גיל שנתיים המתישאני10

יש לנו ילד בן שנתיים וקצת, עדין מקסים וטוב לב.

ובו זמנית הוא פשוט מתיש אותנו. תוהה אם זה פשוט אמור להיות ככה ורק הזמן יעזור או שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות:

1. בדיקת גבולות - כלללל הזמן!

הוא עושה משהו, אנחנו אומרים לו לא, הוא ממשיך, אנחנו אומרים לו שאם הוא ימשיך אז × (נגיד ניקח את המשחק או משהו אחר) - ממשיך, לוקחים לו. והוא מבין! למה לקחנו לו, אבל עדיין המשיך למרות שידע מה יקרה.

זה מבאס אותי ולא בא לי שמערכת היחסים שלנו איתו תהיה איומים ועונשים. אבל הכל צריך להיות רק בדרך שלו, וזה פשוט לא אפשרי..

2. אם הוא עושה משהו רע ומקבל עונש שבאמת מבאס אותו - הוא אומר סליחה ומצפה שנבטל את העונש. אני מסבירה לו שהסליחה היא חשובה כי זה מראה לי שהוא מבין שזה לא היה התנהגות טובה ואני כמובן סולחת לו, אבל העונש נשאר כדי שהוא ילמד.

והוא לא מצליח להבין את הקטע הזה. אני מגזימה? הציפיה שלי להבנה מצידו לא תואמת גיל? מצד אחד אני מרגישה שזה מבאס אותו וגם גורם לו להרגיש שאין טעם לבקש סליחה במצב כזה ומצד שני אני לא יכולה לאפשר לו לעשות כל דבר (וזה כולל למשל להרביץ) ואז לצפות שהכל יימחק בשניה שהוא אומר סליחה..

כן אציין שאולי אנחנו גם מבלבלים כי יש סיטואציות שבאמת הוא עשה משהו לא כזה גדול ואנחנו רק מצפים שיבקש סליחה ואז אין טעם להמשיך למנוע ממנו משהו.

אנחנו כמובן מבהירים לו מתי הסליחה זה המעכב של הדבר ומתי לא, ועדיין לא מרגישה שהוא מבין הכל.

3. שינה. או יותר נכון חוסר שינה... ההרדמה שלו יכולה לקחת 3 שעות! נכון יש ימים שהוא לא מתעייף עד הסוף (בעיקר שבתות), אבל עדיין זה לא הגיוני שבן שנתיים ילך לישון ב22.. ומצד שני הוא פשוט מסכן כי הוא מתהפך במיטה מנסה לשחק עם עצמו/איתנו ולוקח לו שעות עד שנרדם.

4. בכי לא הגיוני - כשקורים דברים לא כמו שהוא רוצה הוא ממרר בכזה בכי שאפשר לחשוב שקרה משהו חס וחלילה. זה יכול להיות משהו קטן או גדול, ובמיוחד במיוחד כשאנחנו מושיבים אותו עלינו כדי לדבר איתו אחרי שעשה משהו אסור (נגיד הרביץ או זרק משהו על מישהו) והוא מבין שעשה משהו לא בסדר והוא פשוט בוכה בצרחות מטורפות דקות ארוכות ארוכות ארוכות

5. מטרנה - הוא ממש מסרב להיפרד מהמטרנה. באיזשהו שלב קלטנו שזה הפך להיות הבריחה שלו כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו. לא הרשינו משהו - מטרנה. נעלב - מטרנה. וכו וכו. לקח הרבה זמן והצלחנו להוריד את זה לבקבוק אחד לפני השינה בלבד. אם מתעורר באמצע הלילה ומבקש מקבל גם כן, אבל זה יחסית נדיר. אני לא חושבת שהוא צריך גם את הבקבוק של לפני השינה אבל זה גם קטע של קנאה בתינוקת שכן מקבלת מטרנה וגם לא ממש יודעת איך מפסיקים לו את זה. במיוחד שלפעמים הוא באמת פשוט רעב כי לא אכל דברים מספיק משביעים בא.ערב (נגיד אכל גבינות ודג וירקות ממש יפה אבל לא אכל פחמימה בכלל, אז זה לא באמת משביע ללילה)

6. רגישות - הוא רגיש בצורה ממש יוצאת דופן. הוא יקבל את ההערה הכי קטנה בעולם ממישהו, וזה אפילו לא צריך להיות נזיפה, סתם אמירה הכי קטנה, הוא פשוט קופא לא מוכן להמשיך בפעילות שעושה, משפיל מבט נצמד אלינו (אם ההערה מאיתנו אז מתכנס בתוך עצמו), בטח ובטח שלא יתקרב לבנאדם שהעיר לו. זה גם יכול להיות מישהו אהוב עליו נגיד סבתא שלפני שניה שיחק איתה בכיף ורק אמרה לו לא לעלות עם נעליים על הספה, כן? ואמרה את זה הכי בנחת ובטוב. באמת. אבל זה היה הערה והוא פשוט משתבלל.

אנחנו ממש מרגישים שיש לו פחד פנימי להיות לא בסדר במשהו וכל פעם מחדש אנחנו מסבירים לו שאוהבים אותו ושהכל בסדר ולא כועסים עליו וכשכן כועסים אז שגם כשכועסים אנחנו אוהבים והכל טוב והוא מקסים ואהוב וכל פעם ה"הפשרה" שלו אחרי דבר כזה יכולה לקחת המון זמן..חוץ מזה יש לו קשרים בינאישיים ממש תקינים פלוס. יש לו חברים בגן הוא משתולל איתם והכל טוב. הוא כן ילד די רגיש באופן כללי כמו שמובן. אבל אני מרגישה שאנחנו כנראה לא הבנו איך לנתב את האובר רגישות הזאת בצורה נכונה כי לא סביר שכל פעם מחדש נצטרך לעבור את אותה סאגה..


 

זה הדברים העיקריים שמטרידים אותי כרגע ואשמח לשמוע תובנות או רעיונות על נקודות ספציפיות או משהו כללי יותר

 

הוא נשמע ממש מתוקחרות

אני חושבת שבגיל הזה כדאי יותר הסחות דעת, לקחת אותו למקום אחר, להביא פעילות אחרת, ולא עונשים...

נשמע שמלחיץ אותו כשמדברים איתו אחרי שעשה משהו לא בסדר... כדאי להגיד במשפט אחד ולקחת אותו לפעילות אחרת...

בטח יבואו המומחיות ויוסיפו עוד דברים חכמים.

המון בהצלחה!!

זה גיל מתוק ומאתגר

כמה דברים שעלו ליעטלף עיוור

דבר ראשון זה נורמלי ממש!

גיל שנתיים זה חתיכת גיל😅


לא נותן לי לערוך נורמלי אז רק מוסיפה שאני ממש ממליצה על הפודקאסט של עינת נתן עם הילה קורח, בעיקר הפרקים הראשונים.

ועוד משהו שלמדתי מ @oo זה לזכור שהם ילדים קטנים! ממש! ומרחב הטעות שלהם יכול להיות עוד יותר גדול.

(מקווה שאני מדייקת)

 

1. הייתי מנסה להתמקד יותר במה את *כן* מרשה ולא מה לא אפשרי ואם אפשר לתת לו 2 אופציות לבחירה אז עוד יותר טוב.

גם מתרגל את שריר הבחירה, גם מוציא את כל האגו מחוץ למשחק.

2. בשביל מה הסליחה? למי זה עוזר ולמה?

באמת שואלת כי אני בתהיות לגבי זה.

אבל באופן כללי אני מאמינה יותר בסיבה ותוצאה ולא בענישה.

וגם, בסופו של דבר גם הורה הוא בנאדם ומותר לי לטעות ולחזור בי, זה דווקא לימוד ממש חשוב.

3. הוא במעון? ישן צהריים? אם כן אז זה מה שקורה, 22 זה עוד בחסד למרבה הבאסה.

4. הכי תואם גיל בעולם! חיבוק על זה❤

אני משתדלת לתמלל רגשות, לנסות להבין אם הוא עצבני, מאוכזב, מתוסכל. לשקף לו את הרגשות. לא תמיד מתאים בזמן אמת. אחכ בדרכ מרימה לחיבוק ארוך ומנחם ומגע.

לפעמים אני יכולה לדבר על מה שקרה גם אחכ. להגיד וואלה תראה איך היה מתסכל ואיך מצאת בתוכך את הכוחות להתגבר. אבל אולי זה לגיל קצת יותר גדול.

5. בגלל שכתבת שזה יושב גם על קינאה לא הייתי ממהרת להפסיק. אולי לנסות לדלל ממש בהדרגתיות.

ואיזה יופי הוא אוכל ארוחת ערב! הלוואי אצלי ככה..

6. יש לי אחת כזאת. מהמם איך שאתם מתווכים לו שאתם אוהבים אותו למרות הכל.

אני משתדלת לראות איך למנף כל תכונה שהיא למקום חיובי.

האמת שאני גם קצת כזאת אז מאוד מזדהה עם הבת שלי. והיא באמת כזאת רגישה לאחרים שזה ממיס.

אז בעיניי אין צורך לשנות את זה, אולי למנן את זה טיפה אחרת.


 

וואי אף פעם לא יצא לי לכתוב כזאת תגובה. אני בדרכ מהנעזרות. מקווה שיהיה לתועלת😘

חיה עם אותו גיל טל..

מתלבטת לפעמים על שאלות דומות לשלך..

באופן כללי נשמע לי שהציפיות שלך לא תואמות גיל. הוא בן שנתיים... לדבר איתו על מה שעשה, להבין שעשה משהו ויש עונש - נראה לי גדול על ההבנה שלהם בגיל הזה (כלומר הוא יבין שלא מקבל משהו, אבל זה לא יעזור לפעם הבאה.. זה גיל אימפולסיבי.. לא בטוחה כמה הוא מסוגל לשלוט בעצמו באמת לא לזרוק משהו כשהוא מתוסכל.. אז התפקיד שלנו הוא ללמד שלא זורקים, אבל לא לצפות ממנו לשליטה עצמית כמו שאצפה מילד בן 6..)

הסחות דעת זה אחד הדברים הכי יעילים... להפנות תשומת לב למשהו אחר, להמציא סיפור, ולהמשיך הלאה.. לא להתבחבש במה שהיה, הוא כבר לא זוכר מה היה לפני למש דקות וצריך שגם אתם תזרמו איתו.

בכי לא הגיוני - זה הדרך שלו לפרוק רגשות... כמה הוא יכול לדבר ולתמלל? בסוף הוא עדיין יותר קרוב לגיל הינקות מאשר לבגרות, הגיוני שהוא בוכה..

מטרנה - מותר לו להתנחם במטרנה. נכון שאם זה כל הזמן על כל דבר הייתי מפחיתה וממננת כמויות, או עוזרת לו להתמודד עם הסחת דעת אחרת, אבל בסה"כ גם אנחנו כשאנחנו עצבניות רוצות קפה או שוקולד, לא?

 

(המלצות: הבלוג של בהתהוות - היה פה קישור כמה פעמים בפורום, אתר+פודקאסט של רותי דריאל (לא צריך לקחת הכל, אבל היא נותנת עקרונות חשובים וראיה רכה ומכילה)

באופן אישי אני חושבת שגיל שנתיים זה מוקדם מדידיאט ספרייט

להבין השלכות.

אצלי אם ביקשו סליחה, היה נראה להם הגיוני שחוזרים לעסקים כרגיל ואני איפשרתי את זה.

אמר סליחה, הבין, מתקדמים הלאה.

ככה אני חושבת.

לגבי ארוחת ערב אני ממש מנסה לתת פחמימה משביעה, ואם משהו לא מספיק מישהו אני מגוונת בפחמימה שכן אוהבים : פסטה, אורז, תפוח אדמה, בטטה,פיתה, לחם, קרקרים, גרגירי תירס, גרגירי חומוס.

ילד שבע ישן יותר טוב, אם כי כאן אני מניחה שהוא ישן יותר מדי במעון.

בהצלחה 

הבן שלי באותו גילדיאן ד.

ואימאלההה איזה גיל מתיש!

גיל שנתיים הנורא זה מחמאה.

 

כנראה שהבן שלך ושלי שונים לגמרי. 

אצל הבן שלי זה מתבטא בלהגיד לא לה-כ-ל-!

מתנגד בכל הכח, ויש לו כח: להתלבש, להתרחץ, להחליף טיטול.

 

אלים קצת. מכות לילדים אחרים וגם לנו להורים.

עונשים זה נראה לו כמו פרס, מרביץ עוד פעם כדי לקבל עונש (בדר"כ העונש זה לעמוד בפינה 10 שניות).

 

בקיצור אנחנו עייפים ומותשים

שלא לדבר על הלילות, קם כל לילה בין 3-4 לפעמים.

 

בקיצור לא עזרתי לך חוץ מלחזק שזה גיל מאוד מאוד קשה.

ואני מנחמת את עצמי שזה יעבור בעז"ה והלוואי בקרוב.

 

כמה דבריםמי-לו-אים

דבר ראשון הכל תואם גיל ונורמלי


דבר שני


1.זה נורמלי שהוא בודק גבולות

אבל מציעה לך לשנות הסתכלות

הוא לא עושה לכם דווקא

הוא פשוט עסוק בעצמו

בלהבין את החוקיות של דברים

בלההתנסות.בלללמוד את המרחב


2. אם הוא מבקש סליחה בודאי שצריך להחזיר לו

זה ציפיה מאוד גבוהה לגילו

האמת גם בגיל הרבה יותר גדול זה ציפיה גבוה

כי ילדים צריכים להרגיש שיש אפשרות לתיקון אם טעו

ואם הוא לא מקבל חזרה אז למעשה לומד שאין דרך לתקן


3. לגבי שינה-והרדמות - ישן צהריים? כי בגילאים האלה אם ישנים במהלך היום זה כמעט תמיד גורם לקושי להרדם

כמובן שלא כולם..אבל הרבה


4. בכי- הרגישות הגיונית ומזכירה לכם שהוא עדיין קטן

שבגיל הזה

אסור להעמיס בשיחות מוסר כי זה לא השלב ולהוריד ציפיות


כשמרביץ

לקחת אותו הצידה כדי שלא ימשיך ולומר לו בטון מאוד ברור והחלטי- אסור להרביץ למישהו אחר..

בלי מלא מלל והסברים

בלי ךהתערבב רגשית ובלי ךכעוס

פשוט בהחלטיות אבל בעמדה מאוד יציבה ולא מעורבבת

ולהיות עקביים


ולא לצפות שיבצע הכל הוא לומד וזה תהליך

אם עקביים רואים שיפור

שני דבריםאמאשוני

1. לגבי השינה- מאוד הגיל שהשנ"צ כבר לא תואם את הצורך שלו ולכן בא על חשבון הלילה.

אין ממד פתרון- מאמא עצבנית ומותשת.


2. כל העניין ההתנהגותי- אפשר לשנות. הוא עוד פצפון, אם את רוצה להפסיק עם השיח של איומים ועונשים זה ממש אפשרי. ממליצה להירשם להדרכת הורים מסודרת. אני אוהבת את הכלים של תקשורת מקרבת.

יש את הבית להורות מקרבת ויש תוכנית של זיווה מאיר אם אני לא טועה (היא בטוח פתחה קורס של הדרכת מדריכים אני לא יודעת אם היא מעבירה קורסים בעצמה להורים)

לדעתי כל העניין של סליחה הוא ממש לא תואם גיל. גם ילד בן 4-5 לא מבין את המשמעות של בקשת סליחה.

הוא מבקש סליחה כי כועסים עליו או שהוא מבין שדרך אמירת הילה הזאת הוא ירוויח משהו.

אני לא מלמדת ילדים בני פחות מ4 להשתמש במילה הזאת בכלל כי זה לחלוטין חסר משמעות ולהיפגש זה רק גורם לזילות המילה.

רק מגיל 4 מלמדת ובעיקר מול סיטואציות שבין חברים שממילא הם סולחים מהר.

לאט לאט ובהדרגה המילה הזאת מכילה בתוכה יותר ויותר כוונה ומשמעות של ניתוח אירוע, הפקת לקחים, קבלה עצמית וראייה לעתיד.


בכי, מטרנה, רגישות- זה מעגל שמזין את עצמו.

מצד אחד הוא חווה מצוקה שהוא לא יודע ולא יכול להכיל אותה שכועסים עליו, מצד שני לא נותנים לו (או מנסים להפחית) את התלות באמצעי חיצוני שיכול לעזור לו להירגע, והתוצאה של זה היא פגיעות.

הוא בגיל שהוא לא מסוגל להכיל ניגודיות של "אני אוהב ואני כועס עליך בו זמנית".

תראי כמה אנשים מבוגרים לא יכולים להכיל את זה במובן האמוני בקב"ה לאחר אירועי 7 באוקטובר,

אז לצפות מילד בן שנתיים להבין את זה, לא תואם בכלל את רמת תפישת המציאות שלו.

אם מעירים לו שהוא עלה עם נעליים על הספה והוא נעלב, זה לא אובר רגישות. זה באמת מעליב. אפשר לומר לו במקום זאת, איזה גבוה אתה קופץ! וואו איך אתה מצליח? בוא תראה לי...

ולקפוץ איתו על הרצפה..

ואז לקחת אותו לקפוץ במקום אחר.

או שגם את כאילו באה לקפוץ על הספה ואז "נזכרת" שצריך להוריד נעליים קודם.

יש כל מיני דרכים איך לתווך לו את הכלל של "לא קופצים עם נעליים על הספה" חוץ מהערה ישירה תוך כדי מעשה שמכוונת ישירות אליו.

זה מביך וזה מבייש. תחשבי כאדם מבוגר היו מעירים לך לפני כולם ככה, לא היית משתבללת?


גם אם הוא זקוק לטיפול רגשי שיעזור לו לווסת את הרגשות שלו, זה בגיל מאוחר יותר.

כרגע הכל נעשה דרך תיווך של ההורים ולכן הדרכת הורים יכולה לסייע לכם מאוד.


המטרה שצריכה לעמוד לפניכם זה איך לבנות חוסן אצל ילדים, איך הןא ירגיש מבלי שתצטרכו להגיד את זה, שלא משנה מה הוא יכול להתמודד ותמיד ההורים יהיו שם בשבילו.

מתוך זה גם הרבה מאוד מהתופעות ההתנהגותיות יעלמו, אבל גם מה שלא ובכל זאת יישארו התנגדויות, תדעו איך להתמודד את הסיטואציה בלי לפגוע בחוסן שלו ותראו שהרבה יותר נעים לכם לפעול בדרך הזאת מאשר דרך איומים ועונשים שבסוף שני הצדדים יוצאים מותשים.


בהצלחה!

אני ממש אוהבת את דרך החשיבה שלךזוית חדשה

יש לך המלצה לפודקאסט או משהו ברעיון לשמוע עוד על דרך החינוך שלך?

או שזה פשוט דברים שאת עושה על דעת עצמך?

לא על דעת עצמיאמאשוני

אני חושבת שחשוב לקבל הדרכת הורים או לשמוע או לקרוא תוכן מסודר, ואח"כ בפרקטיקה זה ניסיון עם חשיבה מחודשת כל הזמן.

כפי שציינתי אני מאוד מתחברת לגישה של תקשורת מקרבת.

בנוסף יש את הפודקאסט של עינת נתן והילה קורח, למרות שמבחינתי משהו שם לא מדוייק, לא יודעת להסביר למה כ"כ

יש גם את הפודקאסט של מיכל ינאי, ושל מיכל דליות.

יש את הבלוג הורות בחסד,

יש פה בפורום המון המון תגובות מאמהות מנוסות שעוזרות לפתוח את הראש,

לאחרונה נחשפתי לסרטונים קצרצרים של מדריכת הורים בשם בר שמרון שאני אוהבת את הטיפים שלה.

חלק זה גם ניסוי וטעייה, אפילו בפארק את רואה מגוון של תגובות הורים לסיטואציה קבועה (למשל כשילד נופל ומקבל מכה או דחיפה בתור)

ואת חושבת מה גרם לכל אחד להגיב כפי שהגיב.

למשל את רואה במקרים רבים שילדים מתחילים לבכות רק אחרי שההורה נבהל מהנפילה.

או למשל שילדים מצליחים להסתדר ביניהם מקסים אם הורים לא לוחצים עליהם. (לא בכל סיטואציה אבל זה מה שיפה שאפשר לבחון תרחישים שונים)

אם אני מנסה ללמוד מהתבוננות מאחרים אני תמיד מזכירה לעצמי לא להסתכל ממבט שופט, אני לא האמא בסיטואציה ואמי לא במקום בכלל של להעביר ביקורת (אפילו לא ביני לבין עצמי)

אלא נטו בשביל הלימוד שלי, מה הייתי רוצה שיקרה לו היה מדובר בי וילד שלי.

אם אני רואה שגם אני מגיבה באותו אופן שלא הייתי רוצה להגיב אני שואלת את טצמי מה גרם לכך. אולי עייפות, רעב, אולי כשמדובר ביחד שחי זה מקפיץ אותי ואז צריך להבין שהסיטואציה היא לא שלי אלא של הילד שלי וצריך לעבוד על הניתוק וההשלכה.


יש הרבה מה לכתוב על הלימוד והתהליך אבל חושבת שבתור התחלה צריך ללמוד בצורה מסודרת על נפש ההורה, נפש הילד, דינמיקה, תקשורת לא מילולית, הפרדה בין צורך אמיתי שקיים לבין ההתנהגות שבה זה מתבטא.

טיפים זה נחמד אבל כשזה מבוסס על ידע סדור ונכנס למשבצת הנכונה ולא סתם באוויר כי אז לפעמים מפספסים את כל הפואנטה.

זה גם תמיד טוב להיזכר כי לפעמים מרוב שגרה אנחהו מאבדים קצת כיוון וכל טיפ או כל דיון כזה מחזיר אותנו לאיפה שהיינו רוצים להיות..

אם תקשורת מקרבת אז יש את הפודקאסט הנהדר שלריבוזום
רותי דריאל - בחזרה ללב ההורות
תודה לא הכרתיאמאשוני
נרשמתי עכשיו, תודה על ההמלצה!
תודה רבה!זוית חדשה
וואו איזה תגובה מהממתחנוקה

אני גם חויתי את הקשיים ההתנהגותיים עם הגדול שלי

הקטנה עוד לא בת שנתיים מצש אבל חושבת שבאמת התרככתי קצת.. ההבנה שהם לא חייבים להבין הכל, שאפשר פשוט להסיח את דעתם, וזה קל כל כך בגילה זה- פשוט ללכת לפעילות אחרת- זה ממש מציל חיים

וכן, סליחה בגיל שנתיים לא מתאים. הוא סתם אורמ את המילה אבל אין לו שום הבנה מה זה.

ואגב גם עכשיו שהוא בן 4 אם יבקש סליחה לא אעניש אותו. זה אומר מבחינתי שהבים שהמעשה לא תקין, ואם אני רוצה שיזכור שהשם סולח לנו, שחשוב לסלוח לחבר- אני חייבת לתת לו דוגמא אישית בנושא.

זה יותר חשוב לי מאשר שיחווה מורכבות כזו של סלחתי אבל אתה עדיין צריך ללמוד.

היה ממש מעניין לקרואממשיכה לחלום

רק שלא הבנתי

אם את לא מבקשת מהילד לומר סליחה, איך את מגיבה כשהוא עשה משהו ממש לא בסדר מבחינך?

אומרים לו שמה שהוא עשה זה אסורהמקורית

או מסוכן או כואב.. שיקוף של המעשה

אין קשר לבקשת סליחה בעיניי

לא יודעת אם לזה התכוונה @אמאשוני אבל כך אני עושה

נכוןאמאשוני

שיקוף של המעשה, שיקוף של הרגשות (שלו ושל הצד השני)

חיזוק הצדדים החיוביים שבו.

כמה שיותר קצר ומתומצת בגיל הזה הם בקושי מבינים מה רוצים מהם.

אח"כ בעיקר הסחת דעת.


באופן כללי לימוד הכללים מה מותר ומה אסור הרבה יותר אפקטיבי בנפרד מהמעשה עצמו.

למשל אסור להתקרב לתנור כי הוא חם,

אז פעם הבאה לפני שאת מדליקה תנור אפשר לעשות משחק מגע, ואז להסביר שמדליקים את התנור ולאט לאט התנור מתחמם ולגעת להרגיש את זה,

ואז להתרחק קצת ולהראות לו איך את מתקרבת בזהירות ולא במהירות לאט לאט.

ולתמלל מה עוד את עושה, לוקחת מגבת שלא יהיה לי חם לפתוח את ידית התנור.

אפשר גם להזמין אותו ולשאול אם הוא רוצה להתקרב לאט לאט לגעת בזהירות (ככל שהוא יותר מתפתח ויותר יכול להתקרב באופן מבוקר לסכנות)

ואז זה מוציא את העוקץ של התנהגות אמא מול ילד אלא אמא עם הילד לומדים לאט ובהנאה.

דרך נוספת מאוד אפקטיבית זה דרך סיפורים.

איך הדובי הרגיש כשהוא נגע תנור?

מה אמא אמרה? מה אבא אמר? למי מותר וכו.


גם לגבי התנהגות בין אנשים. למשל הוא נתן סטירה,

מסבירים שזה כואב ולא נעים. אאוצ נהיה לי/ לו אדום וזה לא כ"כ כיף.

יותר כיף נשיקה וחיבוק. אפשר ליטוף.

ואח"כ להעביר נושא

בזמן אחר במנותק מהסטירה אפשר ללמד עם מגע מה נעים ומה לא, ללמד אותו לומר זהו.

נגיד ללחוץ לו חלש על היד ואז לאט לאט להגביר את העוצמה וכל לחיצה לשאול אותו אם לעשות יותר חזק, אח"כ להחליף תפקידים..

ככה לומדים.

דרך סיפור אפשר לתווך סיטואציה בין שני ילדים, דני הרס לאבי את המגדל שבנה, אבי נתן לדני סטירה.

עכשיו אבי ודני בוכים.

מה קרה לדני?

מה קרה לאבי?

נעים לדני?

נעים לאבי?

מה אפשר לעשות?

אצלכם במעון מותר להרביץ?

מה עושים לילד שמרביץ?

בגיל קצת יותר גדול אפשר להוסיף הכוונה כמו:

מה דני הרגיש?

מה אבי הרגיש?

מה היה ניתן לעשות אחרת?

(דני יכל להצטרף לאבי במשחק ולבנות איתו את המגדל, אבי יכל להגיד לגננת שהרסו לו את המגדל..)

בעיני הרבה יותר חשוב מלחפור מה היה לא בסדר, לדבר על מה היה אפשר לעשות אחרת.

זה חשוב לדבר על הגבולות ולומר אסור להרביץ, אסור לפרק מגדל,

אבל צריך לדבר יותר על מה כן מותר ומומלץ לעשות.


גם בגיל גדול יותר כשכן מכניסים את המילה "סליחה" לשיח, חשוב לשים לב לא ללחוץ על ילד לבקש סליחה ולא להעניש אותו בגלל שלא אומר סליחה.

סליחה צריכה לבוא מתהליך פנימי שלו ולא מלחץ חיצוני.

אפשר לומר: אני רואה שאתה מתקשה לבקש סליחה, אני רואה שאתה נסער, כשנסערים קשה לומר סליחה, אפשר גם אח"כ או מחר (בד"כ בשלב הזה היחד מביע התנגדות לעולם אני לא בקש סליחה מהילד הזה..)

כרגע מפרידים כוחות כל אחד עושה משהו אחר או מעבירים מקומות ליד השולחן וחוזרים לסדר היום.

לא כועסים יותר או פחות על הילד שצריך לבקש סליחה.

בד"כ אחרי שהילד הנסער נרגע הוא יבוא לבקש סליחה, וגם אם לא, אפשר למחרת לדבר איתו ולומר שגם כשטועים בהתנהגות יש דרך לתקן.

אפשר לכתוב מכתב סליחה, אפשר לכתוב משהו טוב לילד השני, אפשר לתת חיבוק.

יש מגוון מחוות שניתן לעשות. יש ילדים שיותר קל להם להביע את עצמם במילים ויש כאלה במעשים.

כך או אחרת מריבות יהיו והמון מכל הכיוונים וחשוב לא לחפור מדי במריבה עצמה אלא להסתכל הלאה ולשבח את מה שהם כן עושים יחד יפה.

ראיתי שויתרת לאח שלך, ראיתי שדאגת להביא גם לו תפוח, ראיתי שסידרת לו מקום בשולחן, ראיתי שעזרת לו לחפש את החפץ שלו שאבד...

ילדים עושים כ"כ הרבה מחוות לאחים או חברים שלהם או לנו שאת זה אנחנו הרבה פעמים מקבלים כמובן מאליו ודווקא המריבות הכי מקפיצות אותנו...

בא לי להודות לך באופן אישיעטלף עיוור

אני קוראת את התגובות שלך פה בשרשור ואומרת לעצמי שוואלה אני ממש בכיוון.

ואני חושבת שזה המון בזכותך ובזכות הנשיפ המדהימות של הפורום!

אני משתדלת כל הזמן ללמוד ולקרוא ולהעשיר את הידע שלי בהורות וכיף לקרוא תגובב כמו שלך ולהבין שאני בגדול נוהגת ככה.

אז באמת תודה!

תודה רבהממשיכה לחלוםאחרונה

זה כיוון שונה ממה שאני עושה עם הגדול

מאוד מעורר מחשבה

יכול להיות שאנחנו מצפים ממנו דברים שלא תואמי גיל

הוא הגדול שלכם?בת 30

כמה דברים.

א. תזכרו שהוא כזה קטן...גיל שנתיים זה פצפון. נשמע שאתם מדברים איתו הרבה ומסבירים לו הרבה, ולא בטוח שהוא באמת מבין מה שאתם רוצים שהוא יבין. 

ב. יכול להיות שבאמת הוא יותר רגיש, ולכו צריך להתאים לזה את ההתנהלות מולו. באופן כללי, לברור היטב את מה שאומרים לו "לא", כדי שיהיו כמה שפחות מאבקים, גם אם זה אומר לוותר על דברים כביכול עקרוניים מצידכם. אם מענין אותך, יש ספר שנקרא "ילדים רגישים מאוד". תנסי קצת לקרוא על המושג הזה ותראי אם נראה לך שזה תואם את הילד שלך. אם כן- שווה ממש לקנות את הספר ולחרוש עליו מכל הכיוונים. הספר ממש מלווה הורים מגיל אפס עד גיל בוגר- הורים לילדים רגישים מאוד. 

ג. אני אישית פחות מאמינה בלהגיד לילד לבקש סליחה. לא בטוח שהוא מבין את המשמעות של זה. זה יותר מעין טקס של חזרה לשגרה. בגיל שלוש לדעתי כן קצת יותר מבינים ויכולים גם בעצמם לבקש סליחה לפעמים.  

ד. לגבי איומים ועונשים. אולי כדאי לוותר על האיום? כלומר- נניח הוא עשה משהו שלא אמור לעשות עם קוביה, אז פשוט לקחת לו את הקוביה. לא בכעס, אלא פשוט לקחת ולהגיד לו שהקוביה נועדה למשחק ולא לדבר שהוא עשה. מן הסתם הוא יבכה. אז אפשר להגיד "אתה יכול לשחק עם הקוביה בלי לעשות כך וכך?" ואז להחזיר לו. והכל בנחת. נראה לי הרבה פחות מעייף גם לכם וגם לו, מאשר להזהיר ואז להיכנס לתסכול. בגיל הזה מעשה שמלווה בהסבר קצר מאוד יותר יעיל מאשר דיבור ארוך עם הסבר שהילד כבר לא מבין. 

 

ולסיום- נכון, גיל שנתיים זה גיל מתיש. אבל אני רק יכולה להבטיח לך שגיל 15 זה יותר מתיש...

והעיקר זה לגדול עם הילדים שלנו, והשלבים האלה גורמים לנו לגדול, וזה מה שכ"כ יפה בלהיות הורים.

ממש מזכיר לי את בן השנתיים שלישיפור

גם הוא נעלב מכל דבר קטן, חיבוק בדרך כלל מרגיע אותו ועוזר לו לחזור לעצמו.

מזדהה..אביול
אבל כן יכולה להגידאביול

שמאוד עוזר הסחות דעת. קרה משהו - להסיח את הדעת למשחק או משהו אחר...

וגם לגבי הבכי, חיבוק ונשיקה לרוב עובר...

מזדהה עם מה שכתבו שהם לא מבינים את ההשלכות של העונש, מספיק להגיד סליחה וזהו.. 

רק בקשר למטרנה -מתואמת

הקטנה שלי באותו גיל, ואני ממש לא בכיוון לוותר על מטרנה בשבילה - היא לגמרי צריכה את זה לפעמים...

כן דיללתי לה את כמות המטרנה למים (כבר מזמן) וכן דבר ראשון אני מציעה לה מים. אבל אם היא מבקשת מטרנה אני נותנת לה. אני מרגישה שזה גיל שגם ככה מזמן הרבה מאבקים וחוסר הבנה מצד הילד, שכדאי לצמצם את נקודות החיכוך כמה שיותר...

בהצלחה בכול!

וואו תודה לכולכן!אני10

לא מתייגת אבל ממש קראתי את כל התגובות ולוקחת לתשומת ליבי.

נשמע ששינה זה החלק הקל, באמת בימים של המעון הוא ישן צהריים בערך שעתיים ונרדם בלילה בקלות והבעיה זה בסופשים ששונצ יותר ומשתולל פחות אז נעבוד על זה.

את ענין המטרנה נעזוב כרגע.

והשאר - האמת שאני פתאום מרגישה אמא נוראית עם ציפיות הזויות 😭

מבינה שאנחנו צריכים לשנות את כל ההתנהלות מולו ואין לי מושג מאיפה להתחיל. נראה לי שאתן לבעלי לקרוא את התגובות שלכן וננסה לגבש משהו..

ממש תודה על הכיוונים וההערות 🙏

אל תרגישי אמא נוראית... ❤️מתואמת

אני מבינה שהוא הראשון שלכם, נכון? הילד הבכור תמיד נראה לנו גדול ובוגר. רק בהמשך מקבלים את הפרופורציות,  ומבינים שגיל שנתיים זה עדיין גיל פצפון... (אני קוראת לקטנה שלי תינוקת לפעמים... היא באמת קטנה בשבילי, במיוחד בהשוואה לאחיה הגדולים!)

אז בשביל זה שואלים אימהות אחרות, כדי לקבל את הפרופורציות הנכונות, ועכשיו באמת תדעו יותר איך לנהוג

וואי ממש לא נוראית כולנו בילד ראשוןמי-לו-אים

טעינו בלהציב ציפיות גבוהות מדי לגיל..

לא חושבת שיש מישהי שמראש תוכל לדעת הכל

ככה כולנו

לומדים מהנסיון..

ולכן זה שאת מתבוננת..שואלת..לומדת.. זה מה שישדרג את האמהות שלך

וממליצה לך ללמוד על גילאי שנתיים -שלוש

או ללכת להדרכת הורים

כדי לקבל כלים לעצמך

בול הבת שלי שיח סוד
כולנו יחד בזה
הוא ממש נשמע כמו בן השנתיים וחצי שליאני אמא

חוץ מסעיף 6 וחוץ מזה שאצלינו זה מים ולא מטרנה, כל השאר זה ממש כאילו אני כתבתי.

 

אני לקחתי לעצמי משהו ש @המקורית כתבה פעם (נראה לי), שאנחנו אשכרה סומכים על ילדים בני 18 שילחמו בעזה והם עושים את זה ומצליחים, הזוי... אז היא כתבה על עצמה, לסמוך על עצמי שאני יכולה לעשות דברים, לתת אמון מלא.

אני לקחתי את זה לכיוון של הילדון שלי. נכון, הוא רק בן שנתיים וחצי ואמהות ותיקות מסתכלות על הגיל הזה כמו תינוק. ואולי אני טועה כשאני מסבירה לו הרבה דברים ומצפה ממנו להרבה דברים, ואם הוא היה ילד שביעי שלי בטח היחס אליו היה אחר. אבל למרות שכל זה אולי נכון, הוא מצליח ומסוגל ולומד דברים שאני סומכת עליו שהוא יכול? אז גם אם זאת טעות, לא אכפת לי, הילד שלי מצליח, אני מעצימה אותו וזהו. מרגישה אמא נהדרת. (כמובן שמנסה תמיד ללמוד ולהשתפר וגם מתייעצת ומקשיבה לעצת האמהות המנוסות).

 

למשל, אחותי הבכורה, בגיל עשר נסעה לבקר חברה שעברה דירה, בשלושה אוטובוסים שונים לכל כיוון, בלי פלאפון. אחי הצעיר בן ה12 לא יסע לבד מההורים אלינו בשני אוטובוסים שמחליפים באותה תחנה עם פלאפון ביד. ברור שלשלוח ילדה בת עשר לבד למסע כזה זאת טעות של הורים שבטוחים שהבכורה שלהם ענקית, אבל בסוף לאחותי באמת היו יכולות שלאחי הצעיר אין. בסוף האחריות שהעבירו אליה והאמון בה בנו אצלה משהו גדול.

סה נכון ולא נכוןמי-לו-אים

לתת בילד אמון,לסמוך עליו להאמין בחכולות שלו וכו זה מהמםםם

וחשוב ובונה ומעצים אותו


אבל אם זה מתבטא בהעמסה של ציפיות גבוהות לא תואמות שלב זה מכבה מעמיס מתסכל ומחליש בטחון עצמי


חושבת שזה לא או זה או זה


אפשר להתנהג לילד כבוגר ולתת בו אמון וכו

אבל כן להבין מה לא מותאם ומעמיס עליו

נכון, לכן אני כל הזמן לומדת ומנסה להתאיםאני אמא

אבל באה לומר שאין לי מצפון כי כמו שאני גדלה ולומדת מהטעויות שלי ככה גם הילד שלי גדל ולומד מהן.

סך הכל אני רואה אותו, מכירה אותו ורואה את ההשפעה של הגישה שלי עליו. ואם למשל חשבתי שהוא מסוגל להתמודד עם השלכות של מעשה שלילי שהוא עשה אז או שאני אראה שהוא מסוגל למרות שילד אחר בגילו לא, או שאני אראה שהוא לא מבין ואשנה גישה, אני לא הולכת ראש בקיר...

אה אוקיי הבנתי עכשיומי-לו-אים

באמת נכון שאין מה להאשים את עצמי על טעויות

זה לגמרי חלק מהחיים מלכתחילה

האפשרות לטעות


וגם אם זה כאילו נופל על הילדים

זה גם חלק מהסיפור שלהם.ואני מנסה גם תמיד לומר לעצמי שבלב הם מרגישים את האהבה והרצון הטוב וזה לא מתערער גם אם הגבתי לא לעניין

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעיםאחרונה

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️