בן כמה הוא קודם כל?

דברים יכולים להשתנות זה לא שאם עכשיו הוא התרגל ככה הז סוף פסוק

את יכולה להתחיל תהליך לש להרגיל מחדש למיטה

אבל את צריכה לקבל החלטה..ולחשוב על כל דרך שתעזור לו ..ואולי חפץ מעבר שיתווך לו את זה

כמו בקבוק מים או שמיכה או בובה

ופשוט להבין שידיים לא יהיה יותר אופציה

ולהאמין בו

ולחבק ולהיות איתו כמובן

אבל תלוי בן כמה הוא גם

משהו שאני למדתי על שינה, אכילה ובכללי על חינוך ועל הרגלים-

אין דבר כזה להרוס

ואין דבר כזה מאוחר מידי

ילדים הם יצור דינאמי ומשתנה

ולפעמים משהו שהתאים עד עכשיו לא מתאים יותר, ולפעמים צריך גם לעבוד על הרגל חדש

אבל זה שמשהו השתנה זה לא אומר שעכשיו לכל החיים זו תהיה המציאות

אז איך כן?

אוף מרגישה אמא כזאת גרועה.

גיל 3 לעניות דעתי מאד מאוחר ללמוד לישון במיטה

אפשר להרגיל גם בלי בכי וממש בצורה נעימה לישון לבד אפילו תינוק קטן אבל מגיל 2 נגיד זה גיל שכבר יש שפה ממש אפשר להסביר שהולכים לישון..

כמובן שכל אחת ומה שנח לה כל משפחה איך שמתאים לה

לנו יותר קל לעזור לו להרדם. בגיל קטן הוא למד לצאת ממיטת תינוק ולא ממש הקשיב כשניסיתי לדבר איתו (תואם גיל לגמרי)

ידעתי שיהיה קל ויעיל לעשות תהליך סביב גיל 3 כי בגיל שנתיים קשה לילד להבחין שהוא עייף ולרצות לישון לבד.

אבל האמת נשמע לי מטורף כל יום סיבוב.

מה עושים בגשם?

מה עושים במילואים חח זה ממש מחייב שני הורים בהשכבה...

מאתגר וואו

בחצר, פותחים את הדלת ויוצאים. אם היה גשם אז בבית (לא היה רצף של גשם כמו השנה)

למה 2 הורים? אולי בגלל ילדים אחרים? אצלי הוא הקטן והשאר גדולים. בכל מקרה אפשר לטייל או לנדנד עגלה גם בבית.

טוב אני במצב אחר רק עם קטנים אז גם אין גדולים שיעזרו....

חשבתי את מדברת על ילד בן שנה וחצי בערך לפי איך שתיארת

3 חודשים הוא נרדם במיטה??!

אחד הנדירים שיש

לא מכירה דברים כאלה בכלללל

לא מעצמי ולא מחברות

והכל יכל להשתנות עוד מלא פעמים

אין קבוע באמת בגילאים כאלה

היתה לי אחת שהיתה גם נרדמת לבד וישנה מעולה עד גיל 3 חודשים ואז זה פשוט הפסיק וזהו

וגם להפך יכל לקרות שמתחיל קשוח ואז משתפר

אני בכלל לא מנסה להתקבע על כלום

יודעת מראש שהכל תקופתי וזמני ומשתנה

הוא עוד קטן ממש בעיני וטבעי שירצה בידיים

אולי תנסי בנדנוד בעגלה..

זה בכלל לא גיל שיש בו הרגלים ושיש בו מה לשבור הרגלים

זה פשוט גיל שמשתנים בו *כל הזמן*

אגב ב3 חודשים יש גם קפיצת גדילה בעיקרון

שזה גם יכול לעשות שינויים.

ולא , את לא אמא גרועה.

אם אני ארשה לעצמי להגיד שאת אמא גרועה אז אני אהיה אמא מזעזעת, שבגיל כמעט שלוש בהן שלי נרדם כשמישהו שוכב לידו, ואף פעם כמעט לא לבד...

אין כללים ברורים בדברים האלה. תרגישי טוב עם עצמך ותמצאי פתרונות שטובים לך ולתינוק

ההורות זה האירוע הכי משנה תפיסות והשקפות שיש...

והלמידה לא נגמרת לעולם. בהתחלה את לומדת מה זה תינוקות, אח"כ מה זה ילדים, מה זה גן ומה זה בי"ס, מה זה גיל ההתבגרות (פיו...), וכו' וכו'. אני פשוט עדיין בגילאי ההתבגרות, אבל ברור לי שתהיה עוד הסתגלות ולמידה וגם הנאה מהשלבים הבאים. גם להיות סבתא זה דורש איזו למידה והסתגלות, אני מניחה!

גם עם ילדים נוחים מאד יש תקופות יותר מאתגרות.

ולפעמים התקופות המאתגרות הן לאמא בכלל אבל זה משפיע ישירות גם...

3 חודשים הוא ממש פיצי. הגיוני שמה שהיה לו טוב עד עכשיו  משתנה.. הוא גדל..

יכול להיות שיש איזו קפיצת גדילה או מרגיש קצת לא טוב ובגלל זה רוצה יותר ידיים

תרימי אותו, ותמשיכי להציע לו גם לשכב.. (בטן? גב? שמיכי? טפיחות על הגב? לשיר לו?)

לפי הסבלנות שלך.. לאט לאט

הכל בסדר

לא הרסת כלום

עוד מליון פעמים הוא יתרגל להרדמויות עצמאיות יותר "ויהרס לו" גם עוד מליון פעמים...

מתלבטת אם שווה את המחיר. 120 שח לשיעור על הרדמה מגיל 0-4 חודשים.

קנית את הקורסים שלה?

האמת שבעיקר קיבלתי מדברים שלה עידוד לסמוך על האינטואיציה שלי ושזה בסדר גמור לא להירדם עצמאית..

יש כמה סרטונים מוצלחים שלי נתנו נקודות מעניינות. לא יישמתי בהכרח, אבל זה נתן הסתכלות נוספת. 

הוא פצפוני, העולם שלו משתנה כל הזמן.

הכי הגיוני בעולם לבקש ציבות דרך אמא

אני הכי בעד מגע וכמה שיותר ידיים. בכללי לא מאמינה שבגיל הזה יש דבר כזה יותר מדי.

אבל אני פשוט נורא מבולבלת. הוא היה נרדם בקלות ופתאום כל הרדמה לוקחת שעה. מפחדת שאני גורמת לזה ואין לי מושג מה אני כן אמורה לעשות.

לא במה יהיה הלאה ולא מה זה אומר עליך כאמא

ולא מה יחזור כל הסיוט שהיה עם הגדולה וכו

תהיי בכאן ועכשיו

בנחת

אם תמצאי דרך להרדים אותו שיותר נוחה וקלה לך אז מצויין עופי על זה

אם לא אז פשוט קבלי את זה כרגע

בנחת

זה יוכל להשתנות בהמשך

זה לא גורלי

אני מסכימה ששינה של תינוק זה דבר דינמי ומשתנה בכל קפיצת גדילה, מחלה, שיניים... ובכל זאת יש להורים את הכח לסגל להרגלים גם בגיל קטן. לפעמים צריך לעבוד על זה קצת יותר בהתמדה אבל לרוב זה זורם. יש לי חמישה ילדים ואף פעם לא הרדמתי בעגלה בטיול או בידיים בנדנודים. אולי רק כשהיו חולים וגם זה רק כשישבתי ונענעתי אותם. מגיל אפס הם נרדמים לבד כשאני נותנת להם מוצץ שמיכה וחיתול בד. אם צריך בתקופות מסויימות אנחנו עוזרים להם עם טפיחות על הגב/מגע יד על הגב או הפנים ומנגינה מונטונית. בהדרגה מפסיקה את הטפיחות ואת המנגינה. לפעמים יש קושי מיוחד ואז אני מרימה כשאני יושבת, מרגיעה מלטפת מנענעת קצת, נותנת דפיקות עדינות, אבל ברגע שרואה שהתינוק נכנס לאווירת שינה מניחה במיטה. אם הוא שוב בוכה אני שוב מרימה אבל לא להרבה זמן, שלא יכנס ממש לשינה עמוקה ויתרגל להיות תלוי בי. זה יכול לקחת ככה כמה פעמים אבל בסוף התינוק לומד שנרדמים במיטה. בכל מקרה גם כשאני מרימה אני מקפידה על ישיבה ולא עומדת איתם כמעט בכלל שלא ידעו שיש אופציה למשהו יותר מפנק כי זה כבד עלי

קיצר הכל תלוי במידת ההתמדה. הרעיון זה ללמד את התינוק להרדם באופן עצמאי ולא להרדים. ללמד אותו כלי שישמש אותו ואותנו הרבה...

באמת יש תקופות יותר קשות ומתסכלות והשאלה אם אנחנו נגררים וזורמים עם התינוק והופכים אותו תלותי (לדעתי זה פחות טוב גם להורה וגם לתינוק) או שאנחנו בהתמדה- וכמובן תמיד נשארים איתו כשצריך, נותנים מוצץ, מגע.

יש לי חמישה ילדים ב"ה. אחת היתה סרבנית מוצצים, אחד היה בכיין ממש- ובכל זאת הצלחנו עם כולם בדרך הזו. ממליצה

ושוב מסתייגת- בזמנים שהם חולים זה יכול לשבש הכל ולפעמים לא משנה איך, רק שיצליחו להרדם שלא יכאב להם... אבל זה ממש ימים בודדים ואח"כ מחזירה אותם להרגלים הקבועים

תמיד כמו שאת כותבת במיטה שלהם עם חיתול בד ומוצץ

אבל לא יודעת, מקריאה פה זה לא תקף לכל התינוקות ולא כולן מתחברות לשיטה של הלוחשת (אני אגב לא קראתי אותה בכלל) 

בין לנדנד לבין מגע

שניהם עוזרים לתינוק להרדם

האישו הוא לא איך לעזור או כמה, אלא הצורך של התינוק בעזרה. איך וכמה זו בחירה.

לפעמים לזרום עם התינוק, קל יותר מאשר לנסות לצמצם את העזרה, האנרגיה שמוציאים על נסיונות צמצום העזרה גדולות מאשר להמשיך לסייע לו.

כי תינוק שרגיל להירדם לבד צריך פחות עזרה בטווח הרחוק וזה משמעותית יותר מקל

טפיחה של כמה דקות על הגב במיטה זה לא הרדמה על הידיים מבחינת זמן ואין את ההעברה שעלולה להעיר אותם

כל מחלה/ יציאת שיניים/ קפיצת גדילה צריך להרגיל מחדש

כשתינוק גדל (נניח גיל 3) יש לו רצונות ומחשבות אחרות וצריך שוב לעבוד על הרגל

אני חושבת שלימוד הרגלי שינה אפקטיביים באיזור גיל 3, לפני זה יש הרבה שינויים וקשיים וחבל להוציא אנרגיות.

כמובן כדאי גם לבדוק שלא מוציאים הרבה אנרגיות על עזרה להרדם ולמצוא את הדרך הכי קלה להורה ולתינוק.

וא עגלה מגיל אפס כמעט עד 3 בערך כשיצאו ממיטת תינוק. הבת שלי הייצה צריכה יותר עזרה עד גיל חודש בערך

לפני זה לא יצאו לבד מהמיטה, אני פשוט העברתי למיטת מעבר

כשיצאו ממיטת תינוק - זה כבר הצריך ממני חשבת איתם ואני עושה את זה עד היום כי אחרת הם מתפזרים אבל עכשיו יותר משחררת

זה בהחלט משמעותי בעיניי

גם עזרתי לו להרדם בקלות 3 שנים ולי לא להתעסק הרבה סביב השכבות וגם הרגלתי אותו די בקלות, הרגל שינה טוב (כנראה לתמיד) 

הילדים שלי נהנים היום מסיפור ונוכחות של אמא לפני השינה וגמני האמת

גם כשהם עייפים לפעמים הם לא ילכו מעצמם לישון כי תמיד יש משהו יותר מעניין וההשלכות של זה תא פשוטות ביום המחר , אז אני פה כדי לעזור להם

בעיניי זה בסדר ולדעתי הרבה יותר קל עם ילדים גדולים שמתקשרים ומביניך רציונל מאשר עם תינוקות. אבל זה כאמור לא לבחירתה של כל אחת 

ובערך בגיל שנה וחצי (אם אני זוכרת נכון) עבדתי איתה להירדם לבד במיטה, וגם היא יודעת להגיד כשהיא עייפה והיא מבקשת לישון כשהיא רוצה (מה שכן, יש לנו סדר ערב מאוד מוגדר של ארוחת ערב, מקלחת, שינה, אז אין יותר מידי שאלות).

נכון שיש פעמים שהיא צריכה שניהיה איתה קצת, אבל סה״כ היא הולכת לישון יפה לבד

אבל באופן ספציפי- יש תינוקות שזה פשוט לא עובד.

השני שלי היה כזה, מהרגע שהוא נולד הוא לא ידע לישון לבד. הימים בבי"ח היו סיוט, גם כשהבאתי לתינוקיה כדי שיצרח שם כי אני חייבת לישון החזירו לי אותו.

ניסיתי את כל מה שאת כותבת... וזה הסתכם בשעות שעות של צרחות, הירדמות לכמה דקות ושוב צרחות. הוא היה צריך יותר את הידיים ועזרה בשינה. (וכן בדקנו רפואית, הוא גם עבר ניתוח בגיל חודשיים שלא שינה יותר מדי...).

אגב גם בשנים שאחרי הייתי רואה שיותר קשה לו להרדם, גם כשהוא למד לשכב במיטה בשקט וללכת לישון, לקח לו זמן להרדם יותר מאחים שלו. והיום הוא בן חמש וישן יופי יופי ב"ה🥰

היו לי אגב 2 כאלה שלמדתי להרדם לבד והז פשוט עבד.. גם טם לא על הפעם הראשונה..אבל הלך בקלות יחסית כמו שתיארת..

אבל עם האחרים הז לא היה עובד בחיים בשום מצב

למה

כי דבר ראשון הם סבלו מלאא מגזים וכאבי בטן מסביב לשעון יום ולילה עד גיל חצי שנה

גם כשנרדמו קמו אחרי קצת לסבב נוסף

ולכאב לא יעזור קצת ללטף ולשיר

הילד סובל ולא נרגע מעצמו

וחוץ מזה

י ש תינוקות שזה פשוט לא יעבוד עליהם

הז לא

מניחה במיטה ואם בוכה קצת מלטפת

ואם יותר מרימה מחבקת מרגיעה מניחה וכו

מכירה את הישטות

התינוק צורח

בוכה

ליטופים וישרים לא מדגדגים לו

מרימה- עדיין בוכה

עד שנרגע..אם רק אניח לרגע.. שוב מסיבת צרחות למשך גם שעתיים ברצף

כרשריתי את ההבדל

הבנתי לשנסות להרדים לבד- מצוין אם הז עובד יחסית בקלות סבירה

וכלשא חבל על העצבים והזמן והבכי

לא הכל קשור להתמדה בגילאים האלה הקטנים

אבל זה נכון לחיוב לא לשלילה..

זה נכון ללנסות לעשות הרגלי שינה ולתת להם כמה שיותר להרדם לבד 

בעיקר בעזרת סדר יום.

אבל לא לשלילה,

אם קורה סיטואציה של תינוק שחוזר לישון על הידיים, לא הרסנו הכל, אנחנו לא אמהות גרועות אף פעם..

הלוחשת לתינוקות כותבת כל הזמן הורות משובשת. זה לא.

אבל בהחלט הסדר יום שלה, ולתת לתינוק מגיל קטן לשכב כשמראה סימני עייפות...

תמיד אפשר מחדש..

אבא שלי אמר לי לזכור שעם תינוקות "הכל זמני". לטוב ולמוטב😅 כלומר אם התינוק צורח וממש קשה לו להרדם- לזכור שזה זמני ויעבור. וגם אם כמה לילות הוא נרדם וישן לילה שלם- לזכור שזה זמני ולא להשבר אם זה מפסיק. מאוד מאוד עזר לי.

מה שאת מתארת היה לי כמה פעמים, עם כמה תינוקות שונים ובגילאים שונים. לא להלחץ, בסוף תרגילי אותו בחזרה להרדמות בצורה שנוחה לך... (גם עם הקטנה שלי זה היה לי כשהיתה יותר קטנה, אחרי כמה זמן הצלחנו להרדים אותה בעגלה בנדנודים, והיום היא נרדמת בעגלה בלי כלום, רק מסתכלת עלינו. עדיין לא נרדמת במיטה לבד אבל אני מחכה להעביר אותה לחדר עם הגדולים כדי לראות אם היא זורמת על זה.. אנחנו בעיקר זורמים איתה).

יכולות לפרט יותר איך עושים את זה? כי אני ממש מרגישה שהוא מסוגל וזה יעשה לו ולנו טוב. רק באמת קצת מבולבלת מתי כן להרים מתי לתת לו לנסות ומה לעשות אם הוא פשוט לא מצליח להרדם מלא זמן.. הוא לא סובל הרבה מגזים.. בגדול ילד נוח.. נראלי🤔

שוב אין לי כל כך אינדיקציה כי הגדולה שלי באמת טיפוס וניסינו הכל וכלום לא עבד. (היום היא בת שלוש וישנה מצוין ברוך ה , אבל עדיין מתקשה להרדם. הבעיות איתה נפתרו כשהיה אפשר ממש לדבר איתה. ) 

אחרי שמראה סימני עייפות.

אם עבר את העייפות יהיה לו קשה יותר להירדם ולכן צריך לעקוב

לוודא שאין טיטול מלא או שקר לו

אם בוכה מרימים. ברור. מרגיעים. מנשנשים. בודקים שוב טיטול, מחבקים מלא ומנסים שוב.

סדר יום של שינה- -אכילה- פעילות- שינה

לנסות האכלות כמה שיותר איכותיות, אח"כ משחק- זמן בטן, זמן חיבוקים, שירים אם יש זמן... מאמץ.. לא רק לשכב על הגב בעגלה וכזה..

ואז עוד לא מחכים לסמני עייפות הקשים, מנסים לאתר את המוקדמים יותר ולהעזר גם בשעון להבין איפה אנחנו עומדים.. כמה זמן הוא כבר ער...

שילוב של הזמן והמראה הכללי של הילד...

ואז נכנסים לחדר חשוך, שקט,

אני אוהבת עיטוף אצל קטנים, חיתול בד כזה ליד הפנים....

ואני מניחה על הבטן לא ממש חינוכית אפשר גם על הגב מי שלא מתאים לה...

אם הוא רגוע, קצת יושבים לידו, שרים, אומרים עכשיו הולכים לישון...

אם לא רגוע, מרימים, מחבקים, אומרים שוב עכשיו הולכים לישון ומנסים שוב להחזיר...

הפעמים הראשונות יכולות להיות הרדמות ארוכות של להכניס ולהוציא.. מש להביא כסא קרוב ללול ולקחת את הזמן בנחת...

בהמשך- הם פשוט נשכבים כשהם עייפים ואת שמה אותם במיטה. (חוץ ממצבי חולי שיניים בלה בלה בלה שגם אצל תינוקות שריגלים לישון יפה לבד פתאום זה משתגע)

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

ושלושה ימים אחרי המנה הראשונה עדיין היו תולעים.

ב"ה אחרי המנה השניה היה בסדר