בן כמה הוא קודם כל?

דברים יכולים להשתנות זה לא שאם עכשיו הוא התרגל ככה הז סוף פסוק

את יכולה להתחיל תהליך לש להרגיל מחדש למיטה

אבל את צריכה לקבל החלטה..ולחשוב על כל דרך שתעזור לו ..ואולי חפץ מעבר שיתווך לו את זה

כמו בקבוק מים או שמיכה או בובה

ופשוט להבין שידיים לא יהיה יותר אופציה

ולהאמין בו

ולחבק ולהיות איתו כמובן

אבל תלוי בן כמה הוא גם

משהו שאני למדתי על שינה, אכילה ובכללי על חינוך ועל הרגלים-

אין דבר כזה להרוס

ואין דבר כזה מאוחר מידי

ילדים הם יצור דינאמי ומשתנה

ולפעמים משהו שהתאים עד עכשיו לא מתאים יותר, ולפעמים צריך גם לעבוד על הרגל חדש

אבל זה שמשהו השתנה זה לא אומר שעכשיו לכל החיים זו תהיה המציאות

אז איך כן?

אוף מרגישה אמא כזאת גרועה.

גיל 3 לעניות דעתי מאד מאוחר ללמוד לישון במיטה

אפשר להרגיל גם בלי בכי וממש בצורה נעימה לישון לבד אפילו תינוק קטן אבל מגיל 2 נגיד זה גיל שכבר יש שפה ממש אפשר להסביר שהולכים לישון..

כמובן שכל אחת ומה שנח לה כל משפחה איך שמתאים לה

לנו יותר קל לעזור לו להרדם. בגיל קטן הוא למד לצאת ממיטת תינוק ולא ממש הקשיב כשניסיתי לדבר איתו (תואם גיל לגמרי)

ידעתי שיהיה קל ויעיל לעשות תהליך סביב גיל 3 כי בגיל שנתיים קשה לילד להבחין שהוא עייף ולרצות לישון לבד.

אבל האמת נשמע לי מטורף כל יום סיבוב.

מה עושים בגשם?

מה עושים במילואים חח זה ממש מחייב שני הורים בהשכבה...

מאתגר וואו

בחצר, פותחים את הדלת ויוצאים. אם היה גשם אז בבית (לא היה רצף של גשם כמו השנה)

למה 2 הורים? אולי בגלל ילדים אחרים? אצלי הוא הקטן והשאר גדולים. בכל מקרה אפשר לטייל או לנדנד עגלה גם בבית.

טוב אני במצב אחר רק עם קטנים אז גם אין גדולים שיעזרו....

חשבתי את מדברת על ילד בן שנה וחצי בערך לפי איך שתיארת

3 חודשים הוא נרדם במיטה??!

אחד הנדירים שיש

לא מכירה דברים כאלה בכלללל

לא מעצמי ולא מחברות

והכל יכל להשתנות עוד מלא פעמים

אין קבוע באמת בגילאים כאלה

היתה לי אחת שהיתה גם נרדמת לבד וישנה מעולה עד גיל 3 חודשים ואז זה פשוט הפסיק וזהו

וגם להפך יכל לקרות שמתחיל קשוח ואז משתפר

אני בכלל לא מנסה להתקבע על כלום

יודעת מראש שהכל תקופתי וזמני ומשתנה

הוא עוד קטן ממש בעיני וטבעי שירצה בידיים

אולי תנסי בנדנוד בעגלה..

זה בכלל לא גיל שיש בו הרגלים ושיש בו מה לשבור הרגלים

זה פשוט גיל שמשתנים בו *כל הזמן*

אגב ב3 חודשים יש גם קפיצת גדילה בעיקרון

שזה גם יכול לעשות שינויים.

ולא , את לא אמא גרועה.

אם אני ארשה לעצמי להגיד שאת אמא גרועה אז אני אהיה אמא מזעזעת, שבגיל כמעט שלוש בהן שלי נרדם כשמישהו שוכב לידו, ואף פעם כמעט לא לבד...

אין כללים ברורים בדברים האלה. תרגישי טוב עם עצמך ותמצאי פתרונות שטובים לך ולתינוק

ההורות זה האירוע הכי משנה תפיסות והשקפות שיש...

והלמידה לא נגמרת לעולם. בהתחלה את לומדת מה זה תינוקות, אח"כ מה זה ילדים, מה זה גן ומה זה בי"ס, מה זה גיל ההתבגרות (פיו...), וכו' וכו'. אני פשוט עדיין בגילאי ההתבגרות, אבל ברור לי שתהיה עוד הסתגלות ולמידה וגם הנאה מהשלבים הבאים. גם להיות סבתא זה דורש איזו למידה והסתגלות, אני מניחה!

גם עם ילדים נוחים מאד יש תקופות יותר מאתגרות.

ולפעמים התקופות המאתגרות הן לאמא בכלל אבל זה משפיע ישירות גם...

3 חודשים הוא ממש פיצי. הגיוני שמה שהיה לו טוב עד עכשיו  משתנה.. הוא גדל..

יכול להיות שיש איזו קפיצת גדילה או מרגיש קצת לא טוב ובגלל זה רוצה יותר ידיים

תרימי אותו, ותמשיכי להציע לו גם לשכב.. (בטן? גב? שמיכי? טפיחות על הגב? לשיר לו?)

לפי הסבלנות שלך.. לאט לאט

הכל בסדר

לא הרסת כלום

עוד מליון פעמים הוא יתרגל להרדמויות עצמאיות יותר "ויהרס לו" גם עוד מליון פעמים...

מתלבטת אם שווה את המחיר. 120 שח לשיעור על הרדמה מגיל 0-4 חודשים.

קנית את הקורסים שלה?

האמת שבעיקר קיבלתי מדברים שלה עידוד לסמוך על האינטואיציה שלי ושזה בסדר גמור לא להירדם עצמאית..

יש כמה סרטונים מוצלחים שלי נתנו נקודות מעניינות. לא יישמתי בהכרח, אבל זה נתן הסתכלות נוספת. 

הוא פצפוני, העולם שלו משתנה כל הזמן.

הכי הגיוני בעולם לבקש ציבות דרך אמא

אני הכי בעד מגע וכמה שיותר ידיים. בכללי לא מאמינה שבגיל הזה יש דבר כזה יותר מדי.

אבל אני פשוט נורא מבולבלת. הוא היה נרדם בקלות ופתאום כל הרדמה לוקחת שעה. מפחדת שאני גורמת לזה ואין לי מושג מה אני כן אמורה לעשות.

לא במה יהיה הלאה ולא מה זה אומר עליך כאמא

ולא מה יחזור כל הסיוט שהיה עם הגדולה וכו

תהיי בכאן ועכשיו

בנחת

אם תמצאי דרך להרדים אותו שיותר נוחה וקלה לך אז מצויין עופי על זה

אם לא אז פשוט קבלי את זה כרגע

בנחת

זה יוכל להשתנות בהמשך

זה לא גורלי

אני מסכימה ששינה של תינוק זה דבר דינמי ומשתנה בכל קפיצת גדילה, מחלה, שיניים... ובכל זאת יש להורים את הכח לסגל להרגלים גם בגיל קטן. לפעמים צריך לעבוד על זה קצת יותר בהתמדה אבל לרוב זה זורם. יש לי חמישה ילדים ואף פעם לא הרדמתי בעגלה בטיול או בידיים בנדנודים. אולי רק כשהיו חולים וגם זה רק כשישבתי ונענעתי אותם. מגיל אפס הם נרדמים לבד כשאני נותנת להם מוצץ שמיכה וחיתול בד. אם צריך בתקופות מסויימות אנחנו עוזרים להם עם טפיחות על הגב/מגע יד על הגב או הפנים ומנגינה מונטונית. בהדרגה מפסיקה את הטפיחות ואת המנגינה. לפעמים יש קושי מיוחד ואז אני מרימה כשאני יושבת, מרגיעה מלטפת מנענעת קצת, נותנת דפיקות עדינות, אבל ברגע שרואה שהתינוק נכנס לאווירת שינה מניחה במיטה. אם הוא שוב בוכה אני שוב מרימה אבל לא להרבה זמן, שלא יכנס ממש לשינה עמוקה ויתרגל להיות תלוי בי. זה יכול לקחת ככה כמה פעמים אבל בסוף התינוק לומד שנרדמים במיטה. בכל מקרה גם כשאני מרימה אני מקפידה על ישיבה ולא עומדת איתם כמעט בכלל שלא ידעו שיש אופציה למשהו יותר מפנק כי זה כבד עלי

קיצר הכל תלוי במידת ההתמדה. הרעיון זה ללמד את התינוק להרדם באופן עצמאי ולא להרדים. ללמד אותו כלי שישמש אותו ואותנו הרבה...

באמת יש תקופות יותר קשות ומתסכלות והשאלה אם אנחנו נגררים וזורמים עם התינוק והופכים אותו תלותי (לדעתי זה פחות טוב גם להורה וגם לתינוק) או שאנחנו בהתמדה- וכמובן תמיד נשארים איתו כשצריך, נותנים מוצץ, מגע.

יש לי חמישה ילדים ב"ה. אחת היתה סרבנית מוצצים, אחד היה בכיין ממש- ובכל זאת הצלחנו עם כולם בדרך הזו. ממליצה

ושוב מסתייגת- בזמנים שהם חולים זה יכול לשבש הכל ולפעמים לא משנה איך, רק שיצליחו להרדם שלא יכאב להם... אבל זה ממש ימים בודדים ואח"כ מחזירה אותם להרגלים הקבועים

תמיד כמו שאת כותבת במיטה שלהם עם חיתול בד ומוצץ

אבל לא יודעת, מקריאה פה זה לא תקף לכל התינוקות ולא כולן מתחברות לשיטה של הלוחשת (אני אגב לא קראתי אותה בכלל) 

בין לנדנד לבין מגע

שניהם עוזרים לתינוק להרדם

האישו הוא לא איך לעזור או כמה, אלא הצורך של התינוק בעזרה. איך וכמה זו בחירה.

לפעמים לזרום עם התינוק, קל יותר מאשר לנסות לצמצם את העזרה, האנרגיה שמוציאים על נסיונות צמצום העזרה גדולות מאשר להמשיך לסייע לו.

כי תינוק שרגיל להירדם לבד צריך פחות עזרה בטווח הרחוק וזה משמעותית יותר מקל

טפיחה של כמה דקות על הגב במיטה זה לא הרדמה על הידיים מבחינת זמן ואין את ההעברה שעלולה להעיר אותם

כל מחלה/ יציאת שיניים/ קפיצת גדילה צריך להרגיל מחדש

כשתינוק גדל (נניח גיל 3) יש לו רצונות ומחשבות אחרות וצריך שוב לעבוד על הרגל

אני חושבת שלימוד הרגלי שינה אפקטיביים באיזור גיל 3, לפני זה יש הרבה שינויים וקשיים וחבל להוציא אנרגיות.

כמובן כדאי גם לבדוק שלא מוציאים הרבה אנרגיות על עזרה להרדם ולמצוא את הדרך הכי קלה להורה ולתינוק.

וא עגלה מגיל אפס כמעט עד 3 בערך כשיצאו ממיטת תינוק. הבת שלי הייצה צריכה יותר עזרה עד גיל חודש בערך

לפני זה לא יצאו לבד מהמיטה, אני פשוט העברתי למיטת מעבר

כשיצאו ממיטת תינוק - זה כבר הצריך ממני חשבת איתם ואני עושה את זה עד היום כי אחרת הם מתפזרים אבל עכשיו יותר משחררת

זה בהחלט משמעותי בעיניי

גם עזרתי לו להרדם בקלות 3 שנים ולי לא להתעסק הרבה סביב השכבות וגם הרגלתי אותו די בקלות, הרגל שינה טוב (כנראה לתמיד) 

הילדים שלי נהנים היום מסיפור ונוכחות של אמא לפני השינה וגמני האמת

גם כשהם עייפים לפעמים הם לא ילכו מעצמם לישון כי תמיד יש משהו יותר מעניין וההשלכות של זה תא פשוטות ביום המחר , אז אני פה כדי לעזור להם

בעיניי זה בסדר ולדעתי הרבה יותר קל עם ילדים גדולים שמתקשרים ומביניך רציונל מאשר עם תינוקות. אבל זה כאמור לא לבחירתה של כל אחת 

ובערך בגיל שנה וחצי (אם אני זוכרת נכון) עבדתי איתה להירדם לבד במיטה, וגם היא יודעת להגיד כשהיא עייפה והיא מבקשת לישון כשהיא רוצה (מה שכן, יש לנו סדר ערב מאוד מוגדר של ארוחת ערב, מקלחת, שינה, אז אין יותר מידי שאלות).

נכון שיש פעמים שהיא צריכה שניהיה איתה קצת, אבל סה״כ היא הולכת לישון יפה לבד

אבל באופן ספציפי- יש תינוקות שזה פשוט לא עובד.

השני שלי היה כזה, מהרגע שהוא נולד הוא לא ידע לישון לבד. הימים בבי"ח היו סיוט, גם כשהבאתי לתינוקיה כדי שיצרח שם כי אני חייבת לישון החזירו לי אותו.

ניסיתי את כל מה שאת כותבת... וזה הסתכם בשעות שעות של צרחות, הירדמות לכמה דקות ושוב צרחות. הוא היה צריך יותר את הידיים ועזרה בשינה. (וכן בדקנו רפואית, הוא גם עבר ניתוח בגיל חודשיים שלא שינה יותר מדי...).

אגב גם בשנים שאחרי הייתי רואה שיותר קשה לו להרדם, גם כשהוא למד לשכב במיטה בשקט וללכת לישון, לקח לו זמן להרדם יותר מאחים שלו. והיום הוא בן חמש וישן יופי יופי ב"ה🥰

היו לי אגב 2 כאלה שלמדתי להרדם לבד והז פשוט עבד.. גם טם לא על הפעם הראשונה..אבל הלך בקלות יחסית כמו שתיארת..

אבל עם האחרים הז לא היה עובד בחיים בשום מצב

למה

כי דבר ראשון הם סבלו מלאא מגזים וכאבי בטן מסביב לשעון יום ולילה עד גיל חצי שנה

גם כשנרדמו קמו אחרי קצת לסבב נוסף

ולכאב לא יעזור קצת ללטף ולשיר

הילד סובל ולא נרגע מעצמו

וחוץ מזה

י ש תינוקות שזה פשוט לא יעבוד עליהם

הז לא

מניחה במיטה ואם בוכה קצת מלטפת

ואם יותר מרימה מחבקת מרגיעה מניחה וכו

מכירה את הישטות

התינוק צורח

בוכה

ליטופים וישרים לא מדגדגים לו

מרימה- עדיין בוכה

עד שנרגע..אם רק אניח לרגע.. שוב מסיבת צרחות למשך גם שעתיים ברצף

כרשריתי את ההבדל

הבנתי לשנסות להרדים לבד- מצוין אם הז עובד יחסית בקלות סבירה

וכלשא חבל על העצבים והזמן והבכי

לא הכל קשור להתמדה בגילאים האלה הקטנים

אבל זה נכון לחיוב לא לשלילה..

זה נכון ללנסות לעשות הרגלי שינה ולתת להם כמה שיותר להרדם לבד 

בעיקר בעזרת סדר יום.

אבל לא לשלילה,

אם קורה סיטואציה של תינוק שחוזר לישון על הידיים, לא הרסנו הכל, אנחנו לא אמהות גרועות אף פעם..

הלוחשת לתינוקות כותבת כל הזמן הורות משובשת. זה לא.

אבל בהחלט הסדר יום שלה, ולתת לתינוק מגיל קטן לשכב כשמראה סימני עייפות...

תמיד אפשר מחדש..

אבא שלי אמר לי לזכור שעם תינוקות "הכל זמני". לטוב ולמוטב😅 כלומר אם התינוק צורח וממש קשה לו להרדם- לזכור שזה זמני ויעבור. וגם אם כמה לילות הוא נרדם וישן לילה שלם- לזכור שזה זמני ולא להשבר אם זה מפסיק. מאוד מאוד עזר לי.

מה שאת מתארת היה לי כמה פעמים, עם כמה תינוקות שונים ובגילאים שונים. לא להלחץ, בסוף תרגילי אותו בחזרה להרדמות בצורה שנוחה לך... (גם עם הקטנה שלי זה היה לי כשהיתה יותר קטנה, אחרי כמה זמן הצלחנו להרדים אותה בעגלה בנדנודים, והיום היא נרדמת בעגלה בלי כלום, רק מסתכלת עלינו. עדיין לא נרדמת במיטה לבד אבל אני מחכה להעביר אותה לחדר עם הגדולים כדי לראות אם היא זורמת על זה.. אנחנו בעיקר זורמים איתה).

יכולות לפרט יותר איך עושים את זה? כי אני ממש מרגישה שהוא מסוגל וזה יעשה לו ולנו טוב. רק באמת קצת מבולבלת מתי כן להרים מתי לתת לו לנסות ומה לעשות אם הוא פשוט לא מצליח להרדם מלא זמן.. הוא לא סובל הרבה מגזים.. בגדול ילד נוח.. נראלי🤔

שוב אין לי כל כך אינדיקציה כי הגדולה שלי באמת טיפוס וניסינו הכל וכלום לא עבד. (היום היא בת שלוש וישנה מצוין ברוך ה , אבל עדיין מתקשה להרדם. הבעיות איתה נפתרו כשהיה אפשר ממש לדבר איתה. ) 

אחרי שמראה סימני עייפות.

אם עבר את העייפות יהיה לו קשה יותר להירדם ולכן צריך לעקוב

לוודא שאין טיטול מלא או שקר לו

אם בוכה מרימים. ברור. מרגיעים. מנשנשים. בודקים שוב טיטול, מחבקים מלא ומנסים שוב.

סדר יום של שינה- -אכילה- פעילות- שינה

לנסות האכלות כמה שיותר איכותיות, אח"כ משחק- זמן בטן, זמן חיבוקים, שירים אם יש זמן... מאמץ.. לא רק לשכב על הגב בעגלה וכזה..

ואז עוד לא מחכים לסמני עייפות הקשים, מנסים לאתר את המוקדמים יותר ולהעזר גם בשעון להבין איפה אנחנו עומדים.. כמה זמן הוא כבר ער...

שילוב של הזמן והמראה הכללי של הילד...

ואז נכנסים לחדר חשוך, שקט,

אני אוהבת עיטוף אצל קטנים, חיתול בד כזה ליד הפנים....

ואני מניחה על הבטן לא ממש חינוכית אפשר גם על הגב מי שלא מתאים לה...

אם הוא רגוע, קצת יושבים לידו, שרים, אומרים עכשיו הולכים לישון...

אם לא רגוע, מרימים, מחבקים, אומרים שוב עכשיו הולכים לישון ומנסים שוב להחזיר...

הפעמים הראשונות יכולות להיות הרדמות ארוכות של להכניס ולהוציא.. מש להביא כסא קרוב ללול ולקחת את הזמן בנחת...

בהמשך- הם פשוט נשכבים כשהם עייפים ואת שמה אותם במיטה. (חוץ ממצבי חולי שיניים בלה בלה בלה שגם אצל תינוקות שריגלים לישון יפה לבד פתאום זה משתגע)

זאת תקופה וזה יעבור ( ממש רואה שככה זה עם הילדים, תקופות טובות תקופות מאתגרות.. גלים.. )

הוא לא נגדי, הוא בעדו (עוזר לי לעצור ולהסתכל שוב על הסיטואציה מנקודת המבט של הילד.. עוזר לגלות יותר הבנה)

תודה רבה, עזרת לי

1- נושמת עמוק ויודעת שזה יעבור

2- מתאמנת בלילה/זמן שקט על התגובות הרצויות מבחינתי (לא תמיד יצא הרצוי, אבל זה מצמצם נפילות)

3- מתכננת עיקופים לזמנים המועדים

קטן בפני עצמו

זה שיש לו אח קטן

לא עושה אותו גדול

לא לצפות ממנו להיות מה שהוא לא אמור להיות

זה אגב כל האישו עם ילדים

לא לצפות מהם למה שהם לא

להסתכל דרך המבט שלהם

להקדיש זמן שאת רק איתו והקטן לא מפריע ואתם משחקים ביחד או שאת מספרת לו סיפור או משהו אחר שהוא יהנה ממנו

זה בכלל לא גיל התבגרות מוקדם.

זה ילד בהסתגלות - הסתגלות לגן, הסתגלות ללידת אח.

שני השינויים המשמחים האלה טומנים בחובם הרבה פרידות, והאדמה ממש רועדת לו מתחת לרגליים.

הטנטרומים וההצקות הם הדרך של המח לפרוק את התסכול והבהלה שכרוכים בכל השינויים והחוויות החדשות.

מאד עוזר להחזיק את זה בראש. שקשה לו, זה לא נגדי.

ואת - את צריכה רשת תמיכה. כל מי ומה שאפשר, שיחזיק אותך בתקופה הזו, כדי שתוכלי להעניק לו ויסות ולא תישאבי לעוררות יתר יחד איתו.

פרקטית, ממליצה מאד על כמה שיותר משחק חופשי - בפרט משחקים אגרסיביים לפורקן ומשחקי דמיון לעיבוד רגשי, ולאפשר מרחב לבכי.

את יכולה לתת דוגמאות למשחקים כאלו?

כבר עשה לי טוב לקרוא..

אני משתדלת מאד להיות פנויה בשבילו אחהצ, יש ימים כמו היום שהקטן לא רגוע ואז זה הרבה יותר קשה. מודה שבכללי זה קשה לי כי אני מאד משימתית ובא לי שהיום יתקתק כמו שאני אוהבת.. ואני מנסה לזכור שהוא מחפש קצב אחר.

להתכונן מראש- איך מתכוננים? מה אני רףאמורה להגיד לו כשהוא מרביץ לי/ נדבק אלי/ מציק בכוונה?

נניח אם הוא מרביץ אני כן לפעמים אגיד- לא מרביצים לאמא אבל בעיקר להתכונן איך אני מעבירה אותו לפעילות אחרת

או אומרת לו, אתה רוצה עכשיו איקס, אבל אני עסוקה וקשה לחכות נכון? בוא נספור עד 10 (למשל, תלוי מה מה אני באמצע) ואז אני אביא לך איקס ונוכל לשחק יחד

ומתחילה לספור

אין לי עכשיו סיטואציה ספציפית, אז כתבתי קצת מעורפל מקווה שזה היה מובן

לא מובן מאליו שאת יודעת לומר שהוא לא אשם...

אז מלבד המנטרה של הגיל (הוא קטן וזה הגיוני), לי עוזר (לפעמים...) להזכיר לעצמי שהוא מתנהג ככה כי קשה לו. קשה לו עם מה שאמרתי עכשיו, קשה לו לווסת את עצמו, קשה לו להרגיע את עצמו, קשה לו ולכן הוא מתנהג ככה. לא כי הוא רע או כי הוא לא אוהב אותי (אף שלפעמים הוא מצהיר ככה...) אלא כי פשוט קשה לו.

(אני מתמודדת עם טנטרומים בגיל גדול, אז עניין הגיל לא יעזור לי פה...)

וברמה הפרקטית - עוזר לפעמים להסיח את הדעת, הכי טוב במשהו שנותן לו אחריות כגדול. בגיל של הבן שלך זה יכול להיות: "בוא נראה אם תצליח להביא טיטול חדש לתינוק" או "בוא נראה אם תצליח לאסןף פה את המשחק לפני שהתינוק יגמור לינוק", וכדומה.

ולפעמים האסטרטגיה האפשרית היא להתעלם... להגן על התינוק, ולתת לילדון למצות את העצבים עד שייגמרו... (אני לא בטוחה שזה לגמרי נכון בגיל של הבן שלך. בכל אופן, לפעמים מגיעים למצב ייאוש כזה שאין ברירה...)

או עוברת למשחק, נגיד אצלי בגיל דומה אוהב מרוצים, אז אני אומרת לו שהוא מכונית מרוץ ונראה כמה מהר היא יכול.

או שמציעה לעזור בעצמי.

מודה שכשלחוץ לקראת יציאה קשה לשנות ראש ולשחק משחקים, מצד שני אם לא, זה הופך למשחקי כוח בלי מנצחים.

תודה!

אם קשה לו להתארגן באיזשהו אופן

אני עוזרת לו

אני לא רואה בזה הפגנה

אלא קושי

בזמן של לחץ

אני לא חשה צורך לברר למה קשה לו

אלא עוזרת וזהו

אם משהו חוזר שוב ושוב

אני אנסה לפתור אותו בזמן לא לחוץ

לדבר עליו/ לנסות להבין מה קשה/ מפריע

זה אפילו לא שאני כזה בלחץ לצאת,

נראלי אני בלחץ מעצם הכאילו הפגנה שלו, שעצם הסיטואציה כבר מלחיצה אותי..

אז תודה. חשבתי על זה אחרי, שפשוט לעזור לו כי הוא ילד...

בע"ה שישתמש בחוכמה שלו לטובה

ובקשר להתנגדויות - מכיוון שהוא עוד יחסית קטן, אני חושבת שאפשר פשוט לעשות בשבילו. במקרה הזה לנעול לו את הסנדלים, לתת לו יד ולצאת מהבית.

הוא יסכים לדבר כזה? או שיגביר התנגדות?

אני לא אחזתי היום בסיטואציה הזו

שבעצם זה מה שנצרך פה.

פשוט לעזור כי קשה לו,

ישר המח שלי הלך למאבקי כח ומה הוא מנסה אותי.

אבל צריכה לשים לב לזה באמת.

טוב ששאלת פה, ככה בפעם הבאה העניין כבר יהיה לך במודעות❤️

אני עוברת לקטע משחקי

לפעמים מסיחה דעת (שמתי לך פה ביסקוויט, תנעל נעליים מהר ובוא לאכול)

ולפעמים ממשיכה בשגרת הבוקר שלי ומתארגנת ליציאה איתו או בלעדיו. בד"כ זה מאפס אותם עד מקסימום דקה לפני שיוצאים והם מהר עושים מה שצריך.

(ברור שלא אצא בלעדיהם, אבל אין לי את כל הזמן שבעולם והם מבינים את זה כשאני כמעט בדלת)

כי הוא לא ירוץ אלי כשאני בדלת, ישאר לבדוק אם אני באמת ישאיר אותו בבית...

שקלתי לעשות את זה, אבל לא נשמע לי דבר נכון. לא ידעת. לכן גם שאלתי פה...

הבת שלי הייתה עושה את זה הרבה

אולי זה גם משהו שאני צריכה לעשות.

לעצור שניה ולשאול אותו מה מפריע לו בסיטואציה הזו.

איך הכל אחר כשמסתכלים מהצד ולא בתוך הסצנה על הבוקר.

שמחה שכתבתי פה

לוויכוחים, אז לפעמים הופכת את זה למשחק, ולפעמים אם אני מרגישה שזה לא יעבוד המשחק, עוזרת להם מעשית לעשות מה שצריך.

משחקים בסגנון-

תחרות עם מישהו או השעון

אני מהמרת על מספר שעד אז הוא יעשה מה שצריך ואז עוצמת עיניים וסופרת בשקט. כשהוא מסיים בודקים אם היימור היה נכון

הופכת אותו להיות טרקטור/משאית זבל שאוספת משחקים/אופנוע שטס לעשות מה שצריך/גלשן במקלחת וכו'

משחק צבעים

כלומר, לפי קרבה סבירה, כמובן, אבל קודם כול לפי התאמה.

אצלנו הילדים לא צריכים לנסוע למוסדות הלימוד שלהם (עד התיכון). הת"ת של הבנים ממש צמוד לבית, רק כביש קטנטן מפריד, אז מכיתה ב' הם הולכים לבד. בית הספר של הבנות במרחק של כעשרים דקות הליכה מהבית, עם הרבה כבישים. אז מכיתה ה' בערך הן הולכות לבד.

גם לא בכיתה ב

אלא אם יש המון ילדים אוחי וי גם ילדים גדולים שעושים ממש את אותה דרך והוא יכול ללכת איתם

אם אים שום הסעה או אפשרות לארגן, עם כל הצער הייתי שולחת אותו לראשונה

אצלינו הבת הגדולה בדיוק התחילה השנה לחזור לבד. בית הספר שלה מרחק כחצי שעה הליכה, והיא חוזרת עם אופניים (=כעשרים דקות). לפעמים אם היא מעדיפה לא לקחת אופניים - ברגל. יש לה גם יום אחד רחוק יותר של מרחק שעה הליכה שאת זה היא תעשה באוטובוס בע"ה (כחצי שעה). ונצייד אותה בימים האלה בטלפון פשוט.

אני חושבת שכתה א' זה צעיר בשביל לחזור לבד בכל מקרה (גם באוטובוס וגם ברגל). באוטובוס צריך לחשוב גם מה קורה אם הוא מפספס תחנה? זה יכול להיות מלחיץ.

אולי יש דרך לתאם עם הורים אחרים או ילדים בוגרים שהוא יצטרף? אפילו לקבוע עם ילד בוגר בתשלום (עשינו משהו כזה ליום אחד בשבוע שלא היה לנו פתרון אחר בשנה שעברה)

עדיף לחפש ילד אחראי בתשלום שילווה אותו עד מקום מוסכם בשכונה.

בבית יהיה מי שיחכה לו?

אצלי כולם בשלב כזה או אחר חזרו באוטובוס בכיתה א' לבד, אבל לא מתחילת השנה והם בוגרים ועצמאיים מאוד.

אנחנו רק בתחילת השנה, יש שנה שלמה לסלול את הכביש.

בכל מקרה תחשבו גם על אמצעי תקשורת ומעקב מיקום אחריו.

ובכל מקרה הייתי שולחת לבי"ס טוב, גם אם זה יצריך מאחד ההורים לצאת מוקדם. ביה"ס טוב זה ממש ממש חשוב, מסגרת לא טובה זה המון התמודדויות שיגזלו זמן יותר מלדאוג לתחבורה בטוחה.

וגם זה רק בימים שלא יכולתי להוציא או נתקעתי. בבקרים הייתי לוקחת..

אבל אני חרדתית

מדובר על אוטובוס, כי ברגל רחוק

ךמרות ששלי בכיתה א כבר היה חוזר מדי פעם לבד.

אבל בית הספר במרחק של דקה הליכה. אני רואה אותו מהבניין

זה מבחינתי גיל 9+ ולא מתאים לגיל 7.

אוטובוס צריך גם קצת להתאמן איתו יחד או עם ילד גדול יותר מהבית ספר.

אגב גם להיות בבית לבד לא מתאים בגיל 7 אולי לממש מעט זמן.

לא פחות מגיל 12

לעניות דעתי

אבל אני היסטרית.

רגלית לבד- מגיל קטן יותר, אבל השאלה אם אפשרי.

(בדיוק היום נסעתי באוטובוס לעבודה, והזדעזעתי ממה שהולך בשעות של תחילת וסוף הלימודים באוטובוסים. צפוף ורועש, ילדים ונערים דוחפים, מקללים וכד'. לא הייתי נותנת לילדים שלי לעלות ככה לבד, גם לא לבן בכיתה ד').

אבל אולי תהיו זכאים להסעה?

נראה לי שאצלנו ממרחק מסוים זכאים להסעה.

(ואגב, אני לדעתי הייתי בוחרת בכל מקרה במסגרת השניה, ובפועל מוצאת פתרונות. זה ממש חשוב בעיני. שווה לי להפחית משרה או לג'נגל בהסעות בשביל מסגרת יותר טובה. אבל העבודה שלי יחסית גמישה ב"ה)

שהיא לא עד הבית, לא בהלוך ולא בחזור

מצאתי ילדון חמוד ואחראי בכיתה ה' שמוכן לשמור עליו בהסעה, לוודא שעולה/יורד וכו', ואני משלמת לו 2 שקל ליום (בתיאום עם ההורים כמובן)

כילדה הלכתי הרבה פעמים הרגל לביהס אבל רק עם אחיי הגדולים/ חברות (נניח אבא שלי היה מוריד אותי אצל חברה שגרה קרוב בבוקר והולכת איתה יחד)

זה נשמע לי גיל ממש צעיר

אגב הילדים שלי לומדים מרחק 15 דק נסיעה בבוקר ( בלי פקקים. וכמעט תמיד יש😵‍💫) עכשיו עוד מסיימים בשנות שונות וזה קשוח אבל שום סיכוי לנסיעה בתחבצ בקרוב מבחינתנו, כיתות ב וג

וכשאני חושבת על זה,גם אם נניח היו לומדים בביהסשהכי קרוב לפה מרחק 10 דקות גג ברגל לא הייתי נותנת להם ללכת לבד, גם לא כשהם ביחד

אני התחלתי לנסוע באוטובוסים בכיתה ח וגם אז לא לבד. וגם ז העדפתי ברגל חצי דרך עם חברה ולא באוטובוס כי העומס וכו

אי אפשר לסמוך על אוטובוסים. לפעמים לא מגיעים, מפוצצים, מפספסים תחנות...

7-8 רק ילדים שגרים בבניינים הסמוכים לביה"ס ללא חציית כביש

9 ילדים שצריכים לחצות כביש אחד עם משמרת הזה"ב

10 ומעלה חוזרים לבד ברגל/ אוטובוס

1. אני הלכתי לקורס שהתחיל כשהייתי בשבוע 32/33 בערך. גם כן ידעתי הכל, ועדיין הרגשתי שתרם לי להקדיש לזה זמן ופניות.

2. טבלתי אחרי 4+0, 3+6, ו5+0 בהתאמה לידה ראשונה עד שלישית.

3. לא היו לי תפרים בכלל, חזרתי לקיים יחסים במקווה אחרי 4 שבועות בדיוק ולא היו כאבים בכלל בכלל

בשעה טובה בהצלחה!

לגבי קורס - השאלה לדעתי מה את רוצה לדעת, יש כאלה שרוצות לחוות את הלידה בצורה מסוימת ובשביל זה לא מספיק רק הידע הפיזיולוגי וכו'. וגם בקורס נותנים לך קצת שיטות לגבי התמודדות עם הכאב והצירים אז בכל מקרה יש מה להוסיף על השלבים הטכניים של הלידה

טבילה - ממש משתנה, אצלי בסביבות החודש וחצי אם אני זוכרת נכון

ולגבי יחסים - שוב, משתנה ממש. רוני_רון כתבה לך את הקיצון האחד אז אני אהיה לקראת הקיצון השני - עד היום (שנתיים בערך) אחרי הלידה אני מרגישה לפעמים את הצלקות ביחסים. זה ממש תלוי במה שהיה לך בלידה וכמה נקרעת

שיהיה לך בקלות ובשעה טובה ובלי תפריםם 🌸

ללידה, כדאי ללכת למשהו זוגי, המתייחס לפן הזוגי, רגשי.. זה לא פחות חשוב מהפן הפיזיולוגי. שבעלך ואת כמובן תבינו את הרכבת הרים ההורמונאלית, הרגשית שאחרי לידה. שישמע כמה חשוב שאת תנוחי אחרי הלידה...

לגבי דימום- לרוב עשיתי הפסק אחרי שישה שבועות מהלידה, זה אומר לטבול 7 שבועות אחרי הלידה. הדימום החזק רק כמה ימים אחר כך זה רק טיפטופים , עוצר וממשיך אחרי כמה ימים שוב .. אז לא לנסות לעשות הפסק אם יש רק יום אחד נקי...

יחסי אישות - ב"ה ממש לא חייב לכאוב .. ההמלצה הרפואית 6 שבועות אחרי לידה.

טבילה בין חודש לחודש וחצי

יחסים ללא כאבים, לא זוכר מתי אבל לקח זמן לגוף להתרגל.. לא מיד

בשאר הלידות ב"ה לא כאב אבל לידה ראשונה זה קצת טראומתי, לי לפחות.

לי לקח 7 שבועות בלילה הראשונה ו8 וחצי שבועות בלידה השניה 😒

לגבי 3.

לידה ראשונה 12 שבועות, שניה 8, שלישית 7 שבועות, רביעית 9 שבועות חמישית, 7

1 חושבת שכדאי, זה חשוב גם עבור הבעל

2 אצלי חמישה שבועות (לידה ראשונה והקפדתי ממש לנוח)

3 שבעה שבועות ורק בחודש- חודשיים האחרונים יכולה לומר שזה לגמרי לא כואב

לוקח לי חודשיים וחצי בערך

זה תלוי בכ"כ הרבה דברים (הנקה/מניעה/חוזק גוף וכו')

נטהרתי בין 4 ל5 שבועות

2 לידות עם תפרים

עבר בשלום

לא עשיתי אף פעם קורס אז לא יודעת לענות.

בין חודש לחודש וחצי. בגדול- ככל שתנוחי יותר ככה תחלימי מהר יותר. 6 שבועות כמה שפחות להסתובב. בטח שלא לצאת לקניות וסידורים. לא להרים סלי כביסה, לא לעמוד לשטוף כלים. הרבה נשים מספרות שכשהן מסתובבות הכתמים או הדימום חוזר גם אם היו כבר כמה ימים בלי כלום. הפסק עושים רק אחרי כמה ימים שנראה לך שאפשר, כי יכול להפסיק לכמה ימים ואז לחזור בגדול. ולשאול רב על כל ספק!! יש הרבה הקלות אחרי לידה.

כל אחת מרגישה אחרת. וגם אצל אותה אישה יכול להיות שונה מלידה ללידה. יש רופאים שממליצים לחכות 6 שבועות. יש נשים שמקפידות על זה ויש שלא. יש שחוזרות להכל אבל המקום קצת רגיש, ויש כאלה שצריכות זמן. יש כאלה שההנקה גורמת ליובש שם.

והזכירו כאן, ואוסיף גם, יש רכבת רגשית אחרי לידה. פתאום נשים מוצאות את עצמן רבות עם הבעל על כל דבר. או בוכות בגללו או בגלל אנשים אחרים שרוצים לעזור בדרך טובה או פחות.. והכל לפעמים נראה כמו הר גדול... לאט לאט הדברים מתאזנים. גם ההורמונים. וכדאי להכיר את זה. זה נורמלי. זה טבעי. וזה יעבור.

בעז"ה בבריאות, בידיים מלאות

ועם הרבה תפילות על הכל.

כי את הקורס התחלתי ממש מאוחר אבל הוא היה קצר ולא מוצלח אז לא ממליצה.

2. מאוד משתנה. בגדול הכי מוקדם ששמעתי זה סביבות 3.5-4 שבועות אבל יש כאלו שלוקח להן אפילו קרוב לחודשיים ויותר אז תתאזרי בסבלנות. אצלי ספציפית בשתי הלידות 7 שבועות בדיוק אחרי. לידה ראשונה ניסיתי קצת קודם ולא הצלחתי והיה הרבה עוגמת נפש והרבה רבנים ובודקות מעורבים.... לידה שניה מלכתחילה ניסיתי 6 שבועות אחרי והלך מושלם בלי שום בעיות.

3. מאוד תלוי בתפרים ובמי שתפר. לי היה תפר רציני וארוך וגם תפירה לא מוצלחת במיוחד ואני שנתיים וחצי אחרי ועדיין כואב מפעם לפעם (מאז כבר עברתי עוד לידה אבל לא היו בה תפרים)

ממש ממש,ממש לא ממליצה.

חלשה נאד, מתפרקת ומקבלת שריטות. התנסתי גם עם ספרוטליין והיא פחות נוחה מהן.

תודה רבה

מה הכוונה בחלשה?

איכשהו.. הנסיעה שלה פחות חלקה מעגלות אחרות להרגשתי.

אבל הטיולון היה לנו זוועה, כל רגע החלקים התפרקו, הלכנו פעמיים לחנות לקבל תיקון על האחריות ואמרו לנו שככה זה. מהר מאד התייאשתי וקניתי טיולו אחר

איזה שנתון ספציפי

גם בדודה של בעלי אותו סיפור, גם אחותה

וכשבאנו לקנות שאלנו המוכר אמר לנו כן הם סחדרו את זה (מה שהתפרק לך היה הידית שמשכיבה את הטיולון?)

לא ידענו כן או לא להאמין אבל ממש אהבנו את העגלה והיה לנו שווה

ברוך ה' חמסה היא בריאה ושלמה לנו 😅

מעניין מאוד

האם היה לך מקרים בהם התינוק שכב באמבטיה והחליק כלפי מטה?

עברה שתי ילדות

עד גיל שנה לכל אחת בגיל שנה אני מעבירה לטיולון פשוט ומאחסנת לילד הבא

להרגשתי היא יציבה וקלילה

נוח לקפל ולפתוח גם ביד אחת

הרגליים מתקפלות ממש דק לי זה היה משמעותי

והיא יפייפה שזה כיף תמיד

ברוך ה' לא נשרטה לי מידי או משו (בילדה השנייה כשהוצאנו אותה היא היתה נראת חדשה, עוד מעט בעז"ה נוציא שוב ונראה איך תראה לנו עכשיו לשלישי חח)

ולא נתקלת במצב שכשהתינוק באמבטיה הוא גולש כלפי מטה?

היא לא נוטה, אם לזה כוונתך

הילדות שלי פיצפוציות ממש אז הן כן 'נעלמו' מידי פעם חח אבל לא משו מורגש

האמבטיה ב180 מעלות.

מעולם לא קרה לי. היא יחסית גדולה האמבטיה, זה נוח.

יש לי את הישנה יותר 3 נראה לי.

אני זוכרת שהפריע לי שאת הגגון צריך לפתוח בעזרת 2 ידיים עם לחצנים בצדדים, זה לא פרקטי שמחזיקים את התינוק.

ובנוסף הטיולון ממש גבוה, גם ילד בין שנתיים מתקשה להעלות לבד וצריך להרים ולהוריד אותו.

לכן די מוקדם עברתי ליויו, במיוחד כשהייתי בהריון צפוף.

חוץ מזה היא אסתטית, די קלילה בגדול רוב הזמן נהניתי ממנה.

אם אתם באזור עם שבילי דרך זה פחות מתאים, הגלגלים דקיקים.

זה תלוי כך בך, אם את אוהבת בהרגשה עגלה מאוד קלילה או עגלה מסיבית שמרגישים יציבות וחוזק.

כי היא נוטה יותר ליתרון של הקלילה.

קצת תהיי עייפה אבל תצליחי לאכול וזה הכי חשוב

החיסרון שזה די יקר

וגם אומרים שזה גורם לעייפות, תכלס לא יודעת אם העייפות שיש לי זה מההריון או מהבונגסטה אבל עייפות זה לא נורא ביחס לבחילות.

ניתן לקנות כמות מועטה של כדורים ולנסןת. לוקחים בערב לפני השינה.

לא לכולם זה מאה אחוז אפקטיבי, אבל להרבה כן

מה שכן זה גורם לעייפות ויש הנחיה למי שזה מעייף אותה שלא תנהג

כבר אין את התחושה המגעילה הזאת של בחילות כל היום?? כל ריח קטן מגביר בחילה?

או שזה רק טכני עוזר להקאות?

אפשר גם לקחת רק אחד לפני השינה נגיד

אבל לא תוך יום, זה לקח כמה ימים

ומוסיפה שבאזור חודש רביעי כן היה לי קצת בחילות אבל עד אז ממש לא היה לי

אם הייתי בתפקוד של 40 אחוז, ומקיאה 3 פעמים ביום, ובגדול מחכה שרק היום יגמר..

אז עם הבונג'סטה אני בתפקוד נגיד 70 אחוז, מקיאה פעם אחת ויחסית לא סופרת את הדקות שהיום יגמר .. שווה את זה לגמרי.

גם b קומפלקס מפחית את הבחילות משמעותית, אבל לא גורם לעייפות מטורפת כמו הבונגסטה

הרופאה שלי אמרה שזה בסדר להחליף זמנית במקום פרנטל על סוף השליש הראשון

לא יודעת איך אפשר לקחת אותו עם בחילות..

אבל לי זה לא עזר בכלל,

סתם עשה אותי עייפה מאד ומסטולה כזו,

אבל גם זופרן לא עזר לי, אז אולי זה קשור לעוצמה של הבחילות

את יכולה לקנות רק 10 כדורים ולנסות ואם עוזר אז לקנות את כל החבילה.

כדאי לנסות בכל מקרה, מקסימום פשוט מפסיקים.

לי יש הקאות חמורות ממש (ירדתי בינתיים 6 קילו מתחילת ההריון, אני בתחילת שליש שני עכשיו וזה כרגע עדיין ממשיך)

ניסיתי בונג'סטה ולא עזר בכלל

המליצו לי זופרן אבל פחדתי כי הבנתי שזה לא ממש כדאי....

אני קצת בעודף משקל אז אני בהתלבטות אם כזה נורא הירידה במשקל בשביל לקחת כדור שלא מומלץ בהריון.... זה לא שאני בתת תזונה....

לא נחשב ללא בטוח. אף אחד לא משקיע משאבים לבדוק את זה במאה אחוז וממליצים להתנהל לפי הערכת סיכונים של הרופא

ההקאות גרועות לא בגלל הירידה במשקל- בעיקר איבוד נוזלים וריקון ויטמינים, ברזל, חלבונים וכו'

אפשר להיות בעודף משקל אבל תת- תזונה...

יש עדיין בחילות אבל משמעותית פחות

הכדור גרם לי לעייפות מטורפת בהתחלה

כמו כדור שינה.

אחרי כמה ימים העייפות די עברה

לגמרי שווה בעיניי

איזה חמודות

אני חוששת לנסות כי אני נוהגת לעבודה כמעט שעה לכל צד

בכל זאת שווה לנסות?

אולי תקחי אחד לפני השינה ואחד כשאת מגיעה לעבודה

ואז להצמיד למיטה. פעם מישהו נתן טיפ איך אפשר לעשות את זה

לנו יש מתחברת של תאומים, והורדנו לה את הגלגלים כדי שתיכנס מתחת למיטה.

זה מה שהיה לנו עם הגדולות ואז נשארו בזה עד מיטת מעבר פשוט חיברנו להם את הדופן חזרה

אבל עכשיו זה נשבר וגם הציטה שלי עם מסגרת (שכאמור, נמוכה מהמזרון)

המזרון של המטחברת יושב גם על המסגרת עצמה.

שמנו חתיכת בד, לא זוכרת בדיוק מה, גלגלנו וששמנו שיהיה צמוד המיטת הורה למזרון של התינוק.

מבחינת הרגל, אצלנו המטחברת לא הייתה צריכה להיכנס מתחת למיטה שלי,

העיגון הוא במסגרת, לא מלמטה.

אפשר לקנות חלק לעיגון שנצמד בכל עובי דפנה.

אצלנו ספציפית הצמדנו את המטחברת לקיר אז בכלל לא הייתה בעיה, אבל העיגון היה בכל מקרה חזק.

הזמנתי מתחברת גדולה עד גיל גדול אבל עוד לא קיבלתי אז לא יכולה להמליץ.

מה שכן רואים אצלהם בתמונות חיבורים של מיטות עם רוחב מסגרת כמו שאת מתארת אז נראה לי שאין בעיה עם זה.

בעיקרון כמה ימים אחרי הזמנה הם שולחים לך קישור בו את ממלא את המידות המדוייקות של המיטה שלך + תמונות של המיטה והם עושים את ההתאמה.

את יכול לוודא איתם לפני כדי להיות בטוחה שאין בעיה עם המידות של המיטה שלך.

אני עם מיטה עם ארגז במסגרת, הצמדתי את העריסה לקיר המיטות כבדות ולא היה צורך ברצועה. הסתדר לי גם עם מטחברת המקורי וגם עם עריסה מבד (דוקא השני פחות אהבתי).

קניתי מתחברת בד של ספורט ליין דגם נועה

הגלגלים היו צריכים לכנס מתחת למיטה שלי ויש ממש רווח קטן בין המיטה שלי לרצפה ולכן לא נצמדה.

בחודש הראשון הייתי אצל אמא שלי עם המתחברת, ישנתי שם בהיירייזר אז כן יש מקום להצמיד את המיטה, אבל עדין זה לא היה מחבר לחלוטין כי שם רוכסן שאפשר לפתוח את הדופן של המתחברת והיה מן מחיצת בד שאי אפשר לפתוח שהפרידה בין המיטות.

זה היה לי מאוד לא נוח ולכן אני מתכוונת למכור או למסור אותה ולקנות בפעם הבאה מתחברת עץ שמורידים דופן והרגלים שלה ישרות ומתחברת בקו ישר לגובה המזרון שלי ואז יהיה לי יותר נוח להניק בשכיבה ולהחזיר למיטת תינוק.

היתרונות שכן היו לי

יש גלגלים ואפשרות לסגור את הדופן עם רוכסן אז אפשר להוציא לסלון וכזה וזה בטיחותי...

מעץ

מורידים דופן.

הרגלים עומדות ישר על הרצפה בלי חלק מאוזן שנכנס מתחת למיטת ההורים.

ולגבי המסגרת, אני לא יודעת מה אמור להיות בתכנון המקורי, כי היא אצלי בהשאלה. מה שאני עושה, דוחפת את המזרון שיהיה צמוד למזרון שלי, ואת הפער שנוצר בצד השני שרחוק מהמיטה שלי מגלגלת שם לאורך המזרון שמיכה דקה של תינוקות ושמה שם שהמזרון לא יחזור לרווח שנוצר, ושהתינוק לא יתגלגל לשם.