ברמה האמונית - קטונתי...

״אין רע יוצא מידי ה׳״.

שולחת  חיבוק ענק.

לי עוזר באופן חלקי הגישה של הרמב"ם, שדברים רעים קורים בגלל שאנשים בוחרים לעשות רע. הקב"ה לא מונע אותם כי העולם מתנהל לפי בחירה חופשית, ולאדם יש אחריות על עצמו ועל הברואים האחרים.

ברור לי שכל הרוע הזה הוא בגלל חמאס, לא בגלל הקב"ה.

זה עוזר חלקית אבל משאיר אותי עם שאלות במקומות אחרים.

גם לי עוזר חלקית

מעלה עוד שאלות שכליות...

אין לי מה להגיד

רק לומר שכשהתחברתי לדברים מחזקים נניח קבוצת תמצית החדשות/ חדשות משמחות/ הייתי בסביבה תומכת

זה מאד עזר לי לחיות טוב.

יש לך פרשנות. הנחת יסוד

שה' הוא טוב ומי שהוא טוב לא יכל לאפשר לרוע כזה לקרות.

וממילא אם קרה

אין בך הזדהות עם אלוקים שהןא כנראה לא באמת טוב (חו''ש)

וזה מובן מאוד מצד אחד

אבל..

מציעה לך לשים רגע סימן שאלה על ההנחת יסוד הזאת

טבעי שהקשר שלנו עם ה' זקוק להרגיש בטחון שהוא טוב

אבל מבט קצר בכל ההיסטוריה של עמ''י מלמד אותנו

שבפועל המציאות היא יותר מורכבת

ויש בה גם תקופות של הסתרה ושל מקומות שממש לא נראים כטובים..בלשון המעטה

ובכל זאת

כנראה שלצד זה.יש אפשרות לפגוש את ה' כטוב ומטיב

איך?

א. אפשר ללמוד ולהעמיק ולברר לעומק את נושא הרע בעולם.

בתניא ובפנימיות יש על זה הרבה עומקים

ב. אפשר גם לבא מכיוון אחר

ואם נגיד תחליטי שאת לא בעניין יותר

וזהו

אז עם מה תשארי? באיזה עולם? עם איזו משמעות?

עבור מה החיים בעצם?

באמת את רוצה פשוט לאצלהאמין בשום דבר ולחוות את עצמך כבודדה בעולם בלי שום נוכחות מעבר? בלי שליחות?

הכוונה היא

שהכי קל לומר - מה לא

מה אני לא מאמינה

אבל יותר מדוייק

להבין מה כן

כי אין באמת באמצע

להיות באמצע זה להשאר לחיות במרחב מאוד תלוש ומסופק

זה רק נראה קוסם מבחוץ

אבל זה לא באמת ככה

וגם לשאול את עצמי אם זה הזמן להחליט ולהכריע

אנחנו בתקופה ובסיטואציה שהכאב עדיין נוכח וטרי

אנחנו בתוך ולא אחרי

זה לא הזמן למסקנות

מותר חשאול

כולנו שואלים

אבל תשובה אמיתית

מגיעה אחרי הקשבה וסבלנות..

לא בחפזון ומתוך הצפה רגשית.

אין שליחות?

ונקודת ההנחה שה' הוא טוב ומיטיב מבוססת על מקורות בקודש. רק שאנחנו לא מבינים מה טוב בזה.

ואיך אפשר להבין בכלל מה קרה ב7.10 ולשפוט את זה לטוב?? זה מזעזע בכל קנה מידה אפשרי.

ואת השיעבוד במצרים? ואת הגלות הארוכה? ואת הפוגרומים?

לפעמים אנחנו כל כך מרוכזים בדור שלנו שאנחנו שוכחים מה היה כאן לפנינו.

כן, היו דברים נוראים יותר.

כעת אנחנו במצב שבו יש לנו מדינה וצבא חזק שיכול להילחם ולהגן עלינו. במשך אלפי שנים יהודים חלמו על דבר כזה.

אנחנו רק פסיק קטן מתוך כל העולם של ה'. הקב"ה מכוון את העולם לפי תכנית אלוקית, ואנחנו רואים פסיק קטן ממנה. אז אנחנו לא יודעים לאיזה טוב זה יוביל, אבל אנחנו לומדים מההיסטוריה שהקבה לא עושה שום דבר סתם. 

נפל לי האסימון שאם הייתי חיה בתקופה קשה אחרת אולי לא הייתי נשארת מאמינה.

פתאום אנשים שמספרים שחזרו בשאלה בעקבות משבר בחיים שלהם - פתאום זה לא נשמע לי מופרך כמו פעם.

שהיה סדק עוד מלפני, לדעתי השבר שהגיע הוא רק הקש ששבר את גב הגמל, והרבה פעמים מה שמכריע את הכף ונותן את הגושפנקא.

וגם בעיניי זה לא מופרך האמת. בעיקר בתור אחת שעשתה תהליך הפוך. השאלה היא אם את 'זורמת' עם זה או שאת רוצה להתנגד לזה.

ואם את מחפשת להילחם בזה, הייתי הולכת אחורה לפני ה7.10, או אחרי אם תרצי, ובודקת בכל נק שהעלית איפה זה נגע בך עוד קודם. אבל זה נבירה.

יש כאלה שבסוף זה לוקח אותם לחקר שכלי שמביא לאמונה למעשה

יש כאלה שבתום החקר או בלי לסיים אותו, יחליטו שזה בסדר להם גם בלי לחקור יותר מדי ושהם נשארים מאמינים ומקיימים גם בלי להבין עד הסוף מתוך הבנה שלא הכל יתיישב על הלב, או כי מציאות אחרת לא באה בחשבון

ויש את מי שבאמת יחצה את הקווים שלו

אבל זו באמת עבודה פנימית מאוד אישית

אבל הם לא מזדהים עם השליחות שלהם כנשמה שירדה לעולם בשליחות אלוקית

אז כדי למחאצאת הצורך במשמעות הם מייצרים אלטרנטיבה של שליחות אנושית בעבודה שלהם או בחינוך ובמשפחה וכו

וזה מקסים

כולנו האמת עושים ככה

אבל כן חסרה שם משמעות ושליחות אלוקית

שעבורה באנו לעולם

הנשמה שלנו ירדה לפה

זה הסיפור המהותי של העולם.

לי היה קשה בעיקר סביב העניין הזה של "העם הנבחר". העם הנבחר למה? להרצח באכזריות בלתי נתפסת דורות על גבי דורות? יש בזה משהו שעשה לי כזה- מה נותנת לי הנבחרות הזו מלבד צער בלתי נתפס? מה רע לשוודי בשוודיה שלא חי בתחושת נרדפות מהיום בו הוא נולד? מה הוא מפסיד שאני כביכול הרווחתי?

אם זו העסקה אז לא תודה🫠

זה עצוב לי כי אני אוהבת את היהדות והדת והעם וישראל. כבר לא ברור לי במה אני מאמינה.

אבל יש רגעים כמו התקופה הזאת שזה מרגיש יותר מדי. שפשוט בא לי לעזוב הכל לקחת את המשפחה שלי ולעבור לאיזה מקום שכוח ויפה שאף אחד לא ישנא אותי בו. אבל זה לא באמת יקרה. אבל הפנטזיה הזו של פשוט לחיות בלי פחד היא פנטזיה קורצת...

שחיזקה אותי,

על זה שדווקא הלחצים והסטרס בארץ שלנו גורמים לחברה ממש שונה- יש הרבה יותר אופטימיות ואושר מכל מדינה מערבית אחרת..

אני אנסה לצרף ..

מחקר שעשו שני יהודים אמריקאיים

ובעלי הרבה אומר לי וזה מחזק אותי

יהודים לאורך הדורות תמיד סבלו

והרבה מעבר למה שאפשר לדמיין

בלי צבא ומדינה שלנו..

אבל המשיכו להאמין וזה חיזק אותם והפך אותם לקדושים ונעלים יותר..

וזו המשימה שלנו

וזה בסדר רם קשה ולוקח זמן להיכנס לזה..

בכל חברה של אנשים יש פשע,תאונות ופחד.

ובמקרה הזה החמאסניקים ימח שמם רצחו וחטפו גם לא יהודים.

תנסי אולי להתמקד בקטע של העם הנבחר דווקא מהצד החיובי...

שלא חווינו בימי חיינו וכבר עשרות שנים. משהו ענק ובלתי נתפס.

תראי ה' אוהב אותנו. לי זה ברור כשאני מסתכלת על ההיסטוריה והתורה.

אבל הוא נתן לנו בחירה חופשית. ובחרנו להתעלם מההתעצמות של חמאס, בחרנו לתת להם כסף ודלק וחשמל, בחרנו לא להגיב לכל טיל, בחרנו לבנות הגנות במקום לבנות הרתעה וכו'.

יש לנו בחירה חופשית. ובחרנו רע. יש לזה תוצאות.  

בנוסף, אולי כשעם ישראל קצת שוכח מי הוא ומה הוא ועוד תהליכים קשים שקרו פה בשנה שעברה, ה' מנער אותנו כדי שנעלה בעוד מדרגה בגאולה. עצוב לי מאוד מאוד שזה בכזה כאב ובכזה הסתר פנים. ולא בדרך יותר טובה. אבל בסוף יש משהו גדול מעבר שקשה לנו לראות עכשיו. כי באמת כל כך כואב.

בתחושה שלי הרוע סביבנו מחכה תמיד להזדמנות. ולפעמים ה' מסיבות שונות שאולי אפשר לשער או שנדע בעוד שנים, מוריד לנו את ההשגחה המיוחדת לצערנו. ואז הרוע משתולל.

אלה נקודות שעוזרןת לי בעומק לשמור על האמונה. להתפלל ממש שלהבא נתעלה בדרך חיובית ושנבחר בטוב ושנוכל לראות את הטוב שיצא מכל בכאב הזה כבר בימנו.

אם את מחפשת להתחזק את יכולה לפתוח שיעורים של רבנים על התקופה ולהפחית צריכת חדשות (ממליצה על תמצית החדשות בווצאפ).

באופן כללי יש תקופות יותר קשות ומאתגרות באמונה ולפעמים גלים של קושי במצוות. אני בעד לקבל את זה באהבה להבין שזה חלק מהחיים הדינאמיים. לרוב זה משתפר. חיבוק! 

אבל מסכימה עם זה בתור עם.

בתור פרט ופרט- מה אשמים האנשים שנפגעו?

וגם מה שמתסכל זה שלא עם ישראל בחר מה שכתבת אלא המנהיגים שלו. וברור שהיו מלא אנשים ''פשוטים" שהתריעו וביקשו ובחרו שונה אך לא הקשיבו

ולא אשמים בשואה. ולא אשמים בתש''ח. ובפוגרומי העבר.

זה נכון. וזה קשה.

ולכן אני לא יכולה להגיד שאני בשלוות נפש ולא דואגת לאהובי ליבי שאין להם כמו לכולם שום תעודת ביטוח. אבל זה לא מוריד מהאמונה שלי בדרך ה' ובכיוון של העם.

וגם מאמינה בכל זאת שגם בתוך התפרצות רוע על כל העם עדיין יש גם השגחה פרטית. ואם מישהו סיים את תפקידו לכאבנו הרב בגיל 30 זה גם משמיים. גם אם בסיטואציה אחרת היה ממשיך לחיות. בסיטואציה הזו היה הדין שיסיים את תפקידו. לא מוריד מהכאב והצער שלנו פה. אבל כן מנחם במחשבה על הנצח.

את יכולה לשאול את אותה שאלה גם על כל דבר כואב. מה אשם תינוק שנולד חולה וסובל וצריך לעבור מלא פרוצדורות? מה אשמה אמא טהורה שקיבלה סרטן?

לא אשמים. אבל פה כן יש אמונה שיש חשבונות שאני לא מבינה ולא יכולה להבין. וכנראה שהכל חלק מתוכנית גדולה יותר אישית וגם לאומית. וזה חלק מהחיים האלה כפי שאנחנו מכירים אותם לפני שיגיע תיקון שלם של חטא אדם הראשון ותחיית המתים. לא הובטח לנו פה רק טוב. מקווים לטוב. מתפללים לטוב. פועלים כדי שיהיה טוב כמיטב יכולתנו. הבטחה? אין. אשמה? לרוב גם אין. חשבונות שמיים.

לגבי מה שכתבת על ההנהגה. אני איתך וכועסת על המחדלים כמובן. אבל בסוף ההנהגה היא בהחלט שיקוף כלשהו של העם. בוודאי שבדמוקרטיה. הטעויות שלהם הן שלנו. אין דרך אחרת להתבונן בזה. חלק מתיקון העולם זה ללכת ולהסביר ולהקשיב ולעשות שינוי. לא שאני עושה את זה כן? אבל מי שיש לו כוחות וזה בוער בו. זו הדרך. 

חוויתי את ההרגשה הזו בעבר כשהילד שלי היה מאד חולה ותהיתי למה מגיע לתינוק קטן לסבול.

עשיתי שינוי דתי גדול גם בגלל זה.

האמונה שלי השתנתה, הבנתי שבעולם יש הרבה רע, אבל לכל אדם ניתנה האפשרות לבחור:

איך להתמודד

מה לעשות

מה לחשוב

איך להשפיע

העשייה והמחשבה יוצרות את רוב המציאות.

גם לגבי המצוות, יש את הבחירה. אני לא עושה כי חייבים, אלא עושה מה שבוחרת לעשות.

זו טלטלה ענקית. נפשית ומטרידה.

אני באופן אישי הולכת עם המשפט- במופלא ממך אל תדרוש

לא כל דבר אנחנו מבינים, למרות שיש כל מיני סברות שאפשר להציע. אבל לוגיקה לא תמיד מתחברת למי שנמצא בטלטלה נפשית ומשבר אמוני.

לפעמים זה ירידה לצורך עלייה, לצורך בחינה מול עצמי של איך אני רואה את הדברים וליישב אותם על הלב. צריך לגדול לתוך הקומה החדשה שעולים אליה. רבי נחמן קורא לזה ''רצוא ושוב"

בעיניי את בצומת של מבחן באמונה, רבחם מאיתנו שם, שנמדדת הרבה פעמים מול ספקות. ותפיסה של מהי אמונה ואיך אני רואה את השגחת השם, שיש לה ביטויים מעשיים, היא רחבה מאוד.

הגיוני גם שהטראומה הנפשית מערערת את כל מה שהיינו בטוחים בו, החל מבטחון אישי בתוך הבית וכלה באמונה.

השבר הוא גדול, וידענו כאלה גם לפני לצערנו ועדיין עם ישראל חי ומחזיק באמונה בהשם

שולחת לך הרבה כח ❤️ ומקווה שתמצאי את הדרך ליישב את הדברים על הלב

על אמונה צריך לבקש

זה לא ברור מאליו שיש אמונה. כי אנחנו עומדים בנסיונות כל הזמן, כל אחת מהמקום שלה וגם כולנו כעם. כקולקטיב.

בפרשה הקודמת השם אמר ליעקב: אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה.

השם איתנו גם במיצר, איפה שהאמונה שלנו קטנה וצרה יותר מפאת חוסר היכולת להשיג בשכלנו מהלכים אלוקיים.

איך רואים את זה ואיך מצליחים להחזיק בזה? עבודת התודה. ובקשה לקבל הרחבת הדעת

עם כל הצער על מה שקרה, עדיין יש לנו המון על מה להודות. המון. הצער תופס מקום, אבל הוא לא חזות הכל. יש לנו ובנו וסביבנו הרבה מציאות של טוב. והטוב הזה לא הגיע יש מאין. והוא ניתן כמתנת חינם. 

זה ממש נכון. הגיוני שעולות שאלות.

אבל צריך לזכור שה' לא חייב לנו כלום. זה דבר ראשון.

דבר שני, כמו שכתבו פה, יש את עניין הבחירה החופשית. ה' לא מונע מאנשים לעשות מעשים רעים. זה חלק מהתפקיד שלנו, כחברה, לתקן את העולם ולהביא טוב.

היה לא מזמן ראיון מאוד נוגע עם האישה שהקימה בית כנסת בקיבוץ בארי. שכחתי את שמה. והיא דיברה ממש ממש יפה. היא אמרה בין השאר משהו שממש התחברתי אליו - השנה האחרונה הייתה מאוד קשה, עם הרבה מחלוקות בעם. וזה נראה כאילו בשמחת תורה עם כל הריבים ה' זז קצת הצידה מכל המריבות, לרגע, וכשזה קורה נכנס הרוע (לא זוכרת ציטוט מדוייק).

כשיש הסתר פנים כי אנחנו מתנהגים רע, ואין השגחה ניסית עלינו, החמאס פתאום יכול לפרוץ ולפגוע ואין נס גדול שעוצר אותו. רק במקרים פרטיים.

ככה שאנחנו צריכים לראות במה אנחנו יכולים להשתפר ברמה האישית וברמה הלאומית. זה זמן של בירורים, של דיוק.

בהצלחה ובשורות טובות לכולנו

אבל ברמה הלאומית של עם ישראל.

ברמה האישית של כל פרט ופרט שסבלו- זה מעלה שאלות קשות. אי אפשר לדעת חשבונות שמיים. אבל נקרע הלב מלראות תינוקות וקשישים סובלים.

איך זה טוב לנו, אם ננסה ונתלה את האמונה במסקנה של התפיסות השכליות שלנו

אז כנראה שלא נרצה להאמין בשכל.

ואגב כאב לי לקרוא את הדברים, לא כי אני לא מבינה, אני מבינה בעולם וגם הגיוני

אבל פשוט ברגע שנכנעים לניסיון באמונה, כי זה סוג של ניסיון, ומתחילים להוריד פה ושם במצוות

אז זה עוד יותר גורם לחבל שקשור ביננו לבין הקב"ה להתרופף, והחוסר באמונה מתחזק ומתחזק... 

כל מצווה זה בעצם חוט בחבל הזה.. אבל לא משנה...

מה שרציתי בעיקר להגיד, שמבחינתי ה7.10 זה אותה אכזריות וכאב כמו שחווינו בשואה, ובתקופות שונות בהיסטוריה,

חורבן הבית שגם מתו כמויות של יהודים, בספרד וכו' לא חסר. 

אני לא אשאל את השאלות האלו עכשיו, אם כבר הייתי צריכה לשאול אותם ממזמן שקראתי על ההיסטוריה שלנו.

ומה עם כל העונשים שמחכים למי שלא שומר מצוות, זה פחות גרוע? למה בכלל יש מירוק וסבל, מה זה משנה אם זה פה או בעולם הבא?

ולא רק מצד פורענויות אלא גם מצד קשיים וניסיונות מטורפים של אנשים, כאבים שעוברים וכו'.

בעניין הזה, הכל נראה לא הגיוני...

אבל האמונה שלי ממש לא תלויה בזה.

לא בטוב של העולם ולא ברוע ובאכזריות. 

לא בחיי נצח שמבטיחים ולא בגיהנום ושלל עונשים למי שלא הולך בדרך...

וזה, כי אני יוצאת מנקודת הנחה שאני לא אבין.

שהמושגים שיש לנו והתפיסות שיש לנו לגבי טוב ורע

הם לגמרי שונים במושגים של נשמה, נצח, ועולמות עליונים.

ומבחינתי באתי לכאן אחרי שהייתי למעלה תקופה, אז אני מאמינה שבתוכי יש את התשובות והאמת לאמיתה.

רק צריך לגלות אותה.

ואי אפשר באמת להתכחש לזה שיש בנו חלק אלוק ממעל, מרגישים את זה בהרבה הזדמנויות,

זה חזק מאיתנו...

ואין באמת תשובות אחרות למשמעות העולם מבחינתי,

גם אם קשה וגם אם יש כעס כביכול אז אני פשוט אקח את זה כמשימה לצעוק לה' שיחזיר לי את האמונה

כי האמונה מבחינתי זה בכלל דבר רוחני

ואם יש סדק באמונה שלי, יש סדק רוחני שאני אצליח "לסתום" אותו בעזרה של תפילות ועוד יראת שמיים, לא להפך.

וזה קרה לי פעם, אבל הצלחתי להשתחרר מ"הספקות" כי התעקשתי על זה,

לא הייתי  מוכנה לחיות עם עצמי במציאות של חוסר אמונה, אין מצב. אני יודעת מה האמת וחשתי בה. 

זה קצת כמו לחימה. בתוך תוכך...

נקודה נוספת, אני רואה מסביבי את הצדיקים שבדור, כאלו שבעיניי לפחות משקפים את מציאות ה' בעולם

וזה מאוד מחזק ותומך בתפיסה שלי על המציאות, על העולם, על ה' ועל עצמי כיהודיה, זה משלים עוד איזשהו פאזל... 

אני רואה את הענווה שלהם, ההתבטלות, המידות הטובות, הקדושה, אהבת ישראל, ההוד שעוטף אותם, ועוד ועוד...

וגם מקריאה על צדיקים שהיו ואינם, זה מאוד מוסיף לאמונה וליראת שמיים...

אז לא יודעת אם ביקשת עצות, אם לא, אז אל תקראי את ההמשך,

העצה שלי זה דווקא לא להתרופף במצוות כשיש ספקות, לא ללכת על הברור מאליו

הברור מאליו זה כביכול להתרופף פה ושם כי יש בי כעס או ספק, או חוסר הבנה,

לא, להפך, אני יותר מהדקת את הקשר עם ה' ויותר מקפידה במצוות, ואפילו אלו שהכי קשה לי בהם

ומוסיפה לזה הרבה בקשות וזעקות פנימיות לה' שיוציא ממני את הספקות שנכנסו בי בעל כורחי (כי כן, זה בעל כורחה של הנשמה)

ולדעתי אח"כ הכל חוזר לקדמותו בתוספת חיזוק ואור... אולי אפילו איזשהו קפיצת מדרגה באמונה.

לפחות אצלי זה עבד, כבר פעמיים או יותר... 

בהצלחה

ורציתי גם לתייג את @באורות, התגובה שלך נגעה לליבי... 

בין רמת האמונה לרמת האדיקות של שמירת מצוות.

אם נדמיין את זה כמו בקווים על הגרף,

אז הגיוני שבשרטוט גס יהיה קשר בין המגמות,

אבל אם משרטטים בשרטוט עדין,

בהחלט ייתכן תקופות שאחד עולה בעוד השני יורד.

לא צריך להיבהל מזה ולפעמים שינוי בתפיסה שלנו יכול לעצור את ההשפעה על הגרף של השני.

כלומר, זה בסדר להיסדק באמונה, אבל זה לא בהכרח אומר להקפיד פחות בשמירת מצוות בטווח המיידי.

ויכול להיות גם הפוך, להתחזק באמונה ולשחרר בקיום מצוות.

אני חר חושבת שיש עדיף או לא עדיף, אלא שיש ירידות בנפש באמונה או בהקפדה והנפש צריכה את השחרור כדי למצוא את השלווה, ומשם לצמוח.

בקיצור, תהיי קשובה לעצמך, זה בסדר לפרוק ולברר ולחפש תשובות אז תשתדלי לא להכניס את עצמך למדד הדתומטר ולבחון כל הזמן ולהוכיח לעצמך שהנה, לא הקפדתי ליטול ידיים, הנה ההוכחה שהאמונה שלי נשברת...

תנסי לנתק את שני המישורים ולברר מה נכון לך לגבי כל אחד מהם באופן בלתי תלוי.

שולחת חיבוק על ההתמודדות, ה7 לאוקטובר גרם לנו לטלטלה בעל כורחנו.

גרם לנו לשאול שאלות מכאיבות. שולחת חיזוקים ומקווה שתצליחי לראות את הטוב 🤗

שאני נוטלת ידיים לפני לחם, עוברת לי בראש המחשבה- למה? מה זה חשוב כל כך? אני עושה את זהכדי להתקרב לה' שגרם ל7.10 לקרות?

וגם זה מעלה שאלות על תקופות בעבר שרק עכשיו מתחוור לי ממש איזה קשה היה אז.

וכשניסיתי לעשות ולהתעלם מהמחשבות הרגשתי שאני עושה שקר בנפשי. 

אני יכולה להבין מאיפה זה מגיע

אני חושבת שהדבר הכי קשה בכל מה שכתבת זה עצם הריחוק מה', ההרגשה שהוא כועס/נוקם/עושה רע.

ספרי לו שאת כועסת, שאת מאוכזבת

תשאלי אותו איך הוא עושה ככה לעם האהוב שלו

תשובות יגיעו...

העיקר, שתפי אותו בקושי שלך להאמין בו, לקיים מצוות.

הוא מקשיב להכל💗

כי בעיני זה מקום מאוד מאוד פרטי, והתשובות החיצוניות מעולם לא הניחו את דעתי, זה תמיד היה צריך להגיע מבפנים.

אני לא במקום של לשאול האם ה' קיים כי ברור לי מעל כל ספק שכן. מדינת ישראל היא ההוכחה החיה והבועטת מבחינתי לאמיתות התורה.

כל חיי גדלתי על האמירות האלה שה' טוב ודרך הטוב להיטיב,

והאמת שלזה אין לי תשובה. מבחינתי כמויות הרוע שהאנושות עברה ועוברת כדי לגלות את האור והאהבה והאחדות, בעיניים שלי הארציות- לא שווה את זה. אבל כיון שאין לי ספק שה' באמת באמת טוב, אז אני נשארת עם הסימן שאלה הזה ומקוה שבעולם האמת אני אבין יותר. אבל לוקחת בחשבון שאין לזה תשובה טובה, ועדיין אני לא יכולה להתכחש לעובדה שאני מאמינה בכל ליבי בתורה, ושכשמשהו לא מתיישב על ליבי אז לא התורה היא הבעיה אלא ההבנה שלי, וזהו.

ובסוגריים, מאמינה שעולם ההלכה צריך להתנער ולהתחדש קצת עם כל מיני דינים וגדרות וסייגים שהעמסנו על עצמנו במשך דורות של פילפולי הלכות שלא תמיד מחוברות לעולם שמעבר לשערי בית המדרש, כי הגלות והכל, ושהן קצת מאפילות לנו את מתיקות התורה, אבל זה כבר נושא אחר.

על המקום שהוא מעמיד אותי בו, על הקשיים, על הלבד, על הבכי ועל התקווה...

ורק לקוות ולהתחנן שיקשיב לי וישמע אותי כמו אבא אוהב ושלא ישפוט אותי על הכעס שלי כלפיו ועל האכזבה.

שולחת לך חיבוק💙

אם זה מפיל אותך באמונה.

להפך, תשמעי סיפורים של ניצולים (זה גם שאחותי ייעצה לי בנושא אחר), היא הלכה לבקר פצועים אחרי מה שקרה וזה משהו מאוד מחזק שגם מאוד חיזק אותה.

איך בניסים שונים אנשים ניצלו ואיך ה' שומר

מה שקרה זה נורא (ולא מאוד חריג ביחס למעשי ברבריות שונים שנעשו בעבר), אבל בע"ה זו המלחמה האחרונה וה' שומע אותנו ושומר עלינו

ובאמת קשה כל כך להבין למה בשביל להגיע לטוב צריך לעבור דרך כל כך הרבה כאב.

אבל האמת שהרוע הזה לא חדש. עם ישראל חווה כל כך הרבה רוע ואכזריות לאורך שנות הקיום שלו. מה שחווינו פה עכשיו זו טעימה קטנה ממה שעם ישראל חוו בגלות כל כך הרבה שנים. זה מה שנאמר לנו "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה…", זו ההסתרה שבתוך ההסתרה, שכל כך קשה להכיר ולהבין שעדיין הקב"ה איתנו, אבל ר' נחמן, שגם הוא חווה צרות גדולות לאורך שנות חייו, כבר כתב לנו שבוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.

אנחנו חיים בדור שבאמת כבר לא האמנו שנחווה שוב צרות כאלו. לכולנו זה היה שוק מטלטל. והשוק הזה מערער לנו הרבה תפיסות עולם, ומצריך אותנו לבנות מחדש את ההסתכלות שלנו על העולם.

אז זה הגיוני וטבעי לבחון שוב גם את האמונה שלנו. גם היא צריכה בירור.

אני דווקא מרגישה על עצמי שהאמונה שלי בקב"ה התחזקה בעקבות מה שעברנו.

אני מרגישה שעד עכשיו יותר מידי סמכתי על 'כוחי ועוצם ידי' של הצבא שלנו. והטלטלה הזו הביאה אותי להבין שאנחנו לגמרי בידיים של הקב"ה. שכל השמירה שיש לעמ"י כל השנים מאז שקמה מדינת ישראל - הכל בזכות שהקב"ה נותן ברכה בעשייה של הצבא. אבל ברגע אחד של הסתרה "ברגע קטן עזבתיך" - כל היכולות המופלאות של הצבא לא יכולות להציל אותנו.

ולמה הקב"ה נתן לרגע הזה לקרות? למה הוא הסיר את ההשגחה מאיתנו באותו בוקר של שמחת תורה?

קודם כל התשובה הכי אמיתית היא שאין לנו נביאים ואנחנו לא יכולים לדעת באמת חשבונות שמיים.

אבל כשאני לומדת תנ"ך הדבר שהכי בולט לי זה שההיסטוריה של עמ"י קשורה באופן ישיר למעשים שלנו. הקב"ה רק רוצה שנעשה טוב ונעשה את רצונו, והוא ישפיע עלינו טוב עד בלי די. אבל כשאנחנו הולכים בדרך לא נכונה, הקב"ה מאפשר לרוע לפגוע בנו, לא מתוך 'נקמה' או רצון להרע ח"ו, אלא כדי לשמור עלינו שלא נידרדר לרע יותר גרוע.

בדיוק בשבת האחרונה הרב ראובן ששון כתב בדף פרשת שבוע (וגם דיבר בשיעור שלו) על מהות הרע ותפקידו בעולם, לאור הפרשה ובחיבור לימינו.

האמת שהדף כולו שווה קריאה. אבל אני רוצה לשתף פה במשל שהרב הביא שאני מרגישה שמאוד מדוייק למה שקרה לעמ"י פה.

המשל הוא למלך שיש בממלכה שלו מקום עם תהום מאוד עמוקה ומסוכנת. המלך אומר לבני הממלכה שלא יתקרבו לשם, כדי שלא יסתכנו. וכדי לשמור עליהם הוא שם ליד התהום כלב שתפקידו לתפוס את מי שבכל זאת מתקרב לתהום. מי שבוחר לשמוע בקול המלך - הכלב לא יפגע בו בכלל. אבל מי שבכל זאת מתקרב לתהום - הכלב תופס אותו, וזה כואב, אבל כל המטרה היא למנוע ממנו להמשיך וליפול לתוך התהום.

כך הקב"ה עושה עם עמ"י. אני לא יכולה להגיד בוודאות מול איזה תהום עמדנו הפעם. בתחושה שלי יש פה כמה כיוונים לא נכונים שהתקדמנו לעברם, טעויות מכל מיני סוגים, שבגללם חווינו את הטלטלה הזו, כדי לעצור אותנו מלהתקדם לעבר התהום.

מצד אחד הפילוג הגדול שהיה בעם וההסתה הגדולה נגד כל דבר שקשור לתורה. מצד נוסף, ההתנהלות מול הערבים בלי להבין באמת מי הם האויבים שלנו שבמשך שנים זממו ותכננו להשמיד אותנו לגמרי (והקב"ה הצילנו מידם. אמנם חווינו מכה קשה מאוד, אבל אם הם היו עושים את התכנון האמיתי שלהם לתקוף אותנו בבת אחת מכל החזיתות - זה היה אולי חסר סיכוי. הקב"ה נתן להם לפגוע בנו, אבל עדיין היתה פה שמירה והצלה מאסון הרבה יותר גרוע. ובלי שהיינו נפגעים לא היינו מבינים מול מי אנחנו עומדים והתהום היתה עדיין פעורה מולנו). ועוד הרבה צדדים שהמלחמה הזו מכוונת ומביאה אותנו לתקן, כל אחד במקומו (שיתפתי כבר את המקום שאני מרגישה שהייתי צריכה לתקן בעצמי. אני רואה גם שינוי גדול בציבור החרדי ובקשר שלו עם העם, המדינה והצבא. ועוד הרבה, שאני מקווה שנצליח להפנים ולחבר לחיים שלנו ולהוביל אותנו למקום נכון ואמיתי יותר גם לאחר המלחמה).

אפשר לדחות את זה ליום אחר שתצליחו להתארגן מראש?

יש חלון זמן מאד ספציפי...

חדר במלון זה אולי אפשרות... צריך לבדוק...

אבל מה אני יעשה עם הילדים בבוקר?

זה ממש על הבוקר וגם אני אל מבינה בבתי מלון אפשר להכנס מתי שרוצים?

על זה לפני כן

כי עכשיו זה אומר למצוא מעכשיו לעכשיו מלון

ויותר קשה

למצוא מישהו שיבוא לשמור עליהם בלילה

ולקחת אותם למסגרות (מחוץ ליישוב)

אוף ממש חבל שלא חשבתי על זה מוקדם יותר

בסוף אני אשלח אותו לבד לשירותים שהם בלי מזגן שיתמודד ויעשה מה שצריך בלעדיי🤭🫣😅

אני חושבת שאפשר גם לקחת חומר מיוחד שמשמר את הזרע ליותר שעות

אבל אולי זה רק לבדיקה לא להשבחה

שווה לברר

יש מצבים שמאשרים את זה, אבל ממה שאני מכירה זאת די האפשרות האחרונה.

גם אנחנו היינו בלחץ של זמן ומהלחץ בעלי היה בטוח שהוא כבר לא יצליח ולא נספיק….

ולא הבנתי למה אי אפשר בשירותים? אז מה אם חם? זה עניין של דקות וזהו לא?

כמה פעמים אמרו לנו תוך שעה....

אחד הפרטים הכי מתסכלים בטיפולים וגם הלא מדוברים.

נטד קשה להיות זוג שומר הלכה במצב הזה!! מחזקת ומחבקת אותך! ותדעי שזה סיטואציה לא קלה ומאד מאתגרת לרבים וטובים!!

ואיזה מסובך זה עם הילדים

מבינה אותך ככ

אני לא מכירה השבחת זרע רק הבאת זרע לטיפול רגיל

הרבה פעמים לא הספקנו תוך שעה (זה באמת לא ריאלי, רק להתארגן אחרי לוקח זמן..) וגם כשהגענו תוך שעתיים שלוש זה עבר חלק לגמרי בלי בעיות.

לא יודעת לגביכם

בנוסף איפה אתם עושים את התהליך?

אנחנו דיברנו פעם עם רב של הבית רפואה והוא הציע לסדר לנו חדר שם.

וגםמציעה להתקשר לבוני עולם, לדעתי יש להם קו לשאלות חירום. הם נתנולנו יותר מענה בנושאהזה ממכון פועה.

בהצלחה רבה רבה שיעבור בקלות ובבשורות טובות!

לגבי השעה יכול להיות שבגלל שזה השבחה זה חייב להיות תוך שעה? וואלה לא מבינה בזה בכלל

סבב ראשון ומקווה שגם אחרון שלנו בעז"ה

זה במכון של השבחה לא בבית חולים...הוא בעיר אחת וההזרעה עצמה בעיר אחרת...

מה זה בוני עולם? ואולי ננסה באמת אותם/את מכון פועה... למרות שגם על הרב שלנו ששאלנו אני מאד סומכת

בוני עולם זה כמו פועה רק חרדי

מהניסיון שלי לפעמים יש להם יותר מענה ויותר יצירתיות..

וגם לנו לטיפול רגיל אמרו תוך שעה רק כשלקח יותר זה לא היה נורא

אז גם אם לוקח לכם קצת זמן תזכרי שזה אמור להיות בסדר..

כדאי לברר אולי מותר הלכתית שיוציא לבד בשירותים בלעדייך, כי בסוף זה לא לבטלה זה כדי לשבח את זה ולהשתמש במטרה שלשמה הוא נועד.

אם לא תהיה ברירה זה מה שנעשה

הרב אמר לנו שזה עדיפות אחרונה אז בכל זאת מנסים למצוא פתרון

אולי אפילו 2 פתרונות

(בית ריק של חברים שמצאנו, קצת יותר רחוק, או צימר לשעה על הבוקר יותר קרוב למקום-תכלס מחכים לתשובה מבעלתת הצימר)

תודה שהייתן איתי❤️

זה כזה קשה שאין עם מי לדבר על זה (למרות שמבינה למה זה ככה)

*חברה שלי שעוזרת לי, אם את פה במקרה וזיהת אותי- את חייבת להגיד לי🤣

הייתי בקבוצת תמיכה שבה מישהי ספרה שהיא קבעה צימר לשעה בדיוק בשביל השבחת זרע, וקבלו את שוק חייהם כי צימר כזה מיועד בדרך כלל לזוגות שלא בדיוק שומרים על ההלכה או המוסר בלשון המעטה.

היא לא פרטה, אבל אמרה שבעלה היה צריך לעצם עיניים, ושהיא הרגישה צורך אחרי המעשה להבהיר לבעלת הצימר שהם זוג נשוי.

לא יודעת מה הסגנון של הצימר הזה, אבל כדאי לברר.

גם לא לדאוג, לא באמת חייבים שזה יהיה שעה בדיוק עד מסירת הדגימה. לנו אמרו שאומרים שעה כדי שאנשים יביאו את זה תוך שעה וחצי- שעתיים.

הציעה לי גם את זה

אמרתי לה לא תודה

ה' ירחם

ותודה לגבי השעה, זה בהחלט מוריד ממני לחץ...

למרות שיש גם את השעה של התור של ההזרעה עצמה...שסתם פשוט צריך להספיק להגיע אליה בזמן

אם רלוונטי בלניאדו ספציפית יש חדר. אולי בעוד מקומות.

פדיחה לומר אבל כשאני בדקתי מצאתי שיש בכל מיני ערים חדרים לפי שעות. הרב שלנו לא אהב, אמר שזה ממש חילול ה' כזה. כי באים לשם כל מיני זוגות שלא רוצים להיראות... אבל אולי זה עניין של דעה מה יותר בעייתי. בסוף אם אין אופציה יכול להיות שהרב יעדיף להתיר לבעל להסתדר לבד.

מקווה שתמצאו סידור לילדים.

וגם, לא נעים לומר, אבל בפופורציות. הלוואי אמן שזה יצליח, אבל בסופו של דבר זה לא בהרבה יותר סיכוי מיחסים רגילים בזמן. משקיעים בזה את הנשמה. באמת, גם באנו מרחוק וטרללת, ובסוף הרבה פעמים זה לסמן ווי על שלוש הזרעות כדי לקבל אישור לעבור הלאה...

בהצלחה! בע''ה פעם אחת וזהו!

לא ידעתי לגבי הסוף...

טוב אני מתפללת שזה יעבוד אצלינו על הפעם הראשונה אמן!

אני כן באתי לכל הזרעה בתקווה גדולה.

אבל אין להשוות לאחוזי הצלחה ב ivf

כשהסבירו על הכל...

תודה על המידע

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

אני גם כמוך, ערוכה עם מה שצריך לשעת חירום,

לדוגמה ההורים שלי באים אלינו לשבת אז דואגת שיהיו גם כסאות נוחים בממד.

ציוד בסיסי בממד יש כבר 3 שנים.

כולל פנסים, מאוורר על סוללות וסוללות. לא שאני חושבת שנצטרך, אבל זה שם כבר מאחרי ה7 לאוקטובר אז למי אכפת..

מחשב של העבודה לוקחת כל יום איתי הביתה.

לפני שבת מטעינה את הנייד ודואגת לנתק מהשקע לפני שבת אם אצטרך לטלטל אותו.

דברים בסיסיים כלאחר יד, כשמתרגלים אז לא מתרגשים מהמעבר משגרה לחירום.

ואז ממשיכה לגמרי כרגיל.

בעיני זה לא להדחיק אלא דווקא הכי לפקוח עיניים...

מעריכה את הכנות באמירה...אבל זה צורם מאוד מאוד מאוד.יש משפחות שמשתדלות לכוון בתפילה שהבעלים , בנים, חתנים..לא יצאו שוב לסבב נוסף...ושלא יפלו חיילים..

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

לואפילו לרגע לא הבנתי מהחדשות שכל רגע עלולה לפרוץ פה מלחמה נוספת...

אני אפילו לא מבינה על סמך מה החשש הגבוה?

טראמפ תוקף אנחנו לא...

איראן תוקפת במכוון לא אותנו

נכון אולי

אבל האולימהזה קיים תמיד מבחינתי לאור השנים האחרונות

לא רואה שום הבדל בין האולי..שלמדנו לחיות לצידו ולומרנשזה במילא לא בשליטתנו ובבחירתנו אז בואו נמשיך בשגרה

לבין האולי כרגע

טראמפ רק לוחץ עליהם להגיע להסכם הוא לא משמיד את הגרעין או משהו כזה

לנו אין המון אינטרס בזה

ולכן מבחינתי אין לי אפילו מחשבה כזאת בראש

נכון ברור שאם יעלה להם והם יתקפו פה הכל יכל להשתנות

אבל בסדר זה נכון תמיד באותה המידה בעיני

קיצר בעיני לחיות בחששות של מה יכל לקרות זה ממש לוקח לנו גם את המעט שגרה שפויה שיש לנו בשנים האחרונות

זה עבודה תודעתית

וגם אמונית לזכור בידיים של מי אנחנו

וזה לא סותר שהחשש הכי מובן שיש וטבעי לחשוש ממה יהיה.. קשה לנו עם חוסר ידיעה ברור...

דווקא כאחת שכן קראה הרבה על

להיפך טראמפ מבין שאין איך לעשות איתם הסכמים וההסכמים איתם לא שווים כלום.

הוא מתכנן לפגוע בהם קשות מאוד מאוד וככל הנראה לצורך העניין ישראל תתערב כי יש לנו יכולות שהוא לא יכול לוותר

עכשיו רק העיתוי לא כ"כ ברור

אולי מחכה לאחרי המונדיאל

אולי מחכה לבחירות האמצע שלו

זה לא יודעים... ימים יגידו

אבל מסכימה איתך שלא לתת לזה לנהל אותנו

אני כבר לא מתרגשת מהאולי הזה

עברנו את זה כמה פעמים ונעבור גם הפעם אם יהיה צורך

הוא מפעיל עכשיו לחץ צבאי כבד זורק אמירות מפוצצות ובציוץ הראשון שלהם של חולשה והסכמה הוא יעזוב הכל לטובת -יון מדי י על הסכם

אני ב n12 ו וואלהושם ממש נותנים תחושה של אוטוטו מלחמהאבל עכשיו כולם רק על המונדיאל.

רק עדכונים שטראמפ תקף באיראן

בסדר..

ייאוש דכדוך כניעה רפיסות וכו'... 😏

בלי קשר לימין שמאל פוליטי, באמת שלא כדאי לצרוך מהם חדשות. הם יוצרים התקפי חרדה מכלום.

12 הם ה- מלחיצים

( ע"ע "ערוצי התבהלה...")

תעברי לאתר אחר ( או שתוותרי לגמרי (; )

מתעסקת בזה כי זה פשוט לא רלוונטי בעיניי כרגע.

תהיה מערכה? נתכוונן עם החיים בהתאם.

חבל מעכשיו להיות סביב זה.

מבחינתי הכל כרגיל

כל הזמן דיבורים על היתכנות של מלחמה

תשימי מבטחך בבורא עולם

ותנסי לסנן כמה שאפשר

תלכי עם המנטרה הזו ,הקדוש ברוך הוא דאג דואג וידאג לי ויעשה הכי נכון עבורי ולא לתת לפחד לנהל

זה כבר הפך להיות בדיחה

קרה לפחות פעמיים שאמרו שתיתכן הסלמה וטראמפ איים שיתקוף עוד הלילה. כולם היו ערוכים.

בסוף טראמפ דיבר עם מי שצריך ועשה משא ומתן ואמר שחזר בו. לפחות פעמיים זה קרה אם לא שלוש.

אז מה נתן לנו לדעת מכל התפתחות הזו? סתם לחץ מיותר לשווא . לא בריא. הרצון לשליטה במקרה הזה רק מראה כמה אנחנו רחוקים משליטה. מנסים לדעת הכל כדי להערך אבל הגורמים הגדולים משנים את הכללים על ימין ועל שמאל.

הכי טוב להתנתק ואם יהיה משהואז תהיה התראה מקדימה של 10 דקות .

תנפשי. תצאי. אל תחשבי יותר מדי על מה יקרה אילו... זה לא יתן לך כלום חוץ מדאגה מיותרת.

ואם זה יפתיע באמצע נופש אז תפעלי בהתאם באותה סיטואציה אבל כרגע אין כלום

'יש לי כלים להתמודד עם מה שיגיע'.

באמת אין לנו איך לדעת מה יהיה ומתי.

רק להיזכר בכוחות שלנו, בכל מה שכבר עברנו והצלחנו להתמודד איתו, ולדעת שכל מה שיבוא- יבוא עלינו מתוך אהבה של הקב''ה.

אני שומרת.

גם ככה לא אוכלת יותר מידי בשרי במהלך השבוע.

עוזר אפשר בשר

אבל לא נעים לי חח

יהודים וכזה חח

הכנתי פסטה

תכיני דגים או לפחות קטניות וירקות...

אני כן מקפידה

אולי גם קציצות/בולונז טונה יעזרו לתחושה של "בשרי".

היום גם ראיתי הצעה לשווארמה דג. לא ניסיתי.

אני כרגע בתקופה שדגים מגעילים אותי. 🫣🙄

לא רואה סיבה להקל בזה

אבל איתך בתסכול כי אני מרגישה רעבהההה ואני לא אוכלת חלבון

סורי על הנצלוש אבל רעיונות לחלבון חוץ מדג יתקבלו בברכה חחח

אחרי לידה, כיולדת- יש הקלות בעניין.

תכיני לך דברים מפנקים חלביים ואז אולי החשק לבשררר ירד.

ולא שמרתי. מבחינת בעלי זה אפילו לא היה שאלה. גם לא צמתי בתשעה באב.

איך אומרים אצלנו בשם ר' חיים סולוביצ'יק? אנחנו לא מקלים בחומרת הימים, אנחנו מחמירים בפיקוח נפש.

בגמרא יש נידון על בשר טרף, אז בשר בתשעת הימים...

ולא חשבתי שיהיה לי קשה

אבל ממש קשה

זה אחד הדברים הכי פשוטים שהם עושים.

לא רואה שום סיבה לשלם על פרטי .

הייתי צריכה לקחת תינוק, בהתייעצות עם יועצת הנקה היא אמרה לי שלא כדאי בקהילה אצל אף אוזן גרון כי היא נתקלה בלא מעט מקרים שהם חששו מידי לחתוך עד הסוף וזה לא היה יעיל. נתנה לי שמות של מומלצים לעשות פרטי, ונפלתי מהכסא מהמחיר שזה עלה בשביל פרוצדורה כל כך קצרה ופשוטה שכבר יצא לי לעבור עם ילד נוסף עוד בימי האישפוז בבית החולים. ולוקחים חצי מהמחיר על 'פגישת יעוץ'- לא הייתי מגיעה אם לא היו ממליצים לי גורמים מקצועיים...

בקיצור חיפשתי באפליקציה התרת לשון אבל לא בדקתי אף אוזן גרון אלא מי שעושה את זה והוא כירורג ילדים. מצאתי תור למחרת במקום נגיש יותר מאיכילוב, ובעלות של ביקור אצל רופא בקופה.

בהצלחה!

אני בכללית..

אני במכבי.

אצלנו באפליקציה יש אפשרות לעשות חיפוש גם לפרוצדורה וזה החיפוש שעשיתי

ד"ר רפאל יודסין הוא אחד המומחים לזה, והוא מקבל פעם בשבוע בכללית בשכונת מקור ברוך (בשאר הזמן בשר"פ של הדסה עין כרם, בעיקרון. זכור לי שזה עולה 300 בערך, אבל לא בטוחה כי בסוף התרנו אצלו בקופה).

המאוחדת. הוא עובד גם בכללית.

קצר וחינמי

כמה עלה לך?

עלות פרטית באיכילוב:

התרה 750 / 850 (לא כתוב לי ברור)

בדיקה 350

לא ברור לי אם יש התרה, האם משלמים גם על הבדיקה או שזה כלול ב850.

יש גם מרפאה פרטית של ד''ר בוצר. עולה 925 בדיקה ועוד 925 התרה אם צריך. אפשר לקבל החזר קטן מהכללית.

יודסין מקבל במרפאת הכללית מקור ברוך, פעם בשבועיים בערך. קובעים תור דרך *2700. ואז זה עולה רק עלות ביקור אצל רופא מקצועי (35 בערך).

אפשר להגיע אליו גם דרך שרפ הדסה עין כרם, אם יש כללית מושלם זה עולה 250.

אני שלחתי ערעור לכללית, ואישרו לנו טופס 17 לאיכילוב. כי רק שם יש מרפאת לשון קשורה, והסברתי למה המקרה שלנו דורש דווקא מומחה ספציפי.

בעיניי עדיף תמיד לצפות ללידה בתאריך מאוחר ומקסימום להיות מופתעת לטובה.

לא חושבת שכאדי לך לנסות זירוזים טבעיים בשלב כ"כ מוקדם.

סתם מתיש ומעצבן וכנראה שלא כ"כ יעיל.....

עדיין ממליצה לא לדחוק את הקץ...

עדיף לשנות מיינד ולהנות מהתקופה

להנות מהקצת שקט לפני שהחיים מתהפכים. אבל עדיין אני על קוציםם

יום הולדת בתשעת הימים זה די מבאס

כתבת מדויק.

מתסכל פשןט מתסכל

כבר אין לי כח להלחם ולעשות דברים עם כל טיפת כח שישלי

פשוט מיואשת

סליחה שניצלתי את התגובה שלך🙈

ממש מזדהה,

אני אחרי בוקר שלם של הקאות

וחייבת להופיע בעבודה,

פשוט השרשור שלך בא במקום,

יש כזה דיסוננס מטורף בין איך שמרגישים לבין איך שכל העולם מצפה שנתפקד.

אנימלא חושבת שהבעיה אצל הרופאים...

הבעיה אצל כולנו , לא באשמתנו, אלא הפתרון אצלנו אני מתכוונת..

אנחנו בקצב חיים מטורף, מנותקים מהטבע, מהנשימה, מהמחשבה, הכל מהר, על אוטומט, הספקים, הספקים, הספקים

להוכיח את עצמי לכולם

וכו וכו

..

אז זה לא אשמתנו

המירוץ הזה

אבל הפתרון אצלנו...

וזה קשה

מאוד...

אבל לפעמים

אין ברירה לעצור...

בכל מקרה חיבוק גדולללל

וזה עובר!!!!

לא מסכימה איתך רופאים לא אמורים לרפא את הבחילות וההקאות

ככה זה לחלקנו, זה הריון (לחלקנו), וחוץ מהכמה כדורים, ועירוי, מה את עוד מציעה? להעלים את זה אי אפשר.

כן מסכימה שמקומות עבודה בישראל, יאשרו חופשת מחלה לאישה עם היפרמאזיס, כי באמת שלא ניתן ללכת לעבוד עם ה"מחלה" הזו.ביטוח לאומי, משרד הרווחה, העבודה והלא יודעת מה, צריכיםפ להכיר באישה עם היפרמאזיס כמחלה ולתת לה אישור לשהות בביתה, עד שתתאושש (לרוב עובר אחרי חודשיים- שלושה)

קשה מאוד מאוד

בכל אופן במצבים דורשי אשפוז.

לא עשו לי שום בעיות. אישרו תוך יום מהגשת הטפסים ותוך יומיים הכסף היה בחשבון.

נתנו לי שמירה לחודשיים, הספיק כי היה גם חודש של מלחמה ופסח בהתחלה, שלא עבדתי.

וזה היפרמאזיס לכל דבר(פשוט לא מאשפזים, כי עושים עירוי בקופה ושלום)

האמת שאני אף פעם לא ניסיתי לקחת שמירת הריון בגלל זה, כנראה באמת אפשרי.בהיפרמאזיס, אצלי בכל אופן, המצב כל כך נואש, שממש לא מעניין אותי העבודה והכסף באותם הימים.רק שיעזבו אותי להקיא ולסבול בשקט.

לשאלתך, הלכתי ללמוד רפואה כדי לעזור לאנשים ולרפא אותם.

להתאים גיל לעובר ולפתח בדיקות יכול להיות מציל חיים, והציל חיים של לא מעט עוברים ואמהות כך שלא הייתי מזלזלת בזה.

עברתי הריון, הרגשתי זוועה ויחד עם זאת שימח אותי מאוד שניתן להציל את חיי וחיי תינוקי בזכות בדיקות. והצלת חיים עומדת בעדיפות עליונה בפיתוח והשקעת תקציבים.

רופא שאומר שהריון הוא לא מחלה זה בעיה כי יש פעמים שהריון הוא אכן מחלה.

אבל לא ברור לי היציאה נגד ציבור הרופאים בישראל

ומאיפה את יודעת שלא מתאמצים למצוא פתרון? הבעיה היא שההורמון שמחזיק את ההריון הוא הוא זה שגורם לצרות שנלוות אליו אז את הגורם לא נוכל להעלים ובסימפטומים עושים כמיטב היכולת לטפל, בין אם זה בונגסטה או זופרן במצבים קיצוניים יותר.

סטודנטית לרפואה, אמא.

95 בצום,או אחרי סלט?

מה הערכים שלך בדרכ?

בצום היו תקינים אבל התחילו לעלות- 105 וכזה...

העניין הוא שגם אחרי אוכל אני רואה שיש עליה.

אפילו שהיא עדיין בגבול התקין-

אם פעם סלט היה מביא אותי ל80- היום הוא יכול בכיף לעשות לי 95.

יכול להיות ירק ספציפי שמקפיץ סוכר

זה רק סלט?

או בעוד דברים?

מהנסיון שלי כל הריון היו דברים אחרים שהקפיצו את הסוכר,תנסי לעקוב בנפרד אחרי המרכיבים.

לפעמים גם טונה בשמן. לפעמים קוטג'.

לא משהו שאמור להעלות סוכר.

שווה לך לבדוק.

קוטג' לי היה בסדר.

תנסי במקום אולי ביצה קשה

תנסי גם לבדוק פלפל,לא אמור אבל יש הפתעות בחיים האלה.

הבעיה שהרופאה רוצה שכבר אתחיל גלוקומין ואני ממש ממש ממש לא רוצה תרופות

לידה שמתפתחת לבד

זה מאזן ממש.

ועושה טוב לגוף והכי חשוב שזה מאזן את הסכרת.

לי לא

אני גיליתי על סכרת רק לפני שבוע ואני עוד בשלב שבודקת מה מעלה. גם לי יש קצת חריגות לצערי..

הכי עוזר הליכה נמרצת בערב לפני השינה לפחות רבע שעה

חוץ מזה לאכול משהו שומני לפני השינה- חופן שקדים, או משהו בסגנון