עשיתי שיחה לבת שלי בגיל קצת יותר צעיר.

קניתי לה את הספר בואי ביתי, ישבתי איתה יחד, דיברנו על כל מיני הבטים של גיל ההתבגרות, הבאתי לה את הספר במתנה וקראנו אותו יחד

מתווך הכל בצורה נעימה וקלילה.

אני ישבתי עם הגדולה בבית קפה ודברנו, ואח"כ הבאתי לה את הספר שתוכל לקרוא.

בצורה נחמדה

איך וכמה לספר זה מאיד תלוי באופי שלה

אני חושבת שבגיל 10 אם עוד אין סימנים זה יותר להסביר את הבסיס כדי שתשמע ממך ולא מחברות או אם המחזור יפתיע היא לא תבהל.

אני בעד לדבר על גיל ההתבגרות על השינויים הרגשיים והגופניים גדילה .שיעור . פצעונים. ריח זיעה. חזה.. ואז לספר שיש עוד שינוי שקורה ולהסביר על המחזור אין צורך בגיל הזה לקשר להריון

היא מוזמנת לקרוא, ואת שם אם יש לה שאלות..

יצא לך לדבר איתה פעם על מחזור? רחם? אפשר להתחיל משם. אני אישית מגיל 5/6 מסבירה להן מאיפה יוצא התינוק, שיש חור מיוחד, ועל הרחם וכו'.. כל ילדה לפי ההתבגרות והסקרנות שלה

@קיווי 

בואי בתי - “בואי בתי” ספר הכנה לנערות צעירות לקראת ההתבגרות

הספר מאוד עוזר, מסדר את המידע בצורה ברורה

עם איורים חמודים וגם נשאר אצלה.. כך שמידי פעם היא יכולה לדפדף ולהזכר

יש קישור בחתימה

זה לא מוקדם נורא???

כל הילדים באזור גיל 6 שאני מכירה כולל מה שאני זוכרת מעצמי-

לא ממש חושבים על איך מגיעים ילדים לעולם.

לאמא יש תינוק בבטן ואז אמא הולכת לבית חולים ויש תינוק חדש.

מה כולל הסבר לילד כזה קטן...

לדעתי מספיק להגיד שהתינוק בבטן של אמא ובבית חולים הרופא יעזור לו לצאת.

בלי פירוט...

אנחנו דיברנו על רמת הסקרנות.... לפחות אני

את מה שאני רוצה שידעו ואיך

ולא רק ללכת לפי האם זה מסקרן אותם או לא.

לדעתי אם ילד ידע על איך הגוף עובד, ממה מורכב, וכו' אז זה יהיה לו אי שם בתודעה ולא יסקרן באופן מיוחד בהמשך.

וגם תהיה לו תשתית של הסתכלות בריאה וישרה ולא דברים מעורפלים.

כמו שחשוב לי שידע שיש לאדם לב או ריאות או מערכת עיכול חשוב לי שילד ידע שתינוק גדל ברחם.

ברור שיש דברים שהם עדינים ואישיים ופחות מתאים לכל גיל. ושהם מעבר לתפיסה של ילד קטן. אבל יש דברים שהגיוני ללמד ילד בצורה פשוטה

לפעמים השאלות של הילד הם כלי בשבילנו לדעת כמה ומה להסביר.

כי הרי כשילד מגיע עם שאלה מסויימת לםעמים זה בראש שלנו יכול להישמע מבהיל ומה נסביר ואז,כששואלים את הילד למה הוא התכוון ובאיזה הקשר אנחנו פתאום מגלים שמה שמעניין אותו זה לא ההסבר שהיה לנו בראש אלא משהו הרבה יותר פשוט. אני ממש רואה את זה אצלי באוםן עיקבי לא פעם ולא פעמיים הילדים שאלו אותי משהו ואני הייתי בראש של להסביר עכשיו משהו ואז,כשהתחלתי להסביר ראיתי שזה לא מה שהם רצו לדעת בכלל וכשבעררתי למה התכוונו ודייקנו את השאלה פתאום ההסבר היה שונה לחלוטין. לדוגמא ילד ראה ספר מחזור ובא לשאול מה זה מחזור.אני היתי בטוחה ששואל על ווסת מסתבר בכלל התכוון לספר מחזור..

ולאו דווקא בוקר מיוחד ורישמי

פעם אחת לדבר על זה שהיא כבר מתחילנ להיות קצת גדולה ושזה מוזר אבל בסוף בסוף היא תיראה כמו אשה. מה הסימנים של הגדילה (כמו חזה, זיעה, שיער וכו'). לפעמים צריך לחזור על זה יוצר מפעם אחת... שיקלט...

פעם אחרת לדאוג שתראה תחבושת ולהגיד שזה משמש כשמתבגרים ומקבלים מחזור וכו'.

אם יוצא לראות אשה בהריון, או תמונות שלכם באלבום מההריון אז להזכיר שלבנות יש רחם, נרתיק וכו'

פעם אחרת לספר על הביציות וכו'

כל פעם לטפטף עוד קצת שלא יהיה עומס

ולקרוא יחד בבואי ביתי זה רעיון טוב

אני זוכרת את ההתרגשות והתחושה שאנחנו 'גדולות' ויש לנו סוד של גדולים כשסיפרו לנו על זה. 

את ממש צודקת שאת לא רוצה להעמיס מידע, לדעתי על כל השינויים תספרי כשתראי אותם, החזה לא גדל ביום אחד... רק המחזור מגיע פתאום אז עליו כדאי להכין מראש. 

בפשטות, פעם בחודש יש לנשים דימום, להראות לה תחבושת ואיך שמים את זה על התחתון. אפשר להסביר שהדם יוצא מהרחם וזה מראה שבעזרת ה' כשהיא תתחתן היא תוכל ללדת ילדים (בעיני זה מוסיף משהו מרגש למחזור ואיזה ציפיה מתוקה או שמחה כשהוא מגיע). להסביר לה שזה קורה לכל הבנות כשהן גדלות ושאם היא תראה דם אז שתבוא לספר לך ותעזרי לה.

על החזה שגדל, ריח, שיעור וכו' תספרי לה כשהשינוי יתחיל לקרות. ככה נראה לי...

כשמוכנים קצת מראש אז זה הרבה פחות מפחיד או מרתיע.

לא בהגזמה אבל צריך שתדע קצת. גם חברות לפעמים מדברות ועדיף שתשדע מידע מהימן...

וגם אם יתחיל לה והיא לא תספר לך? ותנסה לגזור לבד? או תלחץ? צריך לקחת בחשבון שיכולה להיות אפשרות כזאת...

אני אישית לא חושבת שסיפרו לי מראש על השיעור וזה היה בסדר גמור. אבל את צודקת אולי כדאי לדבר גם על זה...

וגם על עוד הרבה דברים אחרים.

היום אנחנו בדור אחר...

להגיד שיהיה לה דימום כל חודש ואיך שמים תחבושת..

אני עוד לא בשלב, אבל מתקרב בצעדים ענק וכן מתחילה לחשוב איך אנחנו עושים את התהליך...אבל מנסה לחשוב מה היה עוזר לי (אמא שלי ניסתה לעשות את זה טוב, אבל הפער בין הדורות עשה את זה קצת לא נעים..ודיברו איתי רק על מחזור..), ונראה לי שהיה לי יותר נעים לשמוע על השינויים שאני הולכת לעבור כחלק מהגדילה שלי, כמו שהפכתי מתינוקת לילדה, עכשיו מילדה אני הופכת לנערה ובהמשך לאישה - התהליך הזה גורם גם לשינויים בגוף, כמובן לפרט אותם..ויכול להיות שיהיה לא נעים עם חלקם..אבל כמובן שאמא פה בעזרת ה' לכל שאלה או לכל דבר אחר שמעסיק אותה בנושא (ובכללי, לא רק בנושא הזה😉)

זוכרת על עצמי שאותי לא כ''כ עודדה המחשבה שזה אומר שאוכל ללדת ילדים בהמשך...

זה בכלל לא משהו שהיה בתחומי העניין שלי, זה לא דיבר אליי. זוכרת שסבלתי מהדימום..זה כאב, זה היה מלכלך..ולקח לי הרבה זמן לדעת להתמודד עם זה נכון מבחינה טכנית, שלא אתלכלך, שלא ישימו לב וכו'.

עם הבת שלי שיחה אישית, היא בת 8.

הרגשתי שזורם אליה מידע מהחברות ורציתי ליציר לה מקום בטוח למידע.

וגם הייתי בסדנא של אפרת וקסלר שהיא ממש הפיחה בי ביטחון וידע מקצועי שזה נכון מגיל קטן להכיר לעומק את איברי הרביה הנקביים (וגם הזכריים רק שלבנים זה מאוד פשוט)

בקיצור עשיתי איתה זמן אישי, אמרתי לה שאני רוצה לספר לה על האיברי הרביה של האישה והסברתי כל מושג ומושג ועצרתי לשאלות שלה... התחלנו מזה שיש איברים פנימיים כמו כליות לב מעיים שאנחנו לא רואים אבל הם סופר חשובים לגוף ואז עברתי לאיבריי הרבייה ונעזרתי באיורים בספר של @קיווי "בואי ביתי פלוס" והיא מה זה נהנתה ללמוד ושאלה המון שאלות. ומאוווווד עניין אותה איך תינוק מגיע לרחם ובעיקר איך נולד ועניתי לה. ויום אחכ המשכנו והסברתי לה מה קורה כשלא קורה המפגש בין הזרע לביצית (זה הסברתי ממש ביום הראשון אבל בצורה הכי פשטנית כדי לא להעמיס) ואז רירית הרחם נושרת וזה יוצא דרך הנרתיק/פות כמו שהבינה שזה הפתח ללידה...

והסברתי שזה יקרה מתישהו כי הגוף מתכונן להמשך החיים... לא זוכרת מילה במילה אבל בעיקרון לשם כיוונתי... 

אמרתי לילדה שהערב אני רוצה שנשב ונדבר שיחה מיוחדת, "שיחת בנות". ישבתי איתה (כל אחת מהבנות בזמנה..) והסברתי לה. שהיא כבר לא ילדה קטנה, והיא כבר מתקרבת לגיל שבו יהא תהיה נערה, ויש כל מיני דברים שקורים בגוף בגיל הזה, שהופך את הילדה לנערה ואחר לאישה. שאלתי אותה אם היא כבר מרגישה שינויים בגוף- שיער בערווה ובבית השחי, קצת חצ'קונים.. לפעמים הפטמות כואבות בגלל שהשדיים מתחילות לצמוח) אמרתי שעד עכשיו היא למדה להכיר את הגוף שלה די טוב, והיום נכיר עוד חלקים בגוף, פנימיים, שעד עכשיו היא לא הכירה, ושבתהליך ההתפתחות והתתבגרות שלה, הם "מתעוררים" והופכים להיות חשובים עבורה בתור נערה ואישה. 

ציירתי לה על דף את צורת הרחם. זה מוכר לבנות כי בסופו של דבר הן רואות אותנו בהריון... הראיתי לה מה גודל הרחם שלה ואיפה הוא ממוקם פחות או יותר. הסברתי שכמובן בזמן הריון הרחם גדל משמעותית, אבל עוד יגיע הזמן לזה ועכשיו נדבר על מה שקשור אליה. הסברתי וציירתי על החצוצרות, על השחלות והביציות, ומתוך זה הגעתי להסביר על הוסת והמחזור. מה בדיוק קורה. מה קורה שיש זרע שפוגש את הביצית ומה קורה כשאין זרע שפוגש אותה. (ואם היא שואלת איך הזרע מגיע לשם, זה בדיוק הזמן להסביר בפשטות ובענייניות...ואם לא, אז תסמכי עליה שהיא חושבת על זה ואם תשמרי על אווירה נינוחה וענינית סביב הנושא אז השאלה תגיע מתישהו..).

סיפרתי מה מרגישים, הראיתי לה תחבושת והסברתי לה איך משתמשים ואפילו אפשר להניח לה בתיק כמה תחבושות, למקרה שזה יגיע לראשונה כשהיא בבי"ס. 

כמובן נתתי לה לשאול שאלות, וגם בימים שאח"כ עניתי על שאלות. 

אני ממליצה ממש, בכיתה ו או ז ללכת בתור קבוצה ל"מכון פעימה" ברמות שפירא שבבית מאיר. הבנות מקבלות שם הסברים יפים ומקסימים שנותנים עומק מאוד יפה וחוויתי לכל נושא הנשיות סביב המחזור.  

אישית פחות מתחבר לי המפגש והשיחה הרשמית

הייתי יוצרת רגעים קצרים של שיח, מתעניינת מה היא כבר יודעת על זה.

מכינה ערכה מסודרת עם ציוד שנדרש בהתבגרות כמו דאורדורט, סכין גילוח/שעווה וכו' וציוד בעת ווסת וכדאי מסוגים שונים שהיא תנסה ותחליט מה נוח לה. בכל אופן להניח לה בחדר ולהגיד לה שכשהיא מוכנה תשבו יחד ותדברו על זה כך שזה יבוא ממנה.

אני מאוד אוהבת איך שעינת לב ושלומית מנדלבאום מעבירות את זה גם בפן הפיזי וגם הנפשי, יש להם תוכן איך להעביר את המידע מאם לבת

כשהייתי לקראת לידה וידעתי שיש מצב שתחשף לתחבושות וכאלו וגם היו כבר בנות בכיתה שלה שקיבלו מחזור ופשוט הסברתי לה בהכי פשוט שיש על מחזוריות בכללי ואז על הגוף שלנו והאברים ובינהם גם אברי הרביה.

עשיתי את זה בהדרגה ןכל פעם כשהרגשתי שבשלה הוספתי עוד פרט וגם אמרתי לה שכל מה שהיא רוצה היא יכולה תמיד לשאול ואני אסביר לה. הראתי חה פדים וקניצי חה גם כן למרות שידעתי שהיא לא בכיוון של לקבל. והסברתי לה מה עושים ואיך משתמשים ממש הכל. היא אכן באה ושאלה אותי דברים כי בנות התחילו לדבר בינהן וחלק דברים היא לא הבינה או שהפחידו אותה בקיצור בעיני מעבר להסבר היבש של הדברים זו הזדמנות לייצר שיח פתוח בינכן כאמא ובת. יש,גם ספרים שניתן ללמוד יחד אני לא נעזרתי בספר..

אני אומר לך את האמת, אצלנו מגיל אפס יש שיח פתוח, ואנחנו דוסים דוסים.

אני לא רוצה לפרט פה כדי שלא יזהו, אבל אני ממש מאמינה בזה שאמא שמתייחסת לגוף כאל משהו בריא ולא סודי, יכולה להביא את הגישה הזו לכל בני הבית.

הפדים שלי לא מוסתרים, אומנם לא במקום שאורחים יראו, אבל כן גלויים לילדים. וזה על קצה המזלג ממש.

אני לא מסתירה דברים מהסוג הזה. מאמינה שלא צריך לשבת לשיחות יזומות שלא קשורות ליום יום, אלא גישה בריאה זו גישה שכמו שאת לא מספרת לבת שלך ביום בהיר אחד בבית קפה שיש הקב"ה ותרי"ג מצוות, ככה את לא צריכה לספר לה פתאום שיש לה גוף..

אני לא מגלה לה שיש לה גוף

ב''ה היא יודעת

אבל כמו שאת לא מלמדת את התינוק בן שנה לעשות גלגלון ..

וילדה בת 7 נגיד כן אפשר ללמד

גם לידע יש זמן בשל ומתאים להתפתחות ולבגרות

ובעיני לספר על מחזור בגיל 4 למשל זה ממש לא מתאים לשלב

זה לא להסתיר

זה לא לחשוף הכל מהכל מלכתחילה

כשילד שואל איך התינוק יוצא מהבטן או משהו כזה אז אני לא אומרת שהחסידה וכו

אני עונה בבטחון ופשטות לפי הגיל ..

אבל לא רואה שום סיבה לדבר עם ילדים בגן על מחזור ותחבושות

אני לא רוצה שםעם ראשונה שהיא תיתקל בזה יהיה בסופר בגיל 10 כשהיא נבוכה ממש.

אני רוצה שהיא תבין שזה משהו שכולן משתמשות בו ולא שילחשו לה את זה בבית ספר.

לא מתחילה לומר לה למה זה משמש ולמה וכמה. אבל היא חשופה לזה מגיל צעיר.

זה ההבדל בעיניי בין 'תמימות' שהיא חשאית

לבין תמימות של תפיסה של הנשיות כחלק ממכלול החיים הבריא. להבין שווסת זה פלא, ופדים זה כמו מברשת שיניים. זה לא משהו שמתביישים בו.

אני אומרת את זה אחרי שיש לי חברות שעם כמה ילדים בבית עוד קוראות לפדים שלהן 'טיטול' ומתבאסות על עצמן שזה מרגיש להן מגעיל.

זה בעיני בעייתי. וכואב. שאישה מסתכלת על הגוף שלה והוא מגעיל אותה. אני רוצה שהיא תחווה אותו כגוף בריא, שמח, נשי, טהור ולא משהו שיש להסתיר ולדחוף אותו במדף הכי מאחורה ולדבר עליו בגיל 10 לראשונה.

אבל זה שלי, אני יכולה להבין ממש שיש נשים שזה קשה להן החשיפה והן גדלו אחרת. אני יכולה לומר לך שגדלתי בבית כזה, ודוס ממש.

וכל האחיות והאחים שלי סופר דוסיים, שחלקם ממש שומרים עיניים, זה לא שזה מביא לפריצות. אבח זו בריאות הנפש בעיניי. 

זה תוצאה של 'איך' מנגישים

ובאיזה אופן ושדר..

ממש לא חושבת שזה קשור לדבר על תחבושות ומחזור בגיל 4-5

דוקא זה עלול להתפרש לא טוב כשאין בשלות

מספיקה בעיני להתחיל שיח הכנה מגילאי יסודי -כל אחת מתי שנכון לה -לקראת הנתבגרות..

שיחה עם רוגע נעימות בטחון וכנות

אין לזה קשר להדחקה או יחס מבוייש או לא חיובי לכל נושא הנשיות וגוף וכו

ואגב גדלתי בבית חילוני בכלל

ידעתי הכללל מהכל מגיל 3  בערך

ככה שאין לי שום קטע של בושה מהצד הדוסי כמו שתיארת

ובכל זאת גם איתי אמא שלי עדתה לי שיחת הכנה למחסןר.. אפילו שידעתי בגדול מה זה

ומה שהיה לי חשוב שם זה האיך..דיברה ממש בחיוביות ועשתה מסה חגיגה ולא משהו שלילי או מביך

ככה שבעיני אין צורך להסחף לחשיפה של העל מכל מגיל קטן ומספיק לדבר על זה באוח טובה כשמגיע הזמן 

ווסת זה החלק הכי פחות חשוב במחזור ובהתאמה בעיני אפשר להשאיר אותו לגיל מאוחר.

אבל החלקים החשובים כמו - איך הרחם מכינה את עצמה לקליטת היריון - בהחלט מתאימים לגילאים צעירים יותר.

למשל בגיל ארבע אני מסבירה שיש בגוף של האשה איבר שנקרא רחם, בתוכו גדלים ומתפתחים התינוקות, איפה הוא נמצא, מה הגודל שלו, איך הוא נמתח כמו בלון כשגדל בתוכו תינוק, איך הוא מתכווץ ודוחף את התינוק החוצה כשמגיע זמן הלידה, איפה נמצא הפתח שלו שדרכו יוצא התינוק.

את התהליך המחזורי של הרחם אני חושבת שמתאים ללמוד מגיל 7 בערך, תלוי בילד כמובן. אבל הדגש על היריון, לא על ווסת.

אפילו משומש.. זה יכול לקרותה..היא תרצה להבין מה זה. .. דברים כאלה יכולים לקרות, העניין זה לנרמל את זה ולומר שכשלאמא אין תינוק בבטן יוצא דם, לדוגמא, ובגיל מאוחר יותר להסביר על ביצית רחם וכו'.. ( בעיני סביב גיל 6-7 זה ממש סבבה) הגוף שלנו מדהים והלוואי ומישהוהיה מסביר לי את זה ככה, באמת. לי היה ספר בגיל 12 בערך ( לא מותאם לדתיים..) וזה הכל. לצערי..

אני לא מסתירה אותם כשאני יוצאת, הם הולכים לפח ושם אני עוטפת אותם.

וכשהיא אומרת איכס אני אומרת לה שזה פלא גדול! זה לא איכס. זה טוב ובריא, זה לא דם של פצע.

ושיש את זה לכל האמהות.

אם יש לך טיפים בנושא הזה, אשמח לשמוע.

הבת שלי רק בת שלוש. כרגע הפדים לא מוסתרים ולא גלויים, אבל ב"ה לא בשימוש כבר הרבה זמן.. אז אין התעסקות סביב זה.

הייתי שמחה לדעת מה את מספרת בגילאים האלו ובאיזה הקשרים..

לזה 'הטיטולים של אמא'

לא מאוד התכוונתי שייראו,אבל הם ראו

אני גם לא אספר לבת שלי על ווסת כרגע, אבל בהמשך בהחלט. ואני חושבת שבאמת בגיל ההתבגרות הדגש הוא על השינויים שהיא תעבור במה שקשטר אליה בכל התהליך נכון לעכשיו ולאעל ילודה, שזה פחות רלוונטי אבל גם צריך להיות מדובר כמובן

ואוספת לי טיפים וכיווני מחשבה

מתלבטת על האם לשלב ביום חווייתי ביננו

או בסיטואציה יותר יומיומית

יש לזה כיוונים לכאן ולכאן..

תודה ממש 

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.

יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

שהמראה תופס יותר מקום מהבריאות. זה ממש לא נכון לדעתי.

אין קטע להשמין בכוונה ולגרום לעצמך סיכון למחלות שה' ישמור רק בגלל שאת חושבת שזה יותר יפה.

עדיף להיות מכוער ובריא... עם זה כולם יסכימו לדעתי.

נגזרת מהעניין הבריאותי ומהעניין שלהיות שמן זה קשה פיזית ולא נוח

וגם בלי קשר לעניין חברתי

מראה חטוב יפה יותר ממראה לא חטוב

זה צורה טבעית של הגוף

הבגדים יושבים על גוף כזה הרבה יותר טוב

אי אפשר להתעלם מכל הצדדים האחרים ולהתרכז רק בעניין טעם/ חברתי

זה לטמון את הראש בחול

והיום יודעים שההיפך הוא נכון.

נראה לי שהביולוגיה שלנו גורמת לנו להמשך לבריא יותר (בשביל הצאצאים) ומשם זה מתרחב למושג היופי באופן כללי.

על השמנת יתר ולא על השמנה מרזון קיצוני לנורמה, מכירה מישהי שהיתה רוצה להיות שמנה, אפילו מאוד? (חוץ ממני אבל את לא מכירה אותי...)

לכאןרה זה לא פחות יפה באופן מוחלט ואם לא היו מכניסים לנו לראש שזה פחות יפה זה לא היה חיסרון, היו כאלה שאוהבים ככה וכאלה שאוהבים אחרת וזהו.

יש דברים קיצוניים כמו למשל פנים מלאות פצעים שבאמת רובינו המוחלט לא היה חושב שזה יפה בלי קשר לנורמה חברתית אבל רזון, גובה, צבע עור וכד' אלה דברים שאמורים להיות תלויים בעיקר בטעם אישי

מוטרדת מזה שהבת שלי רזה מדי. כי היא נראית חיוורת וזה בטח חוסרים כלשהם... מאז ומעולם היא רזה, אמנם, אבל זה לא אומר שזה לא מטריד. וצריך גם לשים לב שהיא באמת אוכלת אוכל מזין ובריא כדי שתרגיש טוב.

אני בכלל חושבת שלא צריך להתעסק בשמנה או לא, אלא בריאה או לא. לשים לב איזה אוכל אנחנו נותנים להם בארוחות ומה מתוך זה הם באמת אוכלים...

יש גם שמנים וגם רזים שיש להם כולסטרול גבוה למשל...כך שלא תמיד הגודל אומר.

הסיכוי לכל מיני מחלות יורד.

כשילד הוא שמן סיכוי גדול שיגדל לנער שמן ואז למבוגר שמן.

אותי אישית זה היה מפחיד לדעת שאחד הבנים שלי יצטרך להתמודד עם מה שאני מתמודדת.

בכל מקרה. אנחנו יכולות לחנך את הילדים שלנו מפה עד הודעה חדשה. בסוף הם גדלים בעולם הילדים והנערים. ושם יש ילדים רעים מאד.

אז לא כולם יוכלו לעמוד מנגד מול הצקות ובריונות.

אני עד היום סוחבת איתי משקעים מאד קשים של נערות שהיו משפילות אותי עד עפר!

ואני לא מוחלת ולא סולחת. גם אם הן יבקשו סליחה - והן לא. כנראה.

אז וואלה אני שמחה שהילדים שלי רזים (אם כי אחד מהם רזה מדי לטעמי, אבל מאמינה שיעבור לו בגיל ההתבגרות עם פיתוח הגוף ומה שלא יהיה שהם מתלהבים ממנו) מעדיפה שיהיו רזים מאשר שמנים.

בעיקר בריאותית אבל חד משמעית גם חיצונית.

את מתכוונת מבחינה בריאותית/חברתית/מראה?

יכול להיות שאם היית אוהבת את המראה שלך ההצקות לא היו ככ קשות לך, למרות שזה באמת פחות נכון כשמדובר בילדים, חיבוק לך, זאת באמת חןויה קשה

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור