מעניין אותי מה המצב אצל אחרים
גם כלפי המשפחה שלכן וגם כלפי משפחת הבעל
אז -
האם יש קבוצת וואטאפ משפחתית של כולם ביחד?
האם יש קבוצת וואטאפ רק של האחים והגיסים בלי ההורים?
האם יש קבוצה רק של האחים בלי הגיסים?
- האם היה מפריע לכן אם הייתה קבוצת וואטאפ רק של האחים בלי הגיסים ששם מתכננים את השבתות המשפחתיות, מתנות, אירועים ושיח בין אחים.
אצלנו זה בכלל לא רלוונטי כי לבעלי אין סמרטפון אבל גם בקבוצה של המשפחה שלי האחים שלי בקושי מגיבים... בעיקר הנשים לרוב הנושאים...
בעצם יש קשר ישיר לכל הגיסים דרך הטלפון של בני הזוג.
אבל ההתכתבות היא רק בין האחים
רק בלילות. מלא החלטות ושיקולים מתנהלים במהלך היום... וגם לא רואה לנכון להתעסק עם הקבוצות של המשפחות בזמן המעט שיש לנו.
מאיזה מקום זה מגיע? לא רוצים לשמוע את הדעה של מי שהוא לא בן המשפחה הביולוגי? כי לקרוא את אומרת שלא מפריע ש"ישלימו"...
לא מבינה את המטרה. אם רוצים לדון בנושאים פרטיים סבבה. אבל אם זה נושאים שקשורים לכולנו אז הדעה של שנינו חשובה ולא רק של מי שהוא ביולוגי....
האם יש קשר יום יומי בין בני המשפחה (״חמולה משפחתית״), או שהקשר לא כזה הדוק וצפוף.
אצלנו, בצד של בעלי יש קבוצת ווטסאפ אחת בין האחים שלו. ההורים שלו לא בקבוצה.
ובצד המשפחה שלי, שתי קבוצות ווטסאפ - אחד של כל בני המשפחה המורחבת, ושניה רק האחים.
בשני הצדדים אין כמעט פעילות בקבוצות.
משתפים וכותבים מעט מאוד.
זה גם די משקף שבשני הצדדים אין קשר הדוק ויום יומי בין האחים. כל אחד בעינייניו ועיסוקיו.
הקבוצה בלי ההורים היא רק של הילדים (בצד של בעלי דווקא גם הגיסים נמצאים)
הם מוזמנים להצטרף אבל זה יותר חפירות שלנו (מה קונים לאמא ליום הולדת, מי בא לשבת ומה שלום אבא כי הוא היה חולה ומי הולך לבקר.. כאלה). לא מפריע לאף אחד וזה ממש נוח לכולם.
כשיש משהו רלוונטי אני משתפת את בעלי כמובן
מהצד של בעלי יש:
קבוצה של המשפחה הממש מורחבת (כולל דודים ובני דודים ועוד כל מני קרובים..(
קבוצה משפחתית : חמי וחמותי, ילדים וחתנים/כלות ונכדים בוגרים (ובני/בנות זוגם)
קבוצה רק של האחים והגיסים- שבעצם רק הנשים נמצאות בה - הבנות והגיסות - כי תכלס כל ההחלטות מהסוג של אצל מי עושים חגים, מפגשים משפחתיים וכו - הנשים אצלנו הם שמחליטות...
מהצד שלי אין בכלל קבוצות - המשפחה שלי מפוזרת וכמעט לא נפגשת.. בפעמים הבודדות שצריך אז מדברים עם כל אחד בנפרד (היחסים מורכבים..)
בעצם יש קבוצת מייל של כל המשפחה של אמא שלי המורחבת וגם קבוצה כזו של המשפחה של אבא שלי...
(בעיקר לתמונות ולכל מיני זיכרונות נוסטלגיים..)
בצד שלי רק אני ואחותי נשואות, בצד של בעלי רק הוא נשוי. מניחה שזה משפיע על התגובות:
1. אצלי יש קבוצה של האחים עם ההורים, הגיסים בכלל לא בתוכה (ואחלה להם עם זה). אצל בעלי יש קבוצה של האחים ואני עם ההורים.
2. אצל שנינו אין קבוצת אחים וגיסים בלי ההורים (אם כי כמעט פתחנו בצד שלי כשהיה צורך אבל בסוף לא היתה סיבה).
3. אצל שנינו יש קבוצת אחים בלי ההורים והגיסים.
4. אין אצלנו המון תכנונים. אבל כשיש- זה מה שקורה וממש אין לנו בעיה עם זה. הילדים מכירים הכי טוב את ההורים ואת ההתנהלות של המשפחה ויודעים מה ישמח את ההורים, מה מתאים ומה לא מתאים וכד'. למה הגיסים צריכים את כאב הראש הזה? אם יש משהו ספציפי שואלים אחד את השני באופן נקודתי, או נותנים לקרוא את ההתכתבות בקבוצה.
מעניין אותי כמה מזה מושפע מכך שאנחנו משפחה צעירה עדיין, והאם משהו ישתנה כשנגדל.. נגיד כשיהיו בע"ה גם גיסות ולא רק גיסים בצד שלי..
עם הגיסים והגיסות וההורים.
כשרוצים לתכנן משו בלי ידיעת ההורים כמו מתנה וכו פותחים נק' קבוצה ומוחקים
יש אצלנו קבוצה של כולם, רק של האחים, רק של כל הנשים (אבל יחד עם האמא), קבוצה של כל האחים והגיסים בלי ההורים. משתמשים כל פעם בקבוצה אחרת תלוי מטרה. נניח בקבוצה של האחים בלבד מתייעצים על דברים שקשורים להורים יותר.. (שבתות, ימי הולדת וכד')
לי זה ממש ממש לא מפריע שלבעלי יש קבוצה של האחים בלבד, כן ביקשתי שאם יש שם דברים שהם רלוונטיים לכולנו (נניח- בואו נקבע טיול בפסח) שיעבירו את הדיון לקבוצה הכללית/רק של המבוגרים אחרת לא נהיה שותפים כי בעלי רחפן מדי ושיכתוב את זה בשמי..
בצד שלי- יש קבוצה עם ההורים, האחים והגיסים. כולם ביחד.
בצד של בעלי- קבוצה עם ההורים, האחים והגיסים.
וקבוצה נפרדת לאחים הביולוגיים בלבד(!). ששם מתקבלות החלטות ונקבעים דברים.
יש קבוצה של כולם יחד
יש קבוצה של האחים בלי ההורים והגיסים. אנחנו בעיקר מדברים בה לפני יום הנישואין של ההורים כדי לארגן משהו. בגלל שהיא לא פעילה לא חשבנו מעולם להוסיף גיסים.
בצד של בעלי יש קבוצה של כולם וקבוצה של האחים והגיסים.
אצל אבא שלי יש קבוצה של כולם, קבוצה בלי ההורים וקבוצה של הנשים (אחיות וגיסות) שבה מתנהל רב הדיון וההחלטות
לגבי השאלה שלך - לא היה מפריע לי. ההסתכלות שלי (וגם של המשפחה) היא שכל זוג הוא יחידה אחת בהחלטה הסופית אם מתאים או לא מתאים זמן או מיקום מסויים. ככל שהדיון כולל יותר משתתפים הוא יותר מתבלגן ולכן יש הגיון לעשות דיון מצומצם. את ובעלך יכולים לדבר (במציאות או בפרטי) ולהחליט מה מתאים לכם כמשפחה.
יש קבוצה של כולם כולל האחיינים שכבר יש להם נייד.
ויש עוד קבוצה בלי ההורים שמיועדת לתיאום שבתות וכאלה. בהתחלה היינו בה רק האחים אבל היו גיסות שביקשו להצטרף וסבבה.
לקראת אירועים כגון טיול משפחתי וכאלה לפעמים פותחים קבוצה יותר טכנית של ארגונים.
מהצד של בעלי רק קבוצה אחת של כולם.
אני דווקא מבינה את הצד המבאס של- למה הם מדברים עם עצמם ? אפשר אולי בעיקר להניא את בעלך להתחיל לכתוב בקבוצה היותר משותפת כי יכול להיות שזה פשוט הרגל שלהם.
בצד שלי
קבוצה משפחתית מורחבת כולל דודים ובני דודים גם לצד של אמא שלי וגם לצד של אבא
קבוצה משפחתית מצומצמת יותר של ההורים שלי, אחים, גיסים ואחיינים- הקבוצה הכי פעילה- משמשת ליום יום
קבוצה עם ההורים, האחים והגיסות - ללא האחיינים
זו הקבוצה שהרבה פעמים מתקבלים בה החלטות החשובות ובגלל זה היא ללא ילדים
במידה ויש אירוע יעודי שלא רוצים שההורים ידעו- פותחים קבוצה יעודית והיא נסגרת לאחר האירוע
או שמוציאים את ההורים לתק - הם אפילו לא שמים לב
קבוצה רק של האחים- ללא הורים וללא גיסים.
משמשת לעיתים רחוקות רק שיש מצב רגיש לאחד ההורים כמו מצב רפואי או אי הבנה כל שהוא שרוצים לפתור בלי לצער את ההורים
קבוצה רק לנשים- גיסות + אחיות
קבוצה רק לאחיות
לי יש קבוצה עם שני ההורים שלי - זה יעיל לנו
ויש קבוצה מחתרתית שלי ושל שני אחים (כולל בני זוג) שאנחנו שלושת הקטנים ונמצאים בשלב יותר דומה בחיים
ועוד תת קבוצה שלנו (אני ובעלי) עם אחי וגיסתי- כי אנחנו חברים טובים
אצל בעלי זה יותר פשוט- משפחה הרבה יותר קטנה
קבוצה משפחתית כולל ההורים. האחים והגיסים
קבוצה של הנשים בלבד
(יש מצב שיש ק וצה גם בלעדי - אני הגיסה היחידה... לא שידוע לי עליה אבל ממש לא יפריע לי אם אגלה שכן)
ויש לנו עוד 2 קבוצות קטנות של שני זוגות בלבד
(הכוונה עם כל זוג בנפרד)
מבין השורות נשמע שאת לא מרוצה מכך שאצלכם רק האחים בקבוצה, ללא הגיסים. אז מציעה לך לפתוח קבוצה כלבבך...
בצד שלי יש קבוצה רק של אחים, ובצד שלו אין.
אבל הקב' של האחים לא פעילה במיוחד.
לא היה אכפת לי שתהיה קבוצה של שיח בין האחים, כן היה מפריע לי אם היו מתכננים דברים שרלוונטיים גם אליי כמו שבתות.
זה אינטרס מובהק שלי שתהיה לבן הזוג שלי עם האחים הביולוגיים שלו תקשורת טובה.
בצד שלי.
עם הגיסים, בלי הגיסים.
עם ההורים, בלי ההורים.
רק הבנות הגדולות, רק הגיסים (🤦)
ועוד מלא קבוצות שכל אחת בלי מישהו מסוים. בדרכ נפתחות לארגון ימי הולדת ונפתחות לפעילות כל פעם שעולה הצורך.
במשפחה המורחבת יש מכל צד עם הסבתא ובלי הסבתא...
יש מצב ששכחתי כמה
במשפחה של בעלי יש קבוצה אחת בלי ההורים והיא בקושי פעילה
בצד שליד קבוצה משפחתית מאוד מורחבת של אמא שלי כולל בני דודים של אמא שלי, דודים רחוקים וכל קרבה כלשהי, שהפעילה מאוד
קבוצת בני דודים מצד אבא שלא פעילה בכלל
קבוצה של כל המשפחה שלנו- הורים אחים כיסים
קבוצה של כל הבנות במשפחה- אחיות, אמא, גיסות
קבוצה מצומצמת של הבנות והגיסות מבוגרות, לכל החפירות הריון לידה הנקה מחזור...
אין לנו קבוצה של האחים/אחיות בלבד ללא כיסים..
בצד של בעלי- קבוצה של המשפחה המורחבת מצד אבא שלו, הייתי שם ויצאתי
קבוצה של המשפחה המורחבת מצד אמא שלו שאני שם,
קבוצה של המשפחה המצומצמת - הורים, אחים, כיסים
לא היתה לי בעיה אם היתה קבוצה רק של אחים, אם היה מעניין אותי הייתי מסתכלת אצלו בפלאפון מה קורה שם..
קבוצה רק של האחים, אני היחידה הנשואה והצעתי לבעלי להצטרף והוא לא ראה טעם 
בצד של בעלי יש קבוצה של האחים והגיסים
וחוץ מזה יש גם קבוצה של כל המשפחה שבה כולם נמצאים.
יש גם קבוצה שלי ושל בעלי עם חמי וחמותי
וקבוצה שלי עם ההורים שלי
כל קבוצה לשימוש שלה
ואם הייתה קבוצה פעילה שהיו קורים בה דברים משמעותיים, היה מפריע לי לא להיות חלק
מכל הסוגים
עם/בלי ההורים
ואצל בעלי יש רק האחים
ואצלי רק האחים
אם יש משהו חשוב הוא מעדכן אותי או שאני מעדכנת אותו
כל עוד יש שיתוף בינינו אז זה נראה לי סביר
בצד של בעלי יש קבוצה רק של האחים ואבא (אלמן).
היה ניסיון להכניס את הגיסות אבל תכלס הקבוצה בעיקר מלאה בהווי המשפחתי שלהם, מבחינתי לא היה בזה עניין שאהיה שם.
אם יש צורך בתיאום של משהו מדברים כל אחד עם אשתו בע"פ...
בצד שלי הגיסים כן נמצאים, אבל הקבוצות לא מאוד פעילות.
בצד שלי יש קבוצה משפחתית, וברור שגם הגיסים נמצאים בה.
יש גם קבוצה בלי ההורים, שפעילה פעם בשנה כדי להחליט על המתנה בשבילם ליום הנישואין 😅
ויש גם קבוצה רק לבנות המשפחה (בנות וכלות) שפעם אמא שלי פתחה לצורך מסוים.
ולפני חתונות פותחים קבוצה בלי הזוג המתחתן כדי לארגן מתנה/שיר/קליפ וכדומה.
הגיסים מצטרפים רגע אחרי החתונה. (האמת שבמבחינתי אפשר שיצטרפו רגע אחרי האירוסין...)
בעצם יש שני גיסים שלא בקבוצה - פשוט כי אין להם סמרטפון 😉 (אחד מהם זה בעלי)
קבוצה רק של האחים - הייתי מבינה אם תיפתח כשיש נושא רגיש כלשהו שקשור בהורים או באחד האחים, שלא מתאים שגם הגיסים יהיו שותפים... (מחלה קשה, למשל, או חלילה ענייני ירושה...)
עם ההורים, ויש קבוצה של האחיות בלבד. סתם מצורך שלנו.
ייתכן שיש אפשהו גם קבוצה בלי ההורים או בלי הגיסים שפתחנו ייעודית לצורך כלשהו אבל היא כנראה לא בשימוש.
בצד של בעלי אני הכלה היחידה. יש קבוצה משפחתית. קבוצה של האחים בלעדיי ובלי ההורים (שהייתה עוד לפני שהתחתנו) ויש קבוצה של האחים איתי (ז"א כל המשפחה, בלי ההורים)
הקבוצה בלעדיי כן פעילה לפעמים אבל זה לא מזיז לי (א. גם ככה אני מקבלת דיווחים מבעלי ב. אולי בגלל שאני הכלה היחידה כרגע זה מרגיש לי ממש לגיטימי שיש להם קבוצה 'גרעינית' יותר.. בפרט שהיא הייתה קיימת עוד לפני שהייתי חלק מהמשפחה)
יש רק לגיסות ויש לכל האחים ,
בעיני זה חופר אבל סבבה..לא שאלו.
