חוזרת לישון..תצרח בחירה שלה תצא מהמיטה בחירה שלה

כבר קרו מקרים שהבכורה שלי התעקשה ונרדמה בסוף על הרצפה ואז מחזירה למיטה..

כל זה בהנחה ואת בטוחה ששום דבר לא מפריע לה ושהיא לא במצב רגשי מיוחד בגלל אבא במילואים או קושי רגשי בגן וכדומה...שאז ההתייחסות מבלינתי משתנה

לא יודעת לצאת ממנה.

הבעיה היא שבעלי בסוף נכנע… הוא לא יכול שהיא צורחת…

ואז זה סתם היה כל העסק…

אין משו לעשות שיכול לעזור לה לישון רצוף?

במיטה שלנו היא נרדמת בשנייה זה לא שהיא עירנית או לא עייפה או מציק לה משו

ממש עצוב

היא חסרת ישע ותלויה בך לחלוטין

כן להיות אמא זה לא נוח מציק וקשה

אני מדברת מסבירה מציעה בקבוק שמיכה בודקת שכלום לא מפריע אבל ילד שצורח כדי לקבל מה שהוא רוצה אני לא נותת מענה כי הוא לומד שככה משיגים מה שאני רוצה.

והנה עןבדה שזה גם מה שקורה היא צורחת הם נכנעים וזה חוזר על עצמו

מוזמנת לקרוא קצת מאמרים בנושא

ילד צורח כי הוא זקוק לבטחון הקשרות וקרבה

כשאת נותנת לו מענה את מלמדת אותו שאת הכתובת שלו.אחכ מתפלאים למה בגיל מאוחר ילדים לא משתפים את ההורים...זה מתחיל בהקשרות בטוחה מהגיל הרך.

אני לא 'נכנעת' לבכי אני מובילה את הסיטואציה תוך התחשבות בצרכים שלי ומתן מענה לילד שלי מתוקף תפקידי כאמא שלו

הדבר היחידי שילד ששצורח ולא מקבל מענה לומד זה שהוא לא יכול להיות תלוי באף אחד ,שהקשר בניינו לא בטוח,וכן,לימדו אותו להסתדר לבד בדרך ממש קשה.

בעיניי זה מאד עצוב .

התיאוריה שאת מדברת עליה מדברת על תינוקות עד גיל שנה לידיעתך ששם הם בונים ביטחון וכו ילד בן שנתיים מבין לחלוטין שמדברים איתו ומציעים לו פיתרונות במידה והוא מסרב לפיתרונות ההורים לא אמורים להכנע ולמלא את כל מבוקשו רוצה לחנך ככה את ילדייך בהצלחה...

רק אחכ אל תתפלאי למה ילד לא מבין גבולות

לא תמיד מסוגל להסביר מה מציק לו ומפריע לו לישון, אולי כואב לו משהו? אולי קשה לו להרדם? אולי הוא מפחד ממשהו?

אפשר לגדל ילד באופן מאד עוטף וגם לחנך אותו לנימוסים והרגלים טובים.

רוב בעיות תקשורת והתנהגות של ילדים נובעות מהורים שמפחדים מהילדים/ חוסר עקביות של ההורה/ חוסר סבלנות של ההורה

ולא מהתנהגות מכילה ומגוננת.

רשמתי גם בתגובה הראשונה שלי וגם לאחר מכן שזה בהחה ואת מציעה הכל ובודקת ששום דבר לא מציק חו ויודעת שהילד גם לא עובר משהו רגשי.

בכל טופן לאיודעת מאיפה הסקת חוסר סבלנות כי ההפך זה שיא הסבלנות לתת לילד לצעוק ולא לצאת מהכלים להגיב בנחת ולשמור על עקביות אז....

לא הסקתי שום דבר, הסברתי שעזרה לילד שמתקשה לישון בלילה לא גורמת לילד לפתח בעיות אלא התנהגויות אחרות של ההורים.

אפילו מבוגרים לא תמיד יכולים להגדיר לגמרי מה מפריע להם ופשוט לא רוצים להיות לבד...

ביקורת, ולא מעט

אבל אני נהגתי כך עם ילדיי וגם אני חושבת כמוך

והיום עם המלחמה וכו הם כן צריכים לישון לידנו לפעמים ואני לגמרי מאפשרת

אבל הלאו הכי הזה של שינה רק במיטה שלהם, זו האופציה היחידה שהייתה מבחינתי. וזה עבד. למעשה היום כשהם גדולים הם ישנים לידי הרבה יותר מאשר כשהיו תינוקות בגלל התקופה. לא אפשרתי משהו אחר כי זו לא הייתה אופציה מבחינתי

וזה לא סותר אמהות אוהבת ודואגת בעינימ

אמא בהחלט יכולה לא לדעת מה הסיבה שתינוק מתעורר ויש הרבה תינוקות שמתעוררים, זה הטבע שלהם ולא בגלל שמישהו עוזר להם להרדם.

כן, אולי יש תינוקות שהתייאשו מלבכות ונרדמים חזרה לבד.

אני לא חושבת שאסור לילד בן שנתיים לבכות

אבל תלוי למה.

אני ממש יכולה לראות מצב של התניה התנהגותית בבכי שמפעיל את ההורים

ואני לא נענית לכל בכי במה שהילד מבקש באותו רגע. לישון איתי באותה מיטה בכל אופן זה לא מענה שנתתי לילדיי.. אני מאגישה עם זה בסדר גמור ושזה מה שהיה נכון לנו.

כי אם ילד רוצה קרבה הוא יכול לקבל אותה גם בצורה אחרת ולאו דווקא אצלי במיטה.

לא אשאיר אותו לבכות לבד ואחזור לישון מחד, ומאידך לא אביא אותו אליי למיטה כי זה הדבר היחיד שישתיק אותו.

שהוא רוצה. במקרה דנן, לבוא לישון עם אמא.

במיוחד אם הוא רגיל לזה ורוצים לעצור את זה. לתלות את זה במשהו אחר אם כל השאר כיכול תקין, זה לעצום עיניים קצת בעיניי

גם מבחינתי זה בסדר שיבכו במצב הזה. לא אתעלם ושלום עלייך נפשי, אבל בכי זה חלק מחיים של ילדים ודרך למחות ולהביע אכזבה.

בכי ממושך שלא מגיבים אליו אינו חלק מהחיים שלי 

אני בכל אופן מגיבה לבכי

אבל לא נותנת לילד כל מה שהוא רוצה בגלל הבכי.

וזו הנקודה שרציתי להעביר.

ונכון תינוקות קמים, לפעממם כי הם לא מצליחים לחבר מחזורי שינה, במיוחד אם זה חוזר על עצמו או התרגלו לעבור למיטה של ההורה, לפעמים מרעב, לפעמים כי הם רטובים, לפעמים זה שלב התפתחותי. אולי שיניים או חום.

וכל אחת תתמודד כפי כוחותיה והשקפתה 

מה שנכתב לגבי להשאיר את הילד לבכות במיטה וללכת לישון, לא?

נראה לי שכולן מסכימות שאין שום חובה לספק לילד כל מה שהוא רוצה בכל רגע נתון ו/או חובה לתת לילד לישון במיטת או בחדר ההורים... 

תנסי לשים לה מזרון לידך שתרגיש אותך קרובה אבל לא באותו מפלס שמקשה על השינה שלך.

הבן שלי כמעט בן שלוש ועדיין מתעורר בלילה.

יכול להיות שקר לה במיטה שלה?

לפעמים חימום שמתאים לתחילת הלילה לא מתאים בשעות הקטנות שיותר קר בהם.

היא זזה מלא שלא תתגלגל לי מתחת למיטה… מרגיש לי לא בטיחותי🧐

וקור לא

בחיים לא קר לה שתהיה לי בריאה… 

ואנחנו לא במקום קר כלכך החדר שלה נעים ממש

אצלנו מיטת הורים מגיעה עד הרצפה אז אי אפשר להתגלגל מתחת אבל זה מזכיר לי שכשישנים אצל ההורים שלי כן קורה שהם מתגלגלים למטה..

