בקלות ובידיים מלאות בעז"ה.

קראתי אותך והזדהתי עם הקטע של החטטנות.

אחת מאחיותי עברה המון טיפולים עד שב"ה נכנסה להריון , במשך תקופה ארוכה חברותיה ובני משפחה ניסו לבדוק דרכי את המצב.

עד שבאחת הפעמים הגבתי למישהי ואמרתי לה, קחי את המס' שלה ותתקשרי לשאול אותה....

ריבונו של עולם ,בואו, תגידו, תישנו יותר טוב בלילה אם תדעו "אצל מי הבעיה".

אנא, לכל הסקרנים, תפנימו-תתעסקו בעיניינים שלכם.

ולגבייך, מבינה אותך מאוד, גם אחותי לא סיפרה ולא שיתפה אף אחד מלבד ההורים  ומישהו שיכל לעזור לה בדברים נצרכים.

את צריכה להיות חזקה עם עצמך והחלטית.

לא חייבת להגיב איפה היית עד עכשיו בלעדכן על ההריון.

אנשים עם טקט מבינים את הרצון בלשמור על הברכה.

שתשרה הברכה בעז"ה תמיד.

אמנם בדרך כלל לא הגעתי לשלב מאוחר כזה

אבל תמיד תמיד -שה לי לספר על הריונות ודוחה את זה מאוד, כמה שיכולה. ותמיד השיתוף בהריון מלווה בהתנצלות שלא סיפרתי קודם..

אבל מהניסיון שלי בסוף ההסתרה גובה מחיר, והרבה יותר כיף ונעים כשיודעים, זה משחרר כל כך..

במיוחד שאוהבים איתכם ומחכים איתכם.

מציעה לך לשבת עם עצמך לחשוב למה בעצם לא לספר כבר(מה ישתנה עוד חודש למשל) לנשום עמוק ולעשות את הצעד הזה

ותאמיני לי כולם כל כך ישמחו אין לך מה לחשוש

את לא חייבת לענות לשאלות שאת לא מעוניינת

איזה כיף להיות אחרי

אבל כבר כמה פעמים ברגע אחרון מתחרטת ושוב מתכנסת בעצמי.

כל פעם בגלל משהו אחר שגורם לי לרדת מהעניין- פתאום לא הרגשתי תנועות שעתיים וכבר לא היה לי מצב רוח לכלום או כל דבר כזה.

יש הרבה חרדות אבל אין ספק שאין לי ברירה ובסוף אצטרך להתגבר על זה

(דומה לשלך)

וכשהיא הייתה בהיריון איתו - היא לא אמרה לי אף פעם בצורה ישירה שהיא בהיריון. ואנחנו חברות טובות מאוד (נפגשנו פנים מול פנים רק פעם אחת במהלך ההיריון, די בתחילתו). היא פשוט לא הייתה מסוגלת. גם ההיריון עצמו היה בסיכון גבוה מאוד, והיה חשש גדול מאוד שהוא לא ישרוד.

והבנתי אותה לגמרי. ניחשתי, כמובן, אבל לא אמרתי לה כלום. רק אמרתי לה שאני מתפללת עליה וניסיתי לעזור לה בכל מיני דברים טכניים.

אני לא יודעת מה בדיוק היא אמרה למשפחה. אני משערת שהיא אמרה רק להורים, והם אלה שהעבירו בסוד את הידיעה - פלוס הבקשה לתפילות - לאחים שלהם.

בכל אופן, את ממש לא חריגה וקיצונית. זה מאוד מובן מול מה שעברת.

אני כן חושבת שאת ההורים כדאי לשתף, ולבקש שלא יפיצו את זה כבשורה משמחת עד שהלידה תעבור בשלום ובידיים מלאות בע"ה.

מתפללת איתך!

ממש מעריכה אותך על הרגישות למרות שניחשת נכון.

סך הכל נראה לי שאני גם מחפשת איזושהי רגישות כזאת ובגלל שלא קיבלתי אותה במסע להריון מהסביבה הקרובה, אני מאוד חוששת.

וגם החרדות על ההריון הזה עושות את זה ליותר קשה.

מניחה שבסוף נמצא את הכוחות, המילים והזמן המתאים לנו לשתף (והלוואי שזה יתקבל בהבנה).

תודה

כ"כ מרגש ב"ה!

קודם כל משתפת אותך שאני גם ציפיתי כמה שנים ולבסוף סיפרתי רק בחודש חמישי ועדיין היה לי קשה.

אמא שלי היא מישהי שאני אחשוב יותר מפעמיים מה ואיך להגיד. לחמותי סיפרנו אח"כ אבל היא ממש לחצה לספר לכל המשפחה בטענה שכולם התפללו עלינו ועכשיו צריך לשתף אותם.... למרות שזאת לא התחייבות ובעיניי לא קשור.

