אולי כדאי לך לחשוב לעבור למשרה אחרת במשרד החינוך? מורת שילוב או משהו בסגנון

או לעבור לעבוד עם ילדים יותר גדולים

מילא כשהייתי צעירה והיה לי מלא מה להרוויח, ניסיון, התמקצעות, תחושת משמעות ושליחות

הייתי חזקה בזה ונחשבת מורה מטורפת,

אבל התחושת שליחות ומשמעות מתחלפת לבית..

היום זו פסגת השאיפות 🤣

וזמן לפיפי!! 

לא, פחות מעניין אותי שילוב, מה גם שכולן רוצות אז קשה להכנס לתחום..

ולא שמעתי על כך שתמורות לאנגלית יותר קשה.. דווקא בגלל שזה ליבה יש הקבצה וזה אמור להקל. 

ביסודי לרוב המורות לאנגלית מאוד קשה ושוחק והן צריכות להיות מאוד יצירתיות ולעבוד קשה.

לדעתי שווה לך לשקול כן את העניין של לימודים רציניים או תואר אולי יעוץ חינוכי או ניהול. אולי תוכלי להשתלב במשרות משרדיות וניהוליות במשרד החינוך.

אולי מורה לאמנות אם זה מה שאת אוהבת.

עיצוב גרפי זה מדהים ויש נשים מצליחות אבל לרוב הן עצמאיות

פחות מעניין אותי כל האופציות, פשוט לא רוצה להשאר במערכת.

גם חלק מהן ניסיתי אבל חוששת מאאוטינג 

היועצות בתחתית שרשרת המזון מבחינת תנאי השכר של עובדי ההוראה

הן הופכות לכולבויניק של הכל מהכל במערכת

הן גם חלק מצוות ניהול אז עובדות סביב השעון

מחויבות לזמינות תמידית ולהתערבות באירועי חירום

החופשים שלהן לא באמת חופשים

ומצד שני חייבות ללמד כחלק מתנאי השכר וגם כדי להשלים משרה כי יש בקושי 1.5 ש"ש לכיתה. זה אומר להיות גם מורה מקצועית מול כיתות שלמות ומלאות ולא רק הקבצות. וכמובן מחויבות בתורנויות כמו אחרונת המורות ומילויי מקום על ימין ועל שמאל.

והשכר לא מתגמל ואין תקנים ואין שעות

גמול ייעוץ יותר נמוך מגמול חינוך

בקיצור אם עד עכשיו היה לך התלבטות עכשיו היא נגמרה 🤣

ושכחתי... אינסוף מליאות והשתלמויות!!!!

ואף אחד לא משלם על השעות נסיעה האלו לקצות צבל ולא על העבודה שמצטברת ומגיעה הביתה ולא על הדלק ...

ולא בטוחה שהן מקבלות פחות משאר המורות.

שאר הדברים שכתבת נכונים, ויועצות זה סיוט

על גמול ייעוץ במשרה מלאה?

כי כמעט ולא קיים משרת ייעוץ מלאה ואז הגמול יורד בהתאם

ורק לאחרונה הכניסו תיקון והעלו אותו

כך שזה לא משנה אם זה במשרה מלאה או לא.

גם לפני התיקון הוא היה גבוה ממחנך, כי יש לזה עוד תוספות.

להגיש שהעבודה משתלמת? לא בטוחה בכלל. אני לא הייתי מוכנה להיות יועצת.

אבל השכר גבוה ממורה.

אני לא יודעת מאיפה הנתונים לגבי משרה מלאה. יש לי כמה חברות יועצות וכולן עובדות במשרה מלאה.

אבל מודה שלא ניסיתי למצוא עבודה כזו, כי אני לא יועצת כך שלא יודעת המ יש לשוק להציע.

וזה עדיין נורא מקומם שבמקום לקבל את הגמול המירבי (אז היה 12%)

יועצת במשרה חלקית תקבל 9% ומטה

(תלוי אם יש לה רישיון זמני או קבוע)

זה נורא מקומם שמתווכחים על משהו שלא בקיאים בו, אני מקבלת את התלוש הזה כל חודש כבר מעל עשר שנים אז אני יודעת על מה אני מדברת 

משמח שלפחות העלו עכשיו את הגמול ייעוץ.

המצב אצל מטפלים פרא-רפואיים ומטפלים רגשיים אפילו יותר מקומם. אין מושג כזה 'גמול טיפול', וגם לא אפשרות לקבל גמולים אחרים על תפקידים שונים שמורים יכולים לקחת (ריכוז מקצוע/שכבה וכדו'), אז יוצא שאנחנו מקבלים פחות מרוב המורים שעובדים איתם (גמול חינוך מיוחד כן מקבלים, אבל גם בזה היה רק לאחרונה תיקון על עיוות שהיה עד לא מזמן - שמי שעבדה בגני תקשורת למשל היתה מקבלת גמול חנ"מ חלקי כי היא עבדה דרך המתי"א, למרות שהגננת שהיא עבדה איתה עם אותם הילדים היתה מקבלת גמול מלא).

ועוד משהו מתסכל ומעצבן - חוסר הכרה בהתפתחות מקצועית אמיתית שאנחנו עושים.

יש אפשרות להעלות את המשכורת על ידי השתלמויות, אבל מאוד קשה למצוא השתלמויות שבאמת מקדמות אותנו מקצועית (יש שיפור בזה לאחרונה, אבל לא מספיק בעיני)

ואז כשאני בוחרת להשקיע מכספי וזמני כדי ללמוד משהו שבאמת מקדם אותי מקצועית (קורס רציני ומקצועי שעולה לי יותר מ-1000 ש"ח) - אני צריכה להתחנן כדי שיאשרו להכיר בו כשעות השתלמות... (קורס שעשיתי בעבר לא הוכר לי. היום כבר כן מסכימים להכיר בו אבל אי אפשר לקבל הכרה רטרואקטיבית. קורס נוסף שאני עושה השנה אולי כן יוכר, עקרונית כבר יש עליו אישור אבל עוד לא קיבלתי אישור לגבי...).

ומדובר בתארים שנחשבים קשים, עם תנאי קבלה גבוהים.

אז עם תנאים כאלו מזלזלים, רובם לא מגיעים למשרד החינוך, ואז מי שכן במערכת עובד פי כמה וכמה יותר כי אין מספיק כוח אדם...

מזל שאני כל כך אוהבת את בית הספר שאני עובדת בו, ואת העבודה שלי שם, ששווה לי להמשיך שם למרות הכל.

אבל בהחלט יש הרבה מאוד לתקן במערכת החינוך...

המצב בפרא רפואי והטיפולים הרגשיים דרך משרד החינוך במצב גרוע יותר. זה נכון.

גם התנאים של הפסיכולוגים החינוכיים גרועים יותר מהיועצות. למרות שההכשרה שלהם כביכול קשה יותר.

אגב, גם אני כיועצת עשיתי הקיץ קורס סופר נחשב ב 5000 ש. שבהחלט מקדם את המקצועיות שלי. ולמרות כל הבקשות שלי לא הסכימו להכיר בו כשעות השתלמות.

הרבה לא יודעים בכלל עד כמה מעוות תנאי ההעסקה של היועצות. לפני שנים יצא דוח מבקר המדינה עם מסקנות חמורות על מצב הייעוץ במשרד החינוך ולא נעשה עם זה כלום. מחסור בתקנים, שעות מגוחכות, החיוב לשלב שעות הוראה שמהווה פעמים רבות סתירה לתפקיד הייעוצי טיפולי, אין תקצוב לשעות מערכתיות למרות שנוספו עם השנים ככ הרבה תפקידים מערכתיים שהיועצת מחויבת בהם, מחויבות לזמינות ועבודה בחופשים, אינספור מליאות וכנסים ברחבי הארץ מעבר לשעות העבודה, כל העיסוק בוועדות חנמ טפסים זכאות ואיפיון שילוב כל נושא ההכלה והשתלבות שעבר הרבה רפורמות עם השנים והכריח את היועצת לצבור עוד ועוד תפקידים ללא תגמול וכו וכו

לק"י

שלא תמיד יש גם דברים נצרכים באמת.

נניח הוראת קריאה לילדים על הרצף וכדומה.

אני יודעת שכרגע זה בבדיקה וטיפול.

לפעמים אני סתם בוחרת השתלמויות קלות כדי לסמן וי. בלי קשר לתחום שלי.

גם אני עשיתי לאורך השנים כמה השתלמויות שלא קידמו אותי בשום דבר, חלקם אפילו לא קשורים למקצוע שלי. וזה מגוחך שזה מה שמעלה לי את המשכורת, אבל כשאני באמת דואגת להתפתח מקצועית ומשקיעה בזה הרבה כסף ואנרגיות - זה לא מזיז לשום דבר (או שאני צריכה לעבוד קשה מאוד כדי שיסכימו להכיר לי בזה...)

ספציפית השנה אני עושה קורס שידעתי שכן אפשרי שיכירו בו כהשתלמות במסלול אישי.

אז עשיתי מה שצריך כדי שיכירו בו, שלחתי את כל הטפסים, וקיבלתי תשובה ש'הקורס לא ברשימת הקורסים שמאושרים למסלול אישי', עם קובץ מצורף של הקורסים המאושרים, שהוא באמת לא מופיע בו.

אבל ידעתי שהוא כן מאושר, אז חזרתי למי שאמרה לי שהוא מאושר, ושאלתי אותה על זה, והיא אמרה לי איזה סעיף זה צריך להיות בטופס של רשימת הקורסים. בדקתי שוב בטופס ששלחו, והוא לא היה שם. אז חיפשתי את הקובץ של רשימת הקורסים המאושרים בגוגל, ואכן בקובץ המעודכן שמצאתי שם הקורס שלי נמצא.

מה מסתבר? שהקובץ ששלחו לי, שהקורס שלי לא מופיע בו, הוא קובץ משנת תשפ"א... מי שאמור לאשר לי מסתכל בקובץ מלפני שלוש שנים ועל סמך זה לא מאשר!🤦

ואם הקורס הזה כבר אושר ונמצא ברשימה של הקורסים המאושרים, למה בכלל צריך כזה תהליך ארוך ומסורבל בשביל לאשר אותו באופן אישי לכל אחד שרוצה לעשות אותו?

כתבתי שאני לא בקיאה על משרות שיש בשוק היועצים, כי לא חיפשתי משרה כזו. 

ובזה כנראה את לא בקיאה

נכון שהוא באחוזים אבל הוא הגמול היחיד שיש לו מדרגות לפי אחוז המשרה

כמו שכתבתי למעלה

את יכולה לפתוח בפשטות יומן המורה ולראות את ההבדלים בגמולים

זה עניין פשוט שתיקנת אותי וזה לא נכון

אני מכירה 3 שעובדות משרה מלאה בייעוץ. (2 מהן לא מלמדות בכלל, בגלל הסכם שיש להן עם המנהל)

והשלישית יש לה כמעט משרה מלאה, והיא מדריכה ארצית שמשלים לה למעל 100%)

אולי יש הרבה אחרות שעובדות חלקיות משרה.

רק מגיבה למה שתיקנת אותי

ואולי אדייק את עצמי, שכנראה כן קיים יועצות במשרה מלאה, פשוט יש גם הרבה עם תקנים קטנים בייעוץ וזה משפיע על הגמול. אולי את מכירה מציאות אחרת סביבך ב"ה, אבל זה לא משקף תמונה מלאה. וכן, יש יועצות רבות שמקבלות גמול נמוך ממחנכת. בוודאי בשנים הראשונות לייעוץ כשאין עדיין רישיון קבוע, וגם אחכ אם אין להן מספיק שעות ייעוץ.

ובעבר היתי חותמת על כל מה שכתבת. עברתי לפני כמה שנים לעבוד באולפנא, ומאז יש לי משרה מלאה במקום אחד. צוות שכייף לעבד איתו ומבין את המקום האמיתי של יועצת, גם השכר בתיכון גבוה יותר. וגמול יעוץ, גבוה מגמול חינוך.

כן, זה עמוס, כן צריך זמינות לאירועים חריגים בכל שעה.

יש עבודה גם בחופשים( לא מטורף, אבל בהחלט יש).

אני מלמדת רק נושאים יעוציים, ולא מחויבת בתורנויות( כשהיתי ביסודי היתי מחויבת).

וצריכה חהודות לה' על מקום העבודה שלי. אז,גם ביעוץ, תלוי איפה , אני מבינה שבהסכמים החדשים זה אמור להשתפר אצל כולם, כי יהיה תקן מחייב לשעות ייעוץ גם ביסודי, עליה של הגמול, גמול על עבודה בחופשים. 

אני גם באולפנה אבל קטנה לצערי

ולכן שנים קיבלתי גמול נמוך ממחנכת כי לא היו לי מספיק שעות ייעוץ ואני לא היחידה

ואז יהיו יותר שעות יעוץ לכל כיתה.

מכירה יועצות שמשלימות את המשרה בשעות הוראה , וגם זה משאיר לך ימים פנויים לפתח תחום טיפולי בנוסף ולעבד בו.

זה מה שאני עושה... מפתחת עסק פרטי

ב"ה שלא ישמע אחרת יש לי סיפוק גדול מהעבודה שלי

וגם בהחלט רואה שליחות גם בלפתוח קליניקה

רק רציתי להשמיע את הקול של היועצות שהרבה מהן עובדות בתנאים שלא מכבדים את הפרופסיה. ולא רק היועצות, אלא כמו שכתבו פה עוד הרבה במשרד החינוך, וזה חבל. כי שוב, זה מבריח את הטובים החוצה.

הלוואי ויהיה שינוי, בשביל הדורות הבאים.

אבל זה לא המצב בכלל בשאר בתי הספר

מי שבקהילת היועצים ולוקחת חלק במאבק נחשפת לנתונים המלאים

עבדתי בשני בתי ספר שונים ובשניהם עשיתי מילויי מקום ותורניות וככה גם חברותיי למקצוע

זה אומר שאין יועצות שלא עושות?

לא

אבל זה אומר שזה נתון להחלטת המנהל והתמונה מורכבת

אני עברתי לתחום קצת שונה בהוראה וממש נהנתי.

השנה עברתי דירה ולא מצאתי בתחום הזה, חזרתי לתחום הקודם ואני ממש סובלת.

יש לך דרך לשנות קצת בתוך ההוראה?

מקצוע אחר/להיות מורה מקצועית ולא מחנכת/ גן/ גיל אחר..

אולי ללמוד אבחון דידקטי?

לא ממש עניתי לך על עבודה בתחום אחר לגמרי..

אבל זה אופציה..

אני מורה מגיל 27 וכיום בת 41

אבל לאחרונה דיי מיציתי. אצלך זה מהצד של בעל במילואים, אצלי פשוט יש ילדים קטנים ומרגישה שנמאס לי מהאינטנסיביות של עבודה כזו.

אני מורה לאנגלית לכיתות הכי מוצלחות בחט"ב וזה מלא עבודה ובדיקת מבחנים בלתי מסתיימת, דיי נשבר לי.

אם זה לא מבחנים, זה להכין שיעורים מורכבים ומאתגרים, לבדוק הכתבות, להתעסק בישיבות, שעות פרטניות על הבוקר, להגיע על הבוקר לעבודה ולסוע רחוקץ

בא לי לעשות לביתי, להשקיע בזוגיות, משפחה וכו.

מרגישה שמאז הקורונה הכוחות מוגבלים ובא לי להשקיע במקומות הנכונים...

השאלה-מה אפשר לעשות?

והייתי רוצה לעשות יותר לביתי.

ואני מלמדת את כל הרמות באנגלית, דווקא הקבצות גבוהות זה קל משמעותית.

אני כן מסכימה שזה מקצוע שוחק ולא פשוט.

אצלי זה מלא לשבת, לתכנן, בכיתות טובות צריך לאתגר, להעביר שיעור יותר מושקע, כל שניה בוחנים וכו.

מעניין שאת אומרת. ואם כ"כ קל לך אז למה השרשור?

הבית ספר שאני בו השנה עם כיתות מצטיינות שוחק אותי במיוחד,

כולם שם פלצנים קפוצי תחת (סליחה על הביטוי), כלומר אובר רציניים, רק מדברים על הרמה ועל לאתגר,

ואתה נכנס ללופ ורוצה עוד יותר להצטיין,

כאילו אם לא תתעסק רק בזה אז אתה לא מורה מספיק טוב.

בבי"ס הקודם שלי הייתי מלא באינטרנט.....עכשיו אין שניה לגרד את הראש.

נראה לי שגם הגישה הזו מייאשת אותי.

עם כל הכבוד, קצת פרופורציה........................................

כתבתי, בשונה ממך.

מה שכן, יכול להיות שגם כך הייתי נשחקת.

בהקבצות נמוכות לרוב יש יותר תלמידים עם קשב וריכוז.

כך או כך כרגע מחפשת חלופה 

וזה גם קבוצות קטנות, מכירה, הייתי שם....

בכיתות הכי טובות את נדרשת לרמה גבוהה. ואין להכביר מילים, אפשר להבין.

אבל זה נראה לי יותר הגישה של בי"ס הנוכחי שמעצבנת אותי מאשר הכיתות עצמן.

בבית הספר הקודם היו מורות מבוגרות, שחוקות, כולן זרקו אז לא הייתי חייבת להשקיע המון כדי להיחשב תותחית.

פה יש תחרות כולן אובר משקיעניות ורציניות....

מצחיק, פעם "זלזלתי" במורות אימהות שהן ראש קטן ולא מקצועיות.

ועכשיו כשאני עצמי חווה את האימהות בראשיתה, זה מרתק אותי ודורש חשיבה ותכנון והשקעה בהכל,

ולהשקיע רק בהוראה נראה לי מכלה את הכוחות שלי ומותיר אותי עייפה ולא מסופקת כי אין לי מספיק זמן למה שבאמת חשוב!

שזה בכלל מטורף,

חברות שלי הורידו משרה בכיף....עובדות יומיים וכו.

רק אני לוקחת משרה מלאה אז מה הפלא?

וזה שוחק. ואני לא משקיעה בעצמי. ולא אוכלת בריא ובמתח יחסית רב הזמן.

נמאס לי....בא לי עבודה בנינוחות. שיהיה לי זמן לקרוא כתבות על תזונה ולייף סטייל.

אני מכירה עוד כמה כמוני שעשו לתחום הזה או להנה"ח או לשניהם יחד

זה קורס של פחות משנה, על כל אחד מהם או על שניהם יחד.

עבודה משרדית כמובן אבל לא ממליצה לעבוד כחשבת שכר או מנהלת חשבונות יחידה אם את לא רוצה עומס, כי אז זה מצריך בחלק הימים שעות נוספות אם לא בא לך. יותר כדאי כחלק מצוות לדעתי . יש עבודה בכל מיני מקומות כי צריך חשבות שכר ומנהלות חשבונות בכל עסק בערך

תנאים נוחים ושכר טוב בעיניי, אבל תלוי לאן מתקבלים כמובן. ואני עובדת יום אחד מהבית, אבל זה תלוי בגמישות של המעסיק כמובן.

בהצלחה!

אפשר באישי.. (איפה, עלות, מבחנים, מציאת עבודה).. מתעניינת בזה עכשיו

למדתי במכללה כמובן. לא רוצה לחשוף איפה אני גרה אבל כמעט בכל עיר יש מכללות שמלמדות את המקצוע הזה

אני למדתי לימודי ערב פעמיים בשבוע. לקח קצת יותר מחצי שנה בערך

עלה 7500 

בגדול יש מבחנים פנימיים ויש מבחנים של לשכת רואי החשבון

המבחנים הפנימייים ממש קלים בעיניי, המבחנים של לשכת רואי בחשבון בירושלים מצריכים הרבה השקעה

בזמנו הייתי עם ילדים בבית ולא יכלתי להתתפנות לזה ממש, אז ניגשתי פעמיים ולא עברתי ועזבתי את זה. זה לא חייב שיהיה, אבל זה כן תנאי בחלק מהמקומות ממה שראיתי

(האמת שגם יש לי תואר אקדמי אז הסתמכתי על זה שיש לי רזומה וזה יפתח לי דלתות גם בלי התעודה מלשכת רואי חשבון

אם בא לך לשאול עוד דברים בכיף

ורק משתפת שקצת עצוב לקרוא את השרשור הזה ולראות עד כמה מערכת החינוך שוחקת ואין שום שינוי

ואני כותבת את זה בתור מורה שבסה"כ שנה שלישית במערכת וכבר מתחילה לחשוב אחרת גם

זה עניין של הליכה אחרי העדר במקצוע הזה, בעיקר אצל דתיות וחרדיות.

כי זה נח להיות זמינה בחופשים לילדים.

תואר קל באופן יחסי ומתאים לכל מי שלא השקיעה בתיכון ויצאה עם ממוצע בגרות מינימלי.

שעות נוחות.

צפי לעליית שכר וכו' ..

ואז הרבה אנשים נופלים בפח הזה.

מתחילים בלעשות תואר הכי קל סתם שיהיה משהו ביד, ואחכ נתקעים כמה שנים עד שמבינים שהתואר בחינוך לא שווה להם כלום בעולם בחוץ שהוא לא חינוך ולא טיפול, ואז בנאדם יכול למצוא את עצמו עם 3-4-5 ילדים שצריך לפרנס, ועם תואר בחינוך בלבד אז חייבים להמשיך לשרוד עוד כמה שנים.

אגב, רוב ההסבות הם מהוראה. לא סתם..

כולם..

אני לפחות, ויודעת שיש עוד הרבה כמוני, בחרתי במקצוע בגלל אידיאל שרק כשמגיעים לשטח ונתקלים במערכת הנוכחית מבינים שאין אפשרות לממש אותו 🤷🏻‍♀️

אני בעלת תעודת בגרות ופסיכומטרי מעל הממוצע, יכלתי לבחור בכל מקצוע כמעט ובכל זאת בחרתי בהוראה לא כי התפשרתי- להיפך! מבחינתי ויתרתי על שכר גבוה ועוד תנאים שיש בחברות נחשבות כדי להוסיף טוב במערכת. היום אני יודעת שבמצב הנוכחי איך שמתנהלת מערכת החינוך אני לא יכולה לשנות הרבה, שעם אידיאלים לא הולכים למכולת ושהחוסר הערכה כלפי המורים והמקצוע מקשה ממש להישאר.

מה שקורה זה שהמורים הטובים שיכולים לאפשר לעצמם הסבה למקצוע אחר יותר נחשב או שפחות דורש עושים את זה.. וכולנו (יותר נכון ילדנו) משלמים את המחיר 🤷🏻‍♀️

וסליחה מהפותחת על הסטת הנושא🙊

גם אם המערכת לא מתגמלת

❤-🐌

כי המערכת לא מתגמלת

זה כואב

ותמיד אפשר לעזוב את ההוראה וללכת לעבודות שלא דורשות תואר ובינתיים לעשות איזה תעודה או תואר. 

וזה מה שהרבה מורות (והטובות שבהן) עושות

אבל אז אילו מורות יישארו לילדים שלנו?

באמת שואלת.. אצלנו בתחילת שנה כמעט ונפתחה השנה כשעוד לא הייתה מחנכת לבן שלי🤷🏻‍♀️

ולא אספר לך על מה המנהל שלי מתפשר כשהוא לוקח מורה לעבודה, רק כדי שיהיה לו צוות.

וזה עצוב..

כי בעיני זה לא אמור להיות אינטרס רק של המורים, אלא בראש ובראשונה של ההורים שצריכים לדאוג שיהיו לילדים שלהם מורים טובים וזה יקרה כנראה רק אם ישפרו את התנאים..  אחרת כל הטובים יברחו מהמערכת..

