בלאהוב מחמאות כל עוד את לא תלויה בהן לתפקוד.

להפך, תשמחי בזה שמצאת נקודת אור בעולם שיש לך חלק בה עבור נשים אחרות.

ויכול להיות שאם זה יהיה "עסק" אז דווקא תתמודדי טוב יותר עם חוסר הנוחות שלך מהמחמאות...

צריך לבנות חוסן פנימי ש*תמיד* תהיה לאנשים ביקורת. ולפעמים, בטח מאחורי המקלדת, אנשים פשוט גועליים. אבל אני חושבת שכל עוד את מאמינה במי שאת, במסר שיש לך לתת, הרווח ומה שאת יכולה לתרום גדול בהרבה מהחסרון. לעשות למידת סינון. לא לקרוא תגובות, וגם אם כן- לא להיות תלויה בהן, לטוב ולרע.

זה נשמע שיש לך בטחון עצמי גבוה וידיעה של מה שאת טובה בו, אז למה לא? בטח אם את מתכננת ללמוד את זה, אז בכל מקרה זכוכית המגדלת תהיה עליך. זה נשמע לגמרי כמו התחלה טובה להתנסות בתהליך הזה ושיכירו אותך עוד.

לגבי זמן ברשתות- ממה שאני רואה ממשפיעניות רשת שמדברות על זה, זה שואב מלא זמן. צריך לבוא מוכנים לזה שזה כמו עוד עבודה. את מקבלת מליון תגובות באינסטגרם ואת צריכה לתחזק את זה בשביל שהתוכן יקבל חשיפה, העריכה של הדברים לוקחת זמן וכו'. צריך ממש לבנות לזה מסגרת שבה את עובדת על זה אחרת זה שואב את כל היום... נניח 3 ערבים בשבוע שבהם את על זה. 

האמת מאחר ואני ממש חברותית וחשוב לי חברה אני באמת צריכה לחשוב אם אני אדע להיות מחוספסת ולא לקחת ללב..

וכן הרשתות זה עבודה.

לכן מתלבטת 

זה סוג של מקצוע.  

זה יהפוך להיות עיסוק מרכזי שלך סביב רוב שעות היום והערב.  

זה יחייב אותך לפתח חסינות לא להתרגש מביקורות, תגובות והערות מעליבות.

זה בוודאי ישפיע על התנהלות הבית, סדרי עדיפויות,  מעורבות הילדים (אם יש)...

כפי שזה משתקף מאושיות רשת אחרות, שיצירת תוכן ברשתות חברתיות ויוטיוב הוא עיסוק מהותי אצלן.  

מובילות דעה הופכות לסלב,  צוברות עוקבים... וכנראה מתפרנסות לא רע מהעיסוק הזה....

ולא נראה לי שעודף מחמאות יעיק עליך... לדעתי כשנמצאים תחת חשיפה מתמדת, מתרגלים למצב... 

1. השוק מוצף בנשים כמוך.

לא בקטע רע, אבל יש ברשתות המון נשים שמעבירות סדנאות, נותנות טיפים, מפגשי וובינרים, וכו'.. בנושאי הנחיית הורים וכיוצ"ב.

היום כל אחת שיש לה דעה איך הילד שלה צריך להתחנך, פותחת מצלמה ויכולה להפוך לבלוגרית בנושאי הורות, גם אם אין לה שום השכלה בנושא.

2. בשביל להרוויח- תצטרכי המון שיווק.

יותר נכון לומר- עיקר העיסוק שלך יהיה שיווק ומכירות. אם את רוצה להכנס לזה, קחי בחשבון שאת צריכה להתמקצע בנושא הזה באופן רציני.

3. זמן, חשיפה ופרטיות.

בשביל שיכירו אותך צריך הרבה עבודה.

הרבה זמן להשקיע ברשתות. אם זה בליצור תוכן, סטורי פעיל ומעניין. וברור שזה יבוא על חשבון הילדים והבית.

עניין החשיפה של הילדים זה עוד דבר שצריך לשקול. את בעצם תרצי להדגים ולייצר תוכן שקשור לילדים, כי הרי זה הנושא שלך. ומה יותר קל מלהתנסות ולצלם את הילדים? צריך לקחת בחשבון שלא כל ילד רוצה שיצלמו אותו, לקחת בחשבון את המחיר של החשיפה. פתאום אתם כבר לא אנונימיים. השכנים והגננת והמורה כבר לא יסתכלו עליכם אותו דבר.

אם בכל זאת החלטת שכן

אחלה לכי על זה

ותהני עם המחמאות

בהצלחה!

הרבה כסף

אבל, היא יכולה גם להפנות הרבה חיצים וביקורת ושיימינג

וכן, זה יכול גם למכר ל'תהילה'

וכן, לדעתי צריך קורס טוב בשיווק. באיך את נראית מול מצלמה, עם איזה טלפון את מצלמת, תאורה, נראות, טיזינגים, כתוביות, אורך הסרטון, קידום וכו

אפשר גם בלי אבל זה יותר חובבני למרות שזה יכול להתפוצץ ולהיות ויראלי גם כך

וצריך בשביל זה סבלנות ואורח רוח

חוצמזה שהייתי ממליצה לך מראש לבדוק לגבי התשלום. ביוטיוב זה תשלום מעל איזה 100,000 צפיות וגם לא הרבה כסף. ההכנסה היא יותר אולי מפרסומות או מכך שאת מפרסת תוכן שיווקי (תלוי באיזו פלטפורמה)

אבל רק לשם החשיפה זה גם יכול להיות שווה

באמת בגלל שבירת פרטיות לילדים שלי

תודה שכתבתן דברים חשובים.

עזרתן לי

את יכולה לפתוח בלוג שבו תכתבי פוסטים בנושאי חינוך.

משהו כמו של @קמה ש., או של @בהתהוות (שכבר מזמן לא בפורום, אבל מפה צמח הבלוג שלה 'הורות בחסד').

זה הרבה פחות חושף מאשר סרטונים ואינסטגרם וכו', ואפשר גם לבחור להשאר לגמרי אנונימית.

זה אולי לא יכניס הרבה, אבל כן תוכלי לשלוח קישורים לאנשים שאת מכירה, ואם בהמשך תרצי לעסוק בזה, כבר יהיה לאנשים קצת יותר היכרות איתך ועם הגישה שלך.

זה הרבה יותר בקטנה מאשר מה שכתבו פה, אבל אולי זה כיוון שתרצי לחשוב עליו...

תתחילי בפלטפורמה שהכי נוחה לך ,אפילו כאן את יכולה לעשות פינה בשבילנו אנחנו נשמח♥︎

פשוט לכי עם הלב שלך. תצאי לאור. "לא כל אחד חייב לכתוב ספר, אבל כל אחד חייב לצאת לאור"

תעשי בקצב שלך, בזמן שלך, אל תיבהלי מכל המושגים דל שיווק וזה . פשוט תעשי. את לא חייבת לחשוף את הילדים שלך. זה שלך.

יש בזה סיפוק גדול לחלוק ידע. ככל שאת נותנת ככה את מקבלת.

בס״ד

@בארץ אהבתי יקרה תודה על התיוג.

@טוב תודה 🙌❤️ יקרה,

קודם כל אשרייך, אשרייך, אשרייך!

איזה כיף לילדים שלך שיש להם אמא כמוך!

איזה כיף שאת בטוחה בהורות שלך ומרוצה ומסופקת ממה שאת עושה עד כדי כך שאת רואה כאופציה להוציא את הדברים החוצה!

איזה כיף שאת מוצאת את הפנאי להשקיע ככה במתוקים שלך!!!

ואת עוד משדרת כזאת טביעות במה שאת עושה, איזה כיף לך באמת. בּוּרכת! ❤️

הנקודות שהעלית ממש מוכרות לי מאד.

אני פוגשת אותן בשלושה מקומות עיקריים: סביב הפורום, סביב הבלוג וסביב איזשהו תוכן שאני מפתחת בשנים האחרונות (השקעתי בו המווון והוא טרם יצא לאור - גם כי לא סיימתי אותו לגמרי עדיין וגם… בגלל כל ההיבטים שהעלית…).  

כתבו לך מאד נכון:

1. כדי שהתכנים שלך יגיעו להרבה אנשים, נדרשת השקעה רבה.

אם זה העלה עקבית של תכנים איכותיים (אצלי כתיבת פוסט + עריכה + הכנסת תמונות + שליחת הודעה ברשימת התפוצה זה עבודה של לפחות שבוע שלם שבו אני עוסקת רק בזה בגדול).  

ובעיקר נדרשת עבודה רבה מבחינת ההפצה. קודם כל, זה אומר להיות ברשתות. נכון להיום, אני אישית לא רציתי להיות ברשתות, ולכן ההפצה שלי נורא מוגבלת. אבל זה לא רק ״להיות״, אלא להיות *פעילה*. זה להיכנס לכמה שיותר קבוצות רלוונטיות ולהיות חלק מהשיח שם. וזה כמובן גם להגיב לכל מי שתגיב לך באופן אישי. כמו שכתבו לך למעלה - צריך להתייחס לזה כאל סוג של עבודה, מבחינת הזמן שזה דורש.

(בהקשר הזה, אנונימיות היא לא הדרך הכי טובה לפרוץ. זה אפשרי עדיין, יש שעושים את זה ומצליחים. אבל זה גורם שעלול לעכב).

2. עניין התהילה - הזדהיתי מאד. האמת, אני לא חושבת שאת חריגה בזה. רוב ככל האנשים בעולם אוהבים להרגיש מוערכים ואהובים. וכן, יש בזה משהו ממכר. מהר מאד אפשר להרגיש שאת ״צריכה את המנה״ שלך של פידבק חיובי. כמה שאני רחוקה מלהיות מפורסמת, זה משהו שהספקתי לטעום ממנו ואישית היה לי קשה עם זה ומבלבל. הרגשתי בין היתר שזה מונע ממני מלהישאר מחוברת עד הסוף לנקודות האותנטיות שבי. שזה משבש לי לעתים את שיקול הדעת מבחינת חלוקת המשאבים שעומדים לרשותי. לדוגמה שאני מעדיפה לכתוב ולקבל הערכה מבחוץ מאשר להשקיע באנשים קרובים מסוימים כמו שהייתי רוצה באמת. ויש עוד דוגמאות.

3. המתח בין חשיפה לפרטיות. אני מרגישה ששם לב ההתלבטות מבחינתי. לפני כמה חודשים חנן בן ארי התראיין (פודקסט מצולם מאד ארוך, אולי ראית) ושם הוא סיכם את זה במשפט שמגלם בדיוק את החשש שלי. הוא אמר שהנפש של האדם לא בנויה להכיל חשיפה מטורפת כמו זאת שעולם האינטרנט מאפשר. גם אם סביר שאת ואני נגיע לפרסום של חנן בן ארי , אני מאמינה שחשיפה עושה משהו לנפש. אם זה ההתמכרות לתהילה שדיברנו עליה קודם. או הפגיעה באותנטיות הנ״ל. אם זה טשטוש גבולות העולם הפנימי שלנו. אם זה שזה עלול לגרום לנו פחות לדעת מי אנחנו באמת, מרוב זה שאנחנו משופעים מהתגובות בחוץ ומה״אהבת הקהל״. אם זה התחושה שבוחנים אותנו בזכוכית מגדלת באמת, תחושה שעלולה לגרום מאי נוחות ובלבול ועד לקבלת החלטות לא מתאימות לנו…

ומנגד……..

מנגד עומדים דברים שגם להם יש משקל גדול:

א. העזרה שזה יכול להביא לזולת, התרומה לעולם. בהנחה שאנחנו מדברות על תכנים איכותיים וטובים, המון אנשים עשויים להרוויח הרבה מאד מהם. זה עשוי לשפר לרבים כל מיני דברים בחיים, לקדם אותם, לתת להם השראה.

ב. שליחות - מה אם יש לי כאן שליחות? מה אם זה באמת משהו שה׳ היה רוצה שאני אעשה? מה אם הוא נתן לי את הכישורים ואת הכשרונות האלה (ו/או את מסלול החיים הספציפי הזה) כדי שאוכל לתרום מניסיוני לאחרים?

ג. הגשמה עצמית, שמחה, סיפוק… לפרסם דברים טובים ולגלות שהוספנו טוב לעולם, זה דבר שיכול לעשות *לנו* הרבה טוב!

ד. גדילה. דיברת על המחשבה הזאת של איך תרגישי אם תצעקי על הילדים שלך ושזה עלול לגרום לך להרגיש לא ראויה. קודם כל, היום ממש הולך שגם מנוטרים גדולים אומרים בכנות שהם לא מושלמים, גם לא בתחום שבו הם מתעסקים. כולנו איפשהו בדרך. ואנשים לומדים ממי שנמצאים כמה צעדים מלפניהם.*

אבל יש עוד משהו. אני מרגישה שהכתיבה או הלמידה בכללי מאד עשויות לקדם את ההתקדמות של עצמנו. לנסח את הדברים לאחרים עוזר להבהיר אותם ביתר שאת גם לעצמינו. והשיתוף גם מייצר סוג של מחויבות פנימית להמשיך להיות טובות במה שאנחנו עושות. בהקשר הזה, אישית יצא לי כמה פעמים להגיד לבעלי שאני מרגישה ש״קמה״ גידלה אותי המון…

בקיצור, מורכב… 🙂

(ואולי כשזה יהיה בשל, אז זה יהיה בשל?)

החלטות טובות ❤️❤️❤️

* מה שכתבתי על הצעדים, זה משהו ששמעתי מיונית ורבר.

התחברתי במיוחד לנקודה אחרונה.

גם אני מרגישה שעצם השיתוף גורם לי ללמידה והתפתחות

ויש עוד נקודה כשאת מלמדת משהו את מרגישה *מחויבת לעמוד בסטנדרטים של עצמך*

איזה מילים

תודה שכתבת מנסיונך האישי

מעריכה את הזמן

אם את מרגישה שזה יושב על רצון למחמאות ופידבק מהסביבה אז לא.

תמיד כיף לשמוע מילים טובות,

אבל שלא זאת תהיה המוטיבציה.

אם את חושבת שיש לך מה לתרום- סבבה,

תשפכי ממך ומה שיקחו יקחו,

ומה שלא, גם טוב.

אבל שזה לא יגרום לך להתאמץ לעשות משהו רק כדי שיפרגנו על זה.

(וזה די מעגל שהולך להזין את עצמו, כי כשאת פותחת פלטפורמה ורוצה למשוך קהל וריגוש את צריכה לדאוג לתכנים שוטפים)

לדעתי תפרידי בין מה שאת עושה בפועל ותעשי בשביל ההנאה שלכם כמשפחה פרטית בלי להפיץ ולחכות לפידבק על כמה את אמא נהדרת,

לבין הרעיונות שאת יכולה לתת שהרעיונות הם בפוקוס ולא את.

למשל תגובה כמו "רעיון מקסים, תודה"

היא תגובה טובה לקבל כי היא משבחת את התוצר שהפקת ולא אותך ישירות.

וגם בהדרכת הורים את יכולה להגיד שכל מה שאת מספרת על עצמך בגוף ראשון לא בהכרח קרה ואת משנה פרטים בשביל הסיפור והמסר.

ואפשר גם לספר בגוף שלישי: שכנה אחת ראיתי אותה לוקחת את הילדים שלה לטיול..

לעשות עם הרעיונות שלך משהו את יכולה להעלות בסטטוסים שלך יחד עם התמונות של מה עשית עם הילדים גם טיפים..

את יכולה גם נניח סתם לפני חגים מסוימים להעלות מראש רעיונות לדברים אבל בקטנה לא חייב ממש לעבוד בזה

רק כדי לתת למי שכבר עוקבת אחריך רעיונות ..

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

היה ברשלצ

יש שם רצועת חופים עם חניה לכל האורך

בפעמים אחרות שהייתי שם במלחמה היו אזעקות בדרך

ספציפית שהייתי עם הילד היה שקט

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם