סוד הקסם היפני

הבית העסק הנבחר של יעל זלץ נראה לי ה3 או ה2 בסדרה

ליעץ זלץ יש גם קורס דיגיטלי שמעתי שהוא מאוד מוצלח

לשים במסדרון או בכניסה לבית - יש אחד באיקאה שיש בו איזה 6 ווים, אפשר לקנות שניים כאלו

ברגע שיש מקומות תליה דברים מתחילים להסתדר (כמובן שזה פתרון נקודתי אחד לבעיה אחת)

מעילים-

יש מתלה ייעודי בכל חדר.

שקיות-

לא צריך לשמור המון.

לאחסן בצורה מקופלת בקופסה. בשיטת קונמרי. אפשר קופסאות נפרדות של גדולות בינוניות והקטנות. אני שמה בשקיות גדולות ומאחסנת במיין יחידת מדפים צרה שיש לי צמודה למכונת הכביסה.

לגבי פתרון יסודי, יש מסדרות בתים, וכאלה שעושות ייעוץ- למשל בתאל אליאב. אולי שווה להסתכל באתר שלה לראות אם את מתחברת..

לנו יש עמוד כזה שיוצא ממנו ווים וזה מכיל המון מעילים, סוודרים, מטריות.

נח מאד.

אצלנו זה נמצא בנישה בסלון. בהתחלה העברנו בשבת לחדר, עכשיו רק כשיש אורחים...

שקיות אצלנו נמצאות מקופלות בתוך שקית נייר כזאת שיש לה בסיס, כמו של קסטרו.

נעליים במגירות.

לגבי מה לזרוק- כל כך כל כך מזדהה! אבל גיליתי שאני מסתדרת גם בלי 30! חצאיות לבת שלי (תכלס, היא בכלל לובשת שמלות, אבל החצאיות כאלה יפות וטובות...)

מצרפת ל@באורות שכתבה להעיזר במסדרת בתים. יש לי המלצה. בפרטי אם תרצי.

אתחיל מהסוף, מסדרת בתים, מבינה שמדובר בעלות כספית גבוהה, מבינה שהן עובדות קשה ומגיע להם הסכום, בשלב זה אין לי את היכולת לכזו הוצאה.

מתקן/עמוד למפעילים, אין שום נישה בבית, זו דירת שכירות ואין ככה מקומות אחסון או "פינות".

מתחילים ממקום לכל דבר. אם אין מקום לכל חפץ, יניחו אותו על השולחן/ כסא/ רצפה ואז גם יש בלגן וגם אי אפשר לנקות.

בלי מתקן תלייה אין סיכוי למעילים מסודרים. שאר החפצים צריכים מקום מסודר ששמים אותם שם (ארון/ מגירה/ קופסא)

כשהבית מסודר, יותר קל לנקות אותו.

בחדר ילדים שמנו מעל מיטת הילדה כמו מעקה למעילים על קולב. קצת יותר מסורבל מלתלות על ווים, אבל מסודר יותר

MULIG מוט לתליית בגדים, לבן, ‎60-90 ס"מ‏ - IKEA

מושלם,משנה תודעה,ממש ממש ממליצה!

וזה זול יותר מסדרת בתים.

אני גם בהתמודדות הזאת,לא קל🩵

אם יש לך פייסבוק

וגם בסטטוס בוואצפ

היא נותנת בלי סוף טיפים פרקטיים ממש!

אם תרצי אשלח לך מספר שלה

@תוהה לעצמי

זה ממש ממש קשה להתחיל לסדר, לארגן, לזרוק...

במיוחד למי שזה לא בטבעי שלה

אז כל הכבוד לך!

לי עזר: קצת ספרים כמו שכתבו (לקחתי מהספריה), לשמוע הרצאות יוטיוב ופודקאסטים כמו של יעל זלץ בת אליאב וכו'

והדבר העיקרי: לנסות לשים דברים במקום מייד (נניח כשמגיעים הביתה אז ישר לשים את הסוודר והתיק במקום, גם של הילדים כל עוד הם לא עושים את זה בעצמם)

ואם יש משהו שרואה שלא במקום - אז לקחת אותו מייד תוך כדי מה שאני עושה (נניח הולכת מהחשר לסלון ורואה שהבימבה באמצע המסדרון, אז לקחת אותה למקום). הטיפ הזה מצד אחד לפעמים  מערער את שלוות הנפש שלי כי אז אני עסוקה כל הזמן בלסדר, מצד שני הוא יעיל אז צריך לדעת מתי להפעיל אותו.

לגבי השאלות הספציפיות:

אם אין מקום למתלה מעילים הייתי בוחרת כסא אחד בסלון שעליו שמים את כל המעילים בערימה, ואז הבלגן שלהם ממוקם במקום אחד.

שקיות: דוחפת הכל לתוך שקית רמי לוי/אושר עד גדולה, מונחת על המייבש ושלום.

לבחור כל פעם כמה דברים שהם לא בשימוש - ולזרוק או למסור אותם. לא לעשות את זה לכל הבית בבת אחת, אלא להסתכל מסביבי בחדר/בסלון: יש פה דברים שלא בשימוש? בואו נוציא. אפשר בשלב ראשון רק לקחת ולשים בשקית כדי לפנות מקום בעין, או להחליט ישר לזרוק או למסור.

אם קשה לך מדי ובעלך פחות סנטימנטלי ממך - אז לתת לו את המשימה..

אני גם עובדת על זה... אז מבינה אותך מאוד וכל הכבוד לך!

התכוונתי לפודקאסטים/הרצאות יוטיוב באופן כללי

אבל אפשר רק להקשיב בלי להסתכל...

פשוט לכתוב בגוגל יעל זלץ.

אם אין לך צורך ממשי בהן, וגם אם כן אז שומרים 2 נגיד..

לדעתי זה חלק מהעניין של לשמור על הסדר כשמקום האחסון מוגבל : להשתמש במקום שיש בצורה חכמה ויעילה ובמקביל להעיף מה שאיננו הכרחי

שקיות הן לא הכרחיות לדעתי 

לגבי המעילים: הייתי קונה אפילו מעמד לתליית מעילים. יש כאלה שעומדים על רגל ומניחים אותם בסלון. אצלנו זה בכלל לא תלוי, יש לי מתחת למיטה של הילדים תיבות פלסטיק של אחסון והמעילים נמצאים בתוכן

התגעגעתי לנקות, לארגן,לסדר

לא יודעת מאיפה את…

אבל עשית לי חשק מטורף.

מפונה מהבית וזה מאוד חסר לי

אולי תתני פה טיפים,איך נראית שגרת ניקיון וסדר אצלך, ונחכים?

לק"י

בא לי לקחת שבוע חופש ולאפס את כל הבית....

וליבי איתך🤗

קשה להיות מנותקים מהבית...

וכיף לראות אותך פה!

יאלה, בואי

בתקווה שתחזרו בקרוב לביתכם

וואו... איזה קשה זה😥

ליבי איתך❤️

שמנו על הדלת כניסה וככה ישר שנכנסים אפשר לתלות

לי זה הכי נוח..

ממליצה

לק"י

יש לנו בחדרים. אבל לא תמיד נח לתלות שם.

ויש לילדים הרבה קפוצ'ונים, שהם בשימוש במקביל. צריכה למצוא להם פתרון נח.

אולי ארגז לזרוק לתוכו. אבל איפה לשים?....

יש מאחוריה קיר

אין לנו אפשרות לנצל את הדלתות למתלים

שנפתחת, "נשענת" על הקיר.

עם המתלה..

לא נורא

טיפה פחות נוח אבל הנוחות של המתלה בכניסה מנצחת

אבל תכלס לא משתמים בו למעילים. זה לתיקים של הילדים יותר, כשאני זוכרת לפנות אותם מהסלון בערב😅

בעיקר בימי שישי

PINNIG מתלה מעילים עם ספסל אחסון לנעליים, שחור, ‎193x37x90 ס"מ‏ - IKEA

והאמת שאני צריכה לחשוב אם זה מתאים לנו או שעדיף משהו שזורקים הכל לתוכו.

מקום במיוחד בשביל זה.

זה עוזר למצוא את מה שצריך בשניה וגם נראה מאד מסודר.

אם שמים הכל בארגז יותר קשה למצוא אח״כ.

לק"י

ואם אני מסדרת, לפחות שיהיה פשוט.

אני צריכה באמת לחשוב מה מכל האפשרויות יהיה הכי נוח.

זה פותח את הראש לשמוע כל מיני רעיונות.

בסגנון כמו בתמונה נניח.

בחדר של הילדים זה ממש ליד הדלת אבל לא במקום ספציפי.

אצלנו זה בנישה כזו. 

קודם כל חובה שיהיה מקום *מוגדר* לכל דבר בבית ואז כל אחד יכול לעזור לסדר כי ברור לכולם מה המקום של החפצים.

מעבר לזה להקדיש כל יום 10 דקות לפינה אחת בבית. לא פרויקט גדול, משהו קטן.

אני מפעילה מכונת כביסה ומתחילה או אפילו שעון מעורר לכמה זמן שיש לי ויאללה...

בשלב של הגדרת "המקום" לכל דבר.

קניתי היום כמה כלי אחסון גדולים ושקופים ויאלה, מתחילה את הפרוייקט.

הם לא מכבסים כל יום, ולפעמים מחליפים ולובשים בשבוע כמה מהם. אז אי אפשר להכניס לארון את ה"משומשים".

חוץ מאשר במתלים מאחורי הדלתות.

אצלי אם זה לא צריך כביסה זה הולך לארון

כל עוד זה לא מלוכלך והם לובשים לא רואה בזה בעיה האמת

אולי באמת אקנה ארגז גדול לכל המעילים והקפוצ'ונים

אבל אולי נקנה סל גדול לקפוצ'ונים ולמעילים.

לאט לאט, כל פעם כובשים עוד חלק בבית

אבל ספציפית לגבי מה ששאלת

לגבי מעילים לנו יש מתלה אחד

וגם סל כביסה גדול ליד הדלת שמה הקטנים פשוט זורקים תיקים ומעילים

ועוד קופסא לנעלים כנ''ל

כי לתלות במתלה הקטנים לא זורמים וככה יותר קל

גם ספסל אחסון כזה יפה בכניסה יכל להיות פתרון טוב

לשקיות פשוט יש לי את המתלה שקיות עם החורים

שמה בו הכל.לא מקפלת שקיות או משהו דוחסת שם

לא מרגישה שמשתמשת בהן באופן כזה שדורש קיפול מסודר והשקעה

ובכללי

לקלוט מה הנקודות תורפה דל הבלגן

ולנסות למצוא פתרון נקודתי לכל דבר

נגיד סלסילאות וקופסאות מיועדות ל..מסמכים ומכתבים עד למיון

עטים כלי כתיבה וכו

גומיות וסיכות

וכו

שלב א: פינוי בינוי

לפני סדר עומק יש קודם כל סדר בסיסי. כדי להתחיל לסדר צריך משטחים נקיים.

משטחים: רצפה, שיש, שולחן, ספה.

מתחילים מהמשטחים הגדולים בבית:

רצפה- לטאטא הכל לערימה אחת (הכל ביחד בשלב הראשוני)

שיש- כל הכלים לכיור, מגבון על הכל

שולחן- לפנות מכל החפצים והניירת. כלים לכיור. משחקים  וחפצים ששייכים לחדרים בערימה. ניירת בערימה אחת. השאר לפח. להתרכז רק בשולחן לא ללכת לסדר את החדר! להשאיר ערימה שמיועדת לחדר לאחר כך. המטרה כעת: שולחן נקי!

ספה- כנל כמו השולחן.

כשארבעת המשטחים הגדולים האלו ריקים כבר תרגישי שיפור עצום. עכשיו אפשר להתחיל לסדר.

כדי להתגבר על השלב הזה אני משתפת ילדים:

כותבת את המשטחים וכל אחד בוחר מה הוא מפנה. ילדים קטנים מקבלים משטח קטן ומוגדר.

רעיון מהיר נוסף (לא נותן מענה מלא אבל ממזער נזקים כשצריך למהר): כל ילד מרים 20 פריטים מהסלון למקום. והם עושים את זה מהר כי כל אחד רוצה לסיים את ה 20 הכי קלים מבחינתו ("אמא כל טישו נחשב בנפרד?").. לא פותר הכל אבל חסכת לעצמך כ 60 פריטים להרים לבד.

שלב ב: מיון

כל החפצים שטיאטת לערימה אחת לשים במקום.

הערימות לחדרים

הניירת למגירת ניירת או למכתביות ילדים או לפח.

בגדים מלוכלכים לסל

אם נשאר זמן לשטוף את הכלים.

שלב ג: סדר עומק

תכתבי מה מפריע לך. איזור או קטגוריה.

מעילים- מצוין שעלית על זה שהם צריכים מקום. כתבו לך הרבה עצות ורעיונות למקום עבורם.

כל פעם "תתקפי" איזור אחד או קטגוריה אחת שצריכה פתרון.

הבעיה שאנחנו רוצים לסיים הכל בפעם אחת, והזמן שלנו מוגבל ויש גם את השוטף. לכן חייבים לוותר על חלום מקל הקסם ולעבור לשיטת הפרד ומשול. ובהתמדה. כל פעם לטפל נקודתית באיזור מסוים, מדף מסוים, מגירה, או קטגוריה בעייתית.

בהצלחה ❤️

💖💖💖

איזה קטע, תוך כדי הקלדה מגלב פה משהו, תגידו לי אם זה קורה גם לכן

עד כה לא הצלחתי להוסיף סמיילים ולבבות.

התחלתי לכתוב את זה, כתבתי שאני לא מצליחה להוסיף לב ..ואז פתאום הופיע מעל המקלדת הלב שהוספתי פה, אב בחרתי אותו והוא צורך, אז איך אפשר להגדיר שאוכל לבחור כל מיני תוספות

תולה פשוט בארון, גם לילדים. עניין של הרגל. זה לוקח שניה. מתלה תופס מקום ואם יש בית קטן וגם ככה עמוס סתם מעמיס על העין.בכללי כמה שאפשר לסגור בבית ולא לראות נותן הרגשה של מסודר. 

שקיות שאמרת אני מקפלת יפה למרובע ומכניסה יחד.

תשאלי עוד שאלות, אני אוהבת שאלות על ארגון וסדר

דברים שתלויים תופסים הרבה יותר מקום מקופלים.

את חייבת לקרוא את "קסם היפני".

היא תלמד אותך לקפל בצורה שלא תופסת נפח.

וגם תנסי לעדות סויץ'..כשאת מתפטרת מחפצים תחשבי שאת *משאירה את הדברים האהובים ומשמחים" כך הם יבלטו עוד יותר כי לא יהיה מה שיחביא אותם

לבין "בית מעוצב ומדהים".

היה לי בית עם ערימות חפצים בחדרים

ממש הרגשתי איך זה פוגע לי בבריאות ובבהירות המחשבה

זה משליט אווירה של ייאוש...

המחשבה היא קודם כל לארגן בצורה בסיסית

ולדעת שכל פריט שאת זורקת תורם לך לבריאות!

ממש ככה!

וגם תרופות עולות כסף... אז משתלם לזרוק אפילו אם תצטרכי לקנות עוד אחר כך.

לדבר עם עצמך, לשבח את עצמך כמה זה טוב כל צעד קטן.

סדר:  זה קודם כל מיון, שהדבים לא יתערבבו ונצליח לחיות את היומיום.

על זה יגיע אחר כך הנראות והעיצוב ושהכל נאה...

אז כדאי ללכת לחנות כמו מקסטוק ולקנות המו המון סלסלות פלסטיק בכל הגדלים.

בשלב הראשון,

את ניגשת לכל פינה או חדר בבית ומשתדלת "לבודד"

עשיתי במקלחת סלסלה גדולה לכל השמפו, סבון

סלסלה קטנה למברשות שיניים ולמשחות

עוד סלסלה לכל מיני קרמים ודברים שלא ידעתי לאן לשייך.

ככה גם כששמפו נגמר את פשוט זורקת את האריזה... יותר קל לזהות את זה

עשיתי ככה עם חומרי ניקיון וסקוצ'ים מתחת לכיור במטבח

עם חד פעמי (סלסלה לסכו"ם שהתערבב במיקס, סלסלה לצלחות וכוסות, וכו')

אגז או קופסה גדולה לנעליים של הילדים בכניסה לבית

עוד קופסת פלסטיק שקופה (האלה על גלגלים) שהם זורקים לתוכה את התיקים והמעילים כשחוזרי מבית הספר והגנים.

לילדים בגילאי יסודי קניתי מגירון של "כתר" (שוב, אולי זה לא יפה או מעוצב אבל זה פרקטי!!)

הדבקנו פתקים על המגירות :

"בית ספר"

"יצירות וכלי כתיבה"

"חפצים אישיים"

והסברתי שאלו המגרות הפרטיות שלהם, הם מנהלים אותן

וכל מה שמחוץ למגירות אני מרגישה חופשי לזרוק.

זה הוריד משמעותית את הבלגן, וכשהיה וביקשתי מהם לסדר היה להם יותר קל לארגן.

אז כן, הבית נראה כמו חנות סטוק שהכל בסלסילות... אבל ממוין!!

אין יותר ערימות

ואת רואה לבד מה מיותר וזורקת.

אפילו עשיתי כמה סלסלות של בלגן שקשה לי למיין עכשיו

ומתישהו אני או מישהו אחר אמיין...

בהמשך ב"ה עברנו לבית מרווח יותר

הכל היה נראה אחרת וגם יותר יפה.

מתפללת שיקרה גם לך!

נשמע טוב,

לא כתבתי זאת, אבל יאמר לזכותנו שאין אצלינו מאגרים של אוכל, חומרי ניקוי, שמפו וכדו'.

אנחנו גרים באזור מרכזי בקרבת סופרים ומשתדלים שלא יהיו מיליון אריזות, לדוג' , יש לי במלאי בדכנאחד פתוח ואחד סגור (שמפו ומרכך שיער אחד באמבטיה ואחד סגור בארון, מרכך כביסה אחד ליד המכונה ואחד סגור, חומר לרצפות,אחד בלבד )עד כדי כך שהגיע בחורה לעזור לי במעבר דירה ואמרה, וואהו, זה חומרי הניקיון שלכם.... זהו... אצלינו יש חנות,סה"כ היה לי חומר לרצפות, סנו ג'ל כחול אורנים, מנקה חלונות, סנו תנורים ועוד משהו, זהו,אין צורך בהרבה.

הקושי שלי זה החומר לימודי של הילדים, ביגוד שכבר קטן ורוצה שיהיה בבית בייסיק מכל מידה, אם מישהו יגיע ויצתרך,כל מיני שגעונות כאלו.

כמה שהעפתי,עדיין יש עוד.

את לא "אגרנית" באופי

תנסי לחשוב איך הגעת למצב כל כך יעיל של חומרי ניקוי מעטים ומאורגנים

ולהשליך את ההיגיון הזה על הביגוד ושאר החפצים המיותרים... 

מה שעבד כאן יעבוד לך כאן.

ואם יש בגדים שקשה מאוד להפרד מהם אפשר להניח במחסן או בארון מוגדר

העיקר שלא יתערבבו עם כל הדברים שאת צרכה ביומיום.

איזה כייף שיש פה את המקום הזה, לפרוק, לקבל רעיונות ועצות.

לנשים האלו שתמיד, תמיד כייף להיכנס אליהן לבית.

תמיד, תמיד הכל בוהק, הכל במקום ויש מרחב פתוח בלי כלים בכיור*, בלי דברים שמסתובבים על הרצפה, בלי מעילים בסלון...

*אישית,סוברת. שלא צריך לשטוף כלים כל רגע, זה בסדר לראות כלים מבצבצים.

*זה בסדר שיש משחקים המעילים בסלון.

רק שואלת....

הנשים הללו שלא מתרגשות מביקור "הפתעה" כלשהו כי תמיד מאורגן אצלם.

האם אתן, אותן נשים מאורגנות מרוצות מכך או שאתן קצת מקנאות באלו שפחות חולות ניקיון ומעט מבולגן אצלם.

כמובן שההפך ,אני מעידה על עצמי שאני חולמת להגיע למצב הזה כמו שהבית שלהן נוצץ, לכל דבר יש מקום והכל מסודר.

היא ארון כניסה לבן בכניסה לבית

כרגע אין לנו אפשרות למצוא מקום/ תקציב לארון כזה

אבל בהמשך אני מקווה שנצליח

זו בעיניי הדרך הכי טובה ליישוב הדעת

כשהכל מכוסה מאחורי 2-4 דלתות לבנות ולא רואים כלוםם

כל מתלה אחר מעמיס מאוד על העין כי הוא הופך לעמוס

בכל משפחה יש בממוצע 3 עליוניות לכל ילד וזה פלוס תיקים כפול מספר הנפשות במשפחה יוצר עומס אדיר שכל מתלה פתוח יראה עמוס איתו

באופן כללי כדאי שכל דבר ימצא את מקומו מאחורי דלת סגורה של ארון. גם שיש צריך להיות ר-י-ק. חוץ מקומקום וסקוטש או נטלה. השאר בארונות. פעם הייתי משאירה את השמן והמלח בחוץ וכדו. הגעתי למסקנה שככל שיש יותר משטחים ריקים ולבנים ככה יש יותר נחת בעין

יש לי מדיח ולא כל דבר כדאי להכניס אז גם אצלי יש הרבה פעמים כלים לייבוש שנשארים על השיש.

אבל באמת שהרבה יותר אידאלי לנגב עם מגבת ופשוט להכניס

אני מעדיפה להיות פה במקום

יש לי מדיח וגם מתקן לייבוש

אבל הוא בפינה כזאת פחות בולטת בעין

ומוציאה כשצריך.

אבל זה לא אומר שהשיש ריק...

יש עליו קומקום, מתקן לייבוש כלים, מתקן לייבוש בקבוקים, תרכיזי פטל, מתקן לכוסות ח"פ, נטלה, סקוצ'ים בכלי שתלוי על הקיר מאחורי הכיור

וזה כשהשיש מסודר...

בקיץ יש גם מכשיר שמכין סודה.

אין מקום להכל בארונות ובאמת המיקסר והמעבד מזון בחוץ

טוסטר זה קטן זה בארון

אבל כל מיני דברים קטנים שממלאים את השיש מה שאפשר להכניס זה עדיף בעיניי

אצלנו קומקום, מיקרוגל, טוסטר נמצאים במדף.

אמנם פתוח, אבל זו תחושה מסודרת.

מעבד מזון ומיקסר נמצאים בארון וזה מרגיז להוציא כל פעם, אז משתמשת בהם פחות. הייתה תקופה שהחלטתי שהמעבד מזון יישאר על השיש, כח עדיף לי ה'בלגן' שלו מאשר לא להשתמש כי קשה להוציא.

הלוואי היה מקום כזה

העיצוב של הבית לא מאפשר, אין נישות, לא מאוחרים דלתות, לא בכניסה לבית וגם לא בחדרים.

מקווה להצליח להעיף מלא דברים בתקופה הקרובה ולפנות מקום בארונות.

עצם המודעות והרצון לעשות שינוי זה רוב העבודה

מעכשיו והלאה זה נרכש

בשנים הראשונות של הנישואים שלנו הייתי במצבך. הייתי מתביישת לפתוח את הדלת של הבית. הייתי אגרנית ודחיינית ופרפקציוניסטית. ולא ידעתי לשמר סדר באופן יומיומי.

את כל הכלים לסדר אפשר ללמוד. צריך רצון ומודעות.

שנים קראתי את יעל זלץ וזה עזר לי מאוד.

רוב השינוי התודעתי והמודעות זה בזכותה.

ואחר כך התחלתי לעשות שינוי משמעותי

הבנה מה עיקר ומה תפל

לעשות כל יום קצת ולא הכל בבת אחת

לתכנן מראש ולחלק למנות קטנות

ליצור הרגלים על ידי התמדה

ועוד ועוד

בעיניי זה כלים משמעותיים לא רק לסדר בבית אלא גם לאורח חיים בריא ורגוע.

את עושה את השינוי בתקופה נהדרת בשנה!!! יהיה לך הרבה יותר קל לקראת פסח!

את תראי כמה זה יכניס לבית שלך שמחה שלווה ואיכות חיים לך לבעלך ולילדים בעז"ה!

ממש אוהבת לקרוא אותך.

אז היום את במצב של לפתוח את הדלת תמיד כי את פחות פרפקציוניסטית או כי יותר מסודר או גם וגם?

אני גם באמצע לעשות סדר רציני של הבית.

זה באמת ככ כיף! אף פעם לא יצא לי לעשות דבר כזה ונראה לי אני מפתחת תחביב😅

אבל עדיין איכשהו תמיד יש את הדברים הקטנים האלה שמפוזרים בבית, נגיד מפתחות, מגבונים על הספה בצד שיהיו נגישים.

מסוג הדברים שאני לא מצליחה למגר ושאם חמןתי היתה אומרת לי שהיא בדרך הייתי מייד מסדרת גם אותם שיהיה יותר נעים בעין.

מבינה למה אני מתכוונת?

בטח מבינה על מה את מדברת. יש אצלי המוני פריטים כאלו.

באמת צריך לבחור לפעמים בין מראה נקי לזמינות ונגישות. כי מצד אחד מאוד נעים בעין שהכל מאחורי ארונות, ומצד שני נח שיש חפצים מסוימים מאוד זמינים . זה עניין של מינונים וגם שעות ביום.

ולשאלתך-

אני לא מגדירה את עצמי היום פרפקציוניסטית בכלל. וכיף לי לפתוח את הדלת של הבית. הוא נעים ומסודר במידה משמחת.

אבל

אני עדיין לא מהנשים שאין אצלן אף חפץ מיותר,

שכשהן פותחות את הדלת את אפילו לא מבינה מה יכול להתבלגן שם כי הכל משטחים חלקים וריקים.

אני מאוד נהנית לראות את זה אצל אחרים, ומשתדלת להתקרב לזה אבל

אולי אני גם לא אהיה ממש כזאת אף פעם.

אני אוהבת עיצוב, אוהבת צבע, עציצים

הבית מלא בצבעי פסטל, בכריות

זה לא מראה נקי כמו העיצוב המודרני

זה מראה הרמוני

אבל זה גם מראה שמתבלגן מהר יותר כי מטבעו הוא מלא יותר בפריטים וצבעים

וגם קשה יותר לתחזק את זה עם ילדים

לדוגמא, כריות בספה

בעלי טוען שזה עבדות

אבל אני מאוד אוהבת את זה

אז זה מעמיס וצריך לתחזק אבל זה גם יפה

עוד דוגמא, הספה שלנו בצבע מנטה בהיר מאוד מבד ואני מאוד אוהבת אותה

בואי נגיד ככה, הרבה יותר קל לתחזק ספה דמוי עור בצבע כהה, אבל לא הייתי קונה כזו לבית שלי

עם השנים הבנתי שאני צריכה לדייק נכון יותר מה נכנס הביתה, ומצד אחד משמח ומצד שני לא הופך אותי לשפחה

אז לא, אין לי שטיח בסלון למרות שזה יפה מאוד בעיניי

ואת סלי הקש באמבטיה החלפתי בפלסטיק על גלגלים בלי מכסה שקל לי מאוד לשנע למכונת כביסה ואני לא צריכה כל היום לסדר מחדש את הבד שמצפה את הסל מקש. 

גם הכסאות של שולחן האוכל הם מעץ פשוט בלי ריפוד וככה קל יותר לתחזק וכו

בקיצור, מי שמתחברת לעיצוב מודרני, זה לרוב הרבה יותר קל ליצור מראה נקי ולא עמוס בפריטים כי בבסיסו הוא עיצוב נקי ופחות מורכב בעין

ובסוף צריך למצוא מינונים שמצד אחד משמחים ומצד שני לא מייצרים תחושה של עומס ועבדות

והאמת שמרגיש לי שיש דברים שימושיים שאם הם לא יהיו נגישים ויהיה להם מקום קבוע לא משהו אז זה רק יבלגן יותר.

פשוט אמא שלי זה לגמרי מסוג הבתים שאין אפילו כף בכיור אף פעם. לכל דבר יש מקום. אין אף פעם שום פריט לא במקום ואפשר לעלות אליה בכל שעות היממה ולקבל בית מדוגם.

היא מאוד זריזה ומסודרת וכולנו יצאנו שה' ישמור הרבה בגלל שהיא עשתה בשבילנו.

אוהבת אותה מאוד, כן? אבל עכשיו אני בעבודה על זה. לרכוש כלים שלא ממש יש לי.

תקני לבן או צבעים בהירים וחלקים

זו עוד מסקנה שהגעתי אליה

זה מייצר משטח גדול בחדר שיש לו צבע בהיר וחלק וככה החדר נראה פחות עמוס

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר