באמת מבאס...

באמת השכר ברוטו שלו נמוך?

רק מורים וכד?

זה מוזר זה נראה מסביבי שכולם מקבלים

כי מחשבים הכנסה לנפש

אבל כן לצערי ההנחות בתמת בדרך כלל רק אם אחד מבני הזוג עובד (והשני סטודנט או אברך) וגם זה בעבודה עם שכר לא גבוה במיוחד. או אם שני בני הזוג בשכר נמוך או שיש הרבה ילדים ואז זה מתחלק ליותר נפשות.

אני נתקלתי גם באנשים שלא מתביישים להגיד שהם מזייפים נתונים שזה מזעזע בפני עצמו.

לא רק בהנחות בתמת - גם בארנונה ובעצם בכל דבר

מה ההיגיון לחשב הכנסה או הכנסה לנפש לפי ברוטו ולא לפי נטו???

אני יכולה לבחור אולי לנתב את מס ההכנסה שאני משלמת לצרכי הילדים שלי???

אם יש יותר עוד נפש אבל הכנסה ברוטו עולה בהתאם לעוד נפש בדיוק - הכסף שנשאר לכל אחד זהה בדיוק?

בלקיחת משכנתא למשל - ההכנסה כן מחושבת לפי הנטו ולפיה יכולת ההחזר, מתוך היגיון של מה יש ללקוח לעבוד איתו בסופו של יום...

כמו נקודות זיכוי על ילד נכה שמקבל קצבה מביטוח לאומי, ל"ע אבל אפשר להחליט מי מקבל

אצל אמהות לקטנים לרוב הברוטו הוא קרוב מאוד לנטו בגלל נ"ז.'

ולגבי ההכנסה לנפש - אם יש עוד נפש, ההכנסה לנפש יורדת מהברוטו כמו שהייתה יורדת מהנטו.

או שהתכוונת למשהו אחר ולא הבנתי אותך

למה זה הסכום שאני יכולה להוציא על הנפש הנוספת? הרי בדיוק על הסכום הזה משלמים מיסים יותר גבוהים מאשר על אותו הסכום הראשוני במשכורת?

אני יכולה להסביר לך למה זה הגיוני יותר שיהיה ככה, אבל לא יודעת לענות

לגבי השאלות שלך בפנים - חייבת להודות שלא  הבנתי ככ. מה ז"א זה הסכום שאת יכולה להוציא על הנפש הנוספת..?

הקריטריון הוא אחיד. מה כל אחד מוציא על ילדיו זה עניין שלו. 

אצלי הברוטו רחוק מהנטו ואני אמא לקטנים ב"ה.

אמנם הפער בין גבר לאישה הוא משמעותי מאוד אבל עדיין לא קרובה לברוטו בכלל🙄

יסחיחה שנפלתי עלייך, זה פשוט אחד המתסכלים

נקודת זכות נותנת ממש מעט.

כולה 250 בחודש בערך...

זה לא מתקרב לסכומים שיורדים למס הכנסה ב"ה.

אם הברוטו והנטו שלך רחוקים, סימן שאת משלמת הרבה מס הכנסה, וזה אומר שיש לך הרבה הכנסה, ב"ה 😃

רק שמה שהיא אומרת זה שברמת שכר גבוהה, לא נשארים עם הרבה מזה...

יורד כמעט 40 אחוז מס, ועוד לביטוח לאומי, והפרשות פנסיוניות.

ו0 הנחות בתמ"ת וארנונה וכו...

ב"ה לא מתלוננים.

אבל המדינה נוגסת טוב.

ואפשר לדבר על זה שנים.

עורכת כי יצאה לי הודעה שיכוחה להשמע קטנונית

רוצה רק להגיד בגדול. קודם כל- ב"ה שבתור אישה צעירה את מרוויחה מספיק בשביל לשלם עדיין כמעט מס מירבי. 

לא חושבת שהרבה במצבך. 

דבר שני, מדיניות הרווחה של המדינה היא קצת כמו רובין הוד. לוקחת מהחזקים כדי לתת לחלשים. 

אז בהגיון הישר, אם לקחנו ממך מיסים כי את חזקה לא הגיוני שניתן לך מהכסף הזה הנחה כי את חלשה. (במדינה אחרת, היו לוקחים לך פחות מיסים ובהתאם לזה גם היית יכולה לשלוח את הילד שלך לכל מסגרת שהיית רוצה)

המטרה של ההנחות בתמת היא לעודד נשים לצאת לעבוד. 

אבל אישה כמוך שעובדת ומרוויחה יפה (שמה רגע את עניין המיסים בצד) אין למדינה אינטרס לעודד אותך לצאת לעבוד. את כבר יוצאת ועובדת ותורמת למשק ומרוויחה. המדינה רוצה לעודד את האישה שפחות מובן מאליו שתצא לעבוד. את זאת שמרוויחה מעט מעל המינימום ואם היא תשלם מחיר מלא על מעון באמת לא שווה לה לצאת לעבוד. 

בקיצור ברור שיש הרבה מה לדון על המחיה פה במדינת ישראל. אבל בשורה התחתונה עדיףףף לשמוח בזה שיכולת ההשתכרות שלך היא טובה ובעז"ה עוד תעלה בהמשך גם אם זה אומר שאת זכרית לפחות הנחות. 

ודבר אחרון, אני לא יודעת בן כמה הבן

שלך יהיה שנה הבאה אבל מחיר לפעוט נמוך יותר משל תינוק

ובאוגוסט אני צריכה ללדת שוב בעז"ה.

אז יהיה לי שנה הבאה שניים קטנים.

שנה וחצי זה עדיין בתינוקות של המעון?

אם האחוז מס שולי שלי הוא 35% - + 12% ביטוח לאומי ומס בריאות = + 6% פנסיה (פנסיה לפחות בתיאוריה אני אקבל מתישהו, אבל כרגע לא):

אז אם יש לי 2 ילדים במעונות - מחיר מלא באזור 3000 לכל אחד - אני צריכה תוספת במשכורת של למעלה מ12000 ש"ח כדי לכסות מעונות בלבד!

(כרגע יש לי רק בת אחת בגיל הזה, אבל היו שנים שהיו לי 2)

שזו אחת הסיבות שאני בחיים לא שולחת לתמ"ת - אני חרדית, ואצלנו הפרטיות לוקחות חצי מזה (ובאזורים אחרים - שליש).

בלי לדבר על זה שלא הייתי מתקבלת ממילא...

אבל אם הייתי כן צריכה לשלוח לתמ"ת או במחיר של תמ"ת - נראה לי הייתי בכלל בוחרת להוריד אחוזי משרה ולשלוח למטפלת רק עד 1:30, שזה הרבה יותר זול, ומלבד זאת גם חוסך את המיסים הכי גבוהים מהמשכורת.

הייתי מפסידה ככה הרבה פחות כסף.

וגם אם המשכורת שלי גבוהה - בחישוב שהנטו שלי הוא פחות משני שליש מהברוטו, וכל ההנחות שאני מפסידה - לא, זה פחות שווה.

בשביל אותה רמת חיים כמו חברות שלי שמרוויחות באזור שכר מינימום וקיבלו מההורים דירה בלי משכנתא ומקבלות כמעט את כל ההנחות האפשריות - אני צריכה להרוויח הרבה הרבה יותר, כי אני לא קיבלתי, ומשלמת שכר דירה על דירה פשוטה שבפשוטות - ישנה לא משופצת ולא גדולה. ובחישוב הנחות - זה אף פעם לא נלקח בחשבון.

ולא, רמת החיים שלי לא יותר גבוהה. (לא ששלהן גבוהה...)

כי גם אם הברוטו שלי כמעט פי 5 משלהן - הנטו בערך פי 3, ומזה אני צריכה להוריד את השכר דירה, את ההפרש למטפלת, את הארנונה שאני לא מקבלת עליה  שום הנחה, וכל שאר ההנחות לא זוכרת כרגע את הפירוט...
אחרי כל זה - לא נשאר לי הרבה יותר מלהן. אולי אולי 3000 ש"ח, וגם זה רק כי אני לא שולחת למעונות במחיר של תמת. אם כן - הייתי יוצאת כנראה עם פחות כסף להוצאות שוטפות אחרות מול מה שהן.

מה גם, שלא מבינה למה בכלל צריך לשלם על מעונות - מבחינה כלכלית טהורה. הילדות שלי הן העתיד הכלכלי של המדינה הזאת, הן כח העבודה העתידי שהכלכלה  בעוד 20-30 שנה תתבסס עליו.
כלכלת יפן נהרסה מילודה נמוכה, וגם בסין מודאגים מהעתיד עם הילודה... מבחינה כלכלית בלבד.

כלכלות בלי צעירים - יורדות. זאת עובדה. המדינה צריכה להעריך את הנכונות שלי להשקיע בעתיד שלה, לא לנסות לגבות ממני סכומים כאלה הזויים על ההתנדבות שלי לסייע לה בכך.

מעונות כמו גם קופת חולים וחינוך - אינם משהו שאני כאדם פרטי מקבלת בשביל השימוש האישי שלי ויכולה לקחת את הכסף ולהוציא אותו עלי, אלא הילד מקבל.

והשקעה בילד - זו השקעה כלכלית בטווח של עשרות שנים.

אבל

א. כשאני יוצאת לעבודה אני לא חושבת רק על הרווח העכשווי אלא גם העתידי. פנסיה וצבירת וותק. אם לא אעבוד עכשיו גם בעוד 10 שנים יכולת ההשתכרות שלי תשאר נמוכה.

ב. אין למדינה אפשרות להכנס ממש לעומק הכיס של כל אחד.

להכנס לשאלה מי קיבלה דירה בלי משכנתא מההורים זה נראה לי יותר מידי. נכון שבאופן תיאורטי אפשר לבקש להגיש חוזה של הדירה/ טפסים על משכנתא אבל זה כבר צעד אחד קדימה.

ג. אם המדינה תחליט שהיא מממנת את המעונות (קודם כל היא תצטרך להבין איך מגייסת כח עבודה איכותי) זה אוחי ייתן רווחה מסויימת אבל הכסף בסוף צריך לצאת מאיפשהו. ומאיפה הוא יצא? מהמיסים שלנו. אין מתנות חינם בסופו של דבר

זה מהות החישוב.

ולמדינה נכון יותר לעודד אותי לצאת לעבודה יותר שעות במשכורת גבוהה יותר, לא להיפך - גם בשביל הרווח העכשווי וגם בשביל הרווח העתידי. לא ליצור תמריץ שלילי שכזה. שיגרום לי להתפתות להוריד שעות או להפסיק לעבוד כי קשה מדי כרגע.

וגם אם לא ניכנס לשאלה של דירה עם או בלי משכנתא - שלא רואה למה לא לבדוק גובה שכר דירה/משכנתא - חישוב של ברוטו בלבד בוודאי ובוודאי שלא משקף, ולעיתים קרובות גם לא תורם הרבה לרמת החיים. זה הטיעון המרכזי.

נכון שהכסף למעונות צריך להגיע מאיפשהו וזה מכספי מיסים, אבל כל השקעה עתידית מגיעה מאיפשהו. אחרת - אנחנו עצמנו נשלם על זה בעוד כמה עשרות שנים כשלמדינה לא תהיה כלכלה מספיק חזקה כדי לתמוך בנו בזקנותנו.
השקעה זו דבר שהוא חובה, זה למשל - מהות הפנסיה.

מי שיש לו ברוטו נמוך יש לו הכנסה נמוכה והוא נחשב בשכבות החלשות. כל השאר לא נחשבים נזקקים.

ההנחות ניתנות לנזקקים ולא לעידוד עבודה.

לא מצליחה להבין את הרצון להנחות כשההכנסה גבוהה, צריך ללמוד לחיות ממה שיש, גם כשההכנסה נמוכה ובוודאי כשההכנסה גבוהה.

להיכנס לחישובים של הרבה משתנים כדי להגיע לזכאות של הנחות.

אז הולכים על הפרמטר הראשי שהוא ההכנסה.

כל משק בית משלם את זה...

אז להסתכל על הנטו, יכלול גם את זה.

ואחרי הכל זאת החלטה של הזוג האם לקנות דירה, לשכור דירה וכו'

אני למשל בחרתי לשלם את המשכנתא בזמן יותר קצר מהמקובל, אז ההחזר שלי מאוד גבוה ומכביד על היום יום. בחירה שלי🤷‍♀️

אני בוחרת מה ולאיפה להוציא את סכום הנטו שאני מקבלת.

אבל אני בהחלט חושבת שנכון יותר להסתכל על הנטו ולא על הברוטו.

המון חברות שלי כאן קיבלו דירה בלי משכנתא מההורים

וכשאני משווה את השעות שאני עובדת ואת השכר לעומת משרה חלקית ו/או שכר נמוך (לעיתים שניהם מבחירה, עד כמה שזה מפתיע) - אבל הנחות בשווי אלפי שקלים על בחירות שכאלה, ובסופו של דבר - רמת החיים זהה...

אז לפחות כאן - נראה לי משהו לא לגמרי הגיוני

אני גרה במקום יקר. ביום שבו לא אהיה מסוגלת לשלם גם עליו וגם על שאר ההוצאות שלי, הדבר הראשון שאעשה זה לעבור דירה (למיקום זול יותר או לדירה קטנה יותר)

אם אני גרה בסביון ומשלמת מתוך המשכורת של ה-20,000 שלי, 15,000 שכ"ד על וילה מטורפת,  המדינה צריכה להתחשב בזה שהשכ"ד שלי גבוה ולתת לי הנחה?

גרה במקום זול מתוך חישוב כלכלי, בדירת 3 חדרים קטנה ולא משופצת בלי מרפסת ובלי מעלית בבנין.

צודקת שמי שמבחירה גרה במקום יקר - המדינה לא צריכה להתחשב בזה.

אבל כן יש איזשהו בסיס שקצת קשה לרדת ממנו.

שאם נכנסים לפרטים אז אין לזה סוף..

כי מה תגדירי כשכר דירה שמתחשבים בו ומה לא? כשהוא אחוז מסויים מהמשכורת? אז זה יכול להיות גם כמו בדוגמא שציינתי..

עצם זה שאת משלמת שכ"ד ואין לך דירה משלך?

יש אנשים שמבחירה לא קונים דירה..

בקיצור, קובעים קריטריון כמה שיותר רחב שהוא יחסית הגיוני.

ולכן רמת החיים שלי לא גבוהה מהמפרנסות היחידות עם שכר מינימום...

ולא לנזקקים סתם בגלל זה אם אחד מבני הזוג לא עובד או שהאם לא עובדת מספיק שעות הם לא יהיו זכאים להנחה.

אבל באופן כללי אני מסכימה שעדיף תמיד להכניס יותר ולא להסתמך על הנחות. 

מה שמעצבן השנה שהעלו את המחירים במעונות בצורה מאוד קיצונית אבל אלו שמקבלים הנחה לא מרגישים את זה בכלל (כי עבורם הגדילו את ההנחה) ואלו שלא מקבלים הנחה הבטיחו להם 2.5 נקודות זכות נוספות ובסוף לא קיימו את זה (אולי בגלל המלחמה?) אפילו כשבאתי לרשום את הבת שלי למעון מנהלת המעון אמרה שאנחנו נקבל את התוספת הזאת בנקודות זכות.

אם הייתה חלופה נורמאלית פרטית אז הכל בסדר אבל בהרבה מקומות אין בכלל חלופה למקום שעובד מ8 עד 4.

יותר שמשלמים פחות מס, את צודקת

אבל תכלס - היית משנמכת למשכורת נמוכה יותר בשביל ההנחה?

ותכלס אם את מפרנסת יחידה, מה שבדרכ קורה בבתים חרדיים קלאסים עם נשים מרוויחות ב"ה - זה באמת לא יוצא הרבה כסף. 

מה זה ענין של המדינה אם בעלי ואני מחליטים לעבוד כל אחד במשכורת ממוצעת, או אם אני מרוויחה כפול והוא לא עובד?

למה אנחנו כמשק בית עם הוצאות של משק בית - אמורים לשלם מיסים כל כך הרבה  יותר גבוהים?

אנשים יצאו לעבוד. ככה זה עובד

זה מה שמניע את הכלכלה, זה מה שמכניס כסף למדינה 

אני מבינה שאת עובדת כנראה והוא לומד. יישר כח גדול על הבחירה בחיי התורה אבל צריך לקחת בחשבון שההקרבה הזו מיתרגמת לכסף כשאת מוותרת על עוד משכורת, במשפחה גדולה. ולוותר לכם על המיסים - לא רלוונטי. כי ממילא המדינה מפסידה כביכול מזה שבעלך לא מכניס משכורת ממוצעת שיש עליה מיסים. 

זו חשיבה כלכלית קרה נטו

הרי אם כל אחד מאיתנו היה עובד באותה משכורת אבל בחצי משרה - לא היינו משלמים כמעט מיסים...

והתרומה לכלכלה היתה נשארת אותו הדבר בדיוק.

ולא רואה למה המדינה נכנסת לחלוקת העבודה בינינו.

שתי הבחירות אמורות להיות ממוסות בדיוק באותה המידה.

צודקת שביחס ל100% משרה לכל אחד מאיתנו - הכלכלה מפסידה, אבל זו ממש לא שיטת חישוב המס בישראל.

מה שחלק גדול מהחברות שלי עושות מבחירה...

ומתוגמלות על כך - באחוז מס שולי נמוך יותר, ובהנחות.

לא מדברת על מקרים שבאמת לא ניתן להשיג משרה מלאה, אבל לא תמיד זה המצב.

ואם שני בני הזוג עובדים בחצי משרה - למה הם אמורים לשלם פחות מיסים?

אם בעלי לא היה אברך - זה בדיוק מה שהיינו עושים, זוכים בהמון זמן איכות ביחד, ובנטו גבוה באלפי שקלים.

האישו הוא לא כמה שעות עובדים, אלא גובה ההכנסה.

את תמיד יכולה לבחור איך לחיות.

ההסתכלות שלי על הנחות שהן לא זכאות לפרס אלא עזרה לנזקקים, יכול להיות שהקריטריונים למקרים ספציפיים לא הוגנים, אבל זה לא אמור להיות התמריץ להכנסה גבוהה או נמוכה. בעיניי תמיד עדיף להרוויח מספיק כדי לא להזדקק לאף אחד, כולל לא להנחות של המדינה.

זה נכון לגבי הרבה הטבות שהמדינה נותנת, ובגלל הקושי לבדוק לעומק את המצב והזכאות של כל אחד, מגדירים קריטריונים די רחבים. זה נכון שבגלל זה יוצא שיש כאלו שמקבלים הנחה למרות שלא מגיע להם. אבל מצד שני, זה מאפשר למי שבאמת זכאי להנחה לקבל אותה.

אני בטוחה שאת ומי שכתבו על כך לא התכוונתן, אבל יש משהו קצת צורם בתלונה על כך שמרוב שאתן משלמות מס אתן לא זכאיות להנחה. אנחנו היינו זכאים להנחה גבוהה, וגם איתה היינו מאוד בדוחק כלכלי. מבטיחה לכן שאף אחד לא רוצה להיות במצב כזה.

אז נכון שיש איזשהו סף שבו זה מתקזז, ויש מקרים שבהם זה יוצא לא הוגן. אני מבינה ממש.

אבל באמת באמת אני חושבת, שרוב האנשים יעדיפו להרוויח יותר ולא להזדקק להנחה מאשר להיפך.

בתור מישהי שמחפשת עבודה כבר המון זמן ולא מוצאת, ולכן מרוויחה מינימום, אם מישהו היום מוצא לי עבודה שבה אני משלמת 40% מס, אני לוקחת את זה בשתי ידיים

ואני מתנצלת מאוד אם נפגעת, באמת!

והאמת - אני עצמי הייתי במקום שלך לפני כמה שנים, שחיפשתי המון המון זמן עבודה ולא מצאתי, אז עבדתי כקופאית בשכר מינימום. וזה היה מאוד מאוד מאוד מתסכל. אגב, אפילו לא יכולתי להתקבל למעונות מרוב שעמוס כאן אז נאלצתי לעבוד ערבים עד 12-1 בלילה, ימי שישי ומוצ"ש כדי לא לשלם למטפלת - כי פשוט לא היה מספיק. ובדיוק גם הייתי בהריון קשה.

לגמרי מזדהה עם הקושי. ולא אומרת שצריך לבטל את ההנחות!!!! (להיפך, כתבתי שמעונות לדעתי בכלל אמורים להיות השקעה כלכלית של המדינה בעתיד שלה ועל כן חינם לכולם.)

אבל כן, יש המון מקרים, אולי יותר בציבור שלי שהמון מקבלים דירה מההורים, שזה בפירוש יוצא לא הוגן. ועל כך התסכול. לא נכון לבטל להן - אולי לא הדגשתי מספיק. אבל מתסכל מאוד להישאר -  אחרי עבודה במשרה מלאה, מה שהרבה מהבנות האלה לא עושות ומבחירה, לא כי הן לא מצאו עבודה - נשאר בסוף פחות או יותר אותו הסכום.

מזדהה עם כל מי שעוברת את מה שאת עוברת. חיבוק ענק!!!!
לחפש עבודה זה לא פשוט בכלל, זה תהליך מתסכל, מייגע, אני זוכרת מזה המון יזע ודמעות.

מאחלת לך בחום שתמצאי במהרה את העבודה המושלמת ביותר בשבילך, עם משכורת לפחות כפולה ממה שאת חולמת, ושישאר לך הרבה הרבה כסף בסוף החודש!!!!
ובינתיים - חיבוק, וקחי נשימה. ימים טובים יותר עוד יגיעו, אלוקים הראה לי את זה אחרי שהתייאשתי לגמרי

בהצלחה לך, ושוב סליחה!

למה זה קשור לדירה שמישהו קיבל מההורים.

זה שזו נקודה כואבת - ייתכן

ההכנסה הפנויה מהנטו יותר גבוהה.

אבל זה לחלוטין לא רווח בקרב כלל הציבור. אז בשביל אותם מעטים שמקבלים, להחיל על הכלל זה לא רלוונטי.

אני חושבת שמי שקשה לה וכבד לה וצריכה עזרה עם הנחה בתמת או דברים אחרים כי היא מפרנסת יחידה - אוחי כדאי לשקול להוריד אחוזי משרה לתקופה הזו כדי שהברוטו יירד. ברצינות אני אומרת.  ואז נשאר גם יותר זמן פנוי מאשר במשרה מלאה, והכל בסדר.

לפעמים צריך לעשות כל מיני דברים שהם הפוכים מהמקובל, אבל צריך לזכור שזה משפיע על זכאות לדברים אחרים שהם גם כסף ממש כמו הבראה, חופשה, פנסיה. או למצוא משרה משרה מלאה פחות רווחית

אבל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - זה לא אפשרי פה לפי השיטה הנהוגה.

אבל צודקת שבכללי זה לא רווח, אולי לכן באמת זה לא נלקח בחשבון. ומכיוון שמסביבי זה מאוד רווח, אני כנראה עיוורת לנקודה הזאת.

ונכון, אם הייתי שולחת במחיר של תמ"ת - לא הייתה לי ברירה אלא להוריד הכנסות, לפחות בשנים שיש 2. לגמרי. אחרת לא היה לנו איך לכסות את זה מבחינה כלכלית, בדקתי.
למזלי יש כאן מטפלות באזור 1500 שאני שולחת אליהן.

אבל נניח ולא היו מטפלות פרטיות במחיר הזה - את לא חושבת שיש חוסר היגיון כלכלי מצד המדינה להכריח אותי להשתכר פחות כדי להיות מסוגלת לשלם על מעונות?

כי זה בדיוק היה המצב...

אל תשכחי שאותם משפחות אמנם קיבלו דירה, אבל יצטרכו לתת 5-10 דירות לילדים שלהם.

ואם נהוג לתת רק לבנות, אז נגיד 2-5 דירות..

לא מקנאת בכלל

לפחות, מבחינה ריאלית זה לא שורד עוד דור

אבל לכי תדעי

לפני 30 שנה המדינה הייצה נותנת משכנתא ב100 אחוז מימון לזוגות צעירים. ההורים שלי קנו ככה.

לפני כן בארצות הניכר לא יודעת מה בדיוק היה

היום זה כבר רחוק מבחינת היתכנות כי רק ההון העצמי עומד על 300 אלף ממוצע לדירה לא מאוד יקרה.

עובדה שבמגזר החרדי, האשכנזי אם אני לא טועה, ממשיכים לתת דירות. או מקסימום שליש-שליש-שליש.

מכירה בחורה צעירונת בת 19 שהתחתנה וגרה בדירה שההורים קנו חצי חצי. מאז היא יולדת כמעט שנה אחרי שנה ככה שאני יוצר מרחמת עליה שתצטרך לממן דירות לכל החבורה, מאשר לקנא שהיא קיבלה דירה ואני לא. 

וגם נראה לי הזוי להתחייב לדבר כזה כהורה במציאות של היום עם המחירים.. אבל זה עניין של מנטליות

הלוואי שיצליחו

בייחוד כי ההטבות שניתנות כן מחושבות באופן זוגי.

בעלי לומד אבל גם עובד אחוז משרה מאוד נמוך. והוא לא זכאי למס הכנסה שלילי וכל מיני הטבות כאלה כי ב"ה אני מרוויחה טוב.

אז למה בחישוב של המס שלי אי אפשר לחשב הכנסות באופן זוגי? באמת מתסכל.

העוול הוא שאי אפשר לבחור איך לחלק את נקודות הזכות

ושיש לנשים נקודות בפני עצמן.

אז כשיש פערים בשכר זה מעצבן שאי אפשר להעביר לגבר

אבל את הנקודות על הילדים הגבר יקבל אם האישה לא עובדת

וכן. שיטת המיסוי והקצבאות בישראל מטומטמת כמו ברוב המערב עם הפוקוס על מדינת רווחה ונסיון לעשות "צדק"

אין כמעט בכלל פוקוס על תמריצים...

(ובשוליים אגיד שביחד עם שינוי התפיסה הזה באמת המדינה לא היתה צריכה להתחשב באברכים. זה מעשה לא כלכלי ומי שבוחר בזה מתוך אידיאלוגיה עם כמה שבעיני היא סופר חשובה היה ראוי שישא במחיר בעצמו. אבל קודם שיפסיקו כמובן לתמוך בעוד מקרי "רווחה" או סטודנטים ללימודי כלום לא ספציפית כלפי אברכים כמובן)

ולפעמים שווה להתיעץ כשזה  יותר מורכב מאשר שני שכירים או כשזה מקומות עבודה שעשויים לטעות, לפעמים בסוף שנה תיאום מס יכול לתת לכם אלפי שקלים

במחיר בעצמו

המדינה ממש לא מממנת אברכים

אולי חוץ מהנחות לתמת שזה לא רלוונטי להרבה

חלק גדול  מהשנים היו לי 2. ויהיה לי קשה עד בלתי אפשרי לשלם על 2 - גם בשכר שלי - ברמת חיים נמוכה ובלי חובות - בתשלום מלא של תמ"ת. ב"ה שיש את הפרטי אצלנו בהרבה יותר זול!

ביחס לשכר הרעב  שהרווחתי כשעבדתי כקופאית בשכר מינימום - המון המון המון. יותר מ60% תוספת. ברור.

אבל מעט כשמתייחסים לרק חלק מהשנים - ובהפרש של פי 4-5 במשכורת מהרבה מהן. ושוב - זה כרגע שאין 2 בגיל מעון...

אז כן, ברור שזה המון המון בשבילך כרגע, מבינה אותך לגמרי. כאמור - הייתי שם! אבל מבחינה מתמטית ואחוזית - זה לא הגיוני, בהינתן כל הנתונים.

הפרטי זה באזור 1500 שזה מעט ביחס לפרטי, וברור שלמטפלות מגיע הרבה יותר מזה, אבל זו בהחלט הוצאה נכבדת.

מאחלת לך בחום שבקרוב ממש שתרוויחי הרבה יותר ממני!

וכשכזה יקרה - המעונות כבר יהיו בחינם

ותחזיקי מעמד עד אז, זה קשה, אני יודעת, זה לקצץ ממש בבשר החי...
זוכרת את הימים שהייתי חושבת כמה פעמים לא רק לפני שהייתי קונה תפוחים - אלא גם לפני שהייתי אוכלת, כי כל תפוח זה באזור ה2 ש"ח - שאין לי...

ואפילו עוד 300 ש"ח היו בשבילי הצלה!

ובעז"ה תגיעי למקום בו אלוקים יראה לך דברים אחרת!

המס שלך

אם זה רחוק, זה משמח

כי הברוטו משקף הכי טוב את רמת השכר שלך (ורמת החיים שלך שנגזרת מהברוטו) ביחס לשכירים אחרים.  

נטו לא מאפשר לבצע השוואות בין כל מי שזקוק לשירות והנחות ולקבוע רף זכאות להנחות.

במשכנתא בודקים את הנטו - כי הבנק רוצה לוודא שיש לך אפשרות לעמוד בתנאי ההחזרים של ההלוואה.  

אבל כשאת מבקשת הנחה - משווים את הברוטו, כי:

- נניח לשכן שלך יש רכב צמוד מהעבודה. הוא מנהל או שעובד בהייטק.  

- הנטו של שניכם יכול להיות זהה, אך הברוטו שלו יהיה, לצורך הדוגמא גבוה משלך בכ 4,400 ש״ח. (2.48% מ 180,000 ₪, גילום שווי ההטבה של רכב שעולה 180,000 ₪ לצרכי מס).

ואתם ללא רכב בבית ומתניידים בתחבורה ציבורית…

של מי רמת החיים גבוהה יותר, בדוגמא זו, ויותר זכאי להנחה?

והוא עובד להנאתו ומשתכר נמוך, אז מה רמת החיים שלו?

העניין הוא, שכשמוסיפים עוד נפש, הצרכים שלה עולים בהתאמה. ואם מרוויחים את הסכום הזה - משלמים עליו מס יותר גבוה.

הרעיון לבדוק זכאות להנחות לפי ברוטו ולא לפי נטו - יוצר תמריץ שלילי לשכר קצת יותר גבוה, כי יכול להיווצר מצב שבו ההנחה המופסדת גבוהה מהנטו - לא מהברוטו - של התוספת במשכורת...

למה שאני אעבוד יותר בשביל לשלם יותר מס הכנסה, יותר ביטוח לאומי ולחסוך למדינה הנחות?

בשום מקרה של רמת חיים ונכסים שלא קשורים לעבודה - לא ידוע לי שמחשבים אותם לצורך הנחה כלשהי.

מיליונר גם כן יכול לקבל הנחה בארנונה למשל אם הוא לא עובד. אין שום קשר לרמת החיים.

רוב האנשים שמרוויחים הרבה ומשלמים מס, זה לא בגלל שהם עובדים יותר שעות או יותר קשה, אלא בגלל משרה בכירה או מתומחרת יותר.

ההנחות כולן לא מגיעות לסכומים מאד גדולים והן בעיקר משמעותיות כשיש ילדים קטנים במעון מסובסד.

ההנחות מיועדות לשכבות החלשות, מי שמרוויח סכום שמוציא אותו מהזכאות, אינו שייך לשכבות חלשות.

כשאני יצאתי מהזכאות הזו, בעיקר שמחתי, שאני מצליחה להתפרנס טוב ולא הצטערתי על אובדן ההנחה.

כי אז לא זכאיים למלא הנחות ומשלמים מחיר מלא ככה שיוצא אותו דבר כמו לקבל משכורת נמוכה בהרבה ולעבוד יותר קל.

תחשבי כמה יוצא הנחה בארנונה, מעון.

יש כאלה שאפילו מקבלים סיוע בשכר דירה והנחה בחשמל.

ויש עוד הנחות לפי מבחני הכנסה, אני לא זוכרת ברגע זה.

בסוף במצטבר הנחה של 2000 שח במעון+ מאות/אלפים בארנונה זה סכום לא מבוטל. 

אגב, אנחנו עכשיו בצבא- לא משתלם לאשה לעבוד ולהרוויח מעל 5 אלף. כי אז הגבר החייל מקבל פחות ופחות עד שלא מקבל כלום כמונו.. אז בסוף האלפים שאני מרוויחה ונקרעת, זה אלפים שבעלי היה יכול לקבל ולא מקבל. פעם חישבתי עם חברה שמרוויחה הרבה פחות ממני, ובעלה מקבל את הסכום המלא מהצבא- ויוצא שבמצטבר הם מרוויחים יותר מאיתנו!! בעלה עושה כמו בעלי, ואני עובדת כמעט כפול ממנה. 

מסקנה? מ.ש.ל

כשבעלי היה אברך ואני הרווחתי קצת יותר ממינימום קיבלנו הנחה במעון (1000 לחודש) 5 אחוז הנחה על ארנונה (20 ש"ח לחודש), ובסוף שנה מענק עבודה (בערך 500 לחודש).

זה נחמד מאוד, אבל לא ברמה שלא משתלם לעבוד ולהרוויח יותר. ואם הייתי מרוויחה את ה1520 האלה במשכורת שלי עדיין הייתי זכאית לחלק מההטבות האלו והיה יוצא יותר סה"כ.

בסיטואציות ספציפיות כמו שאת מתארת.

אבל לאורך השנים שווה להרוויח משכורות גבוהות ולא להזדקק לשום הנחה, כל ההנחות וההטבות לא מגיעות למשכורת גדולה ולעומת זאת עם משכורת קטנה כולל כל ההנחות וההטבות לא מספיק וקשה להתכלכל מזה.

לכן חשוב משכורת גבוהה.

וכל שקל שאת מפרישה יהיה שווה לך הרבה בעתיד.

התועלת הכלכלית לא נמדדת רק ע"פ כמה שקלים נשארים לך ביד בסוף החודש.

תנאים בעבודה, בד"כ בעבודות עם משכורת גבוהה, יש תנאים טובים יותר, כמו ימי מחלה מהיום הראשון, ימי חופשה מעבר למקובל בשוק, וכו. שגם זה שווה לך כסף.

וגם אפשר לקבל חזרה חלק ממה שמופרש, כמו החזר מס על קבלות של תרומות וכו.

ובסוף, שווה להרוויח שכר גבוה

כי הפרשות פנסיוניות

כי הילדים גדלים

כי זה אומר שהוא ימשיך לעלות בעז"ה עם הזמן

כי לא חייב מעון תמת

מבאס אם אין הנחה אבל מצד שני על 15 ברוטו המיסוי הוא 14 אחוז בערך. 

או מקרי "רווחה" כמו אחוזי נכות וכאלה,או כצו שציינו פה את  הצבא

אבל ברגע שמתחילים להשתכר כמו שצריך במקצועות טובים, ברור שגם אחרי כל המיסוי נשאר לך יותר ביד ובמיוחד לעתיד הכלכלי שלך

מה גם שנזנח פה בשרשור שחלק משמעותי מההבדל בין ברוטו ונטו זה חסכון (הפרשות וקופות גמל) שזה לגמרי כסף שלך למען העתיד שלך

אני הכי בעד שינוי שיטת המיסוי ולהפסיק עם מס פרוגרסיבי ועם רוב הקצבאות וההנחות

אבל בעז"ה שנזכה לפרנס את עצמנו ברווח בוודאי שזה שווה למרות המיסוי

לפנסיה מהשכר הקובע

אם רוב השכר הקובע הוא הברוטו, ולא תוספות שלא נכנסות לפנסיה - זה עדיין כסף שנשמר לזמן שצריכים אותו בפנסיה או ל"ע במקרה של אבדן כושר עבודה. וזה משמעותי

הייתי בשוק. זה אומר יותר מ3600₪ לחודש כי העלו מחירים. אין פה ככ אפשרות אחרת חוץ ממעון (רק להסיע לישוב סמוך ולמצוא מטפלת). אני ממש אובדת עצות

פשוט בהלם מהמחיר שצריכה לשלם למעון או משפחתון תמ"ת

ואני גרה במקום שמטפלת פרטית עולה 800 ש"ח עד 1 בצהריים.

מתחרפנת מהפערים.

הבעיה שאין שום מטפלות פרטיות עד 4...

אובדת עצות.

לא יכולה להוציא כמעט 7 אלף שח בחודש על מסגרת לקטנטנים בעז"ה.

ומטפלות פרטיות הם עד 2 אצלנו...

אין לי מושג מה אני אמורה לעשות

נראה לי שזה נותן הנחה.

ואם אני זוכרת נכון את בהיריון, לא? אז 2 ילדים הכוונה לתינוק שיוולד? אם כן, אז בדקת שגם אחרי שיוולד לא תהיו זכאים להנחה?

שלוקחת 700 עד 1 וכמעט הכפלתי לה את הסכום בשביל עוד 3 שעות עד 16. היה לה שווה.

וגם לי.

למרות שאז הייתי זכאית להנחה אבל לא מצאתי מעון שהתאים לי. כדאי לנסות 

כלומר אותה משכור למשפחה עם ילד אחד יכולה לא לזכות בהנחה, ולמשפחה עם 10 ילדים תזכה.

יש טבלאות וסימולטורים

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.

יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור