אבל כן יותר חמוצים מלוחים...

התחלתי לאהוב מיץ תפוזים🙊🙊🙊

זה היה ההיריון של התאומים.

שני בנים היו בבטן

אבל באופן כללי לא הרגשתי הבדלים בין ההיריונות של הבנים לבין ההיריונות של הבנות...

אולי רק בטא גבוהה יכולה להצביע על זה.

אני גיליתי רק בא"ס הראשון 🤷‍♀️

וואו, שרשור מגניב ממש, אני איתך

היו לי בחילות, מצבי רוח ועייפות בשליש הראשון. לאורך כל ההריון היו לי צירי ברקסטון מורגשים ולפעמים גם כואבים. המון אזעקות שווא של אולי עכשיו הלידה.

בהריון עם הבן, חוץ מרגישות לריחות וסלידה משוקולד, לא היה כלום כל השליש הראשון. לא היו שום צירים מורגשים, כולל כשראו אותם במוניטור. כמעט ילדתי מוקדם בגלל זה. בנס הייתי בבדיקה שגרתית באותו יום וראו משהו אז שלחו אותי למיון והצליחו לעצור את הלידה.

הריון עם בת עוד לא היה לי 

אני מכירה ממש מקרוב לפחות 3 נשים שחוו הרבה יותר בחילות בהריון של הבת. וגם לי היה ככה.

בהריון של הבן ממש קצת בחילות אבל היה לי ממש כבד ואני חושבת שהיו לי ורידים.

עד שגיליתי את המין בשבוע 14 הייתי בטוחההה שיש לי בת

בקיצור

תמשיכי לנסות לנחש כי זה באמת כיף לדמיין

אבל רק שלא תופתעי

כי לפי המחשבון הזה הגיל שלך הוא לא מה שאת חושבת.

מתחיל עוד קודם כשאת היית עובר.

לא שאני מבטיחה שככה זה יצליח

אבל סתם נזכרתי בפרט הזה כי ניסיתי פעם לחשב..

איך יכולים להיות תאומים בן ובת לפי המחשבון הזה.

אבל עובדה שיש הרבה זוגות כאלו, אז זה אומר שהמחשבון לא הגיוני...

בהריון השני היו יותר בחילות, לא הקאתי בכלל, כמעט ולא היו חצ'קונים והייתי יותר רחבה. הייתי בטוחה שזה בן ואז נולדה בת

מלא בחילות והקאות עד סוף ההריון, מצבי רוח, עייפות מטורפת ומה לא

לא יכולתי לאכול כמעט כלום

בהריון של בן ב"ה הריון מדהים, בלי בחילות כמעט בכלל ובלי רגישות לריחות וכו' בלי עין הרע

הורמונים ועייפות סבירים להריון, לא משהו מוגזם מדי

יש לי בן חמוד בבית, וההריון שלו היה די תותים, חוץ מקצת עייפות, לא היו כמעט בחילות.

ועכשיו אני בהריון, עוד לא יודעת מה יש לי אבל השליש הראשון זוועה, מלאאאא בחילות בלתי נגמרות. מגעיל לי כל היום. ועייפות קיצונית.

הלוואי שיש לי בת😊

ובכל זאת יש לי שתי בנות

ואני עד הלידה לא ידעתי והייתי בטוחה שיש לי בן. ברמה שקניתי שמלה במחשבה שתהיה לברית.

יש לי בן!!!

אז ההבדל בין ההריונות לא מצביע אצלי על מין העובר

2 הריונות עם בנים ועם היפראמזיס חריף.

מה יהיה בהריון עם בת??

אני מתה מפחד.

ואולי תלדי רק בנים? אי אפשר לדעת

היו הרבה יותר קשים

הצורה של הבטן

אצלי כן רואה שבבנות יותר מתרחבת

וגם בסוף יש לי יותר נפיחות הורמונלית כזאת בפנים

ובבנים בטן יותר בולטת החוצה ופחות מתרחבת

אבל זה דברים שרואים אחרי שבמילא יודעים אם זה בן או בת חח

מצד תסמינים וכו אין הבדל

אצלי ההתחלה ב''ה ממש קלה יחסית בלי בחילות

בכל המינים

והסוף קשוחחחח מאוד לכולם

קיצר לא עזרתי חח

אצל הבת היתה קטנה ועגולה ומתוקה ואצל הבנים ענקית ומרוחה.

עכשיו עם בת יש כאלה שאומרים לי שאני קטנה ויש כאלה שגדולה (מישהי שאלה אותי אם יש לי תאומים חח...) אז לא יודעת מה אני, מרגישה ענקית בכל מקרה.

אבל באמת חושבת שהכל שטויות ואין באמת הבדלים בין בנים לבנות.

הבכורה שלי בת והיה הריון ממש מהמם, אח"כ שהגיעו הבנים חשבתי שזה הבדל בין בנים לבנות.

עכשיו שוב בהריון עם בת ויותר קשה מההריונות הקודמים... אז כנראה זה גם העניין שמהריון להריון קורה משהו לגוף מה לעשות.

אבל באמת היה לי הכל מהכל בכל ההריונות, ומניסיון עם שני המינים א"א לחלק את התסמינים לפי מין העובר.

ממש באלי לדעת מה יש לי

מקווה לדעת שבוע הבא, בעז"ה😊

הרופא הביא לי שבוע שעבר הפניה לעוד שבועיים...

אבל אני במתחחח

עכשיו שבוע 13 אם אני קובעת לשבוע הבא כבר יראו?

על בת

אבל במכשיר של סקירות, לא בא"ס רגיל

(לא הייתי בסקירה, מעקב הריון בסיכון שישב בחדר שגם עושים בו סקירות)

נראה לי בא"ס רגיל אפשר לראות כמה שבועות אחרי

לפני שבוע הרופא אמר שנראה לו אבל הוא לא בטוח אז נלך עוד 3 שבועות...

אצלי ראו בשבןע 13+4

מכשיר פשוט ודי ישן אפילו

וגיל ההריון היה ממש מדוייק 

אולי סתם חשבתי אז שזה בגלל המכשיר

בלי קשר הוא גם היה רופא עם נסיון

זכור לי גם שכשעשיתי את השקיפות ב12+3 או משהו כזה-

הרופא אמר לי שב12+5 הוא כבר יכול לראות, מי שעושה שקיפות ממש בסוף הטווח הוא יכול להגיד לה

לא יודעת כמה אמין בשבוע כזה

הוא אמר שהוא חושב...

אבל אני רוצה לדעת בטוח חחח

אצלי ראו ב14+0

אפילו אני ראיתי...

הביוץ היה ב3 ימים איחור, כך שזה 13+4.

לא היה משהו מיוחד

בהריון של הבנות מלא אבל מלא חצקונים ונפיחות בבית שחי (הרופא אמר שבלוטות חלב או משהו כזה) והחזה גדל מוקדם ממש..

שאר הדברים ממש משתנה מהריון להריון.. 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