אבל מה שאותי תמיד מחזק זה שאנחנו כן יודעים את הסוף של הסיפור.
אנחנו לא יודעים את הדרך, כמה עוד היא תהיה ארוכה, וכמה זמן עוד ייקח לנו עד שנגיע לסוף, אבל הסוף הוא טוב בטוח, הנביאים ניבאו לנו אותו, ונבואה טובה חייבת להתגשם (הרבה מהנבואות שפעם היו נשמעות כל כך הזויות כבר מתגשמות מול עינינו, אז זה מחזק את הביטחון והאמונה שגם מה שעוד לא התגשם - עתיד עוד לקרות).
זה מזכיר לי את מה שאני אומרת לילדים שלי כשאני מקריאה להם סיפור בהמשכים, בעלון שאנחנו מקבלים פעם בשבועיים.
הרבה פעמים הסיפור נגמר באמצע המתח, ונשמע שמשהו ממש רע הולך לקרות. אבל אני תמיד אומרת להם - אנחנו יודעים שזה בסוף יסתדר, כי יש מישהו שכתב את הסיפור הזה, והוא לא רוצה שזה ייגמר רע. אז אנחנו רק מחכים לפעם הבאה כדי לדעת איך הדברים בסוף מסתדרים.
אז נכון שבמציאות זה לא נראה בדיוק ככה, כי הרבה פעמים פוגשים בדרך גם רע שבעיניים שלנו הוא ממש רע.
אבל בכל זאת יש לנו מצד אחד את הידיעה שיש מישהו מלמעלה ש'כותב' את ההיסטוריה שלנו, והוא הכי הכי לטובתנו.
ב"ה אנחנו זוכים לחיות בדור שהוא ממש חלק מתהליך הגאולה. נכון שיש פה חבלי משיח כואבים, אבל זה ממש הצירים שלקראת הטוב הגמור שהולך להופיע פה, בעז"ה בקרוב ממש...