ולא לקחתי אישית בכלל, הכל טוב❤️

פשוט לא יכלתי שלא להגיב על האמירה הזאת

וסליחה שיצא קצת עליהום עליך בשרשור🙏 לא הייתה הכוונה שלי בכלל, זה נושא רגיש אצל עובדי הוראה שמישו מבחוץ פשוט לא מבין  

אבל וואלה גדלתי להורים מורים, ראיתי את כמות העבודה בבית, גדלתי למציאות כלכלית מאד מחושבת בגלל המשכורת שלהם

ועדיין מאד מאד האמנתי בחינוך, הרגשתי שזה באמת מה שאני רוצה לעשות. לא כי זה נוח אלא כי אני באמת אוהבת ללמד, אוהבת את הקשר עם בני נוער, תחושת משמעות וכו'

וגם, עם כמה שתעודת הבגרות שלי טובה מאד, והצלחתי גם בתחומים ריאליים הם מעולם לא עניינו אותי ולא גרמו לי לרצות להשקיע בהם. אז גם לא הרגשתי שזה הכיוון שלי

ובכל זאת, מרגישה שחוקה.

מה אני אעשה מפה? שאלה טובה. כרגע נשארת במערכת

לאמא מורה, ומזה ידעתי שאין מצב בחיים שאהיה מורה.

למרות שבכישורים שלי אני לגמרי יכולה להחזיק כיתה ולהיות מורה מעולה. אבל לא, המעטפת לא שווה את זה.

אפשר להרגיש משמעותית ותחושת סיפוק גם בעוד המון מקצועות אחרים. הנה אני לא מורה ומרגישה סופר משמעותית וסיפוק גדול כל יום בעבודה.

לכן לדעתי זה קצת תירוצים כאלה למה הלכנו אחרי העדר במקום פשוט להודות בזה.

כך או כך, בלי קשר אליי, הייתי רוצה לדעת שלילדים שלי יהיו מורים טובים, מרוצים, מסופקים מהעבודה שלהם, מרגישים מוערכים ושמחים לקום בבוקר לעבודה.

וכרגע מערכת החינוך לא הולכת לשם וזה עצוב 

יש לי ממוצע בגרויות ופסיכומטרי גבוהים ממש

התקבלתי לאן שרציתי

לתארים נחשבים באוניברסיטאות נחשבות

אני גם ריאלית וגם הומנית עשיתי בהכל 5 יחידות

יכולתי לבחור בכל מקצוע שרציתי

פשוט תחומי המדעים המדויקים לא מעניינים אותי

הגעתי מרצון להשפיע ולעבוד עם אנשים בעבודה משמעותית וקיבלתי תנאים פח.

כל תחומי החינוך והטיפול במשכורות נמוכות מאוד ולא מתגמלות. היוקרה של המקצועות האלו נמוכה ובסיכום זה מבריח את הטובים, וחבל.

כבר שנים מדברים על זה ואין שינוי

לא לעבוד כ3 חודשים בשנה(רבע שנה!!!!) ולקבל עליהם משכורת.

לעבוד 3/4 שעה שמוחשבת שעה.

לא להזדקק לבייביסיטר וקיטנות עד בלי די בכל ערב חג, חול המועד, חופשות וכו'..

להתחיל בשמונה ולסיים יחסית מוקדם לשאר המשק.

אז נכון, יש אסיפות מורים והורים, להכין שיעורים ולבדוק מבחנים, להיות בקשר עם הורים ותלמידים. אבל זה כלול בשכר. שעות שהייה או איך שקוראים לזה.

הפסקות במערכת הם באמת גרועות אבל לפעמים זה עניין של גבולות מתי לפנות למורה בהפסקה.

לא רציתי להכנס לזה,

אבל בעוד הרבה תחומים התנאים "פח".

ואין בהם את כל ההקלות והיתרונות של החינוך שפירטתי מעלה. 

אם זה כל כך אטרקטיבי בעינייך

אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל לענות לך

זה כמו שגבר יחזור הביתה ויגיד לאשתו שבחופשת לידה, מה קשה לך את בחופשה!

זה בערך אותו רמת האנרגיה שיש לי בכלל לענות

את לא יודעת על מה את מדברת

אני נופלת מהרגליים אז אני לא דוגמא.

אבל התחומים שהזכרת - אומנות, עיצוב פנים, פרנסה זה לא. אלא אם עשית לך שם ואת מאד מוכשרת. ועכשיו במלחמה לזרוק עבודה מסודרת וללכת אל הלא נודע צריך לחשוב פעמיים. ❤❤

אני רוצה לבחון את כל האופציות.

אני עובדת כסייעת אישית, ככה שאני בדיוק בתפקיד "המשקיפה", לא עובדת כל כך קשה בעצמי, אבל רואה את הדרישות והתנאים.

באמת באמת, שזה לא סביר.

אם רוצים שמורה יגיע לכל תלמיד, קודם כל מספר התלמידים בכיתה לא מאפשר את זה.

יש להם אינסוף מטלות שלא נגמרות, השתלמויות, ישיבות, שיחות עם הורים, שיחות עם תלמידים, הכנת שיעורים. מורה שרוצה לעשות את העבודה שלו בצורה טובה, צריך בוודאי להשקיע מעבר לשעות שמשולמות לו.

שלא נדבר על זה שכמעט אין כלים להתמודד עם בעיות משמעת, כי היום צריך ללטף את התלמידים, והתלמידים בגישה שהכל מגיע להם (וחלק מההורים גם מגבים את זה). אז עוד לפני שמורה בכלל מתחיל ללמד, הוא צריך להתמודד עם בעיות משמעת שכמעט לא מאפשרות להעביר שיעור.

מספר לא מבוטל של תלמידים שהלימודים בכלל לא מעניינים אותם, לקויות למידה, הפרעות קשב, סיפורים מורכבים בבית ומה לא.

קחי את כל זה, תערבבי בכיתה אחת, תוסיפי קורונה ומלחמה שרק מחמירים את המצב, וקיבלת מקצוע ששוחק גם אנשי החינוך האידיאליסטיים ביותר

כל מה שבאמת חשוב לאזרחים-

ביטחון

בריאות

חינוך

מקבל תנאים שצריך להיות ממש אידיאליסט כדי לשרוד.

ולא, לא מדובר ברופאי נשים שעושים הרבה כסף. לרופא משפחה יש 10 דקות למטופל מקסימום. לאן הולכים כל המיסים????

ורק החופשים בלבד הם פקטור.

למה פח?

אין לי זמן לפיפי, מגיעה הביתה עם שלפוחית מפוצצת.

לא תמיד מספיקה לאכול

תורנית חצר בהפסקות הבודדות

נגמר הקול אחת לכמה חודשים

חוסר הערכה של הורים, ויש כאלה שצורחים עלייך ועוד

להמשיך? יש עוד

לבדוק מבחנים, להתמודד עם הורים, דרישות מההנהלה, בעיות משמעת בעיות רגשיות של ילדים...

מוזמנת בשמחה. נראה מה תגידי אחר כך

ואני ב"ה חכמה, התואר דורש מאוד.

מסכימה לגבי ההליכה אחרי העדר, אבל יש כאן בעיה שורשית. גם מורות חילוניות פורשות לרוב. המערכת אכן לא פשוטה ומאוד שוחקת.

חינוך ומתמטיקה זה משהו יותר דורש.

אולי גם אנגלית, פחות מכירה, אבל שואלת את עצמי מה יכול להיות קשה בלימודי אנגלית? אולי עודף מטלות, לא קשה מבחינה שכלית כמו הנדסה, מתמטיקה, פיזיקה וכו'..

יש מלא מכללות בארץ שלומדים יום-יומיים בשבוע, חפיף כזה, ומוציאים תואר בקלות.

שוב, לא מדברת פה על אף אחת באופן אישי. מדברת על הכלל ככלל.

למדתי עוד שלוש שנים הסבה לאנגלית. סה"כ שש שנים.

ולא כי מרחתי, לא היה אפשר בפחות..

יכול להיות שבעינייך לימודים ריאליים דורשים יותר השקעה. יש לי אח בהייטק שאף פעם לא הבין איך אני מצליחה במקצועות הומניים כי לו היה ממש קשה בזה...

להגיד שזה תואר קל זה פוגע, מאוד. למדתי המון ואחכ גם תואר שני והשתלמויות בלי סוף.

וכן אנגלית זה מקצוע מאוד דורש בייחוד כשזו לא שפת האם שלך.

ובלימודי הוראה יש המון מטלות בשוטף ועבודה מעשית שגם היא לא קלה בכלל.

לכולם קל לומר שזה מקצוע קליל, אבל צריך לחשוב לפני שמדברים. במקרה הזה כותבים..

אולי יהיה לך עבודה יותר נעימה בבתי ספר ללימוד אנגלית

אנשים יותר בוגרים ונטו ללמד שפה

אולי יהיה לך אופציה ללמד בזום גם מהבית

אשמח לשמוע אם יש למישהי רעיונות פרקטיים בלבד!!

תודה! 

בעלה בהייטק יכולים להסתדר בלי המשכורת שלה

והיא ממילא עם תינוק

את יודעת מה מעניין אותך?

כי ה3בה מקצועות "יושבים במשרד"

אני לא יודעת מה יכול להיות רלוונטי...

אבל כתבתי מה שמהותי. לא רוצה תואר חדש.

קורס או תעודה ברמה של חצי שנה-שנה גג

אוהבת אמנות, עיצוב, אנגלית טובה. לא ריאלית. הומנית..

בגדול משרד זו הגדרה רחבה אבל התכוונתי בעיקר לא לקחת עבודה הביתה.

ולשבת קצת, כי היום אני בקושי יושבת.. 

כל הזמן לשבת, עם 2-3 ילדים כל פעם

כן עמוס כי צריך להספיק הרבה ילדים ביום,

אבל אפשר לעשות את זה בנחת..

בהצלחה ממש יקרה!!

אפשר לעשות קורס ייבוא ייצוא

אפשר גם חשבות שכר או הנהלת חשבונות, יש בזה הרבה ביקוש וזו נחשבת עבודה אימהית נשית יותר, קורס בנושאי הייטק ודומיו לא יודעת אם יתאים לך אבל גם יש, רק שהשוק לא משהו עכשיו לפי מה שהבנתי

או לנסות להתקבל עם התארים שלך כיום לעבודה משרדית אדמיניסטרטיבית.

אולי הדרכה או הטמעה בסגנון של הקורסים שמלמדים בג'ון ברייס, או ניהול רשתות. זה מחשבים אבל גם, עבודה עם ביקוש יחסי כי צריכים מנהלי רשתות בהרבה מקומות ויש לך אנגלית טובה אז זה סיפתח טוב

אני הייתי עושה חיפוש קצת באתרים של דורשי עבודה בעיר מגורייך להבין פחות או יותר את השוק.. זה יכול לתת לך רעיונות גם לדברים שלא חשבת עליהם.

נתת כמה כיוונים..

מה זה ייבוא ייצוא? 

בהרבה מקומות זקוקים לדוברי אנגלית, במגוון תפקידים פקידותיים/ תרגום.

אני יודעת שיש גם הרבה משרות מהבית בתחום, או משולבות. נסי לעשות חיפוש על משרות לדוברי אנגלית,

יכול להיות שזה המפתח שלך למחשבה הלאה אם ובמה להתפתח...

כן מדברת ברמה גבוהה, ואנגלית מעולה אבל בכל זאת יש הבדל.

מה שכן. רעיון טוב.. השאלה איך מגיעים לזה.. 

לפעמים יש להן קשרים משפחתיים/ חברים, זה הכי טוב בעיניי.

ויש קבוצות ומשרות שבהן ממש מחפשים דוברי אנגלית (גם אם לא כשפת אם. בהרבה מקומות עבודה עיקר העבודה

היא הבנה וכתיבה ברמה גבוהה). יודעת על גיסתי דוברת האנגלית מבית שאפילו בייביסיטר מציעים לה ב60 ש"ח לשעה,

אם היא דוברת אנגלית. (סטודנטית שמשלימה הכנסה)

אבל מה אם לשנות תפקיד או גודל משרה?

אם את אומרת שהמנהל וצוות מעולים זה מדהים- סביבת עבודה נעימה זה ממש משמעותי ליוםיום..

לפעמים תפקיד שיותר מאפשר מבחינת השעות מרווח נשימה או שאת יותר מחוברת אליו ומרגישה מסופקת ממנו יכולים לשנות את התמונה...

וכמובן, קטונתי ממש..

יכול להיות שכבר ניסית את זה וזה לא רלוונטי.. או לא רלוונטי בלי קשר..

ככה זה במשרד החינוך.

עכשיו אני חווה את זה ביתר שאת בגלל המלחמה. אין אפילו אוורור של טיולים וכאלה.. 

לא הייתי מסוגלת להמשיך לעבוד גם בבית וגם בעבודה בלי לנשום.. הייתי מורה לתחום מסויים והיום אני עובדת בתחום שלמדתי אותו אבל לא בהוראה..

נהנת מאוד ושמחה ממש שעזבתי את ההוראה..

נכון שאין חופשים כמו משרד החינןך אבל מבחינתי זה פלוס כי אז אפשר לצאת לחופשות בזמן הלימודים של בתי הספר ואין עומס בכל מקום

בתור מורה, בסהכ שנה שניה וכבר חולמת על פרישה כי לא מסוגלת יותר עם התנאים הבלתי והעבודה השוחקת... עצוב לקרוא שזה לא רק "לא מתאים לי" ועשיתי טעות שלמדתי את זה... אלא שזו ההרגשה של הרבה מדיי מורות במערכת.

לגבי מה ששאלת , כמה כיוונים:

הכיוון של האנגלית, תרגום וכדו'.

בכיוון של עיצוב גרפי, לעשות קורס של UX UI וכדו'. בניית אתרים, דפי נחיתה וכאלה. אפשר למצוא בזה עבודה כשכירה, ומאמינה שהרבה מקומות מאפשרים עבודה היברידית.

תמיד אפשר גם ללמוד עיצוב גרפי ו/או עיצוב פנים ולנסות להתקבל במשרד, אבל ממה שאני מכירה - הרוב עצמאיות.

בהצלחה!

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

יש מטפלות באמצעות אמנות/מוסיקה/תנועה.

שאז בעצם הרעיון להתשמש בכלים השלכתיים- לפעמים יותר קל להביע ככה מאשר במילים, בייחוד רגשות שקשה לבטא

או אנשים שהם סתם פחות וורבליים.

טוענים שטיפול בכלים השלכתיים קצר יותר מטיפול פסיכולוגי רגיל, אני חושבת שמה שחשוב זה חיבור למטפלת