מה החשש מלספר? יש נקודות מסוימות שמונעות ממך?

חוץ מהשאלות במהלך כל התקופה שבאמת אין לי מה לומר עליהן.... 

החשש כנראה נובע מזה שלא הייתה שום רגישות במסע שלנו להריון. וגם הייתי רוצה לשתף קודם מעגל קרוב ורק אחרי הלידה בעז"ה את השאר. וזה בעייתי.  נגיד, אמא שלי בטוח מאוד תשמח ומתפללת עלינו אין ספק אבל מאוד קשה לי לשתף אותה במשהו אישי/פרטי.

גם אם אני ממש ממש מבקשת לשמור את זה כרגע בינינו- היא ישר מספרת לכולם. ככה תמיד. דברים הכי אישיים בעולם, ישר כל העולם יודע.

בסוף לא תהיה ברירה וברור שנצטרך לעשות את זה...

זה מצב ממש רגיש ואני ממש מבינה את הצורך לשמור את זה לעצמך.

אם היא מספרת לכולם זה באמת קצת בעייתי, אין לי כ"כ מה להציע,מקווה שתמצאי פיתרון טוב💝

אל תרגישי לא לגיטימית!! זכותך המלאה אפילו לספר רק אחרי הלידה.. מבינה אותך ממש כי גם לי קשה לספר אפילו לעצמי שאני בהריון.. מה שכן, להסתיר עד שבוע כזה- לא הצלחתי להסתיר אף פעם (עולים עלי כל החטטנים כבר בשבוע 7) אז סחטיין עלייך שהצלחת בכלל להסתיר עד עכשיו.. לדעתי כן כדאי לספר לפחות לאהובים שלך ולפחות להורים הם רק ישמחו בשמחתך ואת תשמחי אותם מאוד אז תהני מלהתרגש ביחד!!  

תודה יקירה ❤️

הרגשתי פתאום ממש גאה בעצמי שהצלחתי להסתיר עד עכשיו חחח אבל זה נטו בגלל שאני לובשת בגדים סופר רחבים (וגם חורף אז איכשהו קל יותר)

שבת שלום

כמה רציתי לשתף פה בפורום כשהייתי בהריון וכל פעם היה לי פחד מטופש כזה שאם אני אכתוב "אני בהריון" זה ייגמר חלילה

בסוף סחבתי ככה עד הלידה

ולמשפחה כל פעם הייתי מרגיעה את עצי בכח שהכל בסדר

איך הצלחת לשמור על זה עד כל כך מאוחר?

כבר נגמרו לי התירוצים להבריז מכל אירוע

לא סיםרתי למשפחה אחרי הלידה נראלךךך

סיפרתי, בשלב שהרגיש לי נכון, חודש רביעי כזה.

אפחד לא הרים גבה למה לא סיפרתי עד עכשיו.

זה לא מספיק ברור שלא נקלטנו בליל החתונה???

אל תפחדי מתגובה של אף אחד את לא חייבת לרצות אותם שסיפרת בזמן שהם חשבו שנכון.. למה לא סיפרתם קודם כי ככה התאים לנו

יש קטע שכשאתם זוג צעיר מאוד מפחדים ומחשבנים תשתחררי את לא חייבת דין וחשבון לאף אחד

אצלינו במשפחה אין אישיו עם להודיע בדכ אף אחת לא מודיעה בשלב מסויים רואים ואני חופשי גם נדחפת לאחיות שלי לרחם ושואלת אם הן בהריון כי אנחנו בקירבה מקסימום והן גם יעשו ככה אם יחשדו אמהמהמ יש 2 אחיות שאני לא שואלת בחיים אחות אחת שלוקח לה המון שנים להכנס להריון (יש לה כבר ב"ה אבל אחרי המתנה לא פשוטה) ועוד אחות שמשמינה בבטן ואני לא רוצה שתחשוב שהשמינה

מהצד של בעלי בדיוק ההפך אבוייייי אם לא אומרים אבוייי חחחחחח אז בעלי מספר מתי שבא לו...פעם סיפרנו בחודש 5 עשו פרצוף חמוץ ונחשי מה? עבר להם;)

אין לי כל כך מה עוד להסביר לכולם.

אז אצלי זה כמו במשפחה של בעלך חח אבל כנראה שיעבור להם גם

אני ממש מופתעת שהאחיות במשפחה שלך פשוט שואלות כשרואים 🙈 מלחיץ שלפעמים טיפה משמינים או סתם זווית לא טובה ואפשר לטעות

כל הכבוד לכן על הפתיחות והקירבה הזו

לגבי הלשאול במשפחה שלי כולנו חוץ מאחות אחת ממש ממש רזות אז ...מאוד קל להבין אין אצלינו מצב שלמישי יש בטן בלי סיבה

רק כשהתינוק יוולד חח..וזה על אף שלא חששתי לעובר , פשוט לא התחשק לי, רציתי את זה פרטי לגמרי.

אז מבינה את התחושות שאת "חריגה" ככה גם אני הרגשתי. בסוף סיפרתי בחודש 5 רק כי כבר התחילו לראות , בהודעה בואטס אפ עם תמונה , התגובה הראשונה שקיבלתי "ככה את מספרת?? מזל טובב.."

לא התאים להם..אבל לי כן וזה מה יש.

הקלה לא לנסות להסתיר יותר..מרגע שאת חוששת שכבר רואים זה לדעתי רק יקשה עלייך להמשיך לנסות להסתיר...

יואו גם אני רציתי רק אחרי לידה. זה מה שנעשה עם קרובי משפחה רחוקים יותר (למרות כשמספרים למישהו אחד אז כולם יודעים).

לדעתי זה בדיוק מה שנענה לשאלות למה לא ספרנו לפני- שפשוט התאים לנו לספר בשלב זה וזהו.

בהחלט מתחילים לראות ורק בגלל זה בכלל שוקלת לשתף

לק"י

בגיל 3 אפשר יותר להסביר שזו צפירה אחרת, לא אזעקה.

זה גם נשמע טיפה אחרת (למרות שבחג יצא לי לשמוע אזעקה במקום אחר, וזה באמת היה דומה יותר לצפירה).

לגיל שנתיים הייתי גם מסבירה. ואומרת תוך כדי שזו לא אזעקה. לא יודעת מה יבין, אבל לא יזיק.

אם יש ילדים שעלולים לפחד, אז אולי לשים להם מוזיקה בקול או משהו שיסיח את דעתם.

ותודה שהזכרת לי לדבר על זה עם הילדים שלי. למרות שבטח יסבירו להם בגן.

אנחנו אמרנו שזה שופר כדי שכולם יחשבו על אנשים שהם מתגעגעים אליהם, וזה נשמע שונה מאזעקה, והסברנו קצת את ההבדל בצליל.

כל פעם לפני צפירה תזכרנו אותם

ואפילו להשמיע מיוטיוב.

בגדול, אזעקה היא עולה יורדת, וצפירה צליל אחיד, אז אפשר עם היד להמחיש את ההבדל (הרי כשהילדים מחקים אזעקות הם יודעים לעשות את זה מצוין)

ולשחק ב'מה שומעים עכשיו?', או ב'בא נעשה צליל של אזעקה/צפירה'.

אני הייתי נכנסת כדי לא לבלבל אותו.  

בפועל כנראה שאשים מוזיקה או הסחת דעת עם משהו מרעיש אחר.

לא רוצה ליצור אצלו התלבטות לפי סוג הצפירה, מתי כן ומתי לא. 

אכין אותו באותו בוקר לפני הגן

או שלא, אולי פשוט נזרום עם הסיטואציה

גם ככה הוא לא נבהל מאזעקות. כן באסה לי בשבילו שלא יתאכזב כי ממש אוהב את הפעילות בממד 🤣

לק"י

שמתי לעצמי תזכורות 10 דקות לפני הצפירות. וגם אז בטוח זה יקפיץ אותי.

כדאי לתרגל בזמנים רגועים.

אחפש בהמשך

עכשיו רואה שיש עוד כמה סרטונים עם אותו רעיון.

עם זה השתמשתי אצל כמה ילדים. עשינו כמו חידון, וזהו הם זיהו ועבר בשלום.

לא כדאי לרוץ לממד אלא ללכת בנחת

ואפשר לומר בפשטות תהיה היום 'צפירה'

צפירה היא לא אזעקה

היא רק דומה

ועומדים כשיש צפירה

אפשר גם להוסיף הסבר למה יש צפירה

בכל אופן, אפשר להדגים לו איך אזעקה נשמעת ואיך צפירה נשמעת, ואז להסביר שכשיש צפירה לא הולכים למרחב המוגן אלא עומדים.

כדי לא להבהיל את החיילים... אחרי בירור קצר הוא הודה שהתבלבל עם זיקוקים ביום העצמאות (או נפצים בפורים) קיצר שמע שיחות של מבוגרים ועדה קצת סלט.

אבל באמת צפירה עלולה להבהיל מאוד. מצד שני- יש לך פתרון לזה? הצעה אלטרנטיבית ליום הזכרון גם?

(ווקאלי, כדי שיתאים גם למחמירים)

שאותו משמיעים ברמקולים במקום הצפירה...

או עדיף - פרק תהילים... אבל מניחה שזה לא יקרה, מחשש הדתה

את הצפירות האלה.

בשביל החיילים כולם מדברים שצריך לוותר על זיקוקים וכל הדברים האלה

ומה עם הילדים? הם לא חשובים?

בשבילם כדאי מאוד לבטל את הצפירות האלה.

אני אומרת לילדים שיש צפירה ולא אזעקה, מסבירה איך זה נשמע ואומרת שזה כדי להזכיר לנו את החיילים שנהרגו כדי לשמור עלינו ושכל עם ישראל ביחד יקרא פרק תהילים לזכותם באותו זמן.

ובסוף קול הצפירה והאזעקה לא נשמע אותו דבר

יש סיפורים חברתיים על הצפירה

ובסוף זה עניין תרבותי שמתרגלים אליו

מספיק?

אז אותו הדבר.

לילדים זה מפחיד למרות כל ההסברים.

הילדים שלי מפחדים גם מרעש של אופנוע ואמבולנס ומטוסים מאז שלמדו שיש אזעקות.

לא עוזר שרואים את המטוס והאופנוע זה עדיין מפחיד את חלקם מאוד מאוד.

לק"י

אני מסכימה איתך.

אין עניין דוקא בקול הספציפי הזה. יש עניין לזמן שכולם מתאחדים בו.

(אם זה רק היה מבהיל לשניה, אז בסדר. הבעיה עם כאלה שזה מפחיד אותם מעבר לקפיצה הראשונית).

ושבוע הבא בשני בשמונה בערב, ושלישי ב-11 בבוקר.

ביום הזיכרון לשואה יש צפירה רק בבוקר.

החנויות אכן נסגרות.

יש להם נשמות גדולות, וכמו שהם חווים את כל האזעקות צריך ללמד אותם את כל העניין של תקומה וגאולה.

דווקא בגלל שהם חווים את האזעקות ,ואת המילואים ואת השכול ( נראה לי כולם היום מגיל אפס מכירים מקרוב חייל שנהרג)

כל כך חשוב לדבר על המשמעות של זה.

כמובן לפי הגיל ,

אבל כבר מגיל קטן אפשר ללמד.

על יום השואה-לילד קטן אני אומרת שיהיה רעש כמו אזעקה ,זה כדי לזכור את כל הגלות שהיתה לנו, את המשפחה של סבא שאתה קרוי על שמו שנהרגה בשואה,

הם נהרגו ולא יכלו להילחם ואנחנו זכינו שכשרוצים להרוג אותנו יש לנו צבא עם חיילים ומטוסים שמגנים עלינו.

לילד יותר גדול אפשר לפרט יותר ,

יש דיסק מקסים לימים האלה שאנחנו משמיעים מאיסרו חג פסח ,שמסביר מאד יפה על כל התקופה הגדולה הזו.

יש שם את הסיפור על הרב הרצוג ושמע ישראל, על הרב לאו בצורה מותאמת לילדים.

על יום הזכרון- לדבר על חיילים שנלחמו בשבילנו ונהרגו ועכשיו הם יושבים בהיכלו של משיח ואיזה צדיקים שהם,

ואנחנו מתמלאים ביום הזה מהגודל של הנשמה שלהם.

וגם מודים לה' שיש לנו צבא.

אני מספרת להם גם את הסיפור על אבא וילד שראו בית קברות וכו'.

ובגלל שהם חווים את זה, אני על יום הזכרון מספרת גם לקטנים כך. כל אחד תופס כפי מידת הבנתו.

אבל אין שום עניין להסתיר ולצבוע בוורוד מציאות שהם חווים בשנתיים וחצי האחרונות בעוצמה הרבה יותר חזקה.

עדיף דווקא להעצים את הדיבור בימים אלו - להחדיר בהם את גודל הזכות לחיות בתקופה הזו ,

את ההודאה לה' על הצבא והמדינה

ולהחדיר בהם אמונה שהם יחיו גם את השלב הבא של הגאולה בבית המקדש ( זה כבר מתחבר לדיבור על יום ירושלים למרות שאז אין צפירה).

חיממת את הלב.

התגעגעתי גם

אהבתי את מה שכתבת. מתחברת מאוד...

(וכיף שחזרת לפה, הרבה זמן לא כתבת בפורום, נכון?)

ברוכה השבה!!

שתדעי שחשבתי עלייך המון והיית חסרה לי מאוד❤️

סגנון מדרחוב

שם לפעמים יש מציאות במחיר שפוי

זוכרת בתור ילדים אמא שלי הייתה נוסעת לבני ברק עוברת חנות חנות

להזמין בארץ באתר באמת יצא לך יקר לשלוש בנות

לק"י

אלא אם כן, את רוצה ממש נפוח.

אולי מידה 4 או 6 תתאים לבת השלוש.

יש להם גם שמלות לבנות

לא רואה שיש באתר אבל בחנויות באזורים דתיים

וקיווי כמו שכתבו

מגיל שלושה חודשים בערך כשממש חם אפשר להלביש אפילו קצר. לפני כן - שכבה אחת ארוכה.

אבל עכשיו באמת עדיין לרוב קריר...

חנות בגדי תינוקות - בזאר שטראוס.

הייתי מלבישה כמו את עצמי ארוך דק או קצר בהתאם לתחזית.

ואם היא הולכת למסגרת שיהיה לה איזה קפוצון איתה למקרה שיתקרר

לק"י

עדיין קריר אצלינו.

אם חם- אז שכבה אחת דקה או בגד גוף ארוך ודק ומעל עוד שכבה דקה.

כשיהיה ממש קיצי- נעבור לקצר.

אז אחד מהשכבות יהיה עבה יותר.

ובחוץ מוסיפה שמיכה אם קר או יש רוח..

כשממש חם אז קצר

כשחמים אז ארוך דק

וכשעדיין טיפה קריר אז 2 ארוך דק

אם השרוול קצר אז מכנס ארוך

אם המכנס קצר אז שרוול ארוך

אם שניהם קצר שזה נדיר, אז גרביים לפחות חח

לא מסוגלת כבר ילד אחרי ילד להלביש בקיץ ממש ממש קצר אפילו שחם, רואה אמהות שמלבישות קצרצר את התינוקות והם חופשי בדשא/בשטיח

ואני לא מסוגלת חח (אולי זה קשור למוצא שלנו מברית המועצות לוידעת)

נראה לי שזה יהיה רלוונטי רק לזוגות עם מספיק מודעות לעשות ברור גנים מקיף לפני תכנון הריון, שזה לצערינו לא כמו גדולה של אנשים.

זה גן שמוצאים בבדיקות סקר גנטי רגילות של קופת החולים, או כחלק מבדיקות גנטיות פרטיות כמו אקסום גנטי וכו'?

לכמה ילדים המימון הזה תקף? שניים, כמו בטיפולי פוריות רגילים?

א. יש יותר ויותר מודעות לעשות בדיקות גנטיות לגן הזה ספציפית, בעבר הבדיקה לא הייתה בסל הבריאות, אחר כך הוסיפו לכל מי שיש את הגן הזה במשפחתו, אחר כך לכל האשכנזיות, ומזה כמה שנים שהבדיקה כלולה בסל לכל אדם.

ב. הגן הזה כ''כ אלים, שבדרך כלל משפחות עם הגן הזה יודעות על כך, או לכל הפחות יכולות לחשוד. עם כ-90% לפתח סרטן אצל נשים וכ-30% אצל גברים, קשה להסתיר את קיומו של הגן.

זה כמובן לא אומר שאין צורך להיבדק אם אין סרטן במשפחה.

ג. לכאורה המימון תקף לשני ילדים, אבל:

אם אשה לוקחת הורמונים, עוברת שאיבת ביציות, הפריית מבחנה, ואז מגלים למשל שיש 10 עוברים שלא נושאים את הגן - אז המדינה ''בלי כוונה'' כבר מימנה 10 עוברים.

אולי בהחזרה של השלישי (כלומר אחרי שתי לידות מוצלחות) יהיה צורך לשלם, אבל החזרה זה החלק הכי זול בתהליך. החלק היקר מאוד הוא הבדיקה הגנטית והשאיבה, ואת זה עושים לכל כמות של עוברים שמצליחים להפרות, באותו המחיר. כלומר לבדוק 20 עוברים עולה כמו בדיקת עובר אחד.

ואף אחד לא יגיד לאשה ''הצלחנו למצוא 10 עוברים בריאים אבל רק 2 על חשבון המדינה, אז תחזירי לנו 80% מהעלות''. אין דבר כזה.

בנוסף, אשה שכבר יש לה ילדים אבל בלי השיטה הזאת, יכולה להיות זכאית כל עוד לא הוכח שהילדים שלה אינם נושאים את הגן. אבל לגבי הפסקה האחרונה זה יותר טריקי ואולי לא יהיה אישור אוטומטי, אולי צריך להתווכח וכו'.

או שיש רמות סבסוד שונות?

רק אשכנזיות ואתיופיות זכאיות אוטומטית, השאר צריכות לקוות שהקופה תאשר.

חשוב לציין שמקרה של 10 עוברים בריאים הוא חריג ובגדול בגדר נס

אחרת נשים מתחילות את התהליך ומתאכזבות להגיע לעובר 1 או שניים. זה לא תהליך כזה קליל כמו שזה נשמע על אף שהוא חשוב ומציל חיים. 

והתהליך בהחלט לא פשוט בכלל, מורכב יותר מ ivf 'רגיל'. אבל כמובן חשוב מאוד אם יש צורך... 

ממש לא התכוונתי לתת תקווה שיהיו 10 עוברים אחרי סיבוב אחד,

התכוונתי רק לתת דוגמה בקשר לשאלה על עלות התהליך, ולהסביר שהבדיקה הגנטית תהיה בחינם לא משנה כמה עוברים טובים יהיו, כל עוד עדיין לא היו 2 לידות תקינות.

ממש סליחה אם לא הייתי מספיק ברור

אחרי שנולדו לנו ילדים

ולאף אחד ברוך ה' לא היה סרטן במשפחה קרובה נבדקתי רק בגלל שאני אשכנזייה וחברה המליצה לי

והנה יצאתי נשאית. האמת לקחתי מאוד קשה ...

ממש ממש ממליצה להיבדק לכל אחת גם ללא היסטוריה משפחתית

2 מחשבות שעלו לי:

1. האם זוגות רבים יהיו מעוניינים להשתמש באופציה הנ"ל? כי להכנס לטיפולי פוריות עבור זוג ללא בעיית פוריות נראה לי דורש אומץ והתגייסות מיוחדת. כמובן שאם הגן הפגום הוא מחלה שגורמת לנכות קשה כבר בעוברות ובתחילת החיים הרבה אנשים כן בוחרים במסלול הנ"ל אבל בסיטואציה הזו זו סוג של בחירה "אקסטרא"

2. במחשבה שנייה, אם אחוז גבוה מנשאי הגן אכן יבחרו להשתמש בתהליך אז תוך דור או שניים נוכל לראות ירידה חדה בתפוצה של הגן הנ''ל... אבל באמת זה דורש מהזוגות "לטעת חרובים"...

בכל מקרה ידיעה חשובה, תודה 

לא פיקניק בכלל, אבל קיים

מנגד גם PGD זה לא פיקניק. ב"ה שאני לא צריכה להתלבט על זה.

לא חושבת שזו בחירה קלה, זה מה שאני אומרת

לשלושת המוטציות השכיחות במוצאים אלה

ישנה בדיקה מורחבת אותה ניתן לבצע דרך הביטוח המשלים (לפחות במכבי) שהיא עולה כ 300₪ ומתאימה לכל המוצאים.

הבדיקה הזו בסל רק למי שחלתה בעצמה בסרטן השד או נמצאה מוטציה במשפחתה

לבדיקות גנטיות אחרות.

בבדיקות גנטיות להריון בודקים את 2 בני הזוג.

בבדיקות גנטיות אחרות יש נהלים אחרים.

אני כן מכירה שבודקים גם גברים אשכנזים למוטציות הנ"ל. אבל אין לי ניסיון שקשור בזה.

לא בודקים מוטציות ב BRCA

זה בדיקה אחרת שכל הנשים האשכנזיות והאתיופיות זכאיות להיבדק בה גם אם הן לא נשואות ולא מתעדות להביא עוד ילדים

מפי אלה ששמרו עליה (לא אני🙈) -

וכנראה שהיא פשוט עייפה...

אז טוב, ניתן לה לישון, ונקווה שמחר היא תלך... (בתקווה שהשגרה הנחמדת תימשך עוד קצת)

ביום חמישי הגדולה לא הלכה ללימודים, כי לא לומדים באיסרו חג.

ביום שישי הקטנה היתה בבית, כי אין משפחתון בשישי.

בראשון דווקא כולם היו במוסדות,

אך היום השני נשאר בבית כי לא מרגיש טוב.

ואני

צריכה

שקט

ולבדדדדדד

שיהיו בריאים אמן.

לפחות אצלנו עכשיו כל החולים (האמיתיים והמדומים) ישנים, אז יש לי קצת שקט...

מקווה שגם אצלך❤️

כתיבה משעשעת.

מודה שאני מיציתי את ההשכמות. הבוקר בקושי קמתי...

ואחרי פרק זמן של עצבנות היא התאוששה ונהייתה עליזה ושמחה כרגיל.

עכשיו צופה בסרט עם אחיה, שגם התעורר משנת חוליו🙈 (אין לי כוח וגם אין טעם לקחת אותה למשפחתון)

מקווה שהלילה היא תישן טוב ומחר תלך...

זה גיל גבולי, במיוחד כשהם בגן ויש סדר יום מעייף (אבל גם אם הם בבית).

זה יתאזן לאט לאט...

(בדיוק היום שמתי לב שבת הארבע שלי כבר לא קורסת לישון באמצע היום... היום אפילו אחרי הגן, ואף שהיא נרדמה בהסעה - היא התעוררה אח"כ והייתה ערנית להפליא עד לא מזמן...)

שהיא ערה עד מאוחר

אבל זה גם קשור לזה שלא הרגשתי טוב, ולא היה לי כוח להשכיב אותה נורמלי... (עם כל הגדולים שיש כאן - אף אחד לא ממש התנדב לעשות את זה)

גם ישנה שנ"צ וגם הולכת לישון מוקדם בערב, תיזהרי, זה כמו האימהות שדואגות שהילד ישן לילה שלם ברצף ואז הוא מפסיק

בעיקרון זה גיל שצריך לישון בו בין 11-13 שעות ביממה, אז היא בטווח נורמלי לגמרי.

איך אתן מצליחות?

ותודה לכולן על המענה, מעודד

@שמש בשמיים היא קמה בלילה לפעמים ;) לשירותים, מים וכדומה

ב"ה ילדה מקסימה

השעון ולא לפי האור/חושך בחוץ

שבאותו גיל הייתה שונצת קבוע עד שהתחיל המבצע הנוכחי. עכשיו זה לפעמים.

נשמע לי ממש הגיוני

בשל הידבקויות קשות , שהחמירו עם ניתוחים קיסרים עד כדי חוסר יכולת להרות טבעי ( מכער. כאלו שנותחו פי כמה ושום בעיה לר נוצרה כך שחושבת שההידבקויות היו שם תמיד(

מחזור קשה בנערות בפרט עד כדי כמעט התעלפות

לא עולה לי עוד משו

מה את מעלה ממך?

מעניין גם אני מביאה בטיפולים וחשבתי על זה גם אבל לא נראה לי שישנה משו אם אקבל את התווית או לא..אולי לנפש

וכאבים בזמן יחסים שנעלמו אחרי הלידות.

ממש לנפש 💗 לדעת למה. 

חצוצרות חסןמןת היה לי הריון מחוץ לרחם עכב כך עד שכרתו אחת. וכן סבלתי מכאבי תופת ביחסי אידות כמה שנים טובות.כן זה מחלה שמחמירה כמו שכתבו, כן הצלחתי להאות טבעי בהתחלה ,אבל היה קושי מאוד בלידה ,והיום אני יכולה להרות רק עם ivf

חיבוק מבינהאותך מאוד

בעיקרון התסמין העיקרי של זה אמור להיות כאבי מחזור מאד מאד חזקים.

בפועל לי היה מחזורים נסבלים (עם אקמול).

אבל יש עוד תסמינים שלי היו.

כאבים ברצפת האגן. גם ביחסים, אבל לא רק. דלקות בדרכי השתן, כאבי עיכול, גזים, התכווצויות שרירים ברגליים, כאבי ראש, כאבי מחזור ללא מחזור, כאבי בטן, בחילות, ובטח שכחתי כמה דברים.

התגלגלתי אצל הרבה רופאים, ואובחנתי עם מעי רגיז, עד שהחלטתי לבדוק אנדו' על דעת עצמי, וגיליתי שאכן יש לי.

אבחון מתבצע אצל רופא מומחה לזה. יש רשימה באתר של "אנדומטריוזיס ישראל".

רופא נשים רגיל לא יודע לאבחן!!

ממליצה על ד''ר ורד אייזנברג. נחשבת למומחית מס' אחת בארץ לאבחון אנדו' באולט'. וגם מאד נחמדה.

למה צריך לדעת אם יש?

אם יש קשיים בפוריות - אז יודעים מה הבעיה ובמב צריך לטפל. וגם בלי קשר. אנדו'זה מחלה שכל הזמן מתפתחת וצריך להיות במעקב עליה. הנגעים שלה יכולים לנדוד בכל רחבי הגוף וממשיכים להתפתח בכל מחזור.

סף הכאב שלי מאוד גבוה וקשה לי לציינן את כאבי מחזור...

איפה היא מקבלת? דרך הקופה או פרטי? 

או דרך הקופה עם הפניה

אם יש לך ביטוח פרטי גם צריך הפניה - בשביל ההחזר

לפחות ככה זה במכבי 

היו לי כאבים מאוד מאוד חזקים במחזור , וכל מחזור גם בעיות בעיכול, אחרי החתונה קצת נרגע, כנראה בגלל הריונות וגלולות, אבל חזרו בעוצמה אחרי כמה שנים , נוסף לכאב לא הצלחתי להיכנס להריון, אבחנו לי ע"י אולטרסאונד ציסטות והידבקויות, הכאבים המשיכו מעבר למחזור, גם בביוץ, לפני ואחרי, ברמה שרוב הזמן סבלתי מכאבים בגלל אחת הציסטות שישבה על העצב , בשלב מסוים, כל מחזור גם עלה לי חום, כי היתה שם הידבקות שיצרה דלקת , עברתי ניתוח , הוציאו וסידרו הכל, לקחו חלק מהתאים הנודדים, עשו ביופסיה כדי לאשר שבאמת מדובר באנדו, אחרי הניתוח חשתי הקלה משמעותית, היום אני על גלולות כדי שהמצב לא יחמיר.

לשאלתך האחרונה- בטח קיבלת תשובה, אם כואב לי ממש , והגלולות יכולות למנוע את זה, חשוב לוודא שזה אנדו. וזה גם יכולה להיות אחת מהסיבות לעקרות, יש קושי להריון להתפתח בסביבה כזו. למרות שאני חייבת לציין, שלפני האבחנה והכאבים החדים שגררו ניתוח, נולדו לי ילדים באופן טבעי , אחרי זה , זה כבר סיפור אחר..

ועובדת מהבית באופן קבוע.

לא חסר לי בכלל מפגש עם קולגות (יש לי כמה קולגות וירטואליות להתייעצויות), ובפעמים שכן יוצא לי להיפגש עם כמות גדולה של אנשים, גם אם זה משמח אותי, זה מציף אותי כמו שאת מתארת.

אין פה נורמלי ולא נורמלי (למרות שגם אני לפעמים נופלת לתהיות האלה), יש פה מה מתאים לכל אחד בפני עצמו.

אם יש לך אפשרות לעבור איכשהו לעבודה בלעדית מהבית - זה יהיה לך מבורך, בעיניי.

(ולפני שיבואו פה נשים רגישות אחרות ויאמרו שהן לא מסכימות איתי - אומר שגם בהגדרה של אדם רגיש מאוד יש מנעד ויש אנשים שונים שמתאים להם דברים שונים...)

חיבוק על החוויה❤️

הרבה פעמים עוזר לי לקרוא אותך, גם בפורום השכן

יש מצב שהמודעות לזה התחילה אצלי ממך🤍

והלוואי שאוכל לעבוד רק מהבית, או אפילו יום בשבוע.

עד עכשיו הייתי מגיעה פעם בשבועיים ועכשיו העלו את התדירות ל3 פעמים בשבוע מהמשרד, נראה מה אני אעשה...

והקטע שהאווירה במשרד מעולה, אני יודעת שאוהבים ומעריכים אותי, אנשים מגיעים לדבר ולהתייעץ ואני מפרגנת לאחרים. זאת לא הבעיה. טוב, לפחות זה...

אבל גם כשיש אווירה טובה בחברת האנשים - עדיין עלולים להגיע להצפה.

מציעה לך לנסות למצוא זמני הפוגה שבהם את מסתגרת לזמן קצר איפשהו (אפילו בשירותים🙈) כדי קצת להוריד את הצפת החושים...

(זוכרת את עצמי בחתונות של אחיי, שכמובן שמחתי בהן מאוד, בורחת לשירותים כדי להיניק, רק כדי להירגע קצת מההצפה...)

אחרי תקופה של רוגע קשה לחזור לסחרחרה הרגילה

אין רגישות חברתית גדולה אבל גם לי לא תמיד מתאים עומס חברתי

אז בימים כאלה של חזרה כמו חמישי והיום

אני מדברת עם אנשים בקצרה

התעניינות קצרה שיתוף קצר

כי זה הרבה אנשים בטווח קצר

בימים רגילים אני יכולה להעמיק ולדבר עם אנשים בצורה יותר ממושכת

אז אם יש רגישות חברתית כדאי להתאים את המפגשים אליך

קצרים ומתמצתים

לפעמים מספיק שלום וחיוך/ מה נשמע

גם לי היה מציף היום להתייחס לכולם ורציתי בעיקר שקט וחזרה חברתית הדרגתית

עשה לי טוב לקרוא את מה שכתבת ולדעת שיש עוד כמוני

אני עובדת בשתי עבודות ובשתיהן בקושי יש צוות.

וגם אז אני הכי אוהבת להיות לבד בשקט שלי.

כשיש הרבה אנשים שאת צריכה לצאת מעצמך ולהיות נחמדה- זה מעצבן וקצת מלחיץ.

גם בשבילי נוכחות של אנשים אחרים מוציאה אותי מעצמי, שמצד אחד זה נחמד, ומצד שני זאת ממש פעולה נפשית. 

זה כמו "תסמונת"

יש הרבה מאמרים על זה וגם יש כאן פורום לאנשים רגישים מאוד. יכול להיות שאת אחת כזו (:

ילדים, משפחה מורחבת וחברות זה עמוס מעל ומעבר

גם רק ילדים זה כבר עומס....

החיים שלך פשוט מלאים בדברים החשובים באמת