קצת מיואשת מהמצב. הבן שלי כל כמה חודשים נדבק בתולעים, כל פעם סבב של ורמוקס לכל המשפחה, כבר נתנו לנו גם תרופה מסוג אחר כי אי אפשר לקחת כל כך הרבה ורמוקס. הפעם אני לא מוכנה לתרופות יותר, זה בכל מקרה לא עוזר להרבה זמן.
קראתי שצריך להפסיק סוכר וקמח לבן, לאכול גרעיני דלעת ושום (גרעיני דלעת הצלחתי לטחון לו בתוך שייק והוא אכל, אבל שום? איך?), רימון וגם ויטמין די יכול לעזור.
אם יש כאן מישהי עם נסיון שיכולה לשתף אם הדברים האלה באמת עוזרים אשמח מאוד
מחיבחנות זמורה אורגני.
באמת מאד עוזר גם אצלי עם הילדים.
כל הדברים הטבעיים יכולים אולי להקל אבל רק תרופה עוזר בטח לא הייתי מכניסה ילד קטן למשטר דיאטה. חוץ מזה התרופה הכי טוב זה מניעה.
בן כמה הוא? הוא עם טיטול?
גזירת ציפורניים
רחיצת ידיים, החלפת מצעים
הוספת שום לתפריט הכללי, לא כתרופה...
אם מעל גיל 5 לאכול גרעיני דלעת טבעיים. בסלט, מרק או ככה סתם. אם מתחת אז לטחון ולתת...
וקלינתול גם עוזר למניעה... ככה תקופה של חודשיים, שלושה וזה ממש עוזר.
שעכשיו התולעים הופיעו לו דווקא אחרי כמה שבועות בלי מסגרת (היה פה חופש) אז לא היה לו אפילו ממי להידבק. לכן אני חושבת שזה קשור יותר לתזונה. הוא בהחלט אכל שטויות בכמות יותר גדולה מהרגיל
השאלה אם יש כזה דבר תולעים כרוניות שלפעמים במצב רדום ולפעמים זה מתפרץ, או שתמיד זה הדבקה ממישהו?
אבל במשך יותר משנתיים היה לאחד הילדים שלי תולעים. הייתי נותנת ורמוקס, אחרי שבוע שוב, וחושבת שגמרנו עם התולעים. ואחרי חודשיים שלושה שוב. ושוב. ושוב.
עד שפעם אחת קראתי בהוראות לתת מנה שלישית,
ומאז שנתיים לא היו תולעים. אחרי שנתיים הוא נדבק שוב, שוב נתתי ורמוקס ב3 סבבים ושקט עד היום.
וניסיתי. באמת שניסיתי. לשמור על היגיינה ולהשתמש במשחת נו-ורם, ולתת תמצית טבעית (הילד לא הסכים) וגרעיני דלעת טחונים. וראיתי שאין לי סיכוי. קשה מאוד למנוע מהילד לגעת / לשטוף לו ידיים בסבון מיד אחרי כל נגיעה. וברגע שהוא מגרד באזור, הוא שוב מדביק את עצמו בביצים.
אני גם חושבת שכל הדברים הטבעיים יעילים רק אם מצליחים להתמיד במשך מחזור חיים שלם של התולעים, כי זה לא הורג אותם אלא רק גורם להם שלא לצאת. ככה נראה לי.
גם אצלנו חוזר לו כל כמה חודשים...
אחרי כמה ימים נתת את הפעם השלישית? אולי ננסה
קראתי את זה בהוראות, או שמישהי אמרה לי,
נדמה לי שבוע וחצי - שבועיים אחרי המנה השניה מקווה שאני זוכרת נכון (אני חושבת שלא צריך לדייק מאוד, זו תקופה שהביצים כבר בקעו אבל עדיין לא יכולות להטיל, משהו כזה).
אחרי הדבקה חוזרת שוב ושוב כל עצמה חודשים, רופא ילדים אמר לי שיש סוגים שונים של תולעים, ולכל סוג צריך מינון אחר.
למיטב, זכרוני הוא רשם את המינון הכי גדול שיש בהוראות השימוש: שלושה ימים רצופים, ואחרי שבוע או עשרה ימים עוד שלושה ימים רצופים. סה"כ שש מנות, חבילה שלמה.
אחרי זה היה שקט של שנתיים שלוש...
רק לגבי זה שאין הוכחה או תמיכה של רופא, מעבר לכך שרופא אמר לי, ההוכחה הכתובה נמצאת בהוראות השימוש, יש שם כמה מינונים שונים, הגבוה בכולם דורש שימוש בחבילה שלמה...
ואיך מונעים?
מהפעם הקודמת שהוא נדבק עד עכשיו ניסיתי להקפיד יותר על גזיזת וניקוי ציפורניים וגם עשיתי לילדים שייק עם גרעיני דלעת פעם בשבוע באופן קבוע. נדבק בכל זאת...
קודם כל הרתחה של כל המצעים והמגבות
חיטוי כיורים אמבטיה שירותים
גזיזת צפורניים שטיפת ידיים
אתם גרים בחול נכון? הוא בבי"ס או גן? אם הוא במסגרת כדאי לדבר עם הגננת לודא שגם הורים אחרים מטפלים לודא שיהיה ניקיון יסודי.
ללמד אותו להשתמש בבקבוק אלכהג'ל לפני האוכל ואחרי שירותים
אם זה מעודד אותך היום מחקרים מראים שאנשים שלא נחשפו לכל זה בילדות מועדים יותר לחלות במחלות אוטואימוניות של המעיים
וכבר קרה כמה פעמים שהאחים נדבקו ממנו
כשבן ה3 נדבק ממנו זה היה נורא, בכיות וצרחות כל הלילה
אני לא משתמשת בכלל בוורמוקס וכד'
כשיש מצב תולעים מי שמרגיש מורח בפי הטבעת שמן אתרי לבנדר שמבריח אותם. כל סבב חיים של תולעים אמור להסתיים עד שבועיים.
מחיבאמת אחרי שבועיים זה אמור להיגמר מעצמו?
אבל הם מטילות ביצים, לא? חשבתי שאם לא מטפלים זה אף פעם לא יגמר.
קטע, יש לי אפילו שמן לבנדר בבית
לדעתי גם אם לא מטפלים אבל לוקח יותר זמן.. ואולי יכול להסתבך..(באופן כללי לא שמעתי על ריבוי מקרים במציאות)
לגבי ההטלת ביצים הלבנדר מבריח אותם מהגוף לגמרי, מהטיפול שעשיתי לילדים ולמבוגרים תוך יומיים-שלושה כבר לא היו טענות ואי נעימות. כן מנסה לילדים בימים האלה ספציפית להימנע מסוכרים למיניהם שהם מסוג סוכר קנים רגיל ומעובד ומשתמשת בתחליפים דבש/סילאן.
מוסיפה- שגם פעם רקחתי שמן לבדנר עם שום ושמן זית, אבל זה לוקח כמה שבועות לתשרית להתאחד, ושמתי במקרר.
בקושי השתמשתי כי באמת הלבנדר איך שהוא מספיק חזק להרתיע אותם ולא לחזור.
הרופאים לא מנחים לקחת גם סבב שלישי אבל זה כתוב במפורש בהוראות התרופה. לוקחים אחרי 10-14 פעם שניה ואחרי עוד 10-14 יום את המנה השלישית.
וגם האם לקחתם את המינון הגבוה? לא רק מנה אחת
אותו חומר אבל לילדים זה מגיע בנוזל, ולוקחים 5 ימים רצוף. לא הנחו אותי לקחת שוב אחרי שבוע או שבועיים. אולי זו הבעיה...
הרי לוקח זמן לביצים לבקוע ואז הכל חוזר
בכל אופן יש ביו טיוב סרטונים על פתרונות טבעיים לתולעים. יש סרטון שמראה איך רוקחים משהו טבעי ומורחים בפי הטבעת למשך תקופה מסוימת כל לילה.
לפי זכרוני זה שמן שהשרו בתוכו שום למשך כמה ימים ואז מסננים ומוסיפים שמן אתרי הדס ולבנדר.
תרגישו טוב!
כאן רוב הרופאים אומרים לתת פעם נוספת אחרי שבוע.
מהניסיון שלי, זה גומר את התולעים מיד, ואז אחרי חודשיים הן מציקות שוב ולא מבינים מאיפה הן הגיעו.
רק כשנתתי פעם שלישית זה נגמר לגמרי.
לצערי התייאשתי ואני כבר לא תולה תקוות באף פתרון אחר.
בס״ד
זה נקרא ״שמן שום״ וקראתי על זה כאן:
רפואה סינית קלאסית - הטיפול השלם בתולעים (תולעי מעיים)
אני לא מכירה את האתר הזה אבל הרגשתי בדיוק את הייאוש שאת מתארת אז התחלנו לפני 3 ימים. כרגע שני הילדים שהתלוננו אומרים שכבר לא מציק להם, אז אולי זה עובד…🙂🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻
זה בעצם שילוב של מה ש @בשורות משמחות כתבה (שמן לבנדר) ומה ש @ממשיכה לחלום שלחה לי (שמן הדס מעורבב עם שמן/משחה)
אז יאללה הולכת לרקוח לנו תמצית שמנים ואמן שזה ימגר את האורחים הלא רצויים האלה!
שצילמתי פעם בפורום על טיפול טבעי בתולעים.
משום מה התמונות לא עולות לי בראשי אז אשלח לך בפרטי
וגם פרובויוטיקה כל יום
המליצו לנו כדי לחזק את מערכת העיכול נגד תולעים
אני מזמינה את שניהם מiherb
הילדה שלי סבלה המון המון ברמה נוראית מזה
ופשוט הבאתי לה כל יום לפני השינה כפית שמן דלעת. זה לא טעים בעליל, אבל הבינה שאם לא היה תסבול...
ואחרי תקופה הם פשוט נעלמו.
וב"ה כבר כמה שנים טובות לא חזרו...
אגב, אצלנו זה יותר מגיע מתזונה. למשל, אכלה וופל שוקולד ידעה שבלילה יהיה תולעת
שן שום קלופה מצופה ווזלין בפי הטבעת.
10 ימים.
או:
לקנות כמוסות שמן שום,
ולפני השינה לשים ווזלין על גופיה ישנה נקיה ולטפטף שמן שום (מחוררים עם קיסם) ומורחים יפה יפה בפי הטבעת... זה מסריח לתולעים...
ב"ה 3 חודשים אחרי לידה
הנקה מלאה
טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.
אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).
אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.
היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?
אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?
בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...
גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.
נבדקת אחרי הלידה?
מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.
מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%
גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם
וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.
גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.
שאריות שליה.
חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה
איך היה בהנקות הקודמות?
בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...
הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.
אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.
הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...
וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.
י ש לכן רעיון למשהו?
שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...
אשמח לכל חוות דעת.
אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה
הייתי שוקלת להביא לה
אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...
יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.
בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...
❤️
חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.
זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?
ויכולות להשתנות במהלך השנים.
שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.
אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.
היא ממש אוהבת
אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!
אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)
לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.
מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?
(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)
אבל זה ממש תקין שתינוק רוצה כמה שיותר ידיים והנקה בימים הראשונים (וגם אח"כ)
ואני לא יודעת ולא מצליחה לקרוא נכון אם לא באמת רוצים לארח אותנו (משפחה גדולה עם פעוטות ובני 18 +-) וכביכול הזמינו אותנו כי לא התראנו כמעט שנה, ובכל זאת...סבא וסבתא והקטנים מתגעגעים.
או שבאמת שמחים בבואנו, ומצפים לבואנו, ומתגעגעים ומכינים בשבילנו את תבשילי השבת בשמחה.
לצערי אפשרות ראשונה נראית יותר, מקווה והלוואי שאני טועה, לא כיף ככה.
(מביאה גם תבשילים, חלות, קינוח) אבל הכל נראה שנו טוב בואו אין ברירה. פעם בשנה נראה אתכם.
מה אני יכולה לעשות שיהיה כיף לארח אותנו? כלומר שיהיה שווה לטרוח בשבילנו? שלא יסתכלו על הקטנים, והבלאגן, אלא על החוויה המשותפת, הכיף, האווירה איתנו.
(מידי פעם אומרת לילדים, תביאו לסבתא חיבוק, תציעו עזרה,(הגדולים תמיד עוזרים, מנקים, יוצאים עם הקטנים אבל עכשיו יהיה גשום, אין לאן לצאת) תקשיבו, תנו לסבתא את הספייס שלה וכו, אבל לא רוצה לומר שוב ושוב כי זה משדר שצריך להתאמץ כדי שיהיה כיף איתנו וירצו לארח אותנו אחת ל...)
השאלה איך עושים את זה טבעי? שסבא וסבתא יהנו בנוכחותנו, ובמוצ"ש יחשבו לעצמם באסה שהם הולכים (חחחח זה לא יקרה לעולם, הלוואי!!)
ממש קשה לבוא בכזו חוויה.
י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?
אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה
מאד אוהבת לארח
וגם אסור להביא כלום
התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב
)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(
אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם.
אולי רק בית מלון ...חחח
אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.
כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.
זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...
זה באמת המון זמן…
כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.
אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.
אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)
להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?
גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.
מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲
אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..
בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.
ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה
תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..
אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.
את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.
אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.
לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.
דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.
ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.
אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין
סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.
תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.
אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה.
הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.
נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.
אז גם אירוח יכול להיות כך.
יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.
גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.
זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.
אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.
כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...
אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️
ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם
ואם הזמינו- אז אתם רצויים
וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך
אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך
אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה
קשה לארח
קשה להתארח
ובאופן כללי קשה להנות
זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה
לתת חיבוק, נשיקה
וללכת
(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)
ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"
שמותר שיהיה להם קשה
זה באמת קשה לארח,
קשה זה לא רע.
עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר
מאשר לנוח ולא להפגש.
כל עוד הם מציעים - זה טוב
גם בשבילם!
תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.
להתארח שבת שלמה
וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם
אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות
באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים
פגישות קצרות ולעניין
וגם הן לא הנאה צרופה
זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.
וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.
ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.
1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר
2. תיאום ציפיות לפני הילדים
כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..
3. לשחרר קצת..
בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא
ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,
אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר
אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...
4. תביאי לך פינוקים
זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים
אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..
אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...
ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!
ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא
אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.
וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.
וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.
חיבוק 🤍
זוכרת ששאלת על זה באה"ה
וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"
יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..
זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין
וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..
אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.
להיות איתה❤️
האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?
הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.
תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.
ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️
תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.
גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).
הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...
בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.
מקווה שזה מעודד
רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.
אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.
או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?
ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.
אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'
אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי
שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...
תודה על ההתעניינות
ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...
איך זה יכול לעזור לי?
בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.
ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?
אוף.
יש דרך הקופה
אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.
והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.
אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.
העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...
יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.
מה קורה בטיפול?
בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.
כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.
יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.
ועוד 2 נקודות חשובות:
ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.
ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.
ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.
מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)
אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.
זה עובר לבד בסוף?
שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.
לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.
חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.
בהצלחה
