אולי כדאי לך לחשוב לעבור למשרה אחרת במשרד החינוך? מורת שילוב או משהו בסגנון

או לעבור לעבוד עם ילדים יותר גדולים

מילא כשהייתי צעירה והיה לי מלא מה להרוויח, ניסיון, התמקצעות, תחושת משמעות ושליחות

הייתי חזקה בזה ונחשבת מורה מטורפת,

אבל התחושת שליחות ומשמעות מתחלפת לבית..

היום זו פסגת השאיפות 🤣

וזמן לפיפי!! 

לא, פחות מעניין אותי שילוב, מה גם שכולן רוצות אז קשה להכנס לתחום..

ולא שמעתי על כך שתמורות לאנגלית יותר קשה.. דווקא בגלל שזה ליבה יש הקבצה וזה אמור להקל. 

ביסודי לרוב המורות לאנגלית מאוד קשה ושוחק והן צריכות להיות מאוד יצירתיות ולעבוד קשה.

לדעתי שווה לך לשקול כן את העניין של לימודים רציניים או תואר אולי יעוץ חינוכי או ניהול. אולי תוכלי להשתלב במשרות משרדיות וניהוליות במשרד החינוך.

אולי מורה לאמנות אם זה מה שאת אוהבת.

עיצוב גרפי זה מדהים ויש נשים מצליחות אבל לרוב הן עצמאיות

פחות מעניין אותי כל האופציות, פשוט לא רוצה להשאר במערכת.

גם חלק מהן ניסיתי אבל חוששת מאאוטינג 

היועצות בתחתית שרשרת המזון מבחינת תנאי השכר של עובדי ההוראה

הן הופכות לכולבויניק של הכל מהכל במערכת

הן גם חלק מצוות ניהול אז עובדות סביב השעון

מחויבות לזמינות תמידית ולהתערבות באירועי חירום

החופשים שלהן לא באמת חופשים

ומצד שני חייבות ללמד כחלק מתנאי השכר וגם כדי להשלים משרה כי יש בקושי 1.5 ש"ש לכיתה. זה אומר להיות גם מורה מקצועית מול כיתות שלמות ומלאות ולא רק הקבצות. וכמובן מחויבות בתורנויות כמו אחרונת המורות ומילויי מקום על ימין ועל שמאל.

והשכר לא מתגמל ואין תקנים ואין שעות

גמול ייעוץ יותר נמוך מגמול חינוך

בקיצור אם עד עכשיו היה לך התלבטות עכשיו היא נגמרה 🤣

ושכחתי... אינסוף מליאות והשתלמויות!!!!

ואף אחד לא משלם על השעות נסיעה האלו לקצות צבל ולא על העבודה שמצטברת ומגיעה הביתה ולא על הדלק ...

ולא בטוחה שהן מקבלות פחות משאר המורות.

שאר הדברים שכתבת נכונים, ויועצות זה סיוט

על גמול ייעוץ במשרה מלאה?

כי כמעט ולא קיים משרת ייעוץ מלאה ואז הגמול יורד בהתאם

ורק לאחרונה הכניסו תיקון והעלו אותו

כך שזה לא משנה אם זה במשרה מלאה או לא.

גם לפני התיקון הוא היה גבוה ממחנך, כי יש לזה עוד תוספות.

להגיש שהעבודה משתלמת? לא בטוחה בכלל. אני לא הייתי מוכנה להיות יועצת.

אבל השכר גבוה ממורה.

אני לא יודעת מאיפה הנתונים לגבי משרה מלאה. יש לי כמה חברות יועצות וכולן עובדות במשרה מלאה.

אבל מודה שלא ניסיתי למצוא עבודה כזו, כי אני לא יועצת כך שלא יודעת המ יש לשוק להציע.

וזה עדיין נורא מקומם שבמקום לקבל את הגמול המירבי (אז היה 12%)

יועצת במשרה חלקית תקבל 9% ומטה

(תלוי אם יש לה רישיון זמני או קבוע)

זה נורא מקומם שמתווכחים על משהו שלא בקיאים בו, אני מקבלת את התלוש הזה כל חודש כבר מעל עשר שנים אז אני יודעת על מה אני מדברת 

משמח שלפחות העלו עכשיו את הגמול ייעוץ.

המצב אצל מטפלים פרא-רפואיים ומטפלים רגשיים אפילו יותר מקומם. אין מושג כזה 'גמול טיפול', וגם לא אפשרות לקבל גמולים אחרים על תפקידים שונים שמורים יכולים לקחת (ריכוז מקצוע/שכבה וכדו'), אז יוצא שאנחנו מקבלים פחות מרוב המורים שעובדים איתם (גמול חינוך מיוחד כן מקבלים, אבל גם בזה היה רק לאחרונה תיקון על עיוות שהיה עד לא מזמן - שמי שעבדה בגני תקשורת למשל היתה מקבלת גמול חנ"מ חלקי כי היא עבדה דרך המתי"א, למרות שהגננת שהיא עבדה איתה עם אותם הילדים היתה מקבלת גמול מלא).

ועוד משהו מתסכל ומעצבן - חוסר הכרה בהתפתחות מקצועית אמיתית שאנחנו עושים.

