גודש זה כואב ממש..

כמה היא שוקלת? את ממשיכה להעיר כל שלוש שעות?

אם היא מעל 3 קילו אפשר להרפות ולהניק לפי דרישה.

את יכולה להניק בתנוחות שונות, זה עוזר לפתוח את הגודש

או לסחוט קצת במקלחת או סתם לכוס..

שאיבה מעוררת עוד ייצור של חלב וסחיטה פחות. לכן כדאי לסחוט.

ולגבי החברות- לכל אחת יש את התיק שלה. גם אם היא לא מראה כלפי חוץ את הקשיים.. ❤️ התיק של אחרות אולי יותר מביך לשיתוף.. כמו קושי בזוגיותן, טחורים, או עוד דברים.. להרבה נשים יש גודש אחרי לידה. את לא לבד.. 

היא השתחררה מעל 3 קילו, ועדיין לא נשקלה שוב, נלך לטיפת חלב היום או מחר

אני מעירה כל 3 שעות ואפילו פחות (זה לא אמור להזיק לה נכון? אם אני מאכילה גם כשהיא לא רעבה)

אבל אני לא מעירה אותה בגלל הלחץ על המשקל שלה אלא בגלל הגודש.. כואב לי....

אם אני אניק לפי דרישה והיא דורשת ממש קצת המצב לא יחמיר?

בסחיטה אני מוציאה קצת אבל מרגישה שזה לא יעיל כמו הנקה

וצודקת... זה היה רגע של קטנות, זה לא נכון להשוות🙈

תודה לך על ההתייחסות!!

יש בזה גישות שונות

אבל הגישה הרווחת היום היא שצריך לתת לילד להכתיב את זמני האוכל כדי לא לפגוע לו במנגנון הרעב והשובע, אלא אם הוא קטן או חלש...

תסחטי, כמו שכתבה לך ואילו פינו, 

זה יקל על הגודש, 

כל עוד את יכולה תהי בלי חזיה, אולי גוזיה רפויה.. 

ב"ה יש לך חלב, 

לא להתייאש.. 

ולוקח זמן להתאזן..

אצלי(13 יום מהלידה) רוב הזמן כבר סביר ויש כאב קל רק של גודש, אבל לפעמים כואב ממש

כשכואב יותר אני לוקחת איבופרופן(אדקס כי זה מה שיש לי בבית, אבל נורופן/אדוויל/איבופן יעשו בדיוק אותו דבר)

זה גם מרגיע את הכאבים וגם אנטידלקתי שזה ממש חשוב...

הלוואי שיתאזן לך מהר!!

באמת קניתי גוזיית הנקה

משוחררת וטובה וזה ממש עזר לי.

וגם לימדו אותי

לעמוד ליד קיר וכל פעם להעמיד מרפק על הקיר ומתוך לאחורה את היד. זה מאוד מאוד משחרר את הבלוטות של ההנקה ומקל מאוד על השד.

עשיתי את זה הרבה ועזר לי.

ואני ממש לא בעד להעיר.

תפילות ומנוחה 

לא ככ הצלחתי להבין את התנוחה, אם תוכלי להסביר שוב אשמח ממש😊

ובע״ה שיעבור גם לך לגמרי❤️

צודקת עכשיו לקחתי וזה באמת עוזר, אני צריכה להתעלם מהמצפונים שעושים לי פה על כל כדור שאני מכניסה לפה...

שתדעי שמשככי כאבים ממש קריטיים להחלמה טובה.

זה מאפשר לגוף להחלים בלי שהוא צריך להילחם בכאב..

לתת משכחים עוד לפני הניתוח או משהו כזה כדי שיהיה לגוף יותר קל להחלים

(לא זוכרת בדיוק את הפרטים, אבל זה בגדול)

וטוב/ מותר בהנקה?

נורופן?

תכלס אני פשוט מתהלכת לי עם כאב תמידי בשד- בודקת כל פעם שאני מתרוקנת מעט ולא גדושה טילים- אבל יש איזורים קבוע כואבים בשד. פשוט שדיים כואבים וזהו🙄

די חיה עם זה..  מחכה שיתאזן..  (8 ימים מהלידה)

יהיה נחמד שזה ירגע😬😬

ושאלה אם כבר:

שמתי את הרפידות האלה שעוזרות לפטמות- מתי צריך להחליף אותן?..

ועוד שאלה..

כמה תמ"ל תינוק בן שבוע צריך לאכול?

הילד אמנם צריך לעלות במשקל/ להרפא מהצהבת: אבל הוא אוכל יותר מ60 ..

אבל זה לא יכול לגרום לחוסר שימת לב אם הכאב מתפתח לדלקת שצריך לשחרר?

הרי הכאב מראה על משהו.. 

זה מאפשר לשחרר את הגודש בלי למות מכאבים

ואם זה כן יתפתח לדלקת זה כבר לא יעזור...

זה ממש ממש יכול לעזור. מתחת זרם של מים חמים (נניח באמבטיה) לקחת שמן אמבטיה ולעסות את האזור הכואב, ממש באינטנסיביות, עדיף בכיווניות של מפנים השד לכיוון הפטמה.

וואו שבוע וקצת זה גלום, זה בדיוק שיא הגודש!!!

לא לחשוב הרבה הלאה ולא להשוות, לא תמיד חברות משתפות את הקשיים. ולא תמיד אצל כולן הקשיים באותו שלב!

האמת אני בשלב הזה של הגוש מנצלת ושואבת כדי שיהיה חלב קפוא במקפיא, יש כאלה שיגידו שזה לא טוב למנגנון איזון החלב אבל בפועל כל מי ששמעתי שעושה את זה בסוף החלב מסתדר לפי צרכי התינוק.

לא להעיר תינוק שעולה מספיק במשקל! שינה ארוכה ורצופה חשובה מאוד גם כן לתינוק, ויש דרכים לטפל בגודש בלי "לדחוף" לו...

למשל, להיכנס למקלחת ותחת זרם מים נעימים לעסות את המקום הכןאב ולסחוט קצת שישתחרר חלב, או שאיבה, כמו שציינתי או אם את מפחדת שזה יגביר ייצור חלב, לשאוב כל פעם עד להקלה.

בפועל, אם את שואבת פעם אחת כמו שצריך עד הסוף, ישר אחרי שמניקה אותה, זה ממש אמור לאזן לך את כל היום... מקסימום פעמיים.

המון המון בהצלחה ולא להקשיב לאפחד בנוגע למשככי כאבים! 

חיזקת ממש!

האמת הימים הקשים של הגודש מאחורי ב״ה... 

ובאמת בעצתכן אני לא מעירה, גם כי תכלס אני רואה שהיא לא תופסת טוב כשעייפה ולא רעבה, וזה פוצע אותי...

עזר לי ממש גם עם הכאבים, גם עם הנפיחות ולאזן את קצת ייצור החלב

קומפרסים קרים!

שמתי בחזיה משו קפוא המקפיא כל פעם לכמה דקות כמה פעמים ביום בים ההנפקות והקל עליי ממש!

מקווה שתנסי ויעזור לך!

קראתי באינטרנט שמנוחה עוזרת מאוד לעניין הגודש..

תרגישי טוב!

לנו בבית החולים אמרו שכשהתינוק אוכל לעיתים קרובות זה מגביר את יצור החלב כי מסמן לגוף שהוא צריך יותר (כמו בקפיצות גדילה) .

אני לא מומחית(ואשמח לתיקון אם זה לא נכון) אבל נשמע לי שאולי להאכיל אותה לעיתים קרובות כשהיא לא מבקשת עלול לגרום ליצור חלב

בהצלחה ותרגישי טוב

עכשיו באמת הפסקתי להעיר אותה... מקווה שיתאזן מהר

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

להיות ביחד, לעשות ביום אחרי איזשהו זירוז טבעי - דיקור/רפלקסולוגיה , ואז בערב אחרי שוב להיות ביחד.

היא אמרה שזה תמיד עובד לה, שווה לנסות

(פעם בשבוע 37, פעמיים בשבוע 38, ועוד פעם בשבוע 40).

ב"ה אצלי תמיד הלידה הסתיימה באותו יום שבו התחלנו את הזירוז.

בכל הפעמים ניסיתי לעשות זירוזים טבעיים לפני - בעיקר רפלקסולוגיה ודיקור (בשתי הלידות האחרונות בשע"צ היה לי גם דיקור תוך כדי הלידה עם מדקרת שעובדת בבית החולים). זה אף פעם לא גרם לי להתחיל לידה, אבל אולי זה כן עזר לזה שהלידות התפתו בצורה טובה והתקדמו יחסית מהר (ואולי זה לא באמת השפיע, קשה לדעת רק על פי הניסיון שלי, לא יודעת מה היה קורה בלי...).

בעז"ה שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לקראת לידה

היא מאד נעימה

מקבלת לדעתי במוצא, או שאולי שינתה כתובת בינתיים.

בהצלחה

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

הייתי עם הטבעת במשך כמה חודשים. במהלכם כן עליתי כמה קילו (שרציתי להעלות, הייתי לפני זה במשקל שנחשב כתת תזונה ולא הצלחתי להעלות, אז הטבעת דווקא עזרה לי). אני חושבת שבהתחלה עליתי כמה קילו ואז נשארתי במשקל יציב במשך עוד כמה זמן, זה לא שעליתי במשקל כל הזמן ברצף.

לא יודעת כמה זה עוזר לך. בטח זה משפיע שונה על כל אישה.

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות