ילד בן 13 עם הפרעת קשב (עם אבחנה רשמית)

ובעל עם הפרעת קשב (בלי אבחנה רשמית)

הפרעת הקשב לא עוברת, היא חלק מהאישיות, צורת החשיבה וההתנהגות, אבל היא כן משנה צורה בעקבות הגיל וההתבגרות.

הבן שלי לוקח ריטלין מגיל 6 וזה מאד עוזר לו, בלעדיו קשה לו להתרכז בלמידה.

מציעה להסתכל אחרת על הפרעת הקשב, היא לא באמת בעיה אמיתית, אלא חוסר התאמה לצורת החיים, כמו למידה בכיתות גדולות וצורת לימוד שקשה לריכוז.

אצלי ADD בלי ההיפריות
והנוירולוגית אמרה שהרבה פעמים המוח מתרגל
ויש צורך במינון מופחת/ לא באופן קבוע/ בכלל לא

כרגע בן 11
ופחות זקוק לרטלין
(התחלנו בגיל 8)

(ועוד אחת גדולה יותר
שכן לוקחת סדיר)

יהיה לך ממנו הרבה נחת בעז"ה
חושבת שכהורים יש לנו תפקיד:
1. לתת ביטחון עצמי ונרמל את הקושי
2. להכיר בעוצמות המיוחדות
3. לתת כלים ולא רק תרופה
אצלינו זה בא לידי ביטוי בעיקר בכישורים ארגוניים וניהוליים
ויש הרבה כלים לתת
כבר כתבתי על זה פעם פה....

הרבה נחת
רוגע ושמחה

יש לי שני ילדי קשב.

לצערי אני לא רואה שזה מתמתן עם השנים אבל אני רואה שהריטלין עושה קסמים (לצד תופעות הלוואי המבאסות מאד) ולכן הפגיעה החברתית שהיתה לפני הריטלין כמעט ולא קימת איתו.

אנחנו נותנים ריטלין גם בימי שישי, שבת וחופשות כי אחרת הבית לא יכול להתנהל.

באמת צריך להיות בקשר עם המחנכת כל הזמן.

גם אנחנו מעלים מינון כל תקופה מסוימת לאחד הילדים (מעניין שלשני לא…) ואני כל פעם מבקשת מהמורה לשים לב, לבדוק שאין תופעות לוואי חדשות, שאין התנהגות זומבית…

ואני רק רוצה להגיד לך כל הכבוד שאת לוקחת את זה ככה!

לי מאד קשה להתנהל איתה כשהא בלי הכדור... במיוחד בבוקר.

נגיד אחה"צ שההשפעה פגה- אנ מסתדרת יותר טוב.

בשבת היא לא מקבלת וזה בסדר גמור מבחינתי.

אני כן רואה שיפור התנהגותי, אבל נראה לי שזה נקרא שאנחנו עדיין בהתחלה... עד שידענו איזה סוג מתאים לה..

אני רואה את הקפיצה לפי משקל גוף 
ולא דווקא כי עבר זמן והגוף התרגיל.

כמו שאקמול זה לפי משקל גוף
ובלי זה לא משפיע

וכל הכבוד על השיתוף
סופר חשוב

וכאמור גם אמא לילדים כאלו

אז אני יכולה להגיד לך שאפשר לנהל חיים טובים ורגילים יחד עם הקושי הזה.

זה אמנם דורש מהבן/בת זוג (כפיים לי )

אבל ב"ה בעלי נוהג, למד תואר ראשון, שני, עובד ועושה דוקטורט ועוד כל מיני דברים במקביל

שזאת דווקא תכונה טובה מאוד של אנשים עם ההפרעה הזאת.

אני צריכה לוותר על דברים לפעמים, ולהכיל

אבל כידוע אין אנשים מושלמים

ואני לא יודעת עם איזה קשיים זוגות אחרים מתמודדים, אבל בהחלט לא הייתי מחליפה את ההתמודדות הזאת, באחרת.

זאת התמודדות, אבל אני כבר מכירה אותה ואפשר להתמודד. זה לא סוף העולם.

אגב, בעלי לא לוקח תרופות

ומעולם לא לקח

ויש לו הפרעת קשב לא קלה בכלל.

כשהיה תלמיד היה פחות מקובל לתת תרופות (והוא סבל מאוווד ביסודי. עד כדי שהוא לא מוכן לדבר על אותם שנים) 

כשגדל למד להסתדר בלי.

לפעמים אני חושבת שכן היה טוב אם היה לוקח, אבל הוא מעדיף להתמודד עם הקושי הזה בדרכים שלו. והוא מבין שלפעמים אין אפשרות להתמודד בלי לקחת ולוקח את זה בחשבון. אבל זה כי הוא כבר בוגר, ומבין את ההשלכות .

אמא שלו לא רצתה אז תרופה

בעלי לא יחזיק עבודה של 8-17 לאורך זמן, ולכן הוא עצמאי.

יש לו תואר ראשון מכובד והעסק שלו ב"ה מצליח.

יש לו איכויות שאין להרבה אנשים שאני מכירה גם ללא קש"ר ויש הרבה יתרונות שאני רואה בזה. אבל זה טומן בחובו גם קשיים, ברור.

ככל שהוא מתבגר אני רואה שהוא מצליח להדביק הרבה פערים שבעבר לא הצליח.. אבל הוא לא בנאדם סטנדרטי בהרבה מובנים.. בעיניי בעיקר לטובה. הרבה חשיבה מחוץ לקופסה ויצירתיות.

בתחום הזוגי זה באמת יותר מאתגר מזוגיות רגילה כביכול, אבל לא בלתי אפשרי בכלל. ממש לא. 

זוגיות טובה תלויה בככ הרבה דברים, שעכשיו כשהם ילדים, המיומנויות האלה קצת רחוקות מהם. עם הזמן ועם ליווי מתאים אפשר לפתח יכולות חברתיות 

הוא עשה התמחות, התמיד שנה כמו שצריך

אבל זה כי הוא ידע שזה זמני

היום הוא עצמאי

מנהל את הכל לבד ולמופת, אני לפעמים נותנת לו עצות

אבל בגדול, עושה הכל לבד 

הוא יכול לעבוד קשה ממש יום אחד

ויום למחרת להיות ביום טיול ארוך ומתיש

יום של כיף עם כל הילדים, מסלולים, מים ומלא אתגרים

אני למשל, לא מצליחה עם המעברים החדים האלו

אז הוא מטייל איתם ואני נשארת לנפוש בבית 😅

ורוצים להספיק הרבה בגלל תפיסת הזמן הלקויה חח

וזה באמת מאוד עוזר עם הילדים. במיוחד שאני ממש הפוכה ממנו ופחות חובבת אטרקציות.

אני מאמינה שחלק מהלמידה שלו זה הטעויות. ואוהו, הוא עשה לא מעט.. אבל זה תהליך שלו והוא התקדם בצורה מעוררת השראה בהסתכלות מהצד. הוא לא צריך אותי כמנטורית. מאוד חשוב לנו שיהיה לכל אחד מרחב לטעות בו. ככה גדלים.

אז אני מלווה מהצד וקוצרת את הפירות

אני בכלל לא מתערבת

וכשהוא מאבד דברים

אני לא מתייחסת לזה בכלל.

יש לנו מלא מפתחות לרכב, לבית לאופניים

הכל בכפולות

לכל דבר שהוא איבד, הוא כבר פיתח לעצמו שיטה איך לא לאבד את זה שוב 😉

יכולה להגיד לך שזה מורכב, אבל אפשרי.

מכירה מליון כמוני עם תארים מתקדמים, לא חושבת שלקח לי יותר זמן מהממוצע להוציא רשיון, ואני חיה חיים יפים ככה

יש מורכבויות, כן, זה נוכח מאד באימהות ובזוגיות שלי, וגם בניהול הבית שבעלי עושה המון מתוך הבנה בסופו של דבר מה זה אומר בשבילו לסדר ומה זה אומר בשבילי, אבל יש לזה גם צדדים יפים. יצירתיות, יכולת לפצל קשב ולעשות מלא דברים במקביל, אני כן לוקחת כדור כשאפשר כי חושבת שזה עוזר לי ולסביבה שלי אבל גם מכירה הרב שלא.

ואני לא טופלתי בילדות ואני חושבת שחבל. ברור לי שהייתי עם תפקודים ניהוליים טובים יותר לו הין לי הרדלים משופרים מגיל 19 ולא מגיל 20 כשהתחלתי לקחץ אחריות על עצמי, ללכת לנוירולוג לקבל מרשם ולקחת ליווי של קאוצינג שמאד עזר לי.

אין לי הרגלי למידה בכלל, שזה דבר שקשה לפתח בגילי והיה יכול להראות אחרת אם בתור תלמידה היו עובדים איתי אבל.... בגלל שהיתה לי הפרעה שקטה ןלא הפרעתי לאף אחד תכלס לא טיפלו בי.

כי אני חושבת שזה גיל שיותר קשה לווסת את התחושות שלהם וההתנהגות.. אני זוכרת את בן דוד שלי שהיה ממש היפר ביסודי בצורה מטורפת, היה כ"כ קשה להישתלט עליו והוא היה גם ילד אלים והיום הוא אברך כבר רב אפשר להגיד, נשוי עם ארבעה בנים שובבים.. והוא היה גם ממש חכם גם היום ב"ה..

אני משתדלת להעצים את הבן שלי ולתת לו תחושה שדווקא בגלל הקושי הזה הוא זוכה להרבה דברים שלאחרים אין ושהוא יצליח בחיים.. בסופו של דבר הוא יקח את התחושה שנותנים לו איתו הלאה וזה מה שאני רוצה שהוא יזכור..

יש לי ימים שממש קשה לי ואני לא מסוגלת להכיל אותו אבל אז אני מבקשת מבעלי שיהיה יותר עליו כדי שלא ירגיש את זה ממני.. והוא ב"ה גם בטיפול רגשי וגם בחוג שדורש משמעת עצמית, אני רוצה להאמין שאם משקיעים עכשיו כמה שאפשר, הילד מרגיש עטוף וזה נותן לו הרבה כוח! אם חלילה לא היינו מחזיקים אותו קצר הוא היה ניגרר אחרי ילדים שלא טוב להם בחיים בלשון המעטה ואני לא רוצה לחשוב איפה הוא היה יכול להגיע..  אבל ב"ה אני מתפללת שהשם יתן לנו כוחות לצלוח את הגיל הזה ושבע"ה נראה ממנו הרבה נחת. ואני מאמינה בלב שלם שהשם רואה את ההשתדלות שלנו והוא יסתדר גם כשיגדל בזוגיות, ברישיון, בעבודה בהכל.

כי גם לי יש 2 ילדים שלוקחים תרופה

ואצלינו זה

לוקחים תרופה באופן קבוע, שישי, שבת חופשים וחגים

בלי זה הבית נראה בהתאם ונראה כאילו עובר פה סופת טורנדו!!!

כרגע, הבן שלי הגדול בן 11.

יש לי לפעמים מחשבות מה יהיה בעתיד.

אבל אני כרגע מסתכלת על ההווה.

זה עוזר להם לימודית, חברתית, ביטחון עצמי, התפתחותית

אז מצויין.

אלו דברים בסיסים להמשך החיים. שאם יחסר להם כרגע, יכול להשפיע לשנים ארוכות קדימה, אם לא לכל החיים.

מה יהיה הלאה? נראה בעתיד מה הצרכים של הילדים ונפעל בהתאם.

ב"ה שהתרופה קיימת.

שאם התרופה מאזנת ועוזרת אין סיבה לא לתת. יש לי חברות שממש נגד ואני לא מספרת להן שאני מביאה לו, בלי שום קשר זה משהו אישי של הבן שלי ופחות רואה לנכון לשתף.. אבל אני איתך לגמרי בחשיבה שצריך להביא.. עד עכשיו לא הבאתי לו בשבתות וחגים אבל עכשיו אני כן אתחיל להביא כי אני רואה שגם כשהולכים למשפחה או שהוא ניפגש עם חברים בשבתות זה פוגש אותו שוב (הריחוק של החברים ממנו) והחוסר יכולת של אנשים להכיל את בעיית הקשב שלו.. בקיצור אני לגמרי חושבת על ההווה ומה שכאן ועכשיו והחווית ילדות שתהיה לו..

מחכה בקוצר רוח שאם הזמן הוא ידע להסתדר עם זה ולא יצטרך להעלות במינונים.. 

אני מתכוונת בלי ההיפריות....

יש לי ילד שמאוד קשה לו להתרכז...

סהכ הוא לא קופץ מאוד..אבל מאוד מרחף...

קושי להתרכז ליותר מקצת זמן בשיעור.

תסכול שאי אפשר לצאת באמצע..

בבית הוא סבבה

חוץ מזמני לחץ

שבהם הוא מרחף וקשה לו עם סדר פעולות

זריז -לדוגמא לתקתק סדר בוקר.

זה גורם לי ממש להתעצבן:*(

לי זה בעיקר קשה.

כי מפסיד הסעה וכו

אבל הוא רגוע ממש שלא צריך משימה נקודתי.

הקושי להתרכז, בעיקרון נראה לך משהו נקודתי

אבל משליך על המון דברים.

את אפילו כותבת שזה גורם לך להתעצבן. (מבינה אותך, זה לא הנושא). ואת רק בן אדם אחד מהסביבה שלו. ביום יום הוא פוגש מורים, חברים

תחשבי איזה תסכולים זה גורם לילד, איך זה פוגע בביטחון העצמי שלו הקושי בהתנהלות

זה יכול לפגוע בו חברתית גם.

הילד חווה קושה כילד עם קש"ר לא רק בביה"ס

זו הפרעה שחולשת על עוד זמנים מהיום חוץ מזמן הלימודים.

ממתי מורות הפכו להיות מומחיות לקשב..? זה לא שאלה לרופא?

השאלה לא מופנית רק אלייך, כן? רק שאני רואה לאחרונה שבאמת המורות הן המאסטריות בתחום מבחינת ההורים אבל לא הבנתי למה הפעם זה קשור

בעיני הכדור יותר חשוב

היפר מקבלים הרבה פעמים כדור בשביל הסביבה אבל בעצם ההיפריות זה ניסיון ויסות עצמי..  כביכול משהו במערכת שמנסה לעורר את הקשב.

בהפרעה השקטה הבן אדם לעצמו אבל הכשור זו הצלה, פשוט עבורו.

לא בשביל ההסעה, בשביל שיצבור מיומנויות חשובות לחיים.

כאמא וכמורה

מאמינה שמי ש"רק" לא מרוכז ומרחף
זו מתנה לגשת איתו לאבחון
כי אף אחד לא דוחף
כי הילד מפריע/ מציק/תזזיתי

אבל לילד יש קושי

אמיתי

יכולה לומר שבצהריים אחרי הרטלין הראשון

הבן שלי אמר לי: סוף סוף הבנתי איך מתפללים ואיך מקשיבים למורה....

חושבת שזה הילדים שמתפספסים יותר

מגיעים לגיל מאוחר עד שמאובחנים

(רואה תלמידות בסוף תיכון

עם קשיים רגשיים בגלל חוסר ההצלחה המתמשך)

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.