שבוע טובישראל_

*פוסט פריקה*


היי כולם.. אני חדש פה, אז לא יודע מה מקובל פה אבל בכ''א אנסה

אני חרדי, נשוי שנה וחצי ואני מרגיש המון פעמים שמיציתי את עניין הדת לחלוטין יש דברים אפי פשוטים שאני פשוט לא מצליח לעשות, יש דברים שאני לא מצליח להבין ואפי' מתסכלים אותי אני פשוט מרגיש שאני לא שמח במקום שאני נמצא בו ושפשוט נולדתי לזה וזהו.. והפערים הדתיים ביני לבין אשתי עוד יותר גורמים ללכת ''אחורה'' ויותר להתרחק כו זה גורם לי לרצות לעשות x y z ואא כי היא לא שם או שאני אפי לא מעלה את זה כי אני יודע שהיא לא בעניין, אני אפילו לא יודע אם אשתי בכלל יודעת מה איתי מהבחינה הזאת, מרגיש כבול ומתוסכל מאד


סורי על הניסוח הלא הכי רהוט, הייתי חייב לפרוק לדף כל מה שעלה לי 

קשה מאודהסטורי
כדאי לברר עם עצמך, מה כן מחזיק אותך ומה קרה בשנה וחצי הללו שהתחלת להרגיש כך.
לגיטימי (ורצוי) לעצור באמצע החייםנעמי28

ולשאול את עצמך למה אתה עושה את מה שאתה עושה.


לגיטימי לעצור ולשאול את עצמך במה באמת אתה מאמין.


לגיטימי למצות, להטיל ספק ולשאול.


קשה להיות במקום שמח כשעושים דברים רק כי ככה גדלת, ככה אמרו לך שנכון ובלי חיבור אמיתי.


אני מניחה ״שיש דברים פשוטים שאני לא מצליח לעשות״

הכוונה לעשות אותם מתוך ריצוי

ולא מתוך רצון אמיתי.


אז תעצור

תבדוק עם עצמך במה אתה באמת מאמין,

בלי שיפוטיות

להפך

הרבה יותר מוזר לחיות חיים שלמים בלי לעצור ולבדוק.


הייתי במקום הזה (אני עדיין )

ואין לי תשובות מה נכון ומה לא.


אבל מה שכן, עם הזמן אני פחות מלקה את עצמי שאני במצב הזה, פחות שיפוטית לגבי עצמי, פחות מרגישה צבועה.


וזה הצעד הראשון שנחוץ בעיניי כדי לאפשר לעצמי לחקור באמת.


כן, אני בסוג של צומת

אני לא חייבת לקבל החלטה,

אני לוקחת את הזמן שלי.

זכותי לבדוק.

זה בסדר אם כרגע קשה לי לקיים מצוות מסוימות.

לא בכוח.

זה בסדר אם אחליט לחזור.

זה בסדר אם לא.


בוקר טוב ותודה על התגובהישראל_
ניכר שהשקעת בה מחשבה.


תראי, אני מאמין באל-הות זה כן.


להגיד שאני מאמין בהכל ושהכל מסתדר לי ומובן לי זה כבר לא ככ נכון לומר לגבי מה שאני מרגיש.


אני מרגיש שפשוט לא בא לי לעשות כלום ושום דבר מרגיש כבול, מרגיש שזה לא מביא לי כלום אלו תהיות שקיימות בי לא מעט זמן ואפילו לאורך כמה שנים טובות, מרגיש כבול לדת ליד אשתי, כביכול אני חייב לעשות לידה לפחות את הדברים הגדולים בשביל שלא תתחיל לשאול וזה לא כי אני צבוע זה כי היא תיקח את זה קיצוני, היא תקבל את השוק של חייה בטח תיכנס לדיכאון, מה שעוד מטריד אותי זה שיש לנו גם ילד קטן שהוא יגדל ונצטרך לחנך אותו באיזשהי דרך מסוימת, איך עושים את זה? איך מחנכים למשהו שאתה לא עושה או עושה בלי שום כוונה ושום עניין(בפרט שאני יודע שאשתי תרצה אקסטרות, לפחות ביחס אליי)?? איך עושים דבר כזה???


אני לא בן אדם מדי רגשי אבל לפעמים אני מרגיש שאני פשוט לא עומד בזה בא לי לבכות בא לי לברוח בא לי להיות עם עצמי בלי מחויביות לאף אחד וזה לא ממקום ילדותי זה ממקום של מחנק שאם נהיה רגע פיוטיים בא לי לצעוק הצילו שמישהו נורמלי יבוא רגע ויציל אותי מהטירוף הזה.. איףף


סורי אני חייב לפרוק את זה איפשהו

עצוב מאד שכך אתה מרגישטוב גדול

בגיל שלך, ואחרי חתונה...

 

לא ממקום שיפוטי אלא כי לדעי הזמן הנכון שבו השאלות האמוניות אמורות לצוף והאדם אמור להתמודדד איתן ולהגיע לתשובות ולגבש את האישיות שלו זה גיל ההתבגרות..

כך הוא לא מכניס לסחרורות בית אישה וילדים...

ולא מלק את עצמו על זה נוסף על הכל, ופועל מתוך בהלה...

שזה אף פעם לא טוב

 

אין לי מושג איפה גדלת ומה עבר עליך בגיל  ההתבגרות ואני עונה לך ממקום שכנראה לא ביררת לעצמך אז את דרכך האישית בנפרד מהחברה,

ואת תחושת החיבור האמיתית המיוחדת שלך לה'.

 

 

אם באמת כל  הדברים שאתה מתאר זה ממקום שאתה לא מבין ולכן מרגיש כבול- כי מי רוצה לעשות דברים שהוא לא מבין למה הוא  עושה אותם,

ולא בגלל  שפשוט לא בא לך להבין,

אז תרגע- איזה יופי!! אתה נורמאלי!!

יש לך שאלות!!

הגעת לנקודה הכי טובה של חייך!

להזדמנות לגדול, להעמיק, לחפש באמת ולמצוא תשובות ומענה ולהגיע לגבהים ועומקים נוספים שלא הכרת

כל  כך כייף להרגיש מחובר, להבין, לעשות מתוך אהבה ובחירה...

 

יש כל כך הרבה דרכים בעבודת השם, שכל אחד יכול למצוא את הדרך האישית שלו בעבודת השם, שמתאימה לכוחות נפשו, לנטיות שלו, ולתיקון שלו בעולם.

קח את כל  מה שגדלת עליו, שכנראה גם היה בו המון טוב שלא בטוח שאתה רוצה לוותר עליו,

ואת כל השאלות הגדולות והרגשות הקשים ותתחיל לעבוד ולחפש,

יש מרחבים  כל כך דולים בעבודת השם  שאתה לא מכיר.

 

כל אחד צריך לעשות לך לך,

אבל שוב, אם אתה במת רוצה להבין ולא סתם לזרוק,

מותר לעשות דברים בדרך שעדין אתה לא מבין לגמרי,

גם על  זה מקבלים שכר...

אבל בתנאי שאתה לא עוצר בזה וממשיך לחפש ולחקור.

 

וחשוב לשתף גם את האישה, אולי לא בשלב הזה,

כי אם אתה במערבולת, לא נכון לזרוק לשם גם אותה.

אולי תנסה להרגע יותר, להבין את עצמך, להתייעץ ואז לשתף אותה ממקום של כח ולא ממקום מבולבל.

 

שיהיה לך הרבה הצלחה!!

 

חרדייה מאושרת,

שגדלה בסביבה חילונית מסורתית, ללא חרדים כמעט, 

ומגיל מאד מאד קטן חיפשה ושאלה ובדקה, גם אם זה לא היה מקובל...

 

 

 

 

 

היי ותודה על התגובהישראל_

ראשית, ותסלחי לי על הציניות פעם הבאה באמת שיצוצו לי שאלות אני אגיד להן שזה לא הזמן הנכון ושיבואו בגיל ההתבגרות.


דבר שני אם יורשה לי וסליחה על הבוטות, אני אצטט אותך "חרדייה מאושרת שגדלה בסביבה חילונית מסורתית.. וחיפשה ובדקה וכו"

מי שנמצא במקום של חוזר בתשובה לעולם לא יבין דתי וחרדי מבית זה ממש אבל ממש לא אותו דבר ואפילו לא קרוב.


אני מבין שאת רוצה לעזור ותודה על זה אבל..


לעניין עצמו, תמיד שאלתי שאלות (גם את עצמי וכם בקול) אפילו שזה לא מקובל וגם כשהסתכלו עליי עקום, העניין הוא שלא לכל שאלה יש תשובה ותמיד סוגשל מנפנפים את מי ששואל.


אמרת ככ כיף להרגיש מחובר וכו אז מה עושים כשלא מרגישים את הכיף הזה, כשלא מרגישים מחוברים בשום צורה? כשמרגישים זרים ומנותקים ביחס להכל?

מה עושים כשמרגישים שאין כוחות נפש בכלל כשזה בכלל לא מעניין אותך למצוא דרך בעבודת ה? מה קורה אז??

מבינה שפגעתי ומתנצלתטוב גדול

אני לא חוזרת בתשובה,

חרדייה שגדלה בין חילונים ולא הבינה למה להיות חרדייה,

חויתי גיל התבגרות די מתריס ועפתי כמה פעמים מהסמינר המעולה וההארדקור שלמדתי בו,

למה השאירו אותי שם?כי היה לי מנהל מקסים שהבין שאני בסך הכל ילדה טובה שמחפשת.

 

לענייננו, לא התכוונתי לאמר למה השאלות צצות עכשיו,

אלא לאמר שבתהליך נכון וסביבה מאפשרת,

זה אמור להתברר בגיל ההתבגרות.

 

אנשים שמנפנפים את מי ששואל שאלות אלו אנשים לא בטוחים בעצמם ולא יודעים.

היהדות לא נבהלת משאלות הרי, זה היופי שבה...

ואני מאמינה שעם כל הדרכים והאפשרויות שיש אפשר למצוא ולהתחבר.

 

לגבי השורה האחרונה זה נשמע שבכלל לא מעניין אותך להתחבר וחיבור זה עניין רגשי וצריך לברר למה.

מה חוסם לך את הרגש.

איך חוית את היהדות והרוחניות בחיים שלך.

זה לא נשמע במצב כזה שתשובות יעזרו.

כי תשובות זה לראש ונשמע שמה שחוסם אותך זה הרגש.

 

 

 

את נשמעת מדהימה.אורין
מה כן מעניין אותך?המקורית
חיבוק.סוסה אדומה

תרשה לעצמך. ה' איתך והוא רוצה שתבחר בו בעיקר מאהבה.


הכל טוב. אתה בהתפתחות. אל תדאג.

אל תחשוש על אישתך.

היא ילדה גדולה.

אלו החיים שלך.

תודהישראל_
תודה תודה תודה
שים רגע את עניין האישה והילד בצדחולת שוקולד

קודם כל אתה חייב להסיר את הספק , לבדוק, לברר ולהחליט  באיזו דרך אתה רוצה לחיות (א"א להסיר את הספק לגמרי אבל לנסות כמה שאפשר ולפחות לבחור *בפועל* בדרך מסויימת)

השלב הבא הוא לחשוב מה עושים עם זה שכבר הקמת משפחה (במידה והדרך שתבחר בה לא תתאים)

ספק זה עמלק! 

אני חושבת שהשאלה היותר משמעותית היאאלפיניסטית

אם אתה מאמין ביהדות לא בא-לוהות

ואם אתה כן מאמין בתורה משמים, מה בדת כובל אותך, הציווים ? החברה שאתה נמצא בה? אתה מאמין שיש דרכים יותר טובות לעבוד את ה'?

 

וואו זאת חתיכת שאלהישראל_

אני חושב שאני כן מאמין גם בזה שתורה ניתנה משמיים אם כי יכול להיות שזאת סתם אמונה שגדלנו עליה, ומה שכובל אותי זה הציווים וההגבלות, לא יודע אם יש דרך יותר טובה לעבוד את ה', לא יודע אם נעים לומר את זה פה אבל המחשבות שלי בכלל לא שם..

..אלפיניסטית

נשמע שפחות משמעותי בעינייך אם התורה אמת (מה שדי נשגב כי לדעתי קיום המצוות נובע מהאמונה שתורה שניתנה בסיני והיא ספר הדרכה א-לוהי שיביא לשלמות העולם, או סתם הפחד הישן והטוב מכף הקלע המסתורית) אז הדיון על חיפוש ומחקר פחות רלוונטי. 

אשתך מודעת לכך?חסין קדוש
אתה יכול לשוחח איתה על כך בפתיחות?


לא יודע אם ועד כמה היא מודעתישראל_
אני מתאר לעצמי שהיא לא טיפשה והיא שמה לב לחלק מהדברים, אני מתאר לעצמי שהיא רואה לפעמים שאני אוכל בלי לברך למשל או דברים קטנים כאלה, היא לא אומרת כלום ואני חושש לדבר איתה, מה זה יעזור? היא תיכנס לבאסה ולא יודע למה זה יביא, אני לא באמת חושב שיצא לי מזה משהו
ממליץ לפנותהעני ממעש

לבעלי מקצוע שנמצאים ממש בתחום. של מבוגר בעל משפחה שמחליט לשנות סטטוס דתי. ממושב גמזו או באזור, לא זוכר שם.

לגיטימי / קורה, לחשב מסלול באמצע החיים. כדאי שיעבור בשלום כמה שניתן 

התקשרות- עמי ואביטל ברעם..אבודה 123
כמה שזה כואב הייתי מספרת לאישתךSeven

היא לא טיפשה היא תראה את זה בעצמה בהמשך

בעיני אתה חייב לספר לה להיות כנה שהיא תוכל לבחור מה היא רוצה לעשות עם העניין.

הרי זה לא ייעלם לך כפי שנשמע אם באת מבית חרדי ואתה מגיע למצב שלא מברך על אוכל ברור לכולנו שזה לחצות קו.

יש לכם כרגע ילד זכותה להחליו אם למצב כזה היא לא רוצה עוד ילד כרגע או בכלל האם זה מתאים לה החבילה הזו.


בעלי גם כזה האמת.. אנחנו כיום לא אותה רמה דתית בשלב מסויים דיברנו על זה והייתי צריכה להחליט מה אני עושנ עם עצמי אישית בחרתי להישאר אבל זה לא אומר שאני לא מתפללת כל יום שיחזור בתשובה וזה לא אומר שאין לי צביטה בלב כל בוקר שאני רואה את הבעלים של כולם חוזרים מהתפילה


ההחלטה שלך תהיה אשר תהיה היא שלך אבל אתה חייב להשאיר לאישתך את הזכות לבחור האם הבחירה הזו שלך מתאימה לה ולאורח חייה.

נכון זה ייעשה טלטלה גדולה בזוגיות בקשר ובבית אבל לפחות תתן לה הזדמנות אמיתית לבחור עכשיו ולא אחרי כמה שנים של נישואים.

שלוםתהילה 3>

2 דברים-

1. זה הזמן לברר מי ומה אתה, ומה אתה רוצה ומחפש.

תלמד, תשאל, תברר ותמצא את התשובות

2. ראוי לשתף את אשתך בעיני במקום שלך, אתם עוד זוג צעיר,

לא יודעת מה היחסים ביניכם, אבל זה נושא עמוק ומהותי

וחשוב קודם כל שתדע (סביר שהיא הבחינה במשהו)

ושתוכל גם להחליט איתך ועם עצמה מה נכון עכשיו עבורכם

היי תהילה..ישראל_
א אני לא יודע בוודאות אם היא הבחינה או שלא, לגבי לדבר איתה, היא ככ יותר רוחנית ממני שהשמים יפלו לה על הראש ליטרלי לדעתי, כאילו מה אני אבוא ואגיד לה תקשיבי אשתי היקרה כל סולם הערכים שלך לא מעניין אותי ואני לא מחובר אליו? איך היא יכולה להגיב לכזה דבר?
אפשר להגיד את זהתהילה 3>

בצורה שתהיה פחות טראומטית, לשתף בלבטים שלך,

במקום שאתה נמצא בו, במה שגרם לך להגיע לזה,

למרות שאני מניחה שכך או אחרת

זה בהחלט יהיה מטלטל עבורה, וליבי עליה.


יחד עם זה, ברור שעדיף שתדע ותוכל לקבל החלטה ובחירה מה עושים

בהינתן שזה המצב. בין אם לגבי הנישואין והמשכם, לגבי מניעת הריון או כל דבר אחר.


אני מבינה שזה גם מפחיד עבורך, בעצם להודות בזה,

לשאת באכזבה ובכאב שמן הסתם יהיו לה ממך, להתמודד עם תגובות מהסביבה.

זה דורש אומץ, אבל זה הדבר הנכון כרגע בעיני.


כמובן יחד עם לחפש תשובות לעצמך, שאיתה ובלעדיה זה דבר עמוק וחשוב.

תפסיק לפחדסוסה אדומה

קודם כל יש לך בחירה חופשית.

אתה כנראה הגעת סוף סוף לבגרות ואתה שואל את עצמך שאלות לגיטימיות.


אל תחשוש לחזור בתשובה.

נולדת לכאורה למציאות מסויימת, מניחה שהרגשת שאתה חייב לרצות את הסביבה שלך.

הגיע הזמן שתבחר.

כדי לבחור צריך להעז, צריך לדעת טוב ורע, צריך לדעת את ה' אלוקיך.

תעז לחפש את עצמך, לחפש את ה'. זה בריא.

ותשתף את אישתך, אולי היא תפתיע אותך ותקבל את זה בטוב.

ואולי להפך, אבל זה שלה.

יש לך את מלוא הלגיטימציה לבחור בחיים שלך.


אני מאמינה בחזרה בשאלה.

ומאמינה שמותר להביע את הרצוא ושוב גם כלפי חוץ.

כולם ברצוא ושוב, רק שהרבה פעמים דתיים עוברים את זה ב"פאסיב אגרסיב".


גם כי אלך בגיא צלמוות לא ירע רע כי אתה עימדי.

אל תפחד.

ותפסיק להיות חרד.

תהיה חופשי.

עבד ה' הוא לבד חופשי.

תעז להיות בן.

תעז להיות רעיה.


הכל בסדר. ה' איתך.

כתבת יפה, אהבתי מאודבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך י"ב באדר א׳ תשפ"ד 0:00

זה בדיוק מתחבר לי למשהו שלמדתי על פורים ועל 'סוד הנסירה' (מאמר של הרב ראובן ששון, בטללי חיים על חומש שמות).


 

כשאדם וחווה נבראו, הם היו מחוברים 'אחור באחור', חיבור של כפיה. אחר כך היה שלב של התרחקות - תרדמה של האדם ויצירה של האישה כיצור בפני עצמו. אבל מתוך כך הם יכלו להגיע לחיבור מחדש של 'פנים בפנים', בבחירה החופשית שלהם, שהוא ברמה הרבה יותר גבוהה מחיבור כפוי של 'אחור באחור'.

התהליך הזה של חיבור 'אחור באחור', נסירה ואז חיבור 'פנים בפנים' זה תהליך שחוזר על עצמו במציאות בכל מיני מצבים.

בפורים זה בהיבט הלאומי - כשעמ"י קיבל את התורה, היה שם מימד של כפיה (זה לא היה כפיה של איום אמיתי, אלא יותר חוסר אפשרות לסרב, מול אור ה' שזורח עליהם בהתגלות מלאה). אז מאז מתן תורה עמ"י היה קשור לתורה, אבל בקשר של 'אחור באחור', קשר כפוי.

בתקופת המגילה היתה 'נסירה' - עמ"י בגלות, 'ישנו מן המצוות', נהנו מסעדות אחשוורוש, 'ישן האלו-ה שלהם'.

אבל דווקא מתוך הריחוק הזה, שנראה שהקב"ה נסתר ועמ"י מתרחק, היה אפשר להגיע בסוף המגילה ל'קיימו יקבלו היהודים' - קבלה מרצון של התורה, הפעם בבחירה, 'פנים בפנים'.


 

ואפשר לעבור את התהליך הזה גם באופן אישי. כמו שכתבת כל כל יפה.

מי שנולד לבית דתי, הבחירה שלו בתורה היא עם מידה של כפיה, 'אחור באחור'. זו לא בחירה אמיתית אלא מציאות שנולדנו לתוכה, כך חונכנו וכך גדלנו.

באיזשהו שלב, כולנו צריכים לעבור לשלב של בחירה. מי שנשאר דתי רק כי כך הוא נולד וזה מה שלימדו אותו להיות - משהו בו חסר, התורה שלו נשארת במדרגת 'אחור באחור'.

בשביל לבחור בתורה, להיות מחובר אליה ואל הקב"ה 'פנים בפנים', אנחנו צריכים לעבור 'נסירה', להיות מוכנים לשאול שאלות ולברר באמת, להטיל ספקות ולא לקבל את כל מה שאמרו לנו כמובן מאליו.

השלב הזה יכול להיות לפעמים קשה יותר, יש מי שמרגיש גם צורך להתרחק ממש (זה לא חייב להיות כך, יש מי שעובר את הבירור הזה יותר בפשטות, ובלי להתרחק באמת במעשה. אבל זה יכול להיות גם יותר מורכב....).

אבל אם עוברים את השלב הזה מתוך בירור אמיתי, לא רק בורחים מהכפייה אלא נותנים הזדמנות לבחירה אמיתית, זו יכולה להיות הזדמנות לגדילה למקום הרבה יותר אמיתי וקרוב לקב"ה, קירבה של 'פנים בפנים'.


 

לפעמים גם צריך לפתוח את הראש ולהרחיב את הלימוד מעבר למקורות שעליהם גדלנו. התורה כל כך גדולה ורחבה, ולכל אחד יש את האות שלו, את הדרך שלו. אם קשה לנו להתחבר למה שגדלנו עליו, זה לא אומר שאין לנו חלק בתורה, זה רק אומר שאולי עוד לא מצאנו את החלק שלנו.

גם את כתבת נפלאסוסה אדומה

שמעתי את הדברים האלה אאל"ט גם אצל הרב גינזבורג.

אהבתי את ההקשר שלך וההשלכה שעשית לדברים.

❤️

היי שוב תודה על התגובה, מחמםישראל_

ולא.. היא לא תקבל את זה בטוב, ניסיתי פעם לגעת בזה והבנתי שהיא תגיב לא בטוב

כולל על דברים הרבה יותר פשוטים

במה אתה עסוק כל היום?ציפור כסופה

האם אתה אמור לשבת בישיבה וללמוד כל היום?

אולי זה המקום לערוך בו שינוי.

בטלה מביאה לדברים לא טובים. יוצאת מנקודת הנחה שאם אתה לא מרגיש מחובר, אתה מן הסתם לא לומד.

שקול ברצינות להתגייס לצבא.

אולי תצליח להרגיש את החיבור לה' דרך עשייה.

מאמינה שיש עוד המון כמוך בציבור החרדי.

נכון.משה
היי ציפור כסופהישראל_

אמנם אני חרדי, אבל לא כולנו יושבים כל היום בישיבה או בכולל הייתי בישיבה עד גיל 24 +- ואז יצאתי ללימודים שבמהלכם הכרתי את אשתי ככה שהסיפור הוא לא ישיבה בישיבה כל היום ללא מעש, אני סטודנט כמו הרבה אנשים בגילי

מי שלא חווה את גיל ההתבגרות בגיל 16 חווה ב26משה

הכל בסדר. אתה נורמלי. עד עכשיו היה לחץ סביבתי שהחזיק אותך פחות או יותר בקטע (אשתך עדיין מנסה לפעמים), ועכשיו זה כבר לא מחזיק והמערכת שלך מתמרדת נגד כל זה.

 

אתה צריך לעשות עבודה עם עצמך. אפשר גם עם מישהו שמבין בזה (אנשי מקצוע וכו') אבל אפשר גם בלי. סתם עם עט ונייר או עם מקלדת מחשב (ההעדפה שלי).   להבין מה קורה אצלך, מה הציף אצלך את כל הדבר  הזה של "הדת לחלוטין" ואת "מה שאתה לא מצליח לעשות". לפעמים יש מאחורי דברים גדולים שמציקים לנו כאבים סופר פשוטים שפשוט צריכים יחס ומענה.

 

ואולי תחליט לשנות רמה דתית. זה גם אפשר. לא חייבים להיות אברך כולל, אפשר לחיות חיים דתיים פשוטים בעולם הזה. ואפשר גם להיות חילוני אבל זה כבר עולם אחר.

 

אה, וגם

אשתך נדמית פה כ"אוייב" והפערים הדתיים איתה. היא לא. היא פשוט משמשת בתפקיד שאתה ייעדת לה. מישהו אחר צריך לשמור שתהיה דתי ואתה מעמיס את התפקיד הזה עליה. מיותר. זה לא התפקיד שלה וזה פוגע ביחסים בניכם.

לא הבנתיישראל_

תפקיד שיעדתי לה, דהיינו?

אני מעמיס על מישהו שישמור על הדתיות שלי?

אני קורא את בין המילים שלךמשה

בעצם נוצר מצב שאצלך המערכת הדתית נחלשה, זכותך. העניין זה שאתה מגלגל עליה את הצורך לשמור את המערכת הדתית בשבילך ואז "מפחד" ממנה ומהתגובה שלה.

לא בטוח בכלל שהיא נמצאת במקום ששמת אותה. יש מצב שגם היא עם סימני שאלה כמוך או שהיה מתאים לה אורח חיים אחר. אתה לא יודע. וגם אני לא.

איפהישראל_

ראית שגלגלתי עליה לשמור על הדת בשבילי???

לא אמרתי ולא רמזתי כזה דבר, להפך, הייתי שמח אם היא היתה יותר משוחררת.


ואני לא חושב שהיא עם סימני שאלה ושהיה מתאים לה אורח חיים אחר, אני מכיר אותה ממש טוב, היא בחורה עם עקרונות וכשניסיתי פעם לגעת בקצה של הנושא הזה ובאופן תיאורטי ולא עליי ישירות וראיתי את התגובה אז אני יכול כמעט להיות בטוח איפה היא ואיך היא תגיב אם היא תבין איפה אני. 

אני קורא דברים מבין המילים שלךמשה

"והפערים הדתיים ביני לבין אשתי עוד יותר גורמים ללכת ''אחורה'' ויותר להתרחק כו"

 

ציטוט שלך. אני לא חושב שאתה מודע למה שאני טוען. ברור לי שזה בתת מודע, אבל בעצם המסגרת (כלומר היא, בתודעה שם) מייצרת את הגבולות האלה.

 

בכל אופן,  יכול להיות שיותר קל לה לדבר "גבוהה גבוהה" נגד דברים כשזה לא קשור אליך. יכול להיות שאם תצליח לדייק יותר מה קשה לך עכשיו (ועוד בתוך גבולות ההלכה יש הרבה מרחב) יהיה לך יותר פשוט.

 

גם אם היא "תבין איפה אתה" זה לא אומר שהיא תרוץ למסקנות. ושוב, אני לא מכיר אותה. אז בהסתייגות.

אני אציע לך משהו טיפה שונה.די שרוט
היות ושניכם באים מהחברה החרדית, סיכוי סביר שאישתך הולכת אחריך כי אתה הבעל. מניח שאם שוררת ביניכם אהבה והבנה, אישתך תנסה להתאים את עצמה אליך כי באופן כללי ככה זה בהרבה מקרים בחברה שמרנית. לא אומר שהיא תלך כעיוורת אחריך, אבל יש סיכוי שבחלק מהמקרים היא כן תלך איתך וזה יכול מאוד להקל על המצב.


אז הייתי מציע לך אולי קודם כל להתגבר על הפחד המובן שלך ולא לפרשן את התגובה של אישתך אם יתגלה לה מה אתה מרגיש. כי זה מה שנקרא overthinking.


תפנה אליה ותעשו שיחה רגועה על כוס קפה ותשטוח בפניה את התחושות שלך. לך תדע, אולי במקרה הטוב ביותר היא פתאום תתוודה מולך ותאמר לך שהיא מרגישה בדיוק כמוך. ואם לא, אולי היא תגיד לך שהיא אוהבת אותך למרות התחושות שלך ושתנסו ביחד לדייק את האמונות שלכם וביחד תצאו למסע זוגי. זה יכול להיות נפלא.


אל תניח שהיא ישר תקטול אותך.

התגובה שלך מטעהאלפיניסטית

אתה ממעיט מערכה של אמונה אמיתית וההשפעה שלה על האדם. גם הנישואים ממוסגרים כחלק מרצון ה' ומתפקידה בעולמו של הקב"ה. הסיכוי היחיד שיש לו זה שגם לה יש ספקות עמוקים, וזה לא סיכוי גבוה. נשים חרדיות הן מאוד עוצמתיות, יותר ממה שנותנים להן קרדיט. הן ממש לא יתאימו את עצמן למישהו. (אני מתייחסת למיינסטרים לטאי, אם הוא משתייך סוציולוגית לקבוצה שונה כנראה שהתגובה תהיה שונה)

אני חושבת שקודם כדאי לו לבדוק עם עצמו איפה הוא נמצא ולאן פניו מועדות מבחינה דתית.

לא מוצא הבדלים בין ליטאים לחסידים לספרדיםדי שרוט
בנושא הזה. עצם זה שאישה הולכת אחר בעלה זה לא מראה על חולשה או חוסר עוצמה, זה מראה על חיבור ואהבה.


על כל פנים, גם סייגתי את הדברים שלי. כתבתי שהיא לא תלך אחריו על עיוור בהכל. אם יחליט פתאום לאכול חזיר ברור שהיא לא תלך אחריו. אבל בדברים אחרים יותר כלליים סיכוי סביר שכן תלך אחריו.


אני חושב הפוך ממך, שבתור נשוי כבר הוא לא צריך לעשות את הבדיקה הזאת לבד. יש לו אישה והיא יכולה לשמש גם כעזר כנגדו בנושא הזה. אם ילך לבד זה יגביר את התסכול שלו. ככה נראה לי לפחות.

אם אני מבין נכון את האנרגיה שלו מהפוסטמשה

הוא לא במקום שאתה חושב שהוא. כלומר - מה שאתה אומר נכון יחסית על קשרים מסורתיים בכללי, אבל היפוכי קוטביות (בתודעה בוודאי) זה דבר מאוד מצוי שם והוא כנראה מייצר חלק גדול מהקושי שלו. הוא לא רוצה להוביל. קודם כל לא את עצמו אבל אחר כך גם לא את הבית שהוא בנה שם.

 

זה לא שאתה טועה ברמת העיקרון, אני חושד שאתה טועה על הדמות הספציפית. אבל זה בהסתייגות כי גם אני לא מכיר אותו.

היי אשמחישראל_
שתסביר קצת יותר 
היפוך קוטביותמשה
אישה 'חזקה' (אנרגיה גברית) מול גבר 'רך' חלש יותר.
זה לא היה החלק החשוב בתגובהאלפיניסטית

אני מכירה מספיק בנות צעירות חרדיות מיינסטרים ואני יודעת מה תהיה תגובתן לכזה דבר. זה יהיה משבר עמוק ואם הוא כופר ממש מירב הסיכויים שזה יוביל לגירושין. אין טעם לעשות רומנטזציה ולדבר על מסע אישי וזוגי בחיפוש אחר משמעות וחברה מתאימה.

את מכירה מספיק בנות צעירות. אוקיי. גם אני.די שרוט
אולי לא צעירות כמו שאת מכירה אבל חרדיות נשואות בגילאי 30+ שאני גם יודע מה תהיה התגובה שלהן. משבר? חד משמעית. זה לא יהיה דבר קל לגלות. בוודאי שיהיה משבר. אבל משבר שאפשר לצלוח ביחד. זו ממש לא רומנטיזציה, אלו מקרים קיים ממש בימינו. תרשמי בגוגל "חרדים במסכה" או "חרדים אנוסים" ותראי הרבה מקרים שהזוג צמחו יחד. כולל כופרים לחלוטין.
יש משמעות גם לגילאלפיניסטית

לא דומה זוגיות של שנה וחצי עם בחורה צעירה וטריה לזוגיות עם אישה בת שלושים עם בגרות נסיון ופחות הזדמנויות לשקם את חייה במקרה של גירושין.

זו הטייה ללכת דווקא לאלו שכן נשארו יחד. האנקדוטות הללו לא אומרות כלום על הסיכויים שלהם להישאר יחד במקרה שיש לה אמונה תמימה ורצון לגדל את הילדים בצורה מסויימת. מה אחוז אלו שנשארו יחד במקרה שלאחד מהם מעולם לא היו ספקות באמונה?

חוץ מזה, נניח  שהיו מקרים שאחד מבני הוג היה לגמרי מאמין אבל הושפע מהשאלות והלבטים של השני ונחשף לידע וקושי שלא היה מנת חלקו, למה לבן הזוג יש את הזכות לקחת ממנה דבר כל כך חשוב? אמונה  זה עוגן כל כך משמעותי בחייו של האדם הדתי..

מסכימה איתך חוץ מהפיסקה האחרונהחולת שוקולד

הוא לא לוקח לה שום דבר, הוא השתנה ויש לו זכות להשתנות, גם בדברים משמעותיים שמראש היו מונעים ממנה להתחתן איתו (מה את רוצה שהוא יעשה? יתעלם מהשאלות? יחיה כאנוס? יכריח את עצמו להאמין?)

נכון, זה משפיע עליה אבל אין מה לעשות, דברים כאלה קורים, זה כמו שאחד מבני הזוג עובר תאונה והופך לנכה, זה לא תלוי בו ולא היתה לו דרך למנוע את זה, זאת המציאות והיא יכולה לבחור אם להשאר או לא


אגב, לא תמיד האמונה היא עוגן בחייו של האדם המאמין (בכוונה לא כתבתי הדתי) ולפעמים אפילו הפוך

זו באמת שאלה לא פשוטהאלפיניסטית

אין לי תשובה נכונה. אולי עדיף לו לבדוק בעצמו ולהגיע להחלטה (בכלל לא ברור מה הוא רוצה מהחיים שלו ובמה הוא כן מאמין) ואז לשתף אותה במסקנות ולא בתהליך. ואולי לא. 

 

אני בכוונה כתבתי דתי, כי האמונה במקרה הזה משמשת סיבה ומשמעות לקיום המצוות, היא זו שמספקת תחושת ייעוד. היהדות היא דת אורתופרקסית ומאוד מעשית היא לא רק אידאה נחמדה. כדי שקיום המצוות יהיה עקבי יש צורך רגשי באמונה. אחרת למה הוא טורח בכלל?

יפהחולת שוקולד

את אומרת בעצם שהאמונה היא מה שמחזיק את האדם דתי, שונה מאוד מ"עוגן בחיים"

..ישראל_
צודקת לגמרי שבשביל שקיום המצוות יהיה עקבי צריך חיבור רגשי לאמונה, לי אין את זה ככ
הייישראל_
מסכים לגמרי, אדם לא בוחר את השינויים שלו, ובאופן כללי בלי קשר לנושא הזה תמיד בני זוג משפיעים אחד על השני גם בדברים פחות מהותיים ולפעמים קורה שבדברים מהותיים
אני גם חושב שזו קצת הטייהישראל_

אם זה משנה אז נשואים שנתיים בני 29 ו27

לא יודע מה דיברתם לגבי שיקום וכו אבל זה גיל מספיק שבו כל אחד יודע מה הוא רוצה


לגבי לקיחת האמונה, לא יודע אם אני ככ מסכים עם זה, אף אחד לא לוקח לאף אחד שום דבר אם קורה ואחד מבני הזוג מושפע שיעשה את הבדיקות שלו ואם הוא לא מגיע לבירורים כנראה שהאמונה שלו לא באמת מבוססת ומוחזקת מכח האינרציה וההרגל בלבד

סתם מעניין אותיאלפיניסטית

נניח שהאמונה שלו היא מכוח האינרציה וההרגל. זה אומר שמותר לגרום לו למשבר רגשי ואמוני? 

הרי אנחנו נמנעים מלאמר ולציין דברים גם בלי קשר לנכונותם ולאמיתותם. אני מאמינה שלא תאמר לאדם מכוער שהוא מכוער גם אם אובייקטיבית זה נכון...

מתערבת בנקודה הזאתruthi

בתור יוצאת בשאלה שמלווה אנוסים ויוצאים ונתקלת בשאלה הזאת המון.


אין הרבה א.נשים שצולחים משבר אמוני ונשארים יחד.

במקרים הבודדים שכן, זה כרוך במחירים מאד מאד גדולים ומשמעותיים חברתית וסביבתית.


במקרה של חרדים, את מתבקשת לקחת בחשבון לא את האמונה היוקדת של נשים חרדיות (גדלתי שם. מה שיש לי להגיד על ההגדרה שלך זה: חה חה)

אלא את העסקנים ועושי דברם כי שם קבור הכלב.

האם אין נשים חרדיות שאמונתן חזקה? יש.

באותה מידה שיש נשים חרדיות שאין להן אמונה בכלל, הן פשוט חיות את חייהן כמו שגידלו אותן לחיות.

איך אמרת? הנישואים הם חלק ממסגרת אמונית כלשהי.

ולצערי הרב, המסגרת הזאת לא מספיק חזקה כשאין סיבה אמיתית להישאר בתוכה.


נתקלת במקרים באופן אישי של זוג שהבעל אודי שרוט
האישה חווים את מה שהפותח מתאר והצליחו להשאר יחד?
יש כאן בפורום כמההסטורי
חלקם כתבו על זה בעבר.


(גם מהחיים האמיתיים, מכיר יותר מזוג אחד, שהזוגיות שרדה שינוי אורח חיים דרסטי של אחד מבני הזוג וונשארה זוגיות חזקה מאוד, למרות שהשני לא שותף לשינוי. אם כי, כמובן, מכיר יותר כאלו שהזוגיות לא שרדה).

אכן אני אחת ממי שכתבה כאן על זהנגמרו לי השמות

@ישראל_ שומעים את הבילבול ותחושת חוסר האונים אל מול המקום שלך מול עצמך וגם בזוגיות שלך. זה באמת מקום לא פשוט להיות בו. שולחת הרבה כוחות 🙏

 

לגבי המקום שלך מול עצמך - כתבו לך דברים נפלאים ומחזקת אותך להמשיך ולעשות בירור פנימי אמוני מול עצמך ולקחת את המרחב הדרוש לך לשם כך,

להגיע לעומקים ושורשים, לשאול, לחקור, ממש "*וידעת* את ה' אלוקיך". 

מותר לנו לשאול ולחפש ולדייק עוד ועוד את האמונה שלנו. וב"ה מתוך כך גם תגיע לכך שתוכל להרגיש קודם כל שלם עם עצמך ולקיים את שהותך כאן בעולם בצורה שלמה וטובה ב"ה.

 

ולגבי המקום הזוגי -

כפי שכתבתי בהתחלה, אכן גם אנחנו עברנו את זה.

(נשואים אוטוטו 17 שנים, ולפני כמעט 10 שנים בעלי היקר חזר בשאלה, כאשר היינו נשואים 7 שנים והייתי באמצע ההריון של הילד השלישי...)

 

יכולה לכתוב על כך הרבה מאוד,

אבל כרגע אנסה להתרכז בשני כיוונים:

 

האחד - הכבוד ההדדי.

והשני - הפער הדתי עצמו וכל מה שנובע מכך

 

לגבי הכבוד ההדדי - צריכה להיות הפרדה ברורה בין היחס שלכם אחד לשנייה בזוגיות, האהבה, הכבוד, ההערכה, השיח וכל השאר - לבין ההתמודדות עם הפער עצמו.

כאשר הכבוד ההדדי תמיד תמיד נשמר גם אם חושבים שונה.

 

ולגבי החזרה בשאלה עצמה והפער הדתי - כאן זו כבר תורה שלמה של מה ואיך מתקדמים מכאן.

אם יש לשניכם רצון להיות יחד, ואהבה ומוכנות - באמת שהשמים הם הגבול וניתן לעשות כמעט הכל.

צריך כמובן להיעזר ולקבל הכוונה ודרך וכלים - אבל זה לגמרי אפשרי (מניסיון אישי וגם מקצועי ב"ה).

 

כמובן שצריך לבחון שוב קודם כל בינך לבין עצמך מה בדיוק אומר הפער הזה, איפה אתה עומד, מאוד יכול למשל שמה שאתה באמת נמצא בו זה בירור והעמקה אבל דווקא בעקבותיהם תגיע לאמונה יותר חזקה, שורשית, מחוברת. ואולי לא. אבל תן לעצמך להיות בבירור הזה ובעומק הזה.

בעיקר כדי שלא תרגיש שאתה "חי בשקר" או כל מקום לא מטיב אחר כזה, שגם לא מטיב איתך וגם לא עם הסביבה כאשר אתה לא שלם עם עצמך.

 

רוצה גם לכתוב לך, שהמשפט שמנחה אותי בעיקר בעניין הזה, אבל גם בכל המהות שלי באופן אישי ומקצועי גם יחד,

הוא מה שאנו אומרים כל בוקר בתפילה: "... אילו הם דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... ווהשכנת שלום בין איש לאישתו"

 

וגם שהקב"ה בכבודו ובעצמו מוחה חלילה חלילה את שמו מעל פני המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אשתו, אז מי אנחנו הקטנים שלא נעשה כן?

 

אני רואה בתורה תורת חיים.

אני רואה בקב"ה אב רחום וחנון שמחכה כל יום לאדם שישוב

וגם שעדיין לא שב מחכה לו

וגם שעדיין לא שב אומר ה' ימכר ספר תורה כדי להשכין שלום בין איש לאשתו

ימחה שמי מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו

והברית שכרתתם, אתה האיש עם אשת בריתך ואת עם אישך אלוף נעורייך היא מעל הכל כולל הכל. היא ברית חיים. ברית נצח.

 

ובפועל איך מסתדרים?--

קודם כל לברר בינך לבין עצמך איפה אתה עומד.

ולאחר מכך לתווך זאת בצורה מתאימה לאשתך היקרה.

 

אז באופן כוללני למדי, כי אפשר להעמיק רבות רבות,

הכל עניין של ניהול סדרי עדיפויות בחיים.
אתה צריך לשאול את עצמך (וגם אשתך כמובן) מה הכי חשוב ויקר ומשמעותי לך?
את מה אתה מוכן לאבד?
מה אתה מוכן להפסיד? ומה לא?
מה הכי חשוב לך להרוויח?
האם להרוויח את אשתך והאהבה שלכם והנישואים שלכם ולאבד את החלום ששניכם תהיו באותה הרמה הדתית לנצח?
או "להרוויח" את החלום הזה ואם הוא השתנה לעזוב הכל ולהפסיד ולאבד את אשתך ואת הנישואים שלכם?

 

אחרי שתענה (וגם אשתך ) על כך לעצמך – תהיה הרבה יותר חכם ותוכל לפעול הלאה.

תצטרכו אתה ואשתך לעשות תיאום ציפיות מפורט ביניכם.
למצוא את המגשר והמשותף,
להבין לעומק אחד את השניה,
לבןא אחד לקראת השניה,
להיפגש באמצע.
למשל,

הצד שהשתנה ומחליט לא לקיים מצוות שקשורות אליו - בינו לבין בוראו בלבד,

ואז מחלקים את זה:

מה שקשור רק לאותו צד

מה שקשור גם לצד השני

ומה שקשור לשניהם

ומה שקשור גם לילדים המשותפים אם יש

 

ומנהלים שיחה אוהבת כנה ומבינה על כל אחד מהתחומים הללו.

 

למשל - מה שקשור למי ששינה את דרכו ולמשל מתקשה עם שמירת תו"מ  - זה שלו (כמו כשרות מחוץ לבית, תפילות, שמירת שבת עם עצמו בזמנים שהוא לבד בחדר וכן הלאה)

מה שקשור גם לאישה או לשניהם - הוא בא לקראת (כמו טהרת המשפחה, כשרות כללית של הבית, קידוש בשבת, ארוחות שבת)

ומה שקשור לילדים - בוחנים יחד מהו הקו החינוכי שחשוב לשני ההורים, ומתוך כך מגיעים להסכמות (למשל אצלנו שנינו רצינו חינוך ממ"ד, ערכים משותפים לילדים בכל הקשור לבן אדם לחברו וגם אהבת ה' וכל מיני נושאים שאין ביננו ויכוח, או לפחות האחד לא סותר את השני בעיני הילדים, וזה כמובן יכול להיות הרבה יותר מורכב ומסועף מזה)

ואם דואגים על מסרים שונים לילדים - אז מניסיון של כמעט 10 שנים בתוך הפער הזה, לא רק שזה לא מבלבל את הילדים, אלא שהלימוד הכה חשוב ועמוק שהם לומדים -

שגם אם אבא ואמא לא מסכימים על הכל, וחושבים אחרת בכל מיני נושאים - הם עדיין יחד. באהבה. באחדות.

שאפשר לאהוב גם את השונה, וגם אם לא מסכימים, וגם אם לא קל תמיד,

ושיש גמישות מחשבתית, ואהבת לרעך כמוך, כבוד הדדי, אחד בא לקראת השני,

ועוד המון המון לימודים חשובים שזוכים ב"ה אפילו דווקא מהמצב הזה.

 

וכמובן שאשתך עצמה יכולה להכתיב יותר את הטון הדתי-רוחני לילדים שכה חשוב לה, להתפלל איתם, להעביר להם את אהבת ה' יתברך ואהבת התורה, שזה יבוא ממנה - וזה מדהים לא פחות הרי היא אמא שלהם

 

 

אז אם שואלים אותי האם אפשר לקיים נישואים מאושרים גם עם פערים - אז מניסיוננו תודה לאל וברוך ה׳ כן. מאוד מאוד.

 

ומאמינה שכדי להצליח ולצלוח זאת
הכי חשוב הכבוד ההדדי,
נתינה הדדית,
אהבה הדדית,
לתאם ציפיות ביניכם,
להבין אחד את השניה לעומק,
להבין את הרגשות והתחושות אחד של השניה,
תקשורת טובה ופתוחה ביניכם,
לנסות לבוא אחד לקראת השניה,
לנהל נכון סדרי עדיפויות בחיים,
לבחור מה יותר חשוב לנו,
לפתוח את הראש, לצאת מהקופסא ולחפש פתרונות יצירתיים ומגוונים לבעיות ופערים שצצים.
והכי חשוב - לשמוח ולהוקיר את מה שכן יש!

 

אז חשוב לי שוב לומר, שעד כמה שהטלטלה הזו הייתה לא פשוטה וכואבת, אותה טלטלה גם גרמה לנו להוסיף עוד תקופה מאוד משמעותית לזוגיות שלנו - תקופה של למידה,

של קושי

ואח"כ צמיחה מהקושי

של הרבה מאוד הבנות

תובנות

העמקות בדברים

וב"ה אלף פעמים שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.

 

אני יכולה מאוד להבין את אשתך שהרצון הכנה שלה שאתה, בעלה, יממש את עצמו,

את הרוחניות שלו,

את הפוטנציאל שלו,

ממקום שהיא אוהבת אותך ורוצה שיהיה לך טוב,

ובעינייה הטוב הזה הוא בשלמות של שמירת התורה והמצוות.

 

ואחד הלימודים החשובים שאני למדתי גם על בשרי וגם בפן המקצועי - הוא שישנה הפרדה מאוד ברורה בחיים ולא הכל נכנס לתוך קטגוריה אחת.

למה הכוונה?

שמאוד עוזר לתחום כל דבר לפי הקטגוריות שלו:

יש את התחום שלך - של העולם האישי שלך וכל מה שקשור אליו - והוא שלך ובאחריותך

ויש את התחום של אשתך היקרה - של העולם האישי שלה וכל מה שקשור אליה - והוא שלה ובאחריותה

ויש את התחום הזוגי שלכם - של הביחד שלכם - שקשור לשניכם

ויש את התחום של הילדים - שכמובן גם קשור לשניכם.

 

ובתוך 4 הקטגוריות הללו צריך לראות דבר דבר ולמצוא לאן הוא שייך.

אני מאמינה שכל תחום עבודת השם - היא בתחום העולם האישי בלבד.

עבודת השם שלך - שלך

ועבודת השם של אשתך - שלה.

 

ומה שזה אומר - שעלינו ללמוד להרפות במקומות הללו.

זה שלו/ה. 

בינו לבין קונו.

 

ואם אני שואלת את עצמי: אבל מה הקב"ה רוצה *ממני* כאן?

אז אני לפחות עונה לעצמי: אם הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לנו שהוא ימחה חלילה את שמו מעל פני המים בכדי להשכין שלום בין איש לבין אשתו,

ושמותר למכור אפילו ספר תורה בשביל שלום בית,

 

ואם הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לנו:

 

"כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם!

מה אני מבקש מכם?

אלא שתהיו אוהבים זה את זה

ותהיו יראים זה מזה

ותהיו מכבדים זה את זה" -

 

אם הוא יתברך אומר זאת - אז גם אני הקטנה אלמד ממנו ואשים את שלום הבית מעל הכל.

את האהבה והאחווה השלום והרעות מעל הכל.

 

וזה לימוד. נכון.

וזו עבודה. בהחלט.

 

אבל בעיניי זו העבודה הכי חשובה ויקרה וגם מניבת פירות שיש.

 

לכן ממש מציעה לבחון את הדברים,

ולראות היכן אני יכול/ה לשדר לאשתי/בעלי היקר/ה שאני אוהב/ת אותו/ה,

מאמינה בו,

גאה בו

מעריכה אותו

היכן אני מקבלת אותו כפי שהוא

ללא תנאי

ממש אהבה שאינה תלויה בדבר, ממש כפי שאנו היינו רוצות שיאהבו ויקבלו אותנו גם כשאנו עצובות או כועסות או אחרי לידה או משוגעות לפעמים 

שלא ירצו "לתקן" אותנו או לשפצר אותנו, אלא פשוט יאהבו.

פשוט יקבלו.

פשוט יכילו.

יהיו שם עבורנו.

 

גם אשתך זקוקה לכך.

לדעת שאתה בוחר בה כל יום ויום מחדש.

שהאהבה והערכה שלך אליה לא משתנה בכהוא זה.

 

וגם לאישה רוצה אומר -

גם אישך זקוק לכך.

יש בכוחך להרים אותו לגבהים מטורפים...

עם ההערכה שלך אותו והשדר הברור שלך: אני אוהבת אותך תמיד!

בכל מצב! אתה טוב! אתה שווה! אתה גבר מדהים בעיניי!

 

וגם כאשר יש שינוי, לאט לאט הדברים הללו באמת ישתרשו בלב יותר ויותר ואת ממש *תרגישי כך*, מבפנים.

ואז ממילא לא יהיה תסכול

ואז ממילא לא תהיה בושה, כי תהיי גאה בבעלך, במי שהוא, בכל הטוב שבו, בתכונות המדהימות שלו, באדם שלו, בלב הטוב שלו, בו.

ואם אחרים רוצים להסתכל בעין עקומה? שיסתכלו

הרי אין לנו שליטה על אחרים

רק על עצמנו.

ויותר מכך, לא משנה מה נעשה - תמיד אבל תמיד יהיה לאחרים מה לומר! תמיד!

לכן את תעשי מה שטוב לך, לכם

תתחזקי בטוב הזה שלכם ושל אישך

ואם מישהו רוצה לעקם פרצוף - שיהיה לו לבריאות...

את עם עצמך יודעת מה יש לך ביד ואיזה אוצר יש לך. 

 

ואל תשכחי שה' הטוב איתכם תמיד 

גם, ולפעמים במיוחד במציאות שכזו

מציאות שמכירה בכך שאנשים משתנים, עוברים דברים, שנים,

ואי אפשר להבטיח כלום לאף אחד,

אבל מעל הכל - האהבה, שלום הבית, האחווה, האחדות,

קודש הקודשים שבין איש לאישתו.

 

בהצלחה רבה ממש ושתהיה ברכת ה' עליכם 🙏

יישר כח גדולהסטורי

בכוונה לא תייגתי הפעם, כי לא היה לי ברור שנח כאן להכנס למקום האישי. (כשזה בהקשרים המקצועיים מרשה לעצמי לתייג חופשי)

את פשוט מדהימה!❤️❤️❤️בארץ אהבתי
ממש מרגש לקרוא את המילים שלך, יש לי כל כך הרבה ללמוד ממך...❤️
תודה רבה יקרה 🙏❤נגמרו לי השמות

מרגש ומחמם את הלב מאוד לקרוא 🙏

וזה הדדי לגמרי וגם אני לומדת ממך המון ❤

וואומשה
וואו כתבת דברים מדהימים!ממשיכה

הפורום זכה בך!

קראתי הכל והיה ממש מחכים ומלמד, למרות שאני לא בסיטואציה הזו.

זה פותח דברים בראש ובלב

תודה!

תודה רבה יקרה 🙏נגמרו לי השמות

תודה יקרה על כל המילים הטובות, ומאוד משמח לשמוע שהדברים נכנסו אל הלב ופתחו דברים בראש ובלב, ב"ה שהכל מאיתו 🙏

..אלפיניסטית

זה מה שהתכוונתי לומר, שאם הוא רוצה להיכנס לזה שייקח בחשבון את התוצאות אפשריות והסבירות.

 

אני גדלה שם. ואני לא מכירה את העבר שלך ובאיזו חברה הסתובבת אבל אני נמצאת במיינסטרים של המיינסטרים ורוב הנשים מנהלות מערכת יחסים משמעותית עם בורא העולם והן באמת מאמינות.

בנוגע לעסקנים, הוא לא הזכיר ילדים. ובגלל שהוא גבר סרבנות גט פחות רלוונטית. יש להם הרבה פחות אפשרויות להחזיק אותו בגרון.

 

אני חובת שזה קצת יותר מורכב מכך. מראש דיונים דתיים עמוקים ושאלות באמונה לא מקבלים מקום נרחב בסמינרים חרדיים, לפני יציאה לעבודה בנות מודרכות לא להכנס לדיונים אמוניים עם קולגות מהעבודה ולענות תשובה לקונית שיש תשובות ויש רבנים שיכולים לענות על זה. 

 

קשה מאוד לקיים אורח חיים אורתופרקסי ולהיות כופרים באמת. גם אלו שלא חושבות על זה 24/7 ומצוותיהן מצוות אנשים מלומדה יש להן נקודת אמונה ושכנוע עמוק שהן לא מטילות בה ספק (את יכולה לקרוא לזה אינדוקטרינציה ובורות אם את ממש רוצה). 

יכול להיות שנתקלתי באנשים שעברואחינועמית

משבר קשה על הרגע הזה (כפי שרואים המקצוע שלך בחתימה) אבל לא נתקלת באנשים שעברו את המשבר הזה וצלחו אותו יותר ברובע... אז יש כאן נטייה לכיוון אחד.

לא יודעת לגבי חרדים אבל אני הייתי דובית ממש והתחתנתי עם בייניש שחלם להיות רב ולעשות קירוב רחוקים.

היום הוא לא הולך לתפילה כבר שנים ועוד כמה אלמנטים מאוד רציניים בדת נעלמו כי האמונה שלו התערערה מאוד.

אני נשארתי במקום דומה לאיפה שאני היום,(אם כי נפשית עברתי תהליך ארוך כדי לעכל את השינוי שלו, כולל לעזוב את החלום על בית של תורה ולהבין שלכל אחד יש את עבודת ה' שלו, ומה שהוא עושה לא קשור אליי).

נכון הזוגיות עברה טלטלה רצינית וגם נעזרנו בייעוץ זוגי אבל הקשר ברוך ה' מצוין, לא הלכנו לגישור ולא היינו בכיוון של גירושים...

הייישראל_
לא יודע מאיזה רקע את מגיעה ומה ההיכרות שלך עם העולם החרדי, אבל את ממש צודקת נשים חרדיות עוצמתיות ויודעות מה הן רוצות בדיוק כמו כל אחד אחר ולא ירוצו להתאים את עצמן למישהו, ולא.. סיכוי היחיד שלי זה שאולי גם לה יש ספקות עמוקים, אז צדקת הסיכוי נמוך ואין לה כאלה 
היי ותודה על הזמן שהקדשת להגיבישראל_

מעריך מאד את כל מי שמקדיש מזמנו ומגיב

 


 

אני אשתף אותך מה היתה התגובה האינסטינקטיבית שלי כשקראתי מה שכתבת (וחשוב לי להדגיש שזה לא ממקום מזלזל)  חחחחחחחחחח, זה כל כך סטריאוטיפי מה שכתבת, אתה מכיר אנשים מהמגזר החרדי על כל גווניו (וכמה שנראה שלא, הסקאלה רחבה) באופן אישי?


 

אז לא, למרות שאנחנו חרדים אשתי לא הולכת אחריי בכל דבר כי אני הבעל, אני גם לא דורש כזה דבר, לגבי מה שהצעת זו לא עצה רעה בכלל סתם חשש שלי (ואני מבין שאני יוצא פה ילד קטן ופחדן) מה שכן היא לא תתוודה שהיא מרגישה כמוני בוודאות, ואני מפרשן את התגובה שלה מתוך איזשהו שיחוח קטן על הנושא

אני חושבת שזה בהחלט יכול להבהיל את האישה. אם אניאביה אלירז

חושבת על עצמי הייתי נבהלת. נראה לי שעזרה של אדם מהתחום הטיפולי/ ייעוצי וכדו' יכול מאד לעזור בתהליך כזה של שיתוף. זה מייצר איזשהו עוגן.

הייתי קורא מה שכתבת, אבל הכתב קטן מידי.די שרוט
בד"כ כלל לא כותבת אבל מרגישה צורך לענות אולי יסייעמשהי 1

שלום,

 

כתבו לך הרבה דברים חשובים וטובים ובמיוחד על הצורך בבירור וחיפוש, לא לפחד מכך בד"כ גדלים מזה...

ואת זה אני כותבת גם כמי שעברה בירור עמוק ולימוד מעמיק בעקבותיו וזכיתי לגדול מכך, וגם כמורה שרואה את זה בשטח ב"ה...

 

ממה שקראתי מדבריך ומהסבריך נשמע שחסרה לך התכלית הכללית של התורה. ההסתכלות הכללית למה בכלל ה' נתן את התורה לעומת ראיית מלא מלא פרטים וציוויים שלכאורה לא קשורים אחד לשני, מלא אדונים שצריך לרצות... 

לראות את הכלל - את האידיאל שבתורה ובמצוות, ולהבין למה בכלל יש את עמ"י את התורה וכו' בשביל מה זה טוב לעולם זה נקרא תורת א"י. היא תכניס לך את הנשמה גם לפרטים הקטנים.

כדי להבין יותר את מה שאמרתי ממליצה לך לקרוא את המאמר של הרב קוק זצ"ל "חכם עדיף מנביא" (נמצא באורות ק"כ, ובטח גם באינטרנט...) ואם זה הכיוון שאתה מחפש אשמח לעזור ולהכווין אותך יותר. (לענ"ד זה אחד הדברים שהכי חסרים בחינוך החרדי לימוד אמונה בגודל, לא לדבר רק על הפרטים אלא להבין לעומק את האידיאל שלהם, את האידיאל של התורה ואיך הוא מתקיים בה...) 

 

בהצלחה!

מקנא בךאזי

אני מבין שאתה בדרך לברר וחפש הקשר והחיבור להקב"ה.

אבל עדיין גם כשיש לך ספיקות, עדיין לא עזבת הדרך.

מחר תקום תניח תתפילין, תתפלל, לא מפני שאתה מבין את הענין, לא מפני שאתה מקושר, אלא בגלל שאבא שלך אמר לך לעשות את זה ואתה מקשיב לו, מפני שבסופו של דבר אתה מאמין שזה הוא הדבר הנכון.

איזה שכר יש לך שאתה עושה מה שהוא רוצה ולא מה שאתה רוצה. הלואי על כולנו.

 

באמת גם אחרי שתברר עדיין לא תבין הכל. יש דברים שאי אפשר להבין כלל וכלל. יש אנשים שסובלים והרבה הרבה צרות. [אני בתוכם, א' מילדי חולה במצב קשה מאוד ה' ירחם]. אבל אנחנו יודעים שבהחלט זה הדבר הטוב בשבילנו ואין לנו מושג איך. גם המצוות לא מבינים לגמרי אבל בודאי זה הטוב שלנו. 

 

בהצלחה על הדרך שלך.

מקווה שזה לא ארוך מידי... אבל מהלב.אביה אלירז

שלום ישראל.

נשמע שמה שאתה חווה לא פשוט בכלל. גם בינך לבין עצמך, אבל עוד יותר כאשר יש לך בת זוג. אבל אני חושבת שהחוויה הזו מעידה על זה שאתה גדול. גדול הרבה יותר ממה שהדת הציעה לך עד עכשיו, הנשמה שלך דורשת ותובעת משהו הרבה יותר גדול. מה שהציעו לך עד עכשיו קטן על המידות שלך, אז זה מכאיב ולוחץ. ובצדק. 

אתה כל כך צודק בתחושות שלך. כי היהדות, או הדת, או עבודת ה' או איך שנקרא לזה זה הרבה יותר גדול. ועם מרחבים הרבה יותר עצמתיים. אני חושבת, שלא ייתכן שנהיה דתיים כי נולדנו לזה. אני חושבת שכל אחד מאיתנו נדרש לעשות מסע, של מפגש עם אלוקים. וזה לא פשוט להצליח להגיע למפגש הזה כי הרבה פעמים יש לנו "ציורים" לא ממש נכונים של מי זה אלוקים...

אני לא יודעת מה מרחב האפשרויות בהקשר הזה בחברה החרדית.

אבל יכול להיות ששווה למצוא אנשים שאיתם אפשר לעבור מסע שכזה שיקבלו את השאלות, ואת המקום של החיפוש, הבירור וההעמקה.

זה באמת קשה לחיות את היהדות מתוך מקום מנותק (לא בטוח שזו התחושה, זה מה שאני קצת מרגישה ממה שכתבת).

ומקסים שמצאת את האומץ והמקום לכתוב ולפרוק.

 

 

מוזמן להתכתב במיילאלוקות בגילוי
עבר עריכה על ידי משה בתאריך כ"ז באדר א׳ תשפ"ד 21:20

ישראל, קראתי את הפוסט שלך, ושומע גם את הניגון, מה שאתה כותב עם קולמוס הלב.  מה שמדהים זה הכנות הנפלאה והאמיתיות שלך ובמיוחד האמיצות להתייצב מול האתגר, וגם להיכנס לשיחה פתוחה עם הקהל כדי להרחיב את התובנה שלך ולקבל עוד זוויות איך להתמודד עם המצב בו אתה נמצא.

 


 

מכיון שיש הגבלות טכניות בפורום כזה, להיכנס לשיחות נפש מעמיקות אודות אמונה, הייתי רוצה להציע לך להתכתב איתי במייל: צונזר אני עוסק בתחום הזה, וזכיתי לעזור בעשור האחרון לבני נוער וגם מבוגרים שנמצאים במשברי אמונה שונים. אני לא יכול להבטיח הצלחה, אבל מה יש להפסיד, ותמיד טוב לפגוש ולהכיר עוד יהודי ולשוחח.

מחילה ממש, אבל זהירות !הסטורי

כמובן, זה לא אישי כלפיך. מניח שכוונתך באמת רצויה. אבל כללי הזהירות שנכתבו כאן בדם, מצריכים להיזהר מאוד מקשר בפרטי, עם דמויות אנונימיות. כרגע, גם אתה וגם הפותח אנונימיים.


 

מקשר לשרשור אחר בנושא:

ממש לא כולם רעים, אבל לצערינו יש אנשים רעים - צעירים מעל עשרים

כדאי לקרוא את הקישורים שם, גם את הקישור בתגובה של ארץ השוקולד

הכל בסדר. זה תהליך וזה קורה להמון אנשים.Alice

מכירה את הבחורה הכי צדיקה בסמינר שיום אחד בכתה לי שכבר אין לה כח. 

אז אם אתה שואל אותי, אל תהיה כזה בטוח לגבי אשתך.

והיי, ברוך הבא לארץ האנשים שמחפשים את עצמם. זה יכול לקחת יומיים ויכול לקחת שנתיים ויכול לקחת חיים שלמים. אבל בסוף נמצא.

 

ואגב לא עובר לך החרדי כל עוד אתה כותב אפי' ומצפה שכולם יבינו😅

לא נראה ליhttp

אמממ. כמה את מכירה את הבחורות החרדיות שלא רואות בעינים?

לדעתי יש הרבה מאוד בנות ברמה רוחנית הרבה יותר גבוהה מרוב הבחורים

ואני אומרת את זה בתור מישהי שלומדת בסמינר הכי טוב ומוכר בעיר שלי, לפחות 70 אחוז מהבנות הם כאלה (לא מתכוונת לאלה שעוזבות למכללה או משהו)

באסה שככה זה, ובאמת יש המון פערים בשידוכים, אבל ככה זה

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם והלואי שתמצא את המקום שלך.

נ.ב. אני חרדית ולא יודעת מה זה אפי'

הסיפא שלך מסבירה את הרישא...ירושלמית במקור
הנ.ב שלך מעיד על מקורות תורניים חלקיים מאד, ומעובדים מאד, שאליהם הציבור הזה מחנך (וחינוך זו מילה עדינה פה). מחוסר החשיפה הזה קל מאד להגיע לרמה גבוהה של אדיקות דתית ביחס למסרים שהביסוס להם (הגמרא למשל) נותר עלום מהעין, חתום ומסוגר בפניהן. כמובן שמשלימים להן את ה"השקפה" עם הרבה רגש אבל זה בדיוק עוד רכיב בחינוך הדתי של הזרם החרדי שלמרבה הצער דווקא נחסך מההגברים, שכן חשופים (כמעט אך ורק) לגמרא.
אמלה לא הבנתי כלוםאני2024
אני רואה שחוץ מהתגובה הזו לא כתבת כלום בשרשורירושלמית במקור
אז לא יןדעת איך לגשת לתגובה שלך. הגבתי לזו שכתבה שהיא בוגרת החינוך החרדי. 
וחוצמזה יש גוגל, ויקימילון וויקיפדיהירושלמית במקוראחרונה
לפעמיםמשה

ה"לא רואה בעיניים" או "הכי צדיקה בסמינר" (או הכי צדיק בכיתה, זה נכון כמובן על גברים) זה פשוט דרך להסתיר כאב גדול שנמצא במערכת והדרך לברוח ממנו היא דרך חומרות והקפדה במצוות.

ישראל היקרyonile

קראתי את כל השרשור פה ומאוד התרגשתי לראות איך אנשים נחלצים לעזרה, עם ישראל במיטבו! 😊

אז ישר כח על הכנות ועל היוזמה לעשות משהו עם המצב שאתה חווה כרגע. זאת הדרך הנכונה- תמשיך להציף את הקשיים במטרה למצוא תשובות בעז״ה.

חשוב לי להציע לך להיות בשמחה תמיד! כלומר, כאשר אדם חי ומסתובב בעולם, הדבר הכי חשוב זה שיהיה לו עונג ושמחה בחיים! זה הדלק שלנו לצבור כח להמשיך לחיות! וברובד העמוק יותר זה גם מה שהקב״ה דורש מאיתנו. אדם שמח הוא קודם כל אדם יותר חיובי, יציב, חי ותוסס. ואת העונג והשמחה האלה אפשר להשיג בהרבה דרכים, אבל הדרך הכי טובה והכי אמיתית היא בדרך ה׳.  

מוזמן להציץ במאמר העונג והשמחה של הרב קוק: עקבי הצאן/העונג והשמחה – ויקיטקסט

אז תשתדל להיות תמיד בשמחה, ולמצוא את הנקודות בחיים שגורמות לך לאושר, החל במסעדה טובה וטיול שמרחיב את הנפש ועד לזמן איכות עם חבר טוב, עם אשתך, עם הבן שלך וכדו.

ואחד הדברים שחוסמים את השמחה זו מידת האמת. להיות אמיתי עם עצמך. אז אתה מתמודד יפה עם האמת שלך על ידי שאתה משתף את תחושותיך ומנסה למצוא פתרון. אבל אני חושב שאתה חייב לעזור אומץ ולהיות אמיתי גם עם אשתך, ולשתף אותה ברגשות שלך. זה ללא ספק קשה וצריך להתכונן ולדעת איך לנהל שיחה כזאת, ותהיה התמודדות גדולה מאוד כמו שהוזכר כאן בשרשור (ובהחלט אפשר לצלוח את זה ביחד באהבה אמיתית) אבל זה יעשה לך גם הרבה טוב בכך שתרגיש שירדה לך אבן ענקית מהלב!! ושאתה אמיתי עם עצמך! ושחשוב לך להיות בזוגיות טובה ושאשתך תהיה המאושרת באדם ותקבל אותך כמו שאתה! תגיד לה את זה ותנסה לכוון לשם.

וכך גם תוכלו להקדיש משאבים ואנרגיות משפחתיים אל המסע הזה, בין אם תצאו אליו ביחד ובין אם תחליטו שרק אתה נמצא בבירור כי לה יהיה קשה/לא מתאים וכדו, בכל אופן אתה תרגיש שהיא מקבלת אותך ואוהבת אותך. אם תשדר לה מהתחלה שאתה אוהב אותה והיא הכי חשובה לך, אז גם היא תשדר לך את זה בחזרה. (זה נכון תמיד בזוגיות).

בנוסף גם אני ממליץ לשתף חבר קרוב או אפילו דמות ניטרלית ולדבר על זה הרבה. מתוך הדיבור (חשוב שיהיה דיבור ממש ולא רק כתיבה) הקושיות מתחדדות והדרך למצוא את התשובות מתבהרת.

בהצלחה אח יקר! ותזכור שה׳ אוהב אותך בכל מצב! ״בין כך ובין כך אתם קרויים בנים״.

העצה הטובה ביותר. יעוץ.shindov

שווה לך לבדוק בעמותת התקשרות. יעזרו לך לנהל את המשבר. בעקרון נהל אתה את המשבר - אל תתן למשבר לנהל אותך.

משתפתשקדי מרק

שאחרי כמה שנות נישואים בעלי שיתף אותי שהוא לא בטוח שהוא מאמין, שיש לו הרבה שאלות וכו'

התגובה שלי היתה ש-

קצת נבהלתי אבל

בסדר, אני אוהבת אותו ונעבור את זה ביחד

מה יהיה בעתיד.. מי יודע, אם יהיו התלבטויות וכו' (מסגרות לילדים וכאלה) אז נתמודד ונחשוב

הודיתי לו ששיתף אותי, הרגשתי שזה קירב בינינו

עודדתי אותו באמת לבדוק ולחפש ולשאול ולמצוא, כי הכי חשוב שהוא יחיה ולא יעשה בכאילו, סתם יזרום ומבחינתי אמרתי שעדיף שזה יקרה כמה שיותר מוקדם ולא בגיל 40 עם כמה ילדים

הבנתי שעבודת ה' שלי לא תלויה בשלו (גם קודם חשבתי ככה אבל ) זה חידד והדגיש לי ושאיך שאני רוצה שהבית שלי ייראה זה תלוי בי ולא לצפות ממנו


מאז עברו עוד כמה שנים ועוד כמה התמודדויות וילדים, אבל לפחות ממה שידוע לי, לא חל אצלו שינוי משמעותי. גם מבחינת ההתנהלות הדתית. הוא כן קצת בירר לעצמו וזה קצת חיזק אותו, אבל לא בטוחה שהנקודה הזו סגורה ומאמינה שהספקות עוד שם

התעניינתי בזה בכמה הזדמנויות אבל באמת לא מרגישה שזה לא שייך, אם ירצה ישתף אותי


מציינת שאנחנו נחשבים דוסים בסביבה שלנו..


בקיצור, לא מכירה את אשתך אבל מציעה לך לשתף. לאמת יש כוח חיבור גדול. זה משהו משמעותי שעובר עליך שממש לא נראה לי שייך להסתיר אותו. אולי תהיה לך הקלה גדולה, אולי צער גדול, אולי אשתך תישבר. אבל תצמחו מזה יחד.. מה שיהיה יהיה בסופו של דבר.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסףאחרונה

מה לא עישנתי... זו השאלה.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון