אני בעד הנקה כן? אבל חושבת שלא נכון להחליט החלטה בגלל החרדה. תעשי מה שנכון לך במכלול. ובהחלט תשאירי בממ''ד מים מינרלים וחבילת מטרנה. מקרה חרום נראה לי מים רתוחים או חמימים זה נתון לפשרה. את יכולה גם לקנות מחמם בקבוקים או קומקום לשים שם גם. מה שמגיע אותך.

לא בטוחה שבמצב סטרס הזה כ''כ פשוט להניק גם.

חיבוק. ושלא נדע כמובן.

בכלל לא חושבת שפחד אמור לנהל את החיים ולהחליט החלטות מתרחיש של חרדה ופחד

זה טבעי שעוברת מחשבה בראש אחרי כל מה שהיה

אבל  מפה ועד לתת לה כח ולהחליט מתוכה

לא בריא בכלל ולא נכון

אפשר לשים בממ"ד באופן קבוע קבוקי מים, קומקום, בקבוק ומטרנה.

קודם כל כולנו מקווים ומתפללים שלא תחזור מציאות כמו שהייתה ב7.10.

דבר שני , אל תתני לפחד לנהל אותך. זה בדיוק מה שחמאס ימח שמם רוצים- שהפחד ינהל אותנו וימנע ממנו לחיות.

נכון שלא נכון לתת לחרדה לנהל את החיים שלי

אבל מצד שני, המון נשים מניקות. המון

אז אולי זה פשוט רתיעה שצריך לעבור אותה?

וגם, זה לא החרדה כמו פשוט ההבנה שאני צריכה להיות מוכנה לכל תרחיש 

טריגר על הנקה שהיה לך עוד לפני המקרה באוקטובר.

אני מציעה לפתור קודם את העניין הזה אפשר גם במקביל להניק ולראות איך החיבור לענין טוב או לא עבורך.

אבל אם זה לא יהיה דבר טוב עבורך נפשית תצטרכי לפנות לעזרה. עדיף לך עכשיו להתחיל תהליך בקצב שלך לטפל בפגיעה המינית ולהגיע להנקה ממקום שלא מאשים אף אחד ובטח לא את התינוק אם ההנקה לא תעבוד.

הנקה בעיני היא דבר מדהים וטיבעי, ממיליון בחינות. אם את רוצה את יכולה לנסות אולי להניק בחדר לידה, ומקסימום לייבש את החלב אחר כך. רק שתרגישי איך זה מרגיש בפועל. נשמע שאת מחפשת משהו שיניע אותך לנסות את זה.

והלוואי שהנקה הייתה מכינה לכל תרחיש.. אחרי יותר מידי שעות בלי אוכל ומים גם החלב מתמעט ממש.. תקראי פה קצת שרשורים על הנקה בצומות😔

כמו שבנות כתבו לך בתגובות מתחת גם הנקה היא סיכון שאם חלילה משהו קורה לך וכו'.

לכן לדעתי זה כן חורג מגבולות הלהתכונן לכיוון החרדה. אני לא שופטת אותך חלילהההה. גם אני בתחילת המלחמה התנהלתי פה מתוך חרדה. כולנו בסוג של טראומה. ואת גם עם הריון שמעצים.

לא נכון להחליט החלטות של שגרה מתוך תחושת מצוקה של חירום.

להתכונן נכון זה כן ברמה של לשים צרכים בסיסיים של התינוק בממ''ד. זה כולל בקבוק מטרנה ומים. וגם מוצץ וטיטולים ומגבונים ובגד החלפה.

ושבאמת לא נצטרך. לעולם. 

את מתארת מצב לא רגיל שזה עלול לעורר טריגרים מהעבר, יש לך כל סיבה לא להלחם ולתת בקבוק.

הכל טוב.

אם ניתן לחרדה לנהל אותנו.. הרבה דברים לא נעשה.. 

ממש כאבתי לקרוא את הדברים, כ"כ לא קל....

את אימא לביאה קודם כל!

לענ"ד לנסות להניק יכול לעזור בריפוי הטראומה שקשורה לאזור, ואף לגרום לו להיקשר אצלך כמקום חיובי. אם עלתה לך מחשבה לנסות, גם אם זה ממניעים אחרים,אני חושבת שאת בשלה לצעד הזה.

איך אומרים? תנסי, מקסימום תצליחי🩷

אולי ירגיש לך שונה לגמרי

ההענקה הזו לתינוק שצמח בך

🌸🌸

צריך מין רתוחים שהתקררו.

לא עניין של טמפרטורה 

אבל כמו שכתבו בצדק מתחתיי, זה נטול הגיון וכך רמזה לי גם תזונאית תינוקות שכמובן לא יכולה לצאת מפורשות נגד הנחייית המשרד.

בכל מקרה אני רק כתבתי שמכיון שמותר לתת מי ברז לשתיה מגיל חצי שנה, זה גם מה שבפועל שמתי בתמל. ב"ה ווירוס בטן מעולם לא היה לה, ובכללי כמעט אף פעם לא חלתה.

שאת צודקת שמגיל שנה לא צריך להרתיח מי *שתיה*

לתמל זה אחרת... אותם צריך עד שנה לפחות (יש אומרים שכל עוד ילד מקבל תמל המים בשביל התמל צריכים להיות רתוחים... בפועל מגיל שנה הרבה הורים לא מרתיחים את המים לתמל)

בכל אופן חשוב להבין שיש הבדל בין מים לשתיה למים לתמל

לא היתה לי סבלנות לרגע לדאוג לחימום מים כל פעם.

זה מה שעוד נתנו להם בבית חולים ולא ראיתי צורך לחמם

הייתי מרתיחה מים ונותנת לזה להתקרר והיה לי סטוק של מים מוכנים

ויכולה להרגיל למוצץ למרות שלשלי גם לא היה צורך מיוחד במוצץ

אולי כדאי לטפל בחיבור שלך עם הגוף שלך אבל לא בגלל פחד ממקרה קיצון, אבל זה לבחירתך

היום אנחנו בכלל לא כמו בשבועות הראשונים למלחמה. התרחיש שאת מתארת הוא די מופרך עכשיו, בלי לפתוח את הפה, כן?

ואם טוב לך במצב הנוכחי, אין שום סיבה לשנות רק בגלל שאם יקרה...

מקסימום, תשאירי תרמוס ומטרנה ספייר. זה לא באמת לא אפשרי... 

גם לי זה עבר בראש. מהרגע הראשון שדיברו על כפיר ביבס, ואמרו שהוא על תמל ורק מתחיל לבסס מוצקים, זה רץ לי במחשבות. במיוחד שהבן שלי באותו גיל והיה על תמל לא על הנקה.

מצד שני, אין לדבר סוף. באותה מידה יכולת לומר ההיפך (שאת לא רוצה שיהיו תלויים בך ויהיו סרבני בקבוקים, כי חס וחלילה אם משהו יקרה לך מה הם יעשו). אנחנו חיים במדינה שכולה חיה ונושמת חרדה, והיא תתקוף תמיד מכל כיוון. נראה לי שצריך לאסוף את עצמנו ולהחליט בסוף לפי הנכונות שלך והרצון שלך להניק בשגרה נורמלית וברוכה.

ולהתפלל תמיד שאלוקים לא יביא אותנו לסיטואציה כזאת לעולם.

אז באיזשהו שלב גם החלב של האמא יגמר..

בקיצור, זאת לא סיבה בעיני להניק

מצד שני, נשמע שאת טיפה נפתחת לרעיון של הנקה

אז אולי יעשה לך טוב לנסות את זה

וזה גם יהיה סוג של ריפוי עבורך ❤️

שחזרתממש מוקדם מחופשת לידה? עם כן, זה די יחייב אותך לשאוב הרבה אחרת אי אפשר להחזיק ככה עם ייצור חלב, וזה גם פוגע בהנקה.גם שיקול.

מבינה את החשש אבל. אם כי בעיניי בשביל להניק, שזו מחויבות ותלותיות אף על פי שיש בה המון ערך, זו לא מספיק סיבה.

חיבוק על כל השאר ומקווה שתהיי שלמה עם כל החלטה ❤️

פגיעה מינית זה כל כך כואב

והמחירים לאורך שנים...

מגיע לך לאהוב את כל הגוף שלך

בלי קשר להנקה

מתפללת עבורך שזה יקרה❤❤❤

ואם בזכות זה גם תניקי זה רק ערך מוסף
וכן-
גם ההרגשה שאפשר לתת לילד
את כל מה שהוא צריך

(ודווקא טריגר המלחמה-
יכול להביא לעוד הרבה כיוונים
ובשבי, בלי מזון מספק
גם חלב להנקה אין.
ואין סוף למחשבות ולאופציות
שה' ישמור על כולנו
ויביא רק טוב)
 

נראה לי שמה שקרה לך פה -

זאת טראומה חדשה שנוספה על טראומה קיימת.

הטראומה הקיימת היא הפגיעה שעברת.

הטראומה החדשה היא טראומה לאומית, שמשפיעה עלייך באופן אישי - הטראומה של הפלישה האפשרית לבית.

ואולי, רק אולי, הטראומה החדשה באה כדי לעורר אותך לטפל בטראומה הישנה.

אני לא יודעת אם ומה ניסית, אבל בלי קשר להנקה - אולי אפשר לנקות איכשהו את הטראומה של הפגיעה שעברת? אולי זה חלילה מפריע לך בעוד דברים בחיים, ולא רק משפיע על אי ההנקה?

אני לא יודעת אם היריון הוא הזמן המתאים לטפל בזה, אבל אוליזה משהו שכדאי לשים באחורי המוח, ולזכור אותו בעתיד.

וכרגע - לא נראה לי שנכון להציף לך את הטראומה הישנה, שרק תתווסף על הטראומה החדשה ותערער אותך לגמרי.

כדי להרגיע את הלב - תחשבי על פתרונות פרקטיים למקרה שחלילה באמת תחווי חדירה לבית או שהייה ארוכה בממ"ד, כמו שהציעו פה, אבל לא כאלה שכוללים הכרחה עצמית להיניק.

וזהו בינתיים. בעתיד אולי תצליחי להתגבר על הטראומה הישנה, ובעתיד אולי תצליחי להיניק. בינתיים - תשתדלי להתמקד בלהגיע רגועה ללידה ❤️

זה לא חייב להיות או הנקה מלאה או רק תמ"ל. את יכולה לשלב, ואז לא תהיה לך תלות.

את יכולה להתחיל להניק אחרי הלידה ולראות איך זה לך, ולשלב גם תמ"ל. אולי כדאי בליווי של יועצת הנקה, כדי לדעת איך לעשות את זה נכון, שיר יהיה גודש. ולתת את הבקבוק בצורה תומכת הנקה.

שיהיה בהצלחה ובשורות טובות!

אהובה,קוראת אותך ובא לי לחבק אותך.

המלחמה עוררה המון טריגרים קשים אצלינו, אלו שנפגעו מינית. (מעבר להתמודדות של כולם)

תביני שחלק המחשבות שלך נובעות מהטראומה עצמה. לא באמת מחשיבה קוהרנטית.

את אשה מדהימה וחזקה מעצם זה שהתחתנת והבאת שלושה ילדים עם כל מה שעברת.

את גיבורה על ההבנה וההחלטה שלא להניק בכדי להקל על עצמך.

הגיבורה על המחשבה עכשיו אם להיניק או לא.

איית,מה שהכי עזר לי היה להניק ולהרגיל גם לבקבוק מההתחלה.זה אולי לא נכון מבחינת ההתרגשות להנפקה, ומצד שני,זה מה ששמר אותי שפויה. כל הילדים ינקו לאורך תקופה ארוכה וכולם גם לקחו בקבוק.

ואני הצלחתי ככה לנשום, ולהתמודד עם הצורך לספייס,ולהפסקות ההנקה לפי הצורך הפיזי והנפשי שלי.

תחשבי בנחת עם עצמך על הנקה,ונסי לקבל החלטה לפי יכולות הגוף והנפש שלך.

הרבה הרבה הצלחה

בעברי עברתי פגיעה מינית והאמת שאצלי זה לא השפיע בכלל על ההנקה. אבל זה משהו אינדיוידואלי ומה שלי יכול לגרום לטריגר זה לא מה שלאחרות..

ממליצה לך לברר עם עצמך האם את בכלל רוצה לנסות להניק. אני מבינה את הפחד שלך שלא תהיה לך יכולת להאכיל תינוק במצב מסויים ואגב גם לי זה עלה המחשבה הזו ככה שאת ממש לא חריגה ואפילו שהתינוקת שלי כבר גדולה זה גרם לי לפחד להפסיק להניק שחלילה לא יקרה מצב כזה שאין לה מה לאכול.. אני חושבת שזה עבודה ללמוד לא להתנהל לפי הפחד וזה באמת קשה.

אין לי באמת עיצות חוץ מחיבוק גדול גדול

יכולה להגיד שאצלי לפחות אני לא רואה קשר בין הפן המיני של השד לבין ההנקה.

הפגיעה המינית השפיעה על היחס שלי לגוף ועל הקשר האינטימי הפיזי עם בעלי, אבל זה לא מה שאת שואלת. כשאני מניקה אני לא מתייחסת לשדיים שלי כאיבר מיני אינטימי, אני מתייחסת אליהן כמקור מזון וחיבור לתינוק שלי, גם לא אכפת לי שאמא שלי למשל תראה את השד שלי כשאני מניקה, ובתקופות אחרות אין מצב שהייתי חושפת אותו.

לא יודעת אם עזרתי לך כי את אולי חווה את זה אחרת ממני, אבל אם תשאלי עוד נשים גם כאלה שלא עברו פגיעה מינית, אני חושבת כבהנקה השד מקבל משמעות אחרת, המגע בו מרגיש אחרת...

אני רק חיבוק

ואיזה מדהימה את

שיש לך אומץ לבחון משהו חדש

למרות שזה מאתגר אותך

וגם אם תגיעי למסקנה שזה לא מתאים

ועל כל הניצחונות שלך בחיים המדהימים שאת בונה

בע"ה המון ברכה ושיהיה הריון קל לידה קלה ותינוק בריא!

בשורות טובות! 

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

וכ"כ מרגש לשמוע שהיא מסתובבת בחופשיות בבית,את כ"כ דאגת להתפתחות המוטורית שלה....

מלא נחת מכולם

חנוכה שמח

היא לא זוחלת עדיין, כמובן, אבל מתקדמת בישיבה, נעמדת על חפצים, מנסה להגיע לכל מיני מקומות, ואפילו עמדה כמה פעמים לשניות בודדות בלי להחזיק בכלל.

ב"ה באמת נראה שהיא עולה על דרך המלך!

(עכשיו רק נותר לי לדאוג על הדיבור שלה... אבל לפחות מבחינה תקשורתית נראה שהיא ממש בטוב!)

נשמעת מתוקה אמיתית...

בעז"ה שרק תמשיך להתפתח ולהתקדם בכל התחומים!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

פרגונים על הילד וכאלה

משמח אותם מאוד ובכל זאת לרוב לא מרגישים צורך לפרגן בחזרה

כבר למדתי לא לצפות לזה. אבל מי שכן מקבלת את זה- שתעריך, כי זה מאוד תלוי מי האוכלוסיה שאת עובדת איתה ולגמרי לא מובן מאליו

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

קודם כל מדובר בשאיבת ביציות, כרגע מפרים אותם במעבדה ככה שבעז''ה יהיה עוברים יפים ויחזירו לך..

עברתי מספר פעמים שאיבת ביציות ולא נתקלתי בתופעה כזאת

לפחות שאבו מספיק ביציות? הצליחו להפרות?

ככה אולי לא תצטרכי לעבור את זה שוב..

מקווה איתך לבשורות טובות 

לא הכי מבינה במונחים

הרופאה הסבירה לי טלפונית שחילקו את הביציות ל9 ו9 , 9 שמו עם הזרע ו9 הזריקו להם את הזרע .

האלה שלא הזריקו בכלל לא היה הפריה ביניהם ... והאלה שהזריקו 7 הופרו אבל רק 3 עוברים התפתחו בני 3 ימים והם גם ברמה די נמוכה (3) הבנתי שיש גם רמה 4 .. אני כ"כ מבואסת

אם חס וחלילה אני אצטרך לעבור את זה שוב אני לא יודעת איך באמת

אני אשמח ממש לשמוע איך זה היה אצלך

שעם הבן שלי נכנסתי טבעי וגם יחסית זריז..

וגם היה לי עוד כימי שהתפתח לבטא 1400 והתחיל לרדת .. אז איך פתאום הזרע בכלל לא מפרה את הביצית רק אם מזריקים , וגם שהזריקו יצא לא משהו

מה מצב הזרע? האיכות?

באופן כללי לגברים יש ירידה באיכות הזרע עם השנים.

לפי בדיקת זרע תוכלו לדעת אם יש ירידה וכמה יש..

איזה סיוט אוף כואב ברמות

לא יודעת מה להגיד לך אני אמנם עברתי את זה אבל לא מבינה בזה יותר מידי

ונראה שהבדיקה של לפני שנה וקצת באמת יותר טוב מהאחרונה אבל לא משמעותי ..נראה שהתנועתיות טיפה ירדה וגם המורפולוגיה (2) בעיקרון האחיות אמרו שזה תקין אז לא יודעת..