בן כמה הוא קודם כל?

דברים יכולים להשתנות זה לא שאם עכשיו הוא התרגל ככה הז סוף פסוק

את יכולה להתחיל תהליך לש להרגיל מחדש למיטה

אבל את צריכה לקבל החלטה..ולחשוב על כל דרך שתעזור לו ..ואולי חפץ מעבר שיתווך לו את זה

כמו בקבוק מים או שמיכה או בובה

ופשוט להבין שידיים לא יהיה יותר אופציה

ולהאמין בו

ולחבק ולהיות איתו כמובן

אבל תלוי בן כמה הוא גם

משהו שאני למדתי על שינה, אכילה ובכללי על חינוך ועל הרגלים-

אין דבר כזה להרוס

ואין דבר כזה מאוחר מידי

ילדים הם יצור דינאמי ומשתנה

ולפעמים משהו שהתאים עד עכשיו לא מתאים יותר, ולפעמים צריך גם לעבוד על הרגל חדש

אבל זה שמשהו השתנה זה לא אומר שעכשיו לכל החיים זו תהיה המציאות

אז איך כן?

אוף מרגישה אמא כזאת גרועה.

גיל 3 לעניות דעתי מאד מאוחר ללמוד לישון במיטה

אפשר להרגיל גם בלי בכי וממש בצורה נעימה לישון לבד אפילו תינוק קטן אבל מגיל 2 נגיד זה גיל שכבר יש שפה ממש אפשר להסביר שהולכים לישון..

כמובן שכל אחת ומה שנח לה כל משפחה איך שמתאים לה

לנו יותר קל לעזור לו להרדם. בגיל קטן הוא למד לצאת ממיטת תינוק ולא ממש הקשיב כשניסיתי לדבר איתו (תואם גיל לגמרי)

ידעתי שיהיה קל ויעיל לעשות תהליך סביב גיל 3 כי בגיל שנתיים קשה לילד להבחין שהוא עייף ולרצות לישון לבד.

אבל האמת נשמע לי מטורף כל יום סיבוב.

מה עושים בגשם?

מה עושים במילואים חח זה ממש מחייב שני הורים בהשכבה...

מאתגר וואו

בחצר, פותחים את הדלת ויוצאים. אם היה גשם אז בבית (לא היה רצף של גשם כמו השנה)

למה 2 הורים? אולי בגלל ילדים אחרים? אצלי הוא הקטן והשאר גדולים. בכל מקרה אפשר לטייל או לנדנד עגלה גם בבית.

טוב אני במצב אחר רק עם קטנים אז גם אין גדולים שיעזרו....

חשבתי את מדברת על ילד בן שנה וחצי בערך לפי איך שתיארת

3 חודשים הוא נרדם במיטה??!

אחד הנדירים שיש

לא מכירה דברים כאלה בכלללל

לא מעצמי ולא מחברות

והכל יכל להשתנות עוד מלא פעמים

אין קבוע באמת בגילאים כאלה

היתה לי אחת שהיתה גם נרדמת לבד וישנה מעולה עד גיל 3 חודשים ואז זה פשוט הפסיק וזהו

וגם להפך יכל לקרות שמתחיל קשוח ואז משתפר

אני בכלל לא מנסה להתקבע על כלום

יודעת מראש שהכל תקופתי וזמני ומשתנה

הוא עוד קטן ממש בעיני וטבעי שירצה בידיים

אולי תנסי בנדנוד בעגלה..

זה בכלל לא גיל שיש בו הרגלים ושיש בו מה לשבור הרגלים

זה פשוט גיל שמשתנים בו *כל הזמן*

אגב ב3 חודשים יש גם קפיצת גדילה בעיקרון

שזה גם יכול לעשות שינויים.

ולא , את לא אמא גרועה.

אם אני ארשה לעצמי להגיד שאת אמא גרועה אז אני אהיה אמא מזעזעת, שבגיל כמעט שלוש בהן שלי נרדם כשמישהו שוכב לידו, ואף פעם כמעט לא לבד...

אין כללים ברורים בדברים האלה. תרגישי טוב עם עצמך ותמצאי פתרונות שטובים לך ולתינוק

ההורות זה האירוע הכי משנה תפיסות והשקפות שיש...

והלמידה לא נגמרת לעולם. בהתחלה את לומדת מה זה תינוקות, אח"כ מה זה ילדים, מה זה גן ומה זה בי"ס, מה זה גיל ההתבגרות (פיו...), וכו' וכו'. אני פשוט עדיין בגילאי ההתבגרות, אבל ברור לי שתהיה עוד הסתגלות ולמידה וגם הנאה מהשלבים הבאים. גם להיות סבתא זה דורש איזו למידה והסתגלות, אני מניחה!

גם עם ילדים נוחים מאד יש תקופות יותר מאתגרות.

ולפעמים התקופות המאתגרות הן לאמא בכלל אבל זה משפיע ישירות גם...

3 חודשים הוא ממש פיצי. הגיוני שמה שהיה לו טוב עד עכשיו  משתנה.. הוא גדל..

יכול להיות שיש איזו קפיצת גדילה או מרגיש קצת לא טוב ובגלל זה רוצה יותר ידיים

תרימי אותו, ותמשיכי להציע לו גם לשכב.. (בטן? גב? שמיכי? טפיחות על הגב? לשיר לו?)

לפי הסבלנות שלך.. לאט לאט

הכל בסדר

לא הרסת כלום

עוד מליון פעמים הוא יתרגל להרדמויות עצמאיות יותר "ויהרס לו" גם עוד מליון פעמים...

מתלבטת אם שווה את המחיר. 120 שח לשיעור על הרדמה מגיל 0-4 חודשים.

קנית את הקורסים שלה?

האמת שבעיקר קיבלתי מדברים שלה עידוד לסמוך על האינטואיציה שלי ושזה בסדר גמור לא להירדם עצמאית..

יש כמה סרטונים מוצלחים שלי נתנו נקודות מעניינות. לא יישמתי בהכרח, אבל זה נתן הסתכלות נוספת. 

הוא פצפוני, העולם שלו משתנה כל הזמן.

הכי הגיוני בעולם לבקש ציבות דרך אמא

אני הכי בעד מגע וכמה שיותר ידיים. בכללי לא מאמינה שבגיל הזה יש דבר כזה יותר מדי.

אבל אני פשוט נורא מבולבלת. הוא היה נרדם בקלות ופתאום כל הרדמה לוקחת שעה. מפחדת שאני גורמת לזה ואין לי מושג מה אני כן אמורה לעשות.

לא במה יהיה הלאה ולא מה זה אומר עליך כאמא

ולא מה יחזור כל הסיוט שהיה עם הגדולה וכו

תהיי בכאן ועכשיו

בנחת

אם תמצאי דרך להרדים אותו שיותר נוחה וקלה לך אז מצויין עופי על זה

אם לא אז פשוט קבלי את זה כרגע

בנחת

זה יוכל להשתנות בהמשך

זה לא גורלי

אני מסכימה ששינה של תינוק זה דבר דינמי ומשתנה בכל קפיצת גדילה, מחלה, שיניים... ובכל זאת יש להורים את הכח לסגל להרגלים גם בגיל קטן. לפעמים צריך לעבוד על זה קצת יותר בהתמדה אבל לרוב זה זורם. יש לי חמישה ילדים ואף פעם לא הרדמתי בעגלה בטיול או בידיים בנדנודים. אולי רק כשהיו חולים וגם זה רק כשישבתי ונענעתי אותם. מגיל אפס הם נרדמים לבד כשאני נותנת להם מוצץ שמיכה וחיתול בד. אם צריך בתקופות מסויימות אנחנו עוזרים להם עם טפיחות על הגב/מגע יד על הגב או הפנים ומנגינה מונטונית. בהדרגה מפסיקה את הטפיחות ואת המנגינה. לפעמים יש קושי מיוחד ואז אני מרימה כשאני יושבת, מרגיעה מלטפת מנענעת קצת, נותנת דפיקות עדינות, אבל ברגע שרואה שהתינוק נכנס לאווירת שינה מניחה במיטה. אם הוא שוב בוכה אני שוב מרימה אבל לא להרבה זמן, שלא יכנס ממש לשינה עמוקה ויתרגל להיות תלוי בי. זה יכול לקחת ככה כמה פעמים אבל בסוף התינוק לומד שנרדמים במיטה. בכל מקרה גם כשאני מרימה אני מקפידה על ישיבה ולא עומדת איתם כמעט בכלל שלא ידעו שיש אופציה למשהו יותר מפנק כי זה כבד עלי

קיצר הכל תלוי במידת ההתמדה. הרעיון זה ללמד את התינוק להרדם באופן עצמאי ולא להרדים. ללמד אותו כלי שישמש אותו ואותנו הרבה...

באמת יש תקופות יותר קשות ומתסכלות והשאלה אם אנחנו נגררים וזורמים עם התינוק והופכים אותו תלותי (לדעתי זה פחות טוב גם להורה וגם לתינוק) או שאנחנו בהתמדה- וכמובן תמיד נשארים איתו כשצריך, נותנים מוצץ, מגע.

יש לי חמישה ילדים ב"ה. אחת היתה סרבנית מוצצים, אחד היה בכיין ממש- ובכל זאת הצלחנו עם כולם בדרך הזו. ממליצה

ושוב מסתייגת- בזמנים שהם חולים זה יכול לשבש הכל ולפעמים לא משנה איך, רק שיצליחו להרדם שלא יכאב להם... אבל זה ממש ימים בודדים ואח"כ מחזירה אותם להרגלים הקבועים

תמיד כמו שאת כותבת במיטה שלהם עם חיתול בד ומוצץ

אבל לא יודעת, מקריאה פה זה לא תקף לכל התינוקות ולא כולן מתחברות לשיטה של הלוחשת (אני אגב לא קראתי אותה בכלל) 

בין לנדנד לבין מגע

שניהם עוזרים לתינוק להרדם

האישו הוא לא איך לעזור או כמה, אלא הצורך של התינוק בעזרה. איך וכמה זו בחירה.

לפעמים לזרום עם התינוק, קל יותר מאשר לנסות לצמצם את העזרה, האנרגיה שמוציאים על נסיונות צמצום העזרה גדולות מאשר להמשיך לסייע לו.

כי תינוק שרגיל להירדם לבד צריך פחות עזרה בטווח הרחוק וזה משמעותית יותר מקל

טפיחה של כמה דקות על הגב במיטה זה לא הרדמה על הידיים מבחינת זמן ואין את ההעברה שעלולה להעיר אותם

כל מחלה/ יציאת שיניים/ קפיצת גדילה צריך להרגיל מחדש

כשתינוק גדל (נניח גיל 3) יש לו רצונות ומחשבות אחרות וצריך שוב לעבוד על הרגל

אני חושבת שלימוד הרגלי שינה אפקטיביים באיזור גיל 3, לפני זה יש הרבה שינויים וקשיים וחבל להוציא אנרגיות.

כמובן כדאי גם לבדוק שלא מוציאים הרבה אנרגיות על עזרה להרדם ולמצוא את הדרך הכי קלה להורה ולתינוק.

וא עגלה מגיל אפס כמעט עד 3 בערך כשיצאו ממיטת תינוק. הבת שלי הייצה צריכה יותר עזרה עד גיל חודש בערך

לפני זה לא יצאו לבד מהמיטה, אני פשוט העברתי למיטת מעבר

כשיצאו ממיטת תינוק - זה כבר הצריך ממני חשבת איתם ואני עושה את זה עד היום כי אחרת הם מתפזרים אבל עכשיו יותר משחררת

זה בהחלט משמעותי בעיניי

גם עזרתי לו להרדם בקלות 3 שנים ולי לא להתעסק הרבה סביב השכבות וגם הרגלתי אותו די בקלות, הרגל שינה טוב (כנראה לתמיד) 

הילדים שלי נהנים היום מסיפור ונוכחות של אמא לפני השינה וגמני האמת

גם כשהם עייפים לפעמים הם לא ילכו מעצמם לישון כי תמיד יש משהו יותר מעניין וההשלכות של זה תא פשוטות ביום המחר , אז אני פה כדי לעזור להם

בעיניי זה בסדר ולדעתי הרבה יותר קל עם ילדים גדולים שמתקשרים ומביניך רציונל מאשר עם תינוקות. אבל זה כאמור לא לבחירתה של כל אחת 

ובערך בגיל שנה וחצי (אם אני זוכרת נכון) עבדתי איתה להירדם לבד במיטה, וגם היא יודעת להגיד כשהיא עייפה והיא מבקשת לישון כשהיא רוצה (מה שכן, יש לנו סדר ערב מאוד מוגדר של ארוחת ערב, מקלחת, שינה, אז אין יותר מידי שאלות).

נכון שיש פעמים שהיא צריכה שניהיה איתה קצת, אבל סה״כ היא הולכת לישון יפה לבד

אבל באופן ספציפי- יש תינוקות שזה פשוט לא עובד.

השני שלי היה כזה, מהרגע שהוא נולד הוא לא ידע לישון לבד. הימים בבי"ח היו סיוט, גם כשהבאתי לתינוקיה כדי שיצרח שם כי אני חייבת לישון החזירו לי אותו.

ניסיתי את כל מה שאת כותבת... וזה הסתכם בשעות שעות של צרחות, הירדמות לכמה דקות ושוב צרחות. הוא היה צריך יותר את הידיים ועזרה בשינה. (וכן בדקנו רפואית, הוא גם עבר ניתוח בגיל חודשיים שלא שינה יותר מדי...).

אגב גם בשנים שאחרי הייתי רואה שיותר קשה לו להרדם, גם כשהוא למד לשכב במיטה בשקט וללכת לישון, לקח לו זמן להרדם יותר מאחים שלו. והיום הוא בן חמש וישן יופי יופי ב"ה🥰

היו לי אגב 2 כאלה שלמדתי להרדם לבד והז פשוט עבד.. גם טם לא על הפעם הראשונה..אבל הלך בקלות יחסית כמו שתיארת..

אבל עם האחרים הז לא היה עובד בחיים בשום מצב

למה

כי דבר ראשון הם סבלו מלאא מגזים וכאבי בטן מסביב לשעון יום ולילה עד גיל חצי שנה

גם כשנרדמו קמו אחרי קצת לסבב נוסף

ולכאב לא יעזור קצת ללטף ולשיר

הילד סובל ולא נרגע מעצמו

וחוץ מזה

י ש תינוקות שזה פשוט לא יעבוד עליהם

הז לא

מניחה במיטה ואם בוכה קצת מלטפת

ואם יותר מרימה מחבקת מרגיעה מניחה וכו

מכירה את הישטות

התינוק צורח

בוכה

ליטופים וישרים לא מדגדגים לו

מרימה- עדיין בוכה

עד שנרגע..אם רק אניח לרגע.. שוב מסיבת צרחות למשך גם שעתיים ברצף

כרשריתי את ההבדל

הבנתי לשנסות להרדים לבד- מצוין אם הז עובד יחסית בקלות סבירה

וכלשא חבל על העצבים והזמן והבכי

לא הכל קשור להתמדה בגילאים האלה הקטנים

אבל זה נכון לחיוב לא לשלילה..

זה נכון ללנסות לעשות הרגלי שינה ולתת להם כמה שיותר להרדם לבד 

בעיקר בעזרת סדר יום.

אבל לא לשלילה,

אם קורה סיטואציה של תינוק שחוזר לישון על הידיים, לא הרסנו הכל, אנחנו לא אמהות גרועות אף פעם..

הלוחשת לתינוקות כותבת כל הזמן הורות משובשת. זה לא.

אבל בהחלט הסדר יום שלה, ולתת לתינוק מגיל קטן לשכב כשמראה סימני עייפות...

תמיד אפשר מחדש..

אבא שלי אמר לי לזכור שעם תינוקות "הכל זמני". לטוב ולמוטב😅 כלומר אם התינוק צורח וממש קשה לו להרדם- לזכור שזה זמני ויעבור. וגם אם כמה לילות הוא נרדם וישן לילה שלם- לזכור שזה זמני ולא להשבר אם זה מפסיק. מאוד מאוד עזר לי.

מה שאת מתארת היה לי כמה פעמים, עם כמה תינוקות שונים ובגילאים שונים. לא להלחץ, בסוף תרגילי אותו בחזרה להרדמות בצורה שנוחה לך... (גם עם הקטנה שלי זה היה לי כשהיתה יותר קטנה, אחרי כמה זמן הצלחנו להרדים אותה בעגלה בנדנודים, והיום היא נרדמת בעגלה בלי כלום, רק מסתכלת עלינו. עדיין לא נרדמת במיטה לבד אבל אני מחכה להעביר אותה לחדר עם הגדולים כדי לראות אם היא זורמת על זה.. אנחנו בעיקר זורמים איתה).

יכולות לפרט יותר איך עושים את זה? כי אני ממש מרגישה שהוא מסוגל וזה יעשה לו ולנו טוב. רק באמת קצת מבולבלת מתי כן להרים מתי לתת לו לנסות ומה לעשות אם הוא פשוט לא מצליח להרדם מלא זמן.. הוא לא סובל הרבה מגזים.. בגדול ילד נוח.. נראלי🤔

שוב אין לי כל כך אינדיקציה כי הגדולה שלי באמת טיפוס וניסינו הכל וכלום לא עבד. (היום היא בת שלוש וישנה מצוין ברוך ה , אבל עדיין מתקשה להרדם. הבעיות איתה נפתרו כשהיה אפשר ממש לדבר איתה. ) 

אחרי שמראה סימני עייפות.

אם עבר את העייפות יהיה לו קשה יותר להירדם ולכן צריך לעקוב

לוודא שאין טיטול מלא או שקר לו

אם בוכה מרימים. ברור. מרגיעים. מנשנשים. בודקים שוב טיטול, מחבקים מלא ומנסים שוב.

סדר יום של שינה- -אכילה- פעילות- שינה

לנסות האכלות כמה שיותר איכותיות, אח"כ משחק- זמן בטן, זמן חיבוקים, שירים אם יש זמן... מאמץ.. לא רק לשכב על הגב בעגלה וכזה..

ואז עוד לא מחכים לסמני עייפות הקשים, מנסים לאתר את המוקדמים יותר ולהעזר גם בשעון להבין איפה אנחנו עומדים.. כמה זמן הוא כבר ער...

שילוב של הזמן והמראה הכללי של הילד...

ואז נכנסים לחדר חשוך, שקט,

אני אוהבת עיטוף אצל קטנים, חיתול בד כזה ליד הפנים....

ואני מניחה על הבטן לא ממש חינוכית אפשר גם על הגב מי שלא מתאים לה...

אם הוא רגוע, קצת יושבים לידו, שרים, אומרים עכשיו הולכים לישון...

אם לא רגוע, מרימים, מחבקים, אומרים שוב עכשיו הולכים לישון ומנסים שוב להחזיר...

הפעמים הראשונות יכולות להיות הרדמות ארוכות של להכניס ולהוציא.. מש להביא כסא קרוב ללול ולקחת את הזמן בנחת...

בהמשך- הם פשוט נשכבים כשהם עייפים ואת שמה אותם במיטה. (חוץ ממצבי חולי שיניים בלה בלה בלה שגם אצל תינוקות שריגלים לישון יפה לבד פתאום זה משתגע)

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

וגם במרפאות אחרות שבדקתי באפליקציה.

כרגע אני מחפשת מקום שפתוח מחר לבדיקות דם.

אם אני אמצא מקום כזה, אני אנסה להתקשר ולבדוק אם אפשר להכנס בלי תור.

עונה גם ל@יראת גאולה

שלבדיקת פרופיל הורמונלי, לבוא גם בלי תור, ולדפוק אצל האחות לומר שאני צריכה פרופיל הורמונלי ואין לי תור.

פעם אחרת הייתי עם ילד שקיבל הנחיה במיון להגיע לביקורת בעוד שלושה ימים, כשהתקשרתי למזכירה במרפאה היא נתנה לנו תור בין התורים.

כשתהיה לך הפניה, נראה לי שכדאי להתקשר למזכירה ולומר לה, והיא תיתן לך תור נוסף, יש לה אפשרות כזו.

ותבקשי שיכניסו, חושבת שיבינו שזאת בדיקה שיש לה מועד מסויים שלא מתחשב התורים🤷🏻‍♀️

אצלנו בכל אופן מכניסים גם בלי תור מראש

מוציאים פתק במזכירות

אני מחפשת מקום שיש בו מחר בדיקות דם.

גם אם אין תור פנוי.

התקשרתי גם למוקד של הקופה, מצאו לי רק בבית שמש ובמודיעין עלית.

הגיוני שבכל ירושלים אין שום מעבדה שעובדת בחול המועד?

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת

במיוחד אחרי התשלום.....

אבל תודה על העצות הן מעולות!

זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.

אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.

בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.

ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.

מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן 

אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה

להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם

אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)

ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי

המציאות היא אותה מציאות

ההסתכלות היא שונה

את אומרת שאין סיכוי לחזור

אז זאת בחירה

כי האופציה קיימת

ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר

מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת

תשאבי כוחות לעוד בחירות

מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור

אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות

יש שם אמבטיה?

אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?

(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)

אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.

ללבוש כולם פיגמות נקיות

ולעשות יום רגוע בדירה

שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך

או שתכינו פיקניק פשוט בדירה

פסטרמה, מצות

קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

בטעויות

שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש

לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד

ספציפית למה שכתבת

אוכל

אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים

אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה

מקלחת

יחסית חם היום

אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר 

לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.

מקלחת לך אצל חמותך

הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים

לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.

לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות

לא עשיתם כוחות

שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר

זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

אומרים שאפשר לומר לתינוק שלא ינשך, ואם הוא נושך להצמיד את הראש שלו בחוזקה לשד וכך הוא ילמד לא לנשוך.

אפשר גם להיניק בפטמות סיליקון כדי שלא יכאב לך, אבל לא בטוח שהיא תסכים לינוק ככה...

בעיקרון דקטרין אורל ג'ל אמור לעזור לזה, אבל לא תמיד הוא מספיק חזק. בכל אופן, זו המשחה הטיפולית היחידה (למיטב ידיעתי) שלא צריך לשטוף לפני ההנקה.

את יכולה לנסות למרוח לנולין, שגם אותו לא צריך לשטוף.

אבל אם זה לא עובר, כדאי ללכת לרופאת המשפחה ולבקש משחה טיפולית (כמו דרמקובין), שאמנם צריך לשטוף לפני ההנקה אבל היא תהיה יעילה יותר.

תרגישי טוב❤️