במשפחה שלי יש לכל המשפחה יחד,
יש לכל האחיות, יש לאחיות ולגיסות, ויש לכל האחים והאחיות..
תכלס הקבוצה של האחים והאחיות זה בשביל לסדר דברים ביננו,כמו מי מגיע מתי, אם מישהו מההורים מרגיש לא טוב וכו..
הקבוצה של האחיות זה הצחוקים שלנו
ואני חושבת שקבוצה רק של אחים בלי גיסים כדי לתכנן דברים זה מעולה..למה צריך לערב אותי לא במשפחה שלי?
אולי עוד אחת של ההורים עם גיסתי, לא יודעת. בכל מקרה, אנחנו היחידים שנשואים שם, אז אין בכלל צורך בעוד קבוצה, והם גם ככה משפחה יחסית קטנה.
במשפחה שלי יש כמה-
רק אחים (יחסית פעילה)
אחים וגיסים (כמעט ולא פעילה)
אחים, גיסים, אמא שלי (הקבוצה העיקרית שלנו)
כולם, כלומר כולל אחיינים שלי שיש להם טלפון (פעילה בעיקר כשיש דברים שקשורים לאחיינים / נכדים, כמו ימי הולדת וכזה)
עם ההורים ובלי. רק הגברים, רק הנשים, האחים, האחיות, משפחתית מורחבת, מצומצמת ומה לא..
לא הכל פעיל ביום יום
לכל קבוצה יש שימוש פעם ב.. (ארגון יום הולדת, שיתופים, הפתעה להורים ..)
ממש לא מזיז לי איפה אני נמצאת ואיפה לא
אחת של כולם
אחת רק של אחיות וגיסות
אחת של בנות וגיסות ואמא/חמה
אחת רשמית רק של אחים אבל בפועל היא גם עם הגיסות כי יש אחים בלי ווצאפ
ואחת של מתנות שמשתנה בהרכב לפי מי שבשבילו המתנה..
אצל בעלי יש אחת משותפת ועוד אחת רק האחים בלי גיסים
ובכלל לא מפריע לי. אצלי אנחנו מאוד מאוחדים וההפרדה בין הקבוצות היא בעיקר בשביל לא לחפור למי שלא צריך נגעד רק הבנות והגיסות מדברות שם חופשי על הכללל במשפחה הכללית זה בעיקר על הילדים של כולם ודברים משותפים וכו..
ואצל בעלי הקבוצה רק של האחים נןעדה לטפל בכל מיני בירוקרטיות שקשורות להורים ולא זקוקים בשביל זה לגיסים והגיסות ואם יש משהו שאני צריכה לדעת בעלי מידע אותי או מראה לי ככה שלא מרגישה ממודרת או משהו
שהחלטות לגבי דברים הם לגמרי משותפות שוב אלא אם זה משהו שנוגע נטו להורים שצריך לעשות עבורם דברים נניח מבוגרים או בעיות בריאות כאלו ואחרות.
אבל מתנות,ארועים משפחתיים וכו וודאי שלכל אחד יש זכות שווה בקבלת ההחלטות.
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות- לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.
אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.
היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.
אתם המבוגרים האחראים שלה.
הגב שלה.
אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.
ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.
לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.
ולא מאוחר מדי.
גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.
לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.
מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)
מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.
ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
חצי שנה אחרי.
והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.
אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי
והמוח עובר למקום אחר
והמחשבות
והגוף מתנתק
וזה כואב כל פעם
ומעייף
אוף
בס"ד
לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️🩹
בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.
מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.
מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.
חיבוק גדול שוב!
בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!
לידה שקטה.
בעקבות הפסקת הריון.
ועכשיו צריכים טיפולים.
והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...
זה נחשב טראומה? לא יודעת
בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.
אמן!!!
לגמרי טראומתי
וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור
שולחת מלא כוחות
חיבוק על זה🩷
אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.
ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷
