לידה נרתיקית או קיסריתשושנושי

הלידה הקודמת הייתה מאתגרת

30 שעות בחדר לידה

מצוקה עוברית

חדר ניתוח

וואקום

איבוד דם

קבלת מנות דם

התאוששות יום שלם בלי לראות את תינוקי

והתאוששות מתפריפ - בכלל היה סיוט

רק התופעות לוואי של אחרי

טחורים פיסורה נוראית - הבנתי שהן מתרחשים בגלל הלחיצות

חוסר היכולת לשנות תנוחות בגלל כאבי התפרים

כל התפנות עשיתי בתוך אמבטיית מים מרוב כאבים

לא מדברת על מס' 2, אמאל'ה נוראאאאאאאאא


בקיצור, אני תוהה אולי כדאי לי ללכת על קיסרי אלקטיבי בגלל כל זה

אין לי כח נפשי לחוות את זה שוב

לגבי הלידות העתידיות אני לא חושבת כרגע

גם ככה עם מצב הפוריות שלנו לא צפויות יותר מידי


....


מה אומרות?

שווה לחשוב על זה ברצינות?

ממש ממש מתלבטת


אני ילדתי בלידה נרתיקית - וואקום ולא יכולתי לזוז חודש וחצי מרוב כאבים בכל מקום

לעומת זאת גיסתי ילדה חודש אחריי אחרי קיסרי והסתובבה כמו טווס

לקחה משככי כאבים והם עזרו לה.. מה שמשככי כאב לא עשו לי..


אז אולי זה שווה את זה?

שולחת חיבוק גדול🩷 והחלטות טובותאמא לאוצר❤
שיהיה בקלות🩷
נשמעoo
שחווית לידה מאד קשה


אני עברתי ניתוח קיסרי בלידה ראשונה והשאר לידות רגילות יחסית קלות, היה לי ברור שאם משהו מסתבך או מתעכב אני אלך על ניתוח. אני בעד לצמצם את הסבל למינימום, אם הייתי חווה לידה כזו כנראה הייתי הולכת על ניתוח (למרות שגם לניתוח יכולים להיות סיבוכים)

במחשבה שנייהשושנושי

אני אומרת לעצמי שאולי דווקא יהיה טוב יותר?

אוף שונאת להתלבט ואני רק בסוף שליש ראשון חחחח


אחרי קיסרי היה לך פיסורה וטחורים?

יכלל להחליף תנוחות או שגם שכבת כל היום חצי מתה במיטה?


מנסה פשוט להשוות בין התופעות לוואי

אחריoo
קיסרי לא היו לי התופעות הנ״ל, בימים הראשונים היה קשה לי להסתובב במיטה/ לקום/ ללכת, אח״כ היה יותר קל.


בהשוואה ללידות שלי ההתאוששות מקיסרי היתה יותר קשה כי אחרי לידות הרגשתי די טוב, הרגשתי חולשה וכאבים שמשכך עזר להם (ללא טחורים ודומיו) אבל יכלתי להסתובב חופשי

אני ילדתיהמקורית

וואקום לידה רגילה

עם חתכים וקרעים

טחורים


בקיצור מה שבא לך. אבל החוויה שלי הייתה שונה ולא לקחתי אפידורל אפילו. הלידה הייתה כואבת אבל נסבלת, רק שלא הכינו אותי למה שאחרי..

אני כן זוכרת שסבלתי מעצירות ומהטחורים ומהתפרים

ולא אשקר אם אגיד שלא עלה לי הרעיון ללדת אלקטיבי אם אזכה לעוד הריון.  בגלל שזהבזמן ידוע, אין תסכול של חוסר וודאות ולא עוברים צירים.

אבל. זה ניתוח בטן שיש לו סיכונים ועלולות להיות לו השלכות כמו הידבקויות. וגם מניתוח יש התאוששות וכאבים אחרים.


אחותי עברה שניים, אחד מלית ברירה ואחד מבחירה. והיא סבלה לא פחות, רק בדברים אחרים.

טחורים יצאו לי עוד בהריון, אז אחרי לידה זה לא היה שיקול עבורי.  השתמשתי בנרות גליצרין שהקלו

לתפרים ולטחורים אם הייתי יודעת הייתי משתמשת בעזרקאין. זה ממש הקלה מטורפת מעבר למשחות הרגילות של הטחורים.

וגם, בדכ אבל לא תמיד, לידה שינה אמורה להיות קלה יותר כי הגוף עבר את זה, אבל הייתי שוקלת במקומך הכנה ללידה בצורה שקשובה יותר לגוף.

באמת הלידה השנייה שלי הייתה חוויה אחרת.. עבל לידה זו חוויה שיש בה כאב בצורה כזו או אחרת.

יש לידה בשיטה של בלי לחיצות. יש לידת מים. אפשר לקחת ליווי טוב שיהיה קשוב לך מול הצוות ולהתפלל שהחוויה תהיה טובה אם תבחרי שלא להתנתח

והכנה פסיכולוגית טובה לפני הלידה לתקחפה של מנוחה והתאוששות גם יכולה להקל.


החלטות טובות!

החוסר וודאות.שושנושי

גם זה היה לי קשה ממש

כל-כך שמחתי שקבעו לי תאריך יעד לזירוז בסוף 39

פשוט נס!


אחרי קיסרי היו לך גם תופעות לוואי כמו של וגינלי?

לא עברתי קיסרי, רק התלבטתי על זה ביני לבין עצמיהמקורית

אבל ממה שאני יודעת: ניתוח קיסרי הוא ניתוח שסובלים ממנו מכאבים בבטן תקופה אחרכך. בואי נגיד שבועיים לכל הפחות ממה שאני יודעת שאחותי סיפרה לי חגם מקריאה פה

קשה לקום לבד וצריך עזרה

צריך משככים סביב לשעון

עכשיו שאני כותבת לך אני בעצם עוזרת לעצממ להבין שבגלל שסבלתי מסימפ' קשה שהגביל אותי ממש, ואחרי הלידה הרגשתי הקלה מטורפת והפסקתי לסבול, עז אין מצב שאגזור על עצמי מבחירה מוגבלות נוספת אחרי. גם אם היא זמנית.. השחרור הזה מההריון היווה עבורי הקלה מטורפת

וזה לא בהכרח יפטור אותך מטחורים, כי הם יכולים לצאת גם 'סתם' באמצע ההריון. במיוחד אם יצאו כבר בעבר

מבינהשושנושי

תודה לך על מה שכתבת

ביחס להתאוששות שלי עם התפרים (שנדבר על קיום יחסים? יואו כאב לי ממש - נשמעת מתלוננת על כל שטות אבל ממש ממש היה לי קשה)

שבועיים התאוששות מקיסרי נשמע לי יותר קל

מחודש פלוס התאוששות מתםרים בנרתיק

לא יודעת, אני נזכרת בלידה

עולה לי רק תחושה של חוסר וודאות

תחושה של לידה שלא נגמרת

כאבים

אחרי הלידה לא מצליחה להחליף תנוחות

לא מצליחה לעשות כמו בנאדם (דמייני את הסיטואציה - מתפנה רק בתוך האמבטיה ואחר כך אוספת גללים מהמים כי פשוט לא היה לי סיכוי לעשות בחוץ... כנל גם פיפי, צריכה לעשות מתפשטת כדי לעשות

בברית לא עשיתי שעות כי לא היה לי מקום עם מקלחת או אמבטיה


גיסתי שילדה בקיסרי, היא פשוט לא סבלה

ככה בכל אופן זה היה נראה

התהלכה כאחד האדם

צוחקת מחייכת זזה מטיילת

איך יצאו לי העיניים

אני חושבת 3 פעמים לפני שמתיישבת והיא ככה בטבעיות עושה הכל

קינאתי בה ממש. 

מבינה אותךהמקורית

אני מניחה שבנות שעברו את זה וישתפו יוכלו לתת לך נקודת מבט אחרת מחוויה אישית..


אבל באמת נשמע שעברת הרבה וסבלת אז קחי חיבוק


לא תמיד קיסרי אומר פחות כאבעטרת ראשי
לי כאב יחסים אחרי קיסרי ברמה מטורפת במשך חודשים למרות שזה היה קיסרי מתוכנן! הרופאה אמרה שעדיין הגוף עובר שינוי והכל נהיה רגיש וכואב בלידה רגילה עם מלאאאא תפרים כאב פחות
לדעתי שווה קודם כלשלומית.

לעשות עיבוד לידה רציני. עברת חויה קשה, וחשוב להתאושש ממנה ולעבד אותה.

להבין מה קרה שם, במהלך כל השעות האלה, גם מבחינה רפואית וגם (ואולי בעיקר) מבחינה רגשית. 

להבין מה עיכב אותך מללדת- בצד הרפואי והרגשי.

אח"כ לעשות הכנה ללידה איכותית ומעמיקה (אין לי מושג אם עשית בלידה הקודמת, אם עשית, אז אולי אצל מישהי אחרת כדי לקבל זווית נוספת)

 

בסיכום- אני כן ממליצה על לידה טבעית. לניתוח יש הרבה מאוד חסרונות וסיבוכים משלו, ועדיף שלא להשתמש בו בלי צורך רפואי.

בע"ה שתהיה לך לידה טובה ונעימה שתהיה ממש חויה מתקנת!

 

 

עשיתי עיבוד לידה (מוזכרת לידה שקטה לא שלי)שושנושי
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ה' באדר א׳ תשפ"ד 19:35

עברנו על כל השלבים

יש לי חברה שעברה לידה שקטה

הגיעה ללידה רגילה

בשלב הלחיצות העובר נכנס למצוקה ולא הספיקו להציל אותו


 

כל הלידה הייתה לי ממש חרדה מזה

אמרתי לעצמי לדולה לכל מי שהיה בסביבה שאני מםחדת מזה

בתוך תוכי ידעתי שאני לא אוכל להוציא אותי

משהו בי פשוט השתתק כל פעם שחשבתי עליה חנזכרתי בזה..


 

זה לדעתי משהו שעיכב את ההתקדמות


 

אבל - לא יודעת

אולי באמת הפעם יהיה טוב יותר 

וליווי היה לך? כמו דולה וכו'?המקורית
דולה טובה תוכל לנסות לעזור לך לשחרר מנטלית מהפחד הזה
הייתה לי דולה מהממתשושנושי

היא ממש ניסתה לעזור

כבר לפני הלידה

אבל משהו פנימה אמר לי שאני לא מסוגלת

והנה, אכן לא הצלחתי.

את צודקת בזה שאימוץ תחושת מסוגלות יכולההמקורית

לעזור כי זה משפיע מנטלית וכיוצא מזה גם פיזית

אם כי יש גם מקרים הפוכים שזה לא תלוי ברצון בלבד. יש דברים שלא בידינו..


נכון...יעל מהדרום

לק"י


אני בלידות צועקת שאני לא יכולה יותר וכו'.

ובסוף ב"ה הם יצאו ממני בלי צורך בהתערבות. אומנם לקח זמן, אבל הם יצאו בסוף.


אם תרצי לנסות לידה טבעיתמחי

את חייבת קודם כל לשחרר את התפיסה הזו. אם תאמיני שאת לא מסוגלת ללדת, שאת לא יודעת ללחוץ, זה בדיוק מה שיקרה.

את צריכה לשחרר את הפחד ממה שקרה לחברה, למלא את הראש במחשבות חיובית שאת מסוגלת, שהגוף שלך יודע ללדת וכו' (לקחתי קורס של היפנובירטינג עם הרפיות ומשפטים מחזקים, מרגישה שעזר לי מאוד. הגעתי ללידה נחושה שאני יודעת ללדת, שאני יודעת יותר מכולם מה טוב לי, באיזו תנוחה ללדת, וב"ה ילדתי מאוד מהר)

יש מיילדת שמעבירה גם קורסים שעוזרת במקרים של פחדבתשובהתמיד

והפחד מאוד משפיע על הלידה

קוראים לה יעל גריינר

הייתי מנסה

 

אני יכולה להגיד לך שהלידה השניה שלי היתה ברוך השם ממש קלה (כמה שאפשר כן? זה להוציא תינוק בכל זאת)

ממש הייתי בטוחה שלידה שלישית אחריה אני על הגל!

לקחתי דולה איתי והיו לי תכנונים וחלומות בד בבד שהרגשתי תחושות של פחד שלא יכולתי להשתחרר מהם וגם לא ידעתי איך

וזה אכן השפיע, הלידה ממש נמרחה והעובר לא ירד טוב ובסוף אחרי שעות של כאבים לקחתי אפידורל שלא תכננתי, הרגשתי שאני עוד שניה מאבדת הכרה ולא יכולה יותר להיות ערה ולעמוד על הרגליים. חצי מעולפת עם מצוקה עוברית וניסו להוריד אותו למטה כדי להגיע כבר ללחיצות וזה בסוף גם גרם לכתף קלועה והכל היה מאוד מאוד טראומתי.

לא דמיינתי את זה קורה בחיים!!!!

ברוך השם ותודה לאל שהכל נגמר טוב ובלידה טבעית.

אבל הבנתי שרק אני יודעת מה טוב לי, צריך להיות גמישים כי לפעמים באמת שהגוף לא יכול. ואגב בלי הדולה ומיילדת מדהימה לא יודעת מה היה קורה לי בכלל.

וואו זה ממש משמעותי!שלומית.

ממש הגיוני שזה עיכב.

נראה שבאמת כדאי לך לעבוד על תחושת המסוגלות.

ואם את מגיעה לחודש תשיעי, וממש מרגישה שאין לך מסוגלות להוציא את התינוק- אז אולי כדאי לשקול קיסרי, אבל ממש שווה כן להגיע לתחושת מסוגלות כי ההרגשה הפנימית הזו מאוד משמעותית ובמקרים רבים יכולה לעשות את השינוי.

ועוד נקודה: את משווה בין התאוששות מלידה רגילה- כמו זו שאת עברת, להתאוששות מקיסרי. במקרה זה, יכול להיות שהתאוששות מקיסרי לא יותר קשה.

אבל ממש לא מוכרח שהמשוואה הזו נכונה, כי מה שאת מתארת, נשמע חריג, בד"כ התאוששות מלידה רגילה היא ממש לא מה שאת מתארת כאן שעברת, ובע"ה יכולהה להיות לך לידה הרבה יותר קלה עם התאוששות הרבה יותר קלה- שאז ברור שזהעדיף על קיסרי

וואי יקרה איזו חוויה קשה עברת!רחללי

אי אפשר להבטיח כלום, אבל מניסיון שלי (ושמעתי עוד כאלה) לידה שנייה שונה מאווווד מלידה ראשונה בהיבט של תפרים, חתכים, וואקום ומשך לידה . אחרי שעברת לידה אחת האיזור שם גמיש הרבה יותר.

לי למשל היו המון תפרים בלידה הראשונה, חודש אחרי כמעט לא יכולתי לעמוד (כאב אחרי זמן עמידה ממש קצר), שלא לדבר על לשבת שבוע אחרי. כאבי תופת.

ולידה שנייה ב"ה מדהימה. לידה בנחת עם אפידורל תוך שעות ספורות. 2 תפרים כמעט לא מורגשים, שבוע אחרי יצאתי לגינה עם השניים.

יואו איזה כיף שאת מבינה אותי!!!!!שושנושי

בול מה שאת מתארת

אי אפשר לעשות כלום מרוב כאבי תפרים

ומשככים לא עוזרים!!!!!!!!

לגמרי!!! וואי בברית כמעט בכיתי,רחללי

כל כך תליתי תקוות שישתפר עד אז.

ממש מאחלת לך מכל הלב חוויה מתקנת, ולידה קלה ומהממת בע"ה!!!

אני גם הייתי ככה לידה ראשונהצלייאקית

תפרים משוגעים!!!!

אחרי לחיצות הזויות! של איזה 3 שעות.....

ומצוקה עוברית שכמעט הגעתי לניתוח

ובזכות מילדת מהממת התינוק הצליח לצאת בסוף (שקל 4 קילו)

ובאמת לא יכולתי לשבת שבועות אחרי זה!!!

קניתי גלגל ים באמצע החורף

ורק ככה הצלחתי לשבת איכשהו.....

בלידה השניה

כשהגעתי לשלב של הלחיצות התחלתי לצרוח כמו משוגעת שאין מצב ואני לא יכולה

אבל אחרי 3 לחיצות

יצאה התינוקת מעל 4 קילו!

וכמעט שום תפרים!

ילדתי פעמיים בוואקוםטארקו

פעם ראשונה ההתאוששות הייתה מחרידה. ממש. כמו שאת מתארת ויותר גרוע..


לידה שניה הייתה לפני כמעט שבועיים

אני מינהסתם עוד לא מרגישה מושלם

אבל מההתחלה ההתאוששות הייתה קלה יותר בהרבה

אני לוקחת נורמלקס מההתחלה והוא מקל מאוד, ולא מתקמצנת בכלל על משככי כאבים(עכשיו כבר כמעט ולא צריכה ב"ה)

הכאב של התפר קיים אבל הוא נקודתי, לא כל הגוף כואב


לא מבטיחה שיהיה לך כמוני.. אבל כן היה לי חשוב לשתף את ההבדל הזה..

כל-כך מקווה ורוצהשושנושי
תודה על השיתוף הזה!!!!!
זו באמת התלבטות...מתואמת

לא עברתי לידת ואקום, כן עברתי שלושה קיסריים. אז לא ממש יכולה לתת לך את שני הכיוונים...

אבל התאוששות מהירה מניתוח קיסרי היא בגדר נס. אני התאוששתי יחסית מהר מהניתוח הראשון, אבל מהניתוח השלישי לקח לי כשלושה חודשים או יותר להרגיש שחזרתי לעצמי... ויש לי חברה שהייתה לה התאוששות מאוד מאוד קשה מקיסרי ראשון...

לעניות דעתי לקראת סוף ההיריון כדאי לך להתייעץ עם רופא מומחה, לשמוע ממנו מה הסיכויים שלך ללידה רגילה וטובה.

ובלידה - אם מתאים לך לקחת רופא פרטי זה נשמע לי הכי טוב. מישהו שיהיה צמוד אלייך, וברגע שהלידה הופכת להיות קשה - להיכנס לניתוח, שאמנם לא יהיה אלקטיבי, אבל לפחות לא יהיה בחירום. וכמובן להיות עם אפידורל בשלב יחסית מוקדם, כדי שגם יהיה מוכן בשביל אפשרות של ניתוח.

ומי יודע, אולי תפתיע אותך חוויה טובה... ❤️

אצליפולניה12

לידה ראשונה נגמרה בקיסרי חירום, לידה שניה בוואקום.

דוגרי, מהראשונה היה לי הרבה יותר קל להתאושש. התפרים היו במקום פחות אסטרטגי..

אבל

אני עדין חושבת שעדיף לידה רגילה.

אני רוצה בעז"ה הרבה ילדים, ולקיסרי יש השפעה על זה.

אמר לי רופא לפני הלידה השניה (כששקלתי אולי בכל אופן ללכת על הקיסרי המוכר והידוע..) שהרופאים לא כל כך מדברים על סיכונים של ניתוחים קיסריים חוזרים.

וממה ששמעתי לידה שניה (נרתיקית) בדר"כ ובעז"ה הולכת טוב יותר מהראשונה.


כדאי להתייעץ עם רופא/ה

לדאוג לתמיכה במהלך הלידה ואחריה

לחשוב חיובי

ולהתפלל שה' יתן לך להחליט מה שהכי נכון בשבילך..


מוזמנת לפרטישוקולד סתם
עברתי לידה ראשונה מאוד קשה, עם תפרים דרגה 3 ובלאגן שלם. אחרי זה כבר שום רופא לא אישר לי לידה וגינאלית, עברתי עוד כמה קיסריים אחרים וההתאוששות היתה משמעותית יותר קלה. גם כשהיו סיבוכים.


לא מפרטת מחשש לאאוטינג.


בדקת את מצב רצפת האגן? איזה דרגה היו התפרים? היית אצל אורוגניקולוג? בדיקות טורוס ומונומטריה כדי לבדוק את מצב רצפת האגן, לבדוק קודם כל מה ההמלצה הרפואית..


מוזמנת בשמחה לפרטי 

נשמע ממנה שזה היה דרגה 2בוקר אור

אין מה להשוות דרגה 3 לדרגה 2

גם לי היה קל יותר ההתאוששות מקיסרי מתוכנן מאשר דרגה 3

אבל לא הייתי עושה קיסרי בגלל לידה ראשונה טראומטית

ועדיין חלום שלי ללדת רגיל🙂

שני דברים רוצה להגיד לךדיאן ד.

1. אני מכירה מלא שלידה ראשונה היתה להן חוויה נוראית ולידה שניה קלה הרבה הרבה הרבה יותר

מכירה מישהי שאומרת שהיא בשחרור מבי"ח בלידות מתקדמות מרגישה כמו שהרגישה אחרי חודש בלידה ראשונה.

 

2. אם את חושבת על ניתוח, ממליצה לך לבדוק על ניתוח קיסרי צרפתי.

לא התנסיתי באופן אישי אבל שמעתי שזו חוויה הרבה יותר טובה מקיסרי רגיל.

גם במהלך הלידה וגם בהתאוששות ממנה.

ממש ממליצה לך להתייעץ עם יעל גריינרואילו פינו

היא מיילדת, שעושה עיבוד לידה וקורסים להכנה ללידה.

ויש לה מלא מלא ידע!

וגם כלים איך לגשת ללידה אחרי לידה טראומטית.. 

בדיוק רציתי לכתוב לך עליה גםאנונימית בהו"ל
היא מספרת בפודקסט שלה על זה שהיא החליטה בלידה השלישית שהיא יולדת בניתוח מתוכנן ומה קרה בסוף שהיא החליטה שלא.


אני אישית לא הספקתי לקחת את הקורס שלה, אבל לגמרי הספיק לי לשמוע ולעקוב אחרי התוכן שלה בשביל שתהיה לי לידה טובה (וברוך ה' גם היתה לידה טובה יחסית, ללידה הבאה אני לא מתלבטת אפילו לוקחת את הקורס שלה)


יש לי חברה טובה שנכנסה להריון צפוף בטעות שניה אחרי לידה טראומטמת וגם עשתה אצלה את הקורס ובזכות ההכנה שלה היתה לה לידה מדהימה.


שווה לך לדבר איתה, להתייעץ ואז להחליט עם יותר כלים.

דבר ראשון חיבוק ענק על החוויה הנוראית מהלידה❤️עטרת ראשי

אז אני ילדתי לידה ראשונה בקיסרי מתוכנן ובאמת היה מדהים בהתחלה כן כאב מאד אבל תכלס אחרי שבועיים כבר ממש הסתובבתי ואחרי חודש כבר יכולתי ללכת בלי בעיה עם קצת כאב אבל הכאב עצמו באיזור הצלקת אני לפעמים מרגישה גם עכשיו שלוש וחצי שנים אחרי אבל לא כאב ללכת לשירותים אחרי לא היה לי עצירות ובכללי יכולתי לשבת בלי בעיות

ואז לפני שלוש חודשים ילדתי לידה שניה והפעם ואגינלי עם תינוק ששקל 3.8 בלידת בזק עם חתך יזום ועוד קרעים מה שדי נדיר בלידה ראשונה כזה משקל וכזה רמת קרע ולכן ההתאוששות היתה מחרידה והכאב היה כאב שבחיים לא ידעתי שקיים באמת לדעתי פי שלושים מקיסרי כל פסיעה חשבתי שאני הולכת למות מרמת הכאב ואפילו רשמתי פה הרבה על זה לא יכולתי לשבת חודש בלי לצרוח וללכת לשירותים היה גהנום ולא מדברת על העצירות המחרידה אז הכי מבינה את הטראומה מה התאוששות אבל עכשיו שלוש חודשים אחרי כמעט ואין כאב ואצל קיסרי הכאב מלווה אותך לתקופה ארוכה

אז יש שתי צדדים ולכל אחד את החסרונות ובמעלות שלו

את כבר ילדת לידה אחת מה שבדרך כלל אומר שבעזרת ה יהיה מעט שיפור בהתאוששות מהלידה השניה

אז אולי אני לא הכי מעודדת ללדת טבעי אבל גם לא בהכרח ממליצה על קיסרי

תבדקי טוב טוב מה המינוסים והפלוסיפ בכל צד תתיעצי עם הרופאים שלך ושבעזרת ה מה שלא תבחרי יהיה לך חוויה הכי טובה והתאוששות מדהימה❤️❤️❤️

לידה ראשונה מעל 30 שעותמקרמה

חום.

הקאות

Op

ואקום בחדר ניתוח

בצקות (עד כדי כך שלא רצו לשחרר אותי ורק בגלל שהבטחתי לרופא שאני מגיע אליו למרפאה לביקורת- הסכימו)

יצאתי ממנה בטראומה

בעלי ואמא שלי אמרו לי בדיעבד ששבועיים אחרי - לא באמת הייתי איתם, הייתי בהלם


 

 

לידה שניה- חוויה מתקנת

לידה חלומית- 4 שעות, טבעית

שעה אחרי הלידה כבר הייתי אחרי מקלחת

מדהים!!מחי

עשית משהו בשביל שזה יקרה?

עיבוד לידה, איזו שהיא הכנה ללידה השניה, קורס, דולה?

כןמקרמה

(מעתיקה לך הודעה שכתבתי בעבר על התהליך שעשיתי)


מה שלי עזר

זה קודם כל ההבנה וההכרה שהיתה לי לידה מזעזעת ושעברתי חוויה קשה וטראומטית.

הכרה שלי עצמי ברגשות שלי.

שיקוף שלהם לבעלי

ושיקוף לכל מי שרק הסכים לשמוע


שלב שני- היה ההבנה שאני לא יכולה להגיע ככה ללידה השניה ואין מצב בעולם שאני עוברת את הטראומה הזו שוב.

התחלתי לפרק לגורמים מה קרה בלידה הראשונה.


הן מבחינת התנאים הפיסים והן מבחינת המצב הנפשי במהלך הלידה שלי שהוא בעיני היה אחד הסיבות לאיך שהלידה התגלגלה (יש קשר ישיר בין המצב הנפשי של הילדות לבין הנתפתחות הפיסית בלידה)


התחלתי ללמוד על תהליך הלידה ולהבין מה אני רוצה שיקרה שם, מי אני רוצה שיהיה שם (רק בעלי) ומה אני מצפה ממנו במהלך הלידה


הלכתי לקורס פרטי אחד על אחד (יותר נכון- אחת על שתיים..  בעלי היה איתי) כדי לקבל כלים עבור שנינו. ממש תרגלנו והכנו תרחישים.


וכשהגיע רגע האמת- לא הכל היה לפי התכנון- אבל גם לזה קיבלנו כלים

והיתה לידה מהממת ממש!


אצלי השינוי הגדול היה בכך הלידה לא קרתה לי... אלא אני ילדתי! הייתה אקטיבית ונוכחת בסיטואציה.

לא מובלת ונגררת אחרי הנסיבות.


הפחד שיחק אצלי לגמרי בלידה הראשונה

פחות הפחד מהלידה עצמה.

כמו הפחד שלא להיות בשליטה.

הפחד מהלא נודע


מה לגמרי תקע את הלידה

שגרם לעוד איבוד שליטה ועוד ועוד פחד.


זה אחד הדברים שידעתי שאני צריכה לשבור לקראת הלידה השניה.

עכשיו- מה לעשות, אני בן אדם שאוהב להיות בשליטה

מה שלא כל כך הולך עם לידה


וזה התהליך שעברתי עד שהגעתי להבנה שהשליטה שלי תתבטא בכך שלא משנה מה יקרה - אני לא מגיעה למצב שמיילדים אותי - אלא אני יולדת.


ככה נתתי ביטוי לצורך שלי להיות בשליטה בלי באמת להיות בשליטה.


ד א.1

זה לא אומר שהפחד נעלם.

פחד הוא לא רציונלי- וזה לגמרי טבעי לפחד בלידה

הוא פשוט נוהל... קיבלתי כלים לנהל אותו ולהתמודד איתו


ד.א 2

לא המצאתי את זה

לאורך ההיסטוריה נשים ילדו... וכן הן קיבלו עזרה והיו מיילדות, אבל האישה היתה במרכז והיא היתה אקטיבית.


עם התפתחות עולם הרפואה והמעבר של נשים ללדת בבתי חולים היה תהליך פסול שכל מערך הלידה הותאם למיילדת- כדי שהיא תוכל ליילד בתנאים שהכי טובים לה, זה משפיע על תנוחת היולדת, על התערבות מיותרת והפך את היולדת לפסיבית יותר- מה שגרם לעוד סיבוכי לידה ועוד צורך בהתערבות - מעגל קסמים לא קסום בכלל.


בשנים האחרונות מתחילה לחזור ההבנה שאישה צריכה ללדת! לא שיילדו אותה - וזה שינוי מבורך מאוד מאוד!


וואו חלוםשושנושי

תודה על נקודת האור הזאת

לפני שתחליטי הייתי עושה עיבוד לידהבתשובהתמיד

ומחפשת ליווי של דולה ואחרי כל זה תחליטי לפי ההרגשה

רק את יודעת למה את מסוגלת.

 

ליבי איתך ♥

שלום יקרה!אופק המדבר

ממש, קשה לחשוב על מה שעברת, נשמע נורא!

אני חושבת ששלב ראשון כדאי להתייעץ עם רופא או ממה נבעה הלידה הזו

מבנה אגן?

גודל ראש חריג?

מנח בעייתי של העובר?

אחרי שיהיו לך נתונים רפואיים ובמידה ואין משהו שיכול לחזור על עצמו בעקבות כך, אפשר לפנות לעיבוד לידה, כי כמו שכתבו לך לידה שני בד"כ קלה יותר. במידה ויש חשש יתכן שבאמת כדאי לפנות לניתוח מתוכנן.

אישית ילדתי רק בקיסריים וזה לא תענוג גדול בכלל, שלא לדבר על סיבוכים אפשריים, השלכות עתידיות ועוד.

אם את הולכת ללידה רגילה בסופו של דבר, כדאי לחשוב על הכיוון של דולה תותחית/ מיילדת/רופא פרטי, וכל מה שיכול לעזור לחוויה אופטימלית.


מקווה שתגיעי ללידה רגועה ועם ביטחון בדרך שהכי תתאים לך,


בהצלחה! 

וואי יקרהאביול
מה שעברת נשמע באמת לא פשוט... אבל כל לידה היא אחרת. כל הלידות שלי היו נרתיקיות ויכולתי להסתובב ולא חוויתי את כל זה. ץ כל עוד אין צורך בקיסרי, לא כדאי לדעתי 
את גיבורת על. באמת!בלי 👁 הרע!אחרונה
מה שתחליטי שיהיה לך קל... הייתי הולכת על אפידורל
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אזתקומה

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אני ניסיתי סדרה של דיקור והאמת שלא עזר בכללאמא לאוצר❤
לא לזה ולא למטרה שעשיתי אותו.. ואצל מידי שממש נחשבת טובה זה היה
נורמלי לגמריoo

וגם התגובות צפויות לגמרי

אני לא חושבת שהרגשה של עייפות תמידית זה נורמליפרח חדש

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

את מתארת עייפות קיצוניתמתואמת

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

הדוגמהoo

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר


זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

זו הייתה חולשה חריגהמתואמת

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

זה נכוןooאחרונה

לגבי איש רפואה


איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

נורמלי בהחלטoo

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

כשהפחחתי סוכרים וגלוטןytrewq

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

אני לא סגורה אם התינוק מתייבש 😐מולהבולה

בן חודשיים יומיים עם חום באזור 38.2

אתמול היינו אצל הרופא אמר לעקוב אחר טיטולים ואם ממשיך היום להגיע לבדיקת שתן

אוכל הרבה פחות,טיטולים הרבה פחות רטובים מהרגיל,אף סתום ושמה מי מלח  זה לא עוזר כל כך... גם לא חלב אם....

מה המדד אמור להיות לגבי הטיטולים?

אם רטוב מעט זה מספיק? אבל זה ממש ממש לא כרגיל והוא גם אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל....

כל התיאורים נשמעים מספיק כדי לבדוק עכשיונפש חיה.
שלא יחמיר חלילה...
אני הולכת לרופא עוד שלוש שעותמולהבולה
תוהה אם ללכת ולהתיישב לרופא בחוץ....
טוב מאדנפש חיה.

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.


מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

הקטע הוא שלא הכי סומכת על הרופאמולהבולה
הוא די מעופף 
יש רופא אחר?כורסא ירוקה
או מוקד שאפשר להגיע אליו?
אז תדגישי את הדברים הבעייתייםכורסא ירוקה
לאנשים מעופפפים צריך לשים דגש על החלקים שאת לא רוצה שיתעלמו מהם. מקסימום ישלח אותל להמשך טיפול במיון ושם תקבלי בדיקה מחודשת של המצב
אז תתעקשי איתו. את האמא ומבינה טוב מה קורה באמתנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 9:48

תרגישו טוב!

אז הייתי פונה למיון אם כךshiran30005אחרונה
הוא קטן מאוד
משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני רק אגיד לגביי המרכיבים הבסיסיים של אוטיזםפאף

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

תודה על הדיוק!יעל מהדרום
באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלום

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

די פשוטoo

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת


אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון


יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

אוטיזם זו לא לא לקות למיטב הבנתיאפונה

זו שונות נוירולוגית

לפחות על פי ההגדרה

אזooאחרונה

הלכתי לבדוק את ההגדרה

זו אכן לא לקות אלא הפרעה

אבל באותו רעיון

אוטיזם זו הפרעה ומחוננות זו לא הפרעה אלא יכולת

אוטיזם: ממה זה נגרם, איך מזהים, איך מאבחנים? | שירותי בריאות כללית

תודה על כל התגובות!מתואמת

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

יש בזה מן הסטראוטיפיותנעומית

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.


יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.


אני באמת לא בטוחה שרוב המחוננים הם עם הקשייםיעל מהדרום

לק"י


שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

את מכירה אקולייזר?עוד מעט פסח

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.


אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.


רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.


ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).


וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

תודה!! הסברת את זה יפה ומניח את הדעת...מתואמת
תודה לך.עוד מעט פסח

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

לגבי אוטיזם, יש פה שיחה מעניינת ממש שנתקלתי בהנפש חיה.
אני מסכימה איתךמקקה

אני גם חושבת שכל המתואר לא קשור בהכרח למחוננות

בעבר מחונן עם אוטיזם נקרא תסמונת אספרגר

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
יכולתקומה

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

חיבוקתהילה 3>

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

מה הכוונה עזרה רגשית?אנונימית בהו"ל
מוכנה לנסות הכל, הבעיה שנכנסתי לסוג של לחץ ופחד שזה לא יחזןר על עצמו בשנית, עזרה רגשית סוג של cbt וכאלה? לא יעזור באופן מיידי ובנתיים מרגישה שאני נשאבת לזה
לפעמים הפחד מהחרדה גדול מהחרדה עצמה.מוריה

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.


ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

נכון זה מה שאני חוןה כעתאנונימית בהו"ל
וזה מתסכל אותי מאוד 😔
תנסי נשימותמוריהאחרונה

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.


לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

וואי כתבת ככ יפה ואמיתיאראחרונה

אני לא הייתי מצליחה להתנסח ככה שממש בא לי להראות לבעלי

זה ככ קשה לסחוב ככה לבד

מבינה אותך מאוד


ואיזה מהממים אתם שהוא הרגיש אותך ויצא

מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"ל
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
אי אפשר לייצר קשר מרחמים אם את לא רוצה את זהכורסא ירוקהאחרונה

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

אולי יעניין אותך