אולי כדאי לך לחשוב לעבור למשרה אחרת במשרד החינוך? מורת שילוב או משהו בסגנון

או לעבור לעבוד עם ילדים יותר גדולים

מילא כשהייתי צעירה והיה לי מלא מה להרוויח, ניסיון, התמקצעות, תחושת משמעות ושליחות

הייתי חזקה בזה ונחשבת מורה מטורפת,

אבל התחושת שליחות ומשמעות מתחלפת לבית..

היום זו פסגת השאיפות 🤣

וזמן לפיפי!! 

לא, פחות מעניין אותי שילוב, מה גם שכולן רוצות אז קשה להכנס לתחום..

ולא שמעתי על כך שתמורות לאנגלית יותר קשה.. דווקא בגלל שזה ליבה יש הקבצה וזה אמור להקל. 

ביסודי לרוב המורות לאנגלית מאוד קשה ושוחק והן צריכות להיות מאוד יצירתיות ולעבוד קשה.

לדעתי שווה לך לשקול כן את העניין של לימודים רציניים או תואר אולי יעוץ חינוכי או ניהול. אולי תוכלי להשתלב במשרות משרדיות וניהוליות במשרד החינוך.

אולי מורה לאמנות אם זה מה שאת אוהבת.

עיצוב גרפי זה מדהים ויש נשים מצליחות אבל לרוב הן עצמאיות

פחות מעניין אותי כל האופציות, פשוט לא רוצה להשאר במערכת.

גם חלק מהן ניסיתי אבל חוששת מאאוטינג 

היועצות בתחתית שרשרת המזון מבחינת תנאי השכר של עובדי ההוראה

הן הופכות לכולבויניק של הכל מהכל במערכת

הן גם חלק מצוות ניהול אז עובדות סביב השעון

מחויבות לזמינות תמידית ולהתערבות באירועי חירום

החופשים שלהן לא באמת חופשים

ומצד שני חייבות ללמד כחלק מתנאי השכר וגם כדי להשלים משרה כי יש בקושי 1.5 ש"ש לכיתה. זה אומר להיות גם מורה מקצועית מול כיתות שלמות ומלאות ולא רק הקבצות. וכמובן מחויבות בתורנויות כמו אחרונת המורות ומילויי מקום על ימין ועל שמאל.

והשכר לא מתגמל ואין תקנים ואין שעות

גמול ייעוץ יותר נמוך מגמול חינוך

בקיצור אם עד עכשיו היה לך התלבטות עכשיו היא נגמרה 🤣

ושכחתי... אינסוף מליאות והשתלמויות!!!!

ואף אחד לא משלם על השעות נסיעה האלו לקצות צבל ולא על העבודה שמצטברת ומגיעה הביתה ולא על הדלק ...

ולא בטוחה שהן מקבלות פחות משאר המורות.

שאר הדברים שכתבת נכונים, ויועצות זה סיוט

על גמול ייעוץ במשרה מלאה?

כי כמעט ולא קיים משרת ייעוץ מלאה ואז הגמול יורד בהתאם

ורק לאחרונה הכניסו תיקון והעלו אותו

כך שזה לא משנה אם זה במשרה מלאה או לא.

גם לפני התיקון הוא היה גבוה ממחנך, כי יש לזה עוד תוספות.

להגיש שהעבודה משתלמת? לא בטוחה בכלל. אני לא הייתי מוכנה להיות יועצת.

אבל השכר גבוה ממורה.

אני לא יודעת מאיפה הנתונים לגבי משרה מלאה. יש לי כמה חברות יועצות וכולן עובדות במשרה מלאה.

אבל מודה שלא ניסיתי למצוא עבודה כזו, כי אני לא יועצת כך שלא יודעת המ יש לשוק להציע.

וזה עדיין נורא מקומם שבמקום לקבל את הגמול המירבי (אז היה 12%)

יועצת במשרה חלקית תקבל 9% ומטה

(תלוי אם יש לה רישיון זמני או קבוע)

זה נורא מקומם שמתווכחים על משהו שלא בקיאים בו, אני מקבלת את התלוש הזה כל חודש כבר מעל עשר שנים אז אני יודעת על מה אני מדברת 

משמח שלפחות העלו עכשיו את הגמול ייעוץ.

המצב אצל מטפלים פרא-רפואיים ומטפלים רגשיים אפילו יותר מקומם. אין מושג כזה 'גמול טיפול', וגם לא אפשרות לקבל גמולים אחרים על תפקידים שונים שמורים יכולים לקחת (ריכוז מקצוע/שכבה וכדו'), אז יוצא שאנחנו מקבלים פחות מרוב המורים שעובדים איתם (גמול חינוך מיוחד כן מקבלים, אבל גם בזה היה רק לאחרונה תיקון על עיוות שהיה עד לא מזמן - שמי שעבדה בגני תקשורת למשל היתה מקבלת גמול חנ"מ חלקי כי היא עבדה דרך המתי"א, למרות שהגננת שהיא עבדה איתה עם אותם הילדים היתה מקבלת גמול מלא).

ועוד משהו מתסכל ומעצבן - חוסר הכרה בהתפתחות מקצועית אמיתית שאנחנו עושים.

יש אפשרות להעלות את המשכורת על ידי השתלמויות, אבל מאוד קשה למצוא השתלמויות שבאמת מקדמות אותנו מקצועית (יש שיפור בזה לאחרונה, אבל לא מספיק בעיני)

ואז כשאני בוחרת להשקיע מכספי וזמני כדי ללמוד משהו שבאמת מקדם אותי מקצועית (קורס רציני ומקצועי שעולה לי יותר מ-1000 ש"ח) - אני צריכה להתחנן כדי שיאשרו להכיר בו כשעות השתלמות... (קורס שעשיתי בעבר לא הוכר לי. היום כבר כן מסכימים להכיר בו אבל אי אפשר לקבל הכרה רטרואקטיבית. קורס נוסף שאני עושה השנה אולי כן יוכר, עקרונית כבר יש עליו אישור אבל עוד לא קיבלתי אישור לגבי...).

ומדובר בתארים שנחשבים קשים, עם תנאי קבלה גבוהים.

אז עם תנאים כאלו מזלזלים, רובם לא מגיעים למשרד החינוך, ואז מי שכן במערכת עובד פי כמה וכמה יותר כי אין מספיק כוח אדם...

מזל שאני כל כך אוהבת את בית הספר שאני עובדת בו, ואת העבודה שלי שם, ששווה לי להמשיך שם למרות הכל.

אבל בהחלט יש הרבה מאוד לתקן במערכת החינוך...

המצב בפרא רפואי והטיפולים הרגשיים דרך משרד החינוך במצב גרוע יותר. זה נכון.

גם התנאים של הפסיכולוגים החינוכיים גרועים יותר מהיועצות. למרות שההכשרה שלהם כביכול קשה יותר.

אגב, גם אני כיועצת עשיתי הקיץ קורס סופר נחשב ב 5000 ש. שבהחלט מקדם את המקצועיות שלי. ולמרות כל הבקשות שלי לא הסכימו להכיר בו כשעות השתלמות.

הרבה לא יודעים בכלל עד כמה מעוות תנאי ההעסקה של היועצות. לפני שנים יצא דוח מבקר המדינה עם מסקנות חמורות על מצב הייעוץ במשרד החינוך ולא נעשה עם זה כלום. מחסור בתקנים, שעות מגוחכות, החיוב לשלב שעות הוראה שמהווה פעמים רבות סתירה לתפקיד הייעוצי טיפולי, אין תקצוב לשעות מערכתיות למרות שנוספו עם השנים ככ הרבה תפקידים מערכתיים שהיועצת מחויבת בהם, מחויבות לזמינות ועבודה בחופשים, אינספור מליאות וכנסים ברחבי הארץ מעבר לשעות העבודה, כל העיסוק בוועדות חנמ טפסים זכאות ואיפיון שילוב כל נושא ההכלה והשתלבות שעבר הרבה רפורמות עם השנים והכריח את היועצת לצבור עוד ועוד תפקידים ללא תגמול וכו וכו

לק"י

שלא תמיד יש גם דברים נצרכים באמת.

נניח הוראת קריאה לילדים על הרצף וכדומה.

אני יודעת שכרגע זה בבדיקה וטיפול.

לפעמים אני סתם בוחרת השתלמויות קלות כדי לסמן וי. בלי קשר לתחום שלי.

גם אני עשיתי לאורך השנים כמה השתלמויות שלא קידמו אותי בשום דבר, חלקם אפילו לא קשורים למקצוע שלי. וזה מגוחך שזה מה שמעלה לי את המשכורת, אבל כשאני באמת דואגת להתפתח מקצועית ומשקיעה בזה הרבה כסף ואנרגיות - זה לא מזיז לשום דבר (או שאני צריכה לעבוד קשה מאוד כדי שיסכימו להכיר לי בזה...)

ספציפית השנה אני עושה קורס שידעתי שכן אפשרי שיכירו בו כהשתלמות במסלול אישי.

אז עשיתי מה שצריך כדי שיכירו בו, שלחתי את כל הטפסים, וקיבלתי תשובה ש'הקורס לא ברשימת הקורסים שמאושרים למסלול אישי', עם קובץ מצורף של הקורסים המאושרים, שהוא באמת לא מופיע בו.

אבל ידעתי שהוא כן מאושר, אז חזרתי למי שאמרה לי שהוא מאושר, ושאלתי אותה על זה, והיא אמרה לי איזה סעיף זה צריך להיות בטופס של רשימת הקורסים. בדקתי שוב בטופס ששלחו, והוא לא היה שם. אז חיפשתי את הקובץ של רשימת הקורסים המאושרים בגוגל, ואכן בקובץ המעודכן שמצאתי שם הקורס שלי נמצא.

מה מסתבר? שהקובץ ששלחו לי, שהקורס שלי לא מופיע בו, הוא קובץ משנת תשפ"א... מי שאמור לאשר לי מסתכל בקובץ מלפני שלוש שנים ועל סמך זה לא מאשר!🤦

ואם הקורס הזה כבר אושר ונמצא ברשימה של הקורסים המאושרים, למה בכלל צריך כזה תהליך ארוך ומסורבל בשביל לאשר אותו באופן אישי לכל אחד שרוצה לעשות אותו?

כתבתי שאני לא בקיאה על משרות שיש בשוק היועצים, כי לא חיפשתי משרה כזו. 

ובזה כנראה את לא בקיאה

נכון שהוא באחוזים אבל הוא הגמול היחיד שיש לו מדרגות לפי אחוז המשרה

כמו שכתבתי למעלה

את יכולה לפתוח בפשטות יומן המורה ולראות את ההבדלים בגמולים

זה עניין פשוט שתיקנת אותי וזה לא נכון

אני מכירה 3 שעובדות משרה מלאה בייעוץ. (2 מהן לא מלמדות בכלל, בגלל הסכם שיש להן עם המנהל)

והשלישית יש לה כמעט משרה מלאה, והיא מדריכה ארצית שמשלים לה למעל 100%)

אולי יש הרבה אחרות שעובדות חלקיות משרה.

רק מגיבה למה שתיקנת אותי

ואולי אדייק את עצמי, שכנראה כן קיים יועצות במשרה מלאה, פשוט יש גם הרבה עם תקנים קטנים בייעוץ וזה משפיע על הגמול. אולי את מכירה מציאות אחרת סביבך ב"ה, אבל זה לא משקף תמונה מלאה. וכן, יש יועצות רבות שמקבלות גמול נמוך ממחנכת. בוודאי בשנים הראשונות לייעוץ כשאין עדיין רישיון קבוע, וגם אחכ אם אין להן מספיק שעות ייעוץ.

ובעבר היתי חותמת על כל מה שכתבת. עברתי לפני כמה שנים לעבוד באולפנא, ומאז יש לי משרה מלאה במקום אחד. צוות שכייף לעבד איתו ומבין את המקום האמיתי של יועצת, גם השכר בתיכון גבוה יותר. וגמול יעוץ, גבוה מגמול חינוך.

כן, זה עמוס, כן צריך זמינות לאירועים חריגים בכל שעה.

יש עבודה גם בחופשים( לא מטורף, אבל בהחלט יש).

אני מלמדת רק נושאים יעוציים, ולא מחויבת בתורנויות( כשהיתי ביסודי היתי מחויבת).

וצריכה חהודות לה' על מקום העבודה שלי. אז,גם ביעוץ, תלוי איפה , אני מבינה שבהסכמים החדשים זה אמור להשתפר אצל כולם, כי יהיה תקן מחייב לשעות ייעוץ גם ביסודי, עליה של הגמול, גמול על עבודה בחופשים. 

אני גם באולפנה אבל קטנה לצערי

ולכן שנים קיבלתי גמול נמוך ממחנכת כי לא היו לי מספיק שעות ייעוץ ואני לא היחידה

ואז יהיו יותר שעות יעוץ לכל כיתה.

מכירה יועצות שמשלימות את המשרה בשעות הוראה , וגם זה משאיר לך ימים פנויים לפתח תחום טיפולי בנוסף ולעבד בו.

זה מה שאני עושה... מפתחת עסק פרטי

ב"ה שלא ישמע אחרת יש לי סיפוק גדול מהעבודה שלי

וגם בהחלט רואה שליחות גם בלפתוח קליניקה

רק רציתי להשמיע את הקול של היועצות שהרבה מהן עובדות בתנאים שלא מכבדים את הפרופסיה. ולא רק היועצות, אלא כמו שכתבו פה עוד הרבה במשרד החינוך, וזה חבל. כי שוב, זה מבריח את הטובים החוצה.

הלוואי ויהיה שינוי, בשביל הדורות הבאים.

אבל זה לא המצב בכלל בשאר בתי הספר

מי שבקהילת היועצים ולוקחת חלק במאבק נחשפת לנתונים המלאים

עבדתי בשני בתי ספר שונים ובשניהם עשיתי מילויי מקום ותורניות וככה גם חברותיי למקצוע

זה אומר שאין יועצות שלא עושות?

לא

אבל זה אומר שזה נתון להחלטת המנהל והתמונה מורכבת

אני עברתי לתחום קצת שונה בהוראה וממש נהנתי.

השנה עברתי דירה ולא מצאתי בתחום הזה, חזרתי לתחום הקודם ואני ממש סובלת.

יש לך דרך לשנות קצת בתוך ההוראה?

מקצוע אחר/להיות מורה מקצועית ולא מחנכת/ גן/ גיל אחר..

אולי ללמוד אבחון דידקטי?

לא ממש עניתי לך על עבודה בתחום אחר לגמרי..

אבל זה אופציה..

אני מורה מגיל 27 וכיום בת 41

אבל לאחרונה דיי מיציתי. אצלך זה מהצד של בעל במילואים, אצלי פשוט יש ילדים קטנים ומרגישה שנמאס לי מהאינטנסיביות של עבודה כזו.

אני מורה לאנגלית לכיתות הכי מוצלחות בחט"ב וזה מלא עבודה ובדיקת מבחנים בלתי מסתיימת, דיי נשבר לי.

אם זה לא מבחנים, זה להכין שיעורים מורכבים ומאתגרים, לבדוק הכתבות, להתעסק בישיבות, שעות פרטניות על הבוקר, להגיע על הבוקר לעבודה ולסוע רחוקץ

בא לי לעשות לביתי, להשקיע בזוגיות, משפחה וכו.

מרגישה שמאז הקורונה הכוחות מוגבלים ובא לי להשקיע במקומות הנכונים...

השאלה-מה אפשר לעשות?

והייתי רוצה לעשות יותר לביתי.

ואני מלמדת את כל הרמות באנגלית, דווקא הקבצות גבוהות זה קל משמעותית.

אני כן מסכימה שזה מקצוע שוחק ולא פשוט.

אצלי זה מלא לשבת, לתכנן, בכיתות טובות צריך לאתגר, להעביר שיעור יותר מושקע, כל שניה בוחנים וכו.

מעניין שאת אומרת. ואם כ"כ קל לך אז למה השרשור?

הבית ספר שאני בו השנה עם כיתות מצטיינות שוחק אותי במיוחד,

כולם שם פלצנים קפוצי תחת (סליחה על הביטוי), כלומר אובר רציניים, רק מדברים על הרמה ועל לאתגר,

ואתה נכנס ללופ ורוצה עוד יותר להצטיין,

כאילו אם לא תתעסק רק בזה אז אתה לא מורה מספיק טוב.

בבי"ס הקודם שלי הייתי מלא באינטרנט.....עכשיו אין שניה לגרד את הראש.

נראה לי שגם הגישה הזו מייאשת אותי.

עם כל הכבוד, קצת פרופורציה........................................

כתבתי, בשונה ממך.

מה שכן, יכול להיות שגם כך הייתי נשחקת.

בהקבצות נמוכות לרוב יש יותר תלמידים עם קשב וריכוז.

כך או כך כרגע מחפשת חלופה 

וזה גם קבוצות קטנות, מכירה, הייתי שם....

בכיתות הכי טובות את נדרשת לרמה גבוהה. ואין להכביר מילים, אפשר להבין.

אבל זה נראה לי יותר הגישה של בי"ס הנוכחי שמעצבנת אותי מאשר הכיתות עצמן.

בבית הספר הקודם היו מורות מבוגרות, שחוקות, כולן זרקו אז לא הייתי חייבת להשקיע המון כדי להיחשב תותחית.

פה יש תחרות כולן אובר משקיעניות ורציניות....

מצחיק, פעם "זלזלתי" במורות אימהות שהן ראש קטן ולא מקצועיות.

ועכשיו כשאני עצמי חווה את האימהות בראשיתה, זה מרתק אותי ודורש חשיבה ותכנון והשקעה בהכל,

ולהשקיע רק בהוראה נראה לי מכלה את הכוחות שלי ומותיר אותי עייפה ולא מסופקת כי אין לי מספיק זמן למה שבאמת חשוב!

שזה בכלל מטורף,

חברות שלי הורידו משרה בכיף....עובדות יומיים וכו.

רק אני לוקחת משרה מלאה אז מה הפלא?

וזה שוחק. ואני לא משקיעה בעצמי. ולא אוכלת בריא ובמתח יחסית רב הזמן.

נמאס לי....בא לי עבודה בנינוחות. שיהיה לי זמן לקרוא כתבות על תזונה ולייף סטייל.

אני מכירה עוד כמה כמוני שעשו לתחום הזה או להנה"ח או לשניהם יחד

זה קורס של פחות משנה, על כל אחד מהם או על שניהם יחד.

עבודה משרדית כמובן אבל לא ממליצה לעבוד כחשבת שכר או מנהלת חשבונות יחידה אם את לא רוצה עומס, כי אז זה מצריך בחלק הימים שעות נוספות אם לא בא לך. יותר כדאי כחלק מצוות לדעתי . יש עבודה בכל מיני מקומות כי צריך חשבות שכר ומנהלות חשבונות בכל עסק בערך

תנאים נוחים ושכר טוב בעיניי, אבל תלוי לאן מתקבלים כמובן. ואני עובדת יום אחד מהבית, אבל זה תלוי בגמישות של המעסיק כמובן.

בהצלחה!

