אין איך לייפות את זה.

צריך לישון יותר...

אם יש לך אפשרות תשנצי איזה שעה בצהריים, זה עושה פלאים.

אם יש לך איך מידי פעם לישון מוקדם- לכי על זה....

יש לה קורס בשם ״תשוקתך״  

חפשי בגוגל בינת הופמן תשוקתך ותגיעי לדף מידע למתעניינות בקורס תשוקתך.

לאחרונה, היא קיימה 2  שידורים בזום, ושידור חוזר נוסף מתוכנן ליום שני הבא.

הזום מאוד פותח עיניים ומעניק ידע חשוב, על הרבה נקודות וצדדים שבכלל לא היית מעלה בדעתך שמשפיעים על התשוקה.

אח״כ כל אחת יכולה לחשוב ולהחליט האם מעוניינת בקורס המלא והמעמיק. הקורס בתשלום.   

(לא חייבת לענות, רק לא כתבת לגבי זה, זה גם יכול להשפיע)

וממליצה על הפודקאסט של מיכל פרינס כמו שכתבו כאן

והספר שלה "פשוט לרצות"

בכיוון, כי משום צד אחר היא לא השפיעה עליי. עדיין זה יכול להיות זה?

לגמרי יכול להשפיע.

אפילו בלי לשים לב

באופן טבעי החשק עולה לקראת הביוץ, ויורד לאחריו. כשמונעים עם הורמונים, אין ביוץ וממילא זה יכול להשפיע על החשק.

חוץ מזה, שחשק בעצם קשור להורמונים, וכשנוטלים גלולות, בעצם מכניסים הורמונים שיכולים להשפיע. 

יכול מאוד להשפיע

אולי עכשיו תראי שינוי

ותמיד טוב גם לסדר את הראש במקום הנכון שהיחס לנושא הגוף וההנאה יהיה חיובי

וזה לכשעצמו גם משחרר מחסומים פנימיים

יודעת שלא כולם תסכמנה איתי.

ממליצה יותר בכיוון של בת-חן וויל דוסית בהחלט

הכל בעדינות רבה.

תתחילי בלהירשם לסטטוס שלה תתרשמי ממנה.

וחיבוק וכל הכבוד על הרצון לעבור את האתגר הזה! בע"ה! 

מביאה את הידע שלה משנים של ניסיון, מחקר ומפגש עם נשים וזוגות.

ואם יש נושא שבו מה שהיא מעלה הוא מורכב הלכתית, היא מציינת את זה ומתייחסת לזה.

להגיד שההלכה היא לא נר לרגליה זה לא נכון בעיניי.

שבהחלט מביאה את הנסיון הרב שיש לה.

אבל הנושאים ההלכתיים זה לא מה שנותן את הטון אלא כמשהו שצריך איכשהו לתת לו מענה.

ולדעתי זה זכותה המלאה... אבל מרגישה צורך לכתוב את התרשמותי ק"ו שהפותחת ביקשה משהו דוסי...

ועד לכתוב "שההלכה היא לא נר לרגליה בלשון המעטה", יש קצת פער.

הרי לא כתבת את זה כמחמאה, נכון?

למה אי אפשר פשוט לכתוב הצעה למישהי אחרת בלי לתת ציונים לדרך ההלכתית של מישהו אחר?

אני רואה את זה כתיאור דרך הסתכלות שלה. וזה חשוב בעיניי לשתף את זה.

אני בשמחה מוכנה לשמוע הצעה אחרת לשיטתך לתאר את ההסתכלות שלה כלפי ההלכה.

אני חושבת שאם את אומרת משפט כזה, את צריכה גם להסביר מדוע.

אני לא ראיתי שום אמירה שלה שהיא לא הלכתית, או בה היא אומרת דברים שהם עבירה באופן מובהק.

האם יש אמירות שלה שהן בסקלה היותר מתירה בתחום הזה? כן. והיא גם מציינת את זה. ומבהירה היטב שזה לא מתאים לכולן וזה בסדר גמור.

אבל זה לא מחוץ לגדר, וזה בטח לא השיח העיקרי שלה.

השיח העיקרי שלה מדבר על רצון בקשר אינטימי, על פתיחות, מודעות לרצון והקשבה לעצמי. וזה, למיטב הבנתי, ממש לא נוגד את ההלכה.

ולמדתי ממנו הרבה. וגם שוחחתי איתה פעם להתיעצות אישית.

יא מקסימה זורמת ונעימה. ואשת מקצוע מעולה. באמת יש לה המון נסיון.

ואני מבינה את האמירה שההלכה היא לא נר לרגליה...

זא, אני בתור בן אדם מאד דוסי הרגשתיש אין לי בעיה לשמוע מה יש לה להצע ואם הייתי אומרת לה על משהו שהיא מצעיה שהוא בעיתי לי- היא היתה מחפשת כוון אחר.

אבל בתחושה שלי יש משהו ברוח שכן, נקודת המוצא היא שההלכה קצת מגבילה אותנו, וצריך למצןא לה פתרונות. זה גישה ותר רעיונית ופחות מעשית, אבל הרוחה זאת נושבת בין השורות.

ואניא ומרת את זה עם ובמקביל לכ ההערכה שלי אליה ..

את חשה צורך להסב את תשומת ליבה של הפותחת לכך שמיכל פרינס לא פוסקת כמו שאת מכירה?

אין בעיה. תצייני את העובדה הזו בצורה שמכבדת אותה ואותך.

אני גם מסכימה איתך שככלל היא בוחרת בגישה הלכתית שיותר מתירה (אפילו לא הייתי מוכנה לכתוב מקילה.כי באמת בנושא כזה רגיש עוד יותר אי אפשר לומר שמי שאוסר יותר הוא יותר צדיק או משהו כזה. לפעמים להתיר זה הגדולה ויראת שמיים האמיתית) ובנושאים הנוגעים להלכה ראוי לברר מה הגישה ההלכתית שאנחנו בוחרים בה ואולי גם לפי זה לבחור ממי ללמוד (לא מחייב אפשר ללמוד מכל אחת גם מחילונים, אבל יותר קל כשלא צריך להפעיל ביקורת הלכתית על כל טיפ)

לכתוב כאלה דברים על מישהי שבוודאות התעמקה בנושאים ההלכתיים האלה המון וכנראה גם יותר ממך ופשוט הגיעה למסקנות שלא נח לך איתן זה ממש לא שייך והוצאת שם רע

אפ ההלכה לא היתה נר לרגליה היא לא היתה מקדישה לזה חלק כ"כ נרחב בתכנים שלה

כי הפותחת הדגישה שמחפשת משו דוסי. אישית קראתי את הספר פשוט לרצות וקיבלתי ממנו הרבה, ובהחלט רואים את המקצועיות והנסיון.

אולי ניסוח יותר מדוייק מההלכה היא לא נר לרגליה בעיניי זה שפשוט היא בגישה יותר פמיניסטית כזו ...

אישית אחרי שקראתי תוכן נוסף שלה מלבד הספר הרגשתי מקום יותר מערבי / פתוח /פמיניסטי / ליברלי.. מקום שקשה לו עם שמרנות.

ולכן אני  היום יותר סקפטית לגבי השמרנות שלה בנושא הזה.

ואני מבהירה

לא מדובר על הקלה הלכתית בשעת יחסי אישות, אלא ברוח יותר מערבית.

מאמינה שיש לה מחוייבות הלכתית בסיסית של כן / לא, אבל בעיניי כשלומדים בכללי ובטח בנושא משמעותי שכזה, חשוב מאד הרוח שמביאים איתה אלו שמלמדים.

באמת עניין של ניסוח ואכן חוזרת בי מהניסוח כי מבינה שזה נתפס כדבר שלילי. בעיניי זה חשוב לידע מראש כמה שיותר על גישה של אנשי מקצוע (בכל תחום בעולם הנפש, כי לדתיים זה קשור לגמרי...) 

בהלכה.

לנוהגים לפי פסקי הלכה מקילים ולא מחמירים - אי אפשר לומר עליהם שההלכה לא נר לרגליהם.

מה כבר אפשר לחדש ברמה הפרקטית חוץ מ:

תשני

תאכלי

תדאגי לעצמך

שהוא יפנק אותך

תכירי את הגוף שלך

תנסו אביזרים וחידושים

דברו על זה ביניכם

לפעמים נוצרת מחשבה שהאינטימיות בין בני זוג היא באיזשהו אופן משהו שאישה "צריכה" להיענות לבעלה. ואז מסכימים גם כשלא ממש רוצים, כי מרגישים שאין ברירה. זה לא בכוח חס וחלילה, זה פשוט בלי רצון. וזה כשלעצמו, מוריד חשק לטווח הארוך באופן די מובהק

הרבה פעמים צריך קצת עזרה

איך בכלל להכיר את הגוף,  איך מתקשרים כאלה נושאים, למה בכלל לשים לב,ומה לגיטימי ולא לגיטימי לבקש

הפותחת לא הרחיבה מה היא כבר ניסתה אבל לצערי הרב בחורה דוסית ממוצעת שנשואה לדוס שעברה הדרכת כלות ממוצעת ממש לא יודעת מה היא אמורה לנסות אפילו כדי לחוות הנאה וסיפוק במרחב הזה.ואז אם באופן טבעי ואינטואיטיבי זה לא עובד (ובד"כ זה לא. חלק זוכים וזה כן) אז נתקעים בלופ לא טוב של התנסות בלי הנאה

לפותחת:

ב"ה יש היום המון אופציות ללמידה וייעוץ שמתאימות לדוסים.

ממליצה על אפרת צור

טלי זיו (מרכז פעימות)

ליאורה בוקסנבוים- חרדית ממש.

תגגלי קצת תנסי  לחשוב מה הכי יתאים לכם ואם קורס מקוון יכול להיות משהו שמקדם אותך או דווקא מפגש אישי (ואז זה יותר לחפש מישהי לפי אזור אבל המכונים הנ"ל בטח ידעו לתת המלצות)

בהצלחה!

יש גם את גליה סברסוב.

לא יודעת מה ההבדל בינה לבין האחרות אבל התרשמתי ממנה לטובה

וחידושים. אין לי שמץ של מושג מה זה.

אני גם לא מכירה את הגוף שלי.

אני גם לא מדברת על זה עם בעלי...

עד ההדרכת כלות לא ידעתי בכלל מה זה יחסי אישות, וגם ההדרכה הייתה חלקית.

ולגבי שהוא יפםנק אותי - מוזמנת לדבר איתו. הוא לא בקטע... הוא די נגד רומנטיקה וכד.

חוץ ממה שתשמעו שם זה גם יקל עליכם למצוא שפה משותפת.

מה הוא אוומר על המצב? שאין לך חשק?

ומה הכוונה נגד רומנטיקה? יכול להיות שגם הוא לא הודרך נכון?

אבל הוא בכלל נגד לעשות עם זה משהו כי זה לא צנוע ולא ראוי לדבר על זה.

בגלל זה מחפשת משהו עם הסכמות של רבנים. ובכל מקרה זה יהיה בשבילי ולא בשבילו. הוא לא יסכים לשמוע על הדרכה בנושא נראה לי.

אז הגם שאין לך חשק לא בטוח שהפתרון הוא את.

יכול להיות מצב שזה שתלכי תלמדי תודרכי רק יעמיק את הפער ביניכם.

מי הרב שלו?

יש יועץ מיני חרדי ממש אביאל נריה מצוין, עדין מאד בהנגשת התכנים.

אני לא יודעת איך תביאי אותו לשם, אבל זה סופר חשוב.

במקביל את יכולה לשמוע וללמוד השאלה אם זה לא רק יגדיל את התסכול.

פעם כן היה לך חשק? זה משהו חדש?

ולדאוג שתקבל מה שטוב לה.

זה לא מתחיל ונגמר בזה ש"הוא" יפנק אותה

זה מתחיל בזה שהיא דואגת לעצמה ויודעת בכלל מה היא רוצה

כמובן שכדי שמפגש כזה יהיה מקור לחיבור רגשי וקרבה זוגית חייב שיהיה בסוף גם שיתוף פעולה שלו אבל בוודאי שכשהיא תהיה ברורה ברצון שלה יהיה לו קל יותר והוא גם ישמח לשמח אותה זה הכי בסיסי וטבעי לגבר

מוסיפה אחרי שקראתי לגבי התשובה של הרב -  ברור שזו לא תשובה שמחוברת להלכה ולרוח היהדות. חלילה זה לא אומר שהרב הזה לא יודע או לא גדול מספיק אלא שבנושא הספציפי הזה היחס שלו לא מתאים כרב שמייעץ או פוסק לאחרים

לאורך כל הדורות היה ברור שמצוות עונה היא חשובה ומחויבות הגבר לשמח את אשתו היא בסיס הנישואים.

נכון שביחד עם ההתפחות בעולם גם היחס ההלכתי בפרטים השתנה כי נצבר עוד המון ידע אבל הבסיס תמיד היה - זה חשוב וראוי וצנוע ומדהים! כל עוד זה נעשה במסגרת הראויה

חשוב שתמצאו גורם הלכתי שגם בעלך יסכים לקבל ממנו, כדי להוריד את ההתנגדות הזו

יש גם מדריכים דוסים דוסים שיודעים להדריך גבר לשמח את אשתו ולנטוע בו את ההבנה שזה המצווה וזה הצניעות ועבודת ה'.לצערי לא מכירה ממש אבל יש

לתחושתי הוא בכלל לא רואה צורך בעונג שלה.

או ענין או מטרה.

אמרה שאין לו ענין בדברים רומנטיים.

עכשיו, כרגע באמת אין לה ידע על המיניות שלה אבל נניח והיא תדע ותכיר כמה כיף זה יכול להיות, ואז הוא יאמר לה אבל זה אסור, לא ראוי..

בשבילי זה היה יותר מדי....

עדיף שקודם תפטור את הענין שהוא לא מבין את המצווב שלו, ואז שילמדו ביחד. זה גם יפתח אותם לשיח בנושא ויבנה להם שפה משותפת.

אגיד באופן אישי שהגעתי ממקום שידע הרבה יותר מבעלי, ברוך השם, הוא היה בחור מאד שמור יותר ממני.. וגם גבר...

אבל בא עם סקרנות לשמוע. ממש. ובהתחלה היינו מדברים המון על הנושא ומסבירה לו ומשתפת, תמיד היה ברור בהתחלה שאחרי יחסים יש שיח איך היה מה היה טוב מה פחות, גם אני למדתי אותו ויש לזה מקום כמובן, אבל נניח שהייתי מגיעה עם כל הרצון שלי ךחוות יחסים משמעותיים והוא היה מגיע מגישה הלכתית שזה לא מתאים- וואלה הייתי ממש לוקחת את זה קשה..

היא תלמד גם מה רוח היהדות, גם מה נעים לה, וכו' וכו'.

ולאט לאט תנסה לדאוג שגם הוא ילמד,

תמצא רב שמקובל עליו ללמוד ממנו וכו'.

מאוד קל להגיד לא

אבל צריך לתת אלטרנטיבה למה כן

(מודה שזה מסוג המקרים ששביתה איטלקית לא נשמעת לי כזו פתרון רע... מישהו/משהו צריך להעיר אותו...)

נשמע שאביזרים וחידושים הם לא השלב כרגע.

ונשמע שאת שיודעת את התשובות.

כמו שכתבת

1. כדאי להתחיל בתהליך הכרת הגוף,

2. ללמוד לפתח תקשורת על הקשר הגופני עם הבעל,

3. ללמוד מה זה יחסי אישות לעומק,

4. מה  באמת היהדות חושבת על הדבר הנפלא הזה,

כמה עומק זה מוסיף לנו לקשר הזוגי. כמה שכינה שורה בבית בזכות זה. 

אפשר ללכת ליועצת מינית / הדרכה.

בעיניי אפשר להתחיל מקורס אינטרנטי שיעזור לך לענות על כל מה שכתבת.

יש קורס של אלירז פיין מצוות עונה, זול מאד ביחס לאחרים.

בעיני אלירז מיוחדת מאד בכמות היראת שמיים, ובהנגשת ההבנה עד כמה היהדות מעריכה יחסי אישות וקשר גופני בין בני זוג.

נשמע שלבעלך יש חוסר רציני בידע על גישת היהדות.

אם יש לו רב שהוא קשור אליו כדאי מאד שידבר איתו.

בנוסף יש ספר בניין הבית של הרב שוחטוביץ, רב חרדי וכמובן שמרן מאד לגמרי חרדי מומלץ מאד. לבעלך בעיקר כי הוא לימודי אבל אפשר חברותא יחד איתך גם הוא לא מדי כבד..

אבל הרב אמר שזה נושא שרק בני הזוג מדברים עליו והוא לא יכול לדבר איתו, ושגם לא נלך לשום הדרכה.

אבל רב מאוד מאוד מאוד דוס.

מכון פועה מקובלים עליו?

מי עוד מקובל עליו חוץ מהרב שלו??

יש לרב הזה רב "יותר גדול" ממנו?

נשמע ממש לא דרך היהדות.

סליחה שאני קיצונית.

אבל אני מזרם מאד מאד מאד דוס וזה ממש לא הרוח שנושבת מרבותינו

התאוריה שלי היא שדווקא אנשיפ מאד דוסים שקשורים לרבנים, הם הרבה יותר "מקלים" בחיי אישות- כלומר הם הרבה יותר מודעים לרוח האמיתית של ההלכה והם בגישה שמבינים את הקדושה ואת הטוב בקשר הזוגי, הם "מעיזים" לשאול רבנים הכל,

לעומת אנשים פחות קשורים, שאין להם את מי לשאול, והם תופסים חיי אישות כסתירה לתורה.

עצוב לי שזה לא תמיד נכון התיאוריה שלי.

והופתעתי לרעה...

שגדולי התורה סוברים אחרת.

כתבתי למעלה שממליצה על הספר בניין הבית של הרב שוחטוביץ. תתחילו בזה. זה רב חרדי ששימש תלמידי חכמים מגדולי החרדים.

לא מאמינה שזה לא יהיה מקובל עליו.

דבר נוסף, ממליצה להתקשר לרב בורשטיין, ולספר לו מי הרב שלכם ומה הוא מציע.

מורכב מאד שיש רבנים כאלו

ואני מאד מקווה שהוא לא ראש ישיבה עם ממשק להרבה משפחות צעירות.

להגיד בעדינות, שבעיניי זה הגיוני שרב לא ידבר על נושא כזה עם אישה, ואפילו ראוי בעיניי.

אבל זה שהוא אומר לא לפנות להדרכה, זה באמת מוזר. היה מתאים להציע לשוחח עם בן הזוג, או להפנות לאשת מקצוע.

זה לא סותר כמובן את זה שזה אומץ גדול לפנות לרב בנושא הזה, וממש מוערך בעיניי!

גם אם לא בדיבור עם אישה

היא בקשה שיעזור לה מול בעלה.

לא יודעת, אני הסיפורים ששמעתי על רבנים גדולים היו איך הם מדריכים בפרוטרוט אברכים שהגיעו אליהם כיצד לגרום לעןנג לאישה.

זו מצווה.

הרבה בנות שלא הודרכו נכון חושבות שהמצווה היא שלהן כלפי הבעל, אבל האמת הפוכה. המצווה היא של הבעל כלפי אשתו.

והמצווה אינה קיום ביאה, אלא עינוג האישה.

פתחת שרשור ושאלת על החשק המיניש לך אבל האמת מה שאת מתארת נשמע לי מורכב פי כמה.

פעם היה לך חשק? פעם נהנית מיחסים או באופן עצמי מגופך? לא הנאה של אהבה וחיבוק אלא הנאה פיזית? אם לא, מאד מובן למה אין לך חשק. כי אין לך מושג במה לחשוק.

את קצת מציגה כאילו אין פתרון, אבל אני די בטוחה שיש, רק לא יודעת איפה הוא..

מאחלת לך שתמצאו את הדרך לתקשר את הדברים ואת מורה הדרך , הרב, שיוביל אתכם בצורה הנכונה עבורכם.

את צודקת לגמרי.

אני קראתי את ההודעה לא נכון.

סליחה ממש ממש

על רבנים שמדברים ככה

ואנחנו ממש אבל ממש דוסים...

אפשר לומר שזה מוזר...

בעלי אברך והוא מצייעץ עם הרב שלו על הנושא בצורה מאוד פתוחה.

הסבירו לו כמה חשוב שהאישה תהנה וכל מיני דברים בסגנון.

גם בינינו השיח מאוד פתוח בנושא.

וזו טעות שהמחיר שלה יכול לעלות ביוקר. מאוד.

אגיד את זה בצורה הכי פשוטה:

יחסי אישות זה הדבק של הקשר הזוגי. מצב יחסי האישות הוא השיקוף הכי ברור ונכון של מצב הזוגיות. 

נכון שלפעמים הדיבור חסום ודווקא הקשר הגופני פתוח ולפעמים הדיבור פתוח והקשר הגופני חסום, אבל ככלל, אם יש משהו ששווה לתת עליו את הדעת, את והוא ושניכם ביחד, זה הדבר הזה. זה לא סתם עוד משהו. זה הביטוי הכי עמוק לקשר שיכול להיות. 

והמלצה לא ללכת לייעוץ או הדרכה היא אולי טובה למקרה שאתם מדברים על זה ביניכם באופן פתוח, אבל אם לא מדברים על זה וזה אפילו לא מענין אותו, ואת מרגישה שיש בעיה והוא לא מבין, זה נשמע לי כמו כדור שלג קטן שעלול לגדול ולגרום לעוד ריחוק ועוד בעיות. 

אני לא יודעת איך את יכולה לפתוח את זה איתו אם זה כ"כ רחוק ממנו, אבל אני בטוחה שאיכשהו הוא צריך להבין כמה זה חשוב וגם את...

בנושא הזה.

אולי היא תעזור..

ראיתי שיש לה היום וובינר בעניין...

שווה להקשיב

Welcome! You are invited to join a webinar: בחזרה לגן עדן. After registering, you will receive a confirmation email about joining the webinar.

זה הקישור לזום.. ומצרפת עוד פרטים שקיבלתי ( אני מקבלת ממנה במיילים כל פעם שיש זום)

הנה הפרטים לכניסה ישירה לזום:

חשוב! לא הצלחת להתחבר? התקשרי לתמיכה החל מהשעה 20:00

טלפון לתמיכה: 054-7083299 (טלפון זה קשור רק לתמיכה בזמן הוובינר)

קישור ישיר לזום:

Welcome! You are invited to join a webinar: בחזרה לגן עדן. After registering, you will receive a confirmation email about joining the webinar.

Webinar ID: 854-3915-0407

להאזנה בטלפון (מכל טלפון כולל טלפון כשר):

התקשרו למספר הזה: 03-978-6688

הקישו את הקוד של הפגישה 854-3915-0407

ולאחר מכן הקישו פעמיים # ואתם בפנים!!!

(במידה והמספר הנ"ל לא עובד לך, ניתן להתקשר גם למספרים הבאים:

02-3764509 או 02-3764510 ואת עושה את אותו תהליך בדיוק).

אני כבר מחכה לך...

אסתר️

אבל בכללי על התכנים והרוח.

וגם אפשרי הדרכה אצלה...

מהממת ממש!

אני לא מוצאת באינטרנט...

בדיוק פניתי אליה לשאול אם אפשר לתת...

תתרשמי ותהני! 

תפני אליה אהובה בהצלחה!!

היא מאוד דוסית

אתם משתפים אחד את השני בדברים?

רק בנושא הזה הוא סגור או בכללי?

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..