עשיתי שיחה לבת שלי בגיל קצת יותר צעיר.

קניתי לה את הספר בואי ביתי, ישבתי איתה יחד, דיברנו על כל מיני הבטים של גיל ההתבגרות, הבאתי לה את הספר במתנה וקראנו אותו יחד

מתווך הכל בצורה נעימה וקלילה.

אני ישבתי עם הגדולה בבית קפה ודברנו, ואח"כ הבאתי לה את הספר שתוכל לקרוא.

בצורה נחמדה

איך וכמה לספר זה מאיד תלוי באופי שלה

אני חושבת שבגיל 10 אם עוד אין סימנים זה יותר להסביר את הבסיס כדי שתשמע ממך ולא מחברות או אם המחזור יפתיע היא לא תבהל.

אני בעד לדבר על גיל ההתבגרות על השינויים הרגשיים והגופניים גדילה .שיעור . פצעונים. ריח זיעה. חזה.. ואז לספר שיש עוד שינוי שקורה ולהסביר על המחזור אין צורך בגיל הזה לקשר להריון

היא מוזמנת לקרוא, ואת שם אם יש לה שאלות..

יצא לך לדבר איתה פעם על מחזור? רחם? אפשר להתחיל משם. אני אישית מגיל 5/6 מסבירה להן מאיפה יוצא התינוק, שיש חור מיוחד, ועל הרחם וכו'.. כל ילדה לפי ההתבגרות והסקרנות שלה

@קיווי 

בואי בתי - “בואי בתי” ספר הכנה לנערות צעירות לקראת ההתבגרות

הספר מאוד עוזר, מסדר את המידע בצורה ברורה

עם איורים חמודים וגם נשאר אצלה.. כך שמידי פעם היא יכולה לדפדף ולהזכר

יש קישור בחתימה

זה לא מוקדם נורא???

כל הילדים באזור גיל 6 שאני מכירה כולל מה שאני זוכרת מעצמי-

לא ממש חושבים על איך מגיעים ילדים לעולם.

לאמא יש תינוק בבטן ואז אמא הולכת לבית חולים ויש תינוק חדש.

מה כולל הסבר לילד כזה קטן...

לדעתי מספיק להגיד שהתינוק בבטן של אמא ובבית חולים הרופא יעזור לו לצאת.

בלי פירוט...

אנחנו דיברנו על רמת הסקרנות.... לפחות אני

את מה שאני רוצה שידעו ואיך

ולא רק ללכת לפי האם זה מסקרן אותם או לא.

לדעתי אם ילד ידע על איך הגוף עובד, ממה מורכב, וכו' אז זה יהיה לו אי שם בתודעה ולא יסקרן באופן מיוחד בהמשך.

וגם תהיה לו תשתית של הסתכלות בריאה וישרה ולא דברים מעורפלים.

כמו שחשוב לי שידע שיש לאדם לב או ריאות או מערכת עיכול חשוב לי שילד ידע שתינוק גדל ברחם.

ברור שיש דברים שהם עדינים ואישיים ופחות מתאים לכל גיל. ושהם מעבר לתפיסה של ילד קטן. אבל יש דברים שהגיוני ללמד ילד בצורה פשוטה

לפעמים השאלות של הילד הם כלי בשבילנו לדעת כמה ומה להסביר.

כי הרי כשילד מגיע עם שאלה מסויימת לםעמים זה בראש שלנו יכול להישמע מבהיל ומה נסביר ואז,כששואלים את הילד למה הוא התכוון ובאיזה הקשר אנחנו פתאום מגלים שמה שמעניין אותו זה לא ההסבר שהיה לנו בראש אלא משהו הרבה יותר פשוט. אני ממש רואה את זה אצלי באוםן עיקבי לא פעם ולא פעמיים הילדים שאלו אותי משהו ואני הייתי בראש של להסביר עכשיו משהו ואז,כשהתחלתי להסביר ראיתי שזה לא מה שהם רצו לדעת בכלל וכשבעררתי למה התכוונו ודייקנו את השאלה פתאום ההסבר היה שונה לחלוטין. לדוגמא ילד ראה ספר מחזור ובא לשאול מה זה מחזור.אני היתי בטוחה ששואל על ווסת מסתבר בכלל התכוון לספר מחזור..