אפשר באישי.. (איפה, עלות, מבחנים, מציאת עבודה).. מתעניינת בזה עכשיו

למדתי במכללה כמובן. לא רוצה לחשוף איפה אני גרה אבל כמעט בכל עיר יש מכללות שמלמדות את המקצוע הזה

אני למדתי לימודי ערב פעמיים בשבוע. לקח קצת יותר מחצי שנה בערך

עלה 7500 

בגדול יש מבחנים פנימיים ויש מבחנים של לשכת רואי החשבון

המבחנים הפנימייים ממש קלים בעיניי, המבחנים של לשכת רואי בחשבון בירושלים מצריכים הרבה השקעה

בזמנו הייתי עם ילדים בבית ולא יכלתי להתתפנות לזה ממש, אז ניגשתי פעמיים ולא עברתי ועזבתי את זה. זה לא חייב שיהיה, אבל זה כן תנאי בחלק מהמקומות ממה שראיתי

(האמת שגם יש לי תואר אקדמי אז הסתמכתי על זה שיש לי רזומה וזה יפתח לי דלתות גם בלי התעודה מלשכת רואי חשבון

אם בא לך לשאול עוד דברים בכיף

ורק משתפת שקצת עצוב לקרוא את השרשור הזה ולראות עד כמה מערכת החינוך שוחקת ואין שום שינוי

ואני כותבת את זה בתור מורה שבסה"כ שנה שלישית במערכת וכבר מתחילה לחשוב אחרת גם

זה עניין של הליכה אחרי העדר במקצוע הזה, בעיקר אצל דתיות וחרדיות.

כי זה נח להיות זמינה בחופשים לילדים.

תואר קל באופן יחסי ומתאים לכל מי שלא השקיעה בתיכון ויצאה עם ממוצע בגרות מינימלי.

שעות נוחות.

צפי לעליית שכר וכו' ..

ואז הרבה אנשים נופלים בפח הזה.

מתחילים בלעשות תואר הכי קל סתם שיהיה משהו ביד, ואחכ נתקעים כמה שנים עד שמבינים שהתואר בחינוך לא שווה להם כלום בעולם בחוץ שהוא לא חינוך ולא טיפול, ואז בנאדם יכול למצוא את עצמו עם 3-4-5 ילדים שצריך לפרנס, ועם תואר בחינוך בלבד אז חייבים להמשיך לשרוד עוד כמה שנים.

אגב, רוב ההסבות הם מהוראה. לא סתם..

כולם..

אני לפחות, ויודעת שיש עוד הרבה כמוני, בחרתי במקצוע בגלל אידיאל שרק כשמגיעים לשטח ונתקלים במערכת הנוכחית מבינים שאין אפשרות לממש אותו 🤷🏻‍♀️

אני בעלת תעודת בגרות ופסיכומטרי מעל הממוצע, יכלתי לבחור בכל מקצוע כמעט ובכל זאת בחרתי בהוראה לא כי התפשרתי- להיפך! מבחינתי ויתרתי על שכר גבוה ועוד תנאים שיש בחברות נחשבות כדי להוסיף טוב במערכת. היום אני יודעת שבמצב הנוכחי איך שמתנהלת מערכת החינוך אני לא יכולה לשנות הרבה, שעם אידיאלים לא הולכים למכולת ושהחוסר הערכה כלפי המורים והמקצוע מקשה ממש להישאר.

מה שקורה זה שהמורים הטובים שיכולים לאפשר לעצמם הסבה למקצוע אחר יותר נחשב או שפחות דורש עושים את זה.. וכולנו (יותר נכון ילדנו) משלמים את המחיר 🤷🏻‍♀️

וסליחה מהפותחת על הסטת הנושא🙊

גם אם המערכת לא מתגמלת

❤-🐌

כי המערכת לא מתגמלת

זה כואב

ותמיד אפשר לעזוב את ההוראה וללכת לעבודות שלא דורשות תואר ובינתיים לעשות איזה תעודה או תואר. 

וזה מה שהרבה מורות (והטובות שבהן) עושות

אבל אז אילו מורות יישארו לילדים שלנו?

באמת שואלת.. אצלנו בתחילת שנה כמעט ונפתחה השנה כשעוד לא הייתה מחנכת לבן שלי🤷🏻‍♀️

ולא אספר לך על מה המנהל שלי מתפשר כשהוא לוקח מורה לעבודה, רק כדי שיהיה לו צוות.

וזה עצוב..

כי בעיני זה לא אמור להיות אינטרס רק של המורים, אלא בראש ובראשונה של ההורים שצריכים לדאוג שיהיו לילדים שלהם מורים טובים וזה יקרה כנראה רק אם ישפרו את התנאים..  אחרת כל הטובים יברחו מהמערכת..

ולא לקחתי אישית בכלל, הכל טוב❤️

פשוט לא יכלתי שלא להגיב על האמירה הזאת

וסליחה שיצא קצת עליהום עליך בשרשור🙏 לא הייתה הכוונה שלי בכלל, זה נושא רגיש אצל עובדי הוראה שמישו מבחוץ פשוט לא מבין  

אבל וואלה גדלתי להורים מורים, ראיתי את כמות העבודה בבית, גדלתי למציאות כלכלית מאד מחושבת בגלל המשכורת שלהם

ועדיין מאד מאד האמנתי בחינוך, הרגשתי שזה באמת מה שאני רוצה לעשות. לא כי זה נוח אלא כי אני באמת אוהבת ללמד, אוהבת את הקשר עם בני נוער, תחושת משמעות וכו'

וגם, עם כמה שתעודת הבגרות שלי טובה מאד, והצלחתי גם בתחומים ריאליים הם מעולם לא עניינו אותי ולא גרמו לי לרצות להשקיע בהם. אז גם לא הרגשתי שזה הכיוון שלי

ובכל זאת, מרגישה שחוקה.

מה אני אעשה מפה? שאלה טובה. כרגע נשארת במערכת

לאמא מורה, ומזה ידעתי שאין מצב בחיים שאהיה מורה.

למרות שבכישורים שלי אני לגמרי יכולה להחזיק כיתה ולהיות מורה מעולה. אבל לא, המעטפת לא שווה את זה.

אפשר להרגיש משמעותית ותחושת סיפוק גם בעוד המון מקצועות אחרים. הנה אני לא מורה ומרגישה סופר משמעותית וסיפוק גדול כל יום בעבודה.

לכן לדעתי זה קצת תירוצים כאלה למה הלכנו אחרי העדר במקום פשוט להודות בזה.

כך או כך, בלי קשר אליי, הייתי רוצה לדעת שלילדים שלי יהיו מורים טובים, מרוצים, מסופקים מהעבודה שלהם, מרגישים מוערכים ושמחים לקום בבוקר לעבודה.

וכרגע מערכת החינוך לא הולכת לשם וזה עצוב 

יש לי ממוצע בגרויות ופסיכומטרי גבוהים ממש

התקבלתי לאן שרציתי

לתארים נחשבים באוניברסיטאות נחשבות

אני גם ריאלית וגם הומנית עשיתי בהכל 5 יחידות

יכולתי לבחור בכל מקצוע שרציתי

פשוט תחומי המדעים המדויקים לא מעניינים אותי

הגעתי מרצון להשפיע ולעבוד עם אנשים בעבודה משמעותית וקיבלתי תנאים פח.

כל תחומי החינוך והטיפול במשכורות נמוכות מאוד ולא מתגמלות. היוקרה של המקצועות האלו נמוכה ובסיכום זה מבריח את הטובים, וחבל.

כבר שנים מדברים על זה ואין שינוי

לא לעבוד כ3 חודשים בשנה(רבע שנה!!!!) ולקבל עליהם משכורת.

לעבוד 3/4 שעה שמוחשבת שעה.

לא להזדקק לבייביסיטר וקיטנות עד בלי די בכל ערב חג, חול המועד, חופשות וכו'..

להתחיל בשמונה ולסיים יחסית מוקדם לשאר המשק.

אז נכון, יש אסיפות מורים והורים, להכין שיעורים ולבדוק מבחנים, להיות בקשר עם הורים ותלמידים. אבל זה כלול בשכר. שעות שהייה או איך שקוראים לזה.

הפסקות במערכת הם באמת גרועות אבל לפעמים זה עניין של גבולות מתי לפנות למורה בהפסקה.

לא רציתי להכנס לזה,

אבל בעוד הרבה תחומים התנאים "פח".

ואין בהם את כל ההקלות והיתרונות של החינוך שפירטתי מעלה. 

אם זה כל כך אטרקטיבי בעינייך

אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל לענות לך

זה כמו שגבר יחזור הביתה ויגיד לאשתו שבחופשת לידה, מה קשה לך את בחופשה!

זה בערך אותו רמת האנרגיה שיש לי בכלל לענות

את לא יודעת על מה את מדברת

אני נופלת מהרגליים אז אני לא דוגמא.

אבל התחומים שהזכרת - אומנות, עיצוב פנים, פרנסה זה לא. אלא אם עשית לך שם ואת מאד מוכשרת. ועכשיו במלחמה לזרוק עבודה מסודרת וללכת אל הלא נודע צריך לחשוב פעמיים. ❤❤

אני רוצה לבחון את כל האופציות.

אני עובדת כסייעת אישית, ככה שאני בדיוק בתפקיד "המשקיפה", לא עובדת כל כך קשה בעצמי, אבל רואה את הדרישות והתנאים.

באמת באמת, שזה לא סביר.

אם רוצים שמורה יגיע לכל תלמיד, קודם כל מספר התלמידים בכיתה לא מאפשר את זה.

יש להם אינסוף מטלות שלא נגמרות, השתלמויות, ישיבות, שיחות עם הורים, שיחות עם תלמידים, הכנת שיעורים. מורה שרוצה לעשות את העבודה שלו בצורה טובה, צריך בוודאי להשקיע מעבר לשעות שמשולמות לו.

שלא נדבר על זה שכמעט אין כלים להתמודד עם בעיות משמעת, כי היום צריך ללטף את התלמידים, והתלמידים בגישה שהכל מגיע להם (וחלק מההורים גם מגבים את זה). אז עוד לפני שמורה בכלל מתחיל ללמד, הוא צריך להתמודד עם בעיות משמעת שכמעט לא מאפשרות להעביר שיעור.

מספר לא מבוטל של תלמידים שהלימודים בכלל לא מעניינים אותם, לקויות למידה, הפרעות קשב, סיפורים מורכבים בבית ומה לא.

קחי את כל זה, תערבבי בכיתה אחת, תוסיפי קורונה ומלחמה שרק מחמירים את המצב, וקיבלת מקצוע ששוחק גם אנשי החינוך האידיאליסטיים ביותר

כל מה שבאמת חשוב לאזרחים-

ביטחון

בריאות

חינוך

מקבל תנאים שצריך להיות ממש אידיאליסט כדי לשרוד.

ולא, לא מדובר ברופאי נשים שעושים הרבה כסף. לרופא משפחה יש 10 דקות למטופל מקסימום. לאן הולכים כל המיסים????

ורק החופשים בלבד הם פקטור.

למה פח?

אין לי זמן לפיפי, מגיעה הביתה עם שלפוחית מפוצצת.

לא תמיד מספיקה לאכול

תורנית חצר בהפסקות הבודדות

נגמר הקול אחת לכמה חודשים

חוסר הערכה של הורים, ויש כאלה שצורחים עלייך ועוד

להמשיך? יש עוד

לבדוק מבחנים, להתמודד עם הורים, דרישות מההנהלה, בעיות משמעת בעיות רגשיות של ילדים...

מוזמנת בשמחה. נראה מה תגידי אחר כך

ואני ב"ה חכמה, התואר דורש מאוד.

מסכימה לגבי ההליכה אחרי העדר, אבל יש כאן בעיה שורשית. גם מורות חילוניות פורשות לרוב. המערכת אכן לא פשוטה ומאוד שוחקת.

חינוך ומתמטיקה זה משהו יותר דורש.

אולי גם אנגלית, פחות מכירה, אבל שואלת את עצמי מה יכול להיות קשה בלימודי אנגלית? אולי עודף מטלות, לא קשה מבחינה שכלית כמו הנדסה, מתמטיקה, פיזיקה וכו'..

יש מלא מכללות בארץ שלומדים יום-יומיים בשבוע, חפיף כזה, ומוציאים תואר בקלות.

שוב, לא מדברת פה על אף אחת באופן אישי. מדברת על הכלל ככלל.

למדתי עוד שלוש שנים הסבה לאנגלית. סה"כ שש שנים.

ולא כי מרחתי, לא היה אפשר בפחות..

יכול להיות שבעינייך לימודים ריאליים דורשים יותר השקעה. יש לי אח בהייטק שאף פעם לא הבין איך אני מצליחה במקצועות הומניים כי לו היה ממש קשה בזה...

להגיד שזה תואר קל זה פוגע, מאוד. למדתי המון ואחכ גם תואר שני והשתלמויות בלי סוף.

וכן אנגלית זה מקצוע מאוד דורש בייחוד כשזו לא שפת האם שלך.

ובלימודי הוראה יש המון מטלות בשוטף ועבודה מעשית שגם היא לא קלה בכלל.

לכולם קל לומר שזה מקצוע קליל, אבל צריך לחשוב לפני שמדברים. במקרה הזה כותבים..

אולי יהיה לך עבודה יותר נעימה בבתי ספר ללימוד אנגלית

אנשים יותר בוגרים ונטו ללמד שפה

אולי יהיה לך אופציה ללמד בזום גם מהבית

אשמח לשמוע אם יש למישהי רעיונות פרקטיים בלבד!!

תודה! 

בעלה בהייטק יכולים להסתדר בלי המשכורת שלה

והיא ממילא עם תינוק

את יודעת מה מעניין אותך?

כי ה3בה מקצועות "יושבים במשרד"

אני לא יודעת מה יכול להיות רלוונטי...

אבל כתבתי מה שמהותי. לא רוצה תואר חדש.

קורס או תעודה ברמה של חצי שנה-שנה גג

אוהבת אמנות, עיצוב, אנגלית טובה. לא ריאלית. הומנית..

בגדול משרד זו הגדרה רחבה אבל התכוונתי בעיקר לא לקחת עבודה הביתה.

ולשבת קצת, כי היום אני בקושי יושבת.. 

כל הזמן לשבת, עם 2-3 ילדים כל פעם

כן עמוס כי צריך להספיק הרבה ילדים ביום,

אבל אפשר לעשות את זה בנחת..

בהצלחה ממש יקרה!!

אפשר לעשות קורס ייבוא ייצוא

אפשר גם חשבות שכר או הנהלת חשבונות, יש בזה הרבה ביקוש וזו נחשבת עבודה אימהית נשית יותר, קורס בנושאי הייטק ודומיו לא יודעת אם יתאים לך אבל גם יש, רק שהשוק לא משהו עכשיו לפי מה שהבנתי

או לנסות להתקבל עם התארים שלך כיום לעבודה משרדית אדמיניסטרטיבית.

אולי הדרכה או הטמעה בסגנון של הקורסים שמלמדים בג'ון ברייס, או ניהול רשתות. זה מחשבים אבל גם, עבודה עם ביקוש יחסי כי צריכים מנהלי רשתות בהרבה מקומות ויש לך אנגלית טובה אז זה סיפתח טוב

אני הייתי עושה חיפוש קצת באתרים של דורשי עבודה בעיר מגורייך להבין פחות או יותר את השוק.. זה יכול לתת לך רעיונות גם לדברים שלא חשבת עליהם.

נתת כמה כיוונים..

מה זה ייבוא ייצוא? 

בהרבה מקומות זקוקים לדוברי אנגלית, במגוון תפקידים פקידותיים/ תרגום.

אני יודעת שיש גם הרבה משרות מהבית בתחום, או משולבות. נסי לעשות חיפוש על משרות לדוברי אנגלית,

יכול להיות שזה המפתח שלך למחשבה הלאה אם ובמה להתפתח...

כן מדברת ברמה גבוהה, ואנגלית מעולה אבל בכל זאת יש הבדל.

מה שכן. רעיון טוב.. השאלה איך מגיעים לזה.. 

לפעמים יש להן קשרים משפחתיים/ חברים, זה הכי טוב בעיניי.

ויש קבוצות ומשרות שבהן ממש מחפשים דוברי אנגלית (גם אם לא כשפת אם. בהרבה מקומות עבודה עיקר העבודה

היא הבנה וכתיבה ברמה גבוהה). יודעת על גיסתי דוברת האנגלית מבית שאפילו בייביסיטר מציעים לה ב60 ש"ח לשעה,

אם היא דוברת אנגלית. (סטודנטית שמשלימה הכנסה)

אבל מה אם לשנות תפקיד או גודל משרה?

אם את אומרת שהמנהל וצוות מעולים זה מדהים- סביבת עבודה נעימה זה ממש משמעותי ליוםיום..

לפעמים תפקיד שיותר מאפשר מבחינת השעות מרווח נשימה או שאת יותר מחוברת אליו ומרגישה מסופקת ממנו יכולים לשנות את התמונה...

וכמובן, קטונתי ממש..

יכול להיות שכבר ניסית את זה וזה לא רלוונטי.. או לא רלוונטי בלי קשר..

ככה זה במשרד החינוך.

עכשיו אני חווה את זה ביתר שאת בגלל המלחמה. אין אפילו אוורור של טיולים וכאלה.. 

לא הייתי מסוגלת להמשיך לעבוד גם בבית וגם בעבודה בלי לנשום.. הייתי מורה לתחום מסויים והיום אני עובדת בתחום שלמדתי אותו אבל לא בהוראה..

נהנת מאוד ושמחה ממש שעזבתי את ההוראה..

נכון שאין חופשים כמו משרד החינןך אבל מבחינתי זה פלוס כי אז אפשר לצאת לחופשות בזמן הלימודים של בתי הספר ואין עומס בכל מקום

בתור מורה, בסהכ שנה שניה וכבר חולמת על פרישה כי לא מסוגלת יותר עם התנאים הבלתי והעבודה השוחקת... עצוב לקרוא שזה לא רק "לא מתאים לי" ועשיתי טעות שלמדתי את זה... אלא שזו ההרגשה של הרבה מדיי מורות במערכת.

לגבי מה ששאלת , כמה כיוונים:

הכיוון של האנגלית, תרגום וכדו'.

בכיוון של עיצוב גרפי, לעשות קורס של UX UI וכדו'. בניית אתרים, דפי נחיתה וכאלה. אפשר למצוא בזה עבודה כשכירה, ומאמינה שהרבה מקומות מאפשרים עבודה היברידית.

תמיד אפשר גם ללמוד עיצוב גרפי ו/או עיצוב פנים ולנסות להתקבל במשרד, אבל ממה שאני מכירה - הרוב עצמאיות.

בהצלחה!

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

ותתני לו להפתיע אותך בדרך,

כי לפעמים אנחנו חושבים איך דברים יכולים להסתדר,

ומתפללים שזה יקרה בדרך מסוימת, והקב"ה יש לו דרכים מפתיעות לסדר עניינים.

תבקשי שזה יהיה טוב בשבילה, ויסתדר גם לך.

נפלת על התקופה הכי טובה בשנה בשביל לבקש את זה!

בהצלחה, שנה טובה ומתוקה, שיתקבלו התפילות לרחמים ולרצון!

אני בדיוק מתחילה תכף תפילת שחרית (מנסה לכבוד השבוע האחרון של השנה...)

תודה על ההסתכלות, אני אנסה לבקש במילים האלה

אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא הנימה

שבע"ה תזכו לשפע בכל התחומים!

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️