שיחה עם בת לקראת התבגרות ומחזורבן בא לנו

תנו לי טיפים

איך ,מי ומה כדאי..

כרגע מאוד תמימה..לא חשופה למדיה או להמון מידע..

בת 10 בערך..אין סימני התבגרות מלבד מצבי רוח ...

לא רוצה להעמיס מידע מצד אחד ..

בעיקר לדבר על מחזור..ובכללי התבגרות..

איך נכנסים להריון וכו עדיין לא מרגישה שבשלה לזה

ובכל מקרה לא רוצה הכל יחד


מחפשת בעיקר את ה' איך' לפתוח את זה..


או כל עצה טובה


בתכנון- לפנות לה בוקר כיף עם אמא איפושהו בחוץ..לפנק אותה במשהו טעים ..קיצר אווירה טובה

קניתי ספרשוקולד סתם

עשיתי שיחה לבת שלי בגיל קצת יותר צעיר.

קניתי לה את הספר בואי ביתי, ישבתי איתה יחד, דיברנו על כל מיני הבטים של גיל ההתבגרות, הבאתי לה את הספר במתנה וקראנו אותו יחד

הספר בואי ביתי מומלץ מאדעודהפעם

מתווך הכל בצורה נעימה וקלילה.

אני ישבתי עם הגדולה בבית קפה ודברנו, ואח"כ הבאתי לה את הספר שתוכל לקרוא.

לפנות בוקר עם פינוק זה רעיון טוב. חשוב שהמידע יגיעבתי 123

בצורה נחמדה

איך וכמה לספר זה מאיד תלוי באופי שלה

אני חושבת שבגיל 10 אם עוד אין סימנים זה יותר להסביר את הבסיס כדי שתשמע ממך ולא מחברות או אם המחזור יפתיע היא לא תבהל.

אני בעד לדבר על גיל ההתבגרות על השינויים הרגשיים והגופניים גדילה .שיעור . פצעונים. ריח זיעה. חזה.. ואז לספר שיש עוד שינוי שקורה ולהסביר על המחזור אין צורך בגיל הזה לקשר להריון

הרעיון שלך מקסים, בשילוב הספר .0544

היא מוזמנת לקרוא, ואת שם אם יש לה שאלות..

יצא לך לדבר איתה פעם על מחזור? רחם? אפשר להתחיל משם. אני אישית מגיל 5/6 מסבירה להן מאיפה יוצא התינוק, שיש חור מיוחד, ועל הרחם וכו'.. כל ילדה לפי ההתבגרות והסקרנות שלה

הספר בואי ביתי +0544
אפשר לקנות אותו בחנות פיזית?זריחה123
תשאלי את המחברת.יעל מהדרום
אפשר באתר ויש גם נקודות מכירהקיווי

הספר מאוד עוזר, מסדר את המידע בצורה ברורה

עם איורים חמודים וגם נשאר אצלה.. כך שמידי פעם היא יכולה לדפדף ולהזכר

 

יש קישור בחתימה

מצאתי בסוף הדף את נקודות המכירה. תודה!זריחה123
תגגלי את השם של הספר, כמדומני יש אתר0544
שגם מופיעים כמה עמודים וגם נקודות מכירה
בגדול היו שם דברים שלא חשבתי עליהם0544
והציורים וההסברים היו פשטניים ונעימים לעין מה שהופך את זה ויזואלי ומותאם גיל
5/6??רקאני

זה לא מוקדם נורא???

זה לפי הסקרנות.מדברה כעדן.
כמו שבגיל שנתיים לא מעניין אותם על מערכת העיכול ובגיל 6 יותר אז אותו דבר התפתחות העובר והרחם וכו. 
לוידעתרקאני

כל הילדים באזור גיל 6 שאני מכירה כולל מה שאני זוכרת מעצמי-

לא ממש חושבים על איך מגיעים ילדים לעולם.

לאמא יש תינוק בבטן ואז אמא הולכת לבית חולים ויש תינוק חדש.

 

אצלי התעניינוnorya
בערך מגיל 5-6 או אפילו לפני. שאל על איך התינוק יוצא מהבטן. זה היה כמובן בהקשר לזה שהייתי בהריון ודיברנו על זה שאלך לבית חולים והתינוק יצא. נשמע הגיוני דווקא... הסברתי בפשטות.
השאלהרקאני

מה כולל הסבר לילד כזה קטן...

לדעתי מספיק להגיד שהתינוק בבטן של אמא ובבית חולים הרופא יעזור לו לצאת.

בלי פירוט...

זה תלוי עד כמה הוא שואלnorya
אם אני זוכרת נכון הוא שאל איך בדיוק הוא יוצא מהבטן, אם פותחים את הבטן. הגיוני שזה מטריד את הילד.. אז הסברתי לו שלבנות יש חור מיוחד לזה וזה ממש מרגיע.
אגבמדברה כעדן.
למדתי שיותר רצוי להשתמש במילה 'פתח' ולא חור בגלל הקונוטציה... 
מקסים. תודה!norya
עכשיו עברת לאיזה הסבר לתתמדברה כעדן.

אנחנו דיברנו על רמת הסקרנות.... לפחות אני

אני חושבת שאני כאמא צריכה להובילחילזון 123

את מה שאני רוצה שידעו ואיך

ולא רק ללכת לפי האם זה מסקרן אותם או לא.

לדעתי אם ילד ידע על איך הגוף עובד, ממה מורכב, וכו' אז זה יהיה לו אי שם בתודעה ולא יסקרן באופן מיוחד בהמשך.

וגם תהיה לו תשתית של הסתכלות בריאה וישרה ולא דברים מעורפלים.

כמו שחשוב לי שידע שיש לאדם לב או ריאות או מערכת עיכול חשוב לי שילד ידע שתינוק גדל ברחם.

ברור שיש דברים שהם עדינים ואישיים ופחות מתאים לכל גיל. ושהם מעבר לתפיסה של ילד קטן. אבל יש דברים שהגיוני ללמד ילד בצורה פשוטה

בגדול נכון אבלאני זה א

לפעמים השאלות של הילד הם כלי בשבילנו לדעת כמה ומה להסביר.

כי הרי כשילד מגיע עם שאלה מסויימת לםעמים זה בראש שלנו יכול להישמע מבהיל ומה נסביר ואז,כששואלים את הילד למה הוא התכוון ובאיזה הקשר אנחנו פתאום מגלים שמה שמעניין אותו זה לא ההסבר שהיה לנו בראש אלא משהו הרבה יותר פשוט. אני ממש רואה את זה אצלי באוםן עיקבי לא פעם ולא פעמיים הילדים שאלו אותי משהו ואני הייתי בראש של להסביר עכשיו משהו ואז,כשהתחלתי להסביר ראיתי שזה לא מה שהם רצו לדעת בכלל וכשבעררתי למה התכוונו ודייקנו את השאלה פתאום ההסבר היה שונה לחלוטין. לדוגמא ילד ראה ספר מחזור ובא לשאול מה זה מחזור.אני היתי בטוחה ששואל על ווסת מסתבר בכלל התכוון לספר מחזור..

אם אחת הבנות תשאל אותי מאיפה באים ילדיםאני אסביר0544
ברמה שמתאימה לגילה.. גם על זה יש איבר מיוחד לאישה שבו גדל התינוק... בדרך כלל זה מספיק להן בגילאים הקטנים
לדעתי כדאי להתחיל לטפטף דברים קטניםחילזון 123

ולאו דווקא בוקר מיוחד ורישמי

פעם אחת לדבר על זה שהיא כבר מתחילנ להיות קצת גדולה ושזה מוזר אבל בסוף בסוף היא תיראה כמו אשה. מה הסימנים של הגדילה (כמו חזה, זיעה, שיער וכו'). לפעמים צריך לחזור על זה יוצר מפעם אחת... שיקלט...

פעם אחרת לדאוג שתראה תחבושת ולהגיד שזה משמש כשמתבגרים ומקבלים מחזור וכו'.

אם יוצא לראות אשה בהריון, או תמונות שלכם באלבום מההריון אז להזכיר שלבנות יש רחם, נרתיק וכו'

פעם אחרת לספר על הביציות וכו'

כל פעם לטפטף עוד קצת שלא יהיה עומס


ולקרוא יחד בבואי ביתי זה רעיון טוב

הספר של מאור קפלן מקסיםרק לרגע9
קראנו אותו ביחד, כל פעם פרק.
לא מכירה את הספר אבל לא נראה לי צריך ספר בשביל זהאני אמא

אני זוכרת את ההתרגשות והתחושה שאנחנו 'גדולות' ויש לנו סוד של גדולים כשסיפרו לנו על זה. 

את ממש צודקת שאת לא רוצה להעמיס מידע, לדעתי על כל השינויים תספרי כשתראי אותם, החזה לא גדל ביום אחד... רק המחזור מגיע פתאום אז עליו כדאי להכין מראש. 

בפשטות, פעם בחודש יש לנשים דימום, להראות לה תחבושת ואיך שמים את זה על התחתון. אפשר להסביר שהדם יוצא מהרחם וזה מראה שבעזרת ה' כשהיא תתחתן היא תוכל ללדת ילדים (בעיני זה מוסיף משהו מרגש למחזור ואיזה ציפיה מתוקה או שמחה כשהוא מגיע). להסביר לה שזה קורה לכל הבנות כשהן גדלות ושאם היא תראה דם אז שתבוא לספר לך ותעזרי לה.

 

על החזה שגדל, ריח, שיעור וכו' תספרי לה כשהשינוי יתחיל לקרות. ככה נראה לי...

לספר על שיעור כשהוא מתחיל, זה טיפה מאוחר מדי...חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך כ"ה באדר א׳ תשפ"ד 10:51

כשמוכנים קצת מראש אז זה הרבה פחות מפחיד או מרתיע.

לא בהגזמה אבל צריך שתדע קצת. גם חברות לפעמים מדברות ועדיף שתשדע מידע מהימן...

 

וגם אם יתחיל לה והיא לא תספר לך? ותנסה לגזור לבד? או תלחץ? צריך לקחת בחשבון שיכולה להיות אפשרות כזאת...

טוב, את צודקת, זה תלוי באופי ובקשר עם הבתאני אמא

אני אישית לא חושבת שסיפרו לי מראש על השיעור וזה היה בסדר גמור. אבל את צודקת אולי כדאי לדבר גם על זה...

גם לי לא סיפרוחילזון 123

וגם על עוד הרבה דברים אחרים.

היום אנחנו בדור אחר...

נראה לי ממש מלחיץ לספר ככהמקופלת

להגיד שיהיה לה דימום כל חודש ואיך שמים תחבושת..

אני עוד לא בשלב, אבל מתקרב בצעדים ענק וכן מתחילה לחשוב איך אנחנו עושים את התהליך...אבל מנסה לחשוב מה היה עוזר לי (אמא שלי ניסתה לעשות את זה טוב, אבל הפער בין הדורות עשה את זה קצת לא נעים..ודיברו איתי רק על מחזור..), ונראה לי שהיה לי יותר נעים לשמוע על השינויים שאני הולכת לעבור כחלק מהגדילה שלי, כמו שהפכתי מתינוקת לילדה, עכשיו מילדה אני הופכת לנערה ובהמשך לאישה - התהליך הזה גורם גם לשינויים בגוף, כמובן לפרט אותם..ויכול להיות שיהיה לא נעים עם חלקם..אבל כמובן שאמא פה בעזרת ה' לכל שאלה או לכל דבר אחר שמעסיק אותה בנושא (ובכללי, לא רק בנושא הזה😉)


זוכרת על עצמי שאותי לא כ''כ עודדה המחשבה שזה אומר שאוכל ללדת ילדים בהמשך...

זה בכלל לא משהו שהיה בתחומי העניין שלי, זה לא דיבר אליי. זוכרת שסבלתי מהדימום..זה כאב, זה היה מלכלך..ולקח לי הרבה זמן לדעת להתמודד עם זה נכון מבחינה טכנית, שלא אתלכלך, שלא ישימו לב וכו'.


אני עשיתימדברה כעדן.

עם הבת שלי שיחה אישית, היא בת 8.

הרגשתי שזורם אליה מידע מהחברות ורציתי ליציר לה מקום בטוח למידע.

וגם הייתי בסדנא של אפרת וקסלר שהיא ממש הפיחה בי ביטחון וידע מקצועי שזה נכון מגיל קטן להכיר לעומק את איברי הרביה הנקביים (וגם הזכריים רק שלבנים זה מאוד פשוט)


בקיצור עשיתי איתה זמן אישי, אמרתי לה שאני רוצה לספר לה על האיברי הרביה של האישה והסברתי כל מושג ומושג ועצרתי לשאלות שלה... התחלנו מזה שיש איברים פנימיים כמו כליות לב מעיים שאנחנו לא רואים אבל הם סופר חשובים לגוף ואז עברתי לאיבריי הרבייה ונעזרתי באיורים בספר של @קיווי "בואי ביתי פלוס" והיא מה זה נהנתה ללמוד ושאלה המון שאלות. ומאוווווד עניין אותה איך תינוק מגיע לרחם ובעיקר איך נולד ועניתי לה. ויום אחכ המשכנו והסברתי לה מה קורה כשלא קורה המפגש בין הזרע לביצית (זה הסברתי ממש ביום הראשון אבל בצורה הכי פשטנית כדי לא להעמיס) ואז רירית הרחם נושרת וזה יוצא דרך הנרתיק/פות כמו שהבינה שזה הפתח ללידה...

והסברתי שזה יקרה מתישהו כי הגוף מתכונן להמשך החיים... לא זוכרת מילה במילה אבל בעיקרון לשם כיוונתי... 

לא השתמשתי בשום ספר..בת 30

אמרתי לילדה שהערב אני רוצה שנשב ונדבר שיחה מיוחדת, "שיחת בנות". ישבתי איתה (כל אחת מהבנות בזמנה..) והסברתי לה. שהיא כבר לא ילדה קטנה, והיא כבר מתקרבת לגיל שבו יהא תהיה נערה, ויש כל מיני דברים שקורים בגוף בגיל הזה, שהופך את הילדה לנערה ואחר לאישה. שאלתי אותה אם היא כבר מרגישה שינויים בגוף- שיער בערווה ובבית השחי, קצת חצ'קונים.. לפעמים הפטמות כואבות בגלל שהשדיים מתחילות לצמוח) אמרתי שעד עכשיו היא למדה להכיר את הגוף שלה די טוב, והיום נכיר עוד חלקים בגוף, פנימיים, שעד עכשיו היא לא הכירה, ושבתהליך ההתפתחות והתתבגרות שלה, הם "מתעוררים" והופכים להיות חשובים עבורה בתור נערה ואישה. 

ציירתי לה על דף את צורת הרחם. זה מוכר לבנות כי בסופו של דבר הן רואות אותנו בהריון... הראיתי לה מה גודל הרחם שלה ואיפה הוא ממוקם פחות או יותר. הסברתי שכמובן בזמן הריון הרחם גדל משמעותית, אבל עוד יגיע הזמן לזה ועכשיו נדבר על מה שקשור אליה. הסברתי וציירתי על החצוצרות, על השחלות והביציות, ומתוך זה הגעתי להסביר על הוסת והמחזור. מה בדיוק קורה. מה קורה שיש זרע שפוגש את הביצית ומה קורה כשאין זרע שפוגש אותה. (ואם היא שואלת איך הזרע מגיע לשם, זה בדיוק הזמן להסביר בפשטות ובענייניות...ואם לא, אז תסמכי עליה שהיא חושבת על זה ואם תשמרי על אווירה נינוחה וענינית סביב הנושא אז השאלה תגיע מתישהו..).

סיפרתי מה מרגישים, הראיתי לה תחבושת והסברתי לה איך משתמשים ואפילו אפשר להניח לה בתיק כמה תחבושות, למקרה שזה יגיע לראשונה כשהיא בבי"ס. 

כמובן נתתי לה לשאול שאלות, וגם בימים שאח"כ עניתי על שאלות. 

אני ממליצה ממש, בכיתה ו או ז ללכת בתור קבוצה ל"מכון פעימה" ברמות שפירא שבבית מאיר. הבנות מקבלות שם הסברים יפים ומקסימים שנותנים עומק מאוד יפה וחוויתי לכל נושא הנשיות סביב המחזור.  

דווקאבשורות משמחות

אישית פחות מתחבר לי המפגש והשיחה הרשמית

הייתי יוצרת רגעים קצרים של שיח, מתעניינת מה היא כבר יודעת על זה.

מכינה ערכה מסודרת עם ציוד שנדרש בהתבגרות כמו דאורדורט, סכין גילוח/שעווה וכו' וציוד בעת ווסת וכדאי מסוגים שונים שהיא תנסה ותחליט מה נוח לה. בכל אופן להניח לה בחדר ולהגיד לה שכשהיא מוכנה תשבו יחד ותדברו על זה כך שזה יבוא ממנה.

אני מאוד אוהבת איך שעינת לב ושלומית מנדלבאום מעבירות את זה גם בפן הפיזי וגם הנפשי, יש להם תוכן איך להעביר את המידע מאם לבת

אני סיפרתי לבת שלי סביב הגיל הזהאני זה א

כשהייתי לקראת לידה וידעתי שיש מצב שתחשף לתחבושות וכאלו וגם היו כבר בנות בכיתה שלה שקיבלו מחזור ופשוט הסברתי לה בהכי פשוט שיש על מחזוריות בכללי ואז על הגוף שלנו והאברים ובינהם גם אברי הרביה.

עשיתי את זה בהדרגה ןכל פעם כשהרגשתי שבשלה הוספתי עוד פרט וגם אמרתי לה שכל מה שהיא רוצה היא יכולה תמיד לשאול ואני אסביר לה. הראתי חה פדים וקניצי חה גם כן למרות שידעתי שהיא לא בכיוון של לקבל. והסברתי לה מה עושים ואיך משתמשים ממש הכל. היא אכן באה ושאלה אותי דברים כי בנות התחילו לדבר בינהן וחלק דברים היא לא הבינה או שהפחידו אותה בקיצור בעיני מעבר להסבר היבש של הדברים זו הזדמנות לייצר שיח פתוח בינכן כאמא ובת. יש,גם ספרים שניתן ללמוד יחד אני לא נעזרתי בספר..

יש ככ הרבה הזדמנויות לשיח ביום יום!התהילה והתפארת

אני אומר לך את האמת, אצלנו מגיל אפס יש שיח פתוח, ואנחנו דוסים דוסים.

אני לא רוצה לפרט פה כדי שלא יזהו, אבל אני ממש מאמינה בזה שאמא שמתייחסת לגוף כאל משהו בריא ולא סודי, יכולה להביא את הגישה הזו לכל בני הבית.

הפדים שלי לא מוסתרים, אומנם לא במקום שאורחים יראו, אבל כן גלויים לילדים. וזה על קצה המזלג ממש.

אני לא מסתירה דברים מהסוג הזה. מאמינה שלא צריך לשבת לשיחות יזומות שלא קשורות ליום יום, אלא גישה בריאה זו גישה שכמו שאת לא מספרת לבת שלך ביום בהיר אחד בבית קפה שיש הקב"ה ותרי"ג מצוות, ככה את לא צריכה לספר לה פתאום שיש לה גוף..


האמת שלא מסכימהבן בא לנו

אני לא מגלה לה שיש לה גוף

ב''ה היא יודעת

אבל כמו שאת לא מלמדת את התינוק בן שנה לעשות גלגלון ..

וילדה בת 7 נגיד כן אפשר ללמד

גם לידע יש זמן בשל ומתאים להתפתחות ולבגרות


ובעיני לספר על מחזור בגיל 4 למשל זה ממש לא מתאים לשלב


זה לא להסתיר

זה לא לחשוף הכל מהכל מלכתחילה


כשילד שואל איך התינוק יוצא מהבטן או משהו כזה אז אני לא אומרת שהחסידה וכו

אני עונה בבטחון ופשטות לפי הגיל ..


אבל לא רואה שום סיבה לדבר עם ילדים בגן על מחזור ותחבושות

לא מדברת איתה, ולא מסתירה.התהילה והתפארת

אני לא רוצה שםעם ראשונה שהיא תיתקל בזה יהיה בסופר בגיל 10 כשהיא נבוכה ממש.

אני רוצה שהיא תבין שזה משהו שכולן משתמשות בו ולא שילחשו לה את זה בבית ספר.

לא מתחילה לומר לה למה זה משמש ולמה וכמה. אבל היא חשופה לזה מגיל צעיר.

זה ההבדל בעיניי בין 'תמימות' שהיא חשאית

לבין תמימות של תפיסה של הנשיות כחלק ממכלול החיים הבריא. להבין שווסת זה פלא, ופדים זה כמו מברשת שיניים. זה לא משהו שמתביישים בו.


אני אומרת את זה אחרי שיש לי חברות שעם כמה ילדים בבית עוד קוראות לפדים שלהן 'טיטול' ומתבאסות על עצמן שזה מרגיש להן מגעיל.

זה בעיני בעייתי. וכואב. שאישה מסתכלת על הגוף שלה והוא מגעיל אותה. אני רוצה שהיא תחווה אותו כגוף בריא, שמח, נשי, טהור ולא משהו שיש להסתיר ולדחוף אותו במדף הכי מאחורה ולדבר עליו בגיל 10 לראשונה.


אבל זה שלי, אני יכולה להבין ממש שיש נשים שזה קשה להן החשיפה והן גדלו אחרת. אני יכולה לומר לך שגדלתי בבית כזה, ודוס ממש.

וכל האחיות והאחים שלי סופר דוסיים, שחלקם ממש שומרים עיניים, זה לא שזה מביא לפריצות. אבח זו בריאות הנפש בעיניי. 

אני חושבת שלהיות קצת נבוכה זה מתוק ומותאם גיל...0544
ואני אישית לפעמים אומרת טיטול לפד מתוך צחוק ולא גועל... לפעמים זה עניין של פרשנות
מבוכה ותפיסת גוף לא חיוביתבן בא לנו

זה תוצאה של 'איך' מנגישים

ובאיזה אופן ושדר..


ממש לא חושבת שזה קשור לדבר על תחבושות ומחזור בגיל 4-5

דוקא זה עלול להתפרש לא טוב כשאין בשלות

מספיקה בעיני להתחיל שיח הכנה מגילאי יסודי -כל אחת מתי שנכון לה -לקראת הנתבגרות..

שיחה עם רוגע נעימות בטחון וכנות


אין לזה קשר להדחקה או יחס מבוייש או לא חיובי לכל נושא הנשיות וגוף וכו


ואגב גדלתי בבית חילוני בכלל

ידעתי הכללל מהכל מגיל 3  בערך

ככה שאין לי שום קטע של בושה מהצד הדוסי כמו שתיארת


ובכל זאת גם איתי אמא שלי עדתה לי שיחת הכנה למחסןר.. אפילו שידעתי בגדול מה זה

ומה שהיה לי חשוב שם זה האיך..דיברה ממש בחיוביות ועשתה מסה חגיגה ולא משהו שלילי או מביך



ככה שבעיני אין צורך להסחף לחשיפה של העל מכל מגיל קטן ומספיק לדבר על זה באוח טובה כשמגיע הזמן 

בואו נעצור את הדיוןהתהילה והתפארת
אף אחד לא אמר לדבר נגיל 4 על ווסת, ממש הוצאת מההקשר. איך שיהיה, הצלחה גדולה לכולנו
מה זה מחזור?אפונה

ווסת זה החלק הכי פחות חשוב במחזור ובהתאמה בעיני אפשר להשאיר אותו לגיל מאוחר.

אבל החלקים החשובים כמו - איך הרחם מכינה את עצמה לקליטת היריון - בהחלט מתאימים לגילאים צעירים יותר.

למשל בגיל ארבע אני מסבירה שיש בגוף של האשה איבר שנקרא רחם, בתוכו גדלים ומתפתחים התינוקות, איפה הוא נמצא, מה הגודל שלו, איך הוא נמתח כמו בלון כשגדל בתוכו תינוק, איך הוא מתכווץ ודוחף את התינוק החוצה כשמגיע זמן הלידה, איפה נמצא הפתח שלו שדרכו יוצא התינוק.

את התהליך המחזורי של הרחם אני חושבת שמתאים ללמוד מגיל 7 בערך, תלוי בילד כמובן. אבל הדגש על היריון, לא על ווסת.

ואם במקרה ילדה רואה פד0544

אפילו משומש.. זה יכול לקרותה..היא תרצה להבין מה זה. .. דברים כאלה יכולים לקרות, העניין זה לנרמל את זה ולומר שכשלאמא אין תינוק בבטן יוצא דם, לדוגמא, ובגיל מאוחר יותר להסביר על ביצית רחם וכו'.. ( בעיני סביב גיל 6-7 זה ממש סבבה) הגוף שלנו מדהים והלוואי ומישהוהיה מסביר לי את זה ככה, באמת. לי היה ספר בגיל 12 בערך ( לא מותאם לדתיים..) וזה הכל. לצערי..

מסכימה מאודהתהילה והתפארתאחרונה

אני לא מסתירה אותם כשאני יוצאת, הם הולכים לפח ושם אני עוטפת אותם.

וכשהיא אומרת איכס אני אומרת לה שזה פלא גדול! זה לא איכס. זה טוב ובריא, זה לא דם של פצע.

ושיש את זה לכל האמהות.

כל כך התחברתיnorya

אם יש לך טיפים בנושא הזה, אשמח לשמוע.

הבת שלי רק בת שלוש. כרגע הפדים לא מוסתרים ולא גלויים, אבל ב"ה לא בשימוש כבר הרבה זמן.. אז אין התעסקות סביב זה.

הייתי שמחה לדעת מה את מספרת בגילאים האלו ובאיזה הקשרים..

הילדים שלי קוראיםהמקורית

לזה 'הטיטולים של אמא'

לא מאוד התכוונתי שייראו,אבל הם ראו

אני גם לא אספר לבת שלי על ווסת כרגע, אבל בהמשך בהחלט. ואני חושבת שבאמת בגיל ההתבגרות הדגש הוא על השינויים שהיא תעבור במה שקשטר אליה בכל התהליך נכון לעכשיו ולאעל ילודה, שזה פחות רלוונטי אבל גם צריך להיות מדובר כמובן

תודה רבה לכולכן קוראת הכלבן בא לנו

ואוספת לי טיפים וכיווני מחשבה


מתלבטת על האם לשלב ביום חווייתי ביננו

או בסיטואציה יותר יומיומית

יש לזה כיוונים לכאן ולכאן..


תודה ממש 

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעיםאחרונה

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️