ואחרי ארבעה הריונות וכמה שנות נישואים טובות בין לבין, אני עדיין לא יודעת להגיד אם זה חוסר דאגה או שהוא דואג בדרכו שלו, שעדיין לא גיליתי מהי וכנראה לעולם לא אדע.

אציין שאני בהריונות מספיק הורמונלית כדי לא להצליח לקלוט ניואנסים, שאולי כן היו שם והביעו דאגה.

כן מציעה לפתוח את זה איתו בעדינות בזמן מתאים, להגיד לו איך את מרגישה את הדברים ולסייג שכנראה זה לא ככה, אבל זה מה שאת מרגישה, ולהגיד לו מה היה משמח אותו שהוא היה עושה, כלומר איך דאגה צריכה להתבטא בפועל בעינייך.

לא להשאיר את זה מעורפל. יש גברים שמתקשים להבין מה האישה הייתה רוצה שיקרה במיוחד כשאנחנו הורמונליות.

לדוגמה במתנות אני בכלל לא מצפה שיקנה מתנה בלי שביקשתי לא רק מה אני רוצה, אלא גם באיזה חנות ואיזה מקט.

ככה לפחות ירגיש שהיא בהריון

אני בהריונות ממש מתפנקת

לא כי סתם באלי, אלא כי זה ממש צורך. העייפות הבחילות הכל..

בהריון הראשון הוא קצת לא הבין מה הסיםור, התארחתי אצל אחותי וביקשתי ממנהה לתאר כמה ההריון קשה לה, ככה הוא הבין 

אצלי זה מגיע גם עם חוסר מסוגלות (בסיסית ביותר!) להכין אוכל.

יכולה לשתף שזה היה שיקול משמעותי בהחלטה שלי אם להכנס להריון נוסף.

חיבוק ענק ❤️

ומצטרפת למילים של אמאשוני, זה לגמרי יכול להשתפר עם תקשורת טובה 

קצת "להתמסכן"

לא בקטע רע ובאמת להתמסכן,

אלא להתפנק ולהדגיש לו מדוע הפינוק בא.

אני בהריון,

אני אוכלת בשביל שניים,

ישנה בשביל שניים,

חייבת שוקולד כל בוקר וכו וכו'.

לדבר ולהסביר לו,

שאת מרגישה חלשה ורוצה דאגה שהיא חוץ מהעזרה הטכנית, יחס ותשומת לב... ופינוק

 כי אני שבר כלי.

מקיאה בלי סוף.

מבוחלת.

חלשה.

לא זזה מהמיטה כמו חולה שסופה מגיע.

אז יוצא מזה שבעלי דואג לי מאוד ולא רק דואג הוא סועד אותי כי אין לי אמא או חמות שיבואו ויעשו את זה...

אבל אם הייתי מראה לו שהכל טוב איתי למה שידאג לי?

הוא גבר טיפוסי. הוא רואה שהכל טוב אז הכל טוב.

הוא לא אמור לנחש שהיריון זה כזה קשה הוא לא היה אף פעם בהיריון.. הוא לא עבר הדרכה.

מספיק היה לו לראות אותי חצי מתה והוא טיפל בי במסירות ולא פצה הגה...

בו נראה לך שהוא אמור להתנהל בצורה מסוימת..

ואז מבאס שהוא לא

אבל בואי תנסי רגע להשתחרר ממה שאולי ראית או שמעת מבחוץ

מה את באמת רוצה וזקוקה ממנו?

תנסי לדייק מה זה הדאגה הזאת ? איפה את זקוקה שהיא תתבטא? מה זה יתן לך?

תמקדי את זה בבקשה ספציפית אחת או שתיים

תשתפי אותו בצורך באופן חיובי ..בלי האשמה הוא ביקורת

לא לומר-אתה לא דואג לי

אלא

היתי שמחה אם כשאני חוזרת הביתה מהעבודה אז תציע לי לשבת רגע לנוח ותכין לי כוס תה

יעשה לי טוב אם כשאתה יודע שהיה לי יום עמוס אז תשאל איך אני מרגישה גם מצד ההריון

היה לי כיף לקבל פעם בשבוע איזה שוקולד קטן עם פתק

תסבירי גם למה- זה נותן לי להרגיש שרואים אותי ,שמעריכים את המאמץ שלי בלסחוב הריון,זה מחזק לי את התחושה שאנחנו שותפים בזה יחד..וכו

תופעות לוואי.

אז אל, אל תדפקי לו מחברת בראש.

פשוט תספרי לו שאת מתגברת על עייפות, אולי בחילות, ותבקשי ממנו ברחל בתך הקטנה. 

עונה מרוכז...

@אמאשוניתודה על הנירמול. אני חושבת שזה נובע גם מהפחד להתרגש מההריון ולכן מעדיף להכחיש. זה הריון אחרי המתנה לא קצרה...

גם הוא מבחינתו לא מבין מה אני רוצה ממנו, וטוען שהוא מתייחס ודואג.

@רינת 24נכון, הוא לא דאגן בכללי. נגיד קרה שנסעתי למקום ''מסוכן'' בלילה, ולא הייתה לי קליטה וההודעת עדכון לא נשלחה לי. אז הוא לא התקשר לחפש אותי, אבל אחרי זה אמר לי שלא היה רגוע שלא כתבתי לו, אבל זה לא שהוא התקשר אלי.

@בתי 123לטרטר? הוא בעלי, לא בובה...

@מפלצתונתתודה!

@112233445566@נביעה אני באמת מסכנה, אבל להתמסכן זה משהו שהוא תופס כחולשה, ותכלס גם אני. בכל מקרה, כשאני שוכבת על הספה ואין לי כח לזוז אני נראית מסכנה, אין לי ספק. אבל גם אם הוא יגיע לראות מה איתי זה לא שהוא יעזור לי גם אם אני מבקשת במפורש.

@דובדובה@כמו🐌תמסזה הריון עם דימומים, ומאוד לא פשוט. ועדיין לא יפריע לו שאני עושה קניות או שאני אעלה אותן הביתה אני זו שצריכה לבקש ממנו שילך להביא את הקניות.

@בן בא לנו נכון, הגיוני שאני צריכה להיות יותר מדוייקת בבקשות שלי.

תודה לכולם, בעיקר על המקום לפרוק ועל ההזדהות

תעשי הזמנה באונליין.

חיבוק על התחושה. בטח יש בו גם הרבה דברים טובים... זה באמת מאגיז שלא מבין לבד אבל מה לעשות... את תשמרי על עצמך והעובר ❤❤❤

נראלי בדברים האלה זה באמת לדבר לדבר לדבר...

וגם להזכיר שכל זוג זה אחרת

ולא לנסות ליצור לעצמנו תמונה של איך כולם מתנהגים ולהתבאס שזה לא ככה

.

לפעמים דברים נראים לנו מהצד ומבפנים זה פשוט עולם אחר...

שיהיה הריון קל ותינוק בריא!!

קצת יעצבן אבל אם אין אני לי מי לי?

אם לא תזכירי לו בעצמך זה לא יבוא לו באופן טבעי

הוא באמת לא עובר את ההריון בפועל, זה לא שהוא לא מודע להריון

תשתפי הרבה ותקבלי ממנו תגובה בהתאם

שאם את עושה קניות ומרימה אותן, למרות שקשה לך ואת סובלת מדימומים, זה נראה מהצד שהכל בסדר.

או במילים אחרות - אם את רוצה שיראה שקשה לך, תראי את זה בעצמך קודם

במצבך לא עושים קניות, מזמינים משלוח הכי הרבה

ונחים הרבה. תאפשרי לעצמך

זה לא נקרא להתסמכן, זה נקרא לחיות את המצב שאת נמצאת בו. מתוך זה שאת מניחה את האחריות שלך לבית בעת הזו - הוא ייאלץ לקחת אותה.

אם את לא מניחה אותה בצד, את גם מפסידה את לקיחת האחריות שלו, וגם צוברת על זה שהוא לא מעריך או דואג אבל מבחינתו אם את מתפקדת כרגיל, אז הכל בסדר.

בגלל ההתנהגות הרגילה שלו.

אני שומעת חברות שהבעלים שלהם מסיעים אותן, מכינים להן, מביאים להן,

רק בעלי - עסקים כרגיל.

מזל שהקב"ה לא שומע בקולי ומביא לי כל הזמן הריונות נוספים וילדים נוספים.

מצטערת שאין לי פתרון.

חיבוק. 

לכל זוג הדינמיקה שלו.

לדעתי -

א. להציב גבולות.אם אסור לך אדרבא, אבל גם אם זה ''רק" מאמץ, את אומרת- עקב ההריון אני לא יכולה לסחוב קניות. מה אתה מציע לעשות?

ב. לומר בבירור מה הצרכים שלך- אני הולכת לנוח, סומכת עליך עם שאר הילדים. אני חייבת את המנוחה הזאת.

או, אני נוסעת מחר לבדיקה, אשמח אם תוכל לחתוך לי סלט מפנק שיעזור לי בבדיקה.

ותמיד תגידי תודה. שום דבר לא מובן מאליו. אל תשווי למה שקורה אצל אחרים.

לפעמים מה שבעינינו נקרא לדאוג לא מתורגם ככה בצד השני.

בעלי לא דואג לי באופן מיוחד בהריונות, זב"ה ההריונות שלי בסדר גמור ובאמת אין צורך בדאגה מיוחדת.

אגב אצל הנשים מהמשפחה שלו ההריונות מאד קשים עד חוסר תפקוד, ולפעמים יש להן ביקורת על ההתנהלות שלו/שלנו אבל ב"ה אני יכולה לתפקד כרגיל ולרוב אין צורך בהתגייסות מיוחדת מצידו.

אולי הוא לא מרגיש כי את משדרת שהכל בסדר?

בעלי גם בהריונות ממש מתנהג כרגיל שום דבר מיוחד..

היה לי באחד ההריונות דימומים ראיתי שרשמת שיש לך  ואת עושה קניות???? את באמת משדרת ענייניםכרגיל שיש דימום תנוחי!! אל תעשי קניות בכלל

מה שכני למדתי אחרי 4 הריונות במסתכם זה

א. לשדר באמת מה שאני מרגישה יש לי בחילות אומרת.

יש דימום עולה לנוח נקודה ולא מעניין אותי מה יש סביב (אחד מההריונות התחיל לי דימום ביום שלפני שמחת תורנ היו אמורים לבוא אלינו מלא אורחים ביטלתי את כולם ועליתי לנוח גם עם הילדים לא יצאתח לביכנס בניגוד לכל שנה..בעלי לקח אותם)

ב. לדאוג לעצמי אני רעבה ויעפה אני מתקשרת אומרת עבר עלי יום עמוס מתיש אני יעפה אני מזמינה אוכל פשוט דואגת לצרכים של עצמי אני לא מרגישה טוב אז לא עושה אני עם סימפיוליזיס אז אני לא יכולה לשים תילדים כל יום כי מאוד כואב לי וכן הלאה

ג. וזה אחד הדברים הכי חשובים בעיני לספר לו מה עובר עלי כי הוא באמת לא יודע לי יש 3 צמודים ככה שיוצא שאחרי הלידה ה3 הייתי קמה מלא בלילות כי היו לנו ממש 3 תינוקות ביום הוא לא היה מבין למה אני סמרטוט עד שלא התחלתי ממש לספר לו כמה כני קמה בלילה ומה אני עושה עם כל ילד ומאז הוא ממש מקפיד שאנוח במהלך היום ואפילו תוך כדי שאני מנמנת אני שומעת אותו אומר לילדים אמא ישנה ולא מפריעים לה!

אז פשוט ממש לפרט לבעל מה מרגישחם ומה יעזור לך זה נותן להם יותר להבין

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס