אבל יש אופציה ללדת בלי בדיקות פתיחה?

הגיניקולוג שלי אומר שבעקרון טכנית אפשר ללדת בלי בדיקות פתיחה.. אבל לפי הנהלים של בתי החולים צריך בדיקת פתיחה ולהראות התקדמות כל שעה אחרת את סתם תופסת להם חדר..

הייתי 4 שעות בחדר לידה בשום שלב לא הציעו לי בדיקת פתיחה...

להפך... אפילו נמנעו- כי הייתי אחרי ירידת מים

(התחלתי מירידת מים שלא התפתחהלידה  36 שעות... ולכן קיבלתי פ מפיטוצין)

נמנעים מריבוי בדיקות פתיחה מחשש לזיהום.

אבל כן ירצו לבדוק לפחות פעם אחת לראות אם יש פתיחה ואם להכניס לחדר לידה

אבל אם אפשר להימנע מבדיקות אחרי ירידת מים

אפשר להימנע מבדיקות אחרי טראומה

זה לא הרמטי- אבל זה משהו

אבל בשביל זה צריך לוודא מראש שהמיילדת מבינה את המורכבות

ושהיולדת תבין את ההשלכות

נועדו כי לדעת כמה את מתקדמת כי אם לא את סתם תופסת חדר לידה והבית חולים מפסיד כסף בזמן שהיה יכול לתקתק עוד יולדת

אבל הוא אמר שבעקרון מבחינה רפואית אין לזה כל כך משמעות

סנט ג'וזף

מאפשרים לידה עם מינימום התערבויות

קראתי פעם בכתבה שהם נמנעים מביצוע בדיקות פתיחה כדי לתת ליולדת את ההתקדמות הטבעית שלה

אבל בטוחה שמצישהו יש בדיקה כזאת

הרי צריך לדעת מתי ללחוץ

מה הפתיחה

מה גובה העובר וכו'

כעל הידוע לי (לפי מה שביררתי לפני 4 שנים)

הם מוגבלים בטיפול במצבי חירום

הם אכן מוגבלים

ומעבירים לבית חולים אחר במקרה הצורך

זה מיועד רק לנשים שממש ממש ממש לא רוצות התערבות

ומעדיפות ללדת שם למשל בלידת מים במקום בבית

כך ששם עדיף כי יש רופא ילדים ונשים

אבל לא משהו מעבר..

לא חושבת שיש אפשרות שיסכימו לגמרי לאפשר מצב בו הם מתחייבים שהם לא מסתכלים או נוגעים באזור הנרתיק. זה נכון שהם בי"ח שמאוד מאפשר ליולדת בחירה והם ממש נמנעים מהתערבויות.

צריך לקחת בחשבון ש המיקום של בית החולים הוא באזור ערבי שזה לא הכי סימפטי בימים אלו, וזה בית חולים נוצרי כך שיש שם אזכורים של העניין. בנוסף אם אני זוכרת נכון חלק מהאחיות לא מדברות עברית טוב. 

טוב שציינת את זה, שכחתי

יש צלב בכל מקום

האחיות חלקן לבושות כמו נזירות (או כולן)

במיוחד המיילדת הראשית, ממש נזירה

כנל לגבי המיקום..

ממליצה לך ממש לפנות לבית החולים בו את מתכננת ללדת, בהרבה בתי חולים יש שירות של שיחה עם מיילדת ובניית תכנית לידה מודעת טראומה. כל עוד את יולדת לידה טבעית (ללא אפידורל) באמת אפשר לוותר על בדיקות הפתיחה. ברוב בתי החולים כן דורשים בדיקת פתיחה בשביל להיכנס לחדר לידה.אני יודעת שיש אפשרות לבדיקת פתיחה עם מתמר וגינלי אם זה יותר מרגיש לך נכון בשבילך.

אבל שוב, ממש ממליצה לדבר עם בית החולים. בדרכ הם מגלים רגישות וגמישות והם יוכלו לעזור לך לבנות תכנית לידה שתעזור לך לחוות לידה משמעותית ומעצימה בע"ה ❤️

בגלל שבלידה התינוק כבר יורד אין אפשרוץות לראות את צוואר הרחם בגישה בטנית 

ויסתכלו שם זה חלק מהלידה הטבעית

בדיקת חובה זה מאסט לפי זה מכניסים לחדר לידה ולפי זה יודעים שאת בלידה או שיש התקדמות בהתאם לזמן

למה זה מאסט? מה עושות נשים שיולדות בבית בלי רופא? הם לא יולדות כי אין מישהו שבדק אותם?

ולגבי הזמן- כשדיברתי עם העמותה למען חופש בחירה בלידה הם אמרו שהזמן נועד רק בשביל הבית חולים . לראות שאת לא תופסת להם מיטה הרבה מאוד זמן .

אז לדעתי אני חושבת שיש דרך ללדת בלי בדיקות ובלי זמנים , השאלה איפה

תצטרכי מיילדת וכל המגע שהסברתי גם בהמשך הוא כדי שלא תקרעי!!

יש מקומות טבעיים ללידה ואז משלמים משו כמו 14 אלף ויולדים בלי מדיניות בית חולין

בעקרון לידה קורית גם בלי מגע

יש הרבה מצבים שמגע הוא נצרך או מועיל (לדוגמא לפעמים המיילדת משמנת את העור כדי להפחית סיכוי לקרע)

אבל בהרבה מצבים הלידה קורית גם בלי מגע בנרתיק

אם צריך לתפור נניח, בטח שמסתגלים כדי לראות מה מצב התינוק כשהוא יוצא.

צריך לפעמים לסובב אותו, צריך לםעמים להוציא את השילייה. אין אםשרות ללדת בלי שום כלום..

נראה לי תנסי להתקשר לשאול בתי חולים ספציפיים אחרי שתדברי עם דולה או מישהי טבעית שתסביר לך מה ראלי מבחינת הציפיות שלך ומה לא.

אחרת הם ינפנפו אותך

אולי לידה פרטית בבית עם מיילדת פרטית שמנוסה בטראומות מהסוג הזה?

ליתר דיוק עם מיילדות שאני מכירה מכמה בתי חולים

אומרות שאי אפשר לוותר על זה גם אם אני אלד הכי טבעי שאפשר

אוף

טראומה? יש להרבה בתי חולים והם בדרכ יכולים לעזור

שהוא חיצוני לחלוטין אבל כן מניחים באיזור הלמטה... לא מכניסים

אבל האמת לא ממליצה ללדת בקפלן

ואם חברה מיילדת שם .

הם עושים מחקר לגבי שימוש במכשיר כזה אך כרגע משרד הבריאות לא מרשה להשתמש בו

יש דרך ללדת בבית חולים בלי שיכניסו לי מכשירים  או יידים למטה? בלי שיסתכלו עלי למטה ?

לא מוכנה שאף אחד יגע בי שם או יסתכל עלי שם גם אם זה לצורך רפואי

מכניסים ידיים לבדוק ריכוך צוואר רחם או לבדוק איפה הראש שמים לך גם שמן כדי שלא תקרעי ומניחים קומפרסים חמים כנל כדי למנוע קרעים

זה די מתבקש זה תהליך הלידה ...

בכל אופן שמגיעים ללידה זה לא מצב סטנדרטי את כבר לא מרגישה את כל המגע הזה

ברור שאם בן אדם יגע בי למטה אני ארגיש

בטח כשיש לי טראומה אני ארגיש את זה

" מכניסים יידים"- חח בטוח שאני ארגיש את זה

יש אנדרנלין בלידה את לא מפוקסת בכלל (אני מדברת על בלי אפידורל) ההתרכזוץ שלך בדברים היא רק בזה שאת רוצה ללדת כאן ועכשיו חחחח

ב. במידה ותקחי  אפידורל לא תרגישי גם אבל תיהי יותר מפוקסת

קיבלתי אפידורל

שכבתי במיטה

היה לי גם וואקום ולא הרגשתי כלום!!!!!!!

ראיתי אותם מסתכלות ונהנתי מזה שהם עליי ובודקות כל הזמן שהכל מתקדם כמו שצריך

ההסתכלות שלהם הרגיעה אותי.. 

בפתיחה מתקדמת הנגיעה באזור כבר לא מורגשת כמעט לגמרי, ומיד אחרי הלידה בכלל הכל יחסית בשלב הראשוני מאבד תחושה יחסית רק אחרי זמן מה קצת החוש חוזר ומרגישים

את נחושה בדעתך כאילו שכבר עברת לידה חח

זה ממש לא מה שאת מדמיינת אני חושבת, הפחד מנהל אותך, לא כדאי להגיע כך ללידה

זה נכון שבפתיחה מתקדמת בדיקת פתיחה יכולה להיות לא כואבת בכלל, לעומת כשיש פתיחה קטנה עדיין שאז בדיקת פתיחה יכולה ממש להציק. אבל לא מורגשת? ברור שהרגשתי שהמיילדת הכניסה את היד, אפילו שהייתי בפתיחה מתקדמת.

אני מסכימה שאחרי הלידה הכל קצת מעורפל ואולי גם מאולחש כזה, אבל כשתפרו אותי הרגשתי בבירור איפה תופרים אותי ואיפה נוגעים בי, מה השאלה בכלל...

מה שכן, כמה שהשלב יותר מתקדם בלידה ואחרי הלידה, פחות היה לי אכפת שרואים אותי והרגש של הצניעות/מבוכה נעלם לגמרי.

גם בלידה עם מינימום התערבות יהיה צורך לבדוק שהראש יוצא כמו שצריך, שאת לא נקרעת קרעים חמורים, ואם יש קרע אז יהיה צורך בתפרים.

אפשר לצמצם מגע והתערבות אך אין דרך להימנע לחלוטין❤️

היה לי בלידת מים שאז באמת המיילדת לא נגעה בי בכלל אבל כן בדקו אותי פעם אחת לפני הכניסה לחדר לידה (על זה אפשר אולי לוותר אם מדברים איתם מראש) ופעם אחת אחרי הלידה לבדוק אם יש צורך בתפרים אחרי הלידה על זה אני חושבת שבעייתי לוותר כי זה אומר שאת לא מעוניינת שיתפרו אותך גם אם הפצע מדמם (הבנתי שזה אפשרי אבל ההחלמה הרבה יותר ארוכה וכואבת).

אני חושבת שתנסי לקבוע פגישה עם מיילדת לפני יש אפשרות כזאת בהדסה עין כרם לא יודעת לגבי בתי חולים אחרים ותנסו להגיע לתוכנית לידה שמתאימה לך עוד אפשרות זה לקחת מיילדת וללדת בבית אבל עדיין השלב של התפרים זה שאלה.

כאפשרות אחרונה אם באמת את רואה שאת לא מסוגלת אפשר תמיד ללדת בקיסרי.

שעונה לכל הדרישות האלה חוץ מללדת בעצמך בבית לבד לבד אפילו בלי מיילדת רגישה ככל שתהיה, ואני ממש לא ממליצה על הפתרון הזה בטח אם את מספרת שיש לך טראומה בנושא כי זה רק יכול להחמיר את המצב הרגשי והנפשי.

האופציה השניה זה ללדת בקיסרי מתוזמן, אבל גם פה יש חסרונות וסיכונים ואולי הרבה יותר מללדת טבעי

אם היא בבית חולים ולא בבית, אז יבקשו לבדוק פתיחה, לבדוק את היולדת אח"כ.

ברור שאפשר לסרב. לא בטוחה שיש בית חולים שיסכים לזה. 

מקווה שתצליחי יום אחד להירפא מזה ושזה יהיה מאחוריך💗

לגבי השאלה שלך.

העניין פה הוא לא דווקא בדיקות הפתיחה. זה החלק ה"שולי" בעיני.

את יכולה לצורך העניין להחליט שאת יולדת בבית עם מיילדת פרטית. יש מאות לידות כאלו בישראל כל שנה.

אני לא יודעת איך בית חולים יסכים לקבל אותך ללידה בלי לבדוק בכלל ולהתקרב לאזור, אני לא יודעת אם הם יסכימו לקבל על זה אחריות. אם תגיעי אליהם אחרי לידה כל סיפור הפתיחה כמובן לא יהיה רלוונטי. וגם נניח ויסכימו לך ללדת בלי בדיקת פתיחה.

יש בלידה הרבה מעבר לזה.

פתיחה זה רק לבדוק את התקדמות הלידה.

בלידה עצמה- יש מצבים שונים שדורשים לפעמים התערבויות. למשל התינוק במצג הפוך(op). אם לא יבדקו את זה- לא יוכלו לדעת. לפעמים חייבים לבדוק את זה ידנית, אין דרך אחרת לראות את זה. וזה בגדר הצלת חיים לפעמים. אם הרופא לא יוכל לבדוק את זה, והתינוק תקוע, ורואים ירידות דופק ואת לא מסכימה שיתקרבו אליך- יבקשו ממך ללכת לקיסרי.

תוך כדי שהתינוק יוצא, המיילדת מסתכלת ומכוונת אותו ומסבירה לך מתי ללחוץ בשביל שלא תקרעי. כמובן יש נשים שיולדות בלי זה (מי שיולדת לידת בזק למשל ולא מספיקה להגיע לבי"ח) אבל זה מגדיל את הסיכוי לקרעים.

וזה מוביל אותי לנושא האחרון, וסליחה שאני קצת נחרצת פה, מצטערת.. פשוט חושבת שממש חייבים להבין את זה...

מה שבעיקר אני חושבת עליו הוא דווקא אחרי הלידה,

וזה לא משנה אם ילדת עם מיילדת פרטית/רופא בבית, אם ילדות באוטו, בשדה ליד הבית או בחדר לידה.

אם לא יבדקו אותך פיזית אחרי לידה, לא יוכלו לדעת אם יש קרעים.  אני לא מכירה אף אופציה בה אפשר לבדוק קרעים בלי להסתכל באזור. את *לא* רוצה להישאר עם קרעים לא מטופלים. לצורך העניין את יכולה לאבד לגמרי שליטה על סוגרים. סליחה שאני מדברת ככה כאילו ב"הפחדה" אבל זו לא הפחדת שווא, זו האמת לצערי. יש לי שתי חברות שנקרעו ככה ואם לא היו תופרים אותן ומטפלים בהן כמו שצריך, ה' יעזור. יש להן מלא מזל שהן חיות בתקופתנו ולא לפני 100 שנה.

האופציות שאני רואה-

אם באמת את לא חושבת שיש שום סיכוי שתסכימי שיתקרבו אליך לאזור, לדעתי האופציה הכי בטוחה בשבילך ובשביל התינוק זה קיסרי אלקטיבי. ככה תהיה לך הכי הרבה שליטה על זה. בכל מקרה לדעתי במצב בו נניח והבית חולים יסכים לקבל אותך, במצב של מצוקה עוברית הכי קטנה אם הם לא יכולים להתקרב אליך פיזית הם יבקשו שתעברי לקיסרי.

צריך להבין שכל ההתנהלות הזו היא בשביל הבטיחות שלך קודם כל, אבל שיש פה גם עובר שיהיה תינוק שתלוי בך. שזה בשביל לשמור עליו ועליך.

יש בתי חולים שיש להם התמחות לנשים שעברו פגיעה מינית עם מיילדות שמתמחות בזה.

שולחת בינתיים שלא יימחק לי אבל יש לי עוד מה להוסיף

גם בקיסרי

יצטרכו לעשות לך קטטר.

זה אמנם לא הנרתיק עצמו, אבל זו כן התעסקות באזור. 

בקיסרי צרפתי לא?

נכון, יכול להיות שגם בפרטי אחר זה אפשרי.

אבל ללדת מבחירה בקיסרי זה ביג נו נו

שהצוות הרפואי לא עושה את זה בשביל עצמו.

התגובות שכתבת מראות שזה קצת המחשבה שלך.

זה בעיני, דרך מחשבה לא נכונה.

זה נכון שיש פרוטוקולים של בית חולים שהם מיותרים ומוגזמים ונועדו לכסות את הבית החולים והצוות מתביעות. אפשר לנקות את זה ולהבין מה המינימום הנדרש בשביל לשמור על הבטיחות שלך. אבל יהיה מינימום שיידרש. לא לבדוק בכלל לא קיים במסגרת רפואית.

אבל, בסוף בסוף,צריך לזכור, המטרה היא לשמור על האישה והתינוק שלה שיצאו בריאים ושלמים.

ב'ה אנחנו חיים היום בתקופה בה נדירים המקרים שנשים ותינוקות נפטרים במהלך הלידה. זה לא סתם ככה. זה בזכות זה שהתקדמנו, שיש אפשרות לזהות מצבי מצוקה ולטפל בהם. כל הבדיקות נועדו בסוף בדיוק בשביל זה-לשמור על החיים שלך ושל התינוק שלך. זה ממש לשמור על החיים. לא משהו סתמי כזה. לידה זה דבר שיכול להיות מסוכן. לצורך העניין הסטטיסטיקה באפריקה בה אין טיפול מתקדם זה שאחת מתוך 26(!) יולדות נפטרת במהלך/אחרי הלידה. הצוות הרפואי כאן בשביל לשמור עליך ועל התינוק שלך מזה. וגם אם לא סכנת מוות חס וחלילה, לשמור על זה שתוכלי לקיים יחסי מין נורמליים אחכ, שהאזור ירפא כמו שצריך, שתשלטי על סוגרים ושלא יהיו בעיות חלילה. 

זה לא אומר שמה שהן עושות זה מה שהכי בטוח...

אני מכירה אישה שיולדת לבד בחצר שלה בטבע, היא לא עושה שום בדיקות לעצמה או לתינוק שלה אחרי הלידה. היא חיה ונושמת והילדים שלה בסדר גמור. הכל עניין של לקיחת סיכונים.

גם מי שכתבה כאן שילדה בלי בדיקות (שזה מה שכתבתי ש בעיני הכי הגיוני שיסכימו לוותר עליו) לא כתבה לגבי מה היה אחרי הלידה והאם בחנו את אזור הנרתיק. לא בדיקה פיזית אלא הסתכלות- כתבת שאת לא מסכימה לזה. וגם, ב"ה שהייתה לה לידה חלקה כנראה בלי שום סיבוכים, האטות דופק ושום קרעים/צורך בואקום וכו'. הרבה מאוד לידות הן לא כאלו. לכן כדאי לדעתי האישית להתכונן לעוד תרחישים. כי יהיה לך מאוד קשה אם פתאום חס וחלילה במהלך הלידה יגידו שאין ברירה ושחייבים לבצע משהו שאת לא רוצה בו, או שיש סכנה ושלכן צריך לבצע x (למשל חתך חיץ, מנח op, צורך בואקום) או שיהיו קרעים טבעיים ויהיה צורך בתפרים באזור- להגיע לזה לא מוכנה או מתנגדת למרות שזה הצורך הרפואי זה נראה לי ממש ממש מורכב. כמובן שזה הגוף שלך ואת מחליטה עליו. פשוט בתור מי שעברה כמה לידות וגם מכירה מקרוב המון סיפורים, ה תרחישים שאני מדברת עליהם לא כאלו נדירים לצערי. ולכן כדאי לדעתי להתכונן לכל האפשרויות. אומרת לך רק מתוך רצון להיטיב. זה שלך מפה אם את  מוכנה לשמוע מה שכותבים לך או לא...

מאחלת לך מכל הלב לידה טובה, בריאה פיזית ונפשית ושתהיה הכי מדויקת לך💗

נשמע שבכללי ממש ממש כדאי שיהיה לך ליווי מקצועי, של מישהו שמכיר את המערכת מבפנים, יכול להיות שנגיד הרבה דברים אבל בסוף לא נוכל לדעת.

יש לך פייסבוק?

יש קבוצה של ארגון שנקרא woman friendly. כל המטרה שלהם זה ליצור שעל שיאפשר תיווך בין המטופלת למטפלים בה. יש שם אנשי מקצוע ונשים ששואלות שאלות. בטוחה שיהיו שם נשים דומות לך ואולי תוכלי להיעזר בזה.

בנוסף, אותו ארגון איגד נשות מקצוע שמטפלות בשיטת bot, שזו תרפיה מכוונת לידה. אני ממליצה לך בחום כמה שיותר בהקדם ליצור איתם קשר לדבר להסביר את המצב שלך, לראות מה אפשר להציע לך. להישאר כמו שאת ולהגיע ככה ללידה לא כדאי לדעתי.

זו הקבוצה שלהם-

Women Friendly - הקהילה לטיפול רפואי ידידותי לנשים | Facebook

זו רשימת המלוות בגישה-

https://www.bot.co.il/facilitators

בנוסף, להרבה בתי חולים יש היום מישהי שמרכזת ליווי לידה תחת טראומה.

יש פה רשימה של של מי שאחראיות על מרכזי הליווי בכל אחד מבתי החולים, ממליצה ממש בחום לפנות אליהן בהתאם לבתי החולים שרלוונטיים אליך.

ליווי מודע טראומה בחדרי הלידה בישראל - ארגון המיילדות בישראל

בעין כרם יש אופציה לשיחה עם מיילדת עוד בשלב ההריון, זה נקרא "בואי נדבר".

אני הגעתי לשם לשיחה בזמנו וביקשתי שלא יבדקו לי פתיחה.

הרגשתי שיש הרבה הבנה ובפועל לא בדקו לי פתיחה ללא הסכמתי.

על האיזור...

זה לא נשמע לי ריאלי לצערי

לק"י

יש נשים עם צירים כל חודש תשיעי והן לא בלידה.

כך שצירים הם לא תמיד מדד ללידה.

ואם יהיו לך קרעים וזה ידרוש תפירה? מקווה מאוד שלא אבל צריך גם לקחת את זה בחשבון.

יכול להיות שאם כל הצוות יהיה רק נשים, אז יהיה לך יותר קל?

כי על זה אני חושבת שאת יכולה יותר להתמקח מול הבית חולים.

בכל הלידה- לא בדקו פתיחה בכלל

אבל- כמובן שבלידה עצמה כבר כן מילדת ניווטה את הלידה ואת התינוק החוצה.

אני חושבת שכרגע את מעמיסה על עצמך הרבה מאוד (לרגע לא שופטת- מבינה שזה מגיע ממקום כאוב וטראומטי)

כדאי לנסות לבוא ללידה בלי הרבה הצהרות מראש ועם מוכנות לתרחישים השונים - ולקבל החלטות במקום

כן ליצור קשר מראש עם בית החולים, להורים על החידה הרגישה, לוודא שהם מבינים את המורכבות

ומוכנים לגמישות

וברגע האמת- לבחון כל מקרה לגופו- ולקבל החלטות

יהיו בדיקות שככח הנראה ניתן לותר עליהם

ויהיו בדיקות שיכול להיות שברגע האמת את תרצי אותן

בהצלחה

בקיסרי אלקטיבי (מוזמן)

לא בודקים פתיחה

לא בודקים התקדמות

ייתכן ואחרי הלידה תצטרכי אבל לא מעבר 

החלמה ארוכה פי כמה, תלות במשככי כאבים במשך יממות אחכ, סיכון להידבקויות, זיהומים, לפעמים קיסריים נוספים אחכ חלילה..  וזה על קצה המזלג.

להיכנס לשם מבחירה זו ממש החלטה כבדת משקל

האופציה קיימת והיא תקבל את ההחלטה שלה

לא חושבת שיש כאן מקום להחליט עבורה לכאן או לכאן 

אבל לא בטוח שזו בחירה חכמה..

ונשמע שאת ממש נעולה על זה.

זו לידה ראשונה שלך? אם כן אני חושבת שכדאי ללכת לביח שאת רוצה ללדת בו ולשוחח בנחת עם מיילדת לתאר את מה שכתבת פה ולשמוע ממנה מה הצורך בבדיקת פתיחה ואם אפשר לוותר על זה.

בעיקרון אם זו לידה שניה ויותר שלך אז הייתי נוטה לומר לך שאולי המיילדת תזרום איתך כי את יודעת מהו מהלך הלידה ולזהות את שלב הלחיצות.

לגבי בדיקת רופא אחרי הלידה זה בשביל תפרים במידת הצורך גם אם תלדי בכל מקום אחר ויש צורך בתפרים את חייבת לעבור את השלב הזה. אם אין צורך בתפרים אז רק מנקים את האזור כדי שתוכלי יחסית בנוחות להתארגן ולעלות למחלקת יולדות.

והיא-

להגיע בסוף בסוף וללדת!!

היה לי פעמיים.

הגעתי עם צירים מטורפים עליתי למיטה

הסתובבתי

ודחפתי

פעם שניה- באמבולנס- וגם כן

הגעתי ודחפתי והיא יצאה.

אממה-

אצלי זה היה בלידה חמישית ושישית.

או עוד אופציה- לידה בבית עם מיילדת.

היא תזרום איתך.

כי האמת היא, אגלה לך סוד:

מיילדת מקצועית לא צריכה בכלל לבדוק אותך כדי לגלות איזה פתיחה את...

היא מזהה לפי:

הנשימות שלך

ההתרכזות שלך

הכאב שלך

אורך הציר

אורך הזמן בין הצירים.

בהצלחה יקרה!!

מהפתרון... גם אחרי הלידה היא לא מוכנה שיבדקו אם יש קרעים/דימום... מה קורה שיש ח'ו שאריות שילייה??? מילא החלק הראשון היא תסמוך על האינטואציה וזה מעולה אבל כמו שכתבת וגם אני איזכרתי את זה בהודעה אחרת שזה לא מתאים בלידה ראשונה אלא רק מהשניה והלאה. החלק שלאחר הלידה הוא בלתי נמנע ומחייב בדיקה או לכל היותר אבחון חיצוני והיא לא מעוניינת בכך

אחריי שיצא ממך תינוק

אחריי כל הסרט-

זו המיילדת שבודקת, ולא דוחפת שום אצבעות כזכורני... רק מסתכלת מה המצב...

ולכן זה לא ריאלי. כי היא לא רוצה בכלל שיגעו

ולפותחת היקרה - 

צריך להתגבר על זה כדי לעבור חוויית לידה טובה

אם העיסוק בזמן הלידה מתרכז באם יגעו בי או לא - זה יכול לעכב את הלידה

זה חלילה יכול לסכן את התינוק

בלידה ראשונה, זה בכלל בדרכ יותר ארוך

אצלי הלידה הראשונה הייתה וואקום בכלל. עם תפרים וכו. וזה קורה.. צריך לקחת בחשבון שהתעסקות שם זה חלק מלהביא ילדים לעולם, והיא בעיקר מיטיבה איתך

ממליצה לנסות לפתוח את הראש לאופציה הזו. או שתבחרי בקיסרי מראש. כי ממילא אם לא תרשי שיגעו בך - לא תישאר להם שום אופציה וחבל לסבול מצירים 

היא לא מעוניינת...

וזה ממש בלתי נמנע

מקובל לבדוק פתיחה כשמגיעים עם צירים/ירידת מים כדי לדעת איפה את עומדת והאם בלידה ואיך להתקדם. אבל יש לפעמים נשים שיש להן קושי כמו שלך ולפעמים במצב כזה מאפשרים לקבל אפידורל בלי בדיקה אם זה ממש נראה שאת בלידה ואז עם האפידורל הבדיקות לא אמורות לכאוב. פחות מקובל לא לעשות בדיקות בכלל במהלך הלידה אבל יש סיכוי אם תפלי על צוות מבין ומכיל שימנעו מבדיקות ככל שאפשר. זה תלוי במקום ובאנשי הצוות השונים- הרופאים והמיילדת.

לגבי בדיקה אחרי לידה- אני לא מכירה דבר כזה שרופא חייב לבדוק אחרי לידה, ממש לא. המיילדת בודקת בהסתכלות חיצונית יחסית אם צריך תפירה ואם כן רופא תופר. אם לא צריך תפירה לא עושים כלום.

זה שאם את בטיפול- לעשות בטיפול ממש הכנה והתמקדות לקראת הלידה

מה התרחישים שזה עלול להפגיש אותך איתם

מה בבחירה שלך

ומה לאו דוקא(נגיד תפרים אם תצטרכי לדוגמא..)

ואיך תתמודדי.. אני לא יודעת באיזו שיטה את מטופלת

אבל יש שיטות לעבודה עם חרדות שאולי אם ץהליך מראש ממורד לסיטואציה יוכל אולי להפחית את החרדה ולתת לך כלים להתמודדות

תכלס מצד הבדיקות

היתי מגיעה לביקור לבי''ח שאת רוצה

מדברת באופן אישי עם הצוות.. נכון שאין לדעת מי תהיה איתך בלידה אבל שתשמעי מה הגישה שלהם..ומה היחס לבקשה

ובכלל שהכל יהיה כמה שיותר מוכר..זה מפחית מהחרדה

אולי שווה לך לשלם למיילדת פרטית שתגיע וככה תהיי רגועה שהיא תתחשב בך

ובכל מקרה

זכותך לסרב לבדיקות פתיחה

כדי שיכניסו אותך לחדר לידה את יכולה להגיע או לבקש חדר לידה כשהצירים כבר ממש צפופים וכואבים ומאמינה שיכולים לעקוף את הנוהל

או שתבקשי אפידורל ורק אז שיבדקו פעם אחת

ואחר כך ממש לא חייב להבדק

אצלי בקושי בדקו..

אבל מקווה שלא תפלי על מיילדת מקובעת ולא רגישה שסתם תנסה לשכנע וכו

לכן היתי במקומך כן שוקלת מישהי פרטית

ובמהלך הלידה עצמה ואחריה את צריכה לקחת בחשבון שאין ברירה

גם לפעמים לעזור לראש לצאת ..גם אם יש תפרים

אני אנסה כמו שכתבו למטה בתגובות ליצור קשר עם הארגון שעוזר בזה בבית חולים

ואם לא יצליח ואני אגיע לבית חולים שמתעקש על בדיקות אז כנראה שאשקול לידה אחרת

גם אני לא מוכנה לעבור בדיקות פתיחה בגלל שנפגעתי מינית מרופא ועוד שלל פגיעות אחרות שקשורות. ילדתי באסף הרופא וכשהגעתי וסירבתי לבדיקה על רקע של פגיעה מינית הפנו אותי לארגון בשם יד ביד שפעיל בבית החולים. עוד לא הייתי בלידה פעילה (הגעתי בעקבות ירידת מים) אז נפגשתי בנחת עם העובדת הסוציאלית של הארגון מתמחה בנושא והסברתי לה מה הטריגרים שלי ומה אני צריכה. היא הזמינה לפגישה את האחות הראשית בחדרי לידה והיא נתנה לי אישור לא לעבור אף בדיקת פתיחה ואף בדיקה וגינלית. תלו שלט מחוץ לחדר שילדתי בו עם בקשה שצוות רפואי שאין צורך דחוף שיכנס- שלא יכנס (כי זו עוד בקשה שהיתה לי) והמיילדת הראשית אמרה לי שאם מבקשים לבדוק אותי לומר שיש אישור ממנה לא לבדוק, וכך אכן היה. אחרי הלידה העובדת הסוציאלית התקשרה אלי ושאלה אותי איך היה, הם היו מאוד רגישים וגמישים אז אני ממליצה מאוד על אסף הרופא! וכמובן מומלץ ליצור קשר עם יד ביד לפני הלידה כדי לתאם את כל העניינים. שיהיה בהצלחה ובקלות ובשמחה ורוגע בעז"ה

איזה יופי לשמוע בשבילך.

ולפותחת חיבוק!

אין לי עצות. אבל מקווה ומתפללת בשבילך שתימצאי את המקום המדויק והטוב בשבילך

ושתצאי עם חוויה טובה וחיובית!

כדי לדעת עם להכניס לחדר לידה ? איך ידעו שהגיע הזמן להכנס לחדר לידה או מתי הזמן ללחוץ?

@גלי2 

אבל אני חייבת להגיד שבכל מקרה לא כדאי ללכת לבד תלכי עם דולה.

והייתי בודקת אפשרות של לידת בית.

אבל לדעתי אם את ממש לא משחררת לתינוק יהיה מאוד קשה לצאת.

מכירה מישהי עם סיפור דומה לא הסכימה לא לבדיקות והרגישה מאוד לא בטוחה. היא הגיעה לקיסרי חירום עם קרע ברחם. לא אומרת שזה יקרה לך. בכלל.

פשוט אומרת שחובה טיפול חבל לך להחמיר את המצב. 

קראתי את כל התגובות

תודה ל@גלי2 על הפתרונות

אני ממש מצטערת לשמוע את מה שעברת

דבר שני, המוקד בלידה צריך להיות אמא בריאה ותינוק בריא.

נתנו לך כאן הרבה אפשרויות, מקווה שאחת מהן תתאים לך אבל חשוב מאוד לזכור את נקודת המוצא.

לי אחרי הלידה היה אירוע חריג, לא מפרטת מחשש לאאוטינג.

אם הצוות לא היה בודק ושם לב זה היה יכול לסכן אותי

ואני לא הייתי יודעת להגיד שזה חריג.

הן בדקו ושמו לב

ולילדים שלי יש אמא בריאה ב''ה

לידה יכולה מאוד בקלות להפוך לאירוע חריג

היא יכולה גם להתנהל באופן חלק

אבל יכול להיות פתאום מצוקה של האמא או התינוק שיכולה לגרום למצבים קשים

אני לא אומרת כדי להפחיד אלא כי אני חושבת שממש חשוב להבין את זה כדי לעשות החלטות נכונות

בעבודה שלי אני עובדת בחינוך מיוחד וחלק מהילדים הגיעו למצב הזה מאירועים שקרו בלידה (חוסר חמצן למוח בדרגות שונות)

מאחלת לך החלטות טובות, לידה קלה מעצימה ובריאה לך ולעובר🩷

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק