או כי האחים הציקו לך הרבה?

את לא חייבת לכתוב..

מבאס אותי כי אני כן רוצה עוד ילדים ושיהיה קשר טוב בינהם 

יש דברים יותר חשובים להביא לילד

כמו אמא שמחה

ולפעמים עוד אחים בא על חשבון זה

(לא לצאת עלי, ברור שזה למקרים מסוימים ולא כולם ככה)

אבל זאת מתנה ענקית

אנחנו משפחה גדולה, וכל אח הוא מתנה בשבילי.

אוהבת את כולם, ומחוברת אליהם ממש!

גם בילדות, וגם עכשיו...

לא יכולה לדמיין את החיים אחרת.

ממש כך

אני אוהבת אותם מאודדד ושמחה בכל אחד ואחת מהם

ומאוד אישי והשקפתי

ממקום אישי יותר -אני גדלתי במשפחה גדולה יחסית, אני לא יודעת אם אנחנו ממש מתנה, אלא יותר אנחנו לא מפריעים אחד לשני ומשתדלים לתת ככל הניתן מעצמנו למען הביחד והמשפחתיות, כל אחד לפי מה שהוא יכול

זה החינוך שההורים נתנו והאוירה שיצרו בין הילדים

ואני יסביר אני באה ממשפחה ברוכת ילדים ב"ה ההורים שלי אף פעם לא גרמו לתחרותיות או שנאה ביננו וגם מריבות לא היו מתערבים ונתנו לנו לפתור לבד בפועל מה שיצא אנחנו ממש מלוכדים ואפילו שכבר כל אחד הקים בית וגר הרחק מה2 אנחנו בקשר ממש חזק וכל הזמן עוזרים אחד לשני אם זה בלקדם את העסק אחד של ה2 אם זה תמיכה כלכלית בתקופות קשות אם זה בלידות שולחות ארוחות חמות ממש אחד בשביל ה2

לעומת זאת בעלי בא ממשפחה קטנה שההורים יצרו שם כמו תחרות בין האחים ופילוג כי כל פעם הילד היה חייב להיות בצד של ההורה כשהוא כועס על אחד מהאחים והיום הם לא בקשר

אז זה יותר החינוך בדרך נכונה מאשר המספר

זה מתנה.

לא גודל המשפחה וכמות האחים קובעים בעיני אם זה מתנה או לא.

הקשר עם האחים חשוב לי מאוד ואני רואה כמה זה עושה טוב.

לי יש קשר מצויין עם האחים והאחיות שלי ואני בהחלט שמחה על זה. לבעלי אין קשר יותר מדי עם האחים וזה גם לא חסר לו.

קשר בין הילדים זה משהו שההורים יכולים מאוד להשפיע עליו ולגרום שיקרה.

כמובן זה לא סותר את זה שכשהיינו קטנים רבנו מכות אבל אמא שלי כן עזרה לנו ודחפה אותנו לפתח קשרים טובים.

כלומר, בהחלט יש משפחות מרובות ילדים שהקשרים בין האחים לא מאוד טובים ולא משמעותיים.

אבל אם הקשרים כן טובים, ויש תמיכה, אפילו אם זה לא "החברים הכי טובים" בעיניי זו מתנה ענקית.

כי ההשתייכות למשהו גדול, זה דבר שנותן הרבה כח. גם טכני וגם נפשי.

אפשר להקביל את זה לגאוה להיות חייל- חלק מצה"ל, חלק מקהילה מסויימת וכמובן חלק מעם ישראל.

וכשאתה חלק ממשפחה גדולה- זה גם דבר שיכול לתת הרבה כח, גם נפשי וכמובן אם יש ערבות הדדית ותמיכה במשפחה אז זה בכלל משמעותי, עוזר להתגבר על קשיים ומפחית את תחושת הבדידות.

כמובן שאפשר לשמור על יחסים קרירים ולא להיות אחד בשביל השני, ולפספס את הפוטנציאל (לא תמיד זה תלוי בנו, זה כמובן תלוי גם בבני המשפחה האחרים)

אבל פוטנציאל עצום- בהחלט קיים לדעתי

להיות חלק משבט גדול

אבל בסופו של דבר זה יכול להביא הרבה תועלת

זאת לא סיבה להביא ילד לעולם בעיני

אבל על הדרך, זה בהחלט יכול להיות מקסים.

אני למשל לא יכולה לדמיין היום, את הבנים שלי

אחד בלי השני

אבל לא יכולתי לדעת איך יהיה הקשר ביניהם לפני שהם נולדו..

אנחנו יחסית הרבה ילדים במעט שנים ולא זכור לי אי פעם שבגלל זה הפסדתי משהו.

אני לא יכולה לדמיין את עצמי עוברת צמתים רבים בחיי בלי התמיכה של האחים שלי, כל אחד לפי יכולתו.

מבחינתי זה לא הסיבה להביא ילדים, אבל כשקשה לי אני מנחמת את עצמי שעוד כמה שנים בעז"ה כולנו נהנה מזה הרבה יותר..

אבל הם גם נותנים אחד לשני משהו שאני בתור אמא לא יכולה לתת.

לי ב"ה יש קשר טוב עם אחים שלי והיום כשכבר קשה לי לתחזק חברויות, יוצא שהחברות הכי טובות שלי הן אחיות שלי. ויש דברים שאני יכולה לדבר רק איתן עליהם והן יבינו כי גדלנו באותו בית, עם אותם הורים וחוויות דומות. 

לדעתי

הכל תלוי במינונים וכו ועל חשבון מה זה בא אבל בעיני לגמרי עדיף לילד קצת פחות תשומת לב מההורים ושיהיו לו כמה אחים. כמה בדיוק זה כבר שאלה של כל אחד. רואה את זה גם עלי ועל בעלי שבאנו ממשפחות בגודל שונה מאוד ושנינו חושבים שעדיף משפחה גדולה יחסית (בתקווה שיהיו את הכוחות), וגם על הבת שלי.

כמובן שרק אם יש יכולת וכוחות וזה לא מפרק את ההורים.

אבל לא יודעת אם זה מה שרצית לשמוע.

זו מתנה עצומה.

אנחנו 7 אחים ואחיות, יחסית בגילאים קרובים. גדלנו יחד בחבורה אחת מגובשת.

ולא שלא היו מריבות, היו גם היו, יחד עם המון חוויות משותפות.

היום כולם נשואים ובקשר קרוב ויומיומי. נפגשים המון, אוכלים יחד בשבתות, ומשוחחים קבוע.

לא יכולה לדמיין את חיים שלי בלי המשפחה שלי, בעתיות שמחה ומשבר כולם בשביל כולם.

חולמת שגם הילדים שלי יגדלו ככה עם קשר קרוב. הכי יש לי נחת כשהם יחד.

ולא שלא אוכלים קש לפעמים אחד מהשני, כן? ברור שיש גם שעות פחות יפות.

אבל הטוב גובר ללא ספק ב-97% מהזמן, ולא הייתי מוותרת עליהם בחיים.

יכולים להיות תוספת לחיים ויכולים גם להיות גורם מפריע.

כמות האחים לא משפיעה אלא איכות הקשר.

אם הורה מביא אח נוסף והוא לא פוגע בתפקוד ההורה והקשר בין האחים טוב, אז זה מתנה. אם תפקוד ההורה נפגע או שהקשר אינו טוב, זה לא מתנה.

לפעמים יש אופי שונה לשני אחים, ואז האופי מתנגש ולכאורה האח השני הוא לא מתנה. (ואז דווקא טוב שיש עוד אחים כדי לאזן...)

באופן אישי יכולה לומר לך שהאחים בשבילי היו מתנה עצומה. הייתי ילדה ביישנית, אז לא רציתי ללכת לחברות וכדומה. החברה שלי הייתה בבית, ושם היה לי מקום בטוח ואוהב. אפילו עם האחים שפחות הסתדרתי איתם (לפעמים טפילו היה כסח של ממש) - הייתי משחקת איתם ומרגישה בנוח איתם יותר מאשר עם אנשים זרים.

גם ברבות השנים, במצבים שמחים (כמו לידות) ולהבדיל במצבים עצובים (כמו כשאבא שלי עבר אירוע מוחי) - ידעתי שתמיד תהיה תמיכה הדדית מבני המשפחה יותר מכולם. וזה חוץ מהאירועים הרבים שמביאים הרבה שמחה לחיים.

אז כן, למרות שיש גם תקלים ומריבות מכורח הקרבה הגדולה, לא הייתי מוותרת על אף אחד מאחיי, ואני שמחה ומודה להוריי שהביאו את כולנו עד הלום

מקווה ומתפללת שגם הילדים שלי ירגישו כך בעתיד. בינתיים - הם בהחלט נהנים לשחק ביחד וליצור ביחד ולריב ביחד ולהשלים, ולבקש שיהיו להם עוד אחים...

וגם באופי של אחים. אבל עדיין עד שמנסים לא יודעים.

גם אם לא יהיה קשר הכי טוב , עדיין אח זה אח. וגם ניסיון חיים ומיומנויות וקשרים...

תודה רבה על כל התגובות

קראתי את כולן כבר לפני שעה ורציתי לחשוב עוד קצת לפני שאני מגיבה.

אני כותבת כאן בשביל לא להגיב לכל אחת בנפרד אבל קראתי הכל ומאוד מודה לכל אחת שכתבה!

אני שמחה לשמוע שהרבה כאן ממשפחות גדולות ויש להן קשר טוב עם האחים עד היום.

אשמח לשמוע איך מעודדים את זזה מגיל קטן.

ב"ה הילדים שלי אוהבים אחד את השני ואני רוצה לעודד את זה ולתחזק את זה יותר טוב.

בקשר לחיילים @אביול אני מבינה שזה ללא מדד. אבל אני ככ הרבה שנים רחוקה פיזית (ומשפיע גם על הנפשית כנראה) מאחים שלי ככה שכשרואים משהו אחר , הספדים מרגשים , זה צובט בלב.

לא יודעת איך לתחזק קשר עם אחים רחוקים פיזית .. מאוד קשה ללקקבוע מפגש .. ושיחות טלפון זה תמיד בווטסאפ ועם ילדים או בשביל משהו ספציפי מאוד

ברור לי שיותר כיף וטוב שיש אחים.

חשבתי שבמספר כלשהו זה יכול להפריע...

כרגע לפי רוב התגובות אנחנו רחוקים משם ;)

מוזמנות לכתוב ולשתף מה שאתן חושבות

אני קוראת בשירשור הזה הכל כדי זה נושא ששהפריע לי כבר תקופה ❤️

שלנו אם היא מחליפה שיחה אחת לכמה זמן

אני בכל אופן לא בקשר הכי קרוב מול האחיות שלי כמו שהייתי רוצה, אבל וטאצאפ בטוח לא היה מקדם את זה יותר אלא רק משמר את שטחיות השיח. כי אין טון דיבור, הרבה פעמים זה תוך כדי עשייה של משהו ו'על הדרך' כזה בלי פניות אמיתית למענה או בלי אפשרות מהצד שרוצה לדבר ולהעמיק את השיח להרגיש את האדם שמולו.

ולכן, אני מתקשרת ב-ל-ב-ד. עדיף לי שיחה פעם בחודש מאשר התכתבות כל יומיים.

וזה לא רק עם אחים שלי אחא בכלל, עם כל הקשת החברתית שלי. אני נפגשת עם אחים שלי פעם בשנה או פעמיים בהרכב מלא, ויש לי חברות שלא ראיתי כמה שנים

אלמלא הקשר הטלפוני הקבוע, זה היה מתמסמס מזמן לדעתי

והלוואי שהיינו יותר...

באמת מרגישה שהם היחידים (מלבד בעלי והילדים) שיהיו איתי באש ובמים תמיד.

ולהרגשת השייכות למשהו גדול, להרגשה שאתה חלק ממשפחה גדולה - אין תחליף לדעתי.

כתבתי פה כבר פעם כמדומני, אני מכירה יותר ממשפחה אחת עם 2 אחים בלבד שהקשר ביניהם.. לקנא.

ומנגד הרבה משפחות שהקשר אחר לגמרי. ככל שיש יותר נפשות פועלות - הפוטנציאל לסיבוכים גדול יותר עקב השוני והכיוונים שהחיים לוקחים אותנו אליהם

קשה להיות בן יחיד.

אם צריך להסיע אותם לבדיקות, לקנות להם תרופות וכו'.

טוב שיש אחים להתחלק איתם.

אם אחד ההורים נשאר אלמן- טוב שיש אחים להתחלק איתם בשבתות עם ההורה השני, כי כשיש רק ילד אחד זה מורכב.

אני יודעת שיש פתרונות של בתי אבות, עובדים זרים וכו', אבל גם במצב כזה אין תחליף לילדים ונכדים שבאים לבקר. וזה הבדל שמים וארץ כשיש ילד אחד לעומת מצב שיש הרבה אחים.

ואני לא צדברת על זה מהפן האגואיסטי של הורה שרוצה שיבקרו אותו. אלא מתוך נק' מוצא שכל ילד רוצה לשמח את ההורה שלו, אבל קשה לו שהכל תלוי רק בו, והוא רוצה לתת מענה משפחתי שאי אפשר לקנות בכסף.

לא משנה המספר, 2 או 10.

בעיני מה שחשוב זה שיהיה קשר טוב, שידאגו ויהיו תמיד אחד בשביל השני.

הלוואי שנשכיל להצליח לגדל אותם לתוך זה שיבוא להם כמובן מאליו.

וראיתי ששאלת איך אפשר מגיל קטן.

אני לא יודעת את הנוסחא ואצלי הם קטנים אבל אני חושבת שדוגמא אישית מגיל קטן זה קודם כל, שהם יראו שאני בקשר טוב עם אחים שלי ושאנחנו עוזרים ונותנים אחד לשני זה ילמד אותם גם להתנהג ככה.

וגם אני משתדלת תמיד לומר להם כשהם עוזרים אחד לשני כל הכבוד שאתה עוזר לו, כל הכבוד שאתה דואג לו. או אם מישהו מהם צריך משהו אני אומרת לו שידאג לו, שיעזור לו. מכניסה את זה תמיד לשיח.

כשהם עם עוד ילדים אני אומרת להם שקודם דואגים לאחים ואחכ לאחרים.

ושתדעי שאת ממש השראה בשבילי

וחלום שאצליח לגדל אותם בבית ולהנות מזה

(כרגע אני גם נהנית בעבודה

הקטנה שלי במסגרת חלקית .. )

גדל עם למידה איך להתנהל עם אחרים, את נותנת לילד מלא כישורי חברה בריאים לחיים עם בני אדם בהמשך חייו

חוץ מכמובן שמחה במשפחתיות, בשייכות,

ילדים יחידים- ואני מכירה כמה- ואו, הבדל גדול.

האחות שצמודה אלי היא חברה ממש טובה שלי ופשוט כיף לי איתה

אבל לי למשל אסור להיות שוב בהריון, לפחות בשנים הקרובות ולא בטוח שיהיו לי עוד ילדים (ברוך ה יש לי שני נסיכים)

אני יודעת שבשביל הילדים שלי המתנה הכי גדולה זה אבא ואמא בריאים שנמצאים איתם ולא אמא מאושפזת ולגור אצל סבא וסבתא

אצלי זה אולי קצת קיצוני, אבל לדעתי הכי חשוב זה הבריאות הפיזית והנפשית של ההורים, ורק כשיש מסוגלות להביא עוד ילד

כל כך לא קל להיות במקום הזה,

אשרייך שאת מסתכלת על זה מהפרספקטיבה הזו, ואת צודקת לגמרי.

מה שחשוב זו הבריאות הנפשית והגופנית

ילדים מסתדרים נהדר גם אם יש להם אח אחד או שנים

הם בונים קשרים חזקים ונאמנות גדולה

מכירה משפחה שיש בה 2 ילדים

וירושה גדולה

והאחים שהיו מאד שונים הדעות ובהתנהלות לא חלמו להסתכסך בגללה

למרות שעברו 10 שנים עד שהצליחו לממש אותה

והיו להם הרבה חילוקי דעות. הם צחקו אחד על השני אבל לא רבו.

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

לאנשים צעירים יש מספר מינוס - קשה להם לראות למרחוק וזה נובע משרירי עיניים שכאילו חזקים יותר מהנדרש.

כשהגוף מזדקן ונחלש שרירי העיניים נרפים, אז למי שהיה מינוס והיה לו קשה לראות למרחוק יכול להיות שיתבטל לו המספר ויראה בסדר אבל אם עושים ניתוח אז אחכ יותר סביר שיצטרכו משקפיים ל ספר פלוס - קושי לראייה מקרוב.

מנגד זה טיפה יותר מסובך כי יש גם מולטי פוקל - אנשים שבמקביל צריכים מספר פלוס ומספר מינוס.