אולי אני רק הורמונלית, אבל זה ככה כבר כמה שנים
באה להקליד שרשור/תגובה
וחוזרת בי
מוחקת.
קשה לי עם העניין של הרבנית. יש לזה כוונה טובה מאוד, אבל אני חושבת שהמקום שלה הוא יותר בשרשורים של עצמה מאשר בשל ניקיות פרטיות.
כשאני רואה תגובות מליציות על שרשור כואב וכו' , זה מרחיק אותי מהפורום בתקופה הזאת
ממש מבאס
אבל לצערי רק מחכה שזה כבר יעבור
נשמע הזוי אני יודעת, אבל היה לי חשוב להעלות את זה
וזהו, אחכה לעוד שבועיים בע''ה כדי לפרוק את ליבי
בעיקרון משוב זה דבר חיובי ולכן טוב שאת משתפת את שעל ליבך
יכולב לשתף שמרגישה דומה באופן כלשהו אליך, ובאמת מגיבה פחות אבל כנראה זה פחות מפריע לי לעומתך 💓
שוב, חיבוק!
טוב לשמוע שאני לא הזויה
הרגשתי תינוקית לכתוב את הפריקה הזאת
עכשיו שמחה שכתבתי
לא נראה לי שאת אמורה להרגיש ככה...מתואמתכבר לא זוכרת את הכללים של הרבנית, אבל בעיקרון היא מופיעה רק בשרשורים קלילים, ולא בשרשורים כואבים או מורכבים. וגם התקנון לא חל על שרשורים מהסוג השני.
בסופו של דבר הרעיון של הרבנית נועד כדי להפיג מתחים ולשמח פה את הציבור, ואם יוצא להפך - אז לגמרי יצא שכרנו בהפסדנו...
אז לדעתי את לגמרי יכולה לפתוח את שרשור הפריקה שלך, ובטוחה שתקבלי רק תגובות אמפטיות ולא מליציות ❤️
הרבנית באמת מגיבה כמעט ורק לשרשורים שלה,אבל גם אם יצא שהייתה תגובה בשרשור אחר, זה רק מכוונה טובה ורצון לרומם וקצת להקליל. . וניקח לתשומת לבנו שחלילה לא תפגענה פה הנשים
המטרה של הרבנית היא לשמח ולבדח ולא חלילה הפוך
מתפללת שלא תצא תקלה תחת ידי
❤️
מי שמתפעלת את הרבנית עושה את זה מרצון טוב, ואפשר לא לשתף פעולה גם והכל בסדר.
לא צריך לקחת קשה כל דבר ואף אחת לא מחויבת לכלום.
בפריקות רגשיות לא ראיתי שהיו תגובות חסרות טקט. וגם לא תגובה מצד הרבנית לתייג או משהו כזה..
ובקיצור, קצת רגישות גם מצד הכותבות לא תזיק כי זה יכול להיות ממש מבאס להתאמץ על זה ולקבל כאלה תגובות צוננות
זה כל שנה החוקים..ואני מדברת על החוקים
לא על אף אחת
לא התכוונתי בכלל לרבנית שעכשיו
אלא לכללים שכל שנה קובעים
שלי לפחות מאוד מעיקים ומתערבים
אבל אני מצטערת על הטון שאותי השתמע.. ומקבלת שיכלתי להתנסח יותר עדין ורגיש ומתנצלת באמת
שבאמת הניסוח שלך מאוד לא מוצלח
יש הבדל בין פנייה אישית לניק עצמו ולכתוב ' אל תתערבי' ולקבוע לה את גבולות הגזרה, לבין לדבר על התחושות מול התקופה והכללים.
בתור אחת שמתפעלת את הניק של הרבנית זה באמת מבאס ממש לקרוא את זה
ו- וואלה, אין איך לרצות את כולן.🤷
מחילה
אולי המנהלות יחליטו אם כדאי השנה לוותר על הרבנית מפאת חוסר שביעות רצון של הקוראות. אשאיר את זה להן
אבל השתדלנו מאוד שאנחנו לא מגיבות בשרשורי פריקה אם תשימי לב (אני מניחה שלא שמת לב ולכן יצא לך לכתוב ככה) ולא היה כיף לקרוא שלמרות המאמץ הזה שלנו, כי זה אקסטרה זמן להיות פה, ולהשתדל שלא ינחשו, ולחשוב יצירתי ולעקוב אחרי התגובות, מסתכלים על זה בעין עקומה.
בכל מקרה אני מוחלת לך בלב שלם
אבל מבקשת שתשמנה לב מה אתן כותבות. לכל מי שקשה לה עם הרבנית. זה דבר שמתאחם לכתוב לפני, לא תוך כדי לדעתי ולא בנימה אישית
ואולי באמת עדיף מצד מי שקשה לה, להוריד הילוך/ לדלג על השרשורים כמו בנושאים רגישים אינדיבידואליים אחרים (אם הרבנית פה כדי להישאר לפי החלטת המנהלות ואתן עדיין לא מרוצות), כי לקרוא את המרמור הזה על דברים שהם לא מאוד מהותיים בתכלס, גם לא נכונים עובדתית, וגם מבעסים את האווירה בפורום, וגם קצת מבטלים את המאמץ..
אפשר לכתוב במסר אישי לרבנית אם יש הערות, ניישם בעז"ה. כי הרצון הוא לשמח לא לדכא ולבאס את הקוראות
ולא לכולן בא גם רק שרשורי פריקה, בואו. אנחנו בתקופה קשה, אנשים רוצים גם קצת אסקפיזם והסחת דעת. ויש פה הכל מהכל
שאני פחות משתתפת אבל מאוד מאוד נהנית מהשרשורים שלכן!
מכניס לאווירה והכל ככ עדין ונעים.
ממש תודה על המאמץ וההשקעה ואמן שתמשכנה עם זה♥️
ומתי שלא מתאים לי כי אני גם ככה בדאון
אני פשוט גוללת הלאה
האמת קורה לי ההפך, אני נשאבת לתוך זה וחוזרת למצב רוח
(טוב, אני נשמעת עכשיו אישה ממש דיכאונית - הכל בסדר אתן יודעות
עומס החיים עבודה בית הריון וכו')
זה ממש משמח ומלה חיוך, ומקליל קצת את כל האורה הקשה הזאת.
אני ממש אהבתי את זה
תודה לכן
אל תםפסיקו 3>
בארור שלא כולן תתחברנה כמו שבתור נערה לא התחברתי לרוב התקנוני פורים וההכתרה וכו'... זה אופי. אבל פירגנתי לחברות שלי שלקחו חלק ברעיון...
הפואנטה שלבוא בטענות במילים שבחרת קצת פוגעות ברצון הטוב.
להעיר בנימה עניינית ונעימה זה מבורך אבל באמת שכדאי לשים לב איך יצא לך להתנסח לפני שאת שולחת...
למקרה שהגבת לי, אני מסכימה איתך ומעריכה את הרצון הטוב לגמרי
רציתי להסב לתשומת לב הרבניות, שלפעמים זה קצת יותר מידי ומרתיע.
כשזה בגבול של זה זה הכי מבורך שיש
אבא שלי בכל שנה בבית כנסת הרב של פורים
יש כאלה שמאוהבים בזה
ויש כאלה שפחות
כל השנים אבוש ממש מתרגש לקראת החודש הזה
מכין בדיחות (רובם קרש)
מכין תחפושות מכאן ועד
יש לו כמה דרשות למסור במהלך החודש
בפורים עצמו אמאל'ה ואבאלה
הבן אדם בעננים
אותו זה ממש ממש מרים
הוא באמת מחכה לזה
וכן קורה שבמסגרת התפקיד יש כאלה שרוצים יותר רצינות
אבל התפקיד הזה הוא ממש חלק ממנו וכל השנה הוא רק מייחל לזה
לפני כמה שנים אבא שלי מקבל מכתב ובו בקשה להפסיק את הדברים האלה
למרות שמדובר בבית כנסת גדול מאוד, המכתב לא הגיע מרב בית הכנסת או הגבאי אלא סתם כמה מתפללים
זה ממש שבר אותו שביקשו ממנו להפסיק
הוא כל-כך השקיע ייחל לזה וחיכה כל שנה מחדש.
תביני שמחודש חשוון, מייד אחרי סוכות התחיל להתארגן עם התחפושת המגניבה של אותה השנה
הייתה הפסקה של כמה שנים
אחר כך אחרי דרישות ודחיםה מצד בני מתפללים והמשפחה הוא חזר לזה.
הבן אדן מאז, קורן מאושר
מה שרוצה לומר, שיש אנשים שעושים פעולות מסוימות
נכון, חלקם לא תמיד נעימות
אני רק חושבת שאולי אפשר רגע להבליג, לנשום עמוק
כי לכי תדעי מזה עושה לבן אדם בצד השני..
אני במקומך הייתי כותבת למנהלוץ, שיםעלו כראות עיניהן
אני רק חושבת עכשיו על הרבנית
מסכנונה, היא באמת משתדלת
מפציצה בשרשורין קורעים מצחוק
זה מאין הלבנת פנים ככה מול כולם
(אני רק חושבת עכשיו שהיו דורשים מאבא שלי מול כולם להפסיק? אמאלה הבן אדם היה מתאבד במיידי!!!!!)🫤
בקיצור,
מצד אחד טוב שאת משתפת
מנגד קשה לי שזה ככה מול כולם
מול איזה שבאמת משקיעה
יש כאלה שדווקא נהנות ממנה, אני למשל ממש מרוצה
מכניס אותי קצת לאווירת החג
בניגוד לכל שנה שאני תקועה בדיכאון והשגרה של עצמי
וזה כ"כ משמח לככ הרבה
ומשקיעה בטירוףףף
זה בטח לוקח שעות על גבי שעות
וזה לא שיש כזה פידבק כמו לפגוש פנים אל פנים
אלא עשיה שהיא ממש לשמה
פשוט מגוייסת למצוות שימוח
ואותי באופן אישי זה מרגש לראות את ההשקעה הזו..
זה ממש לא יאומן....
ומתנצלת אם פגעתי, אפשר לנעול ולמחוק את השרשור אם הוא פוגע.
הכוונה שלי היא לא לעצם הרבנית
אלא להתערבות בתוך שרשורים ''רגילים'', שזה לא לכולן בא בטוב
ואני באמת נמנעת מלכתוב פה בחודש אדר לצערי בגלל זה
לק"י
האמת שלא הרגשתי שכתבת חריף מידי או נוזף.
בעיני לגיטימי להביע את דעתך, ולגיטימי לפתוח שרשור רציני ולבקש לא להתבדח בו.
ואם קשה לך בכל זאת, אז אפשר לחכות שבוע וחצי והרבנית תישן עד שנה הבאה.
שכנראה נכתבה באופן יותר חריף..
לא קראתי את התגובה המקורית אבל לפי התגובות שמשורשרות אליה
בדיוק
נראה לי גם
לק"י
כנראה שעשיתי סלט מהתגובות.
אבל עדיין חלק מהתגובה שלי רלוונטית).
אני חושבת שלפי כמות וסגנון התגובות בשרשורי הרבנית, בהחלט אפשר לראות שהרבה נשים נהנות מהם, אז אנחנו ממש לא מוותרות עלייך - @הרבנית הקדושה היקרה...
אבל אני חושבת שזה חשוב שכתבת והעלית למודעות, שבשרשורים אחרים לא לכל אחת מתאים שהרבנית תינכס ותגיב, כי לפעמים זה באמת יוצר הרגשה לא נעימה (אני בטוחה שיש גם מי ששמחה מזה, אבל אם יש מי שזה מפריע לה - יצא שכרנו בהפסדנו).
אולי באמת כדאי שהרבנית תשתתף רק בשרשורים שהיא פותחת, או בשרשורים שהזמינו אותה אליהם (בתיוג מפורש)...
אני נהנית משרשורי הרבנית, וכאן המקום להודות לה על המסירות וההשקעה!
יחד עם זאת אני מסכימה לגמרי עם הפותחת. אפילו בשרשורים פחות כבדים, כשמישהי פותחת שרשור, אפילו הכי סתמי שיש, היא לא מתכוונת שיתבדחו בשרשורים שלה.
וזה באמת לא תמיד הנקודה של כבדות השרשור
אלא גם ב''רגילים'' כמו שכתבתי למישהי אחרת
וזה לא מוריד מההערכה הבאמת גדולה לכל המשקיעות והטורחות מאחורי ניק הרבנית!
מבינה מה את מדברת
מצד שני וואלה יש כאן חבורת נשים שאשכרה משקיעות מזמנן ומחשבותן והכל- בשביל לשמח אותנו, קוראות הפורום....
זה נשים אמיתיות, עם משפחה ובית ומליון משימות כמונו שממש משקיעות כדי שלנשים אחרית אמיתיות יהיה מקום עם אוירה קצת יותר משוחררת ומשמחת לכבוד פורים....
וואלה, מלכות!!!! ולא רק זה, אלא שהשנה במיוחד שמתי לב שההודעות של הרבנית היו עם תוכן ממש... נסיון מורגש מכל הלב שהתוכן יהיה על רמה ולא סתם צחוקים.
אז למרות שאני מבינה על מה את מדברת, חושבת ש:
1. כדאי לומר את זה בפרטי למנהלות הפורום.
וואלה במקום הבנות שכותבות את הרבנית הייתי מאוד נפגעת משרשור כזה. בטוחה שלא התכוונת אבל יש מצב שזה הרגיש להן שמזלזלים בהשקעה ובכוונות הככ טובות שלהן, ושוב, בלי לקבל אף תמורה!! רק לשמח אותנו ולעשות אווירה נעימה.
אז הצעות כאלו כדאי בפרטי.
2. תודה רבה לבנות שמשקיעות ונמצאות מאחורי הרבנית, על המחשבה הטובה וההשתדלות עבורנו לעשות משהו אקסטרה לפורום שנותן תחןשה קצת פורימית בעולם המבוגרים הזה...
למרות שאני לא משתתפת אני נהנת מהאווירה❤️
המסר היה חשוב והועבר.
באמת מורגש שיש כאן השקעה גדולה. ואני חושבת שכשיש מישהו שנמצא בעצבות, צריך לשמח אותו. לא רק להזדהות איתו כמו שאוהבים להגיד כאן... כן, יש לנו תפקיד לשמח ולהרים מישהו שנמצא בתחתית. ולכן, גם בשרשורים עצובים וכבדים, אז
א. לא ראיתי שהרבנית הגיבה בצורה לא רגישה.
ב. כן יש תפקיד לשמח ולהעלות את המורל, ולא רק להזדהות ולהכיל.
זו דעתי בכל אופן... כמובן שהכל צריך להיות ברגישות..
היי יקרות. סליחה מראש על האורך
בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.
ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש
משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.
לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית, ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים
"אני רוצה למות"
"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"
ובימים האחרונים זה הסלים ל-
"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"
"נמאס לי כבר מהחיים האלו"
"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"
התגובות שלי הן-
"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"
"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"
"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"
ואז ממשיכה כרגיל בשגרה
וכמובן שהוא מתעקש בחזרה
"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"
(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)
יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.
לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.
דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.
ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"
"קר לי ברצפה"
"אני סובל כלכך"
"אני ימות אמן"
וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.
(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)
(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)
בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.
מה לדעתכן ראוי להגיב לו?
האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?
בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות
הכוונה האמירות הספציפיות
לשמוע דעתכן-
מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן, בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?
גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא
ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות
כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.
יש הרבה משותף
כי נישואים זה גם שותפות
אבל בנישואים יש גם
ילדים משותפים
כלכלה משותפת
ומחויבות (לנישואים לילדים)
באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו
גם אם מדובר בחברים הכי טובים,
זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)
הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.
וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.
וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....
מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?
אותו דבר.
זה שונה ממש.
חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.
שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה
למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..
אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..
מה עושה את השגרה יותר זוגית?
מאוד תלוי בכל זוג
כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות
יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.
ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים
בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה
השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה
בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה
רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים
וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה
בלי לעשות משהו מיוחד
זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי
תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.
לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת
וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב
וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.
או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".
הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.
לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו.
האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת
היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות
(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)
אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭
אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית
המקוריתכוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים
ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.
ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.
נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.
בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.
וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.
נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.
אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.
זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.
אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ.
לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום
זה ממש מעט
זה לא בהכרח קצת.
זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".
למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.
חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.
ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית
גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.
מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.
וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.
כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.
כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר
והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי
זה לא חייב להיות רק בזוגיות
בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר
להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.
זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף
ברור שהם שונים בזוגיות
אבל
השיח לא חייב להיות שונה
אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה
זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר
לי לפחות
בקשר ההבדל
במגע ויחסים
במחויבות
בחלק שלו בחיים שלי
שהתשובה בגוף השאלה ..
שותפות מול זוגיות.
לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך
כשאנחנו זוג זה שלנו.
אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.
גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.
גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..
בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון
כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.
בינתיים עוד שאלה בהקשר -
מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?
לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?
אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.
בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...
מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,
ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.
גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.
והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.
ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.
בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.
אז הם הבטיחו שזה יסתדר.
אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.
די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.
אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?
או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש
אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל
מממש
אמא טובה---דיה!ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.
שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.
מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!
ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל?
זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל
הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד
ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע
אתם צריכים לבטח את עצמכם.
בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.
יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.
צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.
להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא
קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת
בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית
ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)
והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.
שיסתדרו על חשבון מישהו אחר
זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.
לא ישלמו שילכו להורים
תופעה שצריך להוקיע
שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה
הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי
אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷
מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי
חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל
כואב הלב
מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה
לשוכרים הבאים תדרשו:
1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים
אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.
2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות
3. צ'קים לשנה קדימה
4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות
בהצלחה!!!!
כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה
מרגשיה שמשהו לא הגיוני
לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי
אוכלת קצת כמו תמיד
והמשקל שלי רק עולה ועולה!!
תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.
עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)
נהייתה לי בטן מזעזעת
ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)
לא יודעת מה לעשות!!
מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..
יש לכן רעיונות?
טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?
תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל
ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא
מניחה שקשור להורמונים.
אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות
האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים
פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)
אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל
גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)
ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי
וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.
ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...
יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן
הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב
אני קיבלתי החלטה להוריד
יש לי תור ביום ראשון
והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)
ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת
אבל המשקל זה ממש משמעותי
במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון
לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!
אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה
לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר
אבל אולי אין ברירה..
לי היה תקופה והיה די סבבה
הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.
לדעתי זה שווה
בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים
ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת
אז הפסקתי.
ואגב לגבי מניעה,
אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ
היה בסדר גמור
רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה
לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור
הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק
המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה
הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד
ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?
ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)
מה צריך לעשות עם זה?
הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...
(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)
אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה
ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם
כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.
(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)
בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.
חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.
ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה
היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.
קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...
יעזור אם נשים עכשיו?
לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...
נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...
(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)
מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.
בשורות טובות
אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד
אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה
ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔
התאים במוח עוברים תהליך של דנטורציה- החלבונים במוח עוברים תהליך דומה לטיגון של חביתה.
לא יודעת כמה נפוץ שהחום מזנק ככה
אבל בלילה לא כדאי לקחת סיכונים
תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.
אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד
וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה
כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל
ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני
וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)
אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.
אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון
וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...
לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.
יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.
אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️
ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...
נראה גדול מאוד,
ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.
תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.
הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד
הפעם הראשונה שעשית בגרות
הפעם הראשונה שעלית על ההגה..
כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב
זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.
הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.
(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)
להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן
חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות
יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות
ויש שלא
הסטנדרטים והציפייה מהחיים
יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה
כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים
רשמית התחלתי היום שבוע 41, הריון ראשון
מרגישה כבר עצומהה
לא ישנה בלילה בכלל
כולי נפוחה
איך עוברים את הימים האלה בלי להשתגע? עצות יתקבלו בברכה
ופחות תוכלי לעשות אחרי הלידה. ואם אפשר עם הבעל אז בכלל נחמד. ערב זוגי כל יום.
וגם מכינים דברים שיעזרו לך אחרי הלידה. הזמנה אינטרנטית של קניות סופר ובכלל. מאכלים שאפשר להקפיא. כביסות לתינוק וכו.
מה שהכי עוזר, תגידי לעצמך אני יולדת ב42.
זהו, תשחררי מ- אולי זה יקרה היום? אולי עכשיו? אולי מחר?
פשוט להתכוונן ל42, רק זה מה שעזר לי לא להשתגע
והולכים יחפים על החול
שומעים מוזיקה שמרגשת אותך
נחיםםם
מדברים עם חברה
רואים סרט מעניין
מסתכלים על תמונות מרגשות של המשפחה
ומנסים להשתגע עם חיוך....
מה עוד את מסוגלת לעשות שאת אוהבת?