ולאו דווקא בוקר מיוחד ורישמי

פעם אחת לדבר על זה שהיא כבר מתחילנ להיות קצת גדולה ושזה מוזר אבל בסוף בסוף היא תיראה כמו אשה. מה הסימנים של הגדילה (כמו חזה, זיעה, שיער וכו'). לפעמים צריך לחזור על זה יוצר מפעם אחת... שיקלט...

פעם אחרת לדאוג שתראה תחבושת ולהגיד שזה משמש כשמתבגרים ומקבלים מחזור וכו'.

אם יוצא לראות אשה בהריון, או תמונות שלכם באלבום מההריון אז להזכיר שלבנות יש רחם, נרתיק וכו'

פעם אחרת לספר על הביציות וכו'

כל פעם לטפטף עוד קצת שלא יהיה עומס

ולקרוא יחד בבואי ביתי זה רעיון טוב

אני זוכרת את ההתרגשות והתחושה שאנחנו 'גדולות' ויש לנו סוד של גדולים כשסיפרו לנו על זה. 

את ממש צודקת שאת לא רוצה להעמיס מידע, לדעתי על כל השינויים תספרי כשתראי אותם, החזה לא גדל ביום אחד... רק המחזור מגיע פתאום אז עליו כדאי להכין מראש. 

בפשטות, פעם בחודש יש לנשים דימום, להראות לה תחבושת ואיך שמים את זה על התחתון. אפשר להסביר שהדם יוצא מהרחם וזה מראה שבעזרת ה' כשהיא תתחתן היא תוכל ללדת ילדים (בעיני זה מוסיף משהו מרגש למחזור ואיזה ציפיה מתוקה או שמחה כשהוא מגיע). להסביר לה שזה קורה לכל הבנות כשהן גדלות ושאם היא תראה דם אז שתבוא לספר לך ותעזרי לה.

על החזה שגדל, ריח, שיעור וכו' תספרי לה כשהשינוי יתחיל לקרות. ככה נראה לי...

כשמוכנים קצת מראש אז זה הרבה פחות מפחיד או מרתיע.

לא בהגזמה אבל צריך שתדע קצת. גם חברות לפעמים מדברות ועדיף שתשדע מידע מהימן...

וגם אם יתחיל לה והיא לא תספר לך? ותנסה לגזור לבד? או תלחץ? צריך לקחת בחשבון שיכולה להיות אפשרות כזאת...

אני אישית לא חושבת שסיפרו לי מראש על השיעור וזה היה בסדר גמור. אבל את צודקת אולי כדאי לדבר גם על זה...

וגם על עוד הרבה דברים אחרים.

היום אנחנו בדור אחר...

להגיד שיהיה לה דימום כל חודש ואיך שמים תחבושת..

אני עוד לא בשלב, אבל מתקרב בצעדים ענק וכן מתחילה לחשוב איך אנחנו עושים את התהליך...אבל מנסה לחשוב מה היה עוזר לי (אמא שלי ניסתה לעשות את זה טוב, אבל הפער בין הדורות עשה את זה קצת לא נעים..ודיברו איתי רק על מחזור..), ונראה לי שהיה לי יותר נעים לשמוע על השינויים שאני הולכת לעבור כחלק מהגדילה שלי, כמו שהפכתי מתינוקת לילדה, עכשיו מילדה אני הופכת לנערה ובהמשך לאישה - התהליך הזה גורם גם לשינויים בגוף, כמובן לפרט אותם..ויכול להיות שיהיה לא נעים עם חלקם..אבל כמובן שאמא פה בעזרת ה' לכל שאלה או לכל דבר אחר שמעסיק אותה בנושא (ובכללי, לא רק בנושא הזה😉)

זוכרת על עצמי שאותי לא כ''כ עודדה המחשבה שזה אומר שאוכל ללדת ילדים בהמשך...

זה בכלל לא משהו שהיה בתחומי העניין שלי, זה לא דיבר אליי. זוכרת שסבלתי מהדימום..זה כאב, זה היה מלכלך..ולקח לי הרבה זמן לדעת להתמודד עם זה נכון מבחינה טכנית, שלא אתלכלך, שלא ישימו לב וכו'.

עם הבת שלי שיחה אישית, היא בת 8.

הרגשתי שזורם אליה מידע מהחברות ורציתי ליציר לה מקום בטוח למידע.

וגם הייתי בסדנא של אפרת וקסלר שהיא ממש הפיחה בי ביטחון וידע מקצועי שזה נכון מגיל קטן להכיר לעומק את איברי הרביה הנקביים (וגם הזכריים רק שלבנים זה מאוד פשוט)

בקיצור עשיתי איתה זמן אישי, אמרתי לה שאני רוצה לספר לה על האיברי הרביה של האישה והסברתי כל מושג ומושג ועצרתי לשאלות שלה... התחלנו מזה שיש איברים פנימיים כמו כליות לב מעיים שאנחנו לא רואים אבל הם סופר חשובים לגוף ואז עברתי לאיבריי הרבייה ונעזרתי באיורים בספר של @קיווי "בואי ביתי פלוס" והיא מה זה נהנתה ללמוד ושאלה המון שאלות. ומאוווווד עניין אותה איך תינוק מגיע לרחם ובעיקר איך נולד ועניתי לה. ויום אחכ המשכנו והסברתי לה מה קורה כשלא קורה המפגש בין הזרע לביצית (זה הסברתי ממש ביום הראשון אבל בצורה הכי פשטנית כדי לא להעמיס) ואז רירית הרחם נושרת וזה יוצא דרך הנרתיק/פות כמו שהבינה שזה הפתח ללידה...

והסברתי שזה יקרה מתישהו כי הגוף מתכונן להמשך החיים... לא זוכרת מילה במילה אבל בעיקרון לשם כיוונתי... 

אמרתי לילדה שהערב אני רוצה שנשב ונדבר שיחה מיוחדת, "שיחת בנות". ישבתי איתה (כל אחת מהבנות בזמנה..) והסברתי לה. שהיא כבר לא ילדה קטנה, והיא כבר מתקרבת לגיל שבו יהא תהיה נערה, ויש כל מיני דברים שקורים בגוף בגיל הזה, שהופך את הילדה לנערה ואחר לאישה. שאלתי אותה אם היא כבר מרגישה שינויים בגוף- שיער בערווה ובבית השחי, קצת חצ'קונים.. לפעמים הפטמות כואבות בגלל שהשדיים מתחילות לצמוח) אמרתי שעד עכשיו היא למדה להכיר את הגוף שלה די טוב, והיום נכיר עוד חלקים בגוף, פנימיים, שעד עכשיו היא לא הכירה, ושבתהליך ההתפתחות והתתבגרות שלה, הם "מתעוררים" והופכים להיות חשובים עבורה בתור נערה ואישה. 

ציירתי לה על דף את צורת הרחם. זה מוכר לבנות כי בסופו של דבר הן רואות אותנו בהריון... הראיתי לה מה גודל הרחם שלה ואיפה הוא ממוקם פחות או יותר. הסברתי שכמובן בזמן הריון הרחם גדל משמעותית, אבל עוד יגיע הזמן לזה ועכשיו נדבר על מה שקשור אליה. הסברתי וציירתי על החצוצרות, על השחלות והביציות, ומתוך זה הגעתי להסביר על הוסת והמחזור. מה בדיוק קורה. מה קורה שיש זרע שפוגש את הביצית ומה קורה כשאין זרע שפוגש אותה. (ואם היא שואלת איך הזרע מגיע לשם, זה בדיוק הזמן להסביר בפשטות ובענייניות...ואם לא, אז תסמכי עליה שהיא חושבת על זה ואם תשמרי על אווירה נינוחה וענינית סביב הנושא אז השאלה תגיע מתישהו..).

סיפרתי מה מרגישים, הראיתי לה תחבושת והסברתי לה איך משתמשים ואפילו אפשר להניח לה בתיק כמה תחבושות, למקרה שזה יגיע לראשונה כשהיא בבי"ס. 

כמובן נתתי לה לשאול שאלות, וגם בימים שאח"כ עניתי על שאלות. 

אני ממליצה ממש, בכיתה ו או ז ללכת בתור קבוצה ל"מכון פעימה" ברמות שפירא שבבית מאיר. הבנות מקבלות שם הסברים יפים ומקסימים שנותנים עומק מאוד יפה וחוויתי לכל נושא הנשיות סביב המחזור.  

אישית פחות מתחבר לי המפגש והשיחה הרשמית

הייתי יוצרת רגעים קצרים של שיח, מתעניינת מה היא כבר יודעת על זה.

מכינה ערכה מסודרת עם ציוד שנדרש בהתבגרות כמו דאורדורט, סכין גילוח/שעווה וכו' וציוד בעת ווסת וכדאי מסוגים שונים שהיא תנסה ותחליט מה נוח לה. בכל אופן להניח לה בחדר ולהגיד לה שכשהיא מוכנה תשבו יחד ותדברו על זה כך שזה יבוא ממנה.

אני מאוד אוהבת איך שעינת לב ושלומית מנדלבאום מעבירות את זה גם בפן הפיזי וגם הנפשי, יש להם תוכן איך להעביר את המידע מאם לבת

כשהייתי לקראת לידה וידעתי שיש מצב שתחשף לתחבושות וכאלו וגם היו כבר בנות בכיתה שלה שקיבלו מחזור ופשוט הסברתי לה בהכי פשוט שיש על מחזוריות בכללי ואז על הגוף שלנו והאברים ובינהם גם אברי הרביה.

עשיתי את זה בהדרגה ןכל פעם כשהרגשתי שבשלה הוספתי עוד פרט וגם אמרתי לה שכל מה שהיא רוצה היא יכולה תמיד לשאול ואני אסביר לה. הראתי חה פדים וקניצי חה גם כן למרות שידעתי שהיא לא בכיוון של לקבל. והסברתי לה מה עושים ואיך משתמשים ממש הכל. היא אכן באה ושאלה אותי דברים כי בנות התחילו לדבר בינהן וחלק דברים היא לא הבינה או שהפחידו אותה בקיצור בעיני מעבר להסבר היבש של הדברים זו הזדמנות לייצר שיח פתוח בינכן כאמא ובת. יש,גם ספרים שניתן ללמוד יחד אני לא נעזרתי בספר..

אני אומר לך את האמת, אצלנו מגיל אפס יש שיח פתוח, ואנחנו דוסים דוסים.

אני לא רוצה לפרט פה כדי שלא יזהו, אבל אני ממש מאמינה בזה שאמא שמתייחסת לגוף כאל משהו בריא ולא סודי, יכולה להביא את הגישה הזו לכל בני הבית.

הפדים שלי לא מוסתרים, אומנם לא במקום שאורחים יראו, אבל כן גלויים לילדים. וזה על קצה המזלג ממש.

אני לא מסתירה דברים מהסוג הזה. מאמינה שלא צריך לשבת לשיחות יזומות שלא קשורות ליום יום, אלא גישה בריאה זו גישה שכמו שאת לא מספרת לבת שלך ביום בהיר אחד בבית קפה שיש הקב"ה ותרי"ג מצוות, ככה את לא צריכה לספר לה פתאום שיש לה גוף..

אני לא מגלה לה שיש לה גוף

ב''ה היא יודעת

אבל כמו שאת לא מלמדת את התינוק בן שנה לעשות גלגלון ..

וילדה בת 7 נגיד כן אפשר ללמד

גם לידע יש זמן בשל ומתאים להתפתחות ולבגרות

ובעיני לספר על מחזור בגיל 4 למשל זה ממש לא מתאים לשלב

זה לא להסתיר

זה לא לחשוף הכל מהכל מלכתחילה

כשילד שואל איך התינוק יוצא מהבטן או משהו כזה אז אני לא אומרת שהחסידה וכו

אני עונה בבטחון ופשטות לפי הגיל ..

אבל לא רואה שום סיבה לדבר עם ילדים בגן על מחזור ותחבושות

אני לא רוצה שםעם ראשונה שהיא תיתקל בזה יהיה בסופר בגיל 10 כשהיא נבוכה ממש.

אני רוצה שהיא תבין שזה משהו שכולן משתמשות בו ולא שילחשו לה את זה בבית ספר.

לא מתחילה לומר לה למה זה משמש ולמה וכמה. אבל היא חשופה לזה מגיל צעיר.

זה ההבדל בעיניי בין 'תמימות' שהיא חשאית

לבין תמימות של תפיסה של הנשיות כחלק ממכלול החיים הבריא. להבין שווסת זה פלא, ופדים זה כמו מברשת שיניים. זה לא משהו שמתביישים בו.

אני אומרת את זה אחרי שיש לי חברות שעם כמה ילדים בבית עוד קוראות לפדים שלהן 'טיטול' ומתבאסות על עצמן שזה מרגיש להן מגעיל.

זה בעיני בעייתי. וכואב. שאישה מסתכלת על הגוף שלה והוא מגעיל אותה. אני רוצה שהיא תחווה אותו כגוף בריא, שמח, נשי, טהור ולא משהו שיש להסתיר ולדחוף אותו במדף הכי מאחורה ולדבר עליו בגיל 10 לראשונה.

אבל זה שלי, אני יכולה להבין ממש שיש נשים שזה קשה להן החשיפה והן גדלו אחרת. אני יכולה לומר לך שגדלתי בבית כזה, ודוס ממש.

וכל האחיות והאחים שלי סופר דוסיים, שחלקם ממש שומרים עיניים, זה לא שזה מביא לפריצות. אבח זו בריאות הנפש בעיניי. 

זה תוצאה של 'איך' מנגישים

ובאיזה אופן ושדר..

ממש לא חושבת שזה קשור לדבר על תחבושות ומחזור בגיל 4-5

דוקא זה עלול להתפרש לא טוב כשאין בשלות

מספיקה בעיני להתחיל שיח הכנה מגילאי יסודי -כל אחת מתי שנכון לה -לקראת הנתבגרות..

שיחה עם רוגע נעימות בטחון וכנות

אין לזה קשר להדחקה או יחס מבוייש או לא חיובי לכל נושא הנשיות וגוף וכו

ואגב גדלתי בבית חילוני בכלל

ידעתי הכללל מהכל מגיל 3  בערך

ככה שאין לי שום קטע של בושה מהצד הדוסי כמו שתיארת

ובכל זאת גם איתי אמא שלי עדתה לי שיחת הכנה למחסןר.. אפילו שידעתי בגדול מה זה

ומה שהיה לי חשוב שם זה האיך..דיברה ממש בחיוביות ועשתה מסה חגיגה ולא משהו שלילי או מביך

ככה שבעיני אין צורך להסחף לחשיפה של העל מכל מגיל קטן ומספיק לדבר על זה באוח טובה כשמגיע הזמן 

ווסת זה החלק הכי פחות חשוב במחזור ובהתאמה בעיני אפשר להשאיר אותו לגיל מאוחר.

אבל החלקים החשובים כמו - איך הרחם מכינה את עצמה לקליטת היריון - בהחלט מתאימים לגילאים צעירים יותר.

למשל בגיל ארבע אני מסבירה שיש בגוף של האשה איבר שנקרא רחם, בתוכו גדלים ומתפתחים התינוקות, איפה הוא נמצא, מה הגודל שלו, איך הוא נמתח כמו בלון כשגדל בתוכו תינוק, איך הוא מתכווץ ודוחף את התינוק החוצה כשמגיע זמן הלידה, איפה נמצא הפתח שלו שדרכו יוצא התינוק.

את התהליך המחזורי של הרחם אני חושבת שמתאים ללמוד מגיל 7 בערך, תלוי בילד כמובן. אבל הדגש על היריון, לא על ווסת.

אפילו משומש.. זה יכול לקרותה..היא תרצה להבין מה זה. .. דברים כאלה יכולים לקרות, העניין זה לנרמל את זה ולומר שכשלאמא אין תינוק בבטן יוצא דם, לדוגמא, ובגיל מאוחר יותר להסביר על ביצית רחם וכו'.. ( בעיני סביב גיל 6-7 זה ממש סבבה) הגוף שלנו מדהים והלוואי ומישהוהיה מסביר לי את זה ככה, באמת. לי היה ספר בגיל 12 בערך ( לא מותאם לדתיים..) וזה הכל. לצערי..

אני לא מסתירה אותם כשאני יוצאת, הם הולכים לפח ושם אני עוטפת אותם.

וכשהיא אומרת איכס אני אומרת לה שזה פלא גדול! זה לא איכס. זה טוב ובריא, זה לא דם של פצע.

ושיש את זה לכל האמהות.

אם יש לך טיפים בנושא הזה, אשמח לשמוע.

הבת שלי רק בת שלוש. כרגע הפדים לא מוסתרים ולא גלויים, אבל ב"ה לא בשימוש כבר הרבה זמן.. אז אין התעסקות סביב זה.

הייתי שמחה לדעת מה את מספרת בגילאים האלו ובאיזה הקשרים..

לזה 'הטיטולים של אמא'

לא מאוד התכוונתי שייראו,אבל הם ראו

אני גם לא אספר לבת שלי על ווסת כרגע, אבל בהמשך בהחלט. ואני חושבת שבאמת בגיל ההתבגרות הדגש הוא על השינויים שהיא תעבור במה שקשטר אליה בכל התהליך נכון לעכשיו ולאעל ילודה, שזה פחות רלוונטי אבל גם צריך להיות מדובר כמובן

ואוספת לי טיפים וכיווני מחשבה

מתלבטת על האם לשלב ביום חווייתי ביננו

או בסיטואציה יותר יומיומית

יש לזה כיוונים לכאן ולכאן..

תודה ממש 

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

נוח להם להתעלם. אופי כזה

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אני מהצד השני,

גיסתי עוברת תקופה מאוד מורכבת עם הרבה בדיקות ואשפוזים חוזרים ונשנים.

אני בעצמי מתקשרת 'יחסית' הרבה להתעניין ולשמוע מה שלומה.

אני יודעת ששאר המשפחה פחות. אבל אני מבינה אותם.

גיסתי הזאת לא מתקשרת כמעט בחיים לאף אחת מהגיסות.

היא לא מתעניינת באחרים והיא גם לא משתפת על ההתמודדות שלה.

היא ובעלה בחיים לא משתתפים באירועים משפחתיים, תמיד מבריזים, לפעמים עם תירוצים, לפעמים אפילו לא טורחים לתרץ את עצמם.

פשוט לא מגיעים ולא עונים אח"כ לטלפונים.

פעם דיברתי איתה ואמרה לי מה כולם יודעים...

אמרתי לה שממש לא. אף אחד לא יודע.

כי אם היא לא מתקשרת לספר ולשתף אז לא יודעים.

חמותי לא משתפת וגם בעצמה הידע שלה די מוגבל, כי הם לא משתפים אותה.

אז הם מתמסכנים ומרגישים שכולם מתעלמים מהם

אבל סליחה הם די הביאו את זה על עצמם.

סליחה שנפלתי על השרשור שלך,

אם זה לא המצב אצלכם אז אני אמחק...

רק רציתי להאיר נקודת מבט קצת שונה מהצד השני.

בעיניי אם את רוצה שיתעניינו אז בכל פעם שאתם מאושפזים תכתבו בקבוצה המשפחתית,

אנחנו בבית חולים X עם Y.

Y מאוד ישמח לטלפונים וביקורים.

את תראי שפתאום יתקשרו אלייך וישלחו הודעות התעניינות.

פשוט תזמינו את זה ואל תהיו פסיביים.

תמיד מגיעים לכלאירוע,עם מתנה גדולה

תמיד נמצאים בכל זמן

תמיד עוזרים בכסף, בהלוואות באירוח,בשיחה ובתמיכה

אירית גיסה שבעלה היה בחול הרבה זמןעם כל הילדים

תביני איזה סוג אנחנו ולמה אנחנו כל כך פגועים מזה

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.

אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...

וזה מה שהוא

כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים

והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.

אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.

זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.

אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.

אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.

אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.

אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן

ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו

אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה

במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

עיסת נייר,

בצק משחק,

אוהל משמיכות בסלון,

להנביט קטניות ולעקוב אחרי זה,

לבנות מגדל הכי גבוה שאפשר מקפלות/לגו/מגנטים וכדו,

פקניק,

ללכת לגן משחקים שונה מהרגיל,

אמבטיה עם קצף/משחקים/צבעי ידיים, אם לובשים בגד ים ומשקפת אפשר למתג כבריכה.

בריכה קטנה אם יש.

צבעי גואש.

לשטוף רצפה ולהרטב תוך כדי,

להכין עוגיות/עוגה/חלות לשבת,

להכין לחם פרצוף לארוחת בוקר/ ערב (את שוטפת וחותכת ירקות, הילדים מסדרים בצורת פרצוף על פרוסה עם גבינה/טחינה וכדו)

להזמין חברים.

אני בגיל הזה לא הייתי בונה לוח חופש אלא אוספת רעיונות לעצמי ושולפת לפי מה שמתאים לי כל יום.

ולא חייב כל יום משהו, עדיף ללמוד להנות גם מסדר יום רגיל בלי משהו מיוחד.

את הלוחחופש הוא הביא מהגן שעשו להם כל יום ציור ביום שלו ולפי זה הם חיכו למחר..

יום מים, יום עוגיות, כאלה..

תודה!

פיקניק בפארק קרוב או גן משחקים או אפיחו במרפסת

להכין כדורי שוקולד

בר בצק/פלסטלינה

פארק מזרקות אם יש באזורכם

אוהל בבית- אם יש אוהל של טיולים שקל לפתוח זה הכי פשוט

ספר ילדים עם המחשה או יצירה בהקשר

שיפודי פירות

לק"י

פעילויות זולות אם יש דרך המועצה/ עיריה.

נגיד לפי צבעים ואז גם אם אין משהו מיוחד זה מיוחד שהיום היום אדום- אכלנו תפוח אדום, צבענו דף צביעה של דברים אדומים, הרכבנו פאזל עם כבאית בצבע אדום ובנינו מגדל אדום ממגנטים וכן הלאה...

יום אפיה - כובעי טבחים, סינר גדול (אפשר לקשור מטפחת ישנה). ללוש בצק יחד, לעקוב אחרי התפיחה ובסוף להכין פיצות או לחמניות.

יום שוקולד - מציירים קווי מתאר של תמונה על דף, שמים מעל נייר אפיה. ממיסים שוקולד לבן ושוקולד חום ומכניסים לשקיות זילוף. מזלפים עם החום על קווי המתאר וממלאים עם החום או הלבן. דרושה עמידות גבוהה לליכלוך

יום מים

יום חדי קרן - לגדול יש סרטונים שמראים קיפולי נייר של חדי קרן. להכין כתרים עם קרן ולהסתובב ככה. הכנו פנקקים והילדים קישטו כמו חד קרן. אפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה

לקחת סיפור ילדים וללמוד בעקבותיו. למשל שנה אחת לקחתי את איילת מטיילת - יום חיפושית, יום ציפורים, יום חילזון, יום צב וכו' בכל אחד מהימים עשינו יצירה קשורה ולמדנו על החיה. איפה היא חיה? מה היא אוכלת? מה שעות הפעילות? בנוסף ציירתי על קרטון ביצוע ילדה עם שמלה, הם צבעו. כל יום הם צבעו את החיה של אותו יום ושמנו סקוטצ'ים. בסוף היתה לכל ילד איילת עם סקוטצ'ים ואת כל החיות והם יכלו לשחק ולהמחיש את הסיפור.

לאפות עוגיות לחיילים

חפש את המטמון

מסיבת פיג'מות

אם צריך קונים חלקים משלך ורק את המנוע לוקחים מבית החולים

חבל ממש לקנות מראש

לק"י

נראה לי שרוב אנשים לא זקוקות לזה מיד אחרי הלידה.

בד"כ לא צריך מיד אחרי הלידה לשאוב, ואם כן- יש את של בית החולים.

אני חושבת ששווה לחכות שההנקה קצת מתבססת ואז יותר בהיר מה הצרכים ואיזו משאבה הכי מתאימה

לפעמים (אצלי נגיד ככה היה) הייתי צריכה לשאוב כדי להתחיל הנקה, להגביר ייצור חלב וזה. תכלס קניתי משאבה יום אחרי שהשתחררתי, הייתי רגועה יותר אם היתה לי לפני.

אז לא יודעת אם כדאי לקנות מראש כי אולי באמת לא תצטרכי אבל כן הייתי ממליצה לבדוק מאיפה נוח לך לקנות ואיזה סוג מומלץ לאישה צורך כדי לייעל אח''כ את הקניה. זה לפעמים יכול להיות לא פשוט להתעסק בזה אחרי לידה, תלוי במצב שלך, של התינוקי ושל מי שסביבך.

יש לי ידנית פשוטה פשוטה מאליאקספרס

ונוחה מאוד

גם השאיבה היא לא כמויות מטורפות זהמיותר לעיסוי פטמות אומגירןי להנקה בימים הראשונים

לבית כדאי חשמלית שנוחה לך לשאיבות לכמויות

לא בכל לידה צריך אבל קרה לי ב2 הלידות האחרונות שהייתי צריכה

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

זה באמת קשה. אבל אפשר נראלי להפריד ברמה כלשהי בין אבא לאמא.

מצד שני גם לא כזה משנה שזה קשה. אם זה מה יש, מה אפשר לעשות?

אין לנו איך לשנות את ההורים שלנו. יש לנו לבחור איך להתנהל מולם.

היא לא רוצה להתערב בינינו

ניסית להראות לאבא שאת נפגעת?

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

יש לי של בוש התלהבתי בהתחלה ממש אבל בקושי השתמשתי כי זה ככ לא יעיל השטיפה השימוש...

ואז קניתי מנדולינה וזה כ"כ פרקטי הרבה יותר!

גם בשימוש, באחסון, בניקוי במחיר

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך