אשמח לשמוע מהמנוסות- תינוק חדש אחרי כמה שניםפרח חדש

ב''ה מודה לה' כל יום על הנס הגדול

בפרט שחיכינו ככ להריון המיוחד הזה.

וכל שלב חדש שעוברים, ועוד בדיקה עם תוצאות טובות ב''ה 

הלב מתרחב ובאמת רק תודה לה' ותפילות על ההמשך.

 

מתחילה להתקרב לשבוע 30 

ואני מבינה שבעז''ה עוד מעט יהיה פה תינוק חדש

והקטן שלי כבר יהיה בן 5!!

לצד ההתרגשות הגדולה יש לי גם חששות, איך זה יהיה שוב להסתגל לתינוק צמוד

לילות לא רצופים (עברתי לילות מאוד קשוחים עם חלק מהילדים הגדולים.. מאוד מאוד)

 

אני שומעת מחברות, שאומרות לי שככה הרגישו לפני הלידה

אבל מאוד מהר הסתגלו למצב החדש.

 

אשמח לשמוע מבנות שעברו את זה

איך היתה ההסתגלות

האם הצלחתם להישאר שלוות ורגועות? כי במידה מסוימת אני מרגישה שמאוד חזר לי האיזון בכל מיני מובנים

וגם בבית, בתקופה הזאת ללא תינוק קטן.

 

ואסיים באיחולים מכל הלב לכל המצפות

שתזכו בקרוב להריון תקין ובריא 

מתוך שמחה ושלווה.

 

איזה מקסימה ומרגשת את!אמאשוני

את שואלת שאלה טובה,

רק קחי בחשבון היבט אחד שאת עדיין לא חווה-

וזה השינוי ההורמונלי שאת צפויה לחוות מסוף ההריון ועד אחרי הלידה.

הטבע נברא כך שבזמן הנכון הגוף עובר שינויים שהמטרה שלהם להסתגל למציאות של תינוק.

אצ עדיין לא מרגישה את זה,

בד"כ מגיע יותר בחודש תשיעי. גם מבחינת השפעת שעות שינה וגם מבחינת פוקוס,

פתאום דברים אחרים נהיים פחות חשובים ואנחנו מתרכזות רק בילדים שלנו ובטיפול בהם.


אז קודם תנשמי עמוק ותזכרי שדברים יסתדרו 🙂


הרבה הצלחה ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת, בקלות ובשמחה.

תודה רבהפרח חדש

וזה ממש מרגיע

ובאמת כנראה זה נכון

שהטבע מכין את הגוף (ואולי גם את הנפש בהתאם) להסתגלות לתינוק חדש

אני כנראה עוד לפני התהליך הזה.

יכולה לענות ממה שהיה ליshiran30005

ה"קטן" שלי היה בן 11 שילדתי לפני שנה (ענק ביחס לגיל 5) ונחו לי שנים טובות של לילות עם שינה טובה, וב"ה אחרי הלידה לפני שנה נהנהתי ממש לקום לתינוק בלילה, לא קיטרתי אפילו לא לשנייה, לקחתי את כל הקושי (ויש מלא קשיים שהכל צף במיוחד בלילות) והסתכלתי על זה בחיובי, שזה מתנה , שחיכיתי לזה ככ הרבה שנים, שכל בכי שלו הייתי מנשקת אותו בלי סוף שרק יבכה וסוף סוף יהיה בבית הזה קול של בכי של תינוק, והיה לו ריפלוקס סמוי שהקשה עוד יותר בלילה, מבעלי היה 0 עזרה בלילות ועדיין נהנהתי.

במהלך היום השלמתי שעות שינה כמה שיכלתי

אבל עכשיו שילדתי שוב ב"ה, אני מרגישה יותר את הקושי בלילות, הגוף כבר עייף , את המתנה שלי כבר קיבלתי לפני שנה וזאת המתנה השניה והיא הגיע בהפתעה מוחלטת ועם כל הקושי אני לומדת להסתכל על זה כמתנה ענקית כי לא כולם זוכות לזה (והייתי עדה לזה ככ הרבה שנים)

בבית- הורדתי הילוך לגמרייי, אז הבית יהיה הפוך, מביאה מנקה, מזמינים פיצות כשצריך ולא מספיקה לבשל הכל רק כדי שיהיה לי טוב בנפש, את לומדת לשחרר לאט לאט

ובקשר להורמונים? בלידה הקודמת הייתה לי חווית לידה מדהימה (לידה ארוכה ומתישה אבל ב"ה נגמר בלידה רגילה בלי תפרים) אז הרגשתי מעולה ולא הרגשצי את החגיגה של ההורמונים שבדכ מגיעה. אבל עכשיו שהלידה הסתבכה והגענו לניתוח הרגשתי לא טוב ולטפל בבית ב 2 תינוקות לא פשוט. אז נכנסתי לחדר לכמה דק' של שקט ואמרתי לעצמי- חיכיתי לרגע הזה מלא מלא שנים אז נכון, יש קושי, כאבים והצפה הורמונלית ידעתי איך להסתכל על הכל כמתנה, הסתכלתי על זה בחיובי והיה לי ממש קל , אז שאני קמה בלילות עכשיו גם לגדול וגם לקטנה אני מנשקת אותם חזק אומרת להם תודה שבחרתם בי וממשיכה לטפל בהם, זה נותן לי כח. (והיה לי הריונות מאתגרים עם מלא מלא בדיקות לא נחתי לרגע)


שיהיה בידיים מלאות מתוך בריאות ושמחה!! 🌹 מרגש ממש שהגעת לשלב הזה

מרגשת 💚אחת כמוני
וואו תודה שכתבתnorya

איזה תזכורות חשובות.

מדהימה על ההסתכלות הזאת💕

וואו איזה מרגשת!!פרח חדש

ותודה על התזכורת וההמחשה כמה זה קושי מבורך

 

הרבה נחת מהקטנים והגדולים!!

איזה מרגש! אצלי מצב ממש דומהמכאן12345

פער כמעט כמו שלך, תינוק שלא ישן לילות, חולה הרבה וכו' ועם כל הקושי כל פעם מה שעולה לי לראש זה - איזה כיף, כמה חיכיתי לזה!

ריגשת אותי ממששקדי מרק

הסתכלות מהממת על המציאות

הרבה כוחות בעזרת ה'

דמעות. השראה שאתאורוש3
אצליoo

היה הבדל של כמעט 9 שנים.

זה היה טוב מצד אחד שהיו לי הרבה כוחות וסבלנות ומהצד השני היה קושי להתרגל לתינוק צמוד.

נשארתי יחסית שלווה אבל כן היו זמנים יותר לחוצים ומורכבים.

אצלי הקושי בעיקר זה התלותshiran30005

אני לא מניקה אז טיפונת יותר קל, אבל לא יכולה לצאת מהבית ככה סתם, לא סומכת על אף אחדד (זאת הבעיה הענקית שלייי וחייבת לעבוד על זה) אפילו לא על אמא שלי רק על בעלי , אבל כן יציאה מהבית לבד זה פרויקט

לדוג' עכשיו רוצה לצאת לקנות קצת בגדים ונעליים יש הרבה סיילים לא יודעת איך אני עושה את זה ויש מצב שגם לא אלך לקניות האלה, אז הכל בסדר. לא לוקחת את זה קשה וזורמת.

לא אוותר נגיד על לק וגבות כי הנראות החיצונית משפיע מאוד על הנפש

וואו 9 שנים זה באמת הרבהפרח חדש

לאחריו יש עוד ילדים? 

מעניין אותי גם בקטע החברתי, אם יש לו אח שצמוד אליו או לא.

 

איןoo

ולא יהיה אחריו

אבל יש לו קשר טוב עם הגדולים

עונה לך מהנסיון שליR&R

ילדתי לפני שבע שבועות

והקטנה שלי כמעט בת חמש

גם אני חששתי מאד לפני

ובאמת אחרי הלידה זה הרגיש כמו ילד ראשון

שכחתי מה זה לקום בלילה

מה זה ההנקות בלי סוף

איך קשה לצאת מהבית…

אבל מצד שני היה לי הרבה יותר קל

כי כל כך התרגשתי וחיכיתי לזה

שזה נתן לי הרבה יותר כח להתמודד עם קשיי ההתחלה

והלב היה הרבה יותר פנוי לאהבה…

המון המון בהצלחה!!

אז קודם כל מזל טוב!!פרח חדש

ושמחה שאת כותבת בכנות

כי אני רוצה להגיע מוכנה כמה שאפשר, גם אם צפוי קושי והסתגלות

 

הרבה נחת!!

יש לי כמעט חמש שנים בין האחרוו לזו שלפניוענבלית

זה פשוט מדהים.

בין הארבעה הראשונים יש שנתיים וחצי בממוצע,

ורק החמישי נולד בהפרש כפול כמעט.

זה כל כך כיףלהניק בלי לחשוש שהילד שבתהליכי גמילה יצטרך ליווי לשירותים תוך כדי הנקה.

כולם כבר עצמאיים ברמה זו או אחרת.

יש גדולים יותר שיכולים לעזור ולהחזיק את התינוק כשבוכה.

אני ממש נהניתי מהפער.

ממש כמו אצליפרח חדש

התחיל מהפרש של שנה וחצי- עד שנתיים וחצי בארבעת הראשונים

עכשיו החמישי בדרך.

 

 

אז אני ממש נהניתי מההפרשענבלית
מקווה שיהיה לך טוב❤️
אמן ❤️פרח חדש

אני בהחלט מרגישה שאני מגיעה אחרת ללידה הזאת

יותר בוגרת

ויותר מעריכה כל רגע ורגע

זו אימהות בשלה יותרענבלית
בעיני זה מראש לא לצפותמי-לו-אים

אני לפני לידה מגדירה לעצמי מראש


בחודשים הקרובים את לא מצפה לישון נורמלי בלילה

ורוב הזמן להניק או להיות עם תינוק על הידיים


פשוט מגדירה לעצמי שזאת עובדה וככה

זה

ומקסימום אולי אגלה שקצת יותר קל ממה שחשבתי

(לצערי לא קרה עדיין 😂)


ובמקביל מספרת לעצמי מה כן יהיה לי שמשמח אותי והוא המהות והלב של הכל ושווה את הכל

תינוק חדש קטן מתוקקקק

כשיף להתכרבל איתו ולהלביש בגדים חמודים

ועוד נשמה מתוקה למשפחה שלנו שתגדל ותהיה חלק מאיתנו ומכל האחים

ומקום להעניק מעצמי ולהיות הכי משמעותית בעולם עבורו..

וכו


ומזכירה לעצמי שזה תקופה יותר דורשת

אבל היא מזנית ובהמשך הכל יתאזן

וגם הכוחות שלי יתחזקו

ולא רוצה לפספס את המתיקות

וקושי בחיים תמיד יהיה ויופיע בלבוש זה או אחר

אז ב''ה שמופיע מתוך הקשר של ברכה וחסד מתוק

אבל מודה שאצלי הם צפופים אז מבינה שקל יותר להתגייסמי-לו-אים
כי הז טרי בזכרון


אבל עדיין

דוקא החויה שלי שונהחנוקה

לא בפערים כאלה אבל בלידה הקודמת היה לי פער של כמעט 3 שנים.

הגדול הבין, לא היה צריך אותי פיזית אפילו בהריון ה היה הרבה יותר קל.

ועכשיו יש לי תינוקת בת שנה ועשר עוד רגע צריכה ללדת, מרגישה שחייבת כמה לילות טובים לפני שמתחילה לקום כל שעתיים

כאילו בחויה שלי עוד לא התאוששתי לגמרי איך שוב תינוק...

מבינה מה את אומרתפרח חדש

ודווקא הלא לצפות הזה מלחיץ אותי

את בעצם אומרת,

לכי על ההכי קשה

מקסימום יהיה פחות קשה משחשבת 

אז זה ממש מלחיץ!!

מצד שני את אומרת שיש לך צפופים

אז כנראה שזה אחרת,

כי אני כן בשגרה מסויימת היום, של סדר יום ושינה

אצלי ושאר בני הבית

אז כנראה זה טבעי שיותר מלחיץ אותי כל הקטע הזה

זה לא 'ללכת על הכי קשה'מי-לו-אים

פשוט למקד את המחשבה

במה כן ומה יש ועבור מה


ולא להגדיר את התקופה הזו דרך מה שהיא מאתגרת אותנו


זה עבודה תודעתית


אני ממש משננת את זה לעצמי


לא מתכוננת לגרוע לקשה לסבול

מה פתאום


אבל לא נאחזת בשליטה על מה שאין לי עליו שליטה


ומנסה לרכז את הצורך לשליטה

במה שכן יש לי

בלחשוב חיובי ולהתמקד בתודה על המתנה היקרה הזאת

בלברר עם עצמי מה יעזור לי,מה אני זקוקה כדי לעבור חוויה יותר טובה


את מבינה את ההבדל?


מבינה שכשיש הפרש גדול התרגלת להרבה מרחב שליטה ובחירה ביומיום שלך ולא קל לאבד אותו


אבל כשמזכירים לעצמינו שגם כשחלק מהשליטה נלקחת עקב תינוק חדש

יש עדיין מרחבים שהם בבחירתנו

ולהתמקד בהם

הבנתי. תודה!!פרח חדש
אני רק מתרגשת שאת כבר בשבוע 30 הודו לה'אמהלה
תודה!! אני עדיין לא ב30פרח חדש

אבל מתקרבת בצעדי ענק

כמו שבשעון אני אוהבת תמיד לכוון אותו כמה דקות קדימה

כי אז מקסימום אני מגלה שלא באמת 7 ועדיין אפשר לישון עוד קצת

אז ככה אני עושה עם השבועות של ההריון

 

ובעז''ה מאחלת גם לך בקרוב בשורות טובות ומשמחות!!

 

חמודה שאת. אמן על האיחולים!!!אמהלה
הסוד פה- להקשיב לעצמך!shiran30005

אם את מרגישה שחייבת קצת שקט- תצאי להליכה קצרה בחוץ, תצאי לקפה עם חברה, תעשי דברים שעושים לך טוב- שירים, לק, מקלחת חמה ארוכה (קצת קשה עם תינוק 😅)

תלמדי להקשיב לעצמיך ולא להדחיק כי אז מתחיל הדיכאון והקושי

אני הייתי בשנה האחרונה בבית בשמירת הריון ובאיזה שלב הרגשתי צורך להיות עם עצמי לפני הלידה, קצת להיתאפס אז רשמתי את הקטן למעון. מלא מלא אנשים הרימו גבה, אני בבית ושמה את הילד במעון שכל יום חזר חולה ממשהו אחר, אבל לא התרגשתי מאנשים בכלל. הייתי חייבת להשתחרר ממנו קצת ולהיות עם עצמי אז עשיתי את זה. באה להגיד לך כמה חשוב זה המודעות שלך כלפי עצמיך, במיוחד אחרי לידה

זה נכון. הקושי שלי יותר זה ללמוד לשחררפרח חדש

כי במיוחד אצל תינוק קטן

קשה לי מאוד לשחרר את הטיפול בו 

הקטן שלי בן 6 כמעטאנונימית בהו"ל

וילדתי לפני חודשיים

האמת נראה לי שהסתגלתי די מהר, פחדתי מזה גם אבל ברגע שיש תינוק כבר די זוכרים הכל.. ובמיוחד שחיכינו לו ככ (חיכינו להיות מוכנים...) אז גם הקושי לקום בלילה נגיד-משמח.

הפעם עיטוף מאוד מאוד עוזר לי בהרדמות,

וכרית הנקה נוחה בטירוף + מטחברת שדרגו לי לגמרי את הלילות,

וגם משתדלת לישון בבוקר מדי פעם ואז יש לי הרבה יותר סבלנות לגדולים.

הפלוסים זה שהם ככ ככ אוהבים אותו, גם הקטן, וגם עוזרים

(כשהגדולים חוזרים מבית הספר והוא ישן אני יכולה לצאת לפח למשל.. ) אז זה עוזר לי למרות שעדיין אני לא משאירה אותו לבד אתם (הם עדיין קטנים)

נהדר. וכנראה יש לך תינוק ממש נוח 😉פרח חדש
עברתי את זה פעמיים 6 ו6 וחצי שניםניקיתוש

תענוג!!

לומדים להעריך את התינוק כל רגע וכל שניה

הגדולים עוזרים ועצמאיים

ומתמודדים יותר מילד קטן בן שנתיים או שלוש

ולגבי קנאה, אנשים מכניסים רעיונות לראש של הילד הגדול. לשדר ביטחון אהבה והכל בסדר.

שתהיה בשעה טובה כיף גדול והרבה הצלחה

גידול ילד זה אף פעם לא קל אבל כשחיכו לו הרבה זה בונוס רציני.

שמעתי את זה גם מחברה שחיכתה כמה שניםפרח חדש

בין ילד לילד

היא אמרה שזה ככ ממלא אותה שכל הקשיים מתגמדים

היה לי גם מצב כזהYaelL
ואמנם עבר קצת זמן, כי התינוק החדש ההוא כבר בן 3.5 וגם נולדה מהר אחריו עוד אחת.. אבל התקופה שאחרי הלידה שלו זכורה לי כמרגשת במיוחד כי כל כך חיכינו לו והיה כל כך כייף שפתאום יש תינוק קטן בבית וציוד של תינוקות, וכייף לראות את הגדולים עם התינוק. אפשר גם להעזר בגדולים. כמובן שיש קשיים כמו תמיד עם ניובורן אבל זה ממש מתגמד. מאחלת לך שזו תהיה תקופה קסומה ומלאת שמחה ושכמוני לא תזכרי בכלל את הקשיים.
נחמד ומרגיע!! תודה על השיתוףפרח חדש
אפשר לשתף אותך כאחות?מתואמת

לי אישית יש הפרשים של שלוש שנים (הכי הרבה) אז אולי זה לא מספיק בשביל להיחשב מנוסה בעניין...

אבל יש לי אחות שנולדה בהפרש של ארבע וחצי שנים מהקודם (שעד אז היו הפרשים של שנה וחצי-שנתיים).

אז קודם כול, בתור אחים - התרגשנו נורא! והיא הייתה ממש הנסיכה שלנו (עד היום באמת מושלמת שכזו).

אני זוכרת שכשאמא שלי חזרה הביתה איתה רציתי לדבר עם אמא שלי ולראות את התינוקת, אבל אחרי כמה זמן אמא שלי הסתגרה בחדר וביקשה שנהיה בשקט. זוכרת שזה קצת פגע בי, למרות שהייתי כבר גדולה (בת 16.5). ואחר כך היו כמה ימים שהתקשיתי לקבל את האחות החדשה (אמא שלי אפילו הגדירה את זה כסוג של דיכאון אחרי לידה...)

זה עבר מהר ומהר מאוד התאהבתי בה לגמרי, וגם אמא שלי די חזרה לעצמה.

מה שאני מנסה לומר - שאולי ביחד עם ההכנה שלך לשינוי המשפחתי, כדאי גם להכין את הילדים. שידעו מראש שאמא אחרי לידה זקוקה לשקט לפעמים, ושגם התינוק זקוק לשקט. וזאת כמובן ביחד עם ההדגשה שתינוק קטן הוא אור גדול למשפחה, וכמה כולכם שמחים שהוא הגיע.

מקווה שעזרתי...

מתרגשת איתך ❤️

תודה על השיתוף. בהחלט נקודה למחשבהפרח חדש

להכין את הילדים לשינויים

וגם לקשיים הרגילים שיכולים לצוץ עם הולדת האח החדש

חשוב ממש! תודה על זה!אם מאושרת

אני באמת רואה שלגדולים לפעמים יש קושי עם הלידה אפילו יותר מהקטנים...

( היתה לי חברה שאח שלה היה בישיבת הסדר כשאמא שלה ילדה, והוא לא חזר הביתה כמה שבתות כי לקח את זה קשה..)

מה שכתבת עורר אותי למחשבות על זה. איזה דיבור את חושבת שיכול להיות הכנה טובה לגיל כזה?

בגיל כזה אפשר לשתף כמעט הכול...מתואמת

שלידה לא תמיד זה דבר קל, שלאמא עלולים להיות מצבי רוח ורצון להסתגרות, שתינוק קטן עלול לתבוע הרבה זמן מההורים...

כמובן, כל זאת ביחד עם ההדגשה של השמחה על הצטרפותו של התינוק החדש וגם עם נתינת תחושת אחריות לגדול, שהוא יהיה חצי אמא בתקופה הזו... (בלידה הבאה של אמא שלי, למשל, הייתי כבר בת 18, ובאמת טיפלתי בתינוקת כמעט כמו אמא - הייתי רמה מוקדם בבוקר כדי לתת לה בקבוק, למשל...)


בכל אופן, זה עדיין לא מניסיון אישי שלי כאמא... (הגדולה שלי הייתה בת 14 כשהקטנה נולדה, ולמען האמת כבר לא זוכרת כמה הכנתי אותה. ב"ה היא הבינה יפה מעצמה, ומלבד זאת - המציאות הייתה שונה מכל הכנה שיכולנו לעשות, כי גם כך במשך שבועיים הייתי מרוחקת מהם עם התינוקת בעקבות התפרצות קורונה...)

תודה רבה!אם מאושרתאחרונה
תודה חיים. ריגשת.אורוש3

מאמינה שמתרגלים. כי אין ברירה חח. ממליצה לקחת כמה שיותר עזרה בהתחלה ושהבעל יישאר כמה שמותר בחוק. יש ימי לידה ואפשר שבוע על חשבון החל''ד שלך. תחטטי בכל זכות.

אני לא בהריון. אבל כשיבוא בע''ה יהיה לי כבר רווח יותר מזה. אז תשתפי אח''כ בחוויות 💕

כן. כמו שאומריםפרח חדש

הצורך הוא אבי ההמצאה

אז כשצריך נלמד להסתדר.


עם התינוק אני חושבת שצריכה פחות עזרה

יותר צריכה עזרה עם שאר הדברים בבית

מקווה שהבעל יהיה הפיתרון

החמישי שלי היה בן ארבע כשהשישי נולדבת 30

דווקא היה סבבה. כמובן שהעייפות והאינטנסיביות בהתחלה הן קשות בכל מקרה. אבל דווקא לי היה רוגע וסבלנות דווקא בגלל שהילד שמעליו כבר היה גדול יותר. לא הייתי צריכה לטפל בשני תינוקות, כמו שהיה בלידות אחרות. 

וגם בגלל שחוויתי תקופה של "נורמליות"- בלי הנקה, עבודה שגרתית וניהול בית שגרתי- דווקא בגלל זה היו לי יותר כוחות נפש. כי לא באתי מעומס לעומס אלא מרוגע לעומס. וממילא היה יותר קל.

ככה אני מקווה שיהיה אצלי. בעז"הפרח חדש

אני מגיעה לזה אופטימית

רק מידי פעם עולים החששות

בדיוק כמו אחרי לידות עם פחות רווחאם מאושרת

השאלה שלך ממש הזכירה לי חששות שהיו לי אחרי לידה מרוחקת מלידות שלפניה.

אבל למעשה,זה מדהים איך הקב"ה עוזר לנו.  וההורמונים עובדים בלי קשר לחששות שלנו.

ההורמון של לידה נתן לי כח לקום בלילות.

ההורמון של ההנקה נתן לי שלווה להניק.

וכדו'.

פשוט לבטוח הקב"ה ששולח לכל תינוק את הצרכים שלו בלי קשר למיקום שלו במשפחה.


שיהיה בשעה טובה!

עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"לאחרונה

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלהאחרונה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלוםאחרונה

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
חיבוקתהילה 3>אחרונה

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

יש דבר כזה לאבחן היפראקטיביות לפעוט?אנונימית בהו"ל

סליחה אני ממש נואשת

הבן שלי בן כמעט שנתיים (עוד חודש)

שובבבבבבבבבבבב

פרא ממש

אני לא עומדת בקצב!

הוא גם מגיע לכל דבר מטפס משתחל

כל פעם אני מוצאת אותו במקום מפחיד אחר

אני לא מצליחה לשמור עליו.

הוא יודע לפתוח קופסאות של תרופות עם נעילת בטחון

וכמעט את כל סוגי המנעולים לארונות

ולברוח מהכסא בטיחות או החגורה של כסא האוכל בקיצור- הבנתן את העיקרון...

הוא גם לא יישן טוב בלילה- קשה לו מאד להרדם 

הוא צורח שעות, אז אי מוציאה אותו שלא יפריע לאחים שלו

ואז הוא נשאר ער עד 11 בערך ומשתולל בכל הבית...

ביום הוא בכלל לא ישן והגננת קצת מתלוננת עליו

ויש לו מלא כח

היה עכשיו מפגשי חנוכה ואני רואה שהבני דודים מפחדים ממנו

לא אלה בגילו, ילדים בני חמש שש חוששים ממנו

הוא מרביץ, שורט נושך

זורק חפצים על ילדים אחרים

האמת לפעמים גם אני מפחדת ממנו (למרות שיחסית לי ולבעלי הוא לא מציק וגם לא לגננת כי יש לנו סמכות עליו)

הוא חכם, הוא מבין, אני רואה לגמרי.

הוא יודע מה מסוכן מה אסור

זה לא עוזר

הוא לפעמים אומר אחרי שעשה משהו רע 'עונש, אני עונש' _לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מהגן.

אבל הוא בהחלט מבין שעושה מעשה אסור.

(עכשיו אמרתי לו שמחר חוזרים לגן, היה חופש יומיים, מיד אמר לי את השמות של החברים ומשחקים האהובים מהגן)

לפעמים אני חושבת ש*אני* צריכה כדור כדי להתמודד איתו

אבל לפעמים נדמה לי שגם לו אפשר לעזור

גם בשבילו מפחיד להיות כזה מנוע עוצמתי בתוך גוף של פעוט.

הוא מנחם את האחים אחרי שפוצע אותם...

 

אחים שלו גם לא אוהבים אותו כל היום מתלוננים עליו הוא הורס להם נוגע מציק

אני באמת מנסה לעזור אבל לא תמיד יכולה אני אחת ושי לי 2 ידיים והבית לא גדול

והוא אוהב את אחים שלו ורוצה שישתפו אותו במשחקים.

אבל כשאי קולטת שאני דוחה את ההחתלה שלו כי אין לי כח להתמודד איתה-

אני מבינה שמשהו פה לא תקין.

שאני שוקלת אם לקחת אותו לגינה (כי אני אצטרך בטוח לטפס על המגלשה מבחוץ להוריד אותו משם)

או שעדיף להשאר בבית (ועוד משהו יישבר..)

בקיצור מה עושים?

 

לכי להתפתחות הילדפאף

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

תודהאנונימית בהו"ל

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

זה נשמע לי קשור לוויסות חושיפאף
אני מסכימה איתך שזה לא בו שנתיים רגיל, זה פשוט נשמע כמו התנהגויות של בן שנתיים מוקצנות, עם היפראקטיביות פחות יש מה לעשות בגיל הזה, אבל וויסות חושי, הפסקות תנועה יזומות, דברים כאלה לדעתי יכולים מאוד לעזור, כדאי להתחיל מרופא ילדים ולהתעקש על הפניה להתפתחות הילד ולמרפאה בעיסוק 
מסכימהיראת גאולה
לא מאבחנים היפראקטיביות בכזה גיל, אבל יכולים לתת כלים מכיוונים אחרים.
אני רק שולחת חיבוקאחת כמוני
נשמע מתיש ביותר 
רק רוצה להרגיע אותך שעם הגיל זה מתאזן קצת...חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 23:59

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

 

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

 

גם לי נשמע כמו ויסות חושי. בהצלחה רבה!!!! לא פשוט❤שיפוראחרונה
מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"לאחרונה
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור

אולי יעניין אותך