או כי האחים הציקו לך הרבה?

את לא חייבת לכתוב..

מבאס אותי כי אני כן רוצה עוד ילדים ושיהיה קשר טוב בינהם 

יש דברים יותר חשובים להביא לילד

כמו אמא שמחה

ולפעמים עוד אחים בא על חשבון זה

(לא לצאת עלי, ברור שזה למקרים מסוימים ולא כולם ככה)

אבל זאת מתנה ענקית

אנחנו משפחה גדולה, וכל אח הוא מתנה בשבילי.

אוהבת את כולם, ומחוברת אליהם ממש!

גם בילדות, וגם עכשיו...

לא יכולה לדמיין את החיים אחרת.

ממש כך

אני אוהבת אותם מאודדד ושמחה בכל אחד ואחת מהם

ומאוד אישי והשקפתי

ממקום אישי יותר -אני גדלתי במשפחה גדולה יחסית, אני לא יודעת אם אנחנו ממש מתנה, אלא יותר אנחנו לא מפריעים אחד לשני ומשתדלים לתת ככל הניתן מעצמנו למען הביחד והמשפחתיות, כל אחד לפי מה שהוא יכול

זה החינוך שההורים נתנו והאוירה שיצרו בין הילדים

ואני יסביר אני באה ממשפחה ברוכת ילדים ב"ה ההורים שלי אף פעם לא גרמו לתחרותיות או שנאה ביננו וגם מריבות לא היו מתערבים ונתנו לנו לפתור לבד בפועל מה שיצא אנחנו ממש מלוכדים ואפילו שכבר כל אחד הקים בית וגר הרחק מה2 אנחנו בקשר ממש חזק וכל הזמן עוזרים אחד לשני אם זה בלקדם את העסק אחד של ה2 אם זה תמיכה כלכלית בתקופות קשות אם זה בלידות שולחות ארוחות חמות ממש אחד בשביל ה2

לעומת זאת בעלי בא ממשפחה קטנה שההורים יצרו שם כמו תחרות בין האחים ופילוג כי כל פעם הילד היה חייב להיות בצד של ההורה כשהוא כועס על אחד מהאחים והיום הם לא בקשר

אז זה יותר החינוך בדרך נכונה מאשר המספר

זה מתנה.

לא גודל המשפחה וכמות האחים קובעים בעיני אם זה מתנה או לא.

הקשר עם האחים חשוב לי מאוד ואני רואה כמה זה עושה טוב.

לי יש קשר מצויין עם האחים והאחיות שלי ואני בהחלט שמחה על זה. לבעלי אין קשר יותר מדי עם האחים וזה גם לא חסר לו.

קשר בין הילדים זה משהו שההורים יכולים מאוד להשפיע עליו ולגרום שיקרה.

כמובן זה לא סותר את זה שכשהיינו קטנים רבנו מכות אבל אמא שלי כן עזרה לנו ודחפה אותנו לפתח קשרים טובים.

כלומר, בהחלט יש משפחות מרובות ילדים שהקשרים בין האחים לא מאוד טובים ולא משמעותיים.

אבל אם הקשרים כן טובים, ויש תמיכה, אפילו אם זה לא "החברים הכי טובים" בעיניי זו מתנה ענקית.

כי ההשתייכות למשהו גדול, זה דבר שנותן הרבה כח. גם טכני וגם נפשי.

אפשר להקביל את זה לגאוה להיות חייל- חלק מצה"ל, חלק מקהילה מסויימת וכמובן חלק מעם ישראל.

וכשאתה חלק ממשפחה גדולה- זה גם דבר שיכול לתת הרבה כח, גם נפשי וכמובן אם יש ערבות הדדית ותמיכה במשפחה אז זה בכלל משמעותי, עוזר להתגבר על קשיים ומפחית את תחושת הבדידות.

כמובן שאפשר לשמור על יחסים קרירים ולא להיות אחד בשביל השני, ולפספס את הפוטנציאל (לא תמיד זה תלוי בנו, זה כמובן תלוי גם בבני המשפחה האחרים)

אבל פוטנציאל עצום- בהחלט קיים לדעתי

להיות חלק משבט גדול

אבל בסופו של דבר זה יכול להביא הרבה תועלת

זאת לא סיבה להביא ילד לעולם בעיני

אבל על הדרך, זה בהחלט יכול להיות מקסים.

אני למשל לא יכולה לדמיין היום, את הבנים שלי

אחד בלי השני

אבל לא יכולתי לדעת איך יהיה הקשר ביניהם לפני שהם נולדו..

אנחנו יחסית הרבה ילדים במעט שנים ולא זכור לי אי פעם שבגלל זה הפסדתי משהו.

אני לא יכולה לדמיין את עצמי עוברת צמתים רבים בחיי בלי התמיכה של האחים שלי, כל אחד לפי יכולתו.

מבחינתי זה לא הסיבה להביא ילדים, אבל כשקשה לי אני מנחמת את עצמי שעוד כמה שנים בעז"ה כולנו נהנה מזה הרבה יותר..

אבל הם גם נותנים אחד לשני משהו שאני בתור אמא לא יכולה לתת.

לי ב"ה יש קשר טוב עם אחים שלי והיום כשכבר קשה לי לתחזק חברויות, יוצא שהחברות הכי טובות שלי הן אחיות שלי. ויש דברים שאני יכולה לדבר רק איתן עליהם והן יבינו כי גדלנו באותו בית, עם אותם הורים וחוויות דומות. 

לדעתי

הכל תלוי במינונים וכו ועל חשבון מה זה בא אבל בעיני לגמרי עדיף לילד קצת פחות תשומת לב מההורים ושיהיו לו כמה אחים. כמה בדיוק זה כבר שאלה של כל אחד. רואה את זה גם עלי ועל בעלי שבאנו ממשפחות בגודל שונה מאוד ושנינו חושבים שעדיף משפחה גדולה יחסית (בתקווה שיהיו את הכוחות), וגם על הבת שלי.

כמובן שרק אם יש יכולת וכוחות וזה לא מפרק את ההורים.

אבל לא יודעת אם זה מה שרצית לשמוע.

זו מתנה עצומה.

אנחנו 7 אחים ואחיות, יחסית בגילאים קרובים. גדלנו יחד בחבורה אחת מגובשת.

ולא שלא היו מריבות, היו גם היו, יחד עם המון חוויות משותפות.

היום כולם נשואים ובקשר קרוב ויומיומי. נפגשים המון, אוכלים יחד בשבתות, ומשוחחים קבוע.

לא יכולה לדמיין את חיים שלי בלי המשפחה שלי, בעתיות שמחה ומשבר כולם בשביל כולם.

חולמת שגם הילדים שלי יגדלו ככה עם קשר קרוב. הכי יש לי נחת כשהם יחד.

ולא שלא אוכלים קש לפעמים אחד מהשני, כן? ברור שיש גם שעות פחות יפות.

אבל הטוב גובר ללא ספק ב-97% מהזמן, ולא הייתי מוותרת עליהם בחיים.

יכולים להיות תוספת לחיים ויכולים גם להיות גורם מפריע.

כמות האחים לא משפיעה אלא איכות הקשר.

אם הורה מביא אח נוסף והוא לא פוגע בתפקוד ההורה והקשר בין האחים טוב, אז זה מתנה. אם תפקוד ההורה נפגע או שהקשר אינו טוב, זה לא מתנה.

לפעמים יש אופי שונה לשני אחים, ואז האופי מתנגש ולכאורה האח השני הוא לא מתנה. (ואז דווקא טוב שיש עוד אחים כדי לאזן...)

באופן אישי יכולה לומר לך שהאחים בשבילי היו מתנה עצומה. הייתי ילדה ביישנית, אז לא רציתי ללכת לחברות וכדומה. החברה שלי הייתה בבית, ושם היה לי מקום בטוח ואוהב. אפילו עם האחים שפחות הסתדרתי איתם (לפעמים טפילו היה כסח של ממש) - הייתי משחקת איתם ומרגישה בנוח איתם יותר מאשר עם אנשים זרים.

גם ברבות השנים, במצבים שמחים (כמו לידות) ולהבדיל במצבים עצובים (כמו כשאבא שלי עבר אירוע מוחי) - ידעתי שתמיד תהיה תמיכה הדדית מבני המשפחה יותר מכולם. וזה חוץ מהאירועים הרבים שמביאים הרבה שמחה לחיים.

אז כן, למרות שיש גם תקלים ומריבות מכורח הקרבה הגדולה, לא הייתי מוותרת על אף אחד מאחיי, ואני שמחה ומודה להוריי שהביאו את כולנו עד הלום

מקווה ומתפללת שגם הילדים שלי ירגישו כך בעתיד. בינתיים - הם בהחלט נהנים לשחק ביחד וליצור ביחד ולריב ביחד ולהשלים, ולבקש שיהיו להם עוד אחים...

וגם באופי של אחים. אבל עדיין עד שמנסים לא יודעים.

גם אם לא יהיה קשר הכי טוב , עדיין אח זה אח. וגם ניסיון חיים ומיומנויות וקשרים...

תודה רבה על כל התגובות

קראתי את כולן כבר לפני שעה ורציתי לחשוב עוד קצת לפני שאני מגיבה.

אני כותבת כאן בשביל לא להגיב לכל אחת בנפרד אבל קראתי הכל ומאוד מודה לכל אחת שכתבה!

אני שמחה לשמוע שהרבה כאן ממשפחות גדולות ויש להן קשר טוב עם האחים עד היום.

אשמח לשמוע איך מעודדים את זזה מגיל קטן.

ב"ה הילדים שלי אוהבים אחד את השני ואני רוצה לעודד את זה ולתחזק את זה יותר טוב.

בקשר לחיילים @אביול אני מבינה שזה ללא מדד. אבל אני ככ הרבה שנים רחוקה פיזית (ומשפיע גם על הנפשית כנראה) מאחים שלי ככה שכשרואים משהו אחר , הספדים מרגשים , זה צובט בלב.

לא יודעת איך לתחזק קשר עם אחים רחוקים פיזית .. מאוד קשה ללקקבוע מפגש .. ושיחות טלפון זה תמיד בווטסאפ ועם ילדים או בשביל משהו ספציפי מאוד

ברור לי שיותר כיף וטוב שיש אחים.

חשבתי שבמספר כלשהו זה יכול להפריע...

כרגע לפי רוב התגובות אנחנו רחוקים משם ;)

מוזמנות לכתוב ולשתף מה שאתן חושבות

אני קוראת בשירשור הזה הכל כדי זה נושא ששהפריע לי כבר תקופה ❤️

שלנו אם היא מחליפה שיחה אחת לכמה זמן

אני בכל אופן לא בקשר הכי קרוב מול האחיות שלי כמו שהייתי רוצה, אבל וטאצאפ בטוח לא היה מקדם את זה יותר אלא רק משמר את שטחיות השיח. כי אין טון דיבור, הרבה פעמים זה תוך כדי עשייה של משהו ו'על הדרך' כזה בלי פניות אמיתית למענה או בלי אפשרות מהצד שרוצה לדבר ולהעמיק את השיח להרגיש את האדם שמולו.

ולכן, אני מתקשרת ב-ל-ב-ד. עדיף לי שיחה פעם בחודש מאשר התכתבות כל יומיים.

וזה לא רק עם אחים שלי אחא בכלל, עם כל הקשת החברתית שלי. אני נפגשת עם אחים שלי פעם בשנה או פעמיים בהרכב מלא, ויש לי חברות שלא ראיתי כמה שנים

אלמלא הקשר הטלפוני הקבוע, זה היה מתמסמס מזמן לדעתי

והלוואי שהיינו יותר...

באמת מרגישה שהם היחידים (מלבד בעלי והילדים) שיהיו איתי באש ובמים תמיד.

ולהרגשת השייכות למשהו גדול, להרגשה שאתה חלק ממשפחה גדולה - אין תחליף לדעתי.

כתבתי פה כבר פעם כמדומני, אני מכירה יותר ממשפחה אחת עם 2 אחים בלבד שהקשר ביניהם.. לקנא.

ומנגד הרבה משפחות שהקשר אחר לגמרי. ככל שיש יותר נפשות פועלות - הפוטנציאל לסיבוכים גדול יותר עקב השוני והכיוונים שהחיים לוקחים אותנו אליהם

קשה להיות בן יחיד.

אם צריך להסיע אותם לבדיקות, לקנות להם תרופות וכו'.

טוב שיש אחים להתחלק איתם.

אם אחד ההורים נשאר אלמן- טוב שיש אחים להתחלק איתם בשבתות עם ההורה השני, כי כשיש רק ילד אחד זה מורכב.

אני יודעת שיש פתרונות של בתי אבות, עובדים זרים וכו', אבל גם במצב כזה אין תחליף לילדים ונכדים שבאים לבקר. וזה הבדל שמים וארץ כשיש ילד אחד לעומת מצב שיש הרבה אחים.

ואני לא צדברת על זה מהפן האגואיסטי של הורה שרוצה שיבקרו אותו. אלא מתוך נק' מוצא שכל ילד רוצה לשמח את ההורה שלו, אבל קשה לו שהכל תלוי רק בו, והוא רוצה לתת מענה משפחתי שאי אפשר לקנות בכסף.

לא משנה המספר, 2 או 10.

בעיני מה שחשוב זה שיהיה קשר טוב, שידאגו ויהיו תמיד אחד בשביל השני.

הלוואי שנשכיל להצליח לגדל אותם לתוך זה שיבוא להם כמובן מאליו.

וראיתי ששאלת איך אפשר מגיל קטן.

אני לא יודעת את הנוסחא ואצלי הם קטנים אבל אני חושבת שדוגמא אישית מגיל קטן זה קודם כל, שהם יראו שאני בקשר טוב עם אחים שלי ושאנחנו עוזרים ונותנים אחד לשני זה ילמד אותם גם להתנהג ככה.

וגם אני משתדלת תמיד לומר להם כשהם עוזרים אחד לשני כל הכבוד שאתה עוזר לו, כל הכבוד שאתה דואג לו. או אם מישהו מהם צריך משהו אני אומרת לו שידאג לו, שיעזור לו. מכניסה את זה תמיד לשיח.

כשהם עם עוד ילדים אני אומרת להם שקודם דואגים לאחים ואחכ לאחרים.

ושתדעי שאת ממש השראה בשבילי

וחלום שאצליח לגדל אותם בבית ולהנות מזה

(כרגע אני גם נהנית בעבודה

הקטנה שלי במסגרת חלקית .. )

גדל עם למידה איך להתנהל עם אחרים, את נותנת לילד מלא כישורי חברה בריאים לחיים עם בני אדם בהמשך חייו

חוץ מכמובן שמחה במשפחתיות, בשייכות,

ילדים יחידים- ואני מכירה כמה- ואו, הבדל גדול.

האחות שצמודה אלי היא חברה ממש טובה שלי ופשוט כיף לי איתה

אבל לי למשל אסור להיות שוב בהריון, לפחות בשנים הקרובות ולא בטוח שיהיו לי עוד ילדים (ברוך ה יש לי שני נסיכים)

אני יודעת שבשביל הילדים שלי המתנה הכי גדולה זה אבא ואמא בריאים שנמצאים איתם ולא אמא מאושפזת ולגור אצל סבא וסבתא

אצלי זה אולי קצת קיצוני, אבל לדעתי הכי חשוב זה הבריאות הפיזית והנפשית של ההורים, ורק כשיש מסוגלות להביא עוד ילד

כל כך לא קל להיות במקום הזה,

אשרייך שאת מסתכלת על זה מהפרספקטיבה הזו, ואת צודקת לגמרי.

מה שחשוב זו הבריאות הנפשית והגופנית

ילדים מסתדרים נהדר גם אם יש להם אח אחד או שנים

הם בונים קשרים חזקים ונאמנות גדולה

מכירה משפחה שיש בה 2 ילדים

וירושה גדולה

והאחים שהיו מאד שונים הדעות ובהתנהלות לא חלמו להסתכסך בגללה

למרות שעברו 10 שנים עד שהצליחו לממש אותה

והיו להם הרבה חילוקי דעות. הם צחקו אחד על השני אבל לא רבו.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.