ברמה האמונית - קטונתי...

״אין רע יוצא מידי ה׳״.

שולחת  חיבוק ענק.

לי עוזר באופן חלקי הגישה של הרמב"ם, שדברים רעים קורים בגלל שאנשים בוחרים לעשות רע. הקב"ה לא מונע אותם כי העולם מתנהל לפי בחירה חופשית, ולאדם יש אחריות על עצמו ועל הברואים האחרים.

ברור לי שכל הרוע הזה הוא בגלל חמאס, לא בגלל הקב"ה.

זה עוזר חלקית אבל משאיר אותי עם שאלות במקומות אחרים.

גם לי עוזר חלקית

מעלה עוד שאלות שכליות...

אין לי מה להגיד

רק לומר שכשהתחברתי לדברים מחזקים נניח קבוצת תמצית החדשות/ חדשות משמחות/ הייתי בסביבה תומכת

זה מאד עזר לי לחיות טוב.

יש לך פרשנות. הנחת יסוד

שה' הוא טוב ומי שהוא טוב לא יכל לאפשר לרוע כזה לקרות.

וממילא אם קרה

אין בך הזדהות עם אלוקים שהןא כנראה לא באמת טוב (חו''ש)

וזה מובן מאוד מצד אחד

אבל..

מציעה לך לשים רגע סימן שאלה על ההנחת יסוד הזאת

טבעי שהקשר שלנו עם ה' זקוק להרגיש בטחון שהוא טוב

אבל מבט קצר בכל ההיסטוריה של עמ''י מלמד אותנו

שבפועל המציאות היא יותר מורכבת

ויש בה גם תקופות של הסתרה ושל מקומות שממש לא נראים כטובים..בלשון המעטה

ובכל זאת

כנראה שלצד זה.יש אפשרות לפגוש את ה' כטוב ומטיב

איך?

א. אפשר ללמוד ולהעמיק ולברר לעומק את נושא הרע בעולם.

בתניא ובפנימיות יש על זה הרבה עומקים

ב. אפשר גם לבא מכיוון אחר

ואם נגיד תחליטי שאת לא בעניין יותר

וזהו

אז עם מה תשארי? באיזה עולם? עם איזו משמעות?

עבור מה החיים בעצם?

באמת את רוצה פשוט לאצלהאמין בשום דבר ולחוות את עצמך כבודדה בעולם בלי שום נוכחות מעבר? בלי שליחות?

הכוונה היא

שהכי קל לומר - מה לא

מה אני לא מאמינה

אבל יותר מדוייק

להבין מה כן

כי אין באמת באמצע

להיות באמצע זה להשאר לחיות במרחב מאוד תלוש ומסופק

זה רק נראה קוסם מבחוץ

אבל זה לא באמת ככה

וגם לשאול את עצמי אם זה הזמן להחליט ולהכריע

אנחנו בתקופה ובסיטואציה שהכאב עדיין נוכח וטרי

אנחנו בתוך ולא אחרי

זה לא הזמן למסקנות

מותר חשאול

כולנו שואלים

אבל תשובה אמיתית

מגיעה אחרי הקשבה וסבלנות..

לא בחפזון ומתוך הצפה רגשית.

אין שליחות?

ונקודת ההנחה שה' הוא טוב ומיטיב מבוססת על מקורות בקודש. רק שאנחנו לא מבינים מה טוב בזה.

ואיך אפשר להבין בכלל מה קרה ב7.10 ולשפוט את זה לטוב?? זה מזעזע בכל קנה מידה אפשרי.

ואת השיעבוד במצרים? ואת הגלות הארוכה? ואת הפוגרומים?

לפעמים אנחנו כל כך מרוכזים בדור שלנו שאנחנו שוכחים מה היה כאן לפנינו.

כן, היו דברים נוראים יותר.

כעת אנחנו במצב שבו יש לנו מדינה וצבא חזק שיכול להילחם ולהגן עלינו. במשך אלפי שנים יהודים חלמו על דבר כזה.

אנחנו רק פסיק קטן מתוך כל העולם של ה'. הקב"ה מכוון את העולם לפי תכנית אלוקית, ואנחנו רואים פסיק קטן ממנה. אז אנחנו לא יודעים לאיזה טוב זה יוביל, אבל אנחנו לומדים מההיסטוריה שהקבה לא עושה שום דבר סתם. 

נפל לי האסימון שאם הייתי חיה בתקופה קשה אחרת אולי לא הייתי נשארת מאמינה.

פתאום אנשים שמספרים שחזרו בשאלה בעקבות משבר בחיים שלהם - פתאום זה לא נשמע לי מופרך כמו פעם.

שהיה סדק עוד מלפני, לדעתי השבר שהגיע הוא רק הקש ששבר את גב הגמל, והרבה פעמים מה שמכריע את הכף ונותן את הגושפנקא.

וגם בעיניי זה לא מופרך האמת. בעיקר בתור אחת שעשתה תהליך הפוך. השאלה היא אם את 'זורמת' עם זה או שאת רוצה להתנגד לזה.

ואם את מחפשת להילחם בזה, הייתי הולכת אחורה לפני ה7.10, או אחרי אם תרצי, ובודקת בכל נק שהעלית איפה זה נגע בך עוד קודם. אבל זה נבירה.

יש כאלה שבסוף זה לוקח אותם לחקר שכלי שמביא לאמונה למעשה

יש כאלה שבתום החקר או בלי לסיים אותו, יחליטו שזה בסדר להם גם בלי לחקור יותר מדי ושהם נשארים מאמינים ומקיימים גם בלי להבין עד הסוף מתוך הבנה שלא הכל יתיישב על הלב, או כי מציאות אחרת לא באה בחשבון

ויש את מי שבאמת יחצה את הקווים שלו

אבל זו באמת עבודה פנימית מאוד אישית

אבל הם לא מזדהים עם השליחות שלהם כנשמה שירדה לעולם בשליחות אלוקית

אז כדי למחאצאת הצורך במשמעות הם מייצרים אלטרנטיבה של שליחות אנושית בעבודה שלהם או בחינוך ובמשפחה וכו

וזה מקסים

כולנו האמת עושים ככה

אבל כן חסרה שם משמעות ושליחות אלוקית

שעבורה באנו לעולם

הנשמה שלנו ירדה לפה

זה הסיפור המהותי של העולם.

לי היה קשה בעיקר סביב העניין הזה של "העם הנבחר". העם הנבחר למה? להרצח באכזריות בלתי נתפסת דורות על גבי דורות? יש בזה משהו שעשה לי כזה- מה נותנת לי הנבחרות הזו מלבד צער בלתי נתפס? מה רע לשוודי בשוודיה שלא חי בתחושת נרדפות מהיום בו הוא נולד? מה הוא מפסיד שאני כביכול הרווחתי?

אם זו העסקה אז לא תודה🫠

זה עצוב לי כי אני אוהבת את היהדות והדת והעם וישראל. כבר לא ברור לי במה אני מאמינה.

אבל יש רגעים כמו התקופה הזאת שזה מרגיש יותר מדי. שפשוט בא לי לעזוב הכל לקחת את המשפחה שלי ולעבור לאיזה מקום שכוח ויפה שאף אחד לא ישנא אותי בו. אבל זה לא באמת יקרה. אבל הפנטזיה הזו של פשוט לחיות בלי פחד היא פנטזיה קורצת...

שחיזקה אותי,

על זה שדווקא הלחצים והסטרס בארץ שלנו גורמים לחברה ממש שונה- יש הרבה יותר אופטימיות ואושר מכל מדינה מערבית אחרת..

אני אנסה לצרף ..

מחקר שעשו שני יהודים אמריקאיים

ובעלי הרבה אומר לי וזה מחזק אותי

יהודים לאורך הדורות תמיד סבלו

והרבה מעבר למה שאפשר לדמיין

בלי צבא ומדינה שלנו..

אבל המשיכו להאמין וזה חיזק אותם והפך אותם לקדושים ונעלים יותר..

וזו המשימה שלנו

וזה בסדר רם קשה ולוקח זמן להיכנס לזה..

בכל חברה של אנשים יש פשע,תאונות ופחד.

ובמקרה הזה החמאסניקים ימח שמם רצחו וחטפו גם לא יהודים.

תנסי אולי להתמקד בקטע של העם הנבחר דווקא מהצד החיובי...

שלא חווינו בימי חיינו וכבר עשרות שנים. משהו ענק ובלתי נתפס.

תראי ה' אוהב אותנו. לי זה ברור כשאני מסתכלת על ההיסטוריה והתורה.

אבל הוא נתן לנו בחירה חופשית. ובחרנו להתעלם מההתעצמות של חמאס, בחרנו לתת להם כסף ודלק וחשמל, בחרנו לא להגיב לכל טיל, בחרנו לבנות הגנות במקום לבנות הרתעה וכו'.

יש לנו בחירה חופשית. ובחרנו רע. יש לזה תוצאות.  

בנוסף, אולי כשעם ישראל קצת שוכח מי הוא ומה הוא ועוד תהליכים קשים שקרו פה בשנה שעברה, ה' מנער אותנו כדי שנעלה בעוד מדרגה בגאולה. עצוב לי מאוד מאוד שזה בכזה כאב ובכזה הסתר פנים. ולא בדרך יותר טובה. אבל בסוף יש משהו גדול מעבר שקשה לנו לראות עכשיו. כי באמת כל כך כואב.

בתחושה שלי הרוע סביבנו מחכה תמיד להזדמנות. ולפעמים ה' מסיבות שונות שאולי אפשר לשער או שנדע בעוד שנים, מוריד לנו את ההשגחה המיוחדת לצערנו. ואז הרוע משתולל.

אלה נקודות שעוזרןת לי בעומק לשמור על האמונה. להתפלל ממש שלהבא נתעלה בדרך חיובית ושנבחר בטוב ושנוכל לראות את הטוב שיצא מכל בכאב הזה כבר בימנו.

אם את מחפשת להתחזק את יכולה לפתוח שיעורים של רבנים על התקופה ולהפחית צריכת חדשות (ממליצה על תמצית החדשות בווצאפ).

באופן כללי יש תקופות יותר קשות ומאתגרות באמונה ולפעמים גלים של קושי במצוות. אני בעד לקבל את זה באהבה להבין שזה חלק מהחיים הדינאמיים. לרוב זה משתפר. חיבוק! 

אבל מסכימה עם זה בתור עם.

בתור פרט ופרט- מה אשמים האנשים שנפגעו?

וגם מה שמתסכל זה שלא עם ישראל בחר מה שכתבת אלא המנהיגים שלו. וברור שהיו מלא אנשים ''פשוטים" שהתריעו וביקשו ובחרו שונה אך לא הקשיבו

ולא אשמים בשואה. ולא אשמים בתש''ח. ובפוגרומי העבר.

זה נכון. וזה קשה.

ולכן אני לא יכולה להגיד שאני בשלוות נפש ולא דואגת לאהובי ליבי שאין להם כמו לכולם שום תעודת ביטוח. אבל זה לא מוריד מהאמונה שלי בדרך ה' ובכיוון של העם.

וגם מאמינה בכל זאת שגם בתוך התפרצות רוע על כל העם עדיין יש גם השגחה פרטית. ואם מישהו סיים את תפקידו לכאבנו הרב בגיל 30 זה גם משמיים. גם אם בסיטואציה אחרת היה ממשיך לחיות. בסיטואציה הזו היה הדין שיסיים את תפקידו. לא מוריד מהכאב והצער שלנו פה. אבל כן מנחם במחשבה על הנצח.

את יכולה לשאול את אותה שאלה גם על כל דבר כואב. מה אשם תינוק שנולד חולה וסובל וצריך לעבור מלא פרוצדורות? מה אשמה אמא טהורה שקיבלה סרטן?

לא אשמים. אבל פה כן יש אמונה שיש חשבונות שאני לא מבינה ולא יכולה להבין. וכנראה שהכל חלק מתוכנית גדולה יותר אישית וגם לאומית. וזה חלק מהחיים האלה כפי שאנחנו מכירים אותם לפני שיגיע תיקון שלם של חטא אדם הראשון ותחיית המתים. לא הובטח לנו פה רק טוב. מקווים לטוב. מתפללים לטוב. פועלים כדי שיהיה טוב כמיטב יכולתנו. הבטחה? אין. אשמה? לרוב גם אין. חשבונות שמיים.

לגבי מה שכתבת על ההנהגה. אני איתך וכועסת על המחדלים כמובן. אבל בסוף ההנהגה היא בהחלט שיקוף כלשהו של העם. בוודאי שבדמוקרטיה. הטעויות שלהם הן שלנו. אין דרך אחרת להתבונן בזה. חלק מתיקון העולם זה ללכת ולהסביר ולהקשיב ולעשות שינוי. לא שאני עושה את זה כן? אבל מי שיש לו כוחות וזה בוער בו. זו הדרך. 

חוויתי את ההרגשה הזו בעבר כשהילד שלי היה מאד חולה ותהיתי למה מגיע לתינוק קטן לסבול.

עשיתי שינוי דתי גדול גם בגלל זה.

האמונה שלי השתנתה, הבנתי שבעולם יש הרבה רע, אבל לכל אדם ניתנה האפשרות לבחור:

איך להתמודד

מה לעשות

מה לחשוב

איך להשפיע

העשייה והמחשבה יוצרות את רוב המציאות.

גם לגבי המצוות, יש את הבחירה. אני לא עושה כי חייבים, אלא עושה מה שבוחרת לעשות.

זו טלטלה ענקית. נפשית ומטרידה.

אני באופן אישי הולכת עם המשפט- במופלא ממך אל תדרוש

לא כל דבר אנחנו מבינים, למרות שיש כל מיני סברות שאפשר להציע. אבל לוגיקה לא תמיד מתחברת למי שנמצא בטלטלה נפשית ומשבר אמוני.

לפעמים זה ירידה לצורך עלייה, לצורך בחינה מול עצמי של איך אני רואה את הדברים וליישב אותם על הלב. צריך לגדול לתוך הקומה החדשה שעולים אליה. רבי נחמן קורא לזה ''רצוא ושוב"

בעיניי את בצומת של מבחן באמונה, רבחם מאיתנו שם, שנמדדת הרבה פעמים מול ספקות. ותפיסה של מהי אמונה ואיך אני רואה את השגחת השם, שיש לה ביטויים מעשיים, היא רחבה מאוד.

הגיוני גם שהטראומה הנפשית מערערת את כל מה שהיינו בטוחים בו, החל מבטחון אישי בתוך הבית וכלה באמונה.

השבר הוא גדול, וידענו כאלה גם לפני לצערנו ועדיין עם ישראל חי ומחזיק באמונה בהשם

שולחת לך הרבה כח ❤️ ומקווה שתמצאי את הדרך ליישב את הדברים על הלב

על אמונה צריך לבקש

זה לא ברור מאליו שיש אמונה. כי אנחנו עומדים בנסיונות כל הזמן, כל אחת מהמקום שלה וגם כולנו כעם. כקולקטיב.

בפרשה הקודמת השם אמר ליעקב: אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה.

השם איתנו גם במיצר, איפה שהאמונה שלנו קטנה וצרה יותר מפאת חוסר היכולת להשיג בשכלנו מהלכים אלוקיים.

איך רואים את זה ואיך מצליחים להחזיק בזה? עבודת התודה. ובקשה לקבל הרחבת הדעת

עם כל הצער על מה שקרה, עדיין יש לנו המון על מה להודות. המון. הצער תופס מקום, אבל הוא לא חזות הכל. יש לנו ובנו וסביבנו הרבה מציאות של טוב. והטוב הזה לא הגיע יש מאין. והוא ניתן כמתנת חינם. 

זה ממש נכון. הגיוני שעולות שאלות.

אבל צריך לזכור שה' לא חייב לנו כלום. זה דבר ראשון.

דבר שני, כמו שכתבו פה, יש את עניין הבחירה החופשית. ה' לא מונע מאנשים לעשות מעשים רעים. זה חלק מהתפקיד שלנו, כחברה, לתקן את העולם ולהביא טוב.

היה לא מזמן ראיון מאוד נוגע עם האישה שהקימה בית כנסת בקיבוץ בארי. שכחתי את שמה. והיא דיברה ממש ממש יפה. היא אמרה בין השאר משהו שממש התחברתי אליו - השנה האחרונה הייתה מאוד קשה, עם הרבה מחלוקות בעם. וזה נראה כאילו בשמחת תורה עם כל הריבים ה' זז קצת הצידה מכל המריבות, לרגע, וכשזה קורה נכנס הרוע (לא זוכרת ציטוט מדוייק).

כשיש הסתר פנים כי אנחנו מתנהגים רע, ואין השגחה ניסית עלינו, החמאס פתאום יכול לפרוץ ולפגוע ואין נס גדול שעוצר אותו. רק במקרים פרטיים.

ככה שאנחנו צריכים לראות במה אנחנו יכולים להשתפר ברמה האישית וברמה הלאומית. זה זמן של בירורים, של דיוק.

בהצלחה ובשורות טובות לכולנו

אבל ברמה הלאומית של עם ישראל.

ברמה האישית של כל פרט ופרט שסבלו- זה מעלה שאלות קשות. אי אפשר לדעת חשבונות שמיים. אבל נקרע הלב מלראות תינוקות וקשישים סובלים.

איך זה טוב לנו, אם ננסה ונתלה את האמונה במסקנה של התפיסות השכליות שלנו

אז כנראה שלא נרצה להאמין בשכל.

ואגב כאב לי לקרוא את הדברים, לא כי אני לא מבינה, אני מבינה בעולם וגם הגיוני

אבל פשוט ברגע שנכנעים לניסיון באמונה, כי זה סוג של ניסיון, ומתחילים להוריד פה ושם במצוות

אז זה עוד יותר גורם לחבל שקשור ביננו לבין הקב"ה להתרופף, והחוסר באמונה מתחזק ומתחזק... 

כל מצווה זה בעצם חוט בחבל הזה.. אבל לא משנה...

מה שרציתי בעיקר להגיד, שמבחינתי ה7.10 זה אותה אכזריות וכאב כמו שחווינו בשואה, ובתקופות שונות בהיסטוריה,

חורבן הבית שגם מתו כמויות של יהודים, בספרד וכו' לא חסר. 

אני לא אשאל את השאלות האלו עכשיו, אם כבר הייתי צריכה לשאול אותם ממזמן שקראתי על ההיסטוריה שלנו.

ומה עם כל העונשים שמחכים למי שלא שומר מצוות, זה פחות גרוע? למה בכלל יש מירוק וסבל, מה זה משנה אם זה פה או בעולם הבא?

ולא רק מצד פורענויות אלא גם מצד קשיים וניסיונות מטורפים של אנשים, כאבים שעוברים וכו'.

בעניין הזה, הכל נראה לא הגיוני...

אבל האמונה שלי ממש לא תלויה בזה.

לא בטוב של העולם ולא ברוע ובאכזריות. 

לא בחיי נצח שמבטיחים ולא בגיהנום ושלל עונשים למי שלא הולך בדרך...

וזה, כי אני יוצאת מנקודת הנחה שאני לא אבין.

שהמושגים שיש לנו והתפיסות שיש לנו לגבי טוב ורע

הם לגמרי שונים במושגים של נשמה, נצח, ועולמות עליונים.

ומבחינתי באתי לכאן אחרי שהייתי למעלה תקופה, אז אני מאמינה שבתוכי יש את התשובות והאמת לאמיתה.

רק צריך לגלות אותה.

ואי אפשר באמת להתכחש לזה שיש בנו חלק אלוק ממעל, מרגישים את זה בהרבה הזדמנויות,

זה חזק מאיתנו...

ואין באמת תשובות אחרות למשמעות העולם מבחינתי,

גם אם קשה וגם אם יש כעס כביכול אז אני פשוט אקח את זה כמשימה לצעוק לה' שיחזיר לי את האמונה

כי האמונה מבחינתי זה בכלל דבר רוחני

ואם יש סדק באמונה שלי, יש סדק רוחני שאני אצליח "לסתום" אותו בעזרה של תפילות ועוד יראת שמיים, לא להפך.

וזה קרה לי פעם, אבל הצלחתי להשתחרר מ"הספקות" כי התעקשתי על זה,

לא הייתי  מוכנה לחיות עם עצמי במציאות של חוסר אמונה, אין מצב. אני יודעת מה האמת וחשתי בה. 

זה קצת כמו לחימה. בתוך תוכך...

נקודה נוספת, אני רואה מסביבי את הצדיקים שבדור, כאלו שבעיניי לפחות משקפים את מציאות ה' בעולם

וזה מאוד מחזק ותומך בתפיסה שלי על המציאות, על העולם, על ה' ועל עצמי כיהודיה, זה משלים עוד איזשהו פאזל... 

אני רואה את הענווה שלהם, ההתבטלות, המידות הטובות, הקדושה, אהבת ישראל, ההוד שעוטף אותם, ועוד ועוד...

וגם מקריאה על צדיקים שהיו ואינם, זה מאוד מוסיף לאמונה וליראת שמיים...

אז לא יודעת אם ביקשת עצות, אם לא, אז אל תקראי את ההמשך,

העצה שלי זה דווקא לא להתרופף במצוות כשיש ספקות, לא ללכת על הברור מאליו

הברור מאליו זה כביכול להתרופף פה ושם כי יש בי כעס או ספק, או חוסר הבנה,

לא, להפך, אני יותר מהדקת את הקשר עם ה' ויותר מקפידה במצוות, ואפילו אלו שהכי קשה לי בהם

ומוסיפה לזה הרבה בקשות וזעקות פנימיות לה' שיוציא ממני את הספקות שנכנסו בי בעל כורחי (כי כן, זה בעל כורחה של הנשמה)

ולדעתי אח"כ הכל חוזר לקדמותו בתוספת חיזוק ואור... אולי אפילו איזשהו קפיצת מדרגה באמונה.

לפחות אצלי זה עבד, כבר פעמיים או יותר... 

בהצלחה

ורציתי גם לתייג את @באורות, התגובה שלך נגעה לליבי... 

בין רמת האמונה לרמת האדיקות של שמירת מצוות.

אם נדמיין את זה כמו בקווים על הגרף,

אז הגיוני שבשרטוט גס יהיה קשר בין המגמות,

אבל אם משרטטים בשרטוט עדין,

בהחלט ייתכן תקופות שאחד עולה בעוד השני יורד.

לא צריך להיבהל מזה ולפעמים שינוי בתפיסה שלנו יכול לעצור את ההשפעה על הגרף של השני.

כלומר, זה בסדר להיסדק באמונה, אבל זה לא בהכרח אומר להקפיד פחות בשמירת מצוות בטווח המיידי.

ויכול להיות גם הפוך, להתחזק באמונה ולשחרר בקיום מצוות.

אני חר חושבת שיש עדיף או לא עדיף, אלא שיש ירידות בנפש באמונה או בהקפדה והנפש צריכה את השחרור כדי למצוא את השלווה, ומשם לצמוח.

בקיצור, תהיי קשובה לעצמך, זה בסדר לפרוק ולברר ולחפש תשובות אז תשתדלי לא להכניס את עצמך למדד הדתומטר ולבחון כל הזמן ולהוכיח לעצמך שהנה, לא הקפדתי ליטול ידיים, הנה ההוכחה שהאמונה שלי נשברת...

תנסי לנתק את שני המישורים ולברר מה נכון לך לגבי כל אחד מהם באופן בלתי תלוי.

שולחת חיבוק על ההתמודדות, ה7 לאוקטובר גרם לנו לטלטלה בעל כורחנו.

גרם לנו לשאול שאלות מכאיבות. שולחת חיזוקים ומקווה שתצליחי לראות את הטוב 🤗

שאני נוטלת ידיים לפני לחם, עוברת לי בראש המחשבה- למה? מה זה חשוב כל כך? אני עושה את זהכדי להתקרב לה' שגרם ל7.10 לקרות?

וגם זה מעלה שאלות על תקופות בעבר שרק עכשיו מתחוור לי ממש איזה קשה היה אז.

וכשניסיתי לעשות ולהתעלם מהמחשבות הרגשתי שאני עושה שקר בנפשי. 

אני יכולה להבין מאיפה זה מגיע

אני חושבת שהדבר הכי קשה בכל מה שכתבת זה עצם הריחוק מה', ההרגשה שהוא כועס/נוקם/עושה רע.

ספרי לו שאת כועסת, שאת מאוכזבת

תשאלי אותו איך הוא עושה ככה לעם האהוב שלו

תשובות יגיעו...

העיקר, שתפי אותו בקושי שלך להאמין בו, לקיים מצוות.

הוא מקשיב להכל💗

כי בעיני זה מקום מאוד מאוד פרטי, והתשובות החיצוניות מעולם לא הניחו את דעתי, זה תמיד היה צריך להגיע מבפנים.

אני לא במקום של לשאול האם ה' קיים כי ברור לי מעל כל ספק שכן. מדינת ישראל היא ההוכחה החיה והבועטת מבחינתי לאמיתות התורה.

כל חיי גדלתי על האמירות האלה שה' טוב ודרך הטוב להיטיב,

והאמת שלזה אין לי תשובה. מבחינתי כמויות הרוע שהאנושות עברה ועוברת כדי לגלות את האור והאהבה והאחדות, בעיניים שלי הארציות- לא שווה את זה. אבל כיון שאין לי ספק שה' באמת באמת טוב, אז אני נשארת עם הסימן שאלה הזה ומקוה שבעולם האמת אני אבין יותר. אבל לוקחת בחשבון שאין לזה תשובה טובה, ועדיין אני לא יכולה להתכחש לעובדה שאני מאמינה בכל ליבי בתורה, ושכשמשהו לא מתיישב על ליבי אז לא התורה היא הבעיה אלא ההבנה שלי, וזהו.

ובסוגריים, מאמינה שעולם ההלכה צריך להתנער ולהתחדש קצת עם כל מיני דינים וגדרות וסייגים שהעמסנו על עצמנו במשך דורות של פילפולי הלכות שלא תמיד מחוברות לעולם שמעבר לשערי בית המדרש, כי הגלות והכל, ושהן קצת מאפילות לנו את מתיקות התורה, אבל זה כבר נושא אחר.

על המקום שהוא מעמיד אותי בו, על הקשיים, על הלבד, על הבכי ועל התקווה...

ורק לקוות ולהתחנן שיקשיב לי וישמע אותי כמו אבא אוהב ושלא ישפוט אותי על הכעס שלי כלפיו ועל האכזבה.

שולחת לך חיבוק💙

אם זה מפיל אותך באמונה.

להפך, תשמעי סיפורים של ניצולים (זה גם שאחותי ייעצה לי בנושא אחר), היא הלכה לבקר פצועים אחרי מה שקרה וזה משהו מאוד מחזק שגם מאוד חיזק אותה.

איך בניסים שונים אנשים ניצלו ואיך ה' שומר

מה שקרה זה נורא (ולא מאוד חריג ביחס למעשי ברבריות שונים שנעשו בעבר), אבל בע"ה זו המלחמה האחרונה וה' שומע אותנו ושומר עלינו

ובאמת קשה כל כך להבין למה בשביל להגיע לטוב צריך לעבור דרך כל כך הרבה כאב.

אבל האמת שהרוע הזה לא חדש. עם ישראל חווה כל כך הרבה רוע ואכזריות לאורך שנות הקיום שלו. מה שחווינו פה עכשיו זו טעימה קטנה ממה שעם ישראל חוו בגלות כל כך הרבה שנים. זה מה שנאמר לנו "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה…", זו ההסתרה שבתוך ההסתרה, שכל כך קשה להכיר ולהבין שעדיין הקב"ה איתנו, אבל ר' נחמן, שגם הוא חווה צרות גדולות לאורך שנות חייו, כבר כתב לנו שבוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.

אנחנו חיים בדור שבאמת כבר לא האמנו שנחווה שוב צרות כאלו. לכולנו זה היה שוק מטלטל. והשוק הזה מערער לנו הרבה תפיסות עולם, ומצריך אותנו לבנות מחדש את ההסתכלות שלנו על העולם.

אז זה הגיוני וטבעי לבחון שוב גם את האמונה שלנו. גם היא צריכה בירור.

אני דווקא מרגישה על עצמי שהאמונה שלי בקב"ה התחזקה בעקבות מה שעברנו.

אני מרגישה שעד עכשיו יותר מידי סמכתי על 'כוחי ועוצם ידי' של הצבא שלנו. והטלטלה הזו הביאה אותי להבין שאנחנו לגמרי בידיים של הקב"ה. שכל השמירה שיש לעמ"י כל השנים מאז שקמה מדינת ישראל - הכל בזכות שהקב"ה נותן ברכה בעשייה של הצבא. אבל ברגע אחד של הסתרה "ברגע קטן עזבתיך" - כל היכולות המופלאות של הצבא לא יכולות להציל אותנו.

ולמה הקב"ה נתן לרגע הזה לקרות? למה הוא הסיר את ההשגחה מאיתנו באותו בוקר של שמחת תורה?

קודם כל התשובה הכי אמיתית היא שאין לנו נביאים ואנחנו לא יכולים לדעת באמת חשבונות שמיים.

אבל כשאני לומדת תנ"ך הדבר שהכי בולט לי זה שההיסטוריה של עמ"י קשורה באופן ישיר למעשים שלנו. הקב"ה רק רוצה שנעשה טוב ונעשה את רצונו, והוא ישפיע עלינו טוב עד בלי די. אבל כשאנחנו הולכים בדרך לא נכונה, הקב"ה מאפשר לרוע לפגוע בנו, לא מתוך 'נקמה' או רצון להרע ח"ו, אלא כדי לשמור עלינו שלא נידרדר לרע יותר גרוע.

בדיוק בשבת האחרונה הרב ראובן ששון כתב בדף פרשת שבוע (וגם דיבר בשיעור שלו) על מהות הרע ותפקידו בעולם, לאור הפרשה ובחיבור לימינו.

האמת שהדף כולו שווה קריאה. אבל אני רוצה לשתף פה במשל שהרב הביא שאני מרגישה שמאוד מדוייק למה שקרה לעמ"י פה.

המשל הוא למלך שיש בממלכה שלו מקום עם תהום מאוד עמוקה ומסוכנת. המלך אומר לבני הממלכה שלא יתקרבו לשם, כדי שלא יסתכנו. וכדי לשמור עליהם הוא שם ליד התהום כלב שתפקידו לתפוס את מי שבכל זאת מתקרב לתהום. מי שבוחר לשמוע בקול המלך - הכלב לא יפגע בו בכלל. אבל מי שבכל זאת מתקרב לתהום - הכלב תופס אותו, וזה כואב, אבל כל המטרה היא למנוע ממנו להמשיך וליפול לתוך התהום.

כך הקב"ה עושה עם עמ"י. אני לא יכולה להגיד בוודאות מול איזה תהום עמדנו הפעם. בתחושה שלי יש פה כמה כיוונים לא נכונים שהתקדמנו לעברם, טעויות מכל מיני סוגים, שבגללם חווינו את הטלטלה הזו, כדי לעצור אותנו מלהתקדם לעבר התהום.

מצד אחד הפילוג הגדול שהיה בעם וההסתה הגדולה נגד כל דבר שקשור לתורה. מצד נוסף, ההתנהלות מול הערבים בלי להבין באמת מי הם האויבים שלנו שבמשך שנים זממו ותכננו להשמיד אותנו לגמרי (והקב"ה הצילנו מידם. אמנם חווינו מכה קשה מאוד, אבל אם הם היו עושים את התכנון האמיתי שלהם לתקוף אותנו בבת אחת מכל החזיתות - זה היה אולי חסר סיכוי. הקב"ה נתן להם לפגוע בנו, אבל עדיין היתה פה שמירה והצלה מאסון הרבה יותר גרוע. ובלי שהיינו נפגעים לא היינו מבינים מול מי אנחנו עומדים והתהום היתה עדיין פעורה מולנו). ועוד הרבה צדדים שהמלחמה הזו מכוונת ומביאה אותנו לתקן, כל אחד במקומו (שיתפתי כבר את המקום שאני מרגישה שהייתי צריכה לתקן בעצמי. אני רואה גם שינוי גדול בציבור החרדי ובקשר שלו עם העם, המדינה והצבא. ועוד הרבה, שאני מקווה שנצליח להפנים ולחבר לחיים שלנו ולהוביל אותנו למקום נכון ואמיתי יותר גם לאחר המלחמה).

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

וגם במרפאות אחרות שבדקתי באפליקציה.

כרגע אני מחפשת מקום שפתוח מחר לבדיקות דם.

אם אני אמצא מקום כזה, אני אנסה להתקשר ולבדוק אם אפשר להכנס בלי תור.

עונה גם ל@יראת גאולה

שלבדיקת פרופיל הורמונלי, לבוא גם בלי תור, ולדפוק אצל האחות לומר שאני צריכה פרופיל הורמונלי ואין לי תור.

פעם אחרת הייתי עם ילד שקיבל הנחיה במיון להגיע לביקורת בעוד שלושה ימים, כשהתקשרתי למזכירה במרפאה היא נתנה לנו תור בין התורים.

כשתהיה לך הפניה, נראה לי שכדאי להתקשר למזכירה ולומר לה, והיא תיתן לך תור נוסף, יש לה אפשרות כזו.

ותבקשי שיכניסו, חושבת שיבינו שזאת בדיקה שיש לה מועד מסויים שלא מתחשב התורים🤷🏻‍♀️

אצלנו בכל אופן מכניסים גם בלי תור מראש

מוציאים פתק במזכירות

אני מחפשת מקום שיש בו מחר בדיקות דם.

גם אם אין תור פנוי.

התקשרתי גם למוקד של הקופה, מצאו לי רק בבית שמש ובמודיעין עלית.

הגיוני שבכל ירושלים אין שום מעבדה שעובדת בחול המועד?

בכל מקרה, בינתיים עוד לא קיבלתי הפניה.

ואין חי אפשרות לנסוע על הבוקר לעשות במקום רחוק.

אז ננסה לעשות ביום חמישי. מקווה שזה לא יהיה מאוחר מידי.

וגם לזה אני צריכה להשיג תור.

אוף..

אבל בכל זאת הייתי עושה ומציינת לרופא שזה היה ביום 5, עדיין יכול להיות שיהיו נתונים רלוונטיים.

בינתיים בקושי יש דימום, אבל זה לא אומר שבימים הבאים יהיה יותר. נראה לי זה חלק מהבלאגן שיש לי.

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת

במיוחד אחרי התשלום.....

אבל תודה על העצות הן מעולות!

זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.

אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.

בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.

ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.

מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן 

אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה

להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם

אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)

ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי

המציאות היא אותה מציאות

ההסתכלות היא שונה

את אומרת שאין סיכוי לחזור

אז זאת בחירה

כי האופציה קיימת

ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר

מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת

תשאבי כוחות לעוד בחירות

מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור

אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות

יש שם אמבטיה?

אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?

(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)

אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.

ללבוש כולם פיגמות נקיות

ולעשות יום רגוע בדירה

שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך

או שתכינו פיקניק פשוט בדירה

פסטרמה, מצות

קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

בטעויות

שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש

לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד

ספציפית למה שכתבת

אוכל

אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים

אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה

מקלחת

יחסית חם היום

אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר 

לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.

מקלחת לך אצל חמותך

הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים

לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.

לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות

לא עשיתם כוחות

שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר

זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

יגרום לך להתחבר לתהליך ולשמוח שהוא שם..

וכדאי לנסות להנות, זה בכל מקרה יקח עוד זמן בע"ה...