יש אפשרות להעלות את המשכורת על ידי השתלמויות, אבל מאוד קשה למצוא השתלמויות שבאמת מקדמות אותנו מקצועית (יש שיפור בזה לאחרונה, אבל לא מספיק בעיני)

ואז כשאני בוחרת להשקיע מכספי וזמני כדי ללמוד משהו שבאמת מקדם אותי מקצועית (קורס רציני ומקצועי שעולה לי יותר מ-1000 ש"ח) - אני צריכה להתחנן כדי שיאשרו להכיר בו כשעות השתלמות... (קורס שעשיתי בעבר לא הוכר לי. היום כבר כן מסכימים להכיר בו אבל אי אפשר לקבל הכרה רטרואקטיבית. קורס נוסף שאני עושה השנה אולי כן יוכר, עקרונית כבר יש עליו אישור אבל עוד לא קיבלתי אישור לגבי...).

ומדובר בתארים שנחשבים קשים, עם תנאי קבלה גבוהים.

אז עם תנאים כאלו מזלזלים, רובם לא מגיעים למשרד החינוך, ואז מי שכן במערכת עובד פי כמה וכמה יותר כי אין מספיק כוח אדם...

מזל שאני כל כך אוהבת את בית הספר שאני עובדת בו, ואת העבודה שלי שם, ששווה לי להמשיך שם למרות הכל.

אבל בהחלט יש הרבה מאוד לתקן במערכת החינוך...

המצב בפרא רפואי והטיפולים הרגשיים דרך משרד החינוך במצב גרוע יותר. זה נכון.

גם התנאים של הפסיכולוגים החינוכיים גרועים יותר מהיועצות. למרות שההכשרה שלהם כביכול קשה יותר.

אגב, גם אני כיועצת עשיתי הקיץ קורס סופר נחשב ב 5000 ש. שבהחלט מקדם את המקצועיות שלי. ולמרות כל הבקשות שלי לא הסכימו להכיר בו כשעות השתלמות.

הרבה לא יודעים בכלל עד כמה מעוות תנאי ההעסקה של היועצות. לפני שנים יצא דוח מבקר המדינה עם מסקנות חמורות על מצב הייעוץ במשרד החינוך ולא נעשה עם זה כלום. מחסור בתקנים, שעות מגוחכות, החיוב לשלב שעות הוראה שמהווה פעמים רבות סתירה לתפקיד הייעוצי טיפולי, אין תקצוב לשעות מערכתיות למרות שנוספו עם השנים ככ הרבה תפקידים מערכתיים שהיועצת מחויבת בהם, מחויבות לזמינות ועבודה בחופשים, אינספור מליאות וכנסים ברחבי הארץ מעבר לשעות העבודה, כל העיסוק בוועדות חנמ טפסים זכאות ואיפיון שילוב כל נושא ההכלה והשתלבות שעבר הרבה רפורמות עם השנים והכריח את היועצת לצבור עוד ועוד תפקידים ללא תגמול וכו וכו

לק"י

שלא תמיד יש גם דברים נצרכים באמת.

נניח הוראת קריאה לילדים על הרצף וכדומה.

אני יודעת שכרגע זה בבדיקה וטיפול.

לפעמים אני סתם בוחרת השתלמויות קלות כדי לסמן וי. בלי קשר לתחום שלי.

גם אני עשיתי לאורך השנים כמה השתלמויות שלא קידמו אותי בשום דבר, חלקם אפילו לא קשורים למקצוע שלי. וזה מגוחך שזה מה שמעלה לי את המשכורת, אבל כשאני באמת דואגת להתפתח מקצועית ומשקיעה בזה הרבה כסף ואנרגיות - זה לא מזיז לשום דבר (או שאני צריכה לעבוד קשה מאוד כדי שיסכימו להכיר לי בזה...)

ספציפית השנה אני עושה קורס שידעתי שכן אפשרי שיכירו בו כהשתלמות במסלול אישי.

אז עשיתי מה שצריך כדי שיכירו בו, שלחתי את כל הטפסים, וקיבלתי תשובה ש'הקורס לא ברשימת הקורסים שמאושרים למסלול אישי', עם קובץ מצורף של הקורסים המאושרים, שהוא באמת לא מופיע בו.

אבל ידעתי שהוא כן מאושר, אז חזרתי למי שאמרה לי שהוא מאושר, ושאלתי אותה על זה, והיא אמרה לי איזה סעיף זה צריך להיות בטופס של רשימת הקורסים. בדקתי שוב בטופס ששלחו, והוא לא היה שם. אז חיפשתי את הקובץ של רשימת הקורסים המאושרים בגוגל, ואכן בקובץ המעודכן שמצאתי שם הקורס שלי נמצא.

מה מסתבר? שהקובץ ששלחו לי, שהקורס שלי לא מופיע בו, הוא קובץ משנת תשפ"א... מי שאמור לאשר לי מסתכל בקובץ מלפני שלוש שנים ועל סמך זה לא מאשר!🤦

ואם הקורס הזה כבר אושר ונמצא ברשימה של הקורסים המאושרים, למה בכלל צריך כזה תהליך ארוך ומסורבל בשביל לאשר אותו באופן אישי לכל אחד שרוצה לעשות אותו?

כתבתי שאני לא בקיאה על משרות שיש בשוק היועצים, כי לא חיפשתי משרה כזו. 

ובזה כנראה את לא בקיאה

נכון שהוא באחוזים אבל הוא הגמול היחיד שיש לו מדרגות לפי אחוז המשרה

כמו שכתבתי למעלה

את יכולה לפתוח בפשטות יומן המורה ולראות את ההבדלים בגמולים

זה עניין פשוט שתיקנת אותי וזה לא נכון

אני מכירה 3 שעובדות משרה מלאה בייעוץ. (2 מהן לא מלמדות בכלל, בגלל הסכם שיש להן עם המנהל)

והשלישית יש לה כמעט משרה מלאה, והיא מדריכה ארצית שמשלים לה למעל 100%)

אולי יש הרבה אחרות שעובדות חלקיות משרה.

רק מגיבה למה שתיקנת אותי

ואולי אדייק את עצמי, שכנראה כן קיים יועצות במשרה מלאה, פשוט יש גם הרבה עם תקנים קטנים בייעוץ וזה משפיע על הגמול. אולי את מכירה מציאות אחרת סביבך ב"ה, אבל זה לא משקף תמונה מלאה. וכן, יש יועצות רבות שמקבלות גמול נמוך ממחנכת. בוודאי בשנים הראשונות לייעוץ כשאין עדיין רישיון קבוע, וגם אחכ אם אין להן מספיק שעות ייעוץ.

ובעבר היתי חותמת על כל מה שכתבת. עברתי לפני כמה שנים לעבוד באולפנא, ומאז יש לי משרה מלאה במקום אחד. צוות שכייף לעבד איתו ומבין את המקום האמיתי של יועצת, גם השכר בתיכון גבוה יותר. וגמול יעוץ, גבוה מגמול חינוך.

כן, זה עמוס, כן צריך זמינות לאירועים חריגים בכל שעה.

יש עבודה גם בחופשים( לא מטורף, אבל בהחלט יש).

אני מלמדת רק נושאים יעוציים, ולא מחויבת בתורנויות( כשהיתי ביסודי היתי מחויבת).

וצריכה חהודות לה' על מקום העבודה שלי. אז,גם ביעוץ, תלוי איפה , אני מבינה שבהסכמים החדשים זה אמור להשתפר אצל כולם, כי יהיה תקן מחייב לשעות ייעוץ גם ביסודי, עליה של הגמול, גמול על עבודה בחופשים. 

אני גם באולפנה אבל קטנה לצערי

ולכן שנים קיבלתי גמול נמוך ממחנכת כי לא היו לי מספיק שעות ייעוץ ואני לא היחידה

ואז יהיו יותר שעות יעוץ לכל כיתה.

מכירה יועצות שמשלימות את המשרה בשעות הוראה , וגם זה משאיר לך ימים פנויים לפתח תחום טיפולי בנוסף ולעבד בו.

זה מה שאני עושה... מפתחת עסק פרטי

ב"ה שלא ישמע אחרת יש לי סיפוק גדול מהעבודה שלי

וגם בהחלט רואה שליחות גם בלפתוח קליניקה

רק רציתי להשמיע את הקול של היועצות שהרבה מהן עובדות בתנאים שלא מכבדים את הפרופסיה. ולא רק היועצות, אלא כמו שכתבו פה עוד הרבה במשרד החינוך, וזה חבל. כי שוב, זה מבריח את הטובים החוצה.

הלוואי ויהיה שינוי, בשביל הדורות הבאים.

אבל זה לא המצב בכלל בשאר בתי הספר

מי שבקהילת היועצים ולוקחת חלק במאבק נחשפת לנתונים המלאים

עבדתי בשני בתי ספר שונים ובשניהם עשיתי מילויי מקום ותורניות וככה גם חברותיי למקצוע

זה אומר שאין יועצות שלא עושות?

לא

אבל זה אומר שזה נתון להחלטת המנהל והתמונה מורכבת

אני עברתי לתחום קצת שונה בהוראה וממש נהנתי.

השנה עברתי דירה ולא מצאתי בתחום הזה, חזרתי לתחום הקודם ואני ממש סובלת.

יש לך דרך לשנות קצת בתוך ההוראה?

מקצוע אחר/להיות מורה מקצועית ולא מחנכת/ גן/ גיל אחר..

אולי ללמוד אבחון דידקטי?

לא ממש עניתי לך על עבודה בתחום אחר לגמרי..

אבל זה אופציה..

אני מורה מגיל 27 וכיום בת 41

אבל לאחרונה דיי מיציתי. אצלך זה מהצד של בעל במילואים, אצלי פשוט יש ילדים קטנים ומרגישה שנמאס לי מהאינטנסיביות של עבודה כזו.

אני מורה לאנגלית לכיתות הכי מוצלחות בחט"ב וזה מלא עבודה ובדיקת מבחנים בלתי מסתיימת, דיי נשבר לי.

אם זה לא מבחנים, זה להכין שיעורים מורכבים ומאתגרים, לבדוק הכתבות, להתעסק בישיבות, שעות פרטניות על הבוקר, להגיע על הבוקר לעבודה ולסוע רחוקץ

בא לי לעשות לביתי, להשקיע בזוגיות, משפחה וכו.

מרגישה שמאז הקורונה הכוחות מוגבלים ובא לי להשקיע במקומות הנכונים...

השאלה-מה אפשר לעשות?

והייתי רוצה לעשות יותר לביתי.

ואני מלמדת את כל הרמות באנגלית, דווקא הקבצות גבוהות זה קל משמעותית.

אני כן מסכימה שזה מקצוע שוחק ולא פשוט.

אצלי זה מלא לשבת, לתכנן, בכיתות טובות צריך לאתגר, להעביר שיעור יותר מושקע, כל שניה בוחנים וכו.

מעניין שאת אומרת. ואם כ"כ קל לך אז למה השרשור?

הבית ספר שאני בו השנה עם כיתות מצטיינות שוחק אותי במיוחד,

כולם שם פלצנים קפוצי תחת (סליחה על הביטוי), כלומר אובר רציניים, רק מדברים על הרמה ועל לאתגר,

ואתה נכנס ללופ ורוצה עוד יותר להצטיין,

כאילו אם לא תתעסק רק בזה אז אתה לא מורה מספיק טוב.

בבי"ס הקודם שלי הייתי מלא באינטרנט.....עכשיו אין שניה לגרד את הראש.

נראה לי שגם הגישה הזו מייאשת אותי.

עם כל הכבוד, קצת פרופורציה........................................

כתבתי, בשונה ממך.

מה שכן, יכול להיות שגם כך הייתי נשחקת.

בהקבצות נמוכות לרוב יש יותר תלמידים עם קשב וריכוז.

כך או כך כרגע מחפשת חלופה 

וזה גם קבוצות קטנות, מכירה, הייתי שם....

בכיתות הכי טובות את נדרשת לרמה גבוהה. ואין להכביר מילים, אפשר להבין.

אבל זה נראה לי יותר הגישה של בי"ס הנוכחי שמעצבנת אותי מאשר הכיתות עצמן.

בבית הספר הקודם היו מורות מבוגרות, שחוקות, כולן זרקו אז לא הייתי חייבת להשקיע המון כדי להיחשב תותחית.

פה יש תחרות כולן אובר משקיעניות ורציניות....

מצחיק, פעם "זלזלתי" במורות אימהות שהן ראש קטן ולא מקצועיות.

ועכשיו כשאני עצמי חווה את האימהות בראשיתה, זה מרתק אותי ודורש חשיבה ותכנון והשקעה בהכל,

ולהשקיע רק בהוראה נראה לי מכלה את הכוחות שלי ומותיר אותי עייפה ולא מסופקת כי אין לי מספיק זמן למה שבאמת חשוב!

שזה בכלל מטורף,

חברות שלי הורידו משרה בכיף....עובדות יומיים וכו.

רק אני לוקחת משרה מלאה אז מה הפלא?

וזה שוחק. ואני לא משקיעה בעצמי. ולא אוכלת בריא ובמתח יחסית רב הזמן.

נמאס לי....בא לי עבודה בנינוחות. שיהיה לי זמן לקרוא כתבות על תזונה ולייף סטייל.

אני מכירה עוד כמה כמוני שעשו לתחום הזה או להנה"ח או לשניהם יחד

זה קורס של פחות משנה, על כל אחד מהם או על שניהם יחד.

עבודה משרדית כמובן אבל לא ממליצה לעבוד כחשבת שכר או מנהלת חשבונות יחידה אם את לא רוצה עומס, כי אז זה מצריך בחלק הימים שעות נוספות אם לא בא לך. יותר כדאי כחלק מצוות לדעתי . יש עבודה בכל מיני מקומות כי צריך חשבות שכר ומנהלות חשבונות בכל עסק בערך

תנאים נוחים ושכר טוב בעיניי, אבל תלוי לאן מתקבלים כמובן. ואני עובדת יום אחד מהבית, אבל זה תלוי בגמישות של המעסיק כמובן.

בהצלחה!

אפשר באישי.. (איפה, עלות, מבחנים, מציאת עבודה).. מתעניינת בזה עכשיו

למדתי במכללה כמובן. לא רוצה לחשוף איפה אני גרה אבל כמעט בכל עיר יש מכללות שמלמדות את המקצוע הזה

אני למדתי לימודי ערב פעמיים בשבוע. לקח קצת יותר מחצי שנה בערך

עלה 7500 

בגדול יש מבחנים פנימיים ויש מבחנים של לשכת רואי החשבון

המבחנים הפנימייים ממש קלים בעיניי, המבחנים של לשכת רואי בחשבון בירושלים מצריכים הרבה השקעה

בזמנו הייתי עם ילדים בבית ולא יכלתי להתתפנות לזה ממש, אז ניגשתי פעמיים ולא עברתי ועזבתי את זה. זה לא חייב שיהיה, אבל זה כן תנאי בחלק מהמקומות ממה שראיתי

(האמת שגם יש לי תואר אקדמי אז הסתמכתי על זה שיש לי רזומה וזה יפתח לי דלתות גם בלי התעודה מלשכת רואי חשבון

אם בא לך לשאול עוד דברים בכיף

ורק משתפת שקצת עצוב לקרוא את השרשור הזה ולראות עד כמה מערכת החינוך שוחקת ואין שום שינוי

ואני כותבת את זה בתור מורה שבסה"כ שנה שלישית במערכת וכבר מתחילה לחשוב אחרת גם

זה עניין של הליכה אחרי העדר במקצוע הזה, בעיקר אצל דתיות וחרדיות.

כי זה נח להיות זמינה בחופשים לילדים.

תואר קל באופן יחסי ומתאים לכל מי שלא השקיעה בתיכון ויצאה עם ממוצע בגרות מינימלי.

שעות נוחות.

צפי לעליית שכר וכו' ..

ואז הרבה אנשים נופלים בפח הזה.

מתחילים בלעשות תואר הכי קל סתם שיהיה משהו ביד, ואחכ נתקעים כמה שנים עד שמבינים שהתואר בחינוך לא שווה להם כלום בעולם בחוץ שהוא לא חינוך ולא טיפול, ואז בנאדם יכול למצוא את עצמו עם 3-4-5 ילדים שצריך לפרנס, ועם תואר בחינוך בלבד אז חייבים להמשיך לשרוד עוד כמה שנים.

אגב, רוב ההסבות הם מהוראה. לא סתם..

כולם..

אני לפחות, ויודעת שיש עוד הרבה כמוני, בחרתי במקצוע בגלל אידיאל שרק כשמגיעים לשטח ונתקלים במערכת הנוכחית מבינים שאין אפשרות לממש אותו 🤷🏻‍♀️

אני בעלת תעודת בגרות ופסיכומטרי מעל הממוצע, יכלתי לבחור בכל מקצוע כמעט ובכל זאת בחרתי בהוראה לא כי התפשרתי- להיפך! מבחינתי ויתרתי על שכר גבוה ועוד תנאים שיש בחברות נחשבות כדי להוסיף טוב במערכת. היום אני יודעת שבמצב הנוכחי איך שמתנהלת מערכת החינוך אני לא יכולה לשנות הרבה, שעם אידיאלים לא הולכים למכולת ושהחוסר הערכה כלפי המורים והמקצוע מקשה ממש להישאר.

מה שקורה זה שהמורים הטובים שיכולים לאפשר לעצמם הסבה למקצוע אחר יותר נחשב או שפחות דורש עושים את זה.. וכולנו (יותר נכון ילדנו) משלמים את המחיר 🤷🏻‍♀️

וסליחה מהפותחת על הסטת הנושא🙊

גם אם המערכת לא מתגמלת

❤-🐌

כי המערכת לא מתגמלת

זה כואב

ותמיד אפשר לעזוב את ההוראה וללכת לעבודות שלא דורשות תואר ובינתיים לעשות איזה תעודה או תואר. 

וזה מה שהרבה מורות (והטובות שבהן) עושות

אבל אז אילו מורות יישארו לילדים שלנו?

באמת שואלת.. אצלנו בתחילת שנה כמעט ונפתחה השנה כשעוד לא הייתה מחנכת לבן שלי🤷🏻‍♀️

ולא אספר לך על מה המנהל שלי מתפשר כשהוא לוקח מורה לעבודה, רק כדי שיהיה לו צוות.

וזה עצוב..

כי בעיני זה לא אמור להיות אינטרס רק של המורים, אלא בראש ובראשונה של ההורים שצריכים לדאוג שיהיו לילדים שלהם מורים טובים וזה יקרה כנראה רק אם ישפרו את התנאים..  אחרת כל הטובים יברחו מהמערכת..

ולא לקחתי אישית בכלל, הכל טוב❤️

פשוט לא יכלתי שלא להגיב על האמירה הזאת

וסליחה שיצא קצת עליהום עליך בשרשור🙏 לא הייתה הכוונה שלי בכלל, זה נושא רגיש אצל עובדי הוראה שמישו מבחוץ פשוט לא מבין  

אבל וואלה גדלתי להורים מורים, ראיתי את כמות העבודה בבית, גדלתי למציאות כלכלית מאד מחושבת בגלל המשכורת שלהם

ועדיין מאד מאד האמנתי בחינוך, הרגשתי שזה באמת מה שאני רוצה לעשות. לא כי זה נוח אלא כי אני באמת אוהבת ללמד, אוהבת את הקשר עם בני נוער, תחושת משמעות וכו'

וגם, עם כמה שתעודת הבגרות שלי טובה מאד, והצלחתי גם בתחומים ריאליים הם מעולם לא עניינו אותי ולא גרמו לי לרצות להשקיע בהם. אז גם לא הרגשתי שזה הכיוון שלי

ובכל זאת, מרגישה שחוקה.

מה אני אעשה מפה? שאלה טובה. כרגע נשארת במערכת

לאמא מורה, ומזה ידעתי שאין מצב בחיים שאהיה מורה.

למרות שבכישורים שלי אני לגמרי יכולה להחזיק כיתה ולהיות מורה מעולה. אבל לא, המעטפת לא שווה את זה.

אפשר להרגיש משמעותית ותחושת סיפוק גם בעוד המון מקצועות אחרים. הנה אני לא מורה ומרגישה סופר משמעותית וסיפוק גדול כל יום בעבודה.

לכן לדעתי זה קצת תירוצים כאלה למה הלכנו אחרי העדר במקום פשוט להודות בזה.

כך או כך, בלי קשר אליי, הייתי רוצה לדעת שלילדים שלי יהיו מורים טובים, מרוצים, מסופקים מהעבודה שלהם, מרגישים מוערכים ושמחים לקום בבוקר לעבודה.

וכרגע מערכת החינוך לא הולכת לשם וזה עצוב 

יש לי ממוצע בגרויות ופסיכומטרי גבוהים ממש

התקבלתי לאן שרציתי

לתארים נחשבים באוניברסיטאות נחשבות

אני גם ריאלית וגם הומנית עשיתי בהכל 5 יחידות

יכולתי לבחור בכל מקצוע שרציתי

פשוט תחומי המדעים המדויקים לא מעניינים אותי

הגעתי מרצון להשפיע ולעבוד עם אנשים בעבודה משמעותית וקיבלתי תנאים פח.

כל תחומי החינוך והטיפול במשכורות נמוכות מאוד ולא מתגמלות. היוקרה של המקצועות האלו נמוכה ובסיכום זה מבריח את הטובים, וחבל.

כבר שנים מדברים על זה ואין שינוי

לא לעבוד כ3 חודשים בשנה(רבע שנה!!!!) ולקבל עליהם משכורת.

לעבוד 3/4 שעה שמוחשבת שעה.

לא להזדקק לבייביסיטר וקיטנות עד בלי די בכל ערב חג, חול המועד, חופשות וכו'..

להתחיל בשמונה ולסיים יחסית מוקדם לשאר המשק.

אז נכון, יש אסיפות מורים והורים, להכין שיעורים ולבדוק מבחנים, להיות בקשר עם הורים ותלמידים. אבל זה כלול בשכר. שעות שהייה או איך שקוראים לזה.

הפסקות במערכת הם באמת גרועות אבל לפעמים זה עניין של גבולות מתי לפנות למורה בהפסקה.

לא רציתי להכנס לזה,

אבל בעוד הרבה תחומים התנאים "פח".

ואין בהם את כל ההקלות והיתרונות של החינוך שפירטתי מעלה. 

אם זה כל כך אטרקטיבי בעינייך

אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל לענות לך

זה כמו שגבר יחזור הביתה ויגיד לאשתו שבחופשת לידה, מה קשה לך את בחופשה!

זה בערך אותו רמת האנרגיה שיש לי בכלל לענות

את לא יודעת על מה את מדברת

אני נופלת מהרגליים אז אני לא דוגמא.

אבל התחומים שהזכרת - אומנות, עיצוב פנים, פרנסה זה לא. אלא אם עשית לך שם ואת מאד מוכשרת. ועכשיו במלחמה לזרוק עבודה מסודרת וללכת אל הלא נודע צריך לחשוב פעמיים. ❤❤

אני רוצה לבחון את כל האופציות.

אני עובדת כסייעת אישית, ככה שאני בדיוק בתפקיד "המשקיפה", לא עובדת כל כך קשה בעצמי, אבל רואה את הדרישות והתנאים.

באמת באמת, שזה לא סביר.

אם רוצים שמורה יגיע לכל תלמיד, קודם כל מספר התלמידים בכיתה לא מאפשר את זה.

יש להם אינסוף מטלות שלא נגמרות, השתלמויות, ישיבות, שיחות עם הורים, שיחות עם תלמידים, הכנת שיעורים. מורה שרוצה לעשות את העבודה שלו בצורה טובה, צריך בוודאי להשקיע מעבר לשעות שמשולמות לו.

שלא נדבר על זה שכמעט אין כלים להתמודד עם בעיות משמעת, כי היום צריך ללטף את התלמידים, והתלמידים בגישה שהכל מגיע להם (וחלק מההורים גם מגבים את זה). אז עוד לפני שמורה בכלל מתחיל ללמד, הוא צריך להתמודד עם בעיות משמעת שכמעט לא מאפשרות להעביר שיעור.

מספר לא מבוטל של תלמידים שהלימודים בכלל לא מעניינים אותם, לקויות למידה, הפרעות קשב, סיפורים מורכבים בבית ומה לא.

קחי את כל זה, תערבבי בכיתה אחת, תוסיפי קורונה ומלחמה שרק מחמירים את המצב, וקיבלת מקצוע ששוחק גם אנשי החינוך האידיאליסטיים ביותר

כל מה שבאמת חשוב לאזרחים-

ביטחון

בריאות

חינוך

מקבל תנאים שצריך להיות ממש אידיאליסט כדי לשרוד.

ולא, לא מדובר ברופאי נשים שעושים הרבה כסף. לרופא משפחה יש 10 דקות למטופל מקסימום. לאן הולכים כל המיסים????

ורק החופשים בלבד הם פקטור.

למה פח?

אין לי זמן לפיפי, מגיעה הביתה עם שלפוחית מפוצצת.

לא תמיד מספיקה לאכול

תורנית חצר בהפסקות הבודדות

נגמר הקול אחת לכמה חודשים

חוסר הערכה של הורים, ויש כאלה שצורחים עלייך ועוד

להמשיך? יש עוד

לבדוק מבחנים, להתמודד עם הורים, דרישות מההנהלה, בעיות משמעת בעיות רגשיות של ילדים...

מוזמנת בשמחה. נראה מה תגידי אחר כך

ואני ב"ה חכמה, התואר דורש מאוד.

מסכימה לגבי ההליכה אחרי העדר, אבל יש כאן בעיה שורשית. גם מורות חילוניות פורשות לרוב. המערכת אכן לא פשוטה ומאוד שוחקת.

חינוך ומתמטיקה זה משהו יותר דורש.

אולי גם אנגלית, פחות מכירה, אבל שואלת את עצמי מה יכול להיות קשה בלימודי אנגלית? אולי עודף מטלות, לא קשה מבחינה שכלית כמו הנדסה, מתמטיקה, פיזיקה וכו'..

יש מלא מכללות בארץ שלומדים יום-יומיים בשבוע, חפיף כזה, ומוציאים תואר בקלות.

שוב, לא מדברת פה על אף אחת באופן אישי. מדברת על הכלל ככלל.

למדתי עוד שלוש שנים הסבה לאנגלית. סה"כ שש שנים.

ולא כי מרחתי, לא היה אפשר בפחות..

יכול להיות שבעינייך לימודים ריאליים דורשים יותר השקעה. יש לי אח בהייטק שאף פעם לא הבין איך אני מצליחה במקצועות הומניים כי לו היה ממש קשה בזה...

להגיד שזה תואר קל זה פוגע, מאוד. למדתי המון ואחכ גם תואר שני והשתלמויות בלי סוף.

וכן אנגלית זה מקצוע מאוד דורש בייחוד כשזו לא שפת האם שלך.

ובלימודי הוראה יש המון מטלות בשוטף ועבודה מעשית שגם היא לא קלה בכלל.

לכולם קל לומר שזה מקצוע קליל, אבל צריך לחשוב לפני שמדברים. במקרה הזה כותבים..

אולי יהיה לך עבודה יותר נעימה בבתי ספר ללימוד אנגלית

אנשים יותר בוגרים ונטו ללמד שפה

אולי יהיה לך אופציה ללמד בזום גם מהבית

אשמח לשמוע אם יש למישהי רעיונות פרקטיים בלבד!!

תודה! 

בעלה בהייטק יכולים להסתדר בלי המשכורת שלה

והיא ממילא עם תינוק

את יודעת מה מעניין אותך?

כי ה3בה מקצועות "יושבים במשרד"

אני לא יודעת מה יכול להיות רלוונטי...

אבל כתבתי מה שמהותי. לא רוצה תואר חדש.

קורס או תעודה ברמה של חצי שנה-שנה גג

אוהבת אמנות, עיצוב, אנגלית טובה. לא ריאלית. הומנית..

בגדול משרד זו הגדרה רחבה אבל התכוונתי בעיקר לא לקחת עבודה הביתה.

ולשבת קצת, כי היום אני בקושי יושבת.. 

כל הזמן לשבת, עם 2-3 ילדים כל פעם

כן עמוס כי צריך להספיק הרבה ילדים ביום,

אבל אפשר לעשות את זה בנחת..

בהצלחה ממש יקרה!!

אפשר לעשות קורס ייבוא ייצוא

אפשר גם חשבות שכר או הנהלת חשבונות, יש בזה הרבה ביקוש וזו נחשבת עבודה אימהית נשית יותר, קורס בנושאי הייטק ודומיו לא יודעת אם יתאים לך אבל גם יש, רק שהשוק לא משהו עכשיו לפי מה שהבנתי

או לנסות להתקבל עם התארים שלך כיום לעבודה משרדית אדמיניסטרטיבית.

אולי הדרכה או הטמעה בסגנון של הקורסים שמלמדים בג'ון ברייס, או ניהול רשתות. זה מחשבים אבל גם, עבודה עם ביקוש יחסי כי צריכים מנהלי רשתות בהרבה מקומות ויש לך אנגלית טובה אז זה סיפתח טוב

אני הייתי עושה חיפוש קצת באתרים של דורשי עבודה בעיר מגורייך להבין פחות או יותר את השוק.. זה יכול לתת לך רעיונות גם לדברים שלא חשבת עליהם.

נתת כמה כיוונים..

מה זה ייבוא ייצוא? 

בהרבה מקומות זקוקים לדוברי אנגלית, במגוון תפקידים פקידותיים/ תרגום.

אני יודעת שיש גם הרבה משרות מהבית בתחום, או משולבות. נסי לעשות חיפוש על משרות לדוברי אנגלית,

יכול להיות שזה המפתח שלך למחשבה הלאה אם ובמה להתפתח...

כן מדברת ברמה גבוהה, ואנגלית מעולה אבל בכל זאת יש הבדל.

מה שכן. רעיון טוב.. השאלה איך מגיעים לזה.. 

לפעמים יש להן קשרים משפחתיים/ חברים, זה הכי טוב בעיניי.

ויש קבוצות ומשרות שבהן ממש מחפשים דוברי אנגלית (גם אם לא כשפת אם. בהרבה מקומות עבודה עיקר העבודה

היא הבנה וכתיבה ברמה גבוהה). יודעת על גיסתי דוברת האנגלית מבית שאפילו בייביסיטר מציעים לה ב60 ש"ח לשעה,

אם היא דוברת אנגלית. (סטודנטית שמשלימה הכנסה)

אבל מה אם לשנות תפקיד או גודל משרה?

אם את אומרת שהמנהל וצוות מעולים זה מדהים- סביבת עבודה נעימה זה ממש משמעותי ליוםיום..

לפעמים תפקיד שיותר מאפשר מבחינת השעות מרווח נשימה או שאת יותר מחוברת אליו ומרגישה מסופקת ממנו יכולים לשנות את התמונה...

וכמובן, קטונתי ממש..

יכול להיות שכבר ניסית את זה וזה לא רלוונטי.. או לא רלוונטי בלי קשר..

ככה זה במשרד החינוך.

עכשיו אני חווה את זה ביתר שאת בגלל המלחמה. אין אפילו אוורור של טיולים וכאלה.. 

לא הייתי מסוגלת להמשיך לעבוד גם בבית וגם בעבודה בלי לנשום.. הייתי מורה לתחום מסויים והיום אני עובדת בתחום שלמדתי אותו אבל לא בהוראה..

נהנת מאוד ושמחה ממש שעזבתי את ההוראה..

נכון שאין חופשים כמו משרד החינןך אבל מבחינתי זה פלוס כי אז אפשר לצאת לחופשות בזמן הלימודים של בתי הספר ואין עומס בכל מקום

בתור מורה, בסהכ שנה שניה וכבר חולמת על פרישה כי לא מסוגלת יותר עם התנאים הבלתי והעבודה השוחקת... עצוב לקרוא שזה לא רק "לא מתאים לי" ועשיתי טעות שלמדתי את זה... אלא שזו ההרגשה של הרבה מדיי מורות במערכת.

לגבי מה ששאלת , כמה כיוונים:

הכיוון של האנגלית, תרגום וכדו'.

בכיוון של עיצוב גרפי, לעשות קורס של UX UI וכדו'. בניית אתרים, דפי נחיתה וכאלה. אפשר למצוא בזה עבודה כשכירה, ומאמינה שהרבה מקומות מאפשרים עבודה היברידית.

תמיד אפשר גם ללמוד עיצוב גרפי ו/או עיצוב פנים ולנסות להתקבל במשרד, אבל ממה שאני מכירה - הרוב עצמאיות.

בהצלחה!

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת

וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.

לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.

אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.

בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח

ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות

סתם חח אולי רק שצריך לעשות פיזורים בחורף עם ניובי.. אבל גם בקיץ זה סיוט אז..

יש לי ילד קיץ וילדת חורף

החורף היה יותר מוצלח בפער...

סוף הריון כשנעים ולא כשנמסים וכנל בגלי חום של ההנקה בהתחלה

מזג אוויר שמזמן התכרבלות כשגם ככה זה מה שהכי זורם בגיל הזה

זחילה בשלב שמתחיל להתחמם ולא צריך מליון שכבות

יומולדת בחורף זה נוח עם מערכת החינוך, שובר שגרה בקטע טוב ולא צריך לדחוף את זה איכשהו ולהקדים בחודש כי יוצאים לחופש...

קיצר

אני בעד לידות חורף לו רק זו הייתה תוכנית כבקשתך...

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.

לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

וזהו

כשרציתי למנוע בין ההפלות (עברתי כמה) לקחתי נרות נכון שזה לא בטיחותי אבל אם משמיים צריך להיות הריון יהיה בכל מקרה

אני ממש מאמינה בזה

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי

אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות

ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

ואף אחד לא אמר למנוע🙏

אם לא היה יוצא לבד היו עושים אולי היסטרוסקופיה להוציא שארית

אם זה נמרח ונמרח הייתי נלחצת רפואית.. ומתייעצת עם פועה גם רפואית וגם הלכתית מה לעשות... כי בעיקרון אם התוכן ההריוני יצא, אין סיבה שזה לא ירד תוך שבועיים ככה מההפלה... (במיוחד שהיתה טבעית) 

ורק אחר כך כשהבטא ירדה לאטטטט אז ראו משהו

ובנס יצא טבעי

בסיטואציה אחרת רופאה אמרה גם להימנע לזמן לא ידוע

התייעצנו עם רב שמבין במצבים רפואיים כאלו והוא אמר להשתמש בדיאפרגמה וזה מה שעשינו (הייתה לי בבית)

רושמת כי לפעמים יש הצעות אחרות שיכולות לעזור.. 

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

כיף בזה.

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.

2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.

אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.

אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.

לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.

בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.

לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..

מתנצלת אם מישהי נפגעה.

שיהיה רק בשמחות!!

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.

את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.

יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).

שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.

ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

שלוש ברצף

אחרי שבןע מהאחרונה עוד אחת

אחרי שבועיים מהנוספת עוד אחת

לא נתקלתי מעולם

יש לי בחמישי שיחה עם הרופאה.

הם גם ככה מקבלים כל חודשיים מפחידמאותי לתת כזו כמות

מאשר כל חודשיים לתת.

(בסבב הראשון אני נותנת רק יומיים, ולא שלושה)

יצא לי גם לעבור על ידיות הבית עם אקונומיקה

המכונה שלי כבר לא יודעת מה זה 40 מעלות..אני כל חודש סביב הרתחות חדשות

החלפות מצעים

מגבות כל יום מחליפה

ציפורניים

ופשוט כל פעם מחדש 2 הקטנים שלי בסבב.

ביצים תולעים נמצאות באלף ואחת מקומות

אין דרך באמת להשמיד אותן

תזמיני כמוסות שום ופרוביוטיקה מאייהרב , זה זול שם ותתני להם בוקר וערב, אמור לעזור בע"ה

המסקנה בעיקר היא לחזק את הגוף (הבנתי שהם מגיעות כשמערכת העיכול חלשנ) ואת הנפש (לפי הרפואה ההוליסטית התולעים מגיעות כשאנחנו נותנים למשהו להיות טפיל עלינו בנפש) ולא להשתגע במרדף אחרי ניקיון מטורף

מישהי אמרה לי שאמא שלה חולתתתת ניקיון  ממש ממש ועדיין כילדים היה להם מלא תולעים...

אז עזבי תפסיקי לרדוף אחרי הזנב של עצמך עם כל הכביסות זה בטוח מנכס לך וגם לילדים, זה לא רלוונטי לדעתי..

בבצלח!

ובלילות קשים שן שום בטוסיק אין ברירה 

להביא להם לאכול (בתוך אוכל) שום כתוש

ולדעתי עזר לי לטווח ארוך יותר מהוורמוקס. כבר הרבה זמן לא היה לנו.

אני רוצה יותר כמניעה.

כי כשיש תולעת אני פחות רוצה לסחוב את זה כי זה יכול להיגרר לסיוט.

דבר ראשון על הבוקר (על קיבה ריקה).

עובד אצלי כמו קסם, יותר טוב מוורמוקס.

אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח

ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים

גם לך @השקט הזה 

לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.

זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.

מין הרגשה שהמח תפוס

אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.

שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה

איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅

יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות

תראי למשל אצל אביה ששון.

לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה. 

יפה שאת זוכרת❣️

זה חתונה של גיסתי...

אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח

האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד

בטח לא בחתונות...

אבל בכל זאת גיסה...

וכן חודש זה עדיין משכב לידה.

אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)

תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.

אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה

לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.

לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...

זה בדיוק התסכול שלי... 

לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ

בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה

ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה

וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה

ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..

בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם

האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.

שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).