הקטן שלי ישן בספונת פחות מתגלגלים מזה, ואפשר לתחום עם שמיכה מגולגלת.

אבל הגדולים יותר כולם ישנו בשלב כזה או אחר על מזרון לידי.

גם אצלנו זה ככה האמת.

מיטה גבוהה אבל אין הרבה חלל פנוי בינה לבין הרצפה. רק בשביל נעליי הבית שלי והמוצצים שהיו😅

ראיתי שכמה פעמים כתבת שזה נשמע לך לא מתאים.

לבן שלי היה קשה לישון מרגע שהוא נולד. אחרי שעברנו איתו הרבה, העברנו אותו למזרון ליד המיטה שלנו בגיל 7 חודשים. המזרון היה בין המיטה לקיר, כך שהיה סגור משלושה צדדים. כשהוא התעורר בלילה הוא נעמד, ראה שאנחנו שם וחזר לישון.

עכשיו יש לנו שטיח ליד המיטה, ילד שמתעורר וצריך את התחושה שאנחנו קרובים יכול לבוא ולישון על השטיח. רב הלילות הילדים ישנים במיטה שלהם, מידי פעם אחד מהם עובר לשטיח שלנו.

זה מאוד עזר בתקופות שהם צריכים אותנו יותר. ברגע שהצורך נרגע הם חזרו בלי בעיה לישון במיטה לילה שלם.

אצל ההורים אנחנו שמים כריות ארוכות (כריות של ספפה) כדי לסגור את הרווח מתחת למיטה, שהילדים לא יתגלגלו מתחת. כן קרה כבר שהיינו צריכים לחלץ ילד באמצע הלילה. פשוט מעודדים אותו לזחול בכיוון הנכון. אבל זה קרה לנו גם עם מיטת מעבר 😅 הילד הלך לישון על המיטה והתעורר עמוק מתחתיה.

גם ברגע שזה לא הפך לאישיו, הצורך של הילדים לבוא לא הפך למאבק כח.

אחד הדברים שיכולים להוציא אותי מדעתי זה ילד צורח.

גם אם זה שתי דקות, לי כבר נגמרה השינה.

היה לי הרבה יותר קל ללמד ילד שאין צורך לצרוח בלילה אלא הוא יכול להיכנס בשקט ולשכב במזרון לידי, לפעמים לקח לי את היד שאלטף אותו אבל זה במקסימום.

כל שלושת הגדולים הפסיקו לבוא מיוזמתם ברגע שכבר לא הרגישו צורך.

לפעמים גם בגיל 4-5, לעיתים רחוקות אמנם, אבל היה מצבים שבאו בגיל הזה. לפעמים בגלל מחלה או סיוטים.

הרגישו ביטחון והמשיכו לישון.

בתחילת המלחמה ניסיתי יותר להתעקש שישנו בחדר שלהם כדי שלא אצטרך באמצע הלילה להרים ילדים לממד בגלל אזעקות,

אבל מהר מאוד ירדתי מזה כי זה גזל ממני יותר כוחות.

היום רק בן ה3 (הוא הקטן שלי) עוד מגיע אלי.

ואפילו שיש מיטה פנויה לידי הוא יודע שהמקום שלו בספונת ולא במיטה.

הוא מגיע עם השמיכי שלו, ואחרי שנרדם אני מכסה אותו יותר טוב וממשיכה לישון.

אין מצב מבחינתי שילד בן 4 בא אלי למיטה באמצע הלילה סתם כי הוא מתגעגע אליי…

אין לי בעיה אם יש סיוט לבוא להעיר את אמא שתרגיע, תשב ליד, סבבה

אבל המיטה של ההורים היא של ההורים. נקודה מבחינתי…

(אולי כי כרגע יש לי רק קטנטנה, יש לילות שאני ישנה לא צנועה או משו, ילד בן 4-5 בהחלט מבין וזה ממש לא סבבה לי)

גם אנחנו כילדים לא הלכנו למיטה של ההורים… אין מצב…

מבינה שזה פחות מדבר אלייך אבל אם כבר מדברים על הנושא, אז הבאתי את התמונה המלאה אם זה מעניין מעשהי לשמוע איך זה נראה בפועל.

