וגם לפעמים יש יציאות יחד עם הלחיצות.. 

ללחוץ על עיוור

מנסיון שלי-

לידה ראשונה לא הרגשתי כלום ברמה שאמרו לי מתי יש ציר

בשניה- לקחתי אפידורל ושניהם אח"כ התחילו צירי לחץ - אז הוא לא הספיק להשפיע

השוני הוא גדול מאוד

בשניה הצורך ללחוץ היה בלתי נשלט

מין דחף של הגוף

לא הייתי צריכה לחשוב מה לעשות- הגוף פעל מעצמו

יכול להיות ששוה לשקול להוריד מינון של האפידורל בצירי לחץ

וילדתי תמיד בלי אפידורל

זה קטע הרבה נשים אומרות שיש דחף ללחוץ ואין לי מושג על מה. הן מדברות

אני לוחצת כי אומרים לי וזהו

בעיקר כי אני מבינה שככה יסתיים הסיפור יותר מהר

וכל לידה מחדש אני מתכננת שלא ללחוץ,

אבל לא מצליחה לעמוד בהחלטה שלי כי כ"כ כואב שאני רק רוצה שהוא יצא כבר.

המיילדת הסבירה לי איך ללחוץ

והיא גם לחצה עם 2 אצבעות שלה ואמרה לי תדחפי את האצבעות שלי וככה כיוונה אותי

אומרים כמו שעושים קקי

אבל זה מאד לא בריא לרצפת האגן

התינוק יצא הגוף פולט את התינוק.

רק שזה קשה לגמרי לא ללחוץ בשלב שבו יודעים שהלחיצות יוציאו אותו מהר יותר.

מה את חושבת שאישה יכולה להחליט שלא בא לה ללדת והתינוק ישאר בפנים?

פשוט בדרך כלל בבית חולים לא יתנו לך את כל הזמן שבעולם ויכולים להלחיץ בגלל מדדים של התינוק וזמן מוגבל לשלב הלחיצות.

יכולים להיות המון המון סיבוכים בשלבים האלה.

אני עובדת עם ילדים שנולדו מסיבוכים כאלה, זה קשה מאוד

ולפותחת, בריא לרצפת האגן או לא, צריך ללחוץ...

אצלי לפחות הלחיצות לא היו יעילות אן הוצאתי את האוויר

לא ללחוץ במצב שיש חשש לעובר במצב כזה מוציאים הכי מהר שאפשר. אבל בין זה לעובדה שחייב ללחוץ בשביל ללדת יש מרחק לפעמיים מספיק לחכות קצת שהגוף יעשה את זה באופן טבעי.

כמו שיש עצירות בשירותים אפשר ללחוץ הכי חזק ואז יש מצב שתעשי לעצמך נזק טחורים/פיסורה וכו או שאפשר לשבת בתנוחה תומכת ולתת לגוף לעשות את שלו זה יקח יותר זמן אבל יותר בריא לגוף.

תודה שהסברת למה התכוונת

הלוואי והייתי מצליחה

מקווה שבלידה הבאה זה יצליח לי

לא לעצור את הנשימה

אלא לנשוף לאט לאט כאילו את נושפת לתוך קש או מנפחת בלון.

תוכלי לתרגל את זה כשאת הולכת לשירותים בחודש תשיעי - שימי לב מה זה עושה לרצפת האגן וליציאה..

זה הרבה הרבה יותר בריא לגוף!!

את שרירי הנרתיק כדי ללחוץ.

אפשר ללמוד להבחין איזה שריר מפעילים.

בגדול כל השרירים הטבעתיים ובמיוחד כל שרירי רצפת האגן מחוברים, ולכן זה דומה מאוד לעשיית צרכים אבל ככל שתכירי את השרירים ותשלטי בהם זה בריא וטוב לא רק בלידה

תרגילי קיגל למשל (מה שמותר בהריון לא יודעת)

לגבי לחיצות- זה לא בהכרח בריא ונכון ללחוץ

לפעמים אין ברירה כמו שכתבו אבל בלידה פשוטה עם כמה שפחות התערבויות וגוף רגוע ורפוי התינוק יכול לצאת גם בלי שתלחצי כמעט. וכשצריך ללחוץ- הדחף הטבעי יהיה מספיק חזק וזה יבוא מבפנים

כשכבר לוחצים- הדרך הכי יעילה ללחוץ בצורה בריאה ואפקטיבית זה לנשוף דרך שפתיים מכווצות,כמו שעושים בועות סבון. לשחרר את האוויר לאט לאט וארוך

תרגישי איך גם בשרירי רצפת האגן הכיווץ הוא יותר עמוק ויותר משחרר

בכל פעם שלוחצים בשירותים זה גם הדרך הנכונה.שווה להתאמן מעכשיו (אני מלמדת ככה גם את הבת הקטנה שלי.  זה נכון בלי קשר ללידה)

מהו ידע מבוסס אבל

אצלי ב 3 לידות היה שלב לחיצות שנחשב קצר (אחת כמה דקות ושתיים כעשרים דקות)

עשיתי לחיצות לכיוון הנרתיק, ככה היה נראה לי הגיוני כי התינוק צריך לצאת משם ומסתבר שאלו היו לחיצות יעילות.

ללחוץ לכיוון הנרתיק

אבל

מנסיון

א. לא לשכב לחלוטין זה גרועעעע וכואב ומעכב

גם מי שעם אפידורל או יולדת כן בשכיבה ולא בכריעה או על 6 וכו-

לבקש לפני הלחיצות להטות את הגב של המיטה למעלה ככה שתהיי בחצי ישיבה כזה..

תחזיקי במוטות של המיטה

בין הצירים תנשמי. תרפי.

וכשיש ציר תלחצי לכיוון הנרתיק לחיצה כמה שיותר ממושכת עד שנגמר הכח..

כמובן שבאידאל עדיף בעיקר לנשוף ולא ללחוץ אבל אני לא עומדת בזה וחייבת ללחוץ גם בעצמי ..

היכולת ללחוץ בשכיבה מוחלטת ישרה הוא ממש שמיים וארץ כשחצי יושבים

כח הכובד..

כשילדתי פעם אחת בשכיבה מלאה זה כאב פי כמה והרגדתי כאילו המיילדת מיילדת אותי לא כמו שאני היולדת

אמור להיות רפלקס לחיצה

הגוף לוחץ לבד...

השאלה אם את עם אפידורל או בלי

כשאת בהרפייה תכווצי ותרפי את הנרתיק ותזהי את הנרתיק לשם צריך ללחוץ

ויש אפשרות ללדת גם בלי ללחוץ יש אומרים שיש רפלקס פליטת תינוק טבעי של הגוף

ניסיתי לערוך ולא הצלחתי

התכוונתי עכשיו עוד לפני הלידה ללמוד לזהות את המיקום הנכון ללחיצות ע'י הרפייה וכיווץ של הנרתיק.

בזמן הצירים עדיף להיות בראש רגוע להרפות כמה שאפשר ולתת לגוף לעשות לבד את העבודה עד לצירי לחץ וגם אז בין לבין להרפות.. לדעתי זה גם מקצר את שלב הלחיצות ורצפת האגן יוצאת עם פחות נזקים

שזה אותה לחיצה כמו שאת מפעילה בלנפח בלון.

היא המליצה למצוא בבית חולים כפפות חד פעמיות ופשוט לנפח אותן בצירי לחץ.

שזה מכוון את הלחיצות למקום הנכון.

בשעה טובה!!

כלומר, לנשוף החוצה חזק תוך כדי העיצור שששש

את מרגישה משו?

בעיקרון ללחוץ כל כך חזק לא טוב לרצפת האגן, לכן אפשר ללמוד איך להפעיל את השרירים בצורה כזאת שיגרם פחות נזק.. לדוגמה כשמנפחים בלון רצפת האגן נדחפץ למטה באופן אוטומטי. אפשר להשתמש בזה בזמן הלידה וכשאת לוחצת לנשוף כמו שמנפחים בלון...

לי זה אף פעם לא הצליח , אם הוצאתי את האוויר בזמן הלחיצות הן היו פחות יעילות...

בכל מקרה תמיד מומלץ אחרי הלידה ללכת לפזיותרפיה של רצפת האגן לשקם מה שצריך..

זה בעיה שאנחנו לא מסונכרנים יותר כמו שאמור להיות, אבל זה המקור

זה כנראה המקור של העצה של הניפוח בלון והניפוח כפפות בצירי לחץ, אם נושמים ונושפים נכון, אז ניפוח בלון יביא לאיסוף של שרירי הבטן ולחיצה שהיא כנראה האפקטיבית והנכונה, אבל לא צריך אוטומטית להביא לדחיפה של רצפת האגן

בלון חדש חזק כזה, שאת צריכה להפעיל מלא כח כדי לנפח אותו.

ותראי שזה ממש מפעיל שם את הדחיפה..

"תלחצי כאילו את צריכה קקי" (במילים האלו)

וזה מה שעשיתי ובאמת היה אפקטיבי וטוב

(אבל גם דפק את רצפת האגן ככל הנראה)

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

ופחות תוכלי לעשות אחרי הלידה. ואם אפשר עם הבעל אז בכלל נחמד. ערב זוגי כל יום.

וגם מכינים דברים שיעזרו לך אחרי הלידה. הזמנה אינטרנטית של קניות סופר ובכלל. מאכלים שאפשר להקפיא. כביסות לתינוק וכו. 

מה שהכי עוזר, תגידי לעצמך אני יולדת ב42.

זהו, תשחררי מ- אולי זה יקרה היום? אולי עכשיו? אולי מחר?

פשוט להתכוונן ל42, רק זה מה שעזר לי לא להשתגע 

והולכים יחפים על החול

שומעים מוזיקה שמרגשת אותך

נחיםםם

מדברים עם חברה

רואים סרט מעניין

מסתכלים על תמונות מרגשות של המשפחה

ומנסים להשתגע עם חיוך....

מה עוד את מסוגלת לעשות שאת אוהבת?

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר