אבל יש אופציה ללדת בלי בדיקות פתיחה?

הגיניקולוג שלי אומר שבעקרון טכנית אפשר ללדת בלי בדיקות פתיחה.. אבל לפי הנהלים של בתי החולים צריך בדיקת פתיחה ולהראות התקדמות כל שעה אחרת את סתם תופסת להם חדר..

הייתי 4 שעות בחדר לידה בשום שלב לא הציעו לי בדיקת פתיחה...

להפך... אפילו נמנעו- כי הייתי אחרי ירידת מים

(התחלתי מירידת מים שלא התפתחהלידה  36 שעות... ולכן קיבלתי פ מפיטוצין)

נמנעים מריבוי בדיקות פתיחה מחשש לזיהום.

אבל כן ירצו לבדוק לפחות פעם אחת לראות אם יש פתיחה ואם להכניס לחדר לידה

אבל אם אפשר להימנע מבדיקות אחרי ירידת מים

אפשר להימנע מבדיקות אחרי טראומה

זה לא הרמטי- אבל זה משהו

אבל בשביל זה צריך לוודא מראש שהמיילדת מבינה את המורכבות

ושהיולדת תבין את ההשלכות

נועדו כי לדעת כמה את מתקדמת כי אם לא את סתם תופסת חדר לידה והבית חולים מפסיד כסף בזמן שהיה יכול לתקתק עוד יולדת

אבל הוא אמר שבעקרון מבחינה רפואית אין לזה כל כך משמעות

סנט ג'וזף

מאפשרים לידה עם מינימום התערבויות

קראתי פעם בכתבה שהם נמנעים מביצוע בדיקות פתיחה כדי לתת ליולדת את ההתקדמות הטבעית שלה

אבל בטוחה שמצישהו יש בדיקה כזאת

הרי צריך לדעת מתי ללחוץ

מה הפתיחה

מה גובה העובר וכו'

כעל הידוע לי (לפי מה שביררתי לפני 4 שנים)

הם מוגבלים בטיפול במצבי חירום

הם אכן מוגבלים

ומעבירים לבית חולים אחר במקרה הצורך

זה מיועד רק לנשים שממש ממש ממש לא רוצות התערבות

ומעדיפות ללדת שם למשל בלידת מים במקום בבית

כך ששם עדיף כי יש רופא ילדים ונשים

אבל לא משהו מעבר..

לא חושבת שיש אפשרות שיסכימו לגמרי לאפשר מצב בו הם מתחייבים שהם לא מסתכלים או נוגעים באזור הנרתיק. זה נכון שהם בי"ח שמאוד מאפשר ליולדת בחירה והם ממש נמנעים מהתערבויות.

צריך לקחת בחשבון ש המיקום של בית החולים הוא באזור ערבי שזה לא הכי סימפטי בימים אלו, וזה בית חולים נוצרי כך שיש שם אזכורים של העניין. בנוסף אם אני זוכרת נכון חלק מהאחיות לא מדברות עברית טוב. 

טוב שציינת את זה, שכחתי

יש צלב בכל מקום

האחיות חלקן לבושות כמו נזירות (או כולן)

במיוחד המיילדת הראשית, ממש נזירה

כנל לגבי המיקום..

ממליצה לך ממש לפנות לבית החולים בו את מתכננת ללדת, בהרבה בתי חולים יש שירות של שיחה עם מיילדת ובניית תכנית לידה מודעת טראומה. כל עוד את יולדת לידה טבעית (ללא אפידורל) באמת אפשר לוותר על בדיקות הפתיחה. ברוב בתי החולים כן דורשים בדיקת פתיחה בשביל להיכנס לחדר לידה.אני יודעת שיש אפשרות לבדיקת פתיחה עם מתמר וגינלי אם זה יותר מרגיש לך נכון בשבילך.

אבל שוב, ממש ממליצה לדבר עם בית החולים. בדרכ הם מגלים רגישות וגמישות והם יוכלו לעזור לך לבנות תכנית לידה שתעזור לך לחוות לידה משמעותית ומעצימה בע"ה ❤️

בגלל שבלידה התינוק כבר יורד אין אפשרוץות לראות את צוואר הרחם בגישה בטנית 

ויסתכלו שם זה חלק מהלידה הטבעית

בדיקת חובה זה מאסט לפי זה מכניסים לחדר לידה ולפי זה יודעים שאת בלידה או שיש התקדמות בהתאם לזמן

למה זה מאסט? מה עושות נשים שיולדות בבית בלי רופא? הם לא יולדות כי אין מישהו שבדק אותם?

ולגבי הזמן- כשדיברתי עם העמותה למען חופש בחירה בלידה הם אמרו שהזמן נועד רק בשביל הבית חולים . לראות שאת לא תופסת להם מיטה הרבה מאוד זמן .

אז לדעתי אני חושבת שיש דרך ללדת בלי בדיקות ובלי זמנים , השאלה איפה

תצטרכי מיילדת וכל המגע שהסברתי גם בהמשך הוא כדי שלא תקרעי!!

יש מקומות טבעיים ללידה ואז משלמים משו כמו 14 אלף ויולדים בלי מדיניות בית חולין

בעקרון לידה קורית גם בלי מגע

יש הרבה מצבים שמגע הוא נצרך או מועיל (לדוגמא לפעמים המיילדת משמנת את העור כדי להפחית סיכוי לקרע)

אבל בהרבה מצבים הלידה קורית גם בלי מגע בנרתיק

אם צריך לתפור נניח, בטח שמסתגלים כדי לראות מה מצב התינוק כשהוא יוצא.

צריך לפעמים לסובב אותו, צריך לםעמים להוציא את השילייה. אין אםשרות ללדת בלי שום כלום..

נראה לי תנסי להתקשר לשאול בתי חולים ספציפיים אחרי שתדברי עם דולה או מישהי טבעית שתסביר לך מה ראלי מבחינת הציפיות שלך ומה לא.

אחרת הם ינפנפו אותך

אולי לידה פרטית בבית עם מיילדת פרטית שמנוסה בטראומות מהסוג הזה?

ליתר דיוק עם מיילדות שאני מכירה מכמה בתי חולים

אומרות שאי אפשר לוותר על זה גם אם אני אלד הכי טבעי שאפשר

אוף

טראומה? יש להרבה בתי חולים והם בדרכ יכולים לעזור

שהוא חיצוני לחלוטין אבל כן מניחים באיזור הלמטה... לא מכניסים

אבל האמת לא ממליצה ללדת בקפלן

ואם חברה מיילדת שם .

הם עושים מחקר לגבי שימוש במכשיר כזה אך כרגע משרד הבריאות לא מרשה להשתמש בו

יש דרך ללדת בבית חולים בלי שיכניסו לי מכשירים  או יידים למטה? בלי שיסתכלו עלי למטה ?

לא מוכנה שאף אחד יגע בי שם או יסתכל עלי שם גם אם זה לצורך רפואי

מכניסים ידיים לבדוק ריכוך צוואר רחם או לבדוק איפה הראש שמים לך גם שמן כדי שלא תקרעי ומניחים קומפרסים חמים כנל כדי למנוע קרעים

זה די מתבקש זה תהליך הלידה ...

בכל אופן שמגיעים ללידה זה לא מצב סטנדרטי את כבר לא מרגישה את כל המגע הזה

ברור שאם בן אדם יגע בי למטה אני ארגיש

בטח כשיש לי טראומה אני ארגיש את זה

" מכניסים יידים"- חח בטוח שאני ארגיש את זה

יש אנדרנלין בלידה את לא מפוקסת בכלל (אני מדברת על בלי אפידורל) ההתרכזוץ שלך בדברים היא רק בזה שאת רוצה ללדת כאן ועכשיו חחחח

ב. במידה ותקחי  אפידורל לא תרגישי גם אבל תיהי יותר מפוקסת

קיבלתי אפידורל

שכבתי במיטה

היה לי גם וואקום ולא הרגשתי כלום!!!!!!!

ראיתי אותם מסתכלות ונהנתי מזה שהם עליי ובודקות כל הזמן שהכל מתקדם כמו שצריך

ההסתכלות שלהם הרגיעה אותי.. 

בפתיחה מתקדמת הנגיעה באזור כבר לא מורגשת כמעט לגמרי, ומיד אחרי הלידה בכלל הכל יחסית בשלב הראשוני מאבד תחושה יחסית רק אחרי זמן מה קצת החוש חוזר ומרגישים

את נחושה בדעתך כאילו שכבר עברת לידה חח

זה ממש לא מה שאת מדמיינת אני חושבת, הפחד מנהל אותך, לא כדאי להגיע כך ללידה

זה נכון שבפתיחה מתקדמת בדיקת פתיחה יכולה להיות לא כואבת בכלל, לעומת כשיש פתיחה קטנה עדיין שאז בדיקת פתיחה יכולה ממש להציק. אבל לא מורגשת? ברור שהרגשתי שהמיילדת הכניסה את היד, אפילו שהייתי בפתיחה מתקדמת.

אני מסכימה שאחרי הלידה הכל קצת מעורפל ואולי גם מאולחש כזה, אבל כשתפרו אותי הרגשתי בבירור איפה תופרים אותי ואיפה נוגעים בי, מה השאלה בכלל...

מה שכן, כמה שהשלב יותר מתקדם בלידה ואחרי הלידה, פחות היה לי אכפת שרואים אותי והרגש של הצניעות/מבוכה נעלם לגמרי.

גם בלידה עם מינימום התערבות יהיה צורך לבדוק שהראש יוצא כמו שצריך, שאת לא נקרעת קרעים חמורים, ואם יש קרע אז יהיה צורך בתפרים.

אפשר לצמצם מגע והתערבות אך אין דרך להימנע לחלוטין❤️

היה לי בלידת מים שאז באמת המיילדת לא נגעה בי בכלל אבל כן בדקו אותי פעם אחת לפני הכניסה לחדר לידה (על זה אפשר אולי לוותר אם מדברים איתם מראש) ופעם אחת אחרי הלידה לבדוק אם יש צורך בתפרים אחרי הלידה על זה אני חושבת שבעייתי לוותר כי זה אומר שאת לא מעוניינת שיתפרו אותך גם אם הפצע מדמם (הבנתי שזה אפשרי אבל ההחלמה הרבה יותר ארוכה וכואבת).

אני חושבת שתנסי לקבוע פגישה עם מיילדת לפני יש אפשרות כזאת בהדסה עין כרם לא יודעת לגבי בתי חולים אחרים ותנסו להגיע לתוכנית לידה שמתאימה לך עוד אפשרות זה לקחת מיילדת וללדת בבית אבל עדיין השלב של התפרים זה שאלה.

כאפשרות אחרונה אם באמת את רואה שאת לא מסוגלת אפשר תמיד ללדת בקיסרי.

שעונה לכל הדרישות האלה חוץ מללדת בעצמך בבית לבד לבד אפילו בלי מיילדת רגישה ככל שתהיה, ואני ממש לא ממליצה על הפתרון הזה בטח אם את מספרת שיש לך טראומה בנושא כי זה רק יכול להחמיר את המצב הרגשי והנפשי.

האופציה השניה זה ללדת בקיסרי מתוזמן, אבל גם פה יש חסרונות וסיכונים ואולי הרבה יותר מללדת טבעי

אם היא בבית חולים ולא בבית, אז יבקשו לבדוק פתיחה, לבדוק את היולדת אח"כ.

ברור שאפשר לסרב. לא בטוחה שיש בית חולים שיסכים לזה. 

מקווה שתצליחי יום אחד להירפא מזה ושזה יהיה מאחוריך💗

לגבי השאלה שלך.

העניין פה הוא לא דווקא בדיקות הפתיחה. זה החלק ה"שולי" בעיני.

את יכולה לצורך העניין להחליט שאת יולדת בבית עם מיילדת פרטית. יש מאות לידות כאלו בישראל כל שנה.

אני לא יודעת איך בית חולים יסכים לקבל אותך ללידה בלי לבדוק בכלל ולהתקרב לאזור, אני לא יודעת אם הם יסכימו לקבל על זה אחריות. אם תגיעי אליהם אחרי לידה כל סיפור הפתיחה כמובן לא יהיה רלוונטי. וגם נניח ויסכימו לך ללדת בלי בדיקת פתיחה.

יש בלידה הרבה מעבר לזה.

פתיחה זה רק לבדוק את התקדמות הלידה.

בלידה עצמה- יש מצבים שונים שדורשים לפעמים התערבויות. למשל התינוק במצג הפוך(op). אם לא יבדקו את זה- לא יוכלו לדעת. לפעמים חייבים לבדוק את זה ידנית, אין דרך אחרת לראות את זה. וזה בגדר הצלת חיים לפעמים. אם הרופא לא יוכל לבדוק את זה, והתינוק תקוע, ורואים ירידות דופק ואת לא מסכימה שיתקרבו אליך- יבקשו ממך ללכת לקיסרי.

תוך כדי שהתינוק יוצא, המיילדת מסתכלת ומכוונת אותו ומסבירה לך מתי ללחוץ בשביל שלא תקרעי. כמובן יש נשים שיולדות בלי זה (מי שיולדת לידת בזק למשל ולא מספיקה להגיע לבי"ח) אבל זה מגדיל את הסיכוי לקרעים.

וזה מוביל אותי לנושא האחרון, וסליחה שאני קצת נחרצת פה, מצטערת.. פשוט חושבת שממש חייבים להבין את זה...

מה שבעיקר אני חושבת עליו הוא דווקא אחרי הלידה,

וזה לא משנה אם ילדת עם מיילדת פרטית/רופא בבית, אם ילדות באוטו, בשדה ליד הבית או בחדר לידה.

אם לא יבדקו אותך פיזית אחרי לידה, לא יוכלו לדעת אם יש קרעים.  אני לא מכירה אף אופציה בה אפשר לבדוק קרעים בלי להסתכל באזור. את *לא* רוצה להישאר עם קרעים לא מטופלים. לצורך העניין את יכולה לאבד לגמרי שליטה על סוגרים. סליחה שאני מדברת ככה כאילו ב"הפחדה" אבל זו לא הפחדת שווא, זו האמת לצערי. יש לי שתי חברות שנקרעו ככה ואם לא היו תופרים אותן ומטפלים בהן כמו שצריך, ה' יעזור. יש להן מלא מזל שהן חיות בתקופתנו ולא לפני 100 שנה.

האופציות שאני רואה-

אם באמת את לא חושבת שיש שום סיכוי שתסכימי שיתקרבו אליך לאזור, לדעתי האופציה הכי בטוחה בשבילך ובשביל התינוק זה קיסרי אלקטיבי. ככה תהיה לך הכי הרבה שליטה על זה. בכל מקרה לדעתי במצב בו נניח והבית חולים יסכים לקבל אותך, במצב של מצוקה עוברית הכי קטנה אם הם לא יכולים להתקרב אליך פיזית הם יבקשו שתעברי לקיסרי.

צריך להבין שכל ההתנהלות הזו היא בשביל הבטיחות שלך קודם כל, אבל שיש פה גם עובר שיהיה תינוק שתלוי בך. שזה בשביל לשמור עליו ועליך.

יש בתי חולים שיש להם התמחות לנשים שעברו פגיעה מינית עם מיילדות שמתמחות בזה.

שולחת בינתיים שלא יימחק לי אבל יש לי עוד מה להוסיף

גם בקיסרי

יצטרכו לעשות לך קטטר.

זה אמנם לא הנרתיק עצמו, אבל זו כן התעסקות באזור. 

בקיסרי צרפתי לא?

נכון, יכול להיות שגם בפרטי אחר זה אפשרי.

אבל ללדת מבחירה בקיסרי זה ביג נו נו

שהצוות הרפואי לא עושה את זה בשביל עצמו.

התגובות שכתבת מראות שזה קצת המחשבה שלך.

זה בעיני, דרך מחשבה לא נכונה.

זה נכון שיש פרוטוקולים של בית חולים שהם מיותרים ומוגזמים ונועדו לכסות את הבית החולים והצוות מתביעות. אפשר לנקות את זה ולהבין מה המינימום הנדרש בשביל לשמור על הבטיחות שלך. אבל יהיה מינימום שיידרש. לא לבדוק בכלל לא קיים במסגרת רפואית.

אבל, בסוף בסוף,צריך לזכור, המטרה היא לשמור על האישה והתינוק שלה שיצאו בריאים ושלמים.

ב'ה אנחנו חיים היום בתקופה בה נדירים המקרים שנשים ותינוקות נפטרים במהלך הלידה. זה לא סתם ככה. זה בזכות זה שהתקדמנו, שיש אפשרות לזהות מצבי מצוקה ולטפל בהם. כל הבדיקות נועדו בסוף בדיוק בשביל זה-לשמור על החיים שלך ושל התינוק שלך. זה ממש לשמור על החיים. לא משהו סתמי כזה. לידה זה דבר שיכול להיות מסוכן. לצורך העניין הסטטיסטיקה באפריקה בה אין טיפול מתקדם זה שאחת מתוך 26(!) יולדות נפטרת במהלך/אחרי הלידה. הצוות הרפואי כאן בשביל לשמור עליך ועל התינוק שלך מזה. וגם אם לא סכנת מוות חס וחלילה, לשמור על זה שתוכלי לקיים יחסי מין נורמליים אחכ, שהאזור ירפא כמו שצריך, שתשלטי על סוגרים ושלא יהיו בעיות חלילה. 

זה לא אומר שמה שהן עושות זה מה שהכי בטוח...

אני מכירה אישה שיולדת לבד בחצר שלה בטבע, היא לא עושה שום בדיקות לעצמה או לתינוק שלה אחרי הלידה. היא חיה ונושמת והילדים שלה בסדר גמור. הכל עניין של לקיחת סיכונים.

גם מי שכתבה כאן שילדה בלי בדיקות (שזה מה שכתבתי ש בעיני הכי הגיוני שיסכימו לוותר עליו) לא כתבה לגבי מה היה אחרי הלידה והאם בחנו את אזור הנרתיק. לא בדיקה פיזית אלא הסתכלות- כתבת שאת לא מסכימה לזה. וגם, ב"ה שהייתה לה לידה חלקה כנראה בלי שום סיבוכים, האטות דופק ושום קרעים/צורך בואקום וכו'. הרבה מאוד לידות הן לא כאלו. לכן כדאי לדעתי האישית להתכונן לעוד תרחישים. כי יהיה לך מאוד קשה אם פתאום חס וחלילה במהלך הלידה יגידו שאין ברירה ושחייבים לבצע משהו שאת לא רוצה בו, או שיש סכנה ושלכן צריך לבצע x (למשל חתך חיץ, מנח op, צורך בואקום) או שיהיו קרעים טבעיים ויהיה צורך בתפרים באזור- להגיע לזה לא מוכנה או מתנגדת למרות שזה הצורך הרפואי זה נראה לי ממש ממש מורכב. כמובן שזה הגוף שלך ואת מחליטה עליו. פשוט בתור מי שעברה כמה לידות וגם מכירה מקרוב המון סיפורים, ה תרחישים שאני מדברת עליהם לא כאלו נדירים לצערי. ולכן כדאי לדעתי להתכונן לכל האפשרויות. אומרת לך רק מתוך רצון להיטיב. זה שלך מפה אם את  מוכנה לשמוע מה שכותבים לך או לא...

מאחלת לך מכל הלב לידה טובה, בריאה פיזית ונפשית ושתהיה הכי מדויקת לך💗

נשמע שבכללי ממש ממש כדאי שיהיה לך ליווי מקצועי, של מישהו שמכיר את המערכת מבפנים, יכול להיות שנגיד הרבה דברים אבל בסוף לא נוכל לדעת.

יש לך פייסבוק?

יש קבוצה של ארגון שנקרא woman friendly. כל המטרה שלהם זה ליצור שעל שיאפשר תיווך בין המטופלת למטפלים בה. יש שם אנשי מקצוע ונשים ששואלות שאלות. בטוחה שיהיו שם נשים דומות לך ואולי תוכלי להיעזר בזה.

בנוסף, אותו ארגון איגד נשות מקצוע שמטפלות בשיטת bot, שזו תרפיה מכוונת לידה. אני ממליצה לך בחום כמה שיותר בהקדם ליצור איתם קשר לדבר להסביר את המצב שלך, לראות מה אפשר להציע לך. להישאר כמו שאת ולהגיע ככה ללידה לא כדאי לדעתי.

זו הקבוצה שלהם-

Women Friendly - הקהילה לטיפול רפואי ידידותי לנשים | Facebook

זו רשימת המלוות בגישה-

https://www.bot.co.il/facilitators

בנוסף, להרבה בתי חולים יש היום מישהי שמרכזת ליווי לידה תחת טראומה.

יש פה רשימה של של מי שאחראיות על מרכזי הליווי בכל אחד מבתי החולים, ממליצה ממש בחום לפנות אליהן בהתאם לבתי החולים שרלוונטיים אליך.

ליווי מודע טראומה בחדרי הלידה בישראל - ארגון המיילדות בישראל

בעין כרם יש אופציה לשיחה עם מיילדת עוד בשלב ההריון, זה נקרא "בואי נדבר".

אני הגעתי לשם לשיחה בזמנו וביקשתי שלא יבדקו לי פתיחה.

הרגשתי שיש הרבה הבנה ובפועל לא בדקו לי פתיחה ללא הסכמתי.

על האיזור...

זה לא נשמע לי ריאלי לצערי

לק"י

יש נשים עם צירים כל חודש תשיעי והן לא בלידה.

כך שצירים הם לא תמיד מדד ללידה.

ואם יהיו לך קרעים וזה ידרוש תפירה? מקווה מאוד שלא אבל צריך גם לקחת את זה בחשבון.

יכול להיות שאם כל הצוות יהיה רק נשים, אז יהיה לך יותר קל?

כי על זה אני חושבת שאת יכולה יותר להתמקח מול הבית חולים.

בכל הלידה- לא בדקו פתיחה בכלל

אבל- כמובן שבלידה עצמה כבר כן מילדת ניווטה את הלידה ואת התינוק החוצה.

אני חושבת שכרגע את מעמיסה על עצמך הרבה מאוד (לרגע לא שופטת- מבינה שזה מגיע ממקום כאוב וטראומטי)

כדאי לנסות לבוא ללידה בלי הרבה הצהרות מראש ועם מוכנות לתרחישים השונים - ולקבל החלטות במקום

כן ליצור קשר מראש עם בית החולים, להורים על החידה הרגישה, לוודא שהם מבינים את המורכבות

ומוכנים לגמישות

וברגע האמת- לבחון כל מקרה לגופו- ולקבל החלטות

יהיו בדיקות שככח הנראה ניתן לותר עליהם

ויהיו בדיקות שיכול להיות שברגע האמת את תרצי אותן

בהצלחה

בקיסרי אלקטיבי (מוזמן)

לא בודקים פתיחה

לא בודקים התקדמות

ייתכן ואחרי הלידה תצטרכי אבל לא מעבר 

החלמה ארוכה פי כמה, תלות במשככי כאבים במשך יממות אחכ, סיכון להידבקויות, זיהומים, לפעמים קיסריים נוספים אחכ חלילה..  וזה על קצה המזלג.

להיכנס לשם מבחירה זו ממש החלטה כבדת משקל

האופציה קיימת והיא תקבל את ההחלטה שלה

לא חושבת שיש כאן מקום להחליט עבורה לכאן או לכאן 

אבל לא בטוח שזו בחירה חכמה..

ונשמע שאת ממש נעולה על זה.

זו לידה ראשונה שלך? אם כן אני חושבת שכדאי ללכת לביח שאת רוצה ללדת בו ולשוחח בנחת עם מיילדת לתאר את מה שכתבת פה ולשמוע ממנה מה הצורך בבדיקת פתיחה ואם אפשר לוותר על זה.

בעיקרון אם זו לידה שניה ויותר שלך אז הייתי נוטה לומר לך שאולי המיילדת תזרום איתך כי את יודעת מהו מהלך הלידה ולזהות את שלב הלחיצות.

לגבי בדיקת רופא אחרי הלידה זה בשביל תפרים במידת הצורך גם אם תלדי בכל מקום אחר ויש צורך בתפרים את חייבת לעבור את השלב הזה. אם אין צורך בתפרים אז רק מנקים את האזור כדי שתוכלי יחסית בנוחות להתארגן ולעלות למחלקת יולדות.

והיא-

להגיע בסוף בסוף וללדת!!

היה לי פעמיים.

הגעתי עם צירים מטורפים עליתי למיטה

הסתובבתי

ודחפתי

פעם שניה- באמבולנס- וגם כן

הגעתי ודחפתי והיא יצאה.

אממה-

אצלי זה היה בלידה חמישית ושישית.

או עוד אופציה- לידה בבית עם מיילדת.

היא תזרום איתך.

כי האמת היא, אגלה לך סוד:

מיילדת מקצועית לא צריכה בכלל לבדוק אותך כדי לגלות איזה פתיחה את...

היא מזהה לפי:

הנשימות שלך

ההתרכזות שלך

הכאב שלך

אורך הציר

אורך הזמן בין הצירים.

בהצלחה יקרה!!

מהפתרון... גם אחרי הלידה היא לא מוכנה שיבדקו אם יש קרעים/דימום... מה קורה שיש ח'ו שאריות שילייה??? מילא החלק הראשון היא תסמוך על האינטואציה וזה מעולה אבל כמו שכתבת וגם אני איזכרתי את זה בהודעה אחרת שזה לא מתאים בלידה ראשונה אלא רק מהשניה והלאה. החלק שלאחר הלידה הוא בלתי נמנע ומחייב בדיקה או לכל היותר אבחון חיצוני והיא לא מעוניינת בכך

אחריי שיצא ממך תינוק

אחריי כל הסרט-

זו המיילדת שבודקת, ולא דוחפת שום אצבעות כזכורני... רק מסתכלת מה המצב...

ולכן זה לא ריאלי. כי היא לא רוצה בכלל שיגעו

ולפותחת היקרה - 

צריך להתגבר על זה כדי לעבור חוויית לידה טובה

אם העיסוק בזמן הלידה מתרכז באם יגעו בי או לא - זה יכול לעכב את הלידה

זה חלילה יכול לסכן את התינוק

בלידה ראשונה, זה בכלל בדרכ יותר ארוך

אצלי הלידה הראשונה הייתה וואקום בכלל. עם תפרים וכו. וזה קורה.. צריך לקחת בחשבון שהתעסקות שם זה חלק מלהביא ילדים לעולם, והיא בעיקר מיטיבה איתך

ממליצה לנסות לפתוח את הראש לאופציה הזו. או שתבחרי בקיסרי מראש. כי ממילא אם לא תרשי שיגעו בך - לא תישאר להם שום אופציה וחבל לסבול מצירים 

היא לא מעוניינת...

וזה ממש בלתי נמנע

מקובל לבדוק פתיחה כשמגיעים עם צירים/ירידת מים כדי לדעת איפה את עומדת והאם בלידה ואיך להתקדם. אבל יש לפעמים נשים שיש להן קושי כמו שלך ולפעמים במצב כזה מאפשרים לקבל אפידורל בלי בדיקה אם זה ממש נראה שאת בלידה ואז עם האפידורל הבדיקות לא אמורות לכאוב. פחות מקובל לא לעשות בדיקות בכלל במהלך הלידה אבל יש סיכוי אם תפלי על צוות מבין ומכיל שימנעו מבדיקות ככל שאפשר. זה תלוי במקום ובאנשי הצוות השונים- הרופאים והמיילדת.

לגבי בדיקה אחרי לידה- אני לא מכירה דבר כזה שרופא חייב לבדוק אחרי לידה, ממש לא. המיילדת בודקת בהסתכלות חיצונית יחסית אם צריך תפירה ואם כן רופא תופר. אם לא צריך תפירה לא עושים כלום.

זה שאם את בטיפול- לעשות בטיפול ממש הכנה והתמקדות לקראת הלידה

מה התרחישים שזה עלול להפגיש אותך איתם

מה בבחירה שלך

ומה לאו דוקא(נגיד תפרים אם תצטרכי לדוגמא..)

ואיך תתמודדי.. אני לא יודעת באיזו שיטה את מטופלת

אבל יש שיטות לעבודה עם חרדות שאולי אם ץהליך מראש ממורד לסיטואציה יוכל אולי להפחית את החרדה ולתת לך כלים להתמודדות

תכלס מצד הבדיקות

היתי מגיעה לביקור לבי''ח שאת רוצה

מדברת באופן אישי עם הצוות.. נכון שאין לדעת מי תהיה איתך בלידה אבל שתשמעי מה הגישה שלהם..ומה היחס לבקשה

ובכלל שהכל יהיה כמה שיותר מוכר..זה מפחית מהחרדה

אולי שווה לך לשלם למיילדת פרטית שתגיע וככה תהיי רגועה שהיא תתחשב בך

ובכל מקרה

זכותך לסרב לבדיקות פתיחה

כדי שיכניסו אותך לחדר לידה את יכולה להגיע או לבקש חדר לידה כשהצירים כבר ממש צפופים וכואבים ומאמינה שיכולים לעקוף את הנוהל

או שתבקשי אפידורל ורק אז שיבדקו פעם אחת

ואחר כך ממש לא חייב להבדק

אצלי בקושי בדקו..

אבל מקווה שלא תפלי על מיילדת מקובעת ולא רגישה שסתם תנסה לשכנע וכו

לכן היתי במקומך כן שוקלת מישהי פרטית

ובמהלך הלידה עצמה ואחריה את צריכה לקחת בחשבון שאין ברירה

גם לפעמים לעזור לראש לצאת ..גם אם יש תפרים

אני אנסה כמו שכתבו למטה בתגובות ליצור קשר עם הארגון שעוזר בזה בבית חולים

ואם לא יצליח ואני אגיע לבית חולים שמתעקש על בדיקות אז כנראה שאשקול לידה אחרת

גם אני לא מוכנה לעבור בדיקות פתיחה בגלל שנפגעתי מינית מרופא ועוד שלל פגיעות אחרות שקשורות. ילדתי באסף הרופא וכשהגעתי וסירבתי לבדיקה על רקע של פגיעה מינית הפנו אותי לארגון בשם יד ביד שפעיל בבית החולים. עוד לא הייתי בלידה פעילה (הגעתי בעקבות ירידת מים) אז נפגשתי בנחת עם העובדת הסוציאלית של הארגון מתמחה בנושא והסברתי לה מה הטריגרים שלי ומה אני צריכה. היא הזמינה לפגישה את האחות הראשית בחדרי לידה והיא נתנה לי אישור לא לעבור אף בדיקת פתיחה ואף בדיקה וגינלית. תלו שלט מחוץ לחדר שילדתי בו עם בקשה שצוות רפואי שאין צורך דחוף שיכנס- שלא יכנס (כי זו עוד בקשה שהיתה לי) והמיילדת הראשית אמרה לי שאם מבקשים לבדוק אותי לומר שיש אישור ממנה לא לבדוק, וכך אכן היה. אחרי הלידה העובדת הסוציאלית התקשרה אלי ושאלה אותי איך היה, הם היו מאוד רגישים וגמישים אז אני ממליצה מאוד על אסף הרופא! וכמובן מומלץ ליצור קשר עם יד ביד לפני הלידה כדי לתאם את כל העניינים. שיהיה בהצלחה ובקלות ובשמחה ורוגע בעז"ה

איזה יופי לשמוע בשבילך.

ולפותחת חיבוק!

אין לי עצות. אבל מקווה ומתפללת בשבילך שתימצאי את המקום המדויק והטוב בשבילך

ושתצאי עם חוויה טובה וחיובית!

כדי לדעת עם להכניס לחדר לידה ? איך ידעו שהגיע הזמן להכנס לחדר לידה או מתי הזמן ללחוץ?

@גלי2 

אבל אני חייבת להגיד שבכל מקרה לא כדאי ללכת לבד תלכי עם דולה.

והייתי בודקת אפשרות של לידת בית.

אבל לדעתי אם את ממש לא משחררת לתינוק יהיה מאוד קשה לצאת.

מכירה מישהי עם סיפור דומה לא הסכימה לא לבדיקות והרגישה מאוד לא בטוחה. היא הגיעה לקיסרי חירום עם קרע ברחם. לא אומרת שזה יקרה לך. בכלל.

פשוט אומרת שחובה טיפול חבל לך להחמיר את המצב. 

קראתי את כל התגובות

תודה ל@גלי2 על הפתרונות

אני ממש מצטערת לשמוע את מה שעברת

דבר שני, המוקד בלידה צריך להיות אמא בריאה ותינוק בריא.

נתנו לך כאן הרבה אפשרויות, מקווה שאחת מהן תתאים לך אבל חשוב מאוד לזכור את נקודת המוצא.

לי אחרי הלידה היה אירוע חריג, לא מפרטת מחשש לאאוטינג.

אם הצוות לא היה בודק ושם לב זה היה יכול לסכן אותי

ואני לא הייתי יודעת להגיד שזה חריג.

הן בדקו ושמו לב

ולילדים שלי יש אמא בריאה ב''ה

לידה יכולה מאוד בקלות להפוך לאירוע חריג

היא יכולה גם להתנהל באופן חלק

אבל יכול להיות פתאום מצוקה של האמא או התינוק שיכולה לגרום למצבים קשים

אני לא אומרת כדי להפחיד אלא כי אני חושבת שממש חשוב להבין את זה כדי לעשות החלטות נכונות

בעבודה שלי אני עובדת בחינוך מיוחד וחלק מהילדים הגיעו למצב הזה מאירועים שקרו בלידה (חוסר חמצן למוח בדרגות שונות)

מאחלת לך החלטות טובות, לידה קלה מעצימה ובריאה לך ולעובר🩷

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

לחשב זמנים באופן מדויק

אני תמיד מוסיפה זמן נוסף מעבר למה שחשבתי

נניח משימה שלוקחת שעה אני נותנת לה שעתיים

כי כמעט תמיד יש בלתמים

וחוסר דיוק בתכנון

על זריזות אפשר להתאמן

לא לעשות יותר מהר

אלא יותר יעיל

אני תמיד מחפשת את הדרך הקצרה ביותר שנותנת את התוצאה הטובה ביותר 

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה