שורשית.

אדם בוגר צריך שיעירו לו על לבוש?

אמרתי לו שזה מטריד אותי. מרגיש לי כמו להעיק לילדים שלנו על פנים לא נקיות או בגד שהתלכלך.

אתה אדם בוגר, תוודא שאתה נראה מספיק טוב בשביל להתהלך בחברת אנשים.

אפס מודעות ולא משנה מה אגיד ומה אומר.

לא שמים לב לחסרונות שמפריעים ואפשר להעיר בצורה יפה ולחדד מודעות לבגד ומראה נקי ויפה.

לבדוק אפשרות להשלים עם הנ''ל , ו או נקודות התמקדות אחרות או פיצוי אחר

א. טיפול זוגי יכול לעזור? הוא אומר שהוא אוהב אותך אבל לפי דברייך הוא לא משקיע בך, אז אולי הוא צריך עזרה בשביל להבין איך להביע את האהבה שלו בצורה מועילה?

אולי, רק אולי, אם ההתנהגות תשתנה, אז פתאום המראה החיצוני יפסיק להפריע. ובכל מקרה אם יש נקודות ספציפיות אז את בהחלט יכולה להעיר בצורה בונה, כמו למשל עניין הזקן.

ב. אם לא חתמתם על הסכם ממון, אז מעניין ת'סבתא שאת הדירה הוא קיבל מהסבא.

בגירושין מתחלקים חצי חצי, לא משנה כמה כל צד הביא, ובמיוחד אם גרתם בדירה הזאת.

ג. להישאר נשוי מסיבות כלכליות בלבד זה דבר עצוב מאוד, אם המסקנה היא שצריך להתגרש - כדאי לקחת ייעוץ ולהבין איך אפשר לעשות את הצעד הזה מבחינה כלכלית.

דיברתי איתו ופתחנו. הסברתי לו שמכאן זה רק טיפול זוגי או האלטרנטיבה הפחות נעימה. אז טיפול זוגי על הפרק.

תודה על שאר המידע והתובנות.

לכן הגיוני שיתחלקו במה שהכסף הרוויח, בפנסיה וכו'.

כשזה מגיע למתנות/ירושות שצד אחד קיבל, זה אומנם החוק, אבל הוא מאוד לא הוגן. שיא האבסורד היה כשבג"ץ פסל פסק של ביה"ד הרבני, וקבע שגם כשהאשה בגדה באותו זמן שנפלה הירושה, דעתו היתה לשתף...

מי שלא מטפח את פניו לא יירש את נחלת אבותיו.

מי שמתכיין על כל דבר ייאלץ לעבור לגור במדבר.

במיוחד אם הדירה רשומה רק עליו.

בתיאוריה, זה אכן אמור להיות חצי חצי

בפועל ברוב המקרים זה לא יהיה כך.

לכן לא נכון לה להסתמך על זה.

השאלה העיקרית היא מי נהנה מהדירה, האם בפועל היורש שיתף או אפילו תכנן לשתף את אשתו בירושה שקיבל.

אם הדירה מושכרת לצד ג' וההכנסות נשמרו בחשבון בנק פרטי של הבעל, והוא לא שיתף אותן עם אשתו ולא השתמש בהן לצורך משק הבית המשותף, אז קיים סיכוי שהירושה תישאר רק שלו אחרי גירושין.

ברגע שהדירה שימשה את משק הבית המשותף של בני הזוג, או כי הם גרו בתוכה או כי נהנו מהכנסות השכירות שלה, אז חצי חצי איט איז.

ראה למשל בעמ"ש 25-37-09-14, שם הוחלט בבית המשפט לדחות את ערעורו של הבעל, מאחר ובני הזוג התגוררו בבית שהתקבל בירושה.

ירשתם דירה? מתי בן הזוג זכאי לחלק ממנה

קרה משהו לפני חודשיים/שלוש שחל אצלך או אצלו שינוי?

איך הוא היה עד לפני חודשיים? היה כן משקיע בעצמו ופתאום הפסיק? התנהג ילדותי גם בהתחלה?

אם מתגרשים, על פניו החלוקה היא חצי חצי אבל זה גם כניסה לעולם מורכב שיכול להיות גם קשה.

את בטוחה עם עצמך שזה המוצא האחרון מבחינתך? 

1. קודם כל @נגמרו לי השמות כתבה כאן כמה פעמים על איך אפשר לעורר/להחזיר אהבה. יש בהחלט מה לעשות ואם היה בסיס איתן והיתה אהבה, יתכן שמשהו עכשיו מפריע ואפשר להתגבר.

2. טיפול זוגי בהחלט מומלץ, אבל קודם כל מציע לך להתבונן מה השתנה אצלך - לפעמים אפילו חוסרים בויטמינים, גורמים למצב רוח ירוד. אח"כ נפשית, האם היו שינויים אחרים בתקופה הזאת? האם המלחמה ערערה אותך? האם בעלך היה במילואים ארוכים? אולי המצב של כלל הציבור הכניס אותך למקום פסימי? אולי הריון או הפלה? שינויים בעבודה/משכורת?

למעשה מציע קודם כל לגשת לרופאת המשפחה לבקשת בדיקות של חוסרים ויטמינים/הורמונים וכד' ואם הכל תקין, לגשת קודם כל לטיפול אישי, לברר מה השתנה אצלך.

3. גירושין ביהדות הן אכן אופציה קיימת, אבל רק כשכלו כל הקיצין. הרב חיים נבון מגדיר את זה 'כסא מפלט', צריך להשתמש בו, כשהמטוס נופל, אבל טייס שישתמש בו כשיש ברירה אחרת - יכנס לכלא.

אי אפשר להשאר לאורך זמן בנישואין בלי אהבה. הנזק לנפש שלך ושל הילדים יהיה גדול מלפרק. אבל לפני כן, ראוי בשביל בעלך שכרתת איתו ברית, בשביל ילדכם המשותפים וקודם כל בשביל עצמך - שתעשי כל מאמץ לעורר את האהבה.

ממליצה ממש על התכנים של לורה דויל.

יש לה הרבה תכנים באנגלית אם את זורמת (ספרים, פודקאסט) - Laura Doyle

אם לא, תרגמו לעברית ספר אחד שלה "לדעת להיכנע" (שם מזעזע, היא לא מתכוונת שאשה תיכנע לבעלה, בבקשה תקראי למרות השם).

בהצלחה ❤️

מתייגת את @נגמרו לי השמות האלופה

תבדקי אם הוא בדיכאון...

לפעמים אדם שלא משקיע בחיצוניות שלו זה אחד הסימפטומים לדיכאון ואז אפשר לטפל בכדורים ובטיפול נפשי.

להבין לעומק שאהבה היא הרבה פעמים היכולת שלנו להשלים עם חסרונות.

נשמע שהקבוצה של- אם אתגרש וודאי אמצא מישהו טוב יותר.

אז זה לא נכון, או לא בהכרח נכון.

תמיד יהיו חסרונות שאיתם תצטרכי להתמודד. 

בן הזוג הבא יכול להיות עצלן, שתלטן, ביקורתי, בורח מאחריות, נהנתן, לא מסתדר עם הילדים שלך\ההורים שלך, אימפולסיבי, רכרוכי, לא רגיש

ועוד מלאא דברים.

כי בכל אחד יהיו חסרונות (ברבים!) שאיתם תצטרכי להשלים.

או שלא תשלימי (כמו עכשיו)- ואז תמצאי את עצמף עם העיניים החוצה.

בעיניי תני לגבר שלך אשראי לטעות ולהיות עם חסרונות.

ותביני שכל חיסרון שלו יכול להתהפך לטובה- אם רק תתני לו זמן ותהיי נחמדה מהצד שלך.

הוא קמצן? אז תפרידו חשבונות ותקני מהכסף שלך. או שתתנהלי במזומן עם הכסף שלך.

הוא לא נקי? אז בעדינות להעיר. לא לשבור כלים על זה. לא לזעוף כל היום למה הוא לא בוגר. מה יעזור הזעף?

אם את הולכת לייעוץ זוגי כדי שהמטפל\ת ישמעו כמה רע לך וכמה הוא בן זוג גרוע, לא בוגר ולא מתורבת,

מתוך תקווה נסתרת שהוא יישמע להם,

אז עזבי. זה לא יעבוד.

אבל אם את רוצה לשמוע איך את יכולה לאמץ גישה חיובית יותר, איך לדבר בשפה נעימה יותר- אז כדאי.

נשמע שכדאי להעמיק בצורה שלמה ולראות את מציאות חייכם כולה למן ההתחלה ועד עכשיו.

כמובן בראייה שלוקחת בחשבון את התמונה השלמה של שניכם ושל הבית שבניתם, עם כל השלבים בדרך.

זה שכתבת שהיו לכם שנים נעימות, 

שהייתה אהבה, 

שאת רואה בו איש טוב בבסיס שלו - 

אלו נקודות אור שיכולות ב"ה לעזור בתהליך.

- לגבי הפן החיצוני - כדאי לבחון גם יותר לעומק מה קורה שם גם מבחינתך וגם מבחינתו. וכמובן איך לתווך זאת אחד לשנייה,

איך ליצור מצב שאתם מבינים אחד את השנייה ויכולים להניח גם בקשות אחד מהשנייה בצורה נעימה.

לא דרישות וגם לא בקשות שהשני מחויב אליהן אם לא יכול/רוצה/מתאים - אבל בהחלט לומר את הלב שלכם בכנות ופתיחות בצורה מקדמת.

- לגבי התגברות הראייה שלך את תכונותיו השליליות - גם היא מצריכה עוד העמקה במכלול. גם כהבנה כוללת של מה קורה ביניכם, וגם לרדת פרט פרט ולבחון אותו בצורה שתקדם אתכם

(את הבגרות בהתנהגות שציינת, הלחץ, התלונות, ההשקעה בילדים, ההשקעה בך, הרווחה הכלכלית וכן הלאה).

מאמינה שהכל קשור להכל, ועצם הראייה השלילית עליו שמתרחבת, משפיעה גם על הפן החיצוני, המשיכה, הקירבה וכו' - וכן להיפך.

והתמקדות בשאלה איך להגיע לקירבה מחודשת יכולה ב"ה להביא לשיפור בשני הרבדים הללו - גם החיצוני וגם הפנימי/אישיותי.

- זה שכתבת על גירושין ומחשבות על הפן הכלכלי שם, הירושה, הדירה, הפן הרגשי - יכול לבלבל אותך כיוון שאת בעצם נמצאית "לא כאן ולא כאן".

לכן הייתי מציעה לקחת פרק זמן מוגדר מראש, למשל חצי שנה או כל זמן אחר שמתאים, ובזמן הזה להתמקד אך ורק בניסיון לשפר, לקדם, לצמוח, להביא את הקירבה המחודשת *ולהישאר יחד בטוב*. כמובן שאם לא מצליחים לבד כדאי להיעזר באיש מקצוע.

ורק אם את מרגישה ששום דבר לא משתפר, שכלו כל הקיצין, שאין שום תקווה לשינוי גם לא לבד וגם לא בעזרת איש מקצוע, ושעדיף הלבד על הביחד - אפשר לשקול את האפשרות של גירושין כמה שאפשר בטוב, ולהתייעץ גם עם אנשי מקצוע מהתחום הזה, (וכדאי מגשרים ואנשי מקצוע שלא מביאים למלחמות עולם בבתי משפט וכאבי לב לכולם) ולראות בפרוטרוט איך עושים זאת עם התייחסות ספציפית גם לכל שאלותייך על הירושה, דירה, הפן הרגשי, נפשי וכן הלאה.

- ולגבי מה שכתבת בסיפא - לא. לא צריך לסבול. לא עד 120 וגם לא עד 20 ולא בכלל.

צריך לראות איך אנו עושים הכל כדי להגיע לאושר שלנו.

בין הוא בביחד ובין אם הוא בלחוד. אבל לא לסבול.

שולחת לך עוד חיבוק גדול ותפילה שהקב"ה ישלח לך בהירות שלמה, ישועה שלמה ורק אור ונחת ב"ה 🙏

- ותודה רבה @מכחול ו@הסטורי על התיוג והמילים הטובות 🙏

אם פעם אהבתם והיה לכם טוב, יש כאן משהו שמעורר תקווה.

לרוב ריחוק בזוגיות ומה שנוהגים לקרוא "שחיקה"

נוצר מכמה דברים;

* משקעים רגשיים (לדוגמא אכזבה, תסכול, כעס, ועוד

שמצטברים עם השנים והופכים לחיץ רגשי, מורידים את ההערכה, את הקרבה הרגשית ומתבטאים בכך שהיחסים מצטננים ומתרחקים)

*ריחוק רגשי- גם קשור לנקודה לעיל, וגם למערכת היחסים, כשנוצרת נפרדות

כשאין תקשורת רגשית וזוגית בריאה ומקרבת, לאט לאט העולמות מתרחקים

ונוצרים יותר ויותר פערים

*במובן האינטימי, חוסר משיכה וסלידה מגיעים מריחוק רגשי, או מחוסר הירכה ובחירה. זה יכול להתלבש כמובן בדברים פיזיים

כמו לבוש וטיפוח, אבל השורש עמוק יותר.

כתבת שאת כבר לא מסתפקת בו, תנסי להגדיר לעצמך, מה חסר לך,

למה את זקוקה שכרגע אין.

ותדעי, ששינוי ואפילו שינוי מהותי ועמוק מאד, בזוגיות וגם בהתנהלות שלו,

יכול להתחולל משינוי מעמיק שלך.

אנימאמינה שבזוגיות (וגם בחיים עצמם, אבל בזוגיות על אחת כמה וכמה)

יש לנו תמונת מראה לעבודה והתיקון *שאנחנו* זקוקים לו,

גם אם ברור לנו שהבעיה היא בצד השני (וזה גם נכון)

זורקים לפח.

נהנית ממנו 7-8 שנים

מחליפים

זה בדיוק כמו רכב כל כמה שנים מחליפים

בעניין הכלכלי אין לך מה לדאוג

עם עצות של עורכי דין נבלים

תוכלי לנצל את הסיטואציה ולעשות קופה

ולעבור לגבר הבא

אחרי הלידה, יכול להיות שזה עניין הורמונלי שצריך להתאזן, רציני תחכי כמה חודשים

ותשמרו על קשר רופף

אולי גורו בדיקה נפרדת

אל תמהרי להתגרש.

עוול לילדים

אני חווה את זה על בשרי עכשיו

בדיוק אותו סיפור 7-8 שנים 3 ילדים

ואשה שאחרי לידה תמיד בורחת להורים

שומעים שאתה במצב לא פששוט בעצמל ואתה מדבר מהמקום שלך

בדקת עם אישתך אופציה של דיכאון אחרי לידה?

כי התהפכות כזזו אחרי לידה ובריחה להורים שיש 3 ילדים זה נשמע מאוד מתאים לתיאור של דיכאון אחרי לידה

והיא לא הייתה בקטע של לדבר

רק תביעות ובית דין

למרות שהשקעתי הכל בשביל להקל עליה

החליטה לוותר עלי

לפי דעתי טעות. עשתה טעות

ומזיקה לעצמה ולילדים

המקרה הזה שמחליטים בגיבוי ההורים

ל"הפטר" מהבעל

ולהמציא אלף תלונות והגזמות

כדי לנצל/ להשפיל את הבעל לשעבר

לצערנו קיים במדינתנו

ולא אני לא המקרה היחיד

אם את רוצה לראות ולשמוע רק דברים נעימים

יש ערוץ טבע מעולה בנטפליקס

קוראים לו

"כוכב הלכת המופלא 2

עונה 2 פרק 1"

שמה תראי המון נוף ופלאי הבריאה

ממש נהנתי צפיתי בזה היום עם סבתא

מומלץ

היא לא דיברה כאן על עידוד הורים לגירושים וכו

בכל אופן נשמע שאתה באמת מדבר ממקום של כאב אישי

מצטערת עבורך שככה הסתיים

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

מחזק את הדברים של @הסטורי 

הזכור לי ביותר הוא שההורים שלי תחילה היו מאוד מבולבלים סביב הנושא וכל פעם החליפו דעה (שהייתה מאוד נחרצת כשהייתה) ובסופו־של־דבר הפכו לאפוקליפטיים לחלוטין ביחס לנושא

מה שפגע מאוד בסמכות הורית (לא במובן של להכריח אותי א' או ב'... אלא במובן שאם אומרים מציבים ענייין פעם אחת וברצינות אז גם מתייחסים לזה ברצינות כי מבינים שזה רציני... אם אפשר לנסח זאת כך)

ושחק לחלוטין את הרצון שלי להתייעץ איתם / לשמוע את דעתם אולי בכל סוגיה שהיא

איני יודע מה רמת השיתוף ביניכם ועד כמה הוא מעוניין לשמוע הטפות מוסר, לרוב זה גיל שאנשים רוצים להגיע אל כל דבר בכוחות עצמם

אבל כמו ש @הסטורי אמר גם אם אי־אפשר לצורך העניין "להתמקח" על עצם הקשר (זה באמת יפתיע אותי אם פתאום אחרי שיחה איתכם הוא יגיד לחברה שלו "טוב דיברתי עם ההורים שלי הם לא מתים על הרעיון אז ביי נתראה בגלגול הבא")

כן אפשר לפחות לנסות להציל את מה שאפשר לפי הרמה הרלוונטית (אם נניח זה שמירת נגיעה, או אם לא אז לפחות שישמרו על עצמם ויקחו את הדברים לאט ולא יעשו שטויות בקנה מידה משמעותי)

בתור מתבגר, קשר ידידותי עם בנות לא היה מה שהרג אותי, גם לא פלירטוטים, אבל ככל שמתקדמים יותר בתוך "שטח האויב" ככה גובר הסיכון... אז אני מאוד מחזק את הנקודה שאוקיי גם אם הוא מחליט שהוא בקשר הזה אז להבין שהדברים האלה הרבה יותר רציניים ממה שהם נראים במבט שטחי וצריך להתייחש אליהם בהתאם

ואני חושב שבזמנו זאת באמת העצה שהייתה יכולה לחשוך לי המון עוגמת נפש ובלגן, לא להתיר את הרצועה אלא לשמור על אותם גבולות מסוימים שייתכן שכן הייתי מוכן לשמור אם הייתי מודע אליהם יותר.

או לחילופין (או בנוסף) עצות שתשמורנה עליו היכן שהוא נמצא כמו איך לא להינזק ממערכת היחסים הזאת ברמה רגשית

אבל אם להסתכל על זה במטא, בסוף זה החיים שלו והאחריות שלו, "לא ידח ממנו נידח" אנשים לרוב לא מתים ממערכת יחסים בתיכון זה לא סמים או עבריינות קשה (אלא אם באמת הולכים הרבה יותר מדי רחוק...), נופלים קמים הכל יהיה בסדר.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית