלו עכשיו, אם כבר הייתי צריכה לשאול אותם ממזמן שקראתי על ההיסטוריה שלנו.

ומה עם כל העונשים שמחכים למי שלא שומר מצוות, זה פחות גרוע? למה בכלל יש מירוק וסבל, מה זה משנה אם זה פה או בעולם הבא?

ולא רק מצד פורענויות אלא גם מצד קשיים וניסיונות מטורפים של אנשים, כאבים שעוברים וכו'.

בעניין הזה, הכל נראה לא הגיוני...

אבל האמונה שלי ממש לא תלויה בזה.

לא בטוב של העולם ולא ברוע ובאכזריות. 

לא בחיי נצח שמבטיחים ולא בגיהנום ושלל עונשים למי שלא הולך בדרך...

וזה, כי אני יוצאת מנקודת הנחה שאני לא אבין.

שהמושגים שיש לנו והתפיסות שיש לנו לגבי טוב ורע

הם לגמרי שונים במושגים של נשמה, נצח, ועולמות עליונים.

ומבחינתי באתי לכאן אחרי שהייתי למעלה תקופה, אז אני מאמינה שבתוכי יש את התשובות והאמת לאמיתה.

רק צריך לגלות אותה.

ואי אפשר באמת להתכחש לזה שיש בנו חלק אלוק ממעל, מרגישים את זה בהרבה הזדמנויות,

זה חזק מאיתנו...

ואין באמת תשובות אחרות למשמעות העולם מבחינתי,

גם אם קשה וגם אם יש כעס כביכול אז אני פשוט אקח את זה כמשימה לצעוק לה' שיחזיר לי את האמונה

כי האמונה מבחינתי זה בכלל דבר רוחני

ואם יש סדק באמונה שלי, יש סדק רוחני שאני אצליח "לסתום" אותו בעזרה של תפילות ועוד יראת שמיים, לא להפך.

וזה קרה לי פעם, אבל הצלחתי להשתחרר מ"הספקות" כי התעקשתי על זה,

לא הייתי  מוכנה לחיות עם עצמי במציאות של חוסר אמונה, אין מצב. אני יודעת מה האמת וחשתי בה. 

זה קצת כמו לחימה. בתוך תוכך...

נקודה נוספת, אני רואה מסביבי את הצדיקים שבדור, כאלו שבעיניי לפחות משקפים את מציאות ה' בעולם

וזה מאוד מחזק ותומך בתפיסה שלי על המציאות, על העולם, על ה' ועל עצמי כיהודיה, זה משלים עוד איזשהו פאזל... 

אני רואה את הענווה שלהם, ההתבטלות, המידות הטובות, הקדושה, אהבת ישראל, ההוד שעוטף אותם, ועוד ועוד...

וגם מקריאה על צדיקים שהיו ואינם, זה מאוד מוסיף לאמונה וליראת שמיים...

אז לא יודעת אם ביקשת עצות, אם לא, אז אל תקראי את ההמשך,

העצה שלי זה דווקא לא להתרופף במצוות כשיש ספקות, לא ללכת על הברור מאליו

הברור מאליו זה כביכול להתרופף פה ושם כי יש בי כעס או ספק, או חוסר הבנה,

לא, להפך, אני יותר מהדקת את הקשר עם ה' ויותר מקפידה במצוות, ואפילו אלו שהכי קשה לי בהם

ומוסיפה לזה הרבה בקשות וזעקות פנימיות לה' שיוציא ממני את הספקות שנכנסו בי בעל כורחי (כי כן, זה בעל כורחה של הנשמה)

ולדעתי אח"כ הכל חוזר לקדמותו בתוספת חיזוק ואור... אולי אפילו איזשהו קפיצת מדרגה באמונה.

לפחות אצלי זה עבד, כבר פעמיים או יותר... 

בהצלחה

ורציתי גם לתייג את @באורות, התגובה שלך נגעה לליבי... 

בין רמת האמונה לרמת האדיקות של שמירת מצוות.

אם נדמיין את זה כמו בקווים על הגרף,

אז הגיוני שבשרטוט גס יהיה קשר בין המגמות,

אבל אם משרטטים בשרטוט עדין,

בהחלט ייתכן תקופות שאחד עולה בעוד השני יורד.

לא צריך להיבהל מזה ולפעמים שינוי בתפיסה שלנו יכול לעצור את ההשפעה על הגרף של השני.

כלומר, זה בסדר להיסדק באמונה, אבל זה לא בהכרח אומר להקפיד פחות בשמירת מצוות בטווח המיידי.

ויכול להיות גם הפוך, להתחזק באמונה ולשחרר בקיום מצוות.

אני חר חושבת שיש עדיף או לא עדיף, אלא שיש ירידות בנפש באמונה או בהקפדה והנפש צריכה את השחרור כדי למצוא את השלווה, ומשם לצמוח.

בקיצור, תהיי קשובה לעצמך, זה בסדר לפרוק ולברר ולחפש תשובות אז תשתדלי לא להכניס את עצמך למדד הדתומטר ולבחון כל הזמן ולהוכיח לעצמך שהנה, לא הקפדתי ליטול ידיים, הנה ההוכחה שהאמונה שלי נשברת...

תנסי לנתק את שני המישורים ולברר מה נכון לך לגבי כל אחד מהם באופן בלתי תלוי.

שולחת חיבוק על ההתמודדות, ה7 לאוקטובר גרם לנו לטלטלה בעל כורחנו.

גרם לנו לשאול שאלות מכאיבות. שולחת חיזוקים ומקווה שתצליחי לראות את הטוב 🤗

שאני נוטלת ידיים לפני לחם, עוברת לי בראש המחשבה- למה? מה זה חשוב כל כך? אני עושה את זהכדי להתקרב לה' שגרם ל7.10 לקרות?

וגם זה מעלה שאלות על תקופות בעבר שרק עכשיו מתחוור לי ממש איזה קשה היה אז.

וכשניסיתי לעשות ולהתעלם מהמחשבות הרגשתי שאני עושה שקר בנפשי. 

אני יכולה להבין מאיפה זה מגיע

אני חושבת שהדבר הכי קשה בכל מה שכתבת זה עצם הריחוק מה', ההרגשה שהוא כועס/נוקם/עושה רע.

ספרי לו שאת כועסת, שאת מאוכזבת

תשאלי אותו איך הוא עושה ככה לעם האהוב שלו

תשובות יגיעו...

העיקר, שתפי אותו בקושי שלך להאמין בו, לקיים מצוות.

הוא מקשיב להכל💗

כי בעיני זה מקום מאוד מאוד פרטי, והתשובות החיצוניות מעולם לא הניחו את דעתי, זה תמיד היה צריך להגיע מבפנים.

אני לא במקום של לשאול האם ה' קיים כי ברור לי מעל כל ספק שכן. מדינת ישראל היא ההוכחה החיה והבועטת מבחינתי לאמיתות התורה.

כל חיי גדלתי על האמירות האלה שה' טוב ודרך הטוב להיטיב,

והאמת שלזה אין לי תשובה. מבחינתי כמויות הרוע שהאנושות עברה ועוברת כדי לגלות את האור והאהבה והאחדות, בעיניים שלי הארציות- לא שווה את זה. אבל כיון שאין לי ספק שה' באמת באמת טוב, אז אני נשארת עם הסימן שאלה הזה ומקוה שבעולם האמת אני אבין יותר. אבל לוקחת בחשבון שאין לזה תשובה טובה, ועדיין אני לא יכולה להתכחש לעובדה שאני מאמינה בכל ליבי בתורה, ושכשמשהו לא מתיישב על ליבי אז לא התורה היא הבעיה אלא ההבנה שלי, וזהו.

ובסוגריים, מאמינה שעולם ההלכה צריך להתנער ולהתחדש קצת עם כל מיני דינים וגדרות וסייגים שהעמסנו על עצמנו במשך דורות של פילפולי הלכות שלא תמיד מחוברות לעולם שמעבר לשערי בית המדרש, כי הגלות והכל, ושהן קצת מאפילות לנו את מתיקות התורה, אבל זה כבר נושא אחר.

על המקום שהוא מעמיד אותי בו, על הקשיים, על הלבד, על הבכי ועל התקווה...

ורק לקוות ולהתחנן שיקשיב לי וישמע אותי כמו אבא אוהב ושלא ישפוט אותי על הכעס שלי כלפיו ועל האכזבה.

שולחת לך חיבוק💙

אם זה מפיל אותך באמונה.

להפך, תשמעי סיפורים של ניצולים (זה גם שאחותי ייעצה לי בנושא אחר), היא הלכה לבקר פצועים אחרי מה שקרה וזה משהו מאוד מחזק שגם מאוד חיזק אותה.

איך בניסים שונים אנשים ניצלו ואיך ה' שומר

מה שקרה זה נורא (ולא מאוד חריג ביחס למעשי ברבריות שונים שנעשו בעבר), אבל בע"ה זו המלחמה האחרונה וה' שומע אותנו ושומר עלינו

ובאמת קשה כל כך להבין למה בשביל להגיע לטוב צריך לעבור דרך כל כך הרבה כאב.

אבל האמת שהרוע הזה לא חדש. עם ישראל חווה כל כך הרבה רוע ואכזריות לאורך שנות הקיום שלו. מה שחווינו פה עכשיו זו טעימה קטנה ממה שעם ישראל חוו בגלות כל כך הרבה שנים. זה מה שנאמר לנו "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה…", זו ההסתרה שבתוך ההסתרה, שכל כך קשה להכיר ולהבין שעדיין הקב"ה איתנו, אבל ר' נחמן, שגם הוא חווה צרות גדולות לאורך שנות חייו, כבר כתב לנו שבוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.

אנחנו חיים בדור שבאמת כבר לא האמנו שנחווה שוב צרות כאלו. לכולנו זה היה שוק מטלטל. והשוק הזה מערער לנו הרבה תפיסות עולם, ומצריך אותנו לבנות מחדש את ההסתכלות שלנו על העולם.

אז זה הגיוני וטבעי לבחון שוב גם את האמונה שלנו. גם היא צריכה בירור.

אני דווקא מרגישה על עצמי שהאמונה שלי בקב"ה התחזקה בעקבות מה שעברנו.

אני מרגישה שעד עכשיו יותר מידי סמכתי על 'כוחי ועוצם ידי' של הצבא שלנו. והטלטלה הזו הביאה אותי להבין שאנחנו לגמרי בידיים של הקב"ה. שכל השמירה שיש לעמ"י כל השנים מאז שקמה מדינת ישראל - הכל בזכות שהקב"ה נותן ברכה בעשייה של הצבא. אבל ברגע אחד של הסתרה "ברגע קטן עזבתיך" - כל היכולות המופלאות של הצבא לא יכולות להציל אותנו.

ולמה הקב"ה נתן לרגע הזה לקרות? למה הוא הסיר את ההשגחה מאיתנו באותו בוקר של שמחת תורה?

קודם כל התשובה הכי אמיתית היא שאין לנו נביאים ואנחנו לא יכולים לדעת באמת חשבונות שמיים.

אבל כשאני לומדת תנ"ך הדבר שהכי בולט לי זה שההיסטוריה של עמ"י קשורה באופן ישיר למעשים שלנו. הקב"ה רק רוצה שנעשה טוב ונעשה את רצונו, והוא ישפיע עלינו טוב עד בלי די. אבל כשאנחנו הולכים בדרך לא נכונה, הקב"ה מאפשר לרוע לפגוע בנו, לא מתוך 'נקמה' או רצון להרע ח"ו, אלא כדי לשמור עלינו שלא נידרדר לרע יותר גרוע.

בדיוק בשבת האחרונה הרב ראובן ששון כתב בדף פרשת שבוע (וגם דיבר בשיעור שלו) על מהות הרע ותפקידו בעולם, לאור הפרשה ובחיבור לימינו.

האמת שהדף כולו שווה קריאה. אבל אני רוצה לשתף פה במשל שהרב הביא שאני מרגישה שמאוד מדוייק למה שקרה לעמ"י פה.

המשל הוא למלך שיש בממלכה שלו מקום עם תהום מאוד עמוקה ומסוכנת. המלך אומר לבני הממלכה שלא יתקרבו לשם, כדי שלא יסתכנו. וכדי לשמור עליהם הוא שם ליד התהום כלב שתפקידו לתפוס את מי שבכל זאת מתקרב לתהום. מי שבוחר לשמוע בקול המלך - הכלב לא יפגע בו בכלל. אבל מי שבכל זאת מתקרב לתהום - הכלב תופס אותו, וזה כואב, אבל כל המטרה היא למנוע ממנו להמשיך וליפול לתוך התהום.

כך הקב"ה עושה עם עמ"י. אני לא יכולה להגיד בוודאות מול איזה תהום עמדנו הפעם. בתחושה שלי יש פה כמה כיוונים לא נכונים שהתקדמנו לעברם, טעויות מכל מיני סוגים, שבגללם חווינו את הטלטלה הזו, כדי לעצור אותנו מלהתקדם לעבר התהום.

מצד אחד הפילוג הגדול שהיה בעם וההסתה הגדולה נגד כל דבר שקשור לתורה. מצד נוסף, ההתנהלות מול הערבים בלי להבין באמת מי הם האויבים שלנו שבמשך שנים זממו ותכננו להשמיד אותנו לגמרי (והקב"ה הצילנו מידם. אמנם חווינו מכה קשה מאוד, אבל אם הם היו עושים את התכנון האמיתי שלהם לתקוף אותנו בבת אחת מכל החזיתות - זה היה אולי חסר סיכוי. הקב"ה נתן להם לפגוע בנו, אבל עדיין היתה פה שמירה והצלה מאסון הרבה יותר גרוע. ובלי שהיינו נפגעים לא היינו מבינים מול מי אנחנו עומדים והתהום היתה עדיין פעורה מולנו). ועוד הרבה צדדים שהמלחמה הזו מכוונת ומביאה אותנו לתקן, כל אחד במקומו (שיתפתי כבר את המקום שאני מרגישה שהייתי צריכה לתקן בעצמי. אני רואה גם שינוי גדול בציבור החרדי ובקשר שלו עם העם, המדינה והצבא. ועוד הרבה, שאני מקווה שנצליח להפנים ולחבר לחיים שלנו ולהוביל אותנו למקום נכון ואמיתי יותר גם לאחר המלחמה).

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