והם לא באים למיטה, הם ישנים לידי.

לגבי הלבוש, בד"כ זה משתנה כשהילדים גדלים.

גם בגלל הקימה בלילה אבל לא רק.

יש הפתעות בלילה.

לפעמים ילד מקיא או אפילו נופלת שן באמצע הלילה.. קרה לנו כבר.. אני לא אשאיר ילד במצב כזה לבד עד שאסיים להתלבש, ואני גם לא נועלת את החדר למשך כל הלילה בגלל מצבי חירום ויש לי ילדים מעל גיל 4-5.

קיצור, מתחיל להיות פחות מתאים באופן כללי בלי קשר לאם ילד קטן יכול לבוא אלינו לחדר או לא.

אלי לילה אחד כי חלמה סיוט לא העירה אותי או משהו פשוט נשכבה לייד. אני דווקא שמחה שלהיות קרובה אלי עזר לה להירגע ולהמשיך לישון כמובן שזה לא קורה כמעט אף פעם אבל לא רואה בזה דבר רע גם לי קשה לישון לבד כשבעלי לא נמצא.

לגבי הישנה לא צנוע גם אני הייתי ישנה ככה כשהיו ממש קטנים אבל כשגדלו גם אם הם לא באים לישון הם יכולים להיכנס לחדר בבוקר אז אני שמה פיג'מה שמספיק צנועה מבחינתי שיראו אותי בה (מכנס וחולצה פשוט לא קצר)

טבעי לבוא חאמא

אבל לא כברגל

לא כשגרה

לא כ: עד אמצע הלילה יש לי מיטה שלי ואחר כך עוברים לאמא…

בגלל מה שכתבת שאין מצב שילד בן 4 בא אלייך אז מבחינתי גם ילד בן 9 שמרגיש צורך יכול לבוא אלי בגילאים קטנים היו זמנים שהיו מגיעים קבוע.

אני חושבת שבסוף כל אחת מגדירה לעצמה מה הצרכים שלה ומאזנת מול זה את הצרכים של הילד אם זה היה צורך עליון עבורי לישון במיטה לבד כנראה שהייתי מתעקשת שישנו במיטות שלהם. 

אולי ב5 היא לא רעבה,תנסי באזור המקלחת להאכיל טוב יותר אולי זה יעזור

בנוסף כדאי לבדוק אוזניים ותולעים, זה יכול לחרפן אותם בלילה, מסכנים...

לפעמים גם ב6 אני מציעה…

הדבר היחיד שתסכים (כי אותו היא תמיד מסכימה) זה פסטה אדומה…

אבל כמה אפשר לאכול פסטה אדןמה…

אוזניים ותולעים לא ניראלי כי במיטה שלי היא נרדמת בשנייה אם היה משו מציק לפיות היתה מתפתלת קצת או מתלוננת

מה נסגר אתם??

הוא צורח את חייו ופשוט מסרב לשכב

אמנם אני לא ניסיתי להעביר אלינו לחדר מעולם, זה לא אופציה

אבל כן אנחנו שוכבים לידו (במיטה של הגדול, ואז הוא בועט בי באמצע הלילה כי זה מציק לו ששוכבים לידו 🤣)

עוקבת

הלוואי שמכאן תבוא הישועה

כבר התייאשתי, זה לגמרי נהיה חלק מהשגרת-שינה שלנו 😰

היא עדיין תינוקת, אתם צריכים לישון...

ואת תשני בצד שני?

אבל מסכימה שהכי טוב במיטה שלה. אולי היא צריכה כרית?

בעיה לשים על המזרון בגיל הזה, היא היא יכולה לקום כשאתם עדיין ישנים ולגעת בדברים מסוכנים. במקרה כזה כדאי לעבור טוב טוב בבית , לבדוק שגם אם אתם ישנים היא לא תוכל לגעת במשהו מסוכן או יקר ערך.

אני לא אשים אותה לישון על הרצפה…

אין מצב…

לישון טיפה פחות טוב

או לא לישון בכלל

אישית העדפתי לישון פחות בנח...

אבל אם לדעתך זה ממש חשוב אז תצטרכי להשקיע בזה כוחות וזמן בלילות...

לי אישית זה פחות התאים 🙈

והיום אחרי כמה שנים הילד ישן יפה במיטה כל הלילה...

זה כבר גיל שחשוב שיאכלו טוב בערב , חלב לא משביע..

אולי זה יעזור לה לישון שינה עמוקה

תנסי לתת לה אחרי המקלחת לאכול. בדכ מקלחת גורמת ליותר רעב אולי זה יעזור

היא חא רוצה שאאכיל אותה

רק לבד…

אוכלת יפה אבל כן מלכלכך

לחילופין, אולי לנסות לתת בקבוק דייסה ולא חלב ולראות אם זה משפיע 

פנים וידיים.

לגבי הקימות בלילה נראה לי ממש הגיוני הבת שלי בת שנה ו3 חודשים וכשהיא קמה היא עוברת אלי (להנקה ושינה) עד הבוקר. אני מבסוטית שיש לי מיטה לעצמי לפחות בתחילת הלילה (גם זה לא תמיד). 

אבל מבחינתי אין דבר כזה שהבת שלי ישנה איתנו במיטה. זה קורה רק אם היא חולה או בימי חופש או שקמים מאוחר (כמו שישי ושבת וכאלה).

כשהבת שלי הייתה בערך בגיל הזה, פחות או יותר, והתעוררה באמצע הלילה ורצתה לעבור אלינו למיטה, לא העברתי אותה. גם אם היא בכתה. לא עזבתי אותה לבד לבכות, הייתי איתה עד שהיא נרגעה וחזרה לישון, אבל ממש לא הוצאתי אותה מהמיטה. בסוף היא למדה והפסיקה לרצות לצאת. היום היא יודעת להגיד יפה שכל אחד ישן במיטה שלו וישנים שם כל הלילה. מה שכן, חשוב שבעלך יהיה איתך בזה.

אני כן חייבת לסייג שבאותה תקופה אני לא עבדתי, אז היה לי יותר קל מבחינת השינה שלי, כי הייתי נחה במהלך היום.

גם מעולם לא נתתי להם לישון איתי במיטה

וגם אצלי התרגלו.. 

עכשיו שגדלו הם באים בעקבות המלחמה וכו ואז ברור שהם יכולים לישון על הרצפה לידי במזרן

אבל זה שונה מאשר להרגיל אותם לזה כשהם תינוקות לדעתי, ולי זה לא התאים

עד הלילה האחרון שהיא הייתה חולה עם חום והיא קמה באמצע הלילה אז לקחתי אותה אלי... וישנו שתינו גרועע

פשוט זה קשההה ליייי שעתיים מהשעות שינה שלי לשבת לידה כשהיא צורחת ולחכות שתרדם…

בייחוד שלא עוזר לשבת לידה

זה לא שהיא מפסיקה לבכות ושוכבת עד שתרדם חזרה..

אופ..

זה להסביר לה שעכשיו הולכים לישון ושישנים רק במיטה שלה 

זה לא אמור לעזור לבכי בתור התחלה. באמצעות הבכי היא מביעה רצון ומוחה על חוסר היענות

זה עוזר קודם כל להבנה שלה שאמא לא תיקח אותה למיטה של אמא 

נגיד אתמול היא התעוררה ב9 (הלכה לישון ברבע ל7)

הלכתי כל כמה דקות, נתתי נשיקה, הסברתי שיכשיו ישנים

חתול ישן במיטה שלו כלב במיטה שלו אמא ואבא במיטה שלהם ובייבי במיטה שלה…

לא התרשמה במיוחד😅 המשיכה לצרוח איזה שעה עד שנרדמה… (לפחות אז נרדמה עד הבוקר…)

את מלמדת אותה משהו חדש

להישאר במיטה אחרי שהיא התרגלה שמרימים אותה או לוקחים אותה אליכם זה דבר חדש להתרגל אליו

ייתכן ויהיה לה קשה בהתחלה, והיא תמחה ותצרח, אבל אם היא מרגישה טוב ולא רעבה - אני גם בעד שכל אחד יהיה במיטה שלו וככ ה הכי טוב

יש לה מוצץ

לא כואב לה

לא קר

ניראלי ההוכחה הכי חזקה זה העובדה שבשנייה שמרימים היא נרגעת שמה ראש וממשיכה לישון…

שזה ממש בסדר ונורמלי כן?

אבל בשביל זה היא לא חייבת לישון במיטה שלך בהכרח חח

לדעתי לפחות

כמו שמקורית כתבה לך, זה תהליך, וזה יקח זמן, אבל בסוף היא תתרגל שהיא ישנה בלילה במיטה שלה.

ואני אגיד שוב, אפשר לדבר אליה ברוגע, ללטף, לטפוח, להיות איתה. לא לעזוב אותה לצרוח לבד. לא לשכוח שאת נותנת לה מענה, פשוט שונה ממה שהיא התרגלה.

ואני גם חושבת שממש אין בעיה בבכי שלה, מותר לה לבכות. ככה היא מביעה את הקושי והתסכול שלה.

אגב, שאלה- כתבת שהיא נרדמת לבד. איך היא למדה להירדם לבד? זה קרה מעצמה או שלימדתם אותה?

כילו אם אני מתחילה את זה היום בעז״ה

אז הלילה יידח זמן אבל מחר חמישי קליל יותר בעבודה שלי

ואז חמישי בלילה אין לי בעיה כי שישי חופש

ואז שישי אחרי זה שבת

מוצש אמור להיות כבר שיפור לדעתכן?…

ולגביי מה ששאלת-

האמת שמאז שהיא ממש פיצית פיצית אני לא הייתי מרדימה אותה על הידיים

הייתי רואה שהיא מתחילה לבהות כזה כשהיא ממש ממש גמורה ואז מניחה אןתה במיטה

וזה המשיך…

ברוך ה׳ ברוך ה׳

אי אפשר באמת לדעת, לדעתי אומרים שכדי לשנות הרגלים צריך בערך שבוע, אבל אני לא בטוחה שזה תופס גם לשינוי הרגלי שינה בגיל הזה.. אבל בהחלט עדיף להחיל עם זה בימים פחות לחוצים ועמוסים.

אבל ממש חשוב להתמיד בזה, לא לבלבל אותה שפעם ככה ופעם ככה, אחרת זה יכול להחמיר.

שכתבת שזה התחיל מאז המלחמה.

ברגיל, הייתי מציעה שלא תשתה חלב במיטה לפני השינה, ועם הרבה סבלנות להסביר לה שעכשיו לילה, כל אחד ישן במיטה שלו, חיבוק ולילה טוב. זה דורש סבלנות, כי מצד אחד לא משאירים אותה לבכות. מצד שני לא מאפשרים לה לבוא אליכם, אבל רוב הפעמים תוך יומיים כבר רואים שיפור, תוך שבוע כבר תשכחו שקמתם בלילה.

אבל כתבת שזה התחיל מהמלחמה, ולכן יכול להיות שזה לא "רק הרגל", אלא צורך ממש. אני לא יודעת מה המצב אצלכם, אבל ילדים מרגישים מה קורה סביב. אם אבא במילואים, אם הייתם במקום עם אזעקות, אם אתם לחוצים מהמצב או כל דבר אחר שמשפיע עליכם, משפיע גם עליהם. ואז היא קמה בלילה כי חסר לה ביטחון, והפתרון הוא לתת לה את הביטחון.

אז במיטה זה לא נוח לך איתה, וזה ממש לגיטימי אבל אולי לאפשר לה לתקופה הזו לישון איתכם בחדר?

אצלנו זה עשה פלאים, בעלי במילואים, הילדים היו מתעוררים כמה פעמים בלילה, עד שהם באו לישון איתי, ואז יכולתי פחות או יותר לחזור לישון.

ויכול להיות שהכיוון צריך להיות דווקא זה

להבין האם היא מתעוררת מהרגל (של החלב למשל), ואז כדאי לעבוד על זה בסבלנות בחדר שלה, או כי חסר לה ביטחון, ואז אולי אם היא תהיה קרובה אליכם יותר זה יעזור

באיזור שאנחנו גרים לא היו אזעקות יותר מידי.

היתה תקופה בתחילת המלחמה של אזעקה אחת. בלילה.

ככה תקופה ואז זהו וכבר הרבה זמן שאין פה.

פשוט באזעקות הערנו אותה לממד (בתוך הבית ויש לנו הרבה זמן אז היינו נכנסים בנחת לא בלחץ והיסטריה)

ואחרי שהן נגמרו היא המשיכה להתעןרר…

אבא שלה לא במילואים (אברך, וכנל אחים שלי ושל בעלי אז כזה לא חושבת היה המוןןן לחץץ היתה בהלה, כמו כל העם)

כן יש לנו במשפחה כאלה שנרצחו/ נחטפו אבל רק בשבוע הראשון הרגשתי את זה ממש

אחר כך לצערי זו נהייתה שגרה…

חלב לפני השינה למה לדעתך כדאי להוריד?

סך הכל לא מדובר על גיל גדול מידי, לא?

הבעסה היחידה שלי סביב זה- בגלל שמצחצחים שיניים ואז בקבוק חלב והלך האפקט…

בגדול היא לא מתעוררת לבקבןק בלילה, הוא גם לא מרגיע אותה… רק לפני השינה וגם זה אם לא יוצא- לא נורא…

וזה היה נטו רגשי, אבל לאט לאט הפך כבר להרגל. כבר לא הייתה תחושה של מלחמה, הבית חזר להיות מקום בטוח, והרגשתי שזה כבר כי פשוט כיף לישון עם אבא ואמא. וכשהיא במיטה שלנו היא כל הזמן מתלוננת עליי-למה הראש שלי שם, היד שלי פה, שהיא רוצה חיבוק בזווית מאוד מסויימת-וזה מחרפן אותי ממש.

בשלב הזה כבר כן יותר התעקשנו על שינה במיטה שלה, ולא נתתי לה בקלות לעבור אלינו. ישבתי לידה כמה לילות עד שהיא הרגישה ביטחון להירדם במיטה שלה. אם הייתה קמה באמצע הלילה הייתי יושבת לידה עד שנרדמת. לפעמים הרגשתי שדווקא זה שאני לידה גורם לה לא לישון, והייתי הולכת והיא הייתה בוכה עד שהייתה נרדמת-אבל זה היה ממש במקרי קיצון. ובעיקר בעיקר עשיתי עבודה מקדימה-מספרת לה אלף פעם במהלך היום מה הולך לקרות בטקס שינה (אוכלים, עושים אמבטיה, סיפור, הולכים למיטה, אומרים שמע ישראל, נשיקה והולכים לישון. היא במיטה שלה ואני במיטה שלי). הייתי גם מבקשת ממנה לחזור אחריי על סדר הפעולות, שהיא בעצמה תגיד את זה, כדי שזה יחלחל שזה מה שהולך לקרות.

לפעמים עדיין קמה בלילה, וצריך להסביר לה שהיא ישנה במיטה שלה, אבל לרוב זה כבר לא קורה.

כן חשוב לומר שהיא בת 2.5, כבר ממש ילדה. אולי בגיל קטן יותר זה שונה. הבן שלי בן שנה וזה גם קורה לו לאחרונה, והוא נרגע רק כשהוא במיטה שלנו, ואני בשלב זה זורמת איתו על זה, ומעבירה אותו למיטה שלו כשהוא ישן חזק